המבקשים בנו בית במושב גמלא. בסעיף 10 לחוזה שנכרת בין הצדדים ( להלן:החוזה )התחייבו המבקשים כי " יגורו בבית מגורים של קבע". לאחר מגורים של שלוש שנים בבית החליטו המבקשים להסב את ביתם לבית המיועד להשכרה לנופשים לתקופות קצרות. המושב התנגד לכך , ובהסתמך על תניית בוררות שנכללה בחוזה הגיש נגד המבקשים תביעה לצו מניעה ולפיצויים לועדה המשפטית של תנועת המושבים להלן: הועדה המשפטית , וזו מינתה בורר עליו הוטל לדון בסכסוך. בתגובה הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד המושב ותנועת המושבים , בה ביקשו לבטל את המינוי , לקבוע כי לועדה המשפטית של תנועת המושבים אין סמכות למנות בורר לדיון בתובענת המושב , וכי הפורום הראוי לבירור הסכסוך הוא בית המשפט. בישיבת בית המשפט מיום 15.4.2008 נרשמה מפי באי כוח הצדדים הסכמה לפיה: "הוועדה המשפטית המרכזית שליד תנועת מושבי העובדים בישראל ותנועת המושבים בישראל תמנה בורר אחר שידון ויכריע בסכסוך בין הצדדים. זהות הבורר תיקבע על ידה מתוך רשימת הבוררים שהיא נוהגת למנות, לאחר שהיא תקבע ישיבה לצורך זה בנוכחות ב"כ שני הצדדים. אם מתוך רשימת הבוררים נמצא בורר שהוא משפטן בהשכלתו תינתן לו עדיפות. המבקשים שהם המשיבים בתובענה שהוגשה נגדם על ידי המשיב בפני בורר של תנועת המושבים יגישו כתב הגנה לא יאוחר מיום 5.5.08. הוועדה תמנה כאמור בורר אחר להכריע בסכסוך מתוך רשימת הבוררים, כאמור לעיל, או כפי שיוסכם בין הצדדים בפניה" הסכמה זו בין הצדדים קיבלה תוקף של החלטה בזו הלשון: "אני נותן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים, לאור הסכמתם למנות בורר חלופי אני מבקש מהוועדה המשפטית המרכזית שליד תנועת מושבי העובדים בישראל ותנועת המושבים בישראל להתכנס בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום 5.5.08, לשמוע את ב"כ הצדדים בקשר לזהות הבורר ולמנות את הבורר עד המועד הנ"ל על מנת לסיים את הסכסוכים ואת המחלוקות בהקדם האפשרי. בכפוף לאמור לעיל, אני דוחה את התובענה ללא צו להוצאות". בעקבות החלטה זו מינתה הועדה המשפטית בורר, וזה פסק לטובת המבקשים. המושב לא קיבל עליו את הדין והגיש לועדת הערר של תנועת המושבים ערעור בהתאם לזכות הערעור הקבועה בסעיף 64 לתקנון ונוהלי שיפוט של תנועת המושבים (להלן: "התקנון") הקובע: "כל צד רשאי לערער על פסק הדין של הועדה המשפטית בפני ערכאת ערעור של הועדה המשפטית המרכזית של תנועת מושבי העובדים." ערכאת הערעור קיימה דיון וקיבלה את הערעור ופסקה לטובת המשיבה. לפני בקשה לביטול פסיקתה של ערכאת הערעור כאשר בלב הבקשה טענת המבקשים כי לועדת הערעור לא היתה סמכות לדון בערעור. המושב טוען כי ערכאת הערעור פעלה על פי סמכות הקבועה בסעיף 64 לתקנון וכי מפרוטוקול הדיון בה"פ 264/08 (נספח ד לבקשה) עולה הסכמה לסמכות מוסדות השיפוט של תנועת המושבים, הסכמה המקפלת בתוכה הסכמה לתקנון. ד י ו ן א. תניית השיפוט בחוזה בין הצדדים 1. אין חולק כי המבקשים אינם בעלי מעמד של חברים במושב. הדבר נאמר במפורש, הן במבוא והן בסעיף 14 לחוזה. פועל יוצא מכך הוא, שתקנון המושב אינו חל עליהם, וככל שתקנון המושב כולל תניית בוררות המכפיפה את חברי המושב לסמכות השיפוט של מוסדות השיפוט של תנועת המושבים, התקנון אינו יכול לשמש מקור לסמכות ערכאת הערעור לדון בערעור המושב על פסיקת הבורר בערכאה הראשונה. 2. תניית הבוררות בחוזה קובעת דלקמן: "24 א. היה ונתגלו חילוקי דעות בקשר להסכם זה או פירושו, ימסרו הצדדים את העניין להכרעת בורר או בוררים שימונו על פי בקשת אחד הצדדים על ידי תנועת המושבים. ב. הסכם זה מהווה שטר בוררים. ג. הבורר יהיה מופטר מדיני הראיות ומהדין המהותי אך יהיה חייב לנמק את פסק דינו". החלת התקנון על סכסוכים בין הצדדים יכולה היתה להעשות באחד משני אופנים: א. קביעה שמוסדות השיפוט יוסמכו לברר את הסכסוכים בין הצדדים. ב. החלה מפורשת של התקנון על הבוררות בין הצדדים. עיון בלשון הסעיף אינו מגלה כוונה להחיל על הבוררות בין הצדדים את התקנון. הסמכות האחת המוקנית על פי לשון הסעיף לתנועת המושבים היא, לקבוע את זהות הבורר או הבוררים שימונו לדיון במחלוקת בין הצדדים. הדעת נותנת שניסוח החוזה נעשה על ידי המושב, וככל שהיתה כוונה להחיל על הבוררות בין הצדדים, הדבר היה צריך למצוא ביטוי בלשון תניית הבוררות. מסקנתי היא שפרשנות תניית הבוררות בחוזה אינה מגלה כוונה להחיל על הבוררות את התקנון, ואיני רואה טעם לנקוט בפרשנות מרחיבה שאין לה עיגון בלשון החוזה. ב. ההסכמה בהמרצת פתיחה 341/08 הבאתי לעיל את נוסח ההסכמה בין הצדדים כפי שהיא נרשמה בפרוטוקול בהפ 341/08 ואת נוסח החלטת בית המשפט (כב' השופט ניסים ישעיה). עיינתי חזור ועיין בנוסח ההסכמה ובהחלטת בית המשפט, ואיני מוצא שם רמז להסכמה להכפיף את הבוררות בין הצדדים לתקנון. ההסכמה מתמקדת בדרך בה תקבע זהותו של הבורר ואין בה התייחסות כלשהי לתקנון או לאפשרות לערער על פסיקת הבורר שימונה. נראה שבמוקד עמדה השאלה האם יש להחליף את הבורר שמונה בבורר משפטן, ובנושא זה בלבד הושגה הסכמה בין הצדדים, כאשר בית המשפט הותיר, על פי הסכמת הצדדים, את קביעת זהות הבורר בידי הועדה המשפטית של תנועת המושבים,, כפי שאכן נקבע בתניית הבוררות בחוזה. הא ותו לא. סוף דבר לאור האמור לעיל באתי לכלל מסקנה שערכאת הערעור פעלה ללא סמכות, ועל כן החלטתי לקבל את הבקשה. הבקשה לאישור פסיקתה של ערכאת הערעור נדחית. המושב ישלם למבקשים הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך -.20,000 ₪. יישוב סכסוכיםמושבים נחלות ומשקיםבוררות