השופט אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה, שבו נתקבלה תביעתו של המשיב והוצהר כי הוא זכאי לקצבת נכות מעבודה, החל מהיום שבו הופסקה זכאותו לקצבת נכות כללית. המשיב הגיש ערעור-שכנגד לגבי סכום ההוצאות שפסק בית-הדין האזורי לזכותו. 2. הרקע העובדתי וההליך בבית-הדין האזורי: ביום 6.2.1976 נפגע המשיב בתאונה אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי 0להלן - המוסד) כתאונת עבודה. למשיב נקבעו דרגות נכות זמניות וקבועות עקב הפגיעה האמורה, ומיום 16.8.1984 נקבעה לו דרגת נכות קבועה בשיעור 30%. בהתחשב במצבו של המשיב, אישר לו המוסד ביום 26.9.1979 זכאות לגמלת נכות כללית בענף ביטוח נכות (על בסיס דרגת נכות צמיתה של 75%). המשיב בחר לקבל את קצבת הנכות בענף ביטוח נכות, אשר היתה גבוהה מקצבת הנכות מעבודה שהיה זכאי לה. ביום 24.8.1987 הפחיתה הוועדה הרפואית לעררים (בענף ביטוח נכות) את אחוזי הנכות הרפואית של המשיב לשיעור של 10%, וכתוצאה מכך הופסק תשלום קצבת הנכות בענף ביטוח נכות. המשיב פנה למוסד ביום 16.9.1987, וביקש את נימוקיו להחלטה בדבר הפחתת אחוזי הנכות, ולחלופין ביקש כי מים 1.9.1987 הוא יקבל קצבת נכות מעבודה על פי אחוזי הנכות (30%) שנקבעו לו בשנת 1984. 3. תשובת המוסד ניתנה בשני מכתבים שנשלחו אל בא-כוח המשיב. במכתב מים 16.2.1988 נאמר כדלקמן: "בהמשך למכתבנו מיום 9 בדצמבר 1987, הריני להביא לידיעתך כי לא נוכל לחדש את זכאות מרשך לקצבת נכות מעבודה, לאחר שפסקה זכאותו לקצבת נכות לפי פרק ו'2 לחוק. זכאות מרשך לגמלת נפגע עבודה ולקצבת נכות כללית נובעת עקב מאורע אחד. על פי סעיף 143(ב)(2) לחוק, לא יינתנו גמלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים, והזכאי ליותר מגמלה אחת הברירה בידו לקבל אחת מהן. מרשך בחר לקבל גמלה מכח פרק ו'2 ומשבחר בגמלה זו, פסקה זכותו לגמלה מכוח ענף נפגעי עבודה ועל כן אינו זכאי לחידוש הקצבה בנפגעי עבודה אף שפסקה זכותו לקצבת נכות". במכתב שני, מיום 16.5.1988, נאמר כדלקמן: "סעיף 143(ב)(2) לחוק קובע כי לא ישולמו גמלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים, ובסעיף 143(ג) נקבע כי על המבוטח לבחור באחת מהן. משמעות האמור היא כי התובע בוחר בזכאות לגמלה בגין המאורע המסויים באחד מענפי הביטוח על כל המשתמע מכך ובבחירה מוותר הוא כליל על זכותו לגמלה בגין אותו מאורע בענף אחר, ולכן משפסקה זכותו לגמלה בענף בו בחר אינו יכול לחזור ולקבל גמלה בענף האחר. לעומת זאת, כאשר מדובר בזכאות לקצבה בעד אותו פרק זמן (סעיף 143 (ב)(1) לחוק), מניעת תשלום הכפל היא לפרק זמן שבו קיימת זכאות כפולה, ומשפסקה זכות לאחת הקצבאות, לא קיימת יותר זכאות כפולה, והמבוטח זכאי לחזור ולקבל את הקצבה שעליה וויתר בעת הבחירה. למיטב ידיעתי הנושא לא נבחן עד כה בבית-הדין ולא קיימת פסיקה בנושא. ההסבר הנ"ל הינו בהתאם לפירוש החוק על ידי הלשכה המשפטית. הואיל ולדעתנו לא קיימת זכאות לגמלה בענף נפגעי עבודה, הרי שאין טעם בבדיקת אפשרות העמדתו בפני ועדה רפואית לדיון מחודש". 4. המשיב הגיש תובענה בעניין זה בבית-הדין האזורי, ועתר בה לסעד הצהרתי כי המשיב "זכאי לגמלת נכות מעבודה בשיעור 30% החל מיום 1.9.87 כשהופסקה גמלת הנכות הכללית". בתשובתו לתובענה הסתמך המוסד על תוכן שני המכתבים שהובאו בפסקה 3 לעיל. עוד טען המוסד כי מאחר שזכאות המשיב לקצבת נפגע עבודה ולקצבת נכות כללית נובעת ממאורע אחד, הרי משבחר המשיב בקצבת נכות כללית, פסקה זכותו לקצבת נפגעי עבודה, ואין הוא רשאי לחדשה. 