1. בפני עתירה שהגישו איריס זנה (להלן - העותרת), שרית תורן-תאלר, אחמד עודה אללה, אחמד הייב ועדי שוורץ (להלן - העותרים) נגד לשכת עורכי הדין בישראל והוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין בישראל (להלן - הלשכה), לפסילתן של שאלות מספר 38, 85 ו-86 בגירסה מספר 1 של הבחינות בכתב להסמכת עורכי דין, שנערכה ביום 30.10.06 (להלן - הבחינה). כל חמשת העותרים ניגשו לבחינה, נכשלו בה והגישו ללשכה השגות על חלק מהשאלות בהן נפסלה תשובתם. הלשכה קיבלה חלק מההשגות שהוגשו. בהתאם לעתירה, העותרים זקוקים כעת לנקודה אחת בלבד כדי לעבור את הבחינה, על מנת שיתאפשר להם לגשת לבחינות ההסמכה בעל פה שעורכת הלשכה ולקבל רשיון לעריכת דין. מאחר ושוויה של כל שאלה בבחינה הינו נקודה אחת, הרי שדי לעותרים בפסילתה של אחת משלוש השאלות מושא עתירתם, על מנת לעבור את הבחינה. 2. הדיון בשתי העתירות התקיים ביום 11.1.07, במאוחד עם שלוש עתירות נוספות (עת"מ 1170/06, עת"מ 1214/06 ועת"מ 120/07), בהן התבקשה פסילתן של תשע שאלות נוספות מהבחינה. לאחר ששטחו את טיעוניהם בדיון ושמעו את המלצת בית המשפט בעניינם, ביקשו העותרים בשלוש העתירות האלה למחוק את העתירות שהגישו, וכך נעשה. 3. מאחר ולעותרים מספיקה פסילה של שאלה אחת בלבד מבין השלוש עליהן עתרו, יתמקד הדיון בשאלה 38 בלבד. הטענות ביחס לשאלה זו שונות מאלה שהועלו ביחס לשאלות עליהן נסבו העתירות הנוספות. העותרים בפנינו טוענים כי שאלה 38 נשאלה בחוסר סמכות, מאחר ולטענתם היא עוסקת בחומר לימוד שלא נכלל ברשימת חומר הלימוד לבחינה כפי שהוגדר בתקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל ובמקצועות המעשיים) תשכ"ג-1962 (להלן - תקנה 18). לעומת זאת, השאלות עליהן נסבו העתירות הנוספות הותקפו לגופן: העותרים שם טענו כי התשובות שסימנו במבחן נכונות יותר, או במידה שווה, לתשובות בהן בחרה הלשכה. כפי שנראה להלן, להבדל זה באופי תקיפת השאלות נפקות רבה ביחס למידת התערבותו של בית המשפט בהיקף שיקול דעתה של הלשכה. 4. שאלה 38 נוסחה בזו הלשון: "גיל, שופט בית משפט השלום בירושלים שיצא לקצבה, חגג בחודש ספטמבר 2006 את יום הולדתו ה-71. שר המשפטים מעוניין למנות את גיל כשופט עמית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו לתקופה של שנתיים. האם מוסמך גיל לכהן בכהונה האמורה? א. לא. כיוון שלא ניתן למנות את גיל כשופט עמית במחוז אחר מזה בו כיהן לפני שיצא לקצבה. ב. כן. כיוון שסיום כהונתו של גיל כשופט עמית יהיה לפני שימלאו לו 75 שנים. ג. כן. ובלבד שהמינוי של גיל כשופט עמית יעשה בהסכמת נשיא בית המשפט העליון. ד. לא. לא ניתן למנות את גיל כשופט עמית בבית המשפט המחוזי." התשובה הנכונה לשאלה זו היא תשובה ד', בעוד העותרים שגו וסימנו תשובות אחרות. השאלה מתבססת על סעיף 10א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט), לפיו: (א) שר המשפטים ימנה, לפי בחירת הוועדה, שופט בית משפט מחוזי או שופט בית משפט שלום שיצא לקיצבה לפי הוראות סעיף 13(א)(1), (ב)(1), (ב)(2) או (ג), לכהן כשופט עמית, לתקופה אחת שלא תעלה על ארבע שנים (בחוק זה - שופט עמית), ובלבד