1. אלו שתי בקשות שאוחדו בקשר לאישור וביטול פסק בורר. בת"א 3258/85 - התבקש ביטול פסק הבורר ואילו בת"א 3026/85 - התבקש אישורו - הבקשות אוחדו. 2. הרקע העובדתי. ביום 8.12.81 נכרת חוזה (להלן "החוזה") בין מר פנחס הלפרט ז"ל (להלן "המנוח"), אביהם של מבקשי אישור פסק הבוררות, ובין חברת "מבוא עוז" בע"מ ומנהליה (להלן "החברה") אשר עותרות לביטול הפסק. המנוח היה בעליו של מגרש אותו העביר בעסקת קומבינציה לחברה. בחוזה הוסכם, כי החברה תבנה עבור המנוח שלוש דירות כמפורט בהסכם וכן תשלם לו סכום נוסף כאמור במבוא לחוזה ובסעיף 3 בו. במהלך הבניה נפטר מר פנחס הלפרט ז"ל והמבקשים ירשו את הזכויות הנובעות מהחוזה עם החברה. תוך כדי עבודות הבניה התברר למבקשים, מתוך עיון במודעות אותן פרסמה החברה בעתונים, כי החברה בונה חדרים על גג הבית, המהווים תוספת לדירות הקומה העליונה. או אז פנו המבקשים למנהלי החברה בדרישה לקבל 40% מערכם של אותם חדרים שנבנו על גג הבית שכן הם זכאים לכך עפ"י החוזה כאמור בסעיף 4 בו: "חוזה זה נעשה מתוך הנחה שעל המגרש ניתן להקים בנין בן שלוש קומות. אם הקבלן יבנה בית בן יותר משלוש קומות, מתחייב הקבלן לתת למוכר 40% מכל שטח שיבנה מעבר ל-3 קומות..." דרישתם של המבקשים לקבל 40% נדחתה על ידי מנהלי החברה שהסתמכו על סעיף 8(ג) לחוזה: - "ג) ...מוסכם על הצדדים כי גג הבנין אינו חלק מהרכוש המשותף ואין לבעל המגרש זכויות בו". עם התגלע הסכסוך הוצע על ידי מי מן הצדדים לפתור את הסכסוך על ידי פניה לבוררות, לאחר שהושגה הסכמה עקרונית לפניה לבוררות פנו הצדדים לבית הדין הרבני בבני-ברק כדי שזה ישמש בורר ביניהם. 3. פסק הבוררות. משהתייצבו הצדדים בפני מזכירות בית הדין הרבני - התבקשו לחתום על שטר בוררות ת/1 אשר קבע את סמכות הבוררים: (לדון) "... בדבר כל הסכסוכים שביננו והתביעות שיש לכל אחד מאתנו הח"מ על חברו בענין קיום חזוה במגרש - בנין ברחוב מינץ 29 בבני-ברק וכל הסכסוכים המסתעפים מהענין הנ"ל..." עובר לחתימת ת/1 התנהל שיג ושיח בין מר משה ברונר מנהל החברה לבין מזכיר בית הדין. לדבריו של זה האחרון - הסביר למזכיר שכל הסכמתם לבוררות נסבה אך ורק לפרשנות החוזה שביניהם בנוגע לבניית החדרים על גג הבית (סעיף 4 וסעיף 8(ג)) והתשובה של המזכיר היתה, לדבריו, שעליהם לחתום על שטר הבוררות כפי שהוא, אך הבוררות תתרכז רק בנושאים שהמבקשת רוצה וזאת במהלך הבוררות. גם הגב' חוה הלפרט מאשרת שאכן התנהלה שיחה (או דין ודברים) בין מר ברונר למזכיר בית הדין, אך לדבריה כל אשר שמעה נסב סביב השאלה האם ניתן פסק הבוררות לערעור אם לאו - ותו לא. הבוררות בפני בית הדין הרבני התמשכה על תקופה של כשנה ובית הדין דן במכלול הסכסוכים שהעלו שני הצדדים בפניו ואף ניתנו צווי ביניים; בתאריך 26.6.85 ניתן פסק דין הסופי שקבע: - א. יורשי המנוח הלפרט זכאים ל-40% מקומת העמודים. ב. עבור הבניה על הגג זכאים ל-20,000 $ כערכם בשקלים לפי השער היציג. ג. מסירת שליש הדירות כאמור בחוזה. החברה משתיתה את התנגדותה לאישור פסק הבוררות על שלוש טענות עיקריות: 1. טעות עפ"י סעיף 14 לחוק החוזים [2] (טעות) ועושק (סעיף 16 לחוק הנ"ל [2]) בעצם כריתת החוזה = שטר הבוררות. 