1. מחלוקת כנה ואמיתית פילגה לשני מחנות את עורכי-הדין המופיעים בתיק זה, כפרקליטי וכצדדים. מן הצד האחד ניצבים עורכי-דין הסבורים שיש לקיים בחירות חדשות לבחירת יושב-ראש הוועד של מחוז תל- אביב של לשכת עורכי-הדין. ומן הצד האחר מופיעים עורכי-דין הגורסים שאין כל מקום לעשות כן. השאלה כולה התעוררה בעקבות התפטרותו של עורך-הדין דוד רוטלוי מראשות הוועד. אין חולקין שפרקליט זה נבחר ביום 20.2.1979 בחירות אישיות - הכל כאמור וכמפורט בחוק. עתה, שהתפטר, נשאלת השאלה: כיצד יש לנהוג במישרה נכבדה זו שנתפנתה מאיש? שתי תשובות יכול שתינתנה לשאלה זו ושתיהן מבוססות על לשון החוק הכתוב, ואלה הן: בתוקף סמכותה לפי סעיף 109 לחוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א-1961 [16], התקינה המועצה הארצית של לשכת עורכי-הדין "כללים בדבר הבחירות למוסדות לשכת עורכי-הדין, תשכ"ד-1963" [17]. כלל 72 (שהערת השוליים שלו היא: "התפטרות של מועמד שנבחר ומילוי תפקידו") קובע לאמור: "התפטר ראש הלשכה או יושב-ראש ועד מחוזי, או נפטר או נבצר ממנו למלא תפקידו, יתקיימו בחירות חדשות לנושא אותה מישרה במועד שייקבע על-ידי הועד המרכזי, ולפי הכללים הנוגעים לבחירות אלה, בשינויים הנובעים מהענין. אם ומתי נבצר מנושאי המישרות המפורטות בסעיף קטן זה למלא תפקידם, ייקבע על-ידי המועצה הארצית ברוב של שלשה רבעים מחברי המועצה". ואילו סעיף 13 לחוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א-1961 [16], קובע בפיסקה (ד) כלהלן: "התפטר יושב-ראש ועד מחוזי או נפטר או נבצר ממנו זמנית או דרך קבע למלא את תפקידו, ישמש ממלא מקומו כיושב-ראש הוועד המחוזי במקומו". 2. המבקשים בתיק זה גורסים, שעל נשוא הדיון חל כלל 72 הנ"ל, ועתירתם היא כי בית-המשפט יצהיר "כי על-פי הדין ובנסיבות הענין כמפורט בתצהיר התומך בבקשה זו, על המשיב מס' 1 לקבוע מועד סמוך, לקיום בחירות אישיות לבחירת יושב-ראש ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי-הדין". לא כן סבורים המשיבים 2 ו-3. המשיב מס' 2 בחר על-ידי הוועד המחוזי להיות ממלא מקומו של עו"ד דוד רוטלוי (שהתפטר) והוא מחזיק במשרה זו ומשמש בתפקיד זה עד היום. על-פי גירסתו, יש להחיל על המקרה הנדון את הוראות סעיף 13 הנ"ל לחוק, הואיל והוא עומד בכל הדרישות והתנאים האמורים שם. הוא הדין במשיב מס' 3 (ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי- הדין) המצרף דעתו לדעת המשיב מס' 2 שיש לדחות את בקשת המבקשים מן הטעם שבמקרה זה יש ללכת בעקבות האמור בסעיף 13 לחוק. המשיב מס' 1, הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין בישראל, מסר הודעה לבית-המשפט שלפיה "איננו מתכוון ליטול חלק פעיל בהליכים אלה ומתכבד להודיע לבית-המשפט כי יכבד כל החלטה שתתקבל בבית-המשפט, בנושא שלפניו". עוד מוסיף ומסביר המשיב מס' 1 בהודעתו כי "בדיונים שהתקיימו נתגלעו חילוקי-דעות בין החברים בועד המרכזי, בקשר לשאלת פירושם של החוק והתקנות ובהתאם לכך קיבל הוועד המרכזי את ההחלטה כדלקמן: "הוועד המרכזי ישוב וידון בשאלת מועד קביעת בחירות ליושב-ראש ועד מחוז תל-אביב, רק לאחר שתושג הכרעה שיפוטית מצד צד מעונין, או על-פי יוזמת הוועד המרכזי עצמו, ואשר בעקבותיה, אם יהיה צורך לקבוע מועד, ייקבע מועד". 