פתח דבר: 1. עסקינן בשאלת תוקפו של הסכם בוררות בין בני זוג שמסרו , טרם חזרתם לישראל, את סוגיית מזונות ילדיהם הקטינים להכרעתו של בורר שבארה"ב. האם הסכם זה מחייב את הקטינים ומונע בעדם לתבוע מזונותיהם בישראל או שמא, חרף הסכמת הוריהם, רשאים הם להגיש תביעה למזונותיהם לבית משפט זה ללא הגבלה וללא כפיפות להסכם ? ההליך המשפטי: 2. לפני בקשת אב לסילוק תביעת ילדיו הקטינים למזונותיהם בטענה כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתביעה, שכן הסמכות לדון בסוגיית מזונותיהם הוענקה ע"י הוריהם לכבוד ביהמ"ד הרבני ב רקע עובדתי וטענות הצדדים: 3. המבקש והמשיבה מס' 4 נישאו זל"ז כדמו"י בשלהי שנת 1992, ומנישואיהם אלה נולדו להם שלושה ילדים, הם המשיבים מס' 1-3. לאחר הנישואין התגוררו בני הזוג המשתייכים לקהילת חב"ד בארצות הברית למשך תקופה קצרה, ובהמשך חזרו ארצה. לאחר תקופת מה שבו בני הזוג להתגורר בארצות הברית עד לחודש 9/06 מועד בו חזרה המשיבה עם שלושת הקטינים לארץ. ממועד זה ואילך, הילדים ואמם מתגוררים בארץ, ואילו האב הצטרף אליהם במועד מאוחר יותר. אין חולק כי בני הזוג והילדים הינם ישראלים וכי ממועד חזרתם ארצה הם ראו בישראל כמקום מושבם הקבוע כאשר המבקש השלים עם עובדה זו ולא נקט, מתוך בחירה, כטענתו בגדרי בקשתו לסילוק התביעה על הסף , בכל הליך על פי חוק אמנת האג. בעניין אחרון זה טוען המבקש, כי האישה ניצלה את טוב לבו ותמימותו ובדרכי רמייה הוציאה את הקטינים מארצות הברית וחטפה אותם לישראל בניגוד לרצונו. אולם טוען המבקש, כי בכדי לשמור על קשר רציף עם הילדים החליט לעבור ולהתגורר בעצמו בישראל, קרוב ככל האפשר לילדים האהובים והעדיף לפגוע בעצמו, ובלבד שלא לפגוע בילדים. 4. ביום 1/1/07 התגרשו בני הזוג זה מזו בבית הדין הרבני בצפת. 5. אין חולק כי ההורים חתמו ביום 23/8/06, כשעוד היו בארה"ב, על שטר בוררות בו ביקשו מכבוד הרב כמו כן, אין חולק כי הסכם זה נחתם לפני חזרת האישה והקטינים לארץ כאשר שני הצדדים החלו לפעול בהתאם לשטר הבוררות, לאמור, הם פנו לבורר בכתב וביקשוהו לפסוק בעניין נשוא שטר הבוררות. כך למשל המשיבה מס' 4 פנתה לבורר בכתב, באמצעות באת כוחה, ובאחת הפניות היא ביקשה מהבורר ליתן החלטות דחופות בעניין משמורת הילדים ומגוריהם עמה בישראל וכן ביקשה ממנו להודיע האם ברצונו לקבל את טיעוניהם של הצדדים בכתב, בסוגיות שהועברו לבוררות אצלו ובין היתר בסוגיית מזונות הילדים. כך למשל, היא כותבת בסעיף 33 לבקשה שהניחה לפני הבורר: "יחד עם זאת, נדרש ליתן החלטה דחופה על ידי הבורר, כב' הרב כב' הרב ברוח דברים אלה, היא כותבת בהמשך במסגרת "תוספת לבקשה הדחופה מיום 5/10/06" שהניחה לפני הבורר: "נוכח דחיפות ההחלטה בדבר משמורת הילדים ומגוריהם עם האם בישראל, מבוקש שמאמצי בית הדין הנכבד יתרכזו בשלב זה בנושא זה. באשר ליתר הנושאים שהובאו בפני בית הדין במסגרת כתב הבוררות, ובכלל זאת נושא המזונות, הרכוש והכתובה, בית הדין מתבקש לאפשר לאשה להגיש טענותיה בכתב בעניינים אלה, טרם מתן פסק הבורר בסוגיות ספציפיות אלה. יובהר, כי משסירב הבעל להגיע להסדר כלשהו, הרי שיש להעלות את הטיעונים מחדש, בהתייחס לנסיבות החדשות. בית הדין הנכבד מתבקש לקבוע את סדר הדיון בפניו, כשבשלב ראשון תינתנה החלטות בענין המשמורת ומגורי הילדים בישראל, ובשלב השני, יוגשו טיעונים בכתב בעניין הרכוש, הכתובה ומזונות הילדים". 