1. שני עניינים תלויים ועומדים לפניי: תביעת האב להפחתת חיובו במזונות בנו הקטין וכן בקשה על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, לכפיית קיום פסק דין מיום 30.11.03 המרחיב את הסדרי הביקורים של האב עם בנו. להלן אדון בשני העניינים אחד לאחד: התביעה להפחתת מזונות רקע: 2. התובע ואם הנתבע נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1993 והתגרשו זמ"ז בשנת 1996. מנישואין אלו נולד להם בן (הנתבע), קטין כבן 10 בעת הגשת התביעה. 3. בפסק דין למזונות מיום 19.5.95 נקבע שהתובע ישא במזונות הקטין בסך של 1,000₪ לחודש. 4. בפסק דין מיום 18.8.98 דן ביהמ"ש בבקשה להקטנת מזונות של התובע ובבקשה להגדלת מזונות שהגיש הנתבע. ביהמ"ש קבע כי הקטין הוכיח שינוי נסיבות לעניין המדור ולכן הוגדל חיובו של התובע ב-1,200₪ לכיסוי צורכי מדור, כך שכלל החיוב הועמד על סך של 2,200₪ לחודש. 5. התובע ערער על פסק דין זה וביום 14.4.99 נקבע כי חיובו במדור יופחת ב-300₪ ויעמוד על סך 900₪, ובסה"כ יעמוד חיובו על סך 1,900₪ . 6. בפסק דין מיום 22.8.02 דן ביהמ"ש בבקשה נוספת של האב להפחתת מזונות. ביהמ"ש קבע כי לא הוכח כל שינוי של ממש, ובוודאי שלא שינוי משמעותי ומהותי שיש בו כדי להצדיק שינוי בגובה המזונות. אי לכך, התביעה להפחתת המזונות - נדחתה. 7. לטענת התובע, חיובו כולל הצמדות מגיע כיום לסך 2,550 ₪ לחודש, בעוד שלטענת האם מגיע החיוב לסך של 2,400 ₪ לחודש. טענות הצדדים: 8. לטענת התובע יש לבטל או לחילופין להפחית את חובתו לשאת במזונות בנו הקטין עקב היותו בן מרדן. לחילופין, לטענתו, יש לבטל או להפחית את חיובו במזונות בנו לאור השינויים לרעה שחלו במצבו הכלכלי, כדלהלן: א. ביום 18.12.03 התחתן התובע בשנית, ומנישואין אלה נולד לו בן נוסף. ב. חלה עליה בהוצאות שכר הדירה של התובע, מסך של 300$ לסך של 450$ לחודש. ג. הורי התובע אשר תמכו בו כלכלית נאלצו לשוב לחו"ל עקב קשיים כלכליים, ואין ביכולתם לעזור. ד. לתובע הוצאות נסיעה קבועות מאשקלון לירושלים לשם ביצוע הסדרי הביקורים עם בנו. ה. התובע שרוי בחובות כבדים, לרבות לאחותה של אשתו בגובה של 70,000 ₪. ו. לטענתו, עובר למתן פסק הדין הקודם עמדה הכנסתו על כ - 3,400₪ נטו לחודש, ברם לאחר מכן ירדה הכנסתו לסך של 2,000₪ נטו לחודש, וביום 31.8.05 פוטר התובע מעבודתו. 9. במקביל טוען התובע, כי לאם כושר השתכרות גבוה, ולפיכך על האם להשתתף בהוצאות הקטין מדין צדקה. הכנסותיה של אם הנתבע מוערכות על ידו בסך של כ - 10,000₪ לחודש, מתוכם: משכורת מעבודתה כמורה - כ-4,800₪, הכנסה משיעורים פרטיים, קצבת ילדים וכן הנחה של 80% בארנונה. 10. האם טוענת בשם בנה הנתבע כי אין מקום להפחתת המזונות. לטענתה, אין כל ביסוס עובדתי לטענתו של האב שהנתבע הוא ילד מרדן, שכן, האחריות לקשיים הקיימים בקשר האב עם הקטין מוטלת על האב בלבד. כמו כן, הסדרי הראיה בן הצדדים מתקיימים בפיקוח, והנתבע מקיים את הסדרי הראיה באופן קבוע ומתמיד. 11. האם כופרת בטענה שחלו שינויים לרעה במצבו הכלכלי של התובע. לטענתה, לתובע כושר השתכרות גבוה, כפי שהוערך גם בפסקי הדין הקודמים שדנו בגובה שיעור המזונות. התובע נמנע מלהציג את 12 תלושי המשכורת האחרונים, כדי להציג מצג לפיו גובה הכנסתו נמוך יותר, ברם בפועל גובה הכנסתו עלה מעת מועד מתן פסק הדין הקודם, ועומד לטענתה על 3,770₪ נטו לחודש. לא זו אף זו, לטענתה, מכתב הפיטורין שצירף התובע אינו מהווה מכתב פיטורין, אלא נשלח לתובע בהיותו עובד על פי חוזה שנתי ולא על פי תקן, ונאמר בו מפורשות כי אין בו כדי למנוע את קליטת התובע מחדש בהוראה וכי רק אם לא ישובץ מחדש - תיבדק זכותו לפיצויי פיטורין. 12. בנוסף, התובע מתגורר לטענתה בדירת הוריו, והוא אינו משלם שכר דירה כלל; הסכם השכירות אותו הציג התובע הינו לטענתה הסכם פיקטיבי. לדבריה, יש בהסכם אי התאמות בין גובה הסכום החודשי לבין הסכום בפועל שעל התובע לשלם, ולתובע אין כל הסבר סביר באשר לדרך תשלום שכר הדירה והעברת התשלום להוריו. 13. באשר לסכומי הכסף בהם חייב התובע כביכול למשפחת אשתו, טוענת האם שאף אם אמנם קיבל כספים ממשפחת אשתו, הרי מדובר במתנה ולא בהלוואה. 