מתחילת דרכו התייחס בית-הדין לעבודה בחומרת יתר לעבירות על חוקי הבטיחות בעבודה, וזאת בייחוד מהטעם שעבירות אלה עשויות לגרום למותו של אדם או לפחות לפציעתו. בעניין זה נאמר: "ההשקפה המנחה על מטרות הענישה אשר תהא, ברור שבעבירות על חוק שעניינו בטיחות בעבודה, המטרה העיקרית של הענישה היא להרתיע עבריינים בכוח. בעבירה שאינה תוצאה של חולשת דעת רגעית או פעולת יצרים, אלא עבירה המתקרבת באופיה לסוג העבירות הכלכליות שהדרך הטובה ללחום בהן הוא לעשותן 'בלתי כדאיות מבחינה כלכלית' to make economic offences uneconomical ברור שגודל הקנס הוא הקובע את מידת ההרתעה. הבעלים של מפעל ומנהליו ובעיקר האחראי לבטיחות במפעל ישקלו ודאי אחרת את כדאיות ההוצאה הקשורה בקיום הוראות הבטיחות אם ידעו שאי-קיומן" יגרור הוצאות בסכום העולה על ההוצאות שקיום ההוראות מחייבן". דיון תשן-3-8 (ארצי) מדינת ישראל נ' סמישטורם, שם הושת על הנאשם קנס בסך של 1000 ₪ בגין עבירה של אי גידור משטח עבודה ועבירה של פיגום תלוי שאינו עומד בדרישות התקנות). ##להלן פסק דין בנושא בטיחות בעבודה:## 1. התובע, יליד 12.4.64, טכנאי חשמל במקצועו, נפגע לטענתו כתוצאה מתאונה שנגרמה לו ביום 18.7.07 במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1, שעסוקה במתן פתרונות אריזה בקרטון, ושניהלה את המפעל בו עבד התובע. הנתבעות, לרבות הנתבעת 2, מבטחת הנתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים שלחו הודעת צד ג' לספק המכונה (צד ג' 1), ולנותן שירותי בטיחות (צד ג' 2) עמו התקשרה הנתבעת 1 עפ"י הסכם מיום 7.3.05. 2. הצדדים חלוקים לעניין נסיבות התאונה ,שאלת האחריות וגובה הנזק. נסיבות התאונה 3. התובע עבד אצל הנתבעת 1 כמפעיל מכונת מבלט אוטומטי לחיתוך קרטונים ליצירת ארגזים. המכונה מייצרת צורות לקופסאות קרטון מקרטונים שטוחים המוכנסים אליה, ומורכבת ממבלט, מסוע פנימי שמזין אותו, "מעלית" ללוחות הגלם ו"מעלית" לחומר המוגמר (להלן: "המכונה"). התובע העיד בתצהירו כי ביום 18.7.07 הגיע לעבודתו בשעות אחר הצהריים וכיוון את המבלט האוטומטי לשם עבודה בקרטון דק. זמן קצר לאחר תחילת המשמרת ראה שהקרטונים נכנסים למכונה בצורה עקומה וניסה ליישר אחד מהם. על כן, הכניס ידו הימנית לתוך המכונה וזו נלכדה בין גוף המכונה למדף שנפתח. התובע לא הצליח לחלץ את היד בכוחות עצמו ורק כאשר הגיע מנהל המשמרת, אשר נתק את המכונה מהחשמל, חולצה ידו. 4. במסגרת חקירתו הנגדית נחקר התובע בדבר המיקום הספציפי במכונה אליו הכניס את היד. התובע העיד כי מדובר במרווח שבין סימון "2" לסימון "3" כפי שנראה בתמונת המכונה שהוגשה וסומנה "נ/1". לדבריו, זהו מרווח בו מזיזה המכונה את הקרטונים מהחלק האחורי לכיוון בו מופעל הלחץ - סימון "4". התובע ציין כי המרווח הינו המסוע המסיע את הקרטונים לכיוון אזור יצירת הלחץ. 5. עפ"י דו"ח חקירת תאונת עבודה מיום 31.12.07 שנערך ע"י המפקח החוקר מר אורי שלזינגר (להלן: "מר שלזינגר") ארעה התאונה באופן הבא: "הנפגע הגיע לעבודה בשלוש וחצי אחה"צ לערך. הוא כיוון את המבלט האוטומטי לעבודה בקרטון דק. כעשר דקות לאחר מכן הוא ניסה ליישר את אחד הקרטונים שהיו על מדף החומר המעובד. ברגע שהכניס את ידו הימנית המדף נפתח כפי שהוא נפתח כל פעם שערמת הקרטונים שנמצאת עליו מגיעה לגובה מסויים. ידו של העובד נלכדה בן גוף המכונה, למדף שנפתח... על גב אמת ידו של הנפגע היו סימנים של שרשרת התמסורת שנמצאת במקום, אך לכידת היד כאמור התרחשה בין המדף הנע לגוף הקבוע של המכונה, השרשרת עובדת לאור גוף המכונה לא היוותה גורם לוכד. הנפגע ניסה לחלץ את עצמו אך לא הצליח להחזיר את המדף למצבו הראשוני. מנהל המשמרת ניתק את המכונה וחילץ את הנפגע באמצעות לום ושלח אותו עם מלווה לבית החולים." בעדותו המשיך העד והסביר כי למד מחקירתו כי התובע הכניס ידו מתחת למדף (הלבן) בין מוט המרכיב את המדף לבין בסיס המכונה, שלא כתיאור התובע. לטענת ב"כ הנתבעות, בשל פער הגרסאות הנ"ל, ולאחר שגרסת התובע בנוגע לפרט מהותי בעניין המקום אליו הכניס את ידו כשנפגעה עלומה, יש לדחות את התביעה. יתר על כן, משהתובע הודה בתצהירו כי אינו זוכר את נסיבות התאונה, אין כלל לתת אמון בגרסתו המאוחרת בעדותו, אלא לקבל את גרסת הנתבעות הנתמכת בדו"ח ועדותו של מר שלזינגר. ב"כ התובע בסיכומיו הצביע על התימוכין שבדו"ח משרד העבודה לסיפור המסגרת של התובע, ולטענתו, גם אם קיים הבדל מסוים בין גרסת התובע לבין ממצאי החוקר לגבי המקום המדויק בו הכניס התובע את ידו, אין בהבדל זה כדי לגרוע ממסקנות הדו"ח לגבי הגורמים לקרות התאונה שנעוצים היו בהתרשלות הנתבעת 1. 