6. בהמשך ניתן ע"י כב' הבורר פסק דין הקובע משמורת הקטינים אצל אמם ובו הוא התייחס גם לסוגיית הסדרי הביקור לרבות בחגים ובחופשות. באשר למזונות הקטינים , הגט , הכתובה והרכוש המשותף הורה כב' הרב בה בעת, קבע הבורר במסגרת אותו פסק דין מזונות זמניים כדלקמן: א - דמי השכירות מנכס מקרקעין המשותף לצדדים ישולמו בשלב זה לאישה בלבד, על חשבון מזונות הילדים. ב - מעבר לכך, לא ישלם למבקש מזונות בשלב זה, זאת לאור מעברו המאולץ לישראל והצורך להשתקם ולמצוא פרנסה חדשה בארץ. ג - הצדדים יגישו מסמכים וטיעונים לפני הבורר, בכדי שהוא יפסוק בשאלת גובה מזונות הקטינים ובשאר העניינים שנמסרו להכרעתו בהתאם לשטר הבוררות. 7. בפועל , ניתן לראות בהתנהגות הצדדים לאחר מתן פסק הדין האמור הסכמה והשלמה עם הוראותיו ולו באופן חלקי שכן הקטינים נותרו בחזקת אמם ובני הזוג התגרשו זה מזו במצוות אותו פסק דין. אלא שהאישה בחרה בהמשך, מטעמים השמורים עימה, להגיש לבית הדין הרבני בצפת תביעת מזונות כנגד המבקש אותה משכה בהמשך והגישה תביעותיה לבית משפט זה. 8. על רקע השתלשלות עניינים זו הגיש המבקש את בקשתו האמורה לסילוק התובענה על הסף. שני הצדדים מלאים טענות כרימון, האחד כנגד השני, ואין בדעתי לעמת בין גרסאותיהם בעניין התנהלות חיי הזוגיות. באשר לבקשה שלפני, המבקש סבור כי הסמכות לדון בסוגיית המזונות מסורה לבורר וכי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתובענה ואילו המשיבה מס' 4 סבורה כי דין סוגיית מזונות הילדים להידון בבית משפט זה. בקצירת האומר, המבקש טוען , כי יש לכבד את הסכם הבוררות ולנהוג על פיו, כאשר הקטינים קשורים לאותו הסכם וכפופים לו, בעוד שהמשיבה טוענת כי הקטינים אינם כפופים להסכם ואינם מחוייבים להוראותיו וכי הסכם זה מקפח את זכויותיהם. בעניין אחרון זה סומכים הצדדים את שתי ידיהם על שורה של פסקי דין שניתנו ע"י ערכאות שונות. דיון: 9. המחלוקת שנתעוררה לפני, מעלה תחילה את השאלה האם נושא מזונות קטינים יכול להימסר להכרעת בורר. סעיף 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 מורה כי אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. בעניין זה נחלקו הדעות וניתנו פסקי דין לכאן ולכאן, אולם הפסיקה הרווחת צידדה בדעה כי עניין זה כן יכול לשמש נושא לבוררות. כך למשל, נפסק ב- המ' (ת"א) 1715/85 היפשר נ. היפשר , פ"מ מו 353 , נפסק: "אף שאין למסור לבוררות ענייני מעמד אישי הקובעים סטטוס, אין מניעה למסור לבוררות עניינים אחרים כגון תביעת מזונות של אישה וילדים". על כך חזר בית המשפט המחוזי ב- המ' (ת"א) 268/88 דל רחים נ. דל רחים, פ"מ מט (3) 428. 10. לעומת זאת נפסק ב- ה"פ 627/89 רייכר נ. רייכר, דינים מחוזי, כרך לד (1) 859 מפי כב' השופטת מרים נאור, כי מזונותיהם של ילדים אינם יכולים לשמש נושא מבין הנושאים שניתן למסרם לבוררות, ועל כן, הסכם כזה בכל הקשור למזונות קטינים הוא חסר תוקף . 