1. זוהי תביעה להכרה במחלתו של התובע כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרו טראומה כמשמעה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה -1995 (להלן: "החוק"). העובדות 2. העובדות הרלוונטיות שנקבעו בהסכמה בדיון בפני כב' השופטת (בדימוס) חנה בן יוסף ביום 31.1.11 הינן כדלקמן: א. התובע יליד 1963. ב. התובע עבד החל משנת 1994 עד 2008 כנגר, 6 ימים בשבוע, 9 שעות ביום (בממוצע). ג. בעבודתו נחשף התובע מדי יום לחומרים כגון: צבע, טינר ודבק מגע על בסיס סולבנטים. ד. הטינר אוכסן ב- 2 מיכלים בגודל קופסת שימורים שניצבו בנגרייה כשהם פתוחים במהלך יום העבודה. ה. במהלך העבודה היה בנגריה ריח של דבק מגע, צבע וטינר. ו. בנגרייה בה הועסק התובע במשך כל התקופה הרלבנטית היו רק דלת כניסה וחלון צר ולא הייתה מערכת יניקת אוויר. ז. התובע לא השתמש באמצעי מיגון אולם כאשר השתמש בצבע כיסה את פניו במסכה לבנה. ההליך 3. בהחלטה מיום 12.6.11 מונתה ד"ר דורית וינברג כמומחית יועצת רפואית (להלן: "המומחית") והופנו אליה השאלות הבאות: א. מהי המחלה ממנה סובל התובע? ב. האם מדובר במחלת מקצוע לפי הגדרתה בחוק הביטוח הלאומי? אם כן, באיזה מחלה מדובר מתוך רשימת מחלות המקצוע. ג. האם קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה שתוארו בעובדות לבין המחלה? ד. אם קיים קשר סיבתי - האם השפעת תנאי העבודה על מצבו הרפואי של התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים ומהם אותם גורמים? 4. ביום 4.7.11 הודיעה המומחית, כי על מנת להשלים חוות דעתה, היא נדרשת למידע נוסף מעבר לעובדות שנמסרו לה, כדלקמן: א. האם התובע עבד בצביעה במשך כל שעות היום, או שעסק בשילוב נגרות וצבע. כמה שעות לערך עסק בצביעה? ב. האם הצביעה נעשתה בריסוס או במברשת? ג. האם יש רשימה של שמות החומרים עמם עבד ד. האם יש ברשותו או במקום העבודה דפי בטיחות- MSDS של החומרים ה. האם נערך ניטור סביבתי בנגריה. ו. האם התובע נבדק בבדיקות פיקוח במרפאה תעסוקתית ואם כן מה היו תוצאות הבדיקה. 5. לאחר שהתקבלו עמדות הצדדים לשאלות אלו, הועברו למומחית ביום 23.11.11 התשובות כדלקמן : א. התובע עסק גם בנגרות וגם בצבע בימים ובשעות המצוינים בסעיף 3ב' להחלטה מיום 12.6.11. ב. הואיל וקיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, לא ניתן להשיב לשאלה זו. ג. לא. ד. לא. ה. לא נבדק. 6. ביום 25.1.12 השיבה המומחית לשאלות בית הדין: "שאלה א' - על פי הרישום בתיק מרפאה המטואונקולוגית מרכז רפואי שיבא מה-3.9.08 מר דן פוגל, יליד ספטמבר 1963, פנה לבירור עקב כאבים ובהמשך הרדמות רגליים והפרעות בהליכה. ב-MRI שבוצע באוגוסט 08 נמצאו תהליכים החשודים ללימפומה. ב-PET CT נמצאו בלוטות אקסילריות דו"צ, מחלה אקססיבית מעל ומתחת לסרעפת. עבר ביופסיה ואובחן באוגוסט 2008 כסובל מ- LO GRADE CELL LYMPHOMA M/P FOLLICULAR LYMFOHOMA בביופסית מח עצם שבוצעה ב-21.12.08 אושר שוב שמדובר על LYMPHOMA FOLLICILAR . לימפומה פוליקולרית היא אחד הסוגים של לימפומה שאינה הודג'קין. זהו סוג של סרטן בלוטות הלימפה הפוגע בלימפוציטים (תאי דם לבנים) מסוג B. לימפומה פוליקולרית עשויה להופיע בכל עת במהלך החיים הבוגרים, ועל פי פרסום של האגודה למלחמה בסרטן הגיל הממוצע הוא שנות ה-60. על פי סטטיסטיקה של מכון הסרטן האמריקאי הלאומי, בשנים 2004-2008 שעור המקרים החדשים המתגלים בכל שנה בגברים לבנים של לימפומה שאינה הודג'קין מסוג B עומד על 21 מקרים חדשים לכל 100,000 תושבים והשכיחות עלתה עם הגיל. הגיל החציוני לאבחון היה 67. 6.5% מהמקרים אובחנו בגילאים שבין 35 ל-44, 13.8% מהמקרים אובחנו בגיל 45 ל-54. שאלה ב' - כאמור בסעיף א' התובע סובל ממחלת הלימפומה. מחלה זו אינה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע המפורטת בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד - 1954. שאלה ג' - מתוך תיק בית המשפט, בעובדות המקרה צוין שהתובע עבד החל משנת 1994 ועד 2008 כנגר,6 ימים בשבוע, 9 שעות ביום בממוצע. בעבודתו נחשף התובע מדי יום לחומרים כגון: צבע, סינר ודבק מגע על בסיס סולבנטים. הטינר אוכסן ב 2- מיכלים בגודל קופסת שימורים שניצבו בנגרייה כשהם פתוחים במהלך יום העבודה, במהלך יום העבודה היה בנגריה ריח של דבק מגע, צבע וטינר. בנגרייה בה הועסק התובע במשך כל התקופה הרלבנטית היו רק דלת כניסה וחלון צר ולא היתה מערכת יניקת אויר. התובע לא השתמש באמצעי מיגון אולם כאשר השתמש בצבע כיסה את פניו במסכה לבנה. לאור עובדות המקרה ביקשתי לברר האם ניתן לקבל מידע נוסף מעבר לעובדות שנמסרו לי ... כאמור, התובע עבד עם צבע, טינר ודבק מגע על בסיס סולבנטים. אין ציון של הסוג המדוייק של החומרים או הרכבם הכימי ואין אפשרות לדעת מה רמת החומרים באויר אליהם היה חשוף התובע. קיימים חומרים שונים בשוק הנקראים "טינרים","דבק מגע ו-" צבע" המסופקים על ידי יצרנים שונים ומכילים חומרים שונים זה מזה. על פי פרסום של המוסד לבטיחות וגיהות (תשובת השבוע מה 16.5.10 מאת ד"ר מירב פז לגבי הסיכונים בעבודה עם דבק מגע), דבק מגע מכיל אחוז גבוה של ממיסים אורגניים נדיפים (בערך 75% מהרכב הדבק). ההשפעות האפשריות במקרה של חשיפה לדבק הם גירוי בעיניים, באף ובגרון, פגיעה בדרכי הנשימה, כאבי ראש והרגשת סחרחורת, עם זאת על מנת להתייחס ייחודית לסיכון של דבק המגע בו משתמשים יש צורך לעיין בגליון הבטיחות של יצרן החומר. קיימים סוגים שונים של טינרים וצבעים הנבדקים בהרכבם הכימי, וגם כאן יש צורך בשם מדוייק וגליון בטיחות על מנת להתייחס ספציפית לסיכון של החומר. עברתי על מאמרים בספרות אשר בדקו את הקשר בין עיסוקים שונים והסיכון לחלות בלימפומה שאינה הודגקין ובאופן ספציפי לימפומה פוליקולרית, בה חלה התובע. מצאתי שני מחקרי מקרה בקרה בהם נמצא סיכון יתר לחלות בלימפומה בקרב צבעים או נגרים. במחקר מקרה בקרה משוודיה על 303 חולי לימפומה משנת 1992 נמצא סיכון יתר לחלות בלימפומה בקרב צבעים ונגרים ובמחקר