2. חריגה מסמכות של הבורר. 3. פגיעה בכללי הצדק הטבעי בכך שבית הדין - הבורר, לא הסביר לחברה ע"כ שהוא עומד לדון במכלול הבעיות בין הצדדים. 4. פסק הבורר בדין יסודו ואני עומד לאשרו מן הסיבות הבאות: אכן נוסח שטר הבוררות נוקט בלשון כללית באשר למהות הסמכות שהעניקו הצדדים לבורר ולכאורה אין לחברה, לאור לשון רחבה זו, להלין על חריגה מסמכות; יתר על כן, הצדדים אמנם לא הפנו את תשומת ליבי ואף לא אזכרו את סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומני [3] האוסר, או לא מאפשר לטעון טענות כנגד מסמך בכתב, אולם לכאורה גם סעיף זה עומד לחברה לרועץ לאור טענותיהם נגד מסמך שטר הבוררין. נקטתי בלשון "לכאורה" כי אינני משוכנע שמלכתחילה היתה כוונת הצדדים לפתוח את כל מערכת היחסים שלהם לדיון מחודש. לחברה הרי היה חוזה לפיו התחייבה לבנות 3 דירות נוסף לסכום כסף מסויים, וכ"כ 40% מבניה שמעבר לשלוש קומות. מן הסתם, הסכם זה נחתם לאחר מו"מ מייגע - ומשנתגלע הסכסוך אשר אף לדברי התובעים עצמם התמקד בבניה מעל לקומה השלישית - הרי כל אשר עשויה החברה "להפסיד" היה אותם 40% מהבניה המובטחים לבעלי המגרש עפ"י החוזה. אין הדעת סובלת ואין כל הסבר הגיוני או מסחרי לכך שהחברה (שכנראה אף יזמה את הפניה לבוררות) תקנה סמכות לבוררות לדון "במכלול החוזה ובבעיות שנתגלעו ביניהם". גם לשון סעיף 80 העותומני אינו מהווה אבן נגף לטיעוני החברה באשר לסמכות הבורר עפ"י שטר הבוררות ת/1. סעיף 80 מאפשר קבלת טענות נגד המסמך: "...על ידי הודאתו או פנקסו של הנתבע". ובנידון דידן: גב' חוה בן אליעזר בתצהירה מיום 6.2.86 אומרת בסעיף 2-3 לתצהיר כי נקודת הויכוח היחידה היתה בניית החדרים על גג הבית - דבר שהוסתר מהם על ידי החברה והתגלה להם באקראי מקריאה בעתונות. ובסעיף 2(ה) אומרת המצהירה: - "משנודע הדבר תבענו מהחברה שיקויים האמור בסעיף 4 לעיל לפיו: "מתחייב הקבלן לתת למוכר 40% מכל שטח שייבנה מעבר ל-3 קומות" - על רקע סירובם של מנהלי החברה לקיים את התחייבותם החוזית הנ"ל התגלע ביננו סכסוך..." ובסעיף 3(א) לתצהיר האמור: - "...פנינו אל בית הדין הרבני בבני-ברק שישמש בורר בסכסוך שנתגלע כאמור לעיל" (ההדגשות שלי מ' ט'). צא ולמד, הסכסוך שהתגלע בין הצדדים עפ"י הודאת "הנתבע" (המשיב - בבקשת ביטול פסק הבורר) היינו באשר לזכות היורשים לחלק מהבניה על גג הבנין - זאת ותו לא. וממילא סביר להניח שהסמכות שהתכוונו להקנותה לבורר היתה בנוגע לבעיה זו בלבד, שהיתה אותה שעה על הפרק. דא עקא, המשך מהלך הבוררות מצביע על שינוי חזית או בלשון חוק הבוררות - הקניית סמכות שונה מזו האמורה בשטר הבוררות. עמדת הספרות והפסיקה היא כי ניתן להסכים להרחבת סמכות הבורר מכללא, בעצם אי העלאת הטענה בדבר החריגה מסמכות. יתר על כן, אין צד יכול "לישון" על זכותו - לטעון - טענות כנגד הבורר, ולהעלותן משנסתיים ההליך שלא בטובתו. עקרון זה נוסח עוד טרם חקיקת חוק הבוררות בספרו של השופט זוסמן על דיני הבוררות בסעיף 157 [4]: "בעל דין