שלא יכהן כשופט עמית מי שגילו עולה על שבעים וחמש. (ב) שופט עמית יכהן כשופט בבית משפט שדרגתו אינה גבוהה מדרגת בית המשפט שבו כיהן ערב יציאתו לקיצבה". שאלה זו נכללה בבחינה על פי סעיף (2) לתקנה 18, הקובעת לאמור: "18. נושאי הבחינה הנבחן יישאל שאלות מספר באחד או באחדים מנושאים אלה: (1) ... (2) סמכויות בתי המשפט, לרבות בתי דין דתיים ובתי הדין לעבודה; טענות העותרים 5. העותרים טוענים כי סעיף 10א' לחוק בתי המשפט נמצא בפרק א' סימן ג' של החוק, הנושא את הכותרת "שופטים" ומסדיר את נושא כשירותם של שופטים ואת דרכי מינויים. לטענתם, עניינים אלו אינם נכללים בגדר הנושאים המפורטים בתקנה 18, לרבות סעיף 2 לתקנה. העותרים טוענים כי המונח "סמכויות בתי המשפט" שבתקנה אינו מתייחס לכשירותם ומינויים של שופטים, אלא לסוג העניינים שניתן להביא בפני מערכת המשפט. העותרים מוסיפים וטוענים כי ההוראות המסדירות את סמכויות בתי המשפט נמצאות בפרק ב' לחוק בתי המשפט שכותרתו "בתי המשפט" ולא בפרק א' לחוק הנושא, כאמור, את הכותרת "שופטים", דבר המחזק את המסקנה כי נושא מינויים של שופטים אינו נכלל בגדר התיבה "סמכויות בתי המשפט" לעניין נושאי הבחינה לפי תקנה 18. 6. העותרים טוענים כי, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, מוסמכת הלשכה להציג בבחינה רק שאלות הנופלות לגדרם של הנושאים המנויים בתקנה 18 וכי יש לפרש את הנושאים הכלולים בתקנה זו פרשנות דווקנית ומצמצמת, על מנת שהנבחנים יידעו במדויק מהו החומר הנכלל בבחינה (בג"צ 10455/02 בועז אלכסנדר אמיר נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד נז(2) 729, להלן - בג"צ אמיר). העותרים מוסיפים כי פרשנות דווקנית זו מתבקשת גם נוכח הפגיעה המשמעותית הנגרמת לזכויות היסוד שלהם, ובהן חופש העיסוק. 7. העותרים טוענים כי עצם העובדה שחוק בתי המשפט נכלל ברשימת החיקוקים הרלבנטיים לבחינה, אינה יכולה לשנות מן המסקנה כי נושא מינויים וכשירותם של שופטים אינו נכלל בתקנה 18. 8. העותרים מוסיפים כי, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, תכליתן של בחינות הלשכה היא לבדוק את הידע הבסיסי של הנבחנים במשפטים, תוך שימת דגש על הפרקטיקה (בג"צ 6250/05 איציק לוי נ' לשכת עורכי הדין, לא פורסם, להלן - בג"צ לוי). לטענתם, שאלה 38 היא שאלה בעניין איזוטרי, שאינו רלוונטי גם לעורך דין פעיל, ואין לו כל השלכה על מקצוע עריכת הדין ועל הפרקטיקה הנוהגת. העותרים טוענים כי גם אם נושא השאלה יכול להיכנס לתוך הגדרה רחבה של התיבה "סמכויות בתי המשפט", הרי שהכללתה בבחינה חורגת ממתחם הסבירות ובשל כך דינה להיפסל. טענות הלשכה 9. הלשכה טוענת כי לא ניתן לעשות הפרדה מלאכותית בין סמכותו של שופט, הנגזרת פעמים רבות משאלת הסמכות למנותו כשופט, לבין שאלת סמכותו של בית המשפט. הלשכה מציינת, כדוגמא, את הסמכויות השונות שיש לרשם לעומת שופט. לטענת הלשכה, לו היתה השאלה עוסקת בתוקפו של פסק דין שנתן שופט עמית המכהן בבית משפט מחוזי למרות שטרם פרישתו היה שופט שלום, אזי לא היתה מחלוקת כי השאלה נכללת בנושא סמכויות בית המשפט. 