בין הצדדים התנהלו הליכים (במסגרת תיק ה"פ 8113/09) שעניינם תוקפו של פסק בוררות שניתן בהליך בוררות שהתקיימה ביניהם בפני כב' הרב אליהו ז"ל. בסופו של יום, המליץ בית משפט זה כי הצדדים יסכימו על ביטול פסק הבוררות האמור ועל העברת המחלוקות שביניהם להכרעה בהליך בוררות חדש בדרך של בוררות זבל"א, ולאחר שהצדדים הודיעו לבית המשפט כי הם מסכימים להצעה האמורה, ניתן ביום 20.11.13 פסק דין, בו נקבע כדלהלן: "בהסכמת הצדדים, פסק הבורר נשוא ההליך מבוטל בזה, והצדדים יבררו את הסכסוך שביניהם באמצעות בוררות זבל"א לפי דין תורה. הבוררים ייבחרו תוך 21 יום, והם יתנו את פסק דינם תוך 4 חודשים מיום מינויים. התיק ייסגר". בהתאם להסכמה האמורה, הודיע המשיב כי כבורר מטעמו ישמש הרב אברהם יפה שלזינגר, רבה של קהילת ז'נבה בשוויץ וחבר בארגון רבני מרכז אירופה. בבקשה שלפניי מתבקש בית המשפט להורות על העברתו של הרב שלזינגר מלשמש בורר מטעם המשיב בבוררות זבל"א האמורה. בקשת המבקש נסמכת על שני נימוקים עיקריים: ראשית, טוען המבקש כי מרכז חייו של הרב שלזינגר הינו בשוויץ ובאירופה ולא בישראל, כך שמבחינה טכנית-פרקטית, לא יהיה הרב שלזינגר זמין לבצע את תפקידו כבורר באינטנסיביות הדרושה, ובפרט לאור הקביעה בהסכמת הצדדים ובפסק הדין המפורט לעיל כי על הרכב הבוררים שייבחרו לתת את פסק דינם תוך ארבעה חודשים מיום מינויים. לטענת ב"כ המבקש, המחלוקת שבין הצדדים הינה מורכבת וסבוכה ביותר, הפרושה על פני נושאים רבים, וערכה הכספי הינו רב ביותר, ונמדד בעשרות רבות של מיליוני שקלים; ועל כן, לטענתו, מתחייב כי הבוררות תתקיים בישראל באופן סדור ומתוכנן היטב, על פני לוחות זמנים צפופים וברורים. אי לכך, סבור ב"כ המבקש כי הבוררים חייבים להיות כולם נוכחים בארץ ברציפות במשך ארבעת החודשים שנקצבו לסיום הבוררות, דבר שאין באפשרותו של הרב שלזינגר לקיים עקב מקום מגוריו בניכר, ותפקידיו רמי המעלה שממלא באירופה. בהקשר זה אף דוחה ב"כ המבקש את טענתו של המשיב כי הרב מגיע לישראל מספר פעמים כל חודש על דרך השגרה, וכי על כן אין כל מניעה שהרב ישמש כבורר "במשרה מלאה" עד לסיום הבוררות, כשלטענת ב"כ המבקש עובדה זו איננה נכונה עובדתית, ולא הוגשה כל ראיה בתמיכה לטענה שהרב אכן נוכח בישראל לעתים תכופות כנטען. אי לכך, טוען ב"כ המבקש כי מינויו של הרב שלזינגר יפתח פתח רב לסרבול ולהתמשכות ההליך, ואף נשקפת סכנה להכשלתו ממש ככל שהבורר לא יעמוד בדרישות ההליך; ועל כן, ול? מטעם זה בלבד, יש להורות על ביטול מינויו מטעם המשיב. ממשיך ב"כ המבקש וטוען, כנימוק שני ועיקרי, כי אין להשלים עם מינויו של הרב שלזינגר כאחד הבוררים שיכריעו בסכסוך שבין הצדדים, מאחר שהרב