1. בקשה לצו מניעה זמני שימנע מהמשיבים לקיים בוררות, ולחייב את המבקש להשתתף בבוררות כזו. 2. המשיבה 1 (להלן: "פרמונד") הגישה לבוררות במשיבה 3 (להלן: "הבורסה"), כתב תביעה כנגד המבקש. עניינה של התביעה, בסחורות שלטענת פרמונד הועברו ע"י פרמונד למשיב 2 (להלן: "בריטובסקי") בקומיסיון, והועברו ע"י בריטובסקי למבקש. לטענת פרמונד, על המבקש להשיב לה את הסחורות הללו. המבקש כופר באמור בכתב התביעה, וטוען כי הטובין שבידו נמכרו לו ע"י בריסטובסקי, תוך מצג כי הם בבעלותו, וכי על כל פנים קיים חוסר התאמה בין הטובין שבידיו לבין הטובין נושא התביעה. 3. המבקש טוען כי יש למנוע את קיום הדיון בבוררות וזאת ממספר טעמים: ראשית, פרמונד אינה חברת בורסה, ולכן אין מקום לחייב את המבקש להתדיין איתה בבוררות ללא הסכמתו. בנוסף, מדובר בענין פלילי שאינו בסמכות הבוררים של הבורסה, מה עוד שהמבקש זכאי להגן על שמו הטוב בהליך פומבי. המבקש טוען כי הוא אינו מושתק מלהעלות את טענותיו כלעיל, למרות שבעבר הוא קיים התדיינויות בבוררות של הבורסה. המבקש טוען כי קיים חשש אמיתי למשוא פנים של הבוררות נגדו, ודי בכך כדי להוות "טעם מיוחד" שהסכסוך לא יידון בבוררות. עוד נטען בסיכומים מטעם המבקש, כי תנית הבוררות בתקנון הבורסה, מגבילה את זכות הצדדים לפנות לערכאות, ולכן היא תניה מקפחת בחוזה אחיד. 4. המשיבים טוענים כי יש לדחות את טענות המבקש. הם טוענים כי הסכסוך נושא הבקשה יכול לשמש נושא לבוררות, והוא אינו סכסוך בעל אופי פלילי. הם טוענים כי יש להרים את המסך מעל פרמונד, על פי כללי הבורסה, וניתן לחייב את המבקש לקיים את הבוררות, שכן מר יקי ברנד, הבעלים של 99% ממניות פרמונד הוא חבר בורסה. עוד נטען כי אין לקבל את טענות המבקש כנגד הלגיטימיות של מוסד הבוררות של הבורסה, מה עוד שהמבקש מנוע מלהעלות טענות אלה. המשיבים טוענים כי המבקש אינו נוהג בתום לב, כי הוא העלה טענות חדשות במסגרת סיכומיו, ואף ניסה להכניס לתיק בית המשפט ראיות חדשות. 5. מדובר בבקשה לצו מניעה זמני. לכן, יש לבחון קודם כל הן את סיכוייה לכאורה של התובענה. כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי הבקשה אינה בקשה בעלת סיכויים גבוהים, וזאת לאור הדיון בטענותיו השונות של המבקש, שיידונו להלן. האם ניתן לחייב קיום בוררות עם פרמונד שאינה חברת בורסה? 6. המבקש טוען כי פרמונד, שהגישה את התביעה, איננה חברת בורסה, ולכן לא ניתן לחייב אותו לקיים בוררות בבורסה בתביעתה כנגדו. אני סבורה כי אין לקבל את טענת המבקש בהקשר זה. 7. ס' 98 לתקנון ההתאגדות של הבורסה קובע כי כל סכסוך בין חבר בורסה או קבוצת חברים לבין חבר אחר או קבוצת חברים אחרת, יובא לבוררות, וכי דינו של סעיף זה כדין הסכם בוררות מחייב. תקנון הבורסה מחייב את חברי הבורסה כהסכם שהם צד לו (ר' ע"א 161/80 אברהם מוניץ נ. 'אתגר' הקלוב הישראלי החדש, פ"ד ל"ה(3) 795). סעיף 98 הנ"ל מהווה, לכן, הסכם בוררות תקף. 8. האם חייב המבקש להיות צד בהליך הבוררות, למרות שפרמונד איננה חברת בורסה? על פי תקנה 78 י"ב לתקנון הבורסה, קובע כי "החברות בבורסה היא אישית ומוגבלת לאנשים פיזיים בלבד". בהמשך קובעת תקנה 78 י"ב הנ"ל לתקנון הבורסה, כי חבר בורסה המופיע מטעם חברה, יהיה אחראי לכל עסק שהוא עושה באמצעות החברה עם חבר בורסה אחר. גם חברה, שבשמה פעל חבר בורסה, אחראית לכל עסק שחבר בורסה עושה עם חבר אחר. תקנה זו (שתוקפה אושר ע"י בית המשפט העליון) אינה מאפשרת לחבר בורסה להנות מהגנה של מסך ההתאגדות, ביחסיו עם חבר בורסה אחר, ומחייבת גם חברות שחברי בורסה הם בעלי מניותיהם - להיות כפופות לתקנון הבורסה. תקנה זו קובעת למעשה כי ככל שהדבר נוגע לבורסה- אין קיום למסך ההתאגדות. 