14. לסיכום טוענת האם כי חלקו של התובע במזונות הקטין מצטמצם למינימום ההכרחי בו הוא מחויב על פי הדין האישי החל עליו כאביו של הקטין, ובסכום זה אין כל מרכיב של מזונות מדין צדקה; לפיכך אין הצדקה לפגוע במזונות אלה. לדברי האם, צרכיו של הילד עומדים על סך של 5,496 ₪ ובפועל נושאת האם בסך של 3,100 ₪ מסך כל הוצאותיו, וסכום זה גבוה מסך המזונות בהם נושא התובע. מכל מקום, לטענתה, בניגוד לחיוב האב, לא ניתן לחייב אם במזונות מדין צדקה על פי כושר השתכרותה, כי אם על פי השתכרותה בפועל בלבד. כמו כן, לטענתה, האפשרות שהאב יביא ילד נוסף הייתה צפויה בעת מתן פסק הדין המקורי. בנוסף, העובדה שאשתו החדשה של התובע אינה עובדת, אינה שיקול רלוונטי שבכוחו להשפיע על המזונות של הנתבע, ועל התובע ואשתו להסדיר את ענייניהם ביניהם. דיון בן מרדן 15. באשר לטענת התובע כי יש לבטל או לחילופין להפחית את חיובו במזונות בשל העובדה שבנו הינו בבחינת מורד, הרי שמבחינה עובדתית טענה זו נמצאה חסרת יסוד. לא הובאה בפני בית המשפט כל ראיה פוזיטיבית על היותו של הבן מורד. אדרבא, הוכח בפני בית המשפט כי בפועל קיימים הסדרי ביקורים בין הבן לאב באמצעות מרכז הקשר, וכי המגמה היא להרחיבם בעתיד. בענייננו, אכן עולה כי האם מנסה ככל יכולתה לסכל את עניין הרחבת הביקורים. אולם, חוסר שיתוף פעולה זה יכול להוביל לסנקציות שינקטו כנגדה בלבד, כפי שיפורט בהמשך. ברם, לאור העובדה שבפועל קיימים ביקורים סדירים, אין בכך כדי להשליך על עובדת היות הקטין מורד, ובודאי שאין בכך כדי להצדיק הפחתת מזונותיו. שינוי נסיבות 16. בפסיקה נקבעו מספר תנאים מצטברים לשינוי בסכום מזונות שכבר נקבע בפסק דין: א. שינוי מהותי: בתביעה לשינוי בחיוב המזונות בגין שינוי נסיבות, אין בית המשפט בודק מחדש מהו סכום המזונות שראוי לפסוק, תוך עיון מחדש בהכנסות האב וצורכי הקטינים. תביעה להפחתה אינה "הזדמנות שנייה" לתובע להוציא מבית המשפט פסק דין אשר יותר לרוחו, והיא אינה חלופה להגשת ערעור על פסק הדין המקורי. לאחר שפסק דין זה הפך לחלוט אין הוא פתוח לשינויים או תיקונים אלא אם כן יוכיח התובע שינוי הנסיבות מהותי לאחר מועד מתן פסק הדין המקורי: ...פסק מזונות אינו יוצר מחסום סופי מפני חידוש ההתדיינות, וניתן לחזור ולפנות לבית המשפט בקשר לנושא המזונות, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית. את המושג "שינוי נסיבות" בהקשר זה נהוג לפרש באורח דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי החיים, ולמצבי החיים משתנים בין של צד הזכאי להם, ובין של צד החייב בהן. (מ"א 410/94 (י-ם) הלוי נ' הלוי, דינים מחוזי כו(4), 682; ראה גם, ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187, 188; תמ"א 957/93 פלונית נ' אלמוני, פס"מ נד(3) 133, 137). פסק דין למזונות ניתן לשינוי כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות, בהתחשב במצב השורר היום לעומת הנסיבות שהיו קיימות בעת מתן פסק הדין שמבקש התובע לתקן. להבדיל משינוי של מה בכך, אין לצאת מתוך הנחה כי כל שינוי בנסיבות יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות (פס"ד פייגה, שם; השווה, ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1) 215, 220; ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1) 767, 771; ע"א 469/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667). על ביהמ"ש הדן בתביעה חדשה לקבוע בזהירות יתירה, ובצורה ברורה וחד משמעית, האם חל שינוי בנסיבות, מהו שינוי הנסיבות והאם יש בשינוי הנסיבות כדי להצדיק שינוי בסכום המזונות אשר נקבע בעבר (תמ"ש 14652/97 (ת"א) איתם נ' איתם, דינים משפחה כרך ב 87; ראה לעניין זה, ע"א 473/78 אשתר נ' אשתר, פ"ד לד(1) 57, 60; ע"א 511/78 דלהרוזה נ' דלהרוזה, פ"ד לג(1) 449, 455; ע"א 381/86 אבין נ' אבין, תק-על 87(3) 286). ב. שינוי בלתי צפוי: בפסיקה נקבע כי שינוי נסיבות מהותי לצורך שינוי בחיוב המזונות, הינו שינוי אשר לא נצפה מראש ושלא הייתה כל אפשרות לצפותו מראש במועד פסק הדין (וראה פס"ד פייגה לעיל). ג. גרימת אי-צדק: בנוסף לכך, כבר נקבע לא אחת כי שינוי נסיבות לא יביא לשינוי בחיוב המזונות אלא אם כן השארת החיוב כמות שהוא יגרום לתוצאה לא צודקת. השווה: בג"ץ 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד מח(4) 591: העילה היא: שינוי מהותי בנסיבות שאירע לאחר מתן פסק הדין, שינוי ההופך את המשך קיומו של פסק הדין לבלתי צודק. וכך בדבריו של הנשיא שמגר בע"א 442/83 מ' קם נ' ד' קם, בעמ' 771: "...גם משניתן פסק-דין המאשר הסכם, הרי אם הוכח, שמאז הינתנו חל שינוי מהותי בנסיבות, וכי יהיה זה בלתי צודק להשאירו על כנו, ניתן לפתוח את העניין מחדש". 