שלזינגר בעצמו שימש בעבר (בסמוך לשנת 2000) כבורר אחד מבין שלושה, בסכסוך זה ממש שבין הצדדים, ולטענת ב"כ המבקש, באותו הליך הוכיח הרב בהתנהגותו כי אין למבקש כל יכולת לתת בו כל אמון כי בבוררות הנוכחית יתנהג באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. כפי שמפרט ב"כ המבקש בבקשתו, בסמוך לשנת 2000 התקיים הליך בוררות זבל"א בין הצדדים, אשר עסק במחלוקת שביניהם בסוגיית הקרקעות שבגבעת שמואל (שהינה אחת מתוך שלל מחלוקות העומדות להכרעה ביניהם). גם הבוררות הקודמת הייתה אמורה להתקיים בהרכב של שלושה בוררים, שנבחרו בדרך של זבל"א, אלא שבאותה בוררות, שבה - כמו בבוררות הנוכחית - נבחר הרב שלזינגר כבורר מטעם המשיב, התפטרו שני הבוררים האחרים תוך כדי ניהול ההליך, ובמקום שייקבע כי במצב שנוצר עקב התפטרות רוב הבוררים, הגיעה הבוררות האמורה לסיומה, החליט הרב שלזינגר על דעת עצמו כי הוא נשאר מוסמך לדון ולהכריע בין הצדדים, ובהתאם, אף נתן פסק דין שבו אימץ במלואן את עמדותיו וטענותיו של המשיב, באומרו כדלהלן: "אברהם בבאזדה זכאי בכל עמדותיו ואין לבוא אליו בשום טענה ומענה וידו על העליונה בכל מה שהוא מוחזק, וזאת מהטעם הפשוט כי הוא הסכים להמשיך בדיון ולא פרש ואין לערער על שמו וזכותו בכל טענות שיש לאח מרדכי בבאזדה עליו". לטענת ב"כ המבקש, ברור לעין כל כי בורר אשר פעל בצורה כזו על מנת להטות את הכף לטובת שולחו, למרות שנשאר בורר בודד מתוך שלושה, אשר כלל לא היה מוסמך בנסיבות אלו להמשיך בבוררות, לא לפי כללי הבוררות האזרחיים, ואף לא לפי דין תורה, לא יזכה לאימונו של הצד שכנגד אם ימונה שוב לדון בסכסוך שבין הצדדים; וחוסר האמון הקיים מצד המבקש מבוסס, אפוא, על העובדות האובייקטיביות האמורות. אומנם, אין מחלוקת על כך שעצם קיומה של היכרות, ואפילו ידידות קרובה, שבין בורר לבין הצד הממנה אותו, בבוררות זבל"א, אינה פוסלת את אותו בורר מלכהן בהרכב הבוררים; שהרי, עצם אופייה של בוררות זבל"א מבוססת על ההנחה שכל צד יבחר כבורר מטעמו מי שיהפוך למליץ יושר שלו במסגרת דיוני הבוררים. אי לכך, מודה ב"כ המבקש כי בעצם העובדה כי הרב שלזינגר מצוי בהיכרות קרובה מזה שנים עם המשיב, אין כדי להצדיק את העברתו מתפקידו המיועד. ברם, גם אם ייבחר בורר מטעם בעל דין במסגרת בוררות זבל"א על בסיס היכרות וידידות הקיימות ביניהם, הרי שעם מינויו, הינו הופך בעל כורחו מידיד של צד, לבורר אובייקטיבי, המחויב בנאמנות לשני הצדדים ולניהול הוגן של ההליך, בהתאם להוראות סעיף 30 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968, לפיו, "בורר שהסכים למינויו חייב לנהוג כלפי בעלי-הדין בנאמנות"; וזאת ללא כל הבחנה לפי סוג הבוררות, כך שגם