11. מבלי לנקוט במחלוקת האמורה דעה לכאן או לשם, סבורני כי בכל מקרה, גם אם ניתן למסור בידי בורר את ההכרעה במזונות קטינים , הרי שיש לבחון האם הסכם זה בנסיבותיו הפרטניות משרת את טובת הקטינים, הוא המבחן שיוליכנו את הדרך בסוגייה זו כבכל סוגייה אחרת המערבת את עניינם של קטינים. זו היא אמת המידה שעל פיה יש לבחון האם הסכם בין הורים המערב את עניינם של קטינים, מחייב את הקטינים והאם הוא תקף כלפיהם. 12. המבחן הוא מהותי ובעניין זה נראה כי ההלכה שנתגבשה באשר למזונות קטינים שהוסדרו בין ההורים במסגרת הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, כוחה יפה גם לסוגייה שלפנינו. תחילה נפסק כי מן הראוי כי נושא מזונות קטינים יידון בהליך נפרד, בתביעה נפרדת בשמם של הקטינים ובכך עניינם של הקטינים לא יידחק לקרן זווית כדבר טפל יחסית לעיקר. ראה ע"א 404/70 אליהו עברון ואח' נ. חיים עברון, פ"ד כה (1) , 373). גישה פורמאלית זו פינתה בהמשך את מקומה לגישה מהותית לפיה די בכך שעניין מזונות הקטינים נידון לגופו, גם אם לא הוגש בעניין זה הליך נפרד בשם הקטינים, ובלבד שבית המשפט בחן את הוראות ההסכם שנערך בין ההורים באספקלריה של טובת הקטינים ככל שהיא נוגעת למזונותיהם (ע"א 328/84 דנה צארום ואח' נ. נועם צארום , פ"ד לח(4) 136). 13. בע"א 413/85, 421 , מיכל רוט, קטינה ו-3 אח' נ. צבי רוט פ"ד מ(1) 835 , עמד כב' הנשיא שמגר על ההבחנה בין מקרה בו התקיים הליך נפרד בעניין המזונות לבין מקרה שבו לא התקיים הליך כזה: "הסכם בין ההורים אין בו אמנם כשלעצמו כדי לחסום דרכו של הקטין התובע מזונותיו ממי שחייב בהם ע"א 169/75 (אברהם נ. אברהם, פד"י כ"ט(2) 690, אולם אם ההסכם אושר בבית המשפט בהליך שהוקדש אך לכך אין לבטל תוצאותיו של ההליך, אלא אם יש אינדיקציה כלשהי לכך שבית המשפט המחוזי שדן בענין, לא נתן דעתו עובר למתן אישורו להסכם, לשאלה שבפניו ולא בחן שאלת המזונות כדבעי. אין הצדקה לביטולו של פסק דין אשר אישר הסכם למרות שאין סימנים לכך שבית המשפט התעלם מחובתו לבדוק את הנסיבות שסבבו עריכתו של ההסכם ותוכנו. הווה אומר, צריך להיות טעם עניני כלשהו לביטולו של פסק הדין שניתן אחרי בחינה ענינית של הנושא. לו היה מדובר, למשל, על התדיינות בין ההורים אשר בה היווה ענין המזונות רק חלק שולי מן הנושאים שבמחלוקת יכולה היתה, למשל, לעלות השאלה אם לא נבלע ענין המזונות בדיון הרחב יותר שקויים בענין ואם לא נגרע בשל כך חלקם של הקטינים. במקרה כגון זה אך סביר הוא אם בית המשפט יוסיף ויבחון אם היה דיון עניני ונפרד במזונותיהם של הקטינים; אולם אם ענין המזונות סוכם בהסכם נפרד אשר מובא גם לאישורו של בית המשפט המחוזי כהליך שהוקדש אך ורק למזונותיהם של הקטינים, אין להבין מדוע סברה הערכאה הראשונה כי לא נתקיים דיון נפרד בענינו של הקטין, או מדוע סבר כי הענין לא נשקל על ידי בית המשפט בנפרד מן הסכסוך בין ההורים "(ההדגשות לא במקור. ס.