17. נטל ההוכחה כי חל שינוי מהותי בנסיבות על פי הקריטריונים דלעיל מוטל על בעל הדין הטוען זאת, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. 18. במקרה דנן, עולה מעיון בתיק כי בעת מתן פסק הדין המקורי מיום 19.5.95 השתכר התובע, ע"פ עדותו, כ-700₪ לחודש ובעת מתן פס"ד הדין בתביעתו להקטנת המזונות מיום 18.8.98, השתכר למעלה מ-2,600 ₪ נטו. יצוין כי בשני פסקי הדין הוערך פוטנציאל ההשתכרות של התובע כגבוה יותר מהשתכרותו בפועל, ונקבע כי עליו להתאמץ על מנת לפרנס את הקטין. אף בפסק הדין האחרון להפחתת המזונות מיום 22.8.02 לא נמצא כל שינוי בנסיבות השתכרותו של התובע. הלה טען כי הוא מובטל וזוהי הרעה משמעותית בהכנסתו, ואולם בתצהירו שהוגש לביהמ"ש ביום 21.12.00 התברר כי מחודש ספטמבר 2000 החל לעבוד כמורה במשרה חלקית, ובעת מתן התצהיר הנ"ל השתכר כ - 3,000₪ בחודש, וגם אז הוערך כושר השתכרותו ביותר מסכום זה. 19. גם הפעם לא מצאתי כל שינוי בנסיבות לעניין השתכרותו של התובע. התובע הציג לבית המשפט תלושי משכורת בגין חודשים נובמבר 2003 עד אוגוסט 2004, מהם עולה כי הוא משתכר כ - 3,325 ₪ נטו לחודש. התובע לא הצליח להוכיח לבית המשפט כי לאחרונה חלה הפחתה במשכורתו. התובע הציג בפני בית המשפט תלוש משכורת בודד - בגין חודש אפריל 2005, לפיו עולה כי הוא מרוויח 2,000 ₪ נטו לחודש. ברם, בכך בלבד אין כדי להוכיח כי חלה הפחתה בגובה השתכרותו. כמו כן המכתב שהציג התובע, לפיו לכאורה הוא פוטר מעבודתו, אינו שולל את שיבוצו מחדש לעבודה בשנת הלימודים הבאה ואין בו כדי לזכותו בפיצויי פיטורין - כנדרש בעת פיטורין בפועל. למעלה מן הצורך אציין כי בעניין זה כבר קבעתי בתביעה הקודמת להפחתת מזונות של התובע (תמ"ש 11644/97), כי אף היותו של התובע מובטל אינה משנה את קביעתי בעניין המזונות: הלכה היא כי כל עוד לא הוכחו בפני בית המשפט נסיבות אובייקטיביות המונעות מהאב מלהשתכר, אזי אם עיסוקו הנוכחי של האב אינו מביא לו הכנסה מספקת, עליו לחפש תעסוקה אחרת אשר תאפשר לו את קיום חובותיו כלפי בני ביתו (ע"א 378/80 יצהר נ' יצהר, פ"ד לה(1) 329, 333). זאת ועוד: בפס"ד אשכנזי נקבע כי ניתן ללמוד על כושר השתכרותו של האב מהתקופה שלפני פיטוריו (תמ"א 2487/92 (ת"א) אשכנזי נ' אשכנזי, פ"מ תשנ"ג (2) 241). על כן, העובדה שהנתבע היה מובטל אינה בבחינת שינוי נסיבות. במקרה דנן, מדובר באדם שאין לו כל מניעה מלעבוד ולזון את ילדו ברמה סבירה, וסביר היה להעריך את כושר השתכרותו של התובע לכל הפחות בהתאם לשכרו עובר לפיטוריו ואף למעלה מזה, כפי שהוערך בפסקי הדין הקודמים. 20. באשר לטענות התובע בדבר העליה שחלה בהוצאותיו, יצוין כי התובע מתגורר בדירת ארבעה חדרים השייכת להוריו. בעניין הוצאות שכר הדירה, קבעתי בתביעה הקודמת להפחתת מזונות, בתמ"ש 11644/97 הנ"ל, כדלקמן: ראשית, אין להוציא מכלל אפשרות שבפועל אין לתובע הוצאות דיור כלל, בין אם בשל העובדה שהוא לא נדרש לשלם להוריו בגין המגורים בדירה - כאמור, התובע לא הראה חוזה שכירות או קבלה על תשלום כלשהו להוריו, ואין זה בלתי סביר שהוריו תומכים בו ע"י מתן אפשרות לדיור חינם - ובין אם ע"י כך ששכר הדירה שהוא משלם "חוזר" לידיו בצורה של עזרה במזונות (התובע הודה שאביו עוזר לו בתשלום המזונות). שנית, גם אם התובע אכן משלם שכר דירה כדבריו, שאינו מתקזז כולו בעזרה הכלכלית שהוא מקבל לצורך תשלום המזונות, לא השתכנעתי כי התובע עושה ככל יכולתו על מנת לבחור באופציית המגורים המשתלמת ביותר. יש לציין שבעבר גר התובע בדירה צנועה יותר, עם שותף, ובשכר דירה נמוך יותר, כך שהדירה הנוכחית מהווה עלייה ברמת החיים. יכול היה התובע להשכיר חלק מהדירה או להתגורר בדירה צנועה יותר ולהשכיר את הדירה הנוכחית לקיזוז שכר הדירה, אך בחר שלא לעשות כך. שלישית, ממילא מתקזזת ההוצאה בסך 500₪ בגין מדור, בעליית הכנסת התובע בסך 400₪ מעבודתו כמורה (בעבר השתכר 2,600₪ וכיום משתכר 3,000₪ ). 