בוררות זבל"א במשמע. בתמיכה לטענה זו מפנה ב"כ המבקש לה"מ 386/60 מפעלי זיפזיף נ' רוזנברג, פ"ד טו 2499 (להלן: "עניין מפעלי זיפזיף"), בו נקבע כי גם בבוררות זבל"א, כשמתמנה בורר על ידי אחד הצדדים על בסיס יחסי ידידות וקרבה קודמים, "גם עליו לשקוד תמיד על גישה אובייקטיבית לנשוא הסכסוך". על בסיס האמור, טוען ב"כ המבקש כי אף כשמדובר בבוררות זבל"א, בה מקובל ולגיטימי שכל צד ימנה בורר משלו, אף אם - ואף אם בגלל - שקיימים יחסי קרבה וידידות עובר למינוי, שמ?רה בכל זאת לצד שכנגד הזכות לבקש את העברתו מתפקידו לפי הוראות סעיף 11 לחוק, וזאת אף עובר להתחלת ניהול הבוררות, אם לסברתו קיימות נסיבות מעבר לידידות והכרות אשר עוד לפני שהבורר התחיל במלאכתו מצדיקות את החשש למשוא פנים. לשם כך, טוען ב"כ המבקש כי דרושה הסכמתו מראש של אותו בעל דין למינויו של אותו בורר, או לפחות הסכמתו שבשתיקה אם ידועות לו מלוא העובדות והוא אינו מביע כל התנגדות מראש. במקרה דנן, מעורר ב"כ המבקש את חששותיו כבר בהזדמנות הראשונה, ולטענתו, עצם התנהגותו של הרב שלזינגר בבוררות הקודמת, עת התעקש להמשיך ולהכריע בבוררות על אף התפטרותם של יתר הבוררים, והכרעתו לטובת המשיב ללא כל הנמקה פרט לעצם העובדה שהמשיב התמיד בהשתתפות בבוררות "הצולעת" שהמשיך לנהל הרב שלזינגר בהעדרם של יתר הבוררים, מוכיחה כאלף עדים כי הרב כבר גיבש זה מזמן דעה חד משמעית לטובתו של המשיב, אשר תמנע ממנו כל אפשרות מלבצע את תפקידו כבורר בצורה אובייקטיבית. כמו כן מדגיש ב"כ המבקש שאם המשיב היה מתייחס לעברו של הרב שלזינגר בהקשר הבוררות בכנות, היה מודה בעצמו כי מינויו אינו ראוי בנסיבות העניין. העובדה היא, כי למרות הכרעת הרב שלזינגר לטובת המשיב בבוררות הקודמת, המשיב עצמו לא נקט מעולם בכל צעד לאישור אותו פסק בוררות וליישומו; ובמקום זה, הסכים ללכת לבוררות חדשה יחד עם המבקש בפני כב' הרב אליהו ז"ל. שואל ב"כ המבקש, מדוע לא ראה המשיב לנכון לנצל את פסק הבוררות בו זכה מידיו של הרב שלזינגר, ובמקום זה הסכים ללכת לבוררות חדשה. לטענת ב"כ המבקש, אין אלא להסיק מכך כי אף המשיב הבין שאין כל סיכוי שפסק הבוררות שהוציא הרב שלזינגר תחת ידיו יזכה לאישור בבית משפט אזרחי כלשהו, לאור הנסיבות התמוהות שקדמו למתן אותו פסק דין. על בסיס כל האמור מבקש ב"כ המבקש לדחות את מינויו של הרב שלזינגר כבורר מטעם המשיב. בתגובה לטענות אלו, טוען ב"כ המשיב כי אין כל בסיס לדחיית מינויו של הרב שלזינגר, וכי על כן, דין בקשת המבקש להידחות. באשר לטענה "הלוגיסטית", טוען ב"כ המשיב כי הרב שלזינגר אכן נמצא לעתים תכופות בישראל, וכי יש לו דירה ואף קהילה בירושלים, ולטענתו, אף בשנה החולפת היה נוכח