נוסף משוודיה משנת 2004 שבדק 859 חולי לימפומה נמצא סיכון יתר ללימפומה שאינה הודגקין בקרב צבעים. לעומת זאת, במחקר משנת 1997 בו נבדקו גורמי הסיכון התעסוקתיים ללימפומה פוליקולרית נמצא סיכון יתר בקרב מעבדי אורזי בשר. לא צוין קשר לנגרים או צבעים. במחקר מקרה בקרה מגרמניה משנת 2006 שבדק היסטוריה תעסוקתית של 710 חולי לימפומה לעומת מקרי בקרה מצאה עליה בשכיחות לימפומה פוליקולרית במספר מקצועות, ביניהם מקצועות רפואיים, אנשי מכירות מכונאים. לא נמצא קשר לנגרים או צבעים. במחקר מניוזילנד משנת 2008 בו נבדקו 291 חולי בלימפומה שאינה הודגקין נמצאו מספר מקצועות בסיכון, נגרים וצבעים לא נכללו ביניהם. במחקר מגרמניה משנת 2008 נבדק הקשר בין עיסוקם של 858 חולי לימפומה שאינה הודגקין ובין המחלה. נמצאו מספר עיסוקים המעלים סיכון לחלות. נגרים או צבעים לא היו ביניהם. במחקר קנדי משנת 2008 נבדק הקשר בין חשיפה תעסוקתית ולימפומה שאינה הודגקין ב 513- חולים. נמצא קשר למספר עיסוקים. לא נמצא קשר לנגרים או צבעים. הרשות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) פרסמה בשנת 2010 מונוגרף רחב היקף אשר נערך בשנת 2007 משתרע על למעלה מ- 350 עמודים אשר בדק את הסיכון לסרטן בקרב צבעים מקצועיים, כולל צבעים בתעשיית העץ. המונוגרף כולל תאור של המוצרים שבשימוש, הערכת רמת החשיפה, דרכי מיגון, וסיכום עשרות מחקרים בבני אדם ובחיות. בסיכום המונוגרף סווג מקצוע הצבעי לקבוצה 1 - דהיינו חשיפה תעסוקתית כצבעי נחשבת כקרצינוגנית. נמצא קשר בין חשיפה כצבעי לסרטן הראות ושלפוחית השתן. לגבי לימפומה צויין שאמנם במספר מחקרי מקרה בקרה נמצא סיכון יתר מסויים אך התוצאות אינן עקביות, במחקרים בעלי ערך מדעי גבוה יותר מסוג "קוהורט "(פרוספקטיביים) לא נמצא סיכון יתר. לאור זאת במסקנות המונוגרף לא נמצא סיכון יתר ללימפומה בקרב צבעים. סיכום המונוגרף פורסם בירחון החשוב LANCET ONCOLOGY. גם בדו"ח שפורסם בשנת 2010 על ידי ה- IIAC לגבי הסיכון התעסוקתי לסרטן בקרב צבעים מקצועיים נערכה סקירה של מאמרים רבים שפורסמו בנושא הסיכון לסרטן בקרב צבעים מקצועיים ויצרני צבע. נמצא שיתכן שקיים סיכון מוגבר בקרב צבעים לחלות בסרטן הראות ושלפוחית השתן, לא נמצא קשר לסוגי סרטן אחרים. במחקר "קוהורט" פרוספקטיבי נוסף שבוצע במסגרת EPIC שבחן את הקשר בין תעסוקה והסיכון ללימפומה אשר פורסם שנת 2011 ועקב אחרי 384,555 עובדים במשך 9 שנים בממוצע, נמצא קשר אפשרי בין לימפומה שאינה הודג'קין ובין המקצועות מכונאי רכב וקצבים. לא נמצא קשר בין לימפומה ובין המקצועות נגרים או צבעים. לסיכום: התובע אובחן בשנת 2008, בהיותו בן קרוב ל 45- כלוקה בלימפומה שאינה הודגקין מסוג לימפומה פוליקולרית. הסיכון ללקות בלימפומה פוליקולרית עולה עם הגיל, אך גם גיל התובע נמצא בתחום התחלואה במחלה באוכלוסיה הכללית. התובע עבד במשך 14 שנה כנגר ועל פי עובדות המקרה בעבודתו נחשף לדבק מגע, טינר וצבע. מקום עבודתו לא היה מאוורר (קיים חלון