6. למעשה היה התובע עד יחיד לתאונה. חרף עובדה זו בקשה צד ג'2 להפריך את גרסתו ביחס למיקום הכנסת היד באמצעות עדות נציגה מר יחיאל מאור (להלן: "מר מאור") (עמ' 47 שורה 17 לפר') ולדבריו: "ת. ...כפי שראיתי את המכונה לאחר התאונה, התאונה לא התרחשה לפי מה שהצהיר התובע כאן התובע. בכדי שהוא יצליח להגיע לגלגלי השיניים שבתוך המכונה, הוא היה צריך לבצע פעולה של התכופפות וכניסה אל תוך הקסטה...ושם לשחרר קרטון שנחתם וירד אל המסוע. ש. אתה חולק על העובדה שהתובע הכניס ידו במרווח בין 2 ל-3. ת. זה קרה באזור אחר. בכל האזור הקריטי שציינת כביכול ששם הוא נפגע, אין צורך לסדר קרטונים. המקום היחיד שבו היו צריכים לסדר את הקרטונים זה בזמן שהקרטון נופל על העגלה. אם הוא אמר שהכניס יד למקום ההוא, לא היה לו מה לעשות שם, אין שם קרטונים". מר מאור עמד על טענתו כי ההסבר היחיד האפשרי להתרחשות התאונה הוא שהתובע התכופף והכניס את היד לתוך הקסטה ולא למרווח בין סימון "2" לסימון "3". 7. במבחן טענות הצדדים מצאתי להעדיף את גרסת התובע, הגם שהתיאור שנמסר על ידו עורר תמיהה מסוימת. התובע הסביר בתצהירו כי (סעיף 8): "אינני יודע בדיוק כיצד קרתה התאונה בה נפצעתי ואני גם מתקשה להסברי בעברית בדיוק את מה שאני כן יודע." גם בעדותו שנמסרה בשפה הרוסית הודה כי אינו זוכר בדיוק את נסיבות התאונה. אמנם יצוין כי התובע עשה ניסיון בעדותו להצביע על מקום בו הכניס את ידו אולם תיאורו המילולי התאים יותר לתיאור המפקח מר שלזינגר מאשר למקום שהצביע עליו בפועל. כך אישר כי במקום שהכניס את ידו קיים מסוע המסיע את הקרטונים שבו מתרחשת תנועה, אך לא יכול היה לראותו בהיותו מכוסה. מקום זה מתיישב מאד עם סימונו של המפקח דווקא. כאן המקום לציין כי התובע מסר עדות מפורטת בפני מפקח משרד העבודה ואף לא אחד מהצדדים עימת אותו עם הכתוב בה שתואם גם הוא את מסקנותיו של מר שלזינגר. גם אם הייתי סבורה כי עדותו של התובע אינה עקבית ואייני סבורה כך, הרי רשאי ביהמ"ש ליתן אמון בחלק מהדברים לאחר שחילץ מהם את גרעין האמת ולטעמי בסיסו של גרעין כנ"ל נמצא בחומר הראיות. לעומת התובע, בנו כל העדים האחרים את גרסתם על בסיס סברה, השערה וניתוח בדיעבד. גם עדי ההגנה מר אלון ומר מאור בהתאמה חקרו את נסיבות התאונה אולם לא טרחו לעשות כן מול התובע עצמו. מר מאור בחקירתו הודה בשפה רפה כי קיימת התכנות לגרסת התובע שפורטה בעדותו. גם מר שלזינגר בהגינותו אישר כי אינו יכול להעיד על המיקום המדויק בוודאות וכי קיימות מספר שרשראות אשר ייתכן וידו של התובע נפגעה מהן. עוד העלה מר שלזינגר אפשרות - אף כי סבר שהיא אפשרית בסבירות נמוכה - כי הפס הלבן בסימון מס' "2" ירד כלפי מטה ואז ידו של התובע נלכדה דווקא מעליו, בהתאם לתיאורו של התובע. מעבר לאמור, אף לא מי הנתבעות או צדדי ג' טרח לזמן לעדות את מנהל המשמרת אשר חילץ את ידו של התובע מהמכונה. מנהל המשמרת הוא למעשה האדם היחיד - פרט לתובע עצמו - אשר יכול היה להעיד אודות נסיבות התאונה ולסתור את עדות התובע בהתייחס למיקום המדויק אליו הכניס התובע ידו. יתר על כן ,מנהל המשמרת מר יורק סלבטור מסר עדות בפני מר שלזינגר, והגם שאיש מב"כ הצדדים לא התייחס אליה ואף לא טרח בהגשתה, נראה כי היה בה בסיס רחב להוכיח כי לו זומן העד היה מעיד לטובת התובע. הימנעות זו יש לזקוף לחובת הנמנעים אשר חלקו על גרסת התובע וכפי שנאמר בעניין זה בע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605 (1993): "מקום שצד למשפט נמנע מלהעיד עד פלוני שעה שבנסיבות העניין היה מקום להעידו , יש בכך לעורר את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". לדברים אלו יש דגש חזק יותר במקרה זה. 8. לפיכך, אני קובעת כי הגרסה העובדתית המוכחת לתאונה על פי מאזן ההסתברויות סובלת את עדות התובע, ועל פיה לאחר שהתובע ראה כי אחד הקרטונים הדקים עקום, הוא ניסה ליישרו, כפי שעשה בעבר ותוך כדי כך הכניס ידו למכונה וזו נלכדה בין המסוע למדף עליו נערמים הקרטונים. נטל הראיה 9. התובע טוען לתחולתו של הכלל בגין קיומו של דבר מסוכן לפי סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכן לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" מכוח סעיף 41 לפקודה אשר