הרב שלזינגר בירושלים מספר רב של פעמים. אי לכך, אין כל בסיס לחשש שמעלה ב"כ המבקש באשר ליכולתו של הרב שלזינגר לבצע את תפקידו כבורר בקצב הנדרש, ולעמוד בסד הזמנים שקבע בית המשפט בהחלטתו. כמו כן טוען ב"כ המשיב, כי יש לדחות מכל וכל את טענת ב"כ המבקש כאילו שישנו פסול עקרוני במינויו של בורר אשר אינו מתגורר בדרך קבע בתחומי המדינה, ואין כל אסמכתא לכך שתושב זר פסול מלכהן כבורר בהליך בוררות בישראל אך ורק עקב כך שמקום מושבו הקבוע אינו בישראל. כמו כן, טוען ב"כ המשיב כי יש לדחות את טענת המבקש כאילו שיש מקום לחשש למשוא פנים מצד הרב שלזינגר ברמה אשר תצדיק את דחיית מינויו כבורר. לטענתו, התפטרותם של שניים מתוך שלושת הבוררים בהליך הקודם נגרמה עקב התנהגותו של המבקש עצמו, ואין לו אם כן להלין אלא על עצמו. הרב שלזינגר ראה את עצמו מחויב להמשך את ניהול הבוררות כפי שנקבע מראש על ידי הצדדים, ומבחינתו, היה חייב לעשות כן על מנת שלא יצא חוטא נשכר. כמו כן טוען ב"כ המשיב, על בסיס הפסיקה הרווחת בדין הישראלי, כי אין כל פסול, במסגרת בוררות זבל"א, במינויו של בורר מטעם בעל דין המקיים עמו יחסי ידידות וקרבה, מאחר שזהו אופייה של בוררות זבל"א, בה ממנה כל צד בורר אשר הופך למעין פרקליט לטובתו, ושני הבוררים המתמנים על ידי בעלי הדין ממנים בהסכמה בורר שלישי, אשר הופך לבורר האובייקטיבי בהרכב האמור. אי לכך, העובדה שהרב שלזינגר הביע בעבר את דעתו לטובת המשיב איננה יוצרת עילה לביטול מינויו גם הפעם, למרות שיש בכך כדי להצביע על נטייתו של הרב לפעול, במסגרת הבוררות, לטובתו של המשיב. לטענת ב"כ המשיב, אין לשכוח כי הבוררות הנוכחית תתנהל בפני שלושה בוררים, כשהרב שלזינגר יהיה רק אחד מהם, וכי מול מינויו קיימת זכותו של המבקש למנות בורר מטעמו, כפי שיראה לנכון, וגם לו שמורה הזכות למנות בורר המקורב אליו ואשר עמו קיים המשיב בעבר ומקיים אף עתה עמו יחסי קרבה וידידות. אי לכך, טוען ב"כ המשיב, כמפורט לעיל, כי דין בקשתו של המבקש לדחיית מינויו של הרב שלזינגר כבורר מטעם המשיב - להידחות. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מזה ומזה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אומנם, הטענה הלוגיסטית שמעלה ב"כ המבקש אינה מקובלת עלי, ואם הרב שלזינגר הסכים לקבל על עצמו את המינוי תוך שמאשר שיוכל לעמוד במלוא הדרישות של תפקיד, לרבות עמידה במועדים שנקבעו וסיום הבוררות תוך התקופה שנקבע לשם כך, הרי שבשלב זה - כשהליך הבוררות טרם יצא לדרך, אין כל הצדקה שלא לתת לרב את מלוא האמון שיעמוד שהבטחתו ואכן ימלא את התפקיד כדבעי, לרבות נוכחות בישראל ככל שיידרש. ואם מסיבה כלשהי לא יעמוד הבורר בדברו, הרי שלא