3. כבר ציינתי לעיל שהבחירות התקיימו ביום 20.2.79. לא עברו חדשים רבים וביום 5.8.79 הודיע עו"ד ד' רוטלוי, בישיבת הוועד המחוזי, כי התפטר מלהיות יושב-ראש הוועד ואין חולקין כי אף יצא למלא את תפקיד כציר כלכלי של ישראל בארצות-הברית. נותרה, איפוא, תקופה ארוכה עד לבחירות הבאות, בחירות שאותן יש לקיים, בדרך רגילה, אחת לארבע שנים (ראה סעיף 7(א) לחוק הנ"ל). מהו, אם כן, הדין לגבי התקופה שנותרה? נראה לי שיהיה זה דבר בעתו אם אפתח חוות דעתי זו, בשאלת פירוש חוקים, בדבריו של לורד דנינג בספרו [‎THE DISCIPLINE OF LAW [20 (הוצאת BUTTERWORTHS משנת 1979). בעמ' 9 הוא אומר: BEYOND DOUBT THE TASK OF THE LAWYER - AND OF THE JUDGE - IS" TO FIND OUT THE INTENTION OF PARLIAMENT. IN DOING THIS, YOU MUST, OF COURSE, START WITH THE WORDS USED IN THE STATUTE BUT NOT END WITH THEM - AS SOME PEOPLE SEEM TO THINK. YOU MUST DISCOVER THE MEANING OF THE WORDS. I HAVE KNOW STATUTES WHERE THERE IS NO DISCERNIBLE MEANING. THEN WE CAN SAY WITH THE KING IN ALICE IN WONDERLAND: "IF THERE'S NO MEANING IN IT, THAT SAVES A WORLD OF TROUBLE, YOU KNOW, AS WE NEEDN'T TRY TO FIND ANY". UT IN MOST CASE THERE IS SOME MEANING: SO WE HAVE TO GO ON AS THE KING DID AND YET I DON'T KNOW" HE WENT ON, "I SEEM TO SEE SOME" "MEANING IN IT AFTER ALL 4. נשאלת, אם כן, השאלה, אם עיון בשתי הוראות חוק אלו, יש בו כדי ללמדנו על כוונת המחוקק, לרדת לסוף מחשבתו ולהבין לרצונו. בראש וראשונה יש להציב את השאלה אם - על-פי עיון ובדיקה אלה - יכולות שתי הוראות אלו להתקיים יחדיו, שאין האחת גורעת מחברתה אלא משלימה אותה, ושתיהן גם יחד עושות להגשמת רצונו של המחוקק. אקדים ואומר שאין אני מחפש, בלשון ההוראות הנ"ל, ביטוי מוצלח ומושלם מכל הבחינות שאף כל בר-בי-רב לא יוכל לטעות בו. מזה דורות רבים שבתי- המשפט באנגליה ובארץ חזרו והביעו, במקרה זה או אחר, את אי-שביעות רצונם מניסוחם של חוקים שונים. ריכוז אסמכתאות אלה ניתן למצוא בספרם של צ' ע' בקר וד' בקר על ניסוח ופרשנות [21] (כרך ראשון בע' 50 אילך). כב' השופט עציוני מצטט בע"א 251/73 תרשיש נ' שיינליכט [1] בתים משיר ששמו THE PARLIAMENTARY DRAFTSMAN )מתוך ספר שירים שיצא בשנת 1947 ושמו .POETIC JUSTICE BY J.P.C) ובו אנו קוראים, למשל, את החרוז: I COMPOSE THE COUNTRY'S LAWS" AND OF HALF THE LITIGATION ."I'M UNDOUBTEDLY THE CAUSE כב' הנשיא (ד"ר י' זוסמן) הביע בהזדמנויות שונות, וכך גם כמעט כל יתר שופטי בית-המשפט העליון, ביקורת על לשונם וניסוחם של חוקים מסויימים. כך, למשל, הוא אומר בבג"צ 163/57 לובין נ' עירית תל-אביב- יפו [2] (בעמ' 1078): "סעיף זה מציב אמנם לפנינו בעיות קשות ומסובכות של פרשנות, בטוחני, שאילו נתן הנסח את דעתו על