5. בפסק-דינו העלה בית-הדין האזורי את השאלה האם מדובר בענייננו "בקצבאות שונות לפי חוק זה" או "בגמלאות שונות עקב מאורע אחד". כלומר - האם מדובר בהוראות סעיף 143(ב)(1) או בהוראות סעיף 143(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 (להלן - חוק הביטוח הלאומי)(ראה נוסח הסעיפים בהמשך). מאחר שען פי החוק זכאי הן נפגע עבודה והן נכה בביטוח נכות כללית לקבל "קצבה", היתה התשובה שנתן בית-הדין לשאלה שהעלה, כי "מדובר בקצבת נכות מהעבודה ובקצבת נכות כללית, לענייננו, כאשר את התשובה לעניין גמלאות כפל יש למצוא בסעיף 143 חלופה (ב)(1) ולא חלופה (ב)(2)". לאור זאת, הסתמך בית-הדין על הקטע השלישי במכתב המוסד מיום 16.5.1988 (ראה פסקה 3 לעיל), והגיע למסקנה כי יש לקבל את תובענת המשיב. על כך ערעור המוסד לפנינו. 6. בטרם נפרט את טענות הצדדי בערעור, נביא את הוראות החוק הנוגעות לענייננו. הוראות החוק 7. חוק גמלאות או תגמולים כולל בדרך כלל הוראות מיוחדות בעניין יחס הגומלין בין מספר זכאויות של אותו אדם לגמלאות על פי אותו חוק, או בין זכאות לגמלאות של אותו אדם על פי חוקים שונים. מצב זה יכול להתרחש, בין השאר, כאשר אדם נפגע בשתי פגיעות שונות שכל אחת מהן מזכה אותו בגמלה או בתגמול לפי אותו חוק או לפי חוקים שונים. מצב זה יכול להתרחש גם עקב פגיעה אחת או מאורע אחד המזכים אותו בגמלה או בתגמול לפי חוקים שונים. סוגיה זו, היא סוגית "גמלאות הכפל", מוסדרת בכל חוק וחוק על פי מהותו והייחוד שבו (ראה דב"ע שם/0-161 [1], בע' 349). לעיתים מכתיב החוק את התוצאה כאשר יש זכאות לגמלאות כפל, במקרים אחרים מעניק החוק למבוטח או לזכאי זכות לבחור בין גמלאות הכפל, ויש אף שהחוק קובע הוראות לגבי מי שבחר כבר בין גמלאות הכפל ומבקש לבטל את בחירתו (ראה לדוגמה סעיף 36ב לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), [נוסח משולב], התשי"ט-1959, וסעיף 21ב לחוק משפחות החיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 במחקרם של א. פרוקצ'יה ו-א.ל. מילר [8]: זכויות הנכים בישראל - בעיות יסוד, מתייחסים המחברים אף לסוגיית גמלאות הכפל (בע' 113-121), ובנושא הנדון לפנינו נאמר (בע' 119-120): "ראינו, שרוב החוקים הרלבנטים מעניקים לנכה בחירה וולונטרית בין גמלאות שונות שהוא עשוי להיות זכאי להן. השאלה המתעוררת בהקשר זה היא, האם על הנכה לנצל את זכות הבחירה שלו תוך פרק זמן מסויים, וכן, לאחר שהפעיל את בחירתו, האם רשאי הוא לחזור בו ולבחור בגמלה האלטרנטיבית. לדעתנו, בהעדר הוראה סטטוטורית מפורשת בנושא זה יש לגרוס, שהנכה זכאי להפעלת בחירתו בכל עת, ומשהפעילה, הוא רשאי לחזור בו ללא הגבלה. עקרון זה נובע מהכלל, שהכל מותר בלתי אם נאסר במפורש, והוא עשוי להיות כפוף רק למגבלות האלמנטריות ביותר הנוגעות לסדרי מינהל תקינים - הנכה לא יוכל לשנות את דעת וכל יום, אלא רק בהפרשי זמן סבירים". לעומת השקפה זו, נפסק, במקרה של בחירה בין גמלאות שונות, כי "אין זה סביר, כשאין הוראה אחרת בחוק, שמי שבידו זכות הברירה והשתמש בה, יוכל, מדי פעם בפעם, לבטל את אשר עשה ולהשתמש מחדש בזכות שניתנה לו" (דב"ע לז/8 - 0 [2], בע' 269). עוד נפסק לגבי תובע אשר בחר בין גמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי לבין תגמולים לפי חוק הנכים, כי "עליו להישאר צמוד לאותה מסגרת ואין להרשות לו - אם היה נראה לו שהמסגרת שבחר בה איננה מספקת אותו - לרוץ לאחר מכן למסגרת אחרת" (ע"נ(ת"א) 411/85 [3], בע' 220). נטעים, כי בשני המקרים הנ"ל לא נשללה זכות לגמלה או לתגמול, אולם שיעורם של הגמלה או התגמול פחת, והתביעה היתה לגמלה או לתגמול ששיעורם גבוה יותר. 8. סוגיית גמלאות הכפל וגמלאות הבחירה, הוסדרה בחוק הביטוח הלאומי, בעיקרה, בסעיפים 143 ו-145. לענייננו, חלה הוראת סעיף 143(ב) לחוק הקובע: "143.