תיפגע זכותו של המבקש להגיש אז בקשה מתאימה להעברת הבורר מתפקידו אם הנסיבות יצדיקו זאת. העילה השנייה לבקשת ב"כ המבקש לביטול המינוי הינה בעייתית יותר, ולדעתי, מכריעה את הכף נגד המינוי. אמנם, צודק ב"כ המשיב בטענתו כי כעיקרון, אין כל פסול בכך שבורר הנבחר על ידי בעל דין בבוררות זבל"א הינו חבר ומכר של בעל הדין, וכי מטבע הדברים ישאף להציג בפני חבר הבוררים את עמדתו של שולחו באור הכי מיטיב, מתוך מגמה להביא להצלחתו בבוררות; ואף אין בכך כשלעצמו כל סתירה לחובתו העקרונית של כל בורר - ואף בורר זבל"א - לנאמנות לבעלי הדין כולם. כפי שקבע השופט- חיים כהן בעניין מפעלי זיפזיף (ראו לעיל): הכלל הגדול האמור בשופט שאין הוא דן את מי שהוא אוהבו, אינו אמור לגבי בורר שנתמנה כאחד משלושת בוררים בדרך של זבל"א וזבל"א ושני הבוררים או שני הצדדים ממנים בורר שלישי או מכריע... קדמה לה פסק הלכה של אחד מגדולי הפוסקים שלנו, הוא הרמ"א, שכתב וזו לשונו: 'שמתוך שזבל"א וזבל"א הבעלי דינים צייתין להם וגם הדיינים כל אחד מהפך בזכות אותו שברר אותו בכל מה שאפשר מצד הדין והשלישי שומע טענות שניהם ופוסקים האמת' (שו"ע, חו"מ, י"ג, א). המנהג נפוץ בישראל מימים ימימה שבבוררות זבל"א וזבל"א כל צד ממנה לו אוהבו או קרובו או פרקליטו כבורר, ואין בו כשלעצמו שמץ פסול..." ברם לא כן, שעה שהבורר הנבחר כבר גיבש דעה מוצקת אודות השאלות העומדות עתה להכרעה עת כיהן בעבר כבורר בין אותם צדדים, באותו סכסוך, והצד שני מודע לכך ומודיע בגין בכך כי הוא אינו מסכים למינוי. שגויה טענתו של ב"כ המשיב כי לבעל דין שכנגד כלל אין זכות להתנגד לכל מינוי בזבל"א; אם ידועות לצד שכנגד עובדות אשר היו מצדיקות העברת הבורר מתפקידו מכוח סעיף 11 לחוק הבוררות אילו היו מתגלות רק לאחר מינוי הבורר ולאחר שכבר החלה הבוררות לפניו, הרי שמכוח אותן עובדות יכול הצד שכנגד לטעון שאין לקבל את המינוי מלכתחילה. בהמשך לדבריו דלעיל של השופט חיים כהן לעיל, מציין השופט כהן כי אכן אין "שמץ פסול" מעצם העובדה כי הבורר הנבחר הינו אוהבו של הצד הממנה אותו, אלא שכך ההלכה "ובלבד שהצד השני יודע ומסכים, אם במפורש ואם מכללא, על טיב הקשרים הקיימים בין הצד לבין הבורר" (ההדגשה אינה במקור - ב.ג.). אף ב"כ המשיב מצטט דברים אלה של השופט כהן בתגובתו לבקשה שלפניי, אלא שמשום מה מתעלם ממילה החשובה - "ומסכים" - שבקטע המצוטט, ולסברתו, אין המינוי בזבל"א כפוף, בנסיבות כלשהן, להסכמת הצד שכנגד; ולא היא. אף בבוררות זבל"א חייבת ההלכה להכיר בכך שיהיו נסיבות אשר בגינן תהיה מוצדקת התנגדותו של הצד שכנגד למינוי, וללא הסכמתו, לא יאושר המינוי האמור. במקרה דנן, מדובר במינוי של בורר אשר כבר ישב בדין