בעטים יש להפוך את נטל הראיה לעניין האחריות. הנתבעות מנגד טוענות כי לא התקיימו התנאים להחלת כללים אלו. בפסק הדין שניתן במסגרת ע"א 241/89, ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' רחל הינדלי ואח', פ"ד מט(1), 45 , 59 (1995) נמנו תנאי סעיף 41 כתנאי להחלתו והם: "שלושה תנאים מצטברים נדרשים להפעלת הסעיף האמור: (1) לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת את הנסיבות שהביא לאירוע שבו ניזוק; (2) הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו; (3) אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה". התובע טען, וקיבלתי את גרסתו בעניין זה, כי ידועות לו נסיבות התאונה והנסיבות שהביאו להתרחשותה. די לי בכך כדי לשלול את תחולתו של הסעיף. 10. לעומת זאת ניתן להטיל את נטל ההוכחה על הנתבעות מכח סעיף 38 לפקנ"ז הקובע כי: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם ע"י דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או ע"י שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופס הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". ההלכה המנחה לגבי היותו של "דבר" בגדר "דבר מסוכן", נקבעה בע"פ 74/62, צבי פישמן וראובן נגוש נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז, 1478, 1506 (1963): "בדרך סיכום יש לומר, שאם מחמת תכונותיו המיוחדות של החפץ, כרוך סיכון גדול בשימוש ובטיפול בו למטרה הרגילה שלשמה נועד, כך שענין זה מחייב נקיטת מידה גדולה של זהירות, אזי יהיה מקום לראותו בגדר הדברים שהם מסוכנים "מטבעם". הואיל ואין מחלוקת כי המכונה מצויה היתה בבעלות ובחזקת הנתבעת 1 וכי התאונה ארעה כשהתובע עשה שימוש במכונה אשר בה חלקי ברזל נעים ולאור דו"ח אגף הפיקוח ומסקנותיו יש לקבוע כי עסקינן במכונה מסוכנת לצורך הפעלת סעיף זה, ולכן יש להעביר את הנטל לנתבעות. טענות הצדדים 11. התובע טען לרשלנות הנתבעת 1 בכך שלא הודרך כיאות על ידה לעבוד על המכונה קל וחומר שלא קבל הדרכה בשפת אמו, השפה הרוסית, וכן לא הוזהר מפני הסכנות הכרוכות בתפעולה. בנוסף טען להפרת מספר חובות חקוקות כגון סעיף 37(4) לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] - תש"ל - 1970 תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) תשנ"ט - 1999 (להלן: "תקנות הפיקוח") ועוד, וזאת בהיות המכונה מסוכנת, לא מגודרת ולא ממוגנת. 12. הנתבעות שהכחישו אחריותן להתרחשות התאונה טענו כי התובע שהחל לעבוד אצל הנתבעת 1 ביום 6.12.04 והפך עובד מנוסה, קיבל הדרכות והנחיות לצורך ביצוע עבודתו והוזהר כי יש לנתק את המכונה מהחשמל טרם טיפול ידני בה. לחילופין, טענו כי התאונה ארעה באשמו המלא בכך שהכניס ידו לתוך מכונה פעילה תוך התעלמות מההדרכות שקבל. הנתבעות הגישו כאמור הודעת צד ג' כנגד צד ג'1 אשר סיפקה את המכונה והתקינה אותה וכנגד צד ג'2 אשר היתה אמונה על מתן שירותי בטיחות לנתבעת 1. 13. לטענת צד ג' 1 על מנת לבסס את אחריותה לגידור המכונה לא די בהעלאת טענות בעלמא אלא יש לבסס את הטענה על מאפייניה היחודיים של המכונה, מנגנוני הבטיחות הקיימים בה, הגדרת היצרן, מזמין המכונה וכיוצ"ב אלא שהנתבעות לא עמדו בכך ולא טרחו להעיד עד מומחה בעניין. כמו כן העובדה שלאחר התאונה לא הוצא צו להפסקת עבודה של המכונה עד לאחר גידורה מדברת בעד עצמה. לטענת צד ג' 2, התחייבותה של צד ג'2 במסגרת ההסכם היתה לתת לנתבעת 1 שירותי ממונה בטיחות למשך שמונה שעות חודשיות בלבד. עוד נטען, כי יש להטיל אשם תורם על התובע עצמו וכן להטיל אחריות על הנתבעת 1 אשר לא פקחה על התובע ולא הטמיעה כיאות נהלי עבודה. דיון האחריות 14. טענותיו של התובע כלפי הנתבעות התמקדו בשלושה מחדלים - העדר הדרכה נאותה ביחס לתפעול המכונה וטיפול בתקלות לרבות פיקוח על העבודה וכן החזקת מכונה שאינה ממוגנת ובטיחותית לעובד. המישור המשפטי התרשלות 15. המסגרת הנורמטיבית בגדריה נתחמת עוולת הרשלנות מוגדרת בסעיפים 35 ו-36 לפקודה ושכלולה מצריך בחינתן של שלוש שאלות - האם המזיק חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית לניזוק, האם חובה זו הופרה והאם קיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק (ראה ע"א 145/80, שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113 ( 1981) חובתו המושגית של מעביד כלפי עובד היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. במסגרת