21. בנסיבות התובענה הנוכחית עולה כי התובע הקים משפחה חדשה, ועל כן קיימת לכאורה הצדקה למגורים בדירה גדולה יותר, אך, אף עתה, עת משפחתו החדשה של התובע מונה שלוש נפשות, נראה כי התובע, אשתו ובנו יכלו להסתפק בדירה קטנה יותר. 22. יצוין כי כעת, בשונה מעבר, הציג התובע הסכם שכירות חתום עם אביו ביחס לאותה הדירה. על פי הסכם זה עולה כי דמי השכירות עומדים על סך חודשי של 450$. התובע הסביר את העליה התלולה בשכר הדירה, העומדת על כ - 50%, בעובדת היות אביו זקוק לכסף (פרוטוקול מיום 14.7.05, עמ' 3 שורות 23-24). לכתב התביעה צירף התובע הסכם שכירות עד ליום 16.17.05. על אף שבסעיף 4 להסכם, נקבע כי דמי השכירות יופקדו ישירות לחשבון המשכיר, הרי שבפועל טוען התובע כי אין בידיו סימוכין או קבלות של העברות כספים בגין שכר הדירה, מאחר והוא מעביר את הכסף במזומן (פרוטוקול מיום 14.7.05, עמ' 4 שורות 1-5). התובע אף התקשה להסביר באיזה אופן מועבר הכסף להוריו, וגרסתו נסתרה כאשר בתחילה אמר שהוא מעביר את הכסף להוריו בשקלים ולאחר מכן ניסה להסביר כי הוא ממיר את השקלים למטבע זר ומעביר זאת להוריו, כמצוין בפרוטוקול מיום 14.7.05, עמ' 4 שורות 22-28, עמ' 5 שורה 1: ש. האם אני מבין נכון מהדברים שאתה אומר שהוריך נמצאים בחו"ל. ת. נכון. ש. אז איך אתה משלם במזומן. ת. כשמישהו נוסע לארה"ב אני מוסר לו את הכסף להעביר להורי. ש. אתה נותן לו את זה בדולרים או בשקלים. ת. בשקלים. ש. אתה מעביר שקלים לארה"ב. ת. אני ממיר את השקלים שאני מקבל בהלוואות ומעביר את זה להורי. 23. תשובותיו של התובע הביאו לידי כך שמהימנות טענתו מוטלת בספק. אף עתה לא שוכנעתי כי שהורי התובע כבר אינם תומכים בו ע"י מתן אפשרות לדיור חינם או ע"י כך ששכר הדירה שהוא משלם "חוזר" לידיו בצורה של עזרה כספית. 24. אף טענתו של התובע שהוא שרוי בחובות כבדים, לא הוכחה. רק במהלך החקירה, ולאחר הגשת תצהירו, צירף התובע מכתב מגיסתו, בו היא מאשרת כי התובע קיבל ממנה הלוואות בסך של 70,000 ₪. המכתב שצורף - לקוני, אינו מלווה בתצהיר, אינו מציין את תאריך מתן ההלוואות וכד'. וגם אם טענה זו הייתה מתקבלת, אין בכך כדי להצדיק הפחתת מזונות קטין כאשר התובע אינו ממצה בפועל את כושר השתכרותו. 25. באשר לטענתו של התובע לעליה בהוצאותיו עקב הסדרי הביקורים, סבור אני כי טענה זו של האב מקוממת ונגועה בחוסר תום לב. לא יעלה על הדעת שאב יוכל להפחית את מזונות הקטין בטענה שהכספים נחוצים לאב לצורך קיום ביקורים, אשר אף הם חלק טינטגרלי וחיוני של המערכת ההורית שמוטל על האב לקיימו. במילים אחרות, אין לתת יד לטענה שביצוע הסדרי הראיה יבוא על חשבון פרנסת הקטין. מכל מקום, יצויין כי מדובר בהוצאה צפויה, לאור העובדה שאף בעת מתן פסק הדין נאבק התובע על קיום ביקורים אלה, ואף על הרחבתם. 26. יחד עם זאת עולה כי מעת מתן פסק הדין הקודם נישא התובע בשנית, ומנישואין אלה נולד לו ילד נוסף. הפסיקה קובעת כי הולדת ילד נוסף לאב מאישה אחרת, מהווה עקרונית שינוי נסיבות משמעותי. עם זאת, עובדה זו אינה מצדיקה לכשעצמה את הפחתת המזונות בכל מקרה. על נסיבה זו להצטרף למכלול רחב יותר של הרעה במצבו הכלכלי של האב. בע"א 381/86 אבין נ' אבין , תק-על 87(3), 286 , נקבע בעמ' 287, כדלקמן: העובדה שהמשיב נישא מחדש ונולד לו ילד היא נתון אשר בית המשפט רשאי היה להביא אותו בחשבון כאשר הוא בוחן אם אכן חל שינוי מהותי, אך בנסיבותיו העובדתיות של המקרה שבפנינו, לא ניתן היה להגיע לכלל מסקנה כי החובה לשלם סכום של 490 שקל חדש לחודש מושפעת במידה כה מכרעת על ידי נישואיו החדשים והולדת הבן, עד שיש בכך כדי להצדיק הפחתת הסכום בחמישית משיעורו הקודם, או בשיעור אחר כלשהו ומה גם שהגדלת הכנסתו של המשיב מתקזזת גם היא עם התוספת הדרושה כדי לזון את בנו הקטין. יכולות ללא ספק להיווצר נסיבות בהן גם הסכם גירושין שניתן לו תוקף של פסק דין מצדיק בחינה חוזרת, אולם אין לצאת מתוך ההנחה כי כל שינוי בהרכב המשפחתי החדש יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות ומה גם במקרה בו מהווה סכום המזונות מרכיב של מערכת הסכמית מסועפת יותר, שמצאה ביטוייה בהסכם גירושין שהסדיר באופן כולל את היחסים בין בני הזוג שנפרדו זה מזה, לרבות את ההסדרים שבאים להבטיח מזונותיהם של הילדים הקטינים. פירושה של הגישה של בית המשפט היא כי כל הולדת ילד נוסף אצל המשיב תוסיף ותפחית את סכום המזונות של המערערות ומסקנה זו היא מרחיקת לכת מדי לאור מכלול הנתונים העובדתיים שהיו פרושים בפני בית המשפט במקרה דנן. מסקנה כזאת בלתי מקובלת עלי במיוחד בנסיבות בהן גדולה עתה, כאמור, הכנסתו של המשיב מזו שהיתה לו בעת שחתם על הסכם הגירושין. בע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב (3) 599, נקבע בעמ' 601-602: מקובלת עלי הטענה שהולדת בן נוסף לאב החייב במזונות לילדים קטינים אחרים שלו, יש בעובדה זו משום שינוי מהותי. אין כל חשיבות אם נולד ילד מנישואין או מחוץ לנישואין. ילד, בעצם לידתו, קנה לו זכות לקבל מזונות מאביו. וכאשר מדובר בילד תינוק (ילד מתחת לגיל 6 שנים), קיימת חובה מדין