שיש בידו עילה לביטול, אין נותנים לו להמתין לתוצאות: יזכה אצל הבורר - לא יתלונן על התנהגותו, יפסיד - יטען שהבורר לא התנהג כהלכה. בעל דין הממשיך בבוררות לאחר שנודע לו כי הבורר לא התנהג כהלכה, רואים אותו כמוותר על זכותו לדרוש ביטול הפסק". אמנם סעיף 27 לחוק הבוררות [4] קובע את המועד לבקשת ביטול, אך זאת בתנאי שבפועל, המתנגד לפסק העלה טענת החריגה מסמכות או כל טענה המעניקה בסיס לביטול פסק הבוררות (כמפורט בסעיף 24 לחוק [4]) - בהזדמנות הראשונה. בע"א 445/80 ג'ברה נ' המעוצה האיזורית בקעת בית שאן [1] דנה השופטת בן פורת במהות חריגה מסמכות של בורר, ועל האמצעים שהמתנגד לחריגה צריך לנקוט. ובצטטה את ד"ר ס. אוטולנגי "בוררות דין ונוהל" (מהד' 2) [6] היא קובעת: - "מה יכול לעשות בעל דין המתנגד לפירוש הבורר בדבר סמכותו? יכול הוא לבקש פסק דין הצהרתי בדבר סמכות הבורר; לשדל את הבורר לפנות לבית המשפט באבעיה אודות היקף סמכותו; או לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את החלטת הבורר..." אכן, מקרנו שונה מן הנ"ל בכך שסעיף סמכות הבורר לא עלה לדיון באופן גלוי - אולם החריגה מן הסמכות שהוקנתה לבוררים לכתחילה, עפ"י כוונת הצדדים כפי שקבעתי לעיל, היא יסודית ביותר - ולא נשמע קולם של החברה וב"כ בכל מהלך הדיון בבוררות על חריגה מסמכות. אמנם ייתכן שהפרוטוקול אינו משקף את הטענות שהועלו בפרוטרוט - אך טענה מהותית בדבר חריגה מסמכות, אשר לדעת החברה נטענה מספר פעמים - מוזר הדבר שכלל לא בה זיכרה ולו ברמז דק - בפרוטוקול הדיון. יתר על כן, הבוררים הוציאו פסק ביניים באשר לתביעות שהיו לחברה מיורשי המנוח. אני מוכן לקבל את טענת החברה שהפקדת הסכום של 300 דולר בקופת הבורר לא היתה ביוזמתה, אך התביעה בדבר סכום של כ-700 דולר עבור תוספות מסויימות שהעניקה החברה ליורשי המנוח - בוודאי שהועלתה על ידי החברה - ומשהעלתה טענה זו בנוגע לסכסוך שלכאורה אינו נשוא הבוררות - זוהי אינדיקציה על הקניות סמכות שונה לבורר מאשר הוסכם בשלב חתימת שטר הבוררין. הכלל: - מששתקה החברה כאשר דן הבורר במכלול היחסים בין החברה ליורשים, ומשמלאה אחרי צווי הביניים שחלקם חרגו מההרשאה המקורית, הסכימה החברה מכללא להקניית סמכות רחבה, כלשון שטר הבוררות המקורי ת/1. הבוררים עמדו על כך שתוקנה להם סמכות רחבה והצדדים לא השכילו לצמצם, לא בלשון השטר ולא למעשה. אשר לטענת "הטעות" בכריתת חוזה - (שטר הבוררות) יפים הדברים שקבעתי לעיל גם כן. גם אם אכן התה טעות באשר לסמכות הבוררים הרי שעפ"י סעיף 20 לחוק החוזים הכללי [2]: "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול". וסעיף 60 לחוק הנ"ל [2] קובע: - "(א) הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך המקובלת בנסיבות הענין". ובנדון: כאשר הטעות המיוחסת היא סמכות הבורר - בנסיבות אלו חייבת היתה החברה מייד עם התגלות החריגה מן הסמכות להתריע ע"כ, ולהודיע ע"כ ליורשי המנוח - אולם כאמור, לא רק שאין פרוטוקול הבוררות מאזכר טענה כלשהי בדבר חריגה מסמכות, אלא שאף החברה שתפה פעולה עם בורר זה שלטענתה חרג