גורלו של שופט, שבחלקו נפל לפרש את הסתום, היה משתדל לומר את דברו ביתר בהירות....." וידועה אימרתו של השופט SCRUTTON שאמר במשפט ‎ROE V. RUSSELL [10] כי הוא מצטער על כך שאין בסמכותו להטיל הוצאות על מנסח החוק שבו הוא דן. 5. קשה לומר שהמחוקק השפיע רוב טובה על עורכי-הדין שעה שעסק בניסוח חוקים הנוגעים לציבור זה. אביא שתי דוגמאות: (א) בע"א INKIRI V. OUNI BEY ABDEL HADI 171/33 [9] נדונה שאלת שכר טרחתו של עורך-דין על-פי תקנות שהותקנו מכוח סעיף 21 לפקודת עורכי-הדין, 1922 [18]. סעיף 28 לאותה פקודה ביטל תקנות אלו ולא השאיר בתוקפו את תעריף שכרם של עורכי-הדין. אומר בית-המשפט העליון: THE POSITION IS THEN THAT THE DRAFTSMAN OF THE ADVOCATES" ORDINANCE HAVING IN SEC. 21 EMBODIED THE APPLICATION OF THE RULES OF 1ST OCTOBER, 1918, AND HAVING IN SEC. 22 MADE FURTHER REFERENCE TO THIS SAME SCALE, APPEARS TO HAVE FORGOTTEN THAT HE HAD DONE SO WHEN HE REACHED SEC. 28 AND INCLUDED IN IT A REPEAL OF THE RULES WITHOUT ANY SAVING OF THE SCALE OF FEES. AS IS SAID ON PAGE 407 OF MAXWELL ON THE INTERPRETATION OF STATUTES: "WHERE THE MAIN OBJECT AND INTENTION OF THE STATUTE ARE CLEAR, I MUST NOT BE REDUCED TO A NULLITY BY THE DRAFTSMAN'S UNSKILFULNESS OR IGNORANCE OF THE LAW EXCEPT IN A CASE OF NECESSTY, OR THE ABSOLUTE "INTRACTABILITY OF THE LANGUAGE USED (ב) חוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א-1961 [16] קבע (בסעיף 108) כי יש לקיים בחירות "תוך שישה חודשים מיום פירסום חוק זה ברשומות", ואולם תחילתו של החוק נקבעה להיות "כעבור תשעה חודשים לאחר קבלתו בכנסת". כיצד ניתן היה לקיים בחירות לפני שהחוק נכנס לתוקפו? למחוקק פתרונים; ואכן הוכנס תיקון לסעיף 108 הנ"ל בשנת תשכ"ב-1961, והנוסח תוקן והמכשלה הוסרה. (ראה: ספרם של ה"ה בקר [21], כרך ראשון עמ' 61 וכרך שני עמ' 123). 6. האם עתה נקרתה לפנינו דוגמא שלישית בדומתן של שתי ההוראות הנ"ל, לאמור: מצד אחד, כלל 72 הקובע כי יש לקיים בחירות חדשות, ולעומתו, מן הצד השני, סעיף 13 לחוק שאינו עולה עמו בקנה אחד והקובע, כי התפטרותו של היושב בראש הוועד המחוזי "ישמש ממלא מקומו כיושב ראש הוועד המחוזי במקומו"? הטענה כי אין למצוא בלשונו המפורשת של החוק (שתוקן בשנת 1976) כל ביטוי לביטולו של כלל 72 (משנת 1963) - כשהיא עומדת לעצמה - לא טענה היא. שהרי כבר חזרו ופסקו בתי-המשפט כי יכול שהוראת חוק תתבטל "מכללו של דבר" (ראה דברי כב' מ"מ הנשיא כתארו אז, ד"ר י' זוסמן, בע"א 114/70 מדינת ישראל נ' קיסין ואח' [3] עמ' 534). אלא שדבר זה לאו מעשה שבכל יום הוא ואין בתי-המשפט ממהרים, או נוטים לעשות כן. כך למשל, קבע בית-המשפט העליון, בראשית דרכו, את שני הכללים הבאים: "אבל עלינו עוד לעמוד על טענת בא-כוח המבקשים שתקנה 48 בוטלה מכללא על-ידי תקנה 114 לתקנות שעת-חירום משנת 1945. בא-כוח המבקשים מסתמך על הכלל הידוע ‎LEX POSTERIOR DEROGAT LEGI PRIORI וכמו כן הוא מסתמך