(ב) לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - (1) קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד; (2) גמלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים לפי חוק זה". (ההדגשה לא במקור) נבהיר, כי המונח "קצבה, אינו מוגדר בחוק הביטוח הלאומי, אך השימוש שעושה מהחוקק במונח זה הוא בדרך כלל בהקשר לתשלום תקופתי חודשי. לעומת זאת, המונח "גמלה" מוגדר בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי כמתייחס ל"כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותו..."(ראה דב"ע לג/24 - 0 [4], בע' 417). 9. בסעיף 143(ב) הנ"ל נקבעו שתי הוראות. ההוראה האחת מתייחסת למימד הזמן, והיא קובעת כי בפרק זמן אחד לא יינתנו לאדם קצבאות שונות לפי חוק הביטוח הלאומי. ההוראה השניה מתייחסת לאירוע המזכה בגמלה, והיא קובעת כי עקב מאורע אחד לא יינתנו לאדם גמלאות שונות מכוח ענפי ביטוח שונים לפי חוק הביטוח הלאומי. כמפורט בפסקה 5 לעיל, החליט בית-הדין האזורי כי העניין שלפנינו נופל במסגרת החלופה הראשונה של סעיף 143(ב) לחוק הביטוח הלאומי המתייחסת למימד הזמן. לפיכך, משפסקה זכותו של המשיב לקצבה נכות כללית זכאי הוא לקבל מאותה עת את קצבת הנכות מעבודה. 10. עיקר טענות בא-כוח המוסד הוא כי בנסיבות העניין שלפנינו, יש להחיל את הוראות החלופה השניה של סעיף 143(ב) לחוק הביטוח הלאומי המתייחסת לאירוע המזכה בגמלה. האירוע המזכה היה הפגיעה ביום 6.2.1976 שהוא "מאורע אחד". לפיכך מאורע אחד זה אינו יכול לזכות את המשיב בגמלאות שונות מכוח ענפי ביטוח שונים לפי חוק הביטוח הלאומי. משבחר המשיב בזמנו בקצבת נכות כללית, הוא אינו זכאי עוד - בגין אותו מאורע - לקצבת נכות מעבודה. בא-כוח המוסד הדגיש כי המונח "גמלה" בסעיף 143(ב)(2) כולל "קצבה". 11. בא-כוח המשיב תמך בפסק-דינו של בית-הדין האזורי, וטען כי אין בסעיף 142 לחוק הביטוח הלאומי הוראות מיוחדות לעניין קצבת נכות כללית וקצבת נכות מעבודה עקב מאורע אחד, ואין בחוק איסור לבחור מחדש קצבה לאחר בחירת קצבה אחרת. עוד טען בא-כוח המשיב כי סכום ההוצאות שנפסק למשיב בבית-הדין האזורי (1,250 ש"ח) הוא נמוך, בשים לב למספר ישיבות בית-הדין וגובה הקצבה שהמשיב זכאי לה לפי פסק-הדין. תשובת בא-כוח המוסד לביטוח לאומי לטענה זו היא כי אין להתערב בגובה ההוצאות שנפסקו. הקצבאות השונות של המשיב 12. מקובלת עלינו גישתו של בא-כוח המוסד כי העניין שלפנינו אינו נופל במסגרת סעיף 143(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי, המתייחס לתשלום קצבאות שונות מבחינת מימד הזמן (ראה דב"ע מט/74 - 0 [5]; ע"א 248/86 [6], בע' 565). מקובלת עלינו גם הטענה כי העניין שלפנינו נופל במסגרת סעיף 143(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי. אולם הפרשנות שנתן לסעיף זה בא-כוח המוסד אינה מקובלת עלינו. אכן, "מאורע אחד" - הוא אירוע התאונה ביום 6.2.1976 - היה הבסיס לקביעת זכאותו של המשיב תחילה לקצבת נכות מעבודה ולאחר מכן לקצבת נכות כללית. מכאן שאין לתת למשיב עקב אותו מאורע גמלאות שונות מכוח ענפי ביטוח שונים לפי חוק הביטוח הלאומי. לפיכך, בחירתו של המשיב בקצבה אחת נעשתה כדין במסגרת סעיף זה, והוא לא היה רשאי לשנות את בחירתו אילו התברר לו ששיעור הקצבה האחרת נעשה גבוה יותר משיעור הקצבה שהוא מקבל (השווה לדב"ע לז/8 - 0 [2], הנזכר בפסקה 7 לעיל). 