10. הלשכה טוענת כי מאז בג"צ אמיר הרחיב בית המשפט העליון את שיקול הדעת המוקנה ללשכה בבואה לפרש את רשימת הנושאים המפורטת בתקנה 18. 11. הלשכה טוענת כי חוק בתי המשפט נמצא ברשימת החיקוקים המנחה אותה פרסמה הלשכה טרם הבחינה וכי די בכך כדי לדחות את טענות העותרים. 12. הלשכה טוענת כי סמכותו של שר המשפטים למנות שופט עמית היא סמכות חדשה שנכנסה לתוקף רק בחודש אפריל 2006 ובשל כך נכנסת השאלה מושא העתירות גם לגדרה של תקנה 18(9), העוסקת ב"שינויים וחידושים בחקיקה ובפסיקה בתחומים המופיעים בתקנה זו". דיון 13. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, את המסמכים שבפני והמצב המשפטי, הגעתי למסקנה כי דין העתירות להתקבל. הלכה היא כי בית המשפט לעניינים מנהליים אינו נוטה להתערב בשיקול הדעת של מי שהוסמך לבחון את הכשירות המקצועית, אלא אם נמצא כי שיקול הדעת לקה בשיקולים זרים או בפגם מינהלי אחר. כלל זה חל גם בענייננו, בו מדובר במקצוע עריכת דין ובוועדה מקצועית של לשכת עורכי הדין. עם זאת, בית המשפט אינו נמנע מהתערבות אם נמצא כי הוועדה חרגה מסמכותה והכלילה בבחינה שאלות שאינן כלולות ברשימת הנושאים המופיעים בתקנה 18 (ראו פיסקה ה' לבג"צ לוי וכן פיסקה 3 לעת"מ (י-ם) 611/06 ד"ר מיכאל לוטן נ' לשכת עורכי הדין בישראל). במקרה שבפני טוענים העותרים לחוסר סמכות הוועדה לכלול בבחינה את השאלה המדוברת. 14. אין מחלוקת כי סמכותה של הלשכה בעניין השאלות המותרות בבחינה, מוגבלת לעילות ולנושאים המנויים בתקנה 18. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יש לפרש עילות ונושאים אלה באופן דווקני ומצומצם לאור היקפו הנרחב של חומר הלימוד, על מנת לאפשר לנבחנים להתכונן כראוי ובצורה יעילה לבחינה: "בחינת ההתמחות דורשת מן הנבחנים להעמיס על זיכרונם חומר רב היקף, שחלק ניכר מתוכו טכני, שבחיי המעשה גם עורכי-דין מנוסים דולים אותו מן הכתובים. מתכונת זו מחייבת הגדרה ברורה של נושאי הבחינה ומתן פירוש דווקני לנושאים שהגדרתם עמומה." (השופטת דורנר בבג"צ אמיר). יש לדחות את טענת הלשכה כי מאז בג"צ אמיר הרחיב בית המשפט העליון את שיקול הדעת המוקנה ללשכה בבואה לפרש את רשימת הנושאים המפורטת בתקנה 18. בבג"צ לוי, שניתן לפני מעט יותר משנה ולאחר בג"צ אמיר, נקבע שוב ובמפורש כי יש לפרש את התקנה באופן דווקני ומצמצם. על בסיס העקרונות שהותוו לעיל, אבחן את השאלה הדרושה הכרעה בפניי. מן הכלל אל הפרט שאלת מינויים של שופטים בכלל ושל שופט עמית בפרט אינה נכללת בהגדרה המקובלת של "סמכויות בתי המשפט", ובוודאי שלא בהגדרה המצומצמת והסבירה של הביטוי. ניתן אמנם לומר כי מינוי של שופט בניגוד לתנאים הקבועים לכך בחוק יביא לכך שהחלטותיו השיפוטיות יינתנו בחוסר סמכות ובכך לקשור בין הנושאים, אולם דרך פרשנות שכזו הינה עקיפה ומרחיקת לכך ומביאה להרחבת יתר של המונח "סמכויות בתי המשפט". קשה להניח כי הביטוי "סמכויות בתי המשפט" מכוון לנושאים הנוגעים למשל לתקופת הצינון הנדרשת משופטים טרם מינויים, לסדרי עבודת הוועדה למינוי שופטים, לתנאי זכאותו של שופט לצאת לקצבה וכיוצאים באלה עניינים. פרשנות מרחיבה כל כך של הביטוי מנוגדת לתכלית הסעיף ולתכליתה של הבחינה