על מקסוול (פירוש חוקים מהדורה תשיעית עמ' 171). התשובה הכללית היא, שביטול מכללא מתקבל רק אז כשיש ניגוד הגיוני בין החוק הראשון ובין החוק השני ואז יש לדבר על ביטול מכללא של חוק א' על-ידי חוק ב'. או במקרה שאין, אמנם, סתירה בין שני החוקים, אבל אין הצדקה לקיום שני החוקים זה על-ידי זה". (בג"צ 5/48 ליון ו-2 אח' נ' הממונה בפועל על האזור העירוני, תל אביב [4] בעמ' 73). כב' השופט, כתארו אז, מ' לנדוי, מרחיב את היריעה בסוגיה זו בפסק דינו בבג"צ 171/69 פילצר ו-26 אחרים נ' שר האוצר ואח' [5] בעמ' 119. תחילה הוא מביא דברים מספרו של מקסוול [20] שצוטטו אף על-ידי כב' הנשיא (זמורה) בבג"צ 5/48 (הנ"ל) ליון ו-2 אח' נ' הממונה בפועל על האזור העירוני, תל אביב [4], לאמור: "אין אוהדים לביטול חוק מכללא, כדי להניח ביטול כזה צריך להביא נימוקים חזקים. יש חזקה הגיונית שהמחוקק לא נתכוון להקים שני חוקים סותרים זה את זה, ומצד שני, שלא נתכוון להגשים דבר חשוב כל כך כמו ביטול חוק מבלי הוראה מפורשת. אין, איפוא, לקבל פירוש של ביטול מכללא אלא אם אין להימנע ממנו. כל פירוש הגיוני אחר המונע פירוש של ביטול מכללא, יש להניח שהוא הולם יותר את כוונתו האמיתית של המחוקק". "דברים באותה רוח אנו מוצאים בספר [‎BROOM'S LEGAL MAXIMS [24 (מהדורה עשירית בעמ' 348): A REPEAL BY IMPLICATION IS NEVER TO BE FAVOURED, AND..." MUST NOT BE IMPUTED TO THE LEGISLATURE WITHOUT NECESSITY, OR STRONG REASON, TO BE SHOWN BY THE PARTY IMPUTING IT. IT IS ONLY EFFECTED WHERE THE PROVISIONS OF THE LATER ENACTMEN ARE SO INCONSISTENT WITH, OR REPUGNANT TO THE LATER "...ENACTMENT THAT THE TWO CANNOT STAND TOGETHER "הטעם לזהירות יתירה זו בהכרזת חוק רות כבטל מכללא הוא ברור: אם לא ננהג כך, נכניס אלמנט של חוסר-ודאות בלתי-רצוי אל תוך הפרשנות של חוקים היונקים את תוקפם במישרין מרצון הרשות המחוקקת". ובעמוד 124 לפסק-הדין, לאחר סקירה עניפה של הפסיקה באנגליה ובארץ, מסכם כב' השופט (כתארו אז) לנדוי ואומר: "לאור דברי הדרכה אלה אשר העליתי מתוך הפסיקה ומתוך הספרות, אני חוזר אל ניתוח סמכותו של שר האוצר, לפי הפקודה, כנגד סמכויותיה של הרשות לבינוי ופינוי של איזורי שיקום לפי החוק משנת תשכ"ה. אקדים ואומר שאפילו היו שני מעשי חקיקה אלה חופפים זה את זה במטרותיהם החקיקתיות במה שנוגע לנושא של שיקום שכונות עוני, עדיין הייתי אומר שאין ביניהם סתירה המחייבת בהכרח ביטול מכללא של סמכות הרכישה לפי הפקודה. במתן זכות ההתנגדות והערעור ויתר הזכויות הנתונות לאזרח לפי החוק מתשכ"ה, ולא לפי הפקודה, לא הייתי רואה טעם מספיק לומר ששני מעשי חקיקה אלה אינם יכולים לעמוד זה בצד זה, באופן שברצותה משתמשת הרשות בסמכויותיה על-פי החוק, וברצותו משתמש השר בסמכות הרכישה שלו לפי הפקודה....." (וכן ראה ספרם הנ"ל של ה"ה בקר [21] כרך ראשון עמ' 122). 