המשיב להמרצת הפתיחה עותר להורות על סילוקה על הסף מפאת חוסר סמכות מקומית, או לחלופין, להורות על העברת הדיון בה לבית המשפט המחוזי בנצרת. במסגרת המרצת הפתיחה, עתר המבקש לאשר את פסק הבוררות שניתן ביום 23/7/06 וליתן לו תוקף של פסק דין. בנוסף, עתר המבקש להבהיר סעיף מסויים בפסק הבוררות, בהתאם לפרשנות שמייחס לו המבקש. הליך הבוררות נסב על זכאות המנוח, שהמבקש הוא עזבונו, לקבלת דמי עזיבה מהקיבוץ-המשיב, וכן על אופן ומועדי התשלום. לטענת המשיב, מנוסח תקנה 3(א) לתקנות סדרי-הדין בעניני בוררות, תשכ"ט-1968, עולה כי לבית משפט זה אין סמכות שיפוט מקומית. תקנה 3(א) קובעת- "בקשה לפי החוק, למעט בקשה לעיכוב הליכים, תוגש לבית המשפט של אחד המקומות האלה: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של המשיב או של אחד המשיבים; (2) המקום שבו התנהלה הבוררות, או נועדה להתנהל בו; (3) המקום שבו אירע המעשה שעליו נסבה הבוררות; (4) בית המשפט שעליו הסכימו בעלי הדין בבוררות". בה"פ 652/95 (י-ם) 652/95 מוסטפא נ' קלמנוביץ (19/3/96) נאמר בהקשר זה- "כשמדובר בבקשות לאישור הפסק לפי סעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 או לביטול הפסק לפי סעיף 24 לחוק הרי תקנה 3 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות מהווה הוראה מיוחדת הדוחה את תקנות סדרי הדין הכלליות (ראה: ד"ר זוסמן על סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, סעיף 67, בעמ' 82). מקום מגוריו או מקום עיסקו של המשיב בבקשה לאישור הפסק או לביטולו הינו דבר ברור, ובעניננו המשיב אינו מתגורר ואינו מנהל את עיסקו בתחום השיפוט של בית משפט זה. לענין תקנה 3(א)(2) למקום שבו התנהלה הבוררות הרי המקום שבו נחתם הסכם הבוררות הוא המקום שבו נוצרה ההתחייבות ובית המשפט של אותו מקום מוסמך לדון בתביעה, יהא אשר יהא המקום שבו התנהלה הבוררות וניתן הפסק. זאת, גם אם בית המשפט שבתחומו התנהלה הבוררות יכול שיהיה מוסמך מבחינת הסמכות המקומית, אם ניתן הפסק במקום האחר (ראה, זוסמן, שם, עמ' 82)". ביום 6/4/06 ערכו הצדדים הסכם בוררות שבפתחו נאמר- "והואיל והתנועה הקיבוצית המאוחדת והקיבוץ הארצי (להלן "התנועה הקיבוצית"), קבעו כי המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית הוא המוסד התנועתי שיכריע בסכסועים שבין הקיבוץ לבין חבר לשעבר". לטענת המשיב, הסכם הבוררות נערך בקיבוץ כפר רופין, והבוררות עצמה התנהלה בקיבוץ גיניגר שבמחוז הצפון. בנוסף, כפר רובין, הוא המשיב, מצוי באזור הצפון. הנושאים שעלו לדיון במסגרת הבוררות נוגעים לעניין זכויותיו של המנוח כחבר קיבוץ לשעבר, ומכאן כי גם הם קשורים, מבחינה גאוגרפית, לאזור הצפון. המשיב טוען, כי במסגרת הסכם הבוררות, לא נכללה תניית שיפוט כלשהי. בתגובתו, המבקש אינו מתכחש לנסיבות העובדתיות הקושרות את הבוררות למחוז הצפון, אך לטענתו, התנייה המופיעה בפתח ההסכם מהווה מעין תניית שיפוט, המקנה סמכות מקומית לבית משפט זה, שכן המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית שוכן בתל אביב. לטעמי, הפרשנות הראויה של ההוראה האמורה היא, שהבוררות תתנהל על ידי גורמים מטעם המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית, אך אין הכוונה בהכרח, שהבוררות תתנהל בבנייני המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית, המצויים בתל אביב. בנוסף, מההחלטה בה"פ 652/95 עולה כי הקריטריון החשוב ביותר לצורך קביעת הסמכות המקומית הוא מקום עריכת ההסכם, ואין מחלוקת שההסכם נערך בקיבוץ כפר רופין. הבקשה מתקבלת, באופן שאני מורה על העברת ההליך לבית המשפט המחוזי בנצרת, על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. (אני מפנה את תשומת הלב לכך שעיזבון אינו אישיות משפטית). יישוב סכסוכיםבוררות