תורה, על אביו, לזון אותו. חובה זו היא חובה אבסולוטית ולפיה חייב אב לזון את בנו הקטין, בגיל זה, כדי מילוי צרכיו המינימליים (צרכים חיוניים-הכרחיים). יש לבחון קיומו של שינוי מהותי בלידתו של הבן הנ"ל גם, ואולי בעיקר, מבחינת בן זה. העובדה שהתובע נטש את אשתו ועבר לחיות עם אשה אחרת ונולד לו בן מאשה זו, אין בכך כדי להטיל 'אשם' בבן שנולד, ובוודאי שאין בכך כדי שתהיה סיבה לפגוע בזכויותיו של בן זה לקבל מזונות מאביו, וזה האחרון חייב לזון אותו. זו חובה שחלה על האב ולא על האם, שהרי מדובר בילד מתחת לגיל 6 (וראה: ע"א 393/83, פד"י כרך ל"ח, חלק שלישי, עמ' 613 בעמ' 616). בע"א 5478/93 כרמי נ' כרמי, תק-על 94(4), 277 , נקבע בעמ' 280: צדק בית משפט קמא כאשר שקל מול התוספת למשפחה את המשאבים הכלכליים של המערער ומצא כי אין בתוספת המשפחה כדי לגרוע מיכולתו של המערער להוסיף ולשלם מזונות כפי זכותם וצרכיהם של המשיבים. בענייננו, עולה כי התובע חויב במזונות בגובה העולה על צרכיו ההכרחיים של הקטין. מנגד עולה, כי לא חלה כל הטבה בהכנסתו של התובע, ואף אם הוא אינו מנצל את מלוא כושר השתכרותו, איני סבור כי כושר השתכרותו עולה על סך של 4,500 ₪ נטו לחודש. לעומת זאת, אין חולק כי סכום הוצאותיו עלה מאחר וכעת הוא חייב אף במזונותיו ההכרחיים של בנו הקטין שהינו מ"קטני קטינים", סכום אשר עלול להיות קריטי עבורו. אשר על כן, ובהתחשב בהכנסתה של האם העומדת על סך ממוצע של 4,000 ₪ נטו לחודש, סבור אני כי בנסיבות העניין ניתן להפחית מגובה המזונות אותם נושא האב מדין צדקה, סך של 400 ₪ לחודש. הפחתה זו תחול רטרואקטיבית החל ממועד הולדת בנו הנוסף, בכפוף לכך שהאישה לא תחויב להחזיר סכומים שכבר שולמו לה בפועל עבור מזונותיו של הקטין, לא ישירות ולא בדרך של קיזוז נגד תשלומי מזונות שוטפים מכאן ואילך, גם אם שולמו סכומים מעל לסכום שנקבע בפסק דין זה. התביעה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט 27. עניינה של תובענה זו היא בקשת האב לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט לכפיית האם לקיים פסק דין מיום 30.11.03 המרחיב את הסדרי הביקור של האב עם בנו. 28. בפסק הדין בתמ"ש 11645/97 מיום 30.11.03 נקבע כדלקמן: כאמור, פקידות הסעד תמימות דעים באשר לצורך בהרחבת הסדרי הראיה בין האב לבנו, ועם זאת מציינות את הצורך בחידוש הטיפול שקיבל האב אצל ד”ר ג’. הזכרתי כבר כי נסיבות סיום הטיפול אינן ברורות ולפיכך אני מורה כי ד”ר ג’ יערוך מסמך נוסף ובו יסביר את הנסיבות המדויקות לסיום הטיפול וכן יחווה את דעתו באשר לצורך בהמשך הטיפול. מהמקובץ עולה כי יש לקבל את תביעת האב ולהורות על הרחבת הסדרי הביקורים. ההרחבה תיערך בהדרגה ותחת פיקוח פקידות הסעד, כאשר המטרה הסופית היא לאפשר את הסרת הפיקוח מהפגישות, הגברת תכיפות הפגישות והרחבתן באופן שיכללו אף, במידת האפשר, לינה בבית האב. לצורך כך אני מסמיך את פקידות הסעד להרחיב את הסדרי הביקורים בהדרגה ולהסיר את הפיקוח על המפגשים, הכל בהתאם להמלצות שבעדכון שהוגש על ידן ב - 17.6.03 ולהתקדמות בין לאב לקטין. בשלב ראשון, אשר ייכנס לתוקף מיידית, יוכל האב להוציא את הבן ממרכז הקשר בליווי סומכת, בהתאם להוראות שתקבענה פקידות הסעד. פקידות הסעד גם יקבעו מתי ניתן לסיים כליל את הפיקוח ולהעביר את נושא הביקורים למסלול רגיל של הסדרי ראייה בימי חול ובימי שבת וחג, עם או בלי לינה לפי שיקול דעתם המקצועית. כאמור לעיל, אני מורה כי ד"ר עמנואל גרין יערוך מסמך נוסף ובו יסביר את הנסיבות המדויקות לסיום הטיפול וכן יחווה את דעתו באשר לצורך בהמשך הטיפול. השלמה זו תוגש תוך 30 יום. ב"כ התובע יעמוד בקשר עם ד”ר ג’ וידאג להגשת ההשלמה האמורה במועד שנקבע. לאחר קבלת המלצותיו של ד”ר ג’ ולאחר התייעצות עם פק' הסעד, אתן החלטה נוספת - אם יהיה צורך בכך- באשר להמשך בתוכנית טיפולית כלשהי. יצוין כי ביום 11.7.04, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של האם על פסק הדין, וזה הפך חלוט. טענות הצדדים: 29. לטענת המבקש, בניגוד לפסק הדין והחלטות בית המשפט, ממשיכה האם למנוע מהמבקש להרחיב את הביקורים, ומסרבת לשתף פעולה עם בית המשפט ועם עובדי מרכז הביקורים. 