חובה זו על המעביד לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, אמצעי עבודה תקינים, הטמעת שיטות עבודה בטיחותיות, הדרכת עובדים ומתן הנחיות והבטחתם מפני סיכונים הכרוכים בביצוע העבודה וכן פיקוח על נקיטת אמצעי הזהירות כנדרש . (ראה ע"א 371/90, חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3), 345 (1993)). הרציונאל העומד בבסיס חובת המעביד הובא לא אחת בהלכה הפסוקה. כך בפסק הדין שניתן בע"א 8133/03, עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח' ( 2004) (פסקה 15): "העובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח והוא נותן אמונו במעביד, בעל השליטה על מקום העבודה, שיספק לו תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לביצוע העבודה. המעביד, והאחראי במקום העבודה מטעמו, חייב להבטיח כי מקום העבודה יהא כזה שיבטיח את שלומם של העובדים על מנת שעובד שהגיע למקום העבודה בבקרו של יום כשגופו שלם, ייצא את מקום העבודה בערבו של היום במצב זהה." הובהר בפסיקה כי על המעביד חלה חובה כללית, אשר אינה תלויה בחובות הזהירות של העובד, לספק מכשור מתאים לעבודה בטוחה ולדאוג לכך שהעובד יוכל לעבוד באופן בטוח בכל עת. אזהרה כללית וסתמית בדבר קיום סיכון אינה פוטרת את המעביד מחובת ההדרכה המקצועית וודאי אינה פוטרת את המעביד מחובת הפיקוח בדבר שימוש נכון וראוי באמצעי הבטיחות המסופקים על ידו ואופן ביצוע העבודה. (ראה ע"א 435/85, מחמור בע"מ נ' אסתר אטדגי (פרחן), פ"ד מא(4) 524 (1984)). כך לדוגמא, במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שניתן בת"א (י-ם) 6057/04, עזבון המנוח גנדי לק ז"ל נ' א. ארנסון בע"מ (2010) נקבע (פסקה 33): "...בכלל זה, מוטלת על המעביד חובה לפקח בדבר הזהירות הדרושה, להדריכם על נקיטת האמצעים הנחוצים ולמנוע באופן אקטיבי קיומם של סיכונים. הרציונאל לכך הינו בהנחה, כי תנאים וסיכונים הקשורים לסביבת העבודה נתונים לפיקוחו ולשליטתו של המעביד, וכי יש למעביד היכולת לצפות שהעובד עלול להיפגע בשל סיכונים בלתי סבירים... נפסק שוב ושוב, כי על המעביד לדאוג לכך שהוראות הבטיחות ונהלי העבודה נשמרים באופן שהעובד לא ייחשף לסכנה שניתן למנעה". מעבר לחובת הזהירות המושגית הרי בבחינת חובת הזהירות הקונקרטית יש לבדוק האם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה היו הנתבעים יכולים וצריכים לצפות את התרחשות הנזק. הפרת חובה חקוקה 16. בנוסף טען התובע, למחדל הנתבעת 1 העולה כדי הפרת חובה חקוקה. סעיף 3 לתקנות הפיקוח אשר כותרתו "הדרכת עובדים" קובע כי: "(א) מחזיק במקום עבודה יקיים הדרכה בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם (להלן - הדרכה), באמצעות בעל מקצוע מתאים ויוודא שכל עובד הבין את הסיכונים והוא בקיא דיו בנושאי ההדרכה, בהתאם לתפקידו ולסיכונים שלהם הוא חשוף; מחזיק במקום עבודה יחזור ויקיים הדרכה כאמור, בהתאם לצורכי העובדים ולפחות אחת לשנה. (ב) מחזיק במקום עבודה ינקוט אמצעים כדי לוודא שההדרכה שניתנה לעובדים הובנה על ידם כראוי וכי הם פועלים על פיה....". מעבר לחובת ההדרכה קיימת למעביד חובה ליידע את העובד בתמצית בכתב בדבר סיכוני העבודה השונים כאמור בסעיף 7 לתקנות הפיקוח: "(א) מחזיק במקום עבודה ימסור לעובד במקום העבודה, לכל המאוחר ביום תחילת עבודתו, תמצית בכתב של מידע בדבר סיכונים בעבודה שבה הוא מועסק, או הקיימים במקום העבודה או בכל מקום אחר שבו עלול הוא להיחשף להם עקב ביצוע תפקידו. (ב) תמצית בכתב, כאמור בתקנת משנה (א), תהיה בשפה העברית והערבית ובשפה נוספת המובנת לרוב העובדים במקום העבודה; המעביד ידאג שתוכנו של המסמך האמור יוסבר לעובד בשפה המובנת לו, אם אינו שולט בשפות שבהן נמסרה התמצית." עינינו הרואות כי חובת המעביד להדריך את העובד בדבר הסיכונים הטמונים בעבודתו הינה חובה חו קית מפורשת וכי חובת המעביד לוודא כי העובד הבין את שהודרך כראוי וכי פועל בהתאם. חובת ההדרכה היא אחת לשנה לפחות. בנוסף ראינו כי חובת המעביד להעביר לעובד תמצית מידע בכתב בדבר סיכונים אליהם עלול להיחשף בעבודה ותמצית זו תוסבר לעובד בשפה המובנת לו. מתן הדרכה נאותה ופיקוח ביחס לתפעול המכונה 17. בגדר חובות הזהירות של המעביד כלולה כאמור חובת הדרכתו של העובד ואי מתן אזהרה והדרכה אף לעובד ותיק מהווה התרשלות והחובה קיימת לא רק כלפי מי שמתבקש לבצע עבודה על מכונה חדשה. מקצועיותו של עובד - מה שלא הוכח בהכרח לגבי התובע - אינה מגנה על המעביד מפני החובה בנקיטת אמצעים להגנה עליו ולו מפני טעויותיו שלו. (ראה ע"א 284/64, בית חרושת "אלבר" בע"מ נ' אברהם גולדמן, פ"ד יט(1) 371 (1965)) יש להדגיש כי הפסיקה קבעה, כחלק אינטגראלי מחובת הדרכת העובד, את החובה לוודא כי ההדרכה הוטמעה בעבודתו הלכה למעשה. כך, בת.