כבורר בסכסוך שבין הצדדים, אף אז בבוררות זבל"א וזבל"א, והוא הוציא פסק דין לטובת המשיב, שמשמעו נאמד בסכומים גבוהים, למרות ששני הבוררים האחרים התפטרו, וללא שהתקיים דיון ממצה בין הצדדים, בפני הרכב תקין של שלושה בוררים כפי שסוכם, כשבכך פעל בניגוד לדיני הבוררות האזרחיים, וככל הנראה אף בניגוד להלכה בדין תורה ("פחות משלושה אין דיניהם דין..." (שו"ע חו"מ ג, א); וכשנימק את פסק דינו אך ורק בכך שהמשיב המשיך לשתף פעולה עם ההליך למרות ההתפטרויות. כאן אין המדובר רק במינוי של "אוהבו" של המשיב, אלא במינוי של בורר אשר כבר פסק לטובתו של המשיב בעבר, או אז גיבש דעה חד צדדית לטובתו ללא שאף התמודד בפסק דינו במרכיב הסכסוך לגופם. העובדה היא שאף המשיב עצמו לא ניסה לממש את פסק דינו האמור של רב שלזינגר, למרות שנפסק לטובתו, והסכים לחזור עם המבקש לבוררות חוזרת בפני הרב אליהו ז"ל, כך שאין אלא להסיק כי אף המשיב הכיר בפסלותו של הפסק האמור בהתחשב בנסיבות בו ניתן. גיבוש דעה כה נחרצת מצד הבורר הממונה, מעורר חשש כבד אובייקטיבי למשוא פנים מצדו בבוררות החדשה, המצדיק לדעתי את המסקנה כי אין לקבל את מינויו. בכך תישמר התחושה שההליך מתנהל בצורה אובייקטיבית, ואף יימנע מצב שכל החלטה שתתקבל על ידי הבורר במשך ההליך תגרום להתנגדויות ולעיכובים רבים, עקב החשדות הקיימים כבר מראשית ההליך כי הבורר האמור אינו פועל באובייקטיביות הדרושה. ויוער: אף לפי ההלכה מתעורר ספק של ממש האם מותר לו לבורר לכהן כעת בבוררות זבל"א אם כבר פסק בעבר באותו סכסוך במעמד צד אחד. השוו, לדוגמא, דבריו של רבי לוי בן חביב (מהרלב"ח) (1480 - 1541, ירושלים), בשו"ת מהרלב"ח, קונטרס הסמיכה: "והם קרובים אצל עצמם דכסיפא להו מילתא [הדבר מבייש אותו - ב.ג.] למהדר [לחזור בו - ב.ג.] ממאי דהסכימו בראשונה ולא יקבלו שום טענה לחזור בהם". היינו, שמתן פסק דין קודם עלול לגרום לפוסק שלא להתחשב מחדש בטענותיו של הצד שהפסיד אצלו בהליך הקודם, על מנת שלא יתברר כי טעה בפסק הקודם (ראו גם, הרב יועזר אריאל, דיני בוררות (מכון שער המשפט, תשס"ה), בעמ' תנה - תנז, שם מובאים, בין היתר, דברים אלה של מהרלב"ח). אין באמור כל מטרה להטיל דופי באישיותו של הרב או ביושרו; אלא, שעצם ההיסטוריה שבין הצדדים בבוררות הקודמת בפני הרב מטילה צל כבד על מראית פני הצדק ועל תחושת האובייקטיביות שחייבים להיות קיימים בניהול ההליך. אשר על כן, אני נעתר בזה לבקשת המבקש ופוסל את מינויו של הרב שלזינגר כבורר מטעם המשיב. המשיב יודיע על מינוי חליפי תוך 15 יום. אני מחייב בזה את המשיב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לטובת המשיב בסך 5,000 ₪. יישוב סכסוכיםבוררזבלבוררות