7. הגיעה העת לחזור ולבדוק את שתי הוראות החוק הנ"ל ולתת להן את המשמעות הנכונה, את הפירוש שלו התכוון המחוקק. כב' השופט, כתארו אז, ד"ר זוסמן, אומר בע"פ 94/65 תורגמן נ' י"מ [6] 79, כי "חילוקי הדיעות לגבי מלאכת הפרשנות, כמותם כחילוקי דיעות לגבי מלאכת השפיטה". וחילוקי דעות אלה אינם נחלתם של שופטים בלבד. די אם אזכיר, בנושא זה של פירוש חוקים, את מאמרו של פרופ' א' ידין "ושוב על פירוש חוקי הכנסת" [22], ואת מאמר התגובה של פרופ' ג' טדסקי "כללי פרשנות והלכה פסוקה" [23]. אומר פרופ' טדסקי (שם, בעמ' 42): "בבוא השופט לבחור בין דרכי הפרשנות השונות (וזאת הוא עושה בשעה שאינו רואה את הבחירה כעשויה כבר על-ידי שיטת המשפט שלו), הוא יתחשב בודאי בנסיונו; אך יחד עם זאת, הוא יתן את דעתו על התאמת העקרון הפרשני הנדון לעקרונות הכלליים של שיטתו המשפטית; ובכפוף לכך יבחר שופט לפי המגמות הנראות לו, דהיינו על-פי הערכתו את הכללים הפרשניים השונים, על-פי יחסו לחוק. כך, השאלה היא בעצם עקרונית, יותר מאשר אמפירית". 8. נראה לי, שהקו שצריך להנחותנו בשאלה שלפנינו הוא הגשמת רצונו המוצהר של המחוקק, שנושא התפקיד של יושב-ראש הוועד המחוזי ייבחר אישית על-ידי ציבור עורכי-הדין שבמחוזו. כזכור, לא היתה הוראה כזו בחוק לשכת עורכי-הדין [16] במקורו. נאמר שם (בסעיף 13, סיפא) כי "הוועד יבחר באחד מחבריו ליושב-ראש הוועד". חלפו עברו שש שנים ומעלה עד שנענה המחוקק לרחשי הציבור, וביום 22.12.1967 שונה החוק ולסעיף 13 הנ"ל הוספה פיסקה ב' שקבעה ואמרה: "יושב-ראש ועד מחוזי ייבחר על-ידי חברי הלשכה שמקום עבודתם הראשי הוא בתחום פעולתו של אותו ועד, במועד הבחירות לוועד המחוזי, בבחירות כלליות שוות, אישיות, חשאיות וישירות". על-פי סעיף 109 לחוק לשכת עורכי-הדין, הוסמכה המועצה הארצית להתקין כללים, ובין הנושאים שנמסרו לה מופיע, כראשון ברשימה, "בחירתם, הרכבם וסדרי עבודתם של מוסדות הלשכה וחלוקת סמכויות הלשכה ביניהם". בעשותו כן הלך המחוקק בעקבות שינויים אחרים שכוונתם היתה להגשים מטרה זו, של בחירות אישיות, לראשותה של הלשכה. (ראה סעיף 8 המקורי והמתוקן). מטעם זה - המפורש בחוק - נראה לי שעלינו להימנע, ככל האפשר, ממתן פירוש כלשהו שישים לאל את האפשרות שנושא המשרה האמורה ייבחר אליה שלא על-פי "בחירות כלליות שוות, אישיות, חשאיות וישירות" של חברי הלשכה שבמחוז. תפישת מגמות ומטרות אלה כרצויות במובן הנ"ל, היתה גם נחלתה של המועצה הארצית כשהתקינה את התקנה שבגוף כלל 72 הנ"ל. מועצת לשכת עורכי-הדין היתה בדיעה, שמן הראוי לבחור מחדש בנושא המשרה האמורה, אם מסיבה כלשהי (המפורטת שם), שוב לא יוכל המועמד שנבחר לכך למלא את תפקידו. היא לא היתה מוכנה לקבוע, כללי הבחירות שנתקנו למטרה מיוחדת זו, כי הוועד החוזי יבחר באיש הראוי לעמוד בראשו. היא לא היתה מוכנה להסכים שהוועד המחוזי יקבע את המועד לקיום בחירות. היא אף לא היתה מוכנה להקנות לוועד המחוזי סמכות להחליט אם נבצר מראש הוועד למלא את תפקידו. היא נטלה והפקיעה את כל הסמכויות האמורות ומפורטות לעיל מידי הוועד המחוזי, והחלטה זו מלמדת כי עם התפנותה של משרה זו, עוברים הטיפול וההכרעה בשאלת קיום הבחירות וביצוען, מן המישור של המחוז אל המישור הארצי. במלים