א (י-ם) 6057/04 הנ"ל (פסקה 40): "יש להדגיש, כי חובת ההסבר וההדרכה כוללים גם חובה לפקח על הפנמת ההסבר ויישום ההוראות". 18. התובע העיד כי החל לעבוד על המכונה בחלוף מספר חודשי עבודה אצל הנתבעת 1. לדבריו, המכונה עבדה באופן אוטומטי ותפקידו התמצה בהשגחה ופתרון תקלות. התובע נשאל למעשיו במקרה שקרטון התעקם בתוך המכונה והעיד כי היה מכניס את היד למכונה בעודה פועלת וכי לא קבל הוראה או הנחיה כי יש לכבות את המכונה תחילה (עמ' 22 שורה 27 לפר'): "ש. ברגע שאתה רואה שאחד הקרטונים לא ישר, אתה צריך לכבות את המתג החשמלי, ואז לסדר את הקרטון במקום, נכון? ת. לא. ש. מה לא נכון במה שאמרתי? ת. לא אמרו לי לכבות. ... ת. לא אמרו להכניס את היד במכונה. וגם לא אמרו לא להכניס את היד למכונה. אמרו שהמכונה צריכה לעבוד. ש. ...ואם צריך לסדר את הקרטון, מה צריך לעשות? ת. לא אמרו, לא קיבלתי הוראות בקשר לזה". וכן בהמשך (עמ' 24 שורה 2 לפר'): "ש. לא קיבלת שום הנחיה מה צריך לעשות במקרה כזה שקרטונים נתקעים? ת. לא, אף אחד לא". התובע אישר כי חתם על טופס לפיו עבר הדרכה אצל הנתבעת 1, ואולם העיד כי לא קיבל הדרכה מסודרת בשפת אמו, השפה הרוסית. עוד העיד כי העובד שהדריך אותו בפועל על המכונה נהג גם הוא להכניס ידיים לתוך המכונה בעת תקלה (עמ' 24 שורה 18 לפר'): "ש. לא עברת שום הדרכה איך מפעילים את המכונה? ת. הסביר מישהו שעושה משמרת אחרת, חבר לעבודה. ש. נתן לך הדרכה על הפעלת המכונה? קיבלת הדרכה על איך מפעילים את המכונה ואיך עובדים איתה? ת. לא, לא הדרכה מלאה. ש. לא מזיו ולא מיצחק ולא מעמית? לא מאף אחד מהצדדים פה? ת. לא. ש. האם אתה קראת את נוהל הבטיחות בעבודה? ת. בעברית לא. ש. מישהו העביר לך הדרכה ברוסית? ת. את זה, לא. ש. מישהו הדריך אותך על המכונה אי פעם? ת. זה שבמשמרת השניה. אני עמדתי, הסתכלתי איך הוא עובד, ולמדתי מזה. ש. לא ראית שהוא לא מכניס את הידיים שלו למכונה? ת. הוא גם הכניס ידיים למכונה. ש. אף אחד אף פעם לא אמר לך שאסור להכניס ידיים למכונה? ת. לא". וכן העיד (עמ' 32 שורה 31 לפר'): "ש....נתנו לך הסבר על איך עובדים על המכונה, נכון או לא נכון? ת. לא. לגבי מכונה לא קיבלתי. ש. איך ידעת איך עובדים עם המכונה? זה דבר גדול. ת. אני ראיתי איך עובדים אחרים. כמה ימים עקבתי אחרי אנשים עובדים. צפיתי באנשים עובדים. ש. מי האנשים שעבדו שצפית בהם? ת. נזכרתי בשם, נוגזר. ש. זה הבחור הגרוזיני? ת. כן, הסתכלתי עליו עובד. ... ש. כשהיו הדרכות...נוגזר היה בהדרכות? ת. אני לא זוכר". 19. מעדות התובע עולה כי חרף חתימתו הרשמית על טופס המאשר שעבר הדרכה הרי שבפועל לא קיבל הדרכה מסודרת בשפה הרוסית. לדבריו, עיקר הלמידה שלו היתה באמצעות התבוננות בעובד אחר ששמו מר נוגזר אשר אף הוא הכניס את ידו לתוך המכונה בעת תקלה ובעודה מחוברת לחשמל. כדבריו (בעמ' 31 ש' 21): "ש. אצלו כשהוא עבד, זה קרה שהקרטון נתקע? ת. כן. ש. מה הוא עשה? ת. גם יישר את זה. ש. אתה זוכר שהוא לא כיבה את המכונה לפני כן? אתה זוכר את זה? ת. הוא לא כיבה את המכונה בזמן הזזה. ש. שמעת את המכונה עובדת והוא לא כיבה? ת. לא, הוא לא כיבה". בהמשך חקירתו אישר וביאר התובע כי היו במפעל הדרכות אך לדבריו הן הועברו בשפה העברית והוא התקשה בהבנה (עמ' 32 שורה 15 לפר'): "ש. אתה זוכר שהיית בכזו הדרכה? ת. היה בעברית. ש. אז היו הדרכות. ת. כן. ש. זה היה בעברית, ואתה לא מבין עברית. ת. לא מבין עברית. ש. אתה אמרת שאתה לא מבין בזמן ההדרכה? ת. כן, אמרתי שאני לא מבין. ש. הסבירו לך? ת. לא. ש. למי אמרת שאתה לא מבין? ת. אני לא זוכר". 20. מר זיו אלון, מנהל המפעל של הנתבעת 1 במועד התאונה ועד היום (להלן: "מר אלון") העיד כי התובע קיבל הדרכות והנחיות לצורך ביצוע עבודתו. כל הדרכה לדבריו נמשכה שבעה ימים ובמהלכה לומד העובד עשרה נושאים . בתום ההדרכה חותם העובד על טופס המאשר את השתתפותו וכך היה עם התובע. העד עומת עם שאלת הדרכת התובע והעיד כי התובע עבר חפיפה בת כמה ימים הן עם מר נוגזר והן עם מנהל המשמרת. מנגד, מר אלון לא ידע להצביע על מועדים ספציפיים בהם עבר התובע את ההדרכה ואף לא היה בידיו כל תיעוד להוכחת טענתו כי התובע קיבל הדרכה בשפה הרוסית. בנוסף עלה מחקירתו כי טענתו בדבר הדרכת התובע שלא להכניס ידיים לתוך המכונה נותרה כטענה בדבר הדרכה כללית הניתנת אצל הנתבעת 1 לעובדים ולא לגבי התובע באופן ספציפי (עמ' 36 שורה 5 לפר'): "ת. ...