30. לטענת המשיבה, מאז מתן פסק הדין לא קיים כל פיקוח צמוד ולא ניתנת לאב כל הדרכה מצד פקידות הסעד, אלא הביקורים נערכים בנוכחות סומכת לא מקצועית. כמו כן לטענתה, פקידות הסעד לא משתפות אותה בתוכניותיהן להרחבת הביקורים, פקידות הסעד לא מקיימות מעקב אחר הפגישות, והן פגשו את הבן רק פעם אחת בלבד. כמו כן לטענתה, בכוונת פקידות הסעד לחדש את הקשר ללא כל הכנה מוקדמת של הקטין וללא מתן הדרכה לאב - דבר שיוביל לנזק בלתי הפיק לקטין. כמו כן לטענתה, על פקידות הסעד לפנות למומחה לצורך הערכה מחודשת של האב. בנוסף, לטענתה, האב אינו דואג לקשר רציף עם בנו, דבר שגורם לנזק רב לקטין. כך למשל בחודש אוגוסט 2004 לא התייצב המבקש לביקורים, וזאת מבלי לתת הסבר המניח את הדעת. להלן תפורט השתלשלות העניינים ממועד פסק הדין ועד היום: 31. בדיון הראשון בעניין הרחבת הביקורים, שהתקיים ביום 9.2.05, קבעתי כי על האם לציית לקביעות פקידת הסעד לאחר שיקבלו תוקף של החלטה בבית משפט זה, וכי אם לא תעשה כן יוטל עליה קנס בסכום שלא יפחת מ - 1,000 ₪ על כל הפרה. אם יימשכו ההפרות ישקול בית המשפט גם את הסנקציות הנוספות הקבועות בחוק, כולל מאסר בפועל ואף העברת המשמורת. מנגד נקבע כי יש צורך בהגשת חוות דעתו של ד”ר ג’ באשר לצורך בהמשך טיפולי לאב, ועל כן נקבע כי יש להגישו בתוך 30 יום. 32. ביום 8.3.05 הוגש מכתב מד”ר ג’ בו דווח כי הטיפול נפסק מתוך הבנה הדדית בינו לבין ל’. במכתב צוין כי שני הצדדים חשו עייפות מהטיפול שלא התקדם ודרך במקום, ולפיכך סבור ד”ר ג’ כי המשך הטיפול עם ל’ לא יועיל. 32. בתסקיר מיום 6.3.05 דווח על התרשמותה של הועדה שהתכנסה לדון בנושא הרחבת הביקורים. על פי התסקיר עולה כי הועדה סבורה שמרבית מהסיבות למציאות הקיימת נובעות מחבלה מתמשכת של האם בקשר של האב עם הבן, הן באמצעות הליכים משפטיים ממושכים, הבעת חוסר אמון ביכולתו של האב לקבל את הבן לביקורים, וביקורת קשה ומציאת אין ספור סיבות וטענות סביב כשלים בהורותו של האב. הוועדה מצאה כי העיסוק הקיים סביב האבחון הפסיכולוגי והפסיכיאטרי שנערך להורים בעבר אינו רלוונטי כיום ויש לאפשר לבן קשר ישיר עם האב, כאשר הפיקוח עליו יוסר בהדרגה. כן נקבע כי מצבו של האב טוב, וכי הוא נמצא בתהליך של שיקום חייו. כעיקרון הוא התמיד בביקורים עם בנו, והיעדרות של חודש אינה מצדיקה את ניתוק הקשר. 34. על בסיס האמור קבע בית המשפט בשנית כי על האם לשתף פעולה באופן מלא עם פקידות הסעד וכי כל הפרה תחשב כביזיון בית משפט ותגרור לקנס של 1,000 ₪. אם תמשיך האם להפר את הוראות פקידת הסעד גם לאחר הטלת הקנס, ישקול בית המשפט הפעלת סנקציות חמורות יותר על פי הפקודה. 35. על אף בקשותיה של האם להשהיית ביצוע ההחלטה ובקשה לקיום התרשמות ישירה מהקטין על ידי בית המשפט, קבעתי ביום 20.3.05 כי כל עוד לא יוכח בפני כי קיים שינוי במצב אשר מצדיק עיכוב או שינוי בהסדרי הראיה, עומד פסק הדין בתוקפו ועל האם לקיימו. 36. ביום 30.3.05 קבעתי כי בהתחשב בעובדה שקיום הביקורים הוא תנאי בתיק בזיון בית משפט, לא יבוטל שום ביקור על ידי האם בלי אישור מראש של בית משפט, ולאור העובדה שתסקיר פקידת הסעד מיום 29.3.05 קבע כי עד עתה טרם התקיים ביקור כלשהו, נקנסה האם בסך של 1,000 ₪ לפי סעיף 6 לפקודה. 37. ביום 24.5.05 התקבל תסקיר נוסף מאת פקידת הסעד, בה דווח על קיומן של שש פגישות סדירות בין האב לבנו, והוחלט על הרחבה של מסגרת הביקורים כך שהאב ובנו יוכלו לצאת מחוץ למרכז הקשר בליווי סומכת למשך שעה וחצי. 38. לאחר מכן הגישה האם דיווחים בעניין ביקורי הקטין עם אביו, בהם טענה כי האב לא הופיע למספר פגישות ואף איחר למספר פגישות. האם טענה כי התנהגותו זו של האב תואמת את התסמונת של ההתנהגויות שהביאו את הפסיכיאטרית ד”ר גל’ להמליץ כי האב יעבור טיפול, המלצה שטרם מומשה. לפיכך טענה האם כי על בית המשפט להורות על השארת הביקורים במתכונתם הנוכחית, כל עוד לא עבר האב מבחן נוסף של מסוגלותו ההורית. 39. פקידות הסעד בתגובתן ציינו כי הן מתרשמות כי פנייה זו הינה ניסיון נוסף של האם להכשיל את התוכנית ההדרגתית שנבנתה לחיזוק הקשר בין הבן לאביו. לטענתן, חזרה לאבחון שנערך לפני כ - 5 שנים כבר אינה רלוונטית כלל, נוכח התקדמותו של האב בשיקום חייו. לטענתן, האב מתמיד בעבודתו, הקים משפחה חדשה ומתמיד מאוד בקשר עם הבן. כמו כן דווח על התקדמות רבה בקשר בין האב לבן, כאשר קיימת חסימה רגשית וקושי של הבן להתקרב לאביו, דבר שככל הנראה נובע מהעובדה שהאם משתפת את בנה בחרדותיה מהסנקציות שבית המשפט יפעיל במידה ולא תשתף פעולה. לפיכך, המליצו פקידות הסעד כי האם תקבל הדרכה הורית רצופה שתסייע לה להפנים את נוכחות האב בחיי בנה. בתשובה לשאלת בית המשפט באשר לאפשרות שתתקיים פגישה בין הבן לבית המשפט, ציינו פקידות