אחרות: אם התפטר ראש הוועד המחוזי, שוב לא יהיה בידי הוועד המחוזי לעשות דבר להחלפתו באחר; סמכות זו נתונה כולה בידיהם של אחרים, לאמור - הוועד המרכזי והמועצה הארצית. ואין צורך להרחיב את הדיבור ולהסביר שהשמירה על העקרון של בחירות אישיות עולה בקנה אחד עם נקיטת צעדים, במידת האפשר, שבחירות אלה - וההכרעה בשאלת קיומן וביצוען - ייעשו בידי גוף שהכל שמים מבטחם בו - הרשויות העליונות של לשכת עורכי-הדין. 9. בדרך זו, של לימוד כוונת החוק מלשון התקנות או הכללים שהותקנו על פיו, הלכו, וחזרו והלכו בתי-המשפט באנגליה ובארץ. כב' השופט חשין, כתארו אז, מביא בהסכמה בבג"צ 228/51 הסתדרות העובדים הלאומים בא"י ו- 2 אח' נ' שרת האוצר ו-4 אח' [7] בעמ' 245 את דברי השופט מליש במשפט ‎:[11] IN RE WEIR "אין אנו סבורים, כי סעיף אחר בחוק מפיץ אור בהיר על הפירוש הנכון שיש לפרש סעיף זה (כלומר סעיף 6 (6) של חוק פשיטת הרגל, 1869), ואילו היה פתרון השאלה תלוי בחוק בלבד, היינו מסופקים מאד כיצד יש לפרשו כהלכה; אולם דעתנו היא, כי במקום שפירושו של חוק מוטל בספק בענין מסויים, מותר לפנות לתקנות אשר הותקנו על-ידי הלורד צאנסלור בתוקף סמכויותיו לפי החוק, ומשמוצאים אנו כי בתקנות פורש החוק פירוש מסויים, חובתנו היא ללכת בעקבות אותו פירוש". ומוסיף כב' השופט חשין וקובע את הדברים הבאים: "אין אנו סבורים, כי מבחינה זו יש להבדיל בין תקנות שהותקנו על- ידי הלורד צאנסלור לבין תקנות שהותקנו על-ידי כל רשות אחרת שהוסמכה לך בחוק". "העולה מן האמור, כי חוק שכוונת מחוקקו לא הובעה בו בצורה ברורה די צרכה, יש לפרשו פירוש אשר יורה על כוונה העולה בקנה אחד עם נוחות, הגיון, צדק ועקרונות חוק מקובלים (ראה גם מקסוול, על פירוש חוקים, הוצאה 9, עמ' 198). לצורך כך, ולשם הבהרת כוונתו של המחוקק במקומות מסופקים אשר בחוק, מותר גם לפנות אל התקנות אשר הותקנו בתוקף אותו חוק". 10. כבר הזכרתי, כי המועצה הארצית של לשכת עורכי-הדין התקינה, בתוקף סמכותה לפי סעיף 109 לחוק לשכת עורכי-הדין "כללים בדבר הבחירות למוסדות לשכת עורכי-הדין, תשכ"ד-1963" [17]. כבר במבט ראשון ניתן להתרשם עמוקות מהיקפם של כללים אלה והעיון בהם מעלה, שנושא זה של בחירות נדון בהם לכל עמקו, כראוי לנושא שאי אפשר להפריז בחשיבותו. אם נשאל את עצמנו: היכן הוסדר נושא זה של בחירות בלשכת עורכי- הדין, אין לי ספק ספיקא שהתשובה היא בכללים הנ"ל. אידך, עיון בסעיפי החוק, להבדיל מהכללים הנ"ל, אינו יכול ללמדנו דבר בייחס לנושא זה. כך, למשל, מסדיר כלל 72(ג) בצורה ברורה ומפורטת את השאלה אם "נבצר" מיושב-ראש הוועד למלא את תפקידו. כזכור, ביטוי זה מופיע הן בלשון הכלל 72, הן בלשון סעיף 13 לחוק. יתירה מזו: בסעיף 13 אף נאמר "נבצר ממנו זמנית או דרך קבע" ואילו כלל 72 הסתפק במילה "נבצר" ללא תוספת כלשהי. אין חולקין, ששאלה זו היא חשובה ביותר: מי יכריע וכיצד נכריע במחלוקת, אם נבצר מיושב- ראש הוועד למלא זמנית את תפקידו, אם לאו, ואפילו דרך קבע. אין כל רמז בסעיף 13 לחוק כיצד תיפתר שאלה זו. מה שאין כן לגבי כלל 72, שנתכן