13. ברם, בעניין שלפנינו נוצר מצב שבו לא השתנה שיעור הקצבה שקיבל המשיב, אלא נשללה הקצבה כולה עקב שינוי בדרגת הנכות של המשיב. במצב שכזה, כאשר נשללת קצבה אחת אשר שולמה למשיב עקב מאורע אחד, נראה לנו כי אין מדובר בזכות בחירה מחדש של הקצבה השונה (האחרת) על ידי המשיב, אלא שהקצבה השניה קמה מחדש מאליה לזכותו של המשיב, וממלאת את החלל שהשאירה הקצבה שנפסקה עקב שינוי דרגת הנכות של המשיב, אשר הביא לשינוי בעצם זכותו לקצבת נכות כללית. נדגיש כי הרישה של סעיף 143(ב) לחוק הביטוח הלאומי קובעת כי החלופות שבאותו סעיף יחולו "אם אין כוונה אחרת משתמעת". לדעתנו, אין להביא למצב שבו מבוטח אשר נפגע בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה ונקבעה לו עקב זאת דרגת נכות יציבה, תישלל ממנו קצבה כלשהיא שהוא זכאי לה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, רק בשל בחירתו בקצבת נכות כללית, עקב אותו מאורע. 14. בנושא בדיקת כוונתו המשוערת של המחוקק נאמר בספרו של א. ברק [9]: פרשנות במשפט (כרך ראשון), בע' 363: "כשם שבפירוש חוזים אנו נעזרים בשאלה ההיפותטית 'מה היו הצדדים קובעים אילו', כן בפרשנות החקיקה על השופט לשאול את עצמו 'מה היה המחוקק קובע אילו'. בהציבו שאלה זו לנגד עיניו, על שופט לנסות לרדת לעומק מחשבתו של המחוקק בשעה שחוקק את החוק... השופט מייחס למחוקק כוונה, ובכך הוא פותר את הבעיה הטעונה הכרעה, תוך מניעת התאבנותו של החוק". על פי שיטת הביטוח בחוק הביטוח הלאומי, קצבת הנכות מעבודה מביאה בחשבון את הכנסתו של המבוטח, והיא מסוג הקצבאות "מחליפות ההכנסה", דהיינו - היא באה למלא את המחסור הכללי הנובע מהפגיעה בעבודה שהיתה למבוטח. נבהיר, כי כאמור בפסקה 12 לעיל, אין אנו סבורים כי למשיב היתה שמורה זכות לבחור בקצבת הנכות מעבודה אם היה מתברר לו כי שיעורה עולה על קצבת הנכות הכללית. במה דברים אמורים? כאשר קצבה אחת (בענייננו קצבת הנכות הכללית) משתלמת בשיעור כלשהוא הממלא את החוסר הכלכלי של המשיב. אך משאותה קצבה היא בשיעור 0 עקב שינוי בבסיס הזכאות לה, שבה זכותו של המשיב לקצבה האחרת (בעניינו, קצבת הנכות מעבודה). תוצאה זו מתיישבת לדעתנו עם מטרתו הכללית של חוק הביטוח הלאומי ועם רוחו, במסגרת הבטחון הסוציאלי. תוצאה אחרת תהיה בלתי צודקת ובלתי הגיונית, וחזקה על המחוקק שלא התכוון לה. 15. מהטעמים המפורטים לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור. הוצאות משפט 16. כאמור לעיל, הגיש המשיב ערעור-שכנגד לגבי סכום ההוצאות שפסק בית-הדין האזורי לזכותו. 17. בדב"ע מד/0-130 [7], בע' 316, נפסק כי הבסיס לחיוב המוסד בתשלום הוצאות יכול להגיע לכפל הבסיס בתעריף החל על הסיוע המשפטי. אין אנו מוצאים כי בהליך שלפנינו יש לבחון שינוי בהלכה זו. לפיכך, אין מקום להתערב בפסיקת ההוצאות בעניינו של המשיב בבית הדין האזורי. 18. לאור כל האמור לעיל אנו מחליטים לדחות את ערעור המוסד ואת ערעור המשיב בעניין ההוצאות. 19. המוסד ישלם למשיב הוצאות בהליך זה בסך 800 ש"ח בצירוף מע"מ. נכות כלליתנכות מעבודהנכות