ג'.). ראה גם רע"א 6308/98 פלדמן ברוך נ' פלדמן נועה ו-3 אח' תק-על 98(4)9. סיכומו של דבר: חזקה על בית המשפט שאישר הסכם מזונות במסגרת הסכם גירושין כולל, שהוא בחן את הוראות ההסכם באספקלריה של טובת הקטין, וכל עוד אין אינדיקציה לכך שבית המשפט לא עשה כן, אין להתעלם מן ההסכם ואין לאפשר סטיה ממנו אלא בעילה של שינוי נסיבות (ראה תמ"ש (תל-אביב-יפו) 8472/02 ש.כ. קטינה נ' כ.נ. תק-מש 2005(4), 76 ). 14. כך ינהג בית המשפט שעה שמונחת בפניו תביעת מזונות קטינים, אף שבעניינם ניתן פסק דין המאשר הסכם מזונות שערכו הוריהם, וכך עליו לפעול בבואו להכריע בשאלה האם עסקינן בתביעת הגדלה או תביעה ראשונית. הלכה זו מורה איפוא שהסכם בין ההורים אף אם זכה לאישורו של בית המשפט, אינו מחייב באופן אוטומטי את הקטינים. ההלכה הפסוקה הותירה בפני קטינים אלה פתח להוכיח כי ההסכם אינו משרת את טובתם וכי בית המשפט לא בחן אותו באספקלריה זו ועל כן יש להתעלם ממנו. אמנם במקרה שלנו השאלה עולה בשלב מוקדם יותר בטרם ניתן פסק הבורר בעניין המזונות הקבועים וטרם הבאתו או הבאת ההסכם בין ההורים לאישור בית המשפט , אך אין ספק כי הרציונאל שמאחורי ההלכה האמורה תקף שבעתיים, בכל הנוגע לשאלה האם ההסכם בין ההורים מחייב את הקטינים. אדרבא, במקרה זה מעורבותו של בית המשפט בהסכם הינה מוגברת משלא ניצבת בפניו החזקה, הניתנת לסתירה, כי טובת הקטינים עמדה לנגד עיני ההורים ולנגד עיני בית המשפט משאישר את ההסכם. רוצה לאמר, כי אם בית המשפט מוסמך לבחון האם הסכם הנוגע למזונותיהם של קטינים שקיבל תוקף של פסק דין , מקים מחסום לפני הגשת תביעה עצמאית מאוחרת של הקטינים, הרי שקל וחומר, בית המשפט ובהתאם לאותו רציונאל, חייב גם חייב לבחון האם הסכם המסמיך בורר להכריע בשאלת מזונותיהם מחייב את הקטינים על דרך בחינתו באספקלריה של טובתם. 15. כך ממילא נוהג בית המשפט שעה שהוא מאשר הסכמים המערבים את עניינם של קטינים, וכך עליו לנהוג משעולה השאלה האם קטינים כפופים להסכם בוררות שערכו הוריהם. ויוטעם: בהפעילו את סמכותו לפי סעיף 19 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 אותו יש לקרוא עם הוראת סעיף 17 לאותו חוק , על בית המשפט להכריע במחלוקת שנתגלעה בין ההורים בעניין הנתון לאפוטרופסותם על פי עקרון טובת הקטין וכדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין. זה הוא קנה המידה המחייב הורים במסגרת אפוטרופסותם לקטין וזו היא אמת המידה שתנחה את בית המשפט במקרה של מחלוקת בין ההורים, ובבוחנו טובתו של קטין. 16. מכאן, ומשלקטינים אינטרסים עצמאיים מאלה של הוריהם, יש לכבד את זכויותיהם כאדם לרבות זכותם לייצוג הולם בהליך שיפוטי ועל בית המשפט האמון על זכויות הקטינים לספק להם הגנה מפני פגיעה באינטרסים אלה. מן הכלל אל הפרט: 17. השאלה אם כן היא: האם ייעשה עם הקטינים צדק מהותי אם עניין מזונותיהם יידון בפני הבורר שבארה"ב חרף הימצאם הם והוריהם בישראל? לאחר שבחנתי את פרטי הסכם הבוררות, ההליכים שהתנהלו לפני הבורר עד להיום, ובשים לב לשינוי בנסיבותיהם של הצדדים והקטינים- מעברם למגורי קבע בארץ, באתי לכלל מסקנה כי