הסעד כי מניסיונן מגיב הילד במתח רב לשאלות ישירות הנוגעות למציאות הקשר עם אביו, ועדיף שלא לגרום לו מתחים נוספים ככל שניתן להימנע מכך. 40. בדיון האחרון שהתקיים בנושא ביום 1.1.06 דיווחה פקידת הסעד עידית נתנאל כי המצב היום הוא רגיל ויציב. האב מבקר את בנו אחת לשבוע והבן מגיב בשביעות רצון מופגנת. אולם, לטענתה, האם מסכלת כל התקדמות בקשר בין האב לבנו, משתפת את הבן בכל הקשור לסנקציות שבית המשפט איים להטיל עליה, וכן לטענתה, התייחסותה של האם לכל הנושא מובילה למצב בו הילד חושש להיפגש עם אביו. פקידת הסעד לא שללה את האפשרות שיהיה צורך לשקול את העברת המשמורת לאב. פקידת הסעד ציינה כי אין לעכב עוד את הרחבת הביקורים, וכי אין צורך בשלב זה כי האב יעבור אבחון נוסף בהתאם להמלצתה של ד”ר גל’. אף פקידת הסעד רותי בן אברהם תמכה בטענותיה וציינה כי האבחון של האב אינו רלוונטי לאחר 6-7 שנים, כיוון שהתוצאות כבר לא תקפות. לטענתה, כפי שהן רואות את האב היום, את ההורות שלו ואת ההתמדה שלו והכוחות שהוא מפגין, אין מקום או הצדקה לעריכת אבחון נוסף. אבחון כזה, בנסיבות העניין, יוביל רק למשיכת זמן שרק ימנע שוב את הרחבת הקשר בין האב לבנו (עמ' 53 לפרוטוקול מיום 1.1.06 שורות 8-10). לטענתה, הדיווחים של הקטין באים לרצות את אמא שלו, ובדיעבד מובן שהילד חרד מסנקציות ועונשים שיוטלו עליו כתוצאה מכך שהאם מערבת אותו בהליכים המתנהלים בבית המשפט. מתגובות הילד עולה כי הוא אכן נמצא בחרדה נוראית (עמ' 57 שורות 13-14). 41. לאור האמור, ביקש האב כי בית המשפט יטיל סנקציה כספית כפי שעשה בעבר, על מנת להבטיח שההסתה ואי שיתוף הפעולה יפסקו מייד. כמו כן התבקש בית המשפט לאמץ את החלטת המומחים, לפיה, האם תחויב להשתתף בתכנית טיפול באופן דחוף, והמטפלת תהיה אחראית לדווח לבית המשפט כל שלושה חודשים ולעדכן על אי שיתוף פעולה. בנוסף התבקש בית המשפט לאבחן האם הילד זקוק גם הוא לטיפול להפחתת החרדות מהן הוא סובל. מאידך ציינה האם, כי היא נמצאת בטיפול מזה 4 שנים, בעוד שהאב אינו מקבל כל טיפול על אף המלצת הפסיכיאטרית בעבר. כן התבקש בית המשפט לזמן את הילד ולשמוע עמדתו. דיון: 42. סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט קובע כדלקמן: (1) בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה. (2) לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או, כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא יינתן נגדו צו כזה. על פי פקודת הבזיון, ניתנת לבתי המשפט סמכות לקיים הליך מעין פלילי. אין מטרתו של סעיף זה ענישת המפר, אלא להביא לידי אכיפת החלטה שיפוטית. הסנקציה בהליך זה היא סנקציה של כפיה. מאחר ואמצעי האכיפה לכפיה זו הוא קנס, או לחילופין אפילו מאסר, הרי שהליך הביזיון נחשב להליך קיצוני אשר מקובל לראות בו הליך שיורי בלבד, לאחר שכל האופציות האחרות כבר מוצו עד תום. 43. ברע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, מופיע ב 04 (18) 381), נקבעו מספר מאפיינים להליך על פי פקודת הבזיון: ראשית נקבע כי יש לשמור על פקודת הביזיון כמכשיר משפטי יעיל ומרתיע. מטרתו של ההליך - קיום יעיל ומהיר שיוביל לקיום צו של בית משפט. שנית, מדובר בהליך הצופה פני עתיד. על כן, יש להפעילו אך ורק אם בידי המבזה נמצא הכוח לתקן את ההפרה או לחזור ממנה. שלישית, פסק הדין או הצו שאת אכיפתו מבקשים, צריך להיות ברור וחד משמעי. מכוח פקודת הביזיון ניתן לאכוף אך ורק החלטות אשר מובנם ברור, ואשר אינם מאפשרים יותר מפירוש אחד. רביעית, יש לאכוף צו שיפוטי על ידי אמצעי הכפיה החמור פחות מבין אלה המתאפשרים. כלומר, באם קיימת דרך חלופית, אין להשתמש בפקודת הביזיון. בפסק הדין הנ"ל מסכמת השופטת ארבל כי לדעתה מדיניות שיפוטית נכונה מחייבת מתן צווים אלה במשורה. עם זאת, היא סבורה כי יש להוסיף לשיקולי המדיניות גם את שיקול הצדק - דהיינו: יש לשקול אלו צעדים יהוו דרך אכיפה ראויה, מתאימה וצודקת אשר תביא בחשבון הן את עניינו של המפר והן את עניינו של המבקש לאכוף את פסק הדין. 44. בענייננו, חרף החלטת בית המשפט להרחיב את הביקורים, נוקטת האם בכל אמצעי אפשרי על מנת שלא לציית לפסק הדין ו"לדחות את הקץ". בתחילה פעלה האם לסיכול הפגישות ממש ורק לאחר שנקנסה החלו הפגישות להתנהל כסדרן. כעת, נוקטת האם במלוא האמצעים העומדים לרשותה על מנת לסכל את הרחבת הביקורים, אם בהגשת בקשות רבות לבית משפט למתן החלטות בדברים שכבר פסק לגביהם בעבר, ואם באמצעות השפעתה על הקטין ועירובו במסכת המשפטית המתנהלת בנושאת הביקורים, למרות שבפועל ת זו של האם לפגיעה בקטין, אשר חרד מכל פגישה. 