ההדרכות ניתנו בשפה הרוסית עם מפעיל מנוסה שלימד אותו ועשה איתו חפיפה". ש. היית נוכח בהדרכה? ת. הייתי באותו שבוע. זו מכונה שהיא עובדות, והוא עובד איתו בשילוב, והוא נותן לו הדרכה על כל פעולה ופעולה. ש. במהלך ההדרכות גם אמרתם לו שאם נתקע קרטון צריך לעצור את המכונה ולהוציא את הקרטון התקוע רק לאחר שעוצרים את המכונה? ת. אני לא יכול להגיד לך בוודאות שאמרנו לו. אני יכול להגיד בסבירות גבוהה שאמרנו לו לעצור את המכונה". וכן (עמ' 39 שורה 16 לפר'): "ש. אמרת קודם לחברי, שאתה לא יכול להגיד בוודאות שאמרתם לעובד שלכם לעצור את המכונה לפני שמיישרים את הקרטונים. זה נכון? ת. כן. ש. אבל בהוראות הבטיחות נאמר מפורשות שאין כזה דבר, אסור לעובד להכניס יד לתוך מכונה עובדת. ת. נכון. אבל אמרת שנאמר לו, ולא אם נכתב לו. נתנו לו את הכתובים, והוא הבין. אבל אני לא אמרתי לו אישית....לכן אני לא יכול להתחייב שאמרתי לו. ... ש. לא דאגת לברר שהוא יודע שאסור לו לעשות את זה? ת. כנראה שלא מספיק, אחרת הוא לא היה מכניס את היד. ש. מי זה שפיקח על העבודה שלו, איך הוא עובד? ת. מנהל המשמרת, סלבו". מעבר לאמור, חרף עדותו של מר אלון כי מנהל המשמרת של התובע, פיקח על עבודתו, הרי שהאחרון כאמור לא הגיש תצהיר מטעם הנתבעת 1 ולא זומן להעיד מטעמה. ועל דבר המנעותה מכך ראה האמור בסעיף 7 לעיל. 21. גם מר חודורוב, מנהלה של צד ג' 1, (להלן- " מר חודורוב ") נחקר בסוגיה זו אך טען כי חובתו היתה להדריך רק את הנתבעת 1 ולא את עובדיה (עמ' 43 שורה 5 לפר'): "ש. את התובע הדרכת? ת. אני לא הדרכתי אותו. התחייבתי להדריך את הלקוח שקנה את המכונה והדרכתי אותו". עוד נשאל לגבי ההדרכה שנתן ביחס לטיפול בתקלה של התקמטות הקרטונים והשיב (עמ' 44 שורה 22 לפר'): "ש. הסברת להם בדיוק איך המכונה עובדת, נכון? ת. כן. ש. הסבת תשומת ליבם לזה שיש את התופעה של התקמטות הקרטונים. ת. כן. ש. הסברת להם גם מה עושים. ... ת. ...העובד שנפגע יכול להמשיך לעבוד בלי לגעת בקרטונים, אבל זה יותר נוח לסדר אותו בדיוק כדי שבשליפה יהיה לו נוח. אם הוא רוצה לסדר, חד משמעית הוא ידע שהוא צריך לעצור את המכונה. ש. זה מה שאמרת לזיו ולאחמ"ש שחד משמעית אם רוצים לסדר, צריך לעצור את המכונה. ת. כן. שם ובמקומות אחרים". מעדות זו עולה כי מר חודורוב לא הנחה את התובע ואף לא הוכח כי ההנחיות שמסר שורשו עד למפעילי המכונה ובכללם לתובע. גם מר מאור, מנכ"ל צד ג' 2, נחקר ביחס להדרכת התובע (עמ' 49 שורה 24 לפר'): "ש. נכון שאתה לא רואה חתימה של התובע על נוהלי הבטיחות? ת. התובע חתם על נוהלי הבטיחות. ש. נוהלי הבטיחות האלה הם בעברית. ת. נכון. ש. התובע לא יודע לקרוא עברית. ת. נכון. ש. איך אתה יודע שנוהלי הבטיחות האלה הגיעו לתודעתו של התובע? ת. באופן שגרתי וגם במפעל די.סי.פאק מנהלים הדרכה באמצעות מתורגמן, וכל משפט שאנו אומרים המתורגמן מתרגם לרוסית. ש. הדרכתם גם את התובע ? ת. פעמיים לפחות. הדרכות כלליות. ש. תראה לי את ספר ההדרכות שחתום ע"י התובע שבו העברתם נוהלי בטיחות ברוסית על המכונה הזו. יש לך? ת. אני לא צריך ברוסית. יש ספר הדרכות במפעל. אין לי אותו פה להראות לך". עוד העיד בעניין זה (עמ' 52 שורה 1 לפר'): "ת. אנו ביצענו הדרכות אישיות שברמת המחלקה, שיועץ הבטיחות הגיע לקבוצת עובדים והדריך אותם באופן אישי. בנוסף לזה כינסנו את המחלקות לחדר הישיבות של המפעל, ביצענו להם הדרכות פרונטאליות במקום באמצעות מסייע מתורגמן מעברית לרוסית, בנוסף לזה הזמנו לפחות פעם אחת הדרכה של המוסד לבטיחות וגהות, המפעל קיבל מנה מספיקה. מעבר לזה, מה שהיה כן צריך לעשות זה את הנושא של הפיקוח. ... ת. הוא גם קיבל את ההדרכה ברוסית, אני אומר זאת בוודאות. המפעל קיבל הדרכות מתורגמות לרוסית. כל הזמן דאגנו שיהיה מדריך שמתרגם לרוסית". מעדותו עלה כי חרף טענתו שהתובע קבל הדרכות בשפה הרוסית הרי שלא היה בנמצא אישור כי התובע קיבל נהלי בטיחות בשפה הרוסית. בנוסף, חרף עדותו כי התובע קיבל לפחות פעמיים הדרכות כלליות לא הייתה בידו הוכחה לכך שהתובע הודרך וודאי לא בשפה הרוסית. יותר מכך, אין בעדותו של מר מאור כדי להוכיח שהתובע קיבל הדרכה על אופן תפעולה של המכונה נשואת התביעה בשפה הרוסית. 