צר ודלת כניסה) ופחיות הממיסים נותרו פתוחות, דבר המעלה את רמת החשיפה. התובע השתמש במסיכה לבנה, אשר אינה מיועדת להגנה בפני אדי ממיסים. עברתי על מחקרי מקרה בקרה אשר בדקו את הסיכון ללימפומה בעיסוקים שונים. ברובם, מלבד שניים מהם, לא נמצא סיכון יתר לחלות בלימפומה שאינה הודגקין בקרב צבעים או נגרים. בסקירות ספרות נרחבות שבוצעו על ידי הרשות הבינלאומית לחקר הסרטן - IARC נסקרו עשרות מחקרים שבוצעו בנושא הסיכון לסרטן בקרב צבעים, ולא נמצא סיכון יתר ללימפומה. במחקר פרוספקטיבי עדכני שפורסם בשנת 2011 והקיף348,555 עובדים לא נמצא סיכון יתר ללימפומה במקצועות הצבעים או הנגרים, על פי מירב הספרות עליה עברתי לא נמצא קשר סיבתי בין עבודה כצבע או נגר ובין סיכון יתר לחלות בלימפומה שאינה הודגקין. לאור זאת, אני בדעה שאין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו בעובדות ובין מצבו הרפואי. הערה : להלן התייחסות לשאלה ד. שאלה ד' - אם קיים קשר סיבתי - האם השפעת תנאי העבודה על מצבו הרפואי של התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים ומהם אותם גורמים. לאור תשובה ג' בה לא נמצא קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע ובין תנאי העבודה, תשובה ד' מיותרת". 7. ביום 5.3.13, ולאחר שהמאמרים עליהם הסתמכה המומחית בחוות דעתה הועברו לעיון ב"כ התובע, הופנו למומחית שאלות ההבהרה כדלקמן : "(1). האם נכון יהיה לומר שחשיפה לממיסים אורגניים בכלל ולדבק מגע בפרט מעלים מאוד את הסיכון (בעשרות אחוזים) לחלות בלימפומה שאינה הודג'קין (ראי מאמר מספר 5)? (2). בהתייחס למאמר מספר 6 - האם נכון יהיה לומר שבמאמר רק 71 חולים (מתוך 979) נחשפו לעץ? (3). האם נכון יהיה לומר כי מתוך 72 החולים שנחשפו לעץ לא מצוין כמה נחשפו לדבק מגע או לממיסים אורגניים? (4). על אף האמור לעיל האם נכון יהיה לומר כי המחבר קובע שקיימת עלייה מובהקת לסיכון של פי 1.6 ללקות בלימפומה שאינה הודג'קין בחשיפה למומסים אורגניים (דבק מגע)? (5). האם נכון יהיה לומר שבמאמר לא נבדקה רמת החשיפה לחומר לא באוויר ולא בדם אלא רק משך החשיפה? (6). בהתייחס למאמר מספר 7 - האם נכון יהיה לומר שבמאמר רק 25 (מתוך 710) היו נגרים? (7). האם נכון יהיה לומר כי מתוך 25 החולים הנגרים לא מצוין כמה נחשפו לדבק מגע או לממיסים אורגניים? (8). האם נכון יהיה לומר שבמאמר לא נבדקה רמת החשיפה לחומר לא באוויר ולא בדם אלא רק משך החשיפה? (9). על אף האמור לעיל האם נכון יהיה לומר כי המחבר קובע שקיימת עלייה מובהקת לסיכון של פי 1.7 אצל נגרים ללקות בלימפומה שאינה הודג'קין? (10). על בסיס האמור במאמרים 6 ו-7 האס נכון יהיה לומר שהסיכוי ללקות בלימפומה בגלל חשיפה לדבק מגע היא פי 1.6 בעוד שהסיכוי אצל נגרים, שנחשפים גם לדבק מגע וגם לממיסים אורגניים אחרים גבוה יותר ועומד על 1.7? (11). בהתייחס למאמר מספר 8 - האס נכון יהיה לומר שבמאמר רק 10 (מתוך 762 בריאים וחולים גם יחד) היו עובדים בתעשיית העץ? (12). האם