45. איני סבור כי בנסיבות העניין יש לחייב את האב לעבור אבחון כלשהו. פקידות הסעד חוו דעתן בצורה חד משמעית, וטענו כי האב שינה את אורח חייו בצורה משמעותית, הקים משפחה חדשה, ומתמיד בקשר עם בנו. כל חשש שהיה קיים עת חוותה ד”ר גל’ את דעתה כבר אינו רלוונטי בשל שינוי הנסיבות. פקידות הסעד אף סבורות כי קיום אבחון כעת הינו מיותר ויגרום לעיכוב נוסף בהרחבת הביקורים. עיכוב זה עלול להזיק לקשר עם הילד, בהתחשב בחשיבות הרבה בהתחלת ההרחבה של הקשר ככל שהילד יותר צעיר יותר. חשוב לציין כי פקידות הסעד לא נרתעו מן האפשרות שהמשמורת תועבר לאב במידה והאם תמשיך לסכל את הרחבת הביקורים. 46. לאור האמור, ובהתחשב בעובדה שעל אף החלטתי בעניין הרחבת הביקורים בפסק הדין מיום 30.11.03, טרם זכינו להתקדמות משמעותית בנושא בשל ניסיונותיה של האם לסכל את המהלך, אין לי אלא להסיק כי התנהגותה של האם מהווה הפרה של פסק הדין. שימוש בהליך של בזיון בית משפט הכרחי בענייננו, מאחר וכלו כל הקיצין, ונראה כי רק סנקציות על פי הפקודה מסוגלות להוביל את האם לשיתוף פעולה עם פקידות הסעד ולקיום פסק הדין. בעניין זה אני מסמיך את פקידות הסעד להמשיך ללא דיחוי בהליך הרחבת הביקורים, ואם איווכח כי האם ממשיכה לנקוט בצעדים שמטרתם סיכול ההליך - בין אם במניעת הביקורים ממש ובין אם בדרך של הסתת הילד - לא אהסס לנקוט מיידית בעונש מאסר על פי הפקודה לתקופה שלא תפחת מ - 72 שעות ו/או חיובה של האם על חשבונה בטיפול מקצועי במסגרת שתיקבע, ואם גם בכך לא נזכה לציות להוראות פסק הדין, אשקול את העברת המשמורת לידי האב. ואת זאת אדגיש: במקרים שבהם ניתנת משמורתם של קטינים לאם, מקבלת האם לידיה לא רק הזכות לגדל את ילדיה במחיצתה, אלא גם החובה והאחריות לדאוג לקיום תקין של יחסי הילדים עם אביהם. זכותה של האם, כמובן, להעלות בפני הגורמים המקצועיים ובפני בית המשפט את דאגותיה - ככל שהן לגיטימיות - במקרים שהתנהגותו של האב אינה נורמטיבית ועלולה להזיק לילד. ברם, לאחר ששקלו הגורמים את הנ"ל ודחו את טענותיה, ולאחר שניתן פסק דין שכבר הפך לחלוט, המחייב את האם בקיום תוכנית מוגדרת להסדרי ראיה, חובתה לציית לכך ולהכיר באחריותה, לטובת הקטין. ברם, יהיו מקרים בהם תחליט האם שהיא יודעת "טוב יותר" מהו טובת הילד, וכי המומחים לא יכתיבו לה את סדר יומה בנושא זה; ויהיו גם מקרים בהם שנאתה ואף סלידתה של האם מהאב מביאה לידי התנגדות עיוורת נגד כל צורה של "נורמליזציה" ביחסים שבין האב לבין הקטינים. וכך מתחיל "מחול השדים" שאתו חייב בית המשפט להתמודד בלא מעט מקרים בהם מפרה האם הוראות מפורשות, בין אם בסירוב ישיר לשיתוף פעולה, ובין אם בהסתה סמויה של הילד שלעט לעט מכרסמת ביחסים שבין הילד לבין האב עד כדי ניכור ביניהם, אשר הופך את הסדרי הראיה לאות מתה. שומה על בית המשפט לעקור תופעה זו מן השורש ולעצרה בעוד מועד, לפני שייגרם נזק בלתי הפיך לילד, שיגדל ללא שיינתן לו ליהנות מיחסים נורמליים עם אביו. עצוב הדבר שההורה הנוקט בשיטות אלו אינו מפנים שבתווך הארוך, גורמת התנהגות זו לנזק גדול בהרבה מהנזק הדמיוני שמפניו הוא מפחד כשמנסה למנוע או לשבש את הביקורים. 48. סיכומו של דבר: א. התביעה להפחתת מזונות מתקבלת. מזונות הקטין יופחתו רטרואקטיבית בסך של 400 ₪ לחודש, החל מיום הולדת בנו החדש של האב, בכפוף לכך שהאישה לא תחויב להחזיר סכומים שכבר שולמו לה בפועל עבור מזונותיו של הקטין, לא ישירות ולא בדרך של קיזוז נגד תשלומי מזונות שוטפים מכאן ואילך, גם אם שולמו סכומים מעל לסכום שנקבע בפסק דין זה. ב. הליך הרחבת הביקורים ימשיך בהתאם לפסק הדין, ללא דחיות נוספות וכפי שתיקבענה פקידות הסעד. אני מחייב בזה את האם לשיתוף פעולה מלא בקיום הביקורים על פי הוראות פקידות הסעד, וכי תימנע באופן מוחלט מהכרת מסרים שליליים לילד בקשר לאב ולביקורים. כמו כן, אני אוסר על האם מלהעביר לילד מידע כלשהו באשר להחלטות בית המשפט או באשר לפרטי ההתדיינויות בבית המשפט. אם איווכח כי האם אינה פועלת כנ"ל וממשיכה לסכל את ביצוע פסק הדין, יינקטו נגדה סנקציות על פי פקודת ביזיון בית המשפט כמפורט לעיל. ג. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על הנתבעת בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא בהפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ביזיון בית המשפטהסדרי ראיה