22. מר יטבת, ממונה הבטיחות מטעם צד ג'2 אצל הנתבעת 1 ( להלן- " מר יטבת") העיד ביחס להדרכת התובע (עמ' 52 שורה 23 לפר') כי: "ש. אתה זוכר את ההדרכה? ת. רשום בפנקס הדרכות של המפעל. ש. יש לך אותו? ת. זה לא אצלי, אני לא המפעל. ש. באיזה שפה נתת את ההדרכה? ת. נתתי בעברית היות ואני לא יודע רוסית. אך יש עובד שיודע רוסית, והוא העביר זאת בשפה הרוסית. ש. מתי היתה ההדרכה? שנה לפני התאונה? ת. הייתי שם בערך שנה וחצי. להגיד תאריך מדויק, לא זוכר. ... ת. הדרכתי קבוצות שאורגנו ע"י המפעל באחריות המפעל, כולל חריגים שעבדו בלילה ותפקיד המפעל להביא אותם למפעל. הדרכתי בעברית, תורגם ברוסית. ש. לא יכולת לדעת שהתובע היה נוכח בהדרכה? ת. צריך לראות את הרישום... יש תיעוד במפעל, תפקיד המפעל לשמור על התיעוד...". מר יטבת העיד אמנם בהמשך עדותו כי בכל ההדרכות שהעביר הזהיר שלא להכניס ידיים לתוך המכונה ,אולם לא הוכח במסגרת חקירתו, כי התובע נכח באחת ההדרכות שהעביר. יתר על כן, בעדותו בפני חוקר משרד העבודה אישר אחרת. 23. מעיקרי דו"ח אגף הפיקוח, בפרק "ממצאי החקירה" קבע מר שלזינגר כדלקמן: "העובד לא קיבל הדרכה במהלך השנתיים האחרונות ולא קיבל תמצית מידע על הסכנות בתחנות העבודה שלו ביום קבלתו לעבודה. הנפגע הודרך בע"פ בשפתו (רוסית) ע"י עובד אחר, כיצד לעבוד על המכונה. יש למפעל הוראות בטיחות ובהן דרישה להדממה של המכונה בזמן טיפול, יש גם נוהל בטיחות בעבודה בו נרשם ב(סעיף (4) שאין להכניס ידיים למכונה תוך כדי עבודתה והעובד חתם על נוהל זה (בעברית)." זאת ועוד, בפרק המסקנות בדו"ח הנ"ל נקבע, בין היתר, הסיבות להתרחשות התאונה כי: "העדר נוהלי עבודה לעבודה בטוחה במכונה; הדרכה לא מספיקה של הנפגע בניגוד לתקנות ארגון הפיקוח (מסירת מידע והדרכת עובדים) התשנ"ט 1999, ס6, 3". עוד העיד מר שלזינגר כי מהחקירה שניהל עלה, כפי שציין בדו"ח אגף הפיקוח, כי ככל הנראה הנתבעת 1 לא נתנה הדרכה בשפה הרוסית על המכונה בשנה שקדמה לתאונה (עמ' 65 שורה 22 לפר'): "ש. שאלו על הוראות הבטחות שקיבל התובע. ראית את פנקס ההדרכות. ת. ראיתי פנקס אבל חלקי ולא מלא. ש. הפנקס הזה עד היום לא הוצג בפני בית המשפט. האם ראית שהתובע קיבל הדרכה בשפה שהוא מבין בשפה הרוסית? ת. בעדויות נאמר לי שחלק מהמקרים הוא קיבל תרגום... ש. אני קורא בעדות שגבית מאחד בשם יוריק סלבטור - האם היו נוהלי עבודה כתובים לעבודה עם המכונה ואז השיב "לא נראה לי שהיו לפני תאונת העבודה" זה נכון. ת. זה מה שאמר לי. ש. ואז שאלת אותו עוד שאלה "האם קיבלת הדרכה בבטיחות במהלך השנה האחרונה" אומר "לא לא קיבלתי הדרכה בבטיחות בשנה האחרונה" - האם אתה ראית עדויות לכך בפנקס הדרכה של המפעל שהוא קיבל הדרכה על המכונה בשפת האם שלו רוסית. ת. לא". 24. אין ספק, כי היה בידי הנתבעת 1 לדאוג למתן הדרכות בטיחות לתובע ולוודא באמצעות פיקוח ובדיקות שונות דבר ישום ההדרכות הלכה למעשה והאם הוטמעו כיאות. בענייננו, לא הוכח שהתובע הבין את ההדרכה שקיבל ולו מפני שלא הוכח שניתנה לו הדרכה בשפה המובנת לו. בנוסף, לא הוכח כלל כי קיבל לידיו תמצית הדרכה בכתב כנדרש לעיל וודאי שלא הוכח כי תמצית זו הוסברה לו בשפה המובנת לו. ודוק, כל שעלה בידי הנתבעת 1 להוכיח הוא קיומו של מוצג "נ/2" אשר כפי שכבר ציינתי הינו מסמך בשפה העברית עליו חתם התובע וספק גדול הוא אם הבין על מה חתם. בנוסף לא עולה מהמסמך כי הוא עונה על הדרישה להעביר לעובד תמצית בכתב אודות הסיכונים בעבודתו. במוצג "נ/2" יש אישור לכאורה על תכנית ההדרכה, אישור והסמכת התובע. עיון בנספח זה מעלה כי התובע אכן חתם ביום 29.4.05 כי קיבל הדרכה וכן חתם על נוהלי בטיחות בעבודה ובכללם נוהל מס' 4 הקובע כי אין להכניס ידיים לתוך מכונה תוך כדי עבודתה ואולם אלו כתובים בשפה העברית בלבד, ברם אין בנמצא ראיה שהתובע קיבל הדרכה והסמכה בשפת אמו אותה דובר וכותב, השפה הרוסית. נהלי בטיחות והפיקוח על ישומם 25. עפ"י דו"ח משרד העבודה לא נערכו נוהלי בטיחות מסודרים במפעל הנתבעת. וכך קבע מר שלזינגר: "לא היו נוהלי עבודה לעבודה במכונה הנ"ל, ולמרות שהיו הוראות בטיחות כלליות לעבודה במכונות, לא היתה התמודדות עם הצורך ליישור הקרטונים במדף. הנפגע נהג לבצע את הפעולה ממנה נפגע בכל פעם שהוכנס לעבודה קרטון דק. גם בנוהל תפעול המכונה שנכתב (כנראה לאחר התאונה), אין התייחסות לפעולת יישור הקרטונים." מר שלזינגר נחקר כאמור ביחס לממצאיו בדו"ח הנ"ל והתייחס למסגרת הפיקוח על הבטיחות הנדרשת וטען כי חובת ממונה על הבטיחות להיות נוכח מינימום 16 שעות אצל הנתבעת 1 ודקדק כי מדובר בנוכחות של שעות אלו בכל מפעל ולא אצל חברה המנהלת מספר מפעלים (עמ' 62 שורה 23 לפר'): "ת. אני התכוונתי 16 שעות פר מפעל ולא פר חברה...". מעדות זו עולה כי העובדה - שאין חולק עליה - כי מר יטבת נכח אצל הנתבעת 1 שמונה שעות חודשיות בלבד, משכללת פיקוח חסר ולקוי. 