9. לו היתה מוגשת תביעה בבוררות נגד חברה שבעל השליטה בה הוא חבר בורסה, החברה היתה צריכה לקיים דיון בבוררות הבורסה, ו"מסך ההתאגדות" בינה לבין בעל השליטה לא יכול היה להועיל לה. אני סבורה כי עקרון ההדדיות מחייב, שכשם שחברות שחבר בורסה פועל מטעמן והוא בעל המניות שלהן מחוייבות בתקנון הבורסה, כך הן זכאיות להנות מתקנון הבורסה, במובן זה שיש לחייב חבר בורסה לקיים בוררות גם עם חברה שנשלטת על ידי חבר בורסה. במילים אחרות, אם בבורסה לא קיים מסך התאגדות, הרי הצד לבוררות דנן הוא למעשה מר ברנד, בעל המניות של פרמונד, שהוא חבר בורסה, ולא חברת פרמונד עצמה. 10. זאת ועוד, תקנון הבורסה מאפשר לוועדה המשפטית של הבורסה לחייב חבר בורסה הנתבע על ידי מי שאינו חבר בורסה, להתייצב לבוררות ולקיים אותה. בפסק דין מוניץ שנזכר לעיל, נקבע כי תקנה כזו אינה יכולה לעמוד. אולם, במקרה כמו המקרה דנן, ניתן, לדעתי, לאבחן את פסק דין מוניץ הנ"ל, שכן, כאמור, לו היה המבקש תובע את פרמונד בהליך בוררות, מכוח ס' 78 י"ב הנ"ל, החברה (פרמונד) לא היתה יכולה להתחמק מניהול הליך הבוררות, למרות שהיא אינה חברת בורסה, משום שהיא נשלטת על ידי חבר בורסה, ואין, לכן, פגם בחיובו של המבקש בקיום הבוררות גם כאשר החברה היא התובעת. סיכומה של נקודה זו - הליך הבוררות מחייב את המבקש גם בתביעה שהוגשה על ידי פרמונד, למרות שאינה חברת בורסה. האם מדובר בסכסוך בעל אופי פלילי שלא ניתן לדון בו בבוררות? 11. אני סבורה כי הסכסוך נושא התביעה שהוגשה על ידי פרמונד לבוררות בבורסה, אינו סכסוך בעל אופי פלילי. כעולה מכתב התביעה שהגישה פרמונד, היא תובעת השבה של סחורות שנמסרו על ידה לבריטובסקי - ולא למבקש. המבקש טוען כי הוא רכש את הסחורות מבריטובסקי, לאחר שבריטובסקי הציג לו מצג לפיו הסחורות הן בבעלותו. 12. בסכסוך זה כשלעצמו אין בהכרח היבטים פליליים. מדובר בסכסוך אזרחי על בעלות בסחורות שהועברו מצד אחד (פרמונד) לצד אחר (בריטובסקי), וממנו לצד שלישי (המבקש), כאשר יהיה מקום לבחון את זכויותיו של הצד השלישי בהתאם למכלול הנסיבות, ובהתאם לכללים שהבוררות נוהגת לפיהם. 13. לכן, אינני סבורה - כפי שטוען ב"כ המבקש - כי בירור העובדות יביא בהכרח להכרעה בדבר קיומו או העדרו של מעשה פלילי (ס' 9 לסיכומי המבקש). דחיית טענותיו של המבקש - אין משמעותן בהכרח כי הוא ביצע או היה שותף לביצוע מעשה פלילי, ואין משמעותה בהכרח פגיעה בשמו הטוב. כך, צד ג' שרכש או קיבל לידיו סחורה עשוי שלא להצליח להוכיח את תנאי תחולתה של תקנת השוק, בלא שידבק בו עצמו כל פגם פלילי או מוסרי. על כל פנים, ודאי שלא ניתן לקבוע שמדובר בסכסוך כזה ש"הפומביות צריכה לרדוף אחריו" (ע"א 550/75 מורלי נ. בגון, פ"ד ל' (2) 309). מהטעמים שהובהרו לעיל, אינני סבורה כי מן הראוי לקיים את הדיון בבית המשפט על מנת "לנקות את שמו" של המבקש בפומבי - שכן כאמור, אין כל הכרח כי שמו הטוב של המבקש ייפגע. הטענות כנגד מוסד הבוררות של הבורסה 14. המבקש העלה טענות שונות כנגד מוסד הבוררות של הבורסה. בבקשה לצו מניעה זמני, נטען כי "כידוע, הבוררות המתנהלת ע"י הבורסה היא הליך דרקוני, נטול סדרי דין, ואשר ההכרעות בו בד"כ מנותבות, מאחר והבוררים הם חברי הבורסה וסוחרים בעצמם, ולפיכך אינם אובייקטיבים; ואשר אין להם ולאמת ולא כלום, וכל האינטרס שלהם הוא להשליט מנגנון מעין שיפוטי שישליט אינטרסים שאין להם ולאמת ולא כלום" (ס' 5ב' לבקשה לצו מניעה זמני). 