במיוחד לפתור בעיה זו, כפי שנועדו יתר הכללים להסדיר את שאלת הבחירות. אמור מעתה, שהכללים הם בחזקת חוק מיוחד ויש להעדיפם על לשונו הכללית של החוק; וסעיף 13 אינו מתייחס כלל לבעיה זו מן הטעם שלא לכך נוצר ולא למטרה זו יועד. אם נעיין בדבר, נמצא שמקומו של סעיף זה הוא בפרק הדן במוסדות הלשכה, והערת השוליים מדברת על "הרכב של ועד מחוזי" ובפיסקה (ג) נקבע שחברי הועד המחוזי יבחרו "ממלא מקום ליושב-ראש הוועד המחוזי". תפקידים מתפקידים שונים יכול שיטול על עצמו, ומשימות ממשימות שונות יבקש אותו יושב-ראש הוועד המחוזי למלא. בכל אחד מתפקידים אלה אין הוא יוצא מהגדרתו כ"ממלא מקום"; כשמו, כן הוא מטבע בריאתו, שהרי לצורך זה נקבע מעמדו בחוק. באף מקום לא נרמז - ובוודאי שלא נאמר - כי במקום בחירות אישיות על-ידי ציבור עורכי-הדין ניתן לבחור בראש הוועד המחוזי על דרך של מינויו של "ממלא מקום" להיות ראש הוועד, מכוח "בחירתם" של חברי הוועד. מסקנה זו אף עולה מלשון החוק. נאמר בסעיף 13 הנ"ל, כי אם נבצר מראש הוועד המחוזי למלא את תפקידו באופן זמני, ימלא את תפקידו ממלא מקומו וישמש בו כיושב-ראש הוועד המחוזי. מה פירושה של הוראה זו? אם תאמר שפירושה הוא כי במקרה כזה (דרך משל, אם יצא ראש הוועד המחוזי לשרת חודש ימים במילואים, או יצא לבלות חופשתו בחו"ל, או אושפז לתקופה מסויימת בבית-חולים), שוב לא יוכל לחזור ולהיות ראש הוועד, הואיל וממלא המקום הפך וקם להיות ראש הוועד - חוששני שאף פרקליט הראוי לשמו ולתפקיד זה, לא יסכים להעמיד עצמו לבחירה. פירוש כזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. פירוש זה מזכיר את הדברים שאמר השופט ‎FRIENDLY .HENRY J בחוש ההומור האופיני לו: EVEN THE BEST DRAFTSMAN IS LIKELY TO HAVE EXPERIENCED THE" OCCASIONAL SHOCK OF FINDING THAT WHAT HE WROTE WAS NOT AT "ALL WHAT HE MEANT (ראה ספרו של מרטין מאייר THE LAWYERS [24] בעמ' 60). על כורחך חייב אתה לומר שאין כאן אלא מילוי תפקיד, משימה שיש לעמוד בה באופן זמני בלחץ הנסיבות. מכאן ועד למסקנה שכוונת המחוקק היתה לשינוי סטאטוס, ממעמד ממלא מקום למעמד יושב-ראש הנבחר על-ידי הציבור - רב המרחק. ובמלים אחרות: החוק יצר וקבע הירארכיה מסויימת בצמרת הוועד המחוזי. האחד, העומד בראשה, הוא יושב-ראש הועד. כזה נבחר וככזה יישאר עד לסיום תפקידו. והוא הדין בממלא המקום, פעם ממלא מקום - תמיד ממלא מקום. אלו הן שתי מלכויות שונות ואין האחת יכולה להתחלף עם רעותה או לשנות זהותה. ממילא חייבים אנו להגיע אל המסקנה שלא יתכן כי בצמרת הוועד המחוזי לא יעמוד, בכל הזמנים, יושב-ראש שהציבור בחר בו. אם ניפקד מקומו, מטעם זה או אחר המפורט בחוק, מוטלת החובה על הוועד המרכזי לנקוט בהליכים הדרושים על מנת שייבחר יושב-ראש אחר. ועד לבחירתו של זה, ימלא ממלא המקום את תפקידיו של יושב ראש הוועד, במקומו, בתוקף תוארו ותפקידו כ"ממלא-מקום". 