נכון יהיה לומר כי מתוך עשרת העובדים בתעשיית העץ לא מצוין כמה נחשפו לדבק מגע או לממיסים אורגניים? (13). על אף האמור לעיל האם נכון יהיה לומר כי המחבר קובע שקיימת עלייה מובהקת לסיכון של פי 1.7 אצל נגרים ללקות בלימפומה שאינה הודג'קין? (14). האם נכון יהיה לומר שבמאמר לא נבדקה רמת החשיפה לחומר לא באוויר ולא בדם אלא רק משך החשיפה? (15). בהתייחס למאמר מספר 9 - האם נכון לומר שנמצא קשר בין לימפומה שאינה הודג'קין? למקצוע הנגרות באופן מובהק וכי הסיכון לחלות בלימפומה באוכלוסייה זו הוא פי 1.74? (16). בהתייחס למאמר מספר 10 - האם נכון יהיה לומר שבמאמר רק 21 (מתוך 513 חולים) היו נגרים? (17). האם נכון יהיה לומר שקבוצה של 21 חולים מתוך קבוצת חולים של 513 אינה מהווה מדגם מספק לצורך הוכחת מובהקות סטטיסטית לסיכון יתר? (18). בהתייחס למאמרים מספר 11-13 - האם נכון יהיה לומר שבמאמרים אלה לא נבדקו כלל נגרים? (19). האם נכון יהיה לומר שבמאמרים האמורים לא מצוין איזה אחוז מהנבדקים נחשפו לדבק מגע? (20). בהתייחס למאמר מספר 14 - האם נכון יהיה לומר שבמאמר לא נבדקו כלל נגרים? (21). המאמר עקב אחר 348,555 עובדים בתעשיות שונות במשך 9 שנים. האם נכון יהיה לומר שאחוזי חולי הלימפומה היה גדול יותר בקרב בעלי מקצועי שהיו חשופים לממיסים אורגניים גם אם לא היו נגרים? (22). האם נכון שבמאמר שפורסם במגזין האמריקאי לרפואה תעשייתית בשנת 1992 במחקר שכלל 149 נגרים נמצא שהמקצוע הנ"ל נמצא באסוציאציה הכי חזקה לתחלואה בלימפומה מסוג נון הוגיקיו עם עלייה בסיכון של פי 1.2? (23). האם נכון שבמאמר שפורסם במגזין הבריטי לרפואה תעשייתית בשנת 1989 אשר כלל 54 חולי לימפומה מסוג הודג'קין, 106 חולים מסוג שאינו הודג'קין, וקבוצת בריאים שהכילה 275 נבדקים, תוצאות המחקר הראו שחשיפה תעסוקתית לממיסים אורגניים מעלה פי 2-3.1 את הסיכון לתחלואה בלימפומה שאינה הודגיקין ומקצוע הנגרות נמצא בסיכוו מוגבר של פי 3.1 לפתח לימפומה מסוג NHL? (24). האם נכון שבמונוגרף של האיגוד הלאומי לסרטן משנת 1985 נמצא שאצל חרשי עץ בני 25-60 יש עלייה משמעותית בסיכון למוות מסרטן מסוג NHL במחקר זה נבדקו 9548 חרשי עץ? (25). האם נכון שמחקר שכלל 1,189 חולים בלימפומה שאינה הודג'קין ו- 982 ביקורת, מצא כי בנגרים ישנה עלייה של פי 6.46 בסיכון לחלות במחלה? (26). האם נכון שבמאמר שפורסם ב 1999- בעיתון ... ע"י קבוצה שבדית, נחקרו כ 199- חולים בלימפומה ונמצא כי ישנו סיכון יתר במקצועות בהם ישנה חשיפה קבועה לטינר? (27). האם נכון שבמאמר שפורסם ע"י קבוצה שבדית בשנת 1994 נכתב כי עבודה הכוללת חשיפה לממיסים אורגניים מעלה את הסיכון לחלות ב NHL ... וכי מאמרים נוספים תמכו בעובדה זו. (28). האם נכון שבמחקר שפורסם בשנת 2008, הוצגו נתונים של 3 מחקרים שנערכו בקרב מדגם גדול של 543 חולי לימפומת שנחשפו לחומרים אורגניים. בהם נמצאה עלייה מובהקת, פי 1.1-2.4, בסיכון לחלות בלימפומה שאינה הודג'קין בחשיפה למומסים אורגניים? 