15. אינני מקבלת את הטענה ממספר טעמים. ראשית, היא מטילה דופי במוסד שלם, ובכל הבוררים הפועלים בו. העובדה כי המבקש טוען כי בהליכי בוררות אחרים נעשו מחדלים חמורים ע"י בוררים - אין בה כדי להעיד על הבוררים בהליך הנוכחי, ואין בה כדי לפסול אותם מראש. בנוסף, אין חולק כי המבקש עצמו היה שותף בעבר להליכים בפני מוסד הבוררות של הבורסה, ולא טען אז את הטענות הכוללניות ביחס למוסד זה, הנטענות בבקשה דנן. אינני סבורה כי מן הראוי לאפשר לצד לבוררות להעלות טענות ביחס לאובייקטיביות של הבוררים, עוד בטרם החל הליך הבוררות. מובן כי אם במהלך הליך הבוררות או בסופו יהיה מבקש סבור כי הבוררים אינם פועלים כנדרש מכל טעם או סיבה שהם, הוא יהיה רשאי לפעול ביחס לכך כפי שימצא לנכון. 16. המבקש טען בבקשה טענות בקשר לכך שבבוררות בבורסה, אין ייצוג של עורכי דין. המבקש לא חזר על טענה זו בסיכומים מטעמו. אני סבורה כי אין לקבל אותה גם לגופו של ענין - משום ששני הצדדים להליך אינם מיוצגים, ואין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשלול את תוקף הבוררות. 17. המבקש טען בסיכומיו כי קיומו של הליך ערעור בהתאם לתקנון הבורסה, הוא מנוגד לחלוטין למטרות חוק הבוררות. טענה זו לא עלתה בבקשה, ואין לקבלה מטעם זה בלבד. על כל פנים, גם לגופה של הטענה אין לקבל אותה. קיומו של הליך ערעור שומט את הקרקע מטענותיו של המבקש ביחס לאופי ה"דרקוני" של מוסד בוררות הבורסה, ובנוסף, האפשרות להגיש ערעור אינה שוללת את התוקף של הליך הבוררות. תניה מקפחת בחוזה אחיד 18. המבקש טען כי סעיף הבוררות בתקנון הבורסה הוא תניה מקפחת בחוזה אחיד. טענה זו עלתה לראשונה בסיכומי המבקש, ולכן אין לקבלה. גם לגופו של ענין, ספק בעיני אם ניתן לראות בתקנון הבורסה "חוזה אחיד", לאור הוראות חוק החוזים האחידים, שכן אף אחד מהצדדים לבוררות אינו "ספק "או "לקוח". שני הצדדים אינם מי שניסחו את הוראות התקנון, אף אחד מהם אינו "מי שהציע שההתקשרות עמו תהיה לפי חוזה אחיד", והתקנון חל על שני הצדדים באופן זהה. טענות המבקש לגופן 19. המבקש טען טענות מהן עולה כי הוא כופר באמור בתביעה שהוגשה נגדו לבוררות בבורסה. אינני סבורה כי יש מקום להתייחס לטענות אלה, אשר יידונו על פי הצורך במסגרת הבוררות. תום לב 20. המשיבים טענו כי המבקש לא נהג בתום לב, בין היתר משום שהוא טען טענות לגבי פסלותו של כל מוסד הבוררות של הבורסה, למרות שהוא ניהל הליכים בפני מוסד זה בעצמו, בעבר. אינני רואה צורך לדון בטענה זו, שכן כפי שהובהר, אני סבורה כי אין לקבל את בקשת המבקש מטעמים אחרים. 21. יצויין עוד, כי החלטה זו מתייחסת לשאלה האם להעתר לבקשת המבקש למתן צו מניעה זמני שימנע את תחילת ההליכים בבורסה. עד כה התייחסתי לשאלת סיכויי התובענה. מעבר לאמור לעיל, ממנו עולה כי הסיכויים של התובענה להתקבל אינם גבוהים, אני סבורה גם כי למבקש לא ייגרם נזק בלתי הפיך, אף אם לאחר שהבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, בסופו של דבר התובענה תתקבל. כך, אפשר יהיה (אם ייקבע כי כך צריך לנהוג), לבטל את הבוררות גם בדיעבד, במהלך הדיונים או אף לאחר סיום הדיונים ומתן פסק בורר. 22. לכן, אני דוחה את הבקשה לצו מניעה זמני. המבקש יודיע האם הוא עומד על בירור התובענה לגופה, או שהוא מבקש לחזור בו ממנה, וזאת - תוך 10 ימים מהיום. בהתאם ייקבע על פי הצורך מועד נוסף לדיון. התיק נקבע לתזכורת פנימית ביום 20.12.05 המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪ + מע"מ. משפט פלילייישוב סכסוכיםבוררות