26. מנספחי התצהירים עלה כי במסגרת ההסכם מונו נאמני בטיחות גם מטעם הנתבעת 1 עצמה. נספח ח' לתצהירי צד ג'2, אשר הינו הינו חלק מדו"ח סקר סיכונים שנתי שערכה הנתבעת 1, הגדיר "נאמן בטיחות - עובד שמונה ע"י ההנהלה". מתפקידו להתריע על מפגעים בטיחותיים בארגון ולהציגם בועדת הבטיחות. בין היתר מחויב נאמן הבטיחות לערוך בדיקה שבועית במחלקות השונות ולאתר מפגעי בטיחות, לדווח לנציג ההנהלה לבטיחות ולנהל רישום של המפגעים ופעולות לביצוע על מנת לסלקם (סעיף 4.4 לסקר הנ"ל). ברי כי לא הוכח על ידי הנתבעת 1 שנעשה כן וודאי לא ברמה השבועית. הוכח כאמור כי תופעת התעקמות הקרטונים במכונה הייתה תופעה שכיחה ויש להניח כי אם היה פיקוח הולם ברמה השבועית ניתן היה לאתר בעיה זו וליתן הוראות ברורות לתובע בדבר פתרונה ומן הסתם יכול שהיה בכך למנוע את התרחשות התאונה. 27. הפסיקה קבעה כי פיקוח ראוי ווידוא הטמעת נהלים הוא חלק מחובת המעביד להדרכת העובד. לאור העובדה כי נציג צד ג'2 לא נכח אצל הנתבעת 1 מספר שעות מינימאליות (16 שעות חודשיות) ולאור העובדה כי מי מנציגי הנתבעת 1, מר יטבת או מי מטעם צד ג'2 לא איתר את הסכנה הטמונה בעבודה על המכונה חרף שהוכח כי מדובר בתקלה שכיחה יחסית, ניתן לקבוע כי מחדלים אלו עולים כדי רשלנות. היות המכונה ממוגנת ובטיחותית 28. הצדדים היו חלוקים בשאלת מיגונה של המכונה. לטענת התובע, המכונה לא הייתה ממוגנת ומגודרת כנדרש ועל כן לא היתה בטיחותית לשימוש. לטענת הנתבעות, אין האחריות על גדורה או תקינותה של המכונה חלה עליה אלא על ספקית המכונה או היועצת לענייני איכות ובטיחות עמה התקשרה הנתבעת 1 בהסכם. הנתבעות הכחישו את ממצאי דו"ח אגף הפיקוח וטענו כי לאחר התאונה נערכה ביוזמתן בדיקה של המוסד לבטיחות וגהות ולא הומלץ על מיגון אזור התאונה. צד ג' 1 טענה כי מכונה מכנית אוטומטית טומנת בחובה סיכון במקרה של שימוש לא נכון ולא תמיד ניתן לגדר כל חלק וחלק בצורה הרמטית, שאם לא כן, לא ניתן יהיה לתפעלה. ממילא אין היא יצרנית המכונה, לא היתה הגורם שהפעילה והמכונה סופקה כשנה וחצי לפני התאונה. לפיכך, בהעדר חוו"ד מומחה המניחה תשתית מקצועית, אין בפני ביהמ"ש ראיה לביסוס אחריות. יתר על כן, גם מעדויות עדי צד ג', כי לא היה מקום לגידור. צד ג' 2 תולה את האשם בנתבעות, ולטענתו, גם אם היה מקום למגן את המכונה באזור המדובר, הרי יועץ הבטיחות לא יכול לראות זאת משום שלא ניתנה לו אפשרות ממשית לנוכח העובדה שהוזמן למתן שירות למחצית שעות המינימום הנדרש בחוק. עובדה זו התאשרה גם מעדות מפקח משרד העבודה, שהעיד על מספר השעות הנדרש ע"מ לקיים את תפקיד הבטיחות כדבעי. 29. מר אלון העיד כי מיום שנרכשה המכונה, בשנת 2006, לא הוסר ממנה חלק זה או אחר. בנוסף, בחלקה הקדמי ישנה קופסת בקרה ראשית ובה כפתור חירום המיועד להפסקת פעילות מידית של המכונה וכן ישנו שלט של היצרן האוסר על הכנסת ידיים למכונה בעודה פועלת. ככלל המכונה עובדת באופן אוטומטי ורק כשערימת הקרטונים מגיעה לשיאה מפסיקה המכונה את נפילתם ועל העובד להוציא את מגש הקרטונים המוכנים. אם "נתפס" קרטון יש לבצע שחרור ידני רק לאחר עצירת המכונה. דהיינו, המכונה עובדת באופן אוטומטי ומתחייבת נוכחות של עובד אחד בלבד לצדה אשר נדרש להתערב רק במקרה של תקלה טכנית שאז מוזמן מנהל משמרת למקום. לדבריו, מדי פעם היו נתפסים קרטונים במכונה ואולם המכונה היתה נעצרת באופן אוטומטי רק כאשר הדבר "הפריע" לה ולא בהכרח בכל מצב של התעקמות קרטונים. באשר למנגנון האוטומטי העוצר את פעילות המכונה נשאל מר אלון והשיב כי (עמ' 35 שורה 3 לפר'): "ש. אתה יודע שהחוקר של משרד העבודה והרווחה קבע שאין מנגנון אוטומטי כזה, אלא צריך לעצור את המכונה באופן ידני. ... ש. נכון שלצורך סידור הקרטונים הנתקעים האלה, העובד צריך להחדיר ידיו פנימה לתוך המכונה? ת