11. אם אמנם נכונה הנחתי שסעיף 13 הנ"ל הוא בחזקת "חוק כללי" ואילו כלל 72 (כמו הכללים כולם) הוא בחזקת "חוק מיוחד", כי אז עלינו לאמץ את הכלל האומר GENERALIA SPECIALIBUS NON DEROGAT כלל זה מצא את ביטויו בדברים שאמר LORD SELBORNE במשפט ‎:[12] SWARD V. VERA CRUZ WHERE THERE ARE GENERAL WORDS IN A LATER ACT CAPABLE OF" REASONABLE AND SENSIBLE APPLICATION WITHOUT EXTENDING THEM TO SUBJECTS SPECILLY DEALT WITH BY EARLIER LEGISLATION, YOU ARE NOT TO HOLD THAT EARLIER AND SPECIAL LEGISLATION INDIRECTLY REPEALED, ALTERED, OR DEROGATED, FROM MERELY BY FORCE OF SUCH GENERAL WORDS, WITHOUT ANY INDICATION OF "A PARTICULAR INTENTION TO DO SO בהתייחסו לפסק-דין זה, אומר המחבר המלומד .‎,SIR CHARLES E עורך המהדורה החמישית של ‎[25] ODGERS CRAEIS ON STATUTE LAW (בעמ' 349) כלהלן: THERE IS A WELL-KNOWN RULE WHICH HAS APPLICATION TO THIS" CASE, WHICH IS THAT A SUBSEQUENT GENERAL ACT DOES NOT AFFECT A PRIOR SPECIAL ACT BY IMPLICATION. THAT THIS IS THE LAW "CANNOT BE DUBTED ואילו LORD HATHERLEY היה מוכן להרחיק לכת יותר בניסוחו של כלל זה, באמרו: AN ACT DIRECTED TOWARDS A SPECIAL OBJECT OR SPECIAL CLASS" OF OBJECT WILL NOT BE REPEALED BY A SUBSEQUENT GENERAL ACT EMBRACING IN ITS GENERALITY THOSE PARTICULAR OBJECTS, UNLESS SOME REFERENCE BE MADE, DIRECTLY OR ,BY NECESSARY INFERENCE, TO THE PRECEDING SPECIAL ACT (]BRISTOL CORP. V. CANNING [13) 12. הדין אינו שונה, אפילו היה הכלל המאוחר טבוע בחוק לעומת ההוראות המיוחדות המגובשות בתקנות או בחקיקת מישנה. ראה: ‎R. V. POOR LAW CORP. OF BRISTOL V. CANNING ,[14] COMMISSIONERS [13] )הנ"ל), .BOSTOCK V. RANSEY U.D.C ]15[. 13. בבג"צ 428/71 יחיאל נ' שר הדתות ואח' [8], בעמ' 564 נדונה השאלה, מתי יש לקיים בחירות למועצות דתיות, שאלה שפיתרונה יה תלוי בפירושו הנכון של סעיף 6(א) לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב) תשל"א-1971 [19]. מבהיר בית-המשפט העליון בהחלטתו, כי "לא רק הנוסח של סעיף 7 המקורי כמו שהוחק בשנת תשכ"ז-1967 עשוי לשמש לנו מורה דרך לפרשנות נכונה ונאותה של סעיף 6(א) לנוסח המשולב, לא גם הרעיון המונח ביסודו של החוק". על שני אלה נסיתי לעמוד בחוות דעתי זו. מסקנתי היא, ששתי הוראות החוק יכולות בהחלט לעמוד זו בצידה של זו, ואין האחת פוגעת, או גורעת מחברתה. התחזקתי במסקנתי זו לאור הרעיון המונח ביסודו של חוק לשכת עורכי-הדין והוא, שתתקיימנה בחירות אישיות לנושאי המישרות האמורים בחוק, ובמילים אחרות, כי יש לתת הזדמנות נאותה לחברי לשכת עורכי-הדין במחוז תל-אביב לקבוע מי האיש שהם חפצים בו כראש לשכתם. 14. מן הטעמים המפורטים לעיל אני נענה לבקשה ונותן צו כמבוקש. בתחילת דברי ציינתי, כי המחלוקת שנפלה בין עורכי הדין בשאלה האמורה - מחלוקת כנה ואמיתית היתה. הן הצדדים והן עורכי הדין שהופיעו ושטחו את טענותיהם עשו כן בצורה מכובדת ההולמת את הנסיבות, בענין שהציבור כולו שותף בדאגתו לו. לפיכך, נראה לי שלא יהיה זה מתאים, בתיק זה, לעשות צו כלשהו בענין הוצאות. עורך דיןלשכת עורכי הדין