הסכם הבוררות אינו מחייב את הקטינים והם אינם כפופים להוראותיו ועל כן הסמכות לדון במזונותיהם נתונה לבית משפט זה. ובמה דברים אמורים? ראשית- כאמור, הקטינים מתגוררים בארץ מזה כשנתיים והפורום הישראלי הינו הפורום הטבעי לבירור סוגיית מזונותיהם. מדובר בסוגייה המצריכה בירור מקיף של צורכי הקטינים אל מול יכולות ההורים. בירור כזה מצריך בחינת צורכי הקטינים כפי שהם בישראל, ואין ספק כי לבית משפט זה יתרון משמעותי על פני הבורר שכן בית המשפט יושב בתוך עמו, וצרכיהם הרגילים של קטינים בארץ מוכרים וידועים לבית המשפט, לעומת הבורר היושב בארה"ב שאין לדעת מה היא מידת מומחיותו וידיעתו לצרכים אלה. יתר על כן, אין ספק כי לבית משפט זה הכלים והיכולת לעמוד על היקף צורכי הקטינים בין היתר על דרך זימון עדים ישראלים רלוונטיים, ואין חולק כי צורכי הקטינים נקבעים ונמדדים לפי מקום הימצאם ולא לפי אמות מידה, צורכי המחייה , וצרכים הכרחיים ואחרים הדרושים להם בארה"ב והמקובלים שם. שנית- הסכם הבוררות נערך בארה"ב טרם חזרתם של הקטינים לארץ וברור מטיעוני הצדדים ואף לשיטתו של המבקש עצמו, כי שעה שהוא נחתם, צפייתם של הצדדים היתה כי הם ימשיכו להתגורר בארה"ב. נזכיר, כי בעניין זה טוען המבקש שהאישה חטפה את הילדים לארץ ללא הסכמתו ומכאן למדים כי משחתמו ההורים על ההסכם , הם לא צפו את מעברם של הקטינים לישראל. מכל מקום, משהעתיקו הצדדים את מגוריהם לישראל, הרי שיש לראות בכך שינוי מהותי בנסיבותיהם דבר שלא נשקל שעה שחתמו על הסכם הבוררות, וברי הוא כי הצדדים לא נתנו את דעתם בשעתו לשאלה האם הסכם זה משרת את טובת הקטינים גם למקרה והם יחזרו להתגורר בארץ. שלישית- מטיעוני הצדדים והמסמכים שצורפו לכתבי טענותיהם עולה כי הליך הבוררות התנהל עד כה על דרך של משלוח טיעונים בכתב לבורר שבארה"ב, והסמכת הבורר לפסוק בעניינים שנמסרו לבוררות על דרך זו בלבד. גם אם דרך זו מקובלת על ההורים ושטר הבוררות מחייב את שניהם, סבורני כי קיום הליכי בוררות בדרך זו אינה מבטיחה כי ההכרעה שתתקבל תהא צודקת ונכונה ככל שהיא נוגעת למזונות הקטינים. דרך זו אינה מקיימת אחר כללי הצדק הטבעי המטילים על הבורר החובה ליתן הזדמנות לבעלי הדין לזמן עדים, לחקור עדים ולשטוח בפניו את מלוא טענות הצדדים. גם אם ההורים הסכימו כי הבוררות תתנהל בדרך זו הרי שהסכמתם כוחה יפה כלפיהם בלבד, ואין בה כדי להחיב את הקטינים אשר זכאים לייצוג הולם וזכאים לבירור עניינם בדרך שמבטיחה כי עניינם יוכרע לאחר שניתנה להם הזדמנות נאותה להביא את ראיותיהם לפני הבורר. גם אם תמצי לאמר כי הבורר יאפשר לקטינים להביא בפניו את מסכת ראיותיהם וכי ההליכים בפניו יתנהלו תוך קיום כללי צדק טבעי הרי שבמקרה שלנו הדבר כרוך בקשיים רבים בהם יתקלו הקטינים ואולי אף במעמסה כלכלית כבדה שאין להטילה עליהם. בנסיבות אלו הרי שלאחר שקילת טובת הקטינים מתחייבת המסקנה שאין לגרור את הקטינים להתדיינות בארה"ב. טעם לכך הנני רואה גם במגמה הכללית הקיימת בחקיקה, באמנה בדבר זכויות הילד ובפסיקת בתי המשפט להקל על הקטין לממש את זכויותיו ולאפשר לו נגישות לערכאות