מסמכותו ולא פצתה פה - עד לאחר כ-3 חדשים ממתן הפסק. (את העיכוב בהגשת בקשת הביטול וחריגה מ-45 יום הקצובים בסעיף 27 לחוק הבוררות הסבירה החברה בפגרת בית המשפט שהיתה בינתיים). אולם נראה לי כי טענה זו חסרת בסיס מן הטעם האחר שהעליתי בדברי. כאמור, האמנתי לתובעת כי למרות הניסוח הרחב של שטר הבוררות - מגמת הצדדים היתה לדון אך ורק בבניה על הגג וממילא כלל לא היתה "טעות" בזמן ההתקשרות עצמה ובוודאי שלא ניתן לראות בחברה מתקשרת בחוזה "עקב טעות" - בלשון סעיף 14 - גם משנתגלתה לכאורה "הטעות", משהתחיל הבורר לדון בנושאים החורגים מסמכותו המקורית - לא הועלה כלל נושא הטעות - החריגה מסמכות - וממילא אין לראות, לא בכריתת החוזה, קרי חתימת שטר הבוררין ולא במהלך הבוררות עצמה - כל "טעות" המעניקה כעת לחברה עילת ביטול. אשר לטענת ה"עושק" וניצול חוסר נסיונו של מנהל החברה מר ברונר - טענה זו מדרש פליאה היא בעיני. סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי) [2] מטיל אל הטוען עילת ביטול זאת להוכיח את שלושת מרכיביו. א. ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו. ב. התקשרות "עקב" הנ"ל. ג. תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. לא זו בלבד שאינני מקבל את הטענה בדבר "חוסר נסיונו" של מנהל חברה קבלנית לחתום על חוזה בוררות, אלא שתנאי עילת העושק הינם מצטרפים ואינני מוצא בחוזה-שטר הבוררות תנאים הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. החברה ידעה כי פניה מועדות לבוררות והובאו לפני ראיות לכאורה שהיתה היא זו שיזמה את הפניה לבית הדין הרבני - ובהצטרף לכך שתיקתה בכל מהלך הבוררות - אינני מוצא כל יסוד לטענת עילת הביטול בגין העושק וזאת בנוסף לקביעותי דלעיל על דרך הביטול והמועד לכך בהסתמך על סעיפים 20 ו-60(א) לחוק החוזים הכללי [2]. אשר לטענת חריגה מכללי הצדק הטבעי - טוענת החברה כי הבוררים בדונם במכלול היחסים שבין הצדדים ללא הודעה מוקדמת ע"כ לחברה - פגעו בכללי הצדק הטבעי, בכך שלא הזהירו אותם על ההרחבה. טענה זו מוזרה בעיני אף מקודמתה. ב"כ החברה מנהלים כשנה הליך בוררות. מופיעים לכל ישיבה, טוענים לגופו של ענין מקבלים צו ביניים ומקיימים אותו למרות שחורג מגדר הסכסוך שבסמכות - בכל מהלך הבוררות דנים הבוררים באשר להיקף זכויות היורשים - וכי אין בכך הדעה מספקת של הבוררים? האם צריכה "הודעה" זו להיות מלווה בחצוצרות ובקול שופר? האם אין די בכך כי הבורר בפועל דן במכלול הסכסוכים שביניהם - ומול "חריגה" זו - קול דממה דקה יישמע - מצד החברה. כאמור, בשתיקה זו ראיתי הסכמה מכללא להקניית סמכות רחבה לבורר אשר פעל בתוקף הסמכות ובמסגרת סמכות זו שהוקנתה לו. 5. בקשת ביטול פסק הבורר - נדחית איפוא. פסק הבוררות מיום 26.6.85 מתאשר. החברה תשלם ליורשים 1500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק מלבד הוצאות המשפט. הסכום הנ"ל יהיה צמוד למדד הידוע ביום מתן פסק הדין ויהווה נתון להוצאה לפועל אא"כ ישולם עד ה-10.4.86 דאז יהיה פטור מהצמדה וריבית. יישוב סכסוכיםבניהבוררותעסקת קומבינציהסכסוך