כולה, שהיא לבחון את כישוריו המשפטיים של הנבחן ואת הידע שלו בעניינים מעשיים שיהיו רלוונטיים לתפקידו כעורך דין וכמשפטן. כפי שציינה השופטת פרוקצ'יה בבג"צ לוי: "נראה, כי לא יכולה להיות מחלוקת, כי תחילתה של הבחינה נועדה לבחון ידע בסיסי של הנבחן, הנדרש כתנאי סף להשתלבותו אל שורות עורכי הדין ולקראת נטילת אחריות בטיפול בעניינם של לקוחות, המפקידים את גורלם בידיו. ידע בסיסי זה מחייב ידיעה והבנה במושכלות יסוד של המשפט. באלה ראוי כי הבחינה תתמקד ואלה גם מצויים בתחום הציפייה הסבירה של ציבור הנבחנים." 15. עניין סמכותם של בתי המשפט הוא בעל חשיבות מהמעלה הראשונה לכל עורך דין. כל עורך דין מתחיל חייב לדעת היכן להגיש את תביעתו: בבית משפט השלום או בבית המשפט המחוזי, בבית הדין הרבני או בבית המשפט לעניין משפחה. על כל עורך דין לדעת מהי סמכות נגררת, מהו הדין כאשר מותב השופטים נחלק בדעותיו ומתי רשאי בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה. אלה הם רק מקצת מהנושאים הכלולים בפרק ב' לחוק הנוגעים לסמכויות בתי המשפט. לעומת זאת, התנאים והמגבלות בהם יכול שופט פלוני לכהן כשופט עמית הם לא מסוג העניינים שניתן לומר כי חובה על כל עורך דין לדעת ובוודאי כשלא ניתן לכך ביטוי מפורש וברור בתקנה. לצורך הבחינה, יש להבחין היטב בין סמכותו של שר המשפטים למנות שופט לבין סמכותו של שופט להפעיל את סמכויותיו על פי חוק. תקנה 18(2), לאור תכליתה ותכלית הבחינה כולה, מתייחסת רק לסוג האחרון, אותו חייבים עורכי הדין לדעת. השאלה בבחינה, כפי שנוסחה, מתייחסת במפורש לסמכותו של שר המשפטים ולא לסמכות בתי המשפט. לפיכך יש לקבוע כי השאלה אינה נכללת בנושא "סמכויות בתי המשפט", בהתאם לפרשנות תכליתית וראויה של הביטוי. 16. יש לציין כי בבג"צ אמיר פסל בית המשפט הגבוה לצדק שאלה בבחינה שקרבתה לנושא הרלוונטי בתקנה 18 היתה גדולה לאין ערוך מזו שבמקרה שבפניי. מכאן ניתן להסיק, מקל וחומר, כי במקרה שבפניי - בו נדרשת פרשנות יצירתית של ממש בכדי שיהיה ניתן לכלול את השאלה בגדרי תקנה 18 - מתחייבת פסילת השאלה. 17. הלשכה טענה בשפה רפה כי הכללת השאלה במבחן אינה מהווה חריגה מסמכות מאחר והחוק עליו היא מבוססת הופיע ברשימת החיקוקים המומלצת לקראת הבחינה. טענה זו יש לדחות. כפי שנקבע, הנושאים היחידים עליהם רשאית הלשכה לשאול מצויים בתקנה 18 ואין בכוחה של הלשכה להוסיף עליהם בדרך של הפנייה ל"רשימת חיקוקים מומלצת" או בכל דרך אחרת החיצונית לתקנה עצמה. 18. יש לדחות גם את טענת הלשכה לפיה שאלה 38 נכללת בגדר תקנה 18(9) העוסקת בשינויים וחידושים בחקיקה ובפסיקה. מדובר בשינויים וחיקוקים המופיעים "בתקנה זו", ובכך חוזר למעשה הדיון לשאלה האם נושא מינויו של שופט עמית כלול בגדר נושא "סמכויות בית המשפט". כאמור, הגעתי למסקנה כי השאלה הנוגעת למינויו של שופט עמית אינה נכללת ברשימת הנושאים המופיעים בתקנה 18 ולא ניתן לכלול אותה בגדר המונח "סמכויות בתי המשפט". 19. לאור כל זאת העתירות מתקבלות ככל שהן נוגעות לשאלה מספר 38, ודינה להיפסל. המשיבים ישאו בהוצאות העותרים בסכום של 3,000 ₪ בכל אחת מהעתירות. בחינות לשכת עורכי הדין