וייצוג הולם. כך למשל, ביחס לכללי הסמכות המקומית ראה המחוקק לנכון במסגרת תקנה 258 ג (א) סיפא להקל על קטין התובע מזונותיו מבחינת הסמכות המקומית וכי תביעתו תידון בפורום הנוח יותר לדון בה , מאשר בבית המשפט שבתחום סמכותו המקומית היה מקום המגורים המשותף האחרון של הקטין והוריו. אמנם, המדובר בסמכות מקומית של בתי המשפט בישראל להבדיל מסמכות עניינית ולהבדיל מהסוגייה שלפנינו , אולם תקנה זו מבטאת את המגמה האמורה. עוד יצויין כי פסיקת מזונות זמניים על סך של 700 $ לשלושת הקטינים אף היא מלמדת לכאורה כי עניינם לא נבחן כדבעי . עסקינן בשלושה קטינים, שניים מהם תאומים כבני 10.5 שנים ואילו השלישי כבן 8 שנים ובהתאם לדין העברי, הוא הדין הרלוונטי בקביעת מזונותיהם, הן בישראל והן בפני הבורר, על האב לשאת ברגיל במלוא צורכיהם ההכרחיים אשר הועמדו בפסיקת בתי המשפט ללא צורך בהבאת ראיות והוכחות מיוחדות, על סכום מינימלי של כ- 1,200 ₪ לא כולל הוצאות חינוך ומדור. ראה: בר"ע 1895/02 בן עמי נ. בן עמי (טרם פורסם). מבלי לקבוע מסמרות הרי שלכאורה הסך של 700 $ שנפסקו כמזונות זמניים עבור הקטינים (סכום המתקבל מנכס מקרקעין משותף שהושכר) חורג מאמת המידה האמורה. 18. המבקש לא טען באופן מפורש בבקשתו כי הסמכות לדון במזונות הקטינים נתונה לבית הדין הרבני , אולם בכל מקרה סבורני כי בית הדין אינו מוסמך לדון בסוגייה זו. הסכמות המקורית והשיורית לדון במזונות ילדים מסורה לבית המשפט לענייני משפחה מכוח סעיפים 1 (2), 1 (3) ו- 3 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, בעוד שבית הדין הרבני יכול לקנות סמכות בתביעת מזונות קטינים בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) , תשי"ג- 1953, למקרה וניתנה הסכמה לשיפוטו על ידי שני הוריהם של הקטינים. הסכמה גם אם היתה אינה מחייבת את הקטינים במצוות בג"צ 10109/02- כץ נ. בית הדין הרבני הגדול , פ"ד נז (2) 875. מכל מקום , עניינם של הקטינים לא נדון בפני בית הדין הרבני, והבקשה הלקונית שהגישה האם ביום 28/1/07 בשמה היא בלבד למזונותיהם נמחקה לאחר יומיים בלבד בהתאם לבקשת האישה, ומכאן חדלה סמכותו של ביה"ד מלהתקיים. 19. לפני סיום יצויין כי הבקשה שלפני היא כאמור לסילוק התביעה על הסף בשל הסכם הבוררות , אולם סבורני כי ההליך המתאים שעל המבקש היה לנקוט בו הוא בקשה לעיכוב הליכים כמתחייב על פי הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968. ברם, משבאתי למסקנה כי אין מקום לקיים הסכם הבוררות במקרה דנן בסוגיית מזונות הקטינים, הרי ששאלת הסעד ונוכח מסקנתי זו איננה רלוונטית. סוף דבר: 20. הנני קובע כי הסמכות לדון בתביעת מזונות הקטינים נתונה לבית משפט זה, וכי הקטינים אינם כפופים להסכם הבוררות. על כן, הנני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקש לשלם למשיבה מס' 4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. 21. קובע את התביעה למזונות לקדם משפט ליום 1/7/08 שעה 9:00. מותר לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים. יישוב סכסוכיםבני זוגבוררותמזונות