8. במענה לשאלות ההבהרה השיבה המומחית ביום 14.4.13: "(1). כפי שציינתי בחוות דעתי, על פי המאמר הנ''ל, שהינו מאמר מקרה בקרה בו נבדקו 859 חולי לימפומה מסוג נון הודג'קין קיים סיכון יתר למחלה בקרב צבעים. סיכון היתר בקרב צבעים היה 1.77 (רווח בר סמך 2.76 - 1.11). נמצא גם סיכון יתר בחשיפה לממיסים אורגניים שונים, אולם אין לי מידע לאילו מהם היה חשוף התובע. לא ראיתי התייחסות כלשהי במאמר לדבק מגע. (2). לא. מתוך סך חולי הלימפומה במחקר נחשפו לאבק עץ 281 חולים. מתוך תת הקבוצה של 268 חולי לימפומה פוליקולרית (סוג הלימפומה בה חלה התובע) נחשפו לאבק עץ 72 חולים. (3). נכון. (4). לא. בחשיפה לחומרים כימיים נמצא לכלל סוגי הלימפומה סיכון של 1.1 שאינו משמעותי סטטיסטית (רווח בר סמך 0.9-1.3). בהתייחס ללימפומה פוליקולרית (סוג הלימפומה בה חלה התובע) לא נמצא כלל סיכון יתר 1= OR זאת אומרת שווה לסיכון האוכלוסיה הכללית. גם בחשיפה לאבק עץ לא נמצא סיכון יתר ללימפומה (טבלה 3 במאמר). (5). נכון. (6). לא. על פי המאמר מתוך סך 710 חולי הלימפומה שנבדקו נמצא ש- 13 מהם עסקו בתעשיית העץ, כמו כן 15 ממקרי הבקרה עסקו בתעשיית העץ. (7). נכון. (8). נכון. (9). לא. מעיון שלי במאמר מצאתי שהסיכון הכללי ללקות בלימפומה בקרב עובדי עץ ומוצרי עץ עמד על 0.7 ז"א נמוך משל האוכלוסיה הכללית (טבלא 1 כמאמר). ובקרב יצרני ארונות עמד על 1.1 ללא מובהקות סטטיסטית (טבלא 3). (10). לא. כאמור לעיל במאמרים 6 ו- 7 לא מצאתי סיכון יתר לחלות בלימפומה בקרב חשופים לאבק עץ ולחומרים כימיים. (11). מעיון שלי במאמר היו 21 חולים ו- 34-מקרי בקרה שעסקו בתעשיית העץ (טבלא 3 בסוף). (12). נכון שלא צויין לגבי הנגרים כמה נחשפו לדבק מגע או ממיסים אורגניים. (13). לא מצאתי נתון כזה. בהתייחסות לעובדים בעבודות עץ נמצא סיכון של 0.85 לחלות בלימפומה שאינה הודג'קין, ז"א נמוך משל האוכלוסיה הכללית (טבלא 3 בסוף). (14). נכון. (15). לא. בקבוצת הנגרים, רצפים ועובדי בניה לא נמצא סיכון יתר ללימפומה בעל מובהקות סטטיסטית. (16). כן. (17). השאלה לא נראית לי רלוונטית. מכיוון שמדובר על מחקר מקרה-בקרה, הרי שהקבוצה נבחרה למחקר על פי התוצאה - חולים בלימפומה שאינה הודג'קין. כאשר בדקו את מקצועות החולים נמצא שמתוכם רק 21 היו נגרים. (ו- 55 ממקרי הבקרה). עם זאת, מחקר אחד כזה מסוג מקרה בקרה בהחלט אינו מספק לקבלת החלטה אלא מהווה רק עדות מסוימת נוספת למגמה. (18). נכון. מכיוון שבעובדות המקרה כפי שנמסרו לי בהחלטת בית המשפט מיום 12.6.2011 צוין כי התובע נחשף בעבודתו מדי ידם לחומרים כגון צבע, טינר ודבק מגע על בסיס סולבנטיים בחנתי מחקרים עדכניים וגדולים אלה אשר התמקדו בסיכון הנובע מחשיפה לממיסים, צבעים ודבקים. (19). נכון. דבק מגע הינו שם מסחרי, ויכול להכיל בתוכו חומרים כימיים שונים. לפני שכתבתי את חוות הדעת ביקשתי לקבל את שמות החומרים עמם עבד התובע, וגליונות בטיחות, אך לא נעניתי, ולפיכך לא ניתן היה להתייחס ביתר פירוט לחומרים כימיים ספציפיים. (20). במאמר מצויין כי נבדקו 348,555 נבדקים ב- 52 מקצועות. לא פורטו במאמר כל המקצועות אלא רק אלה שנמצאו בסופו של דבר בסיכון יתר. (21). במחקר נמצא סיכון יתר ללימפומה בקרב קצבים, מכונאי רכב ומתדלקים. לא נראה לי שאפשר להשוות את החשיפות שלהם לצבעים ונגרים. (22). נכון. במחקר נמצאה סיכון (SIR) של 1.2 בקרב נגרים לחלות בלימפומה שאינה הודגקין. המחקר נערך על פי בסיס נתונים לגבי עיסוקם של הנבדקים בשנת 1970. (23). נכון. במאמר שהתבסס על נתונים לגבי 106 חולי לימפומה שאינה הודגקין בשנים 1964 - 1986 נמצאו הנתונים הנ"ל. (24). קיבלתי את תקציר המאמר משנת 1985. איני יודעת ממתי הנתונים. על פי התקציר אכן יש סיכון יתר של פי 1.4 למוות מלימפומה שאינה הודג'קין בקרב עובדי עץ. (25). לא. במחקר זה משנת 2009 שכלל 1189 חולי לימפומה שאינה הודגקין ו-982 בקרות, לא נמצא סיכון יתר משמעותי סטטיסטית בקבוצת הנגרים והרצפים. נמצאו מספר מקצועות אחרים עם סיכון יתר בעל משמעות סטטיסטית. יש לציין שעובדים בתעשייה הכימית נמצאו דווקא כסיכון מופחת בעל משמעות סטטיסטית ללקות בלימפרמה שאינה הודגקין. (26). קיבלתי מהתובע את התקציר של המאמר משנת 1999. מצוין שנמצא שחשיפה לטינר מעלה את הסיכון. לא מצוינת מידה הסיכון. (27). נכון. עם זאת באותו מאמר נמצא גם שנגרים לא נמצאו בסיכון יתר ללימפומה שאינה הודגקין. (28). נכון, אולם מאמר זה מסכם מאמרים שבוצעו כשנות התשעים וקודם לכן (אחד מהם הינו מאמר 6 בביבליוגרפיה של התובע שכבר התייחסתי אליו). מחבר המאמר אף מציין שבעקבות איסור שימוש במזהמים אורגניים וחומרי הדברה מסויימים בשנות ה- 70 בשוודיה שיעור ההארעות של מקרים חדשים של לימפומה שאינה הודגקין התייצב בתחילת שנות התשעים". טענות הצדדים 9. בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי חוות הדעת לוקה בחסר, חלקית ובלתי מבוססת: - ד"ר ויינברג סטתה מהתשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין ולו מטעם זה אין לקבל את חוות הדעת. המומחית מאשרת כי ישנם מחקרים המכירים בקשר סיבתי בין הסיכון לחלות בלימפומה ובין חשיפה לצבעים, ובסופו של דבר מאמצת מחקרים השוללים קיומו של קשר כזה. - המומחית מודה כי חוות הדעת נכתבה למרות חוסר מהותי במידע חיוני, לפיכך היה עליה להניח כי התובע נחשף לחומרים המזיקים ולא כפי שעשתה בפועל כשהניחה שהתובע נחשף לחומרים מסוג שאינו מזיק. - חוות הדעת מבוססת על תקצירי מאמרים, מבלי שנבחנו המאמרים המלאים. - המומחית לא עיינה ולא התייחסה לחוות דעתו של פרופ' ברנר שעמדה בפניה מטעם התובע. - מתוך תשובותיה של המומחית לשאלות ההבהרה עולה בבירור כי קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו (ראש תשובות לשאלות 1,23,24) למעשה הסיבה היחידה בגינה שוללת היא את הקשר הסיבתי בין המחלה לתנאי העבודה היא חוסר במידע. - במצב דברים זה אין הצדקה להעדיף את חוות דעתו של המומחית מטעם בית הדין, המחמירה עם התובע, ויש לאמץ את חוות דעתו של פרופ' ברנר. 10. ב"כ הנתבע מציין כי בחוות דעתה המקיפה שהתבססה על חומר ספרותי רב, שללה המומחית קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מצבו הרפואי. חרף התנגדותו הועברו למומחית 28 שאלות הבהרה תוך סקירה של חומר פרסומי רב, עליהן השיבה המומחית בפירוט. מתוך תשובותיה ניכר כי חוות דעתה המקורית מבוססת ונסמכת על פרספקטיבה מרשימה של מחקרים ופרסומים וכי מסקנתה לא השתנתה (ראה במיוחד תשובות לשאלות 4,9,15,21,25). הכרעה 11. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מצאנו לאמץ את מסקנת המומחית כמפורט בחוות דעתה לפיה אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו. 12. ככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליהן ולא יסטה מקביעותיהן, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן, (עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.05; עבל 167/07 עמרם אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.5.08). בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין, (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.11.99; עב"ל 341/96 שמעון מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377). 13. במקרה שבפנינו, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחית אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליה, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. אדרבא חוות דעתה של המומחית הינה ברורה, מנומקת ומבוססת. המומחית סוקרת במפורט את המחלה ממנה סובל התובע, כפי שעולה מהחומר הרפואי שעמד לפניה. המומחית סוקרת את הספרות הרפואית עליה הסתמכה בחוות דעתה, תוך פירוט רב של המחקרים הרפואיים ותוצאותיהם ולבסוף קובעת כי ברובם למעט שניים מהם, לא נמצא סיכון יתר לחלות בלימפומה שאינה הודג'קין בקרב צבעים או נגרים. המומחית התייחסה מפורשות לשאלות הרבות שנשאלה על פי בקשת ב"כ התובע במסגרת שאלות ההבהרה שהופנו אליה, ולא שינתה מסקנתה ולפיה אין כל קשר בין המחלה ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו. ככל שסבר ב"כ התובע, כי המומחית לא התייחסה לחוות דעתו של פרופ' ברנר, היה עליו לפנות בעניין זה אל המומחית במסגרת שאלות ההבהרה. ומכל מקום עדיפה חוות דעתה האובייקטיבית על זו שהוגשה מטעם צד להליך. לא ניתן לצפות מהמומחית להסתמך על נתונים שלא הוכחו במהלך הדיון ואין הסיבה להניח כי התובע נחשף לחומרים מזיקים מעבר לאלו שצויינו בחלק העובדתי בהחלטה שהועברה למומחית. לא מצאנו כי המומחית סטתה מהעובדות שהועברו אליה. מעבר לנצרך, אנו מוצאים לציין בהערכה את היקף העבודה שנעשתה ע"י המומחית בחוות דעתה ובתשובותיה לשאלות ההבהרה שבאה לידיה ביטוי בסקירה מעמיקה של מחקרים ומאמרים בנושא שעמד להכרעה תוך התייחסות עניינית ומנומקת לתוצאותיהם. 14. נוכח חוות דעת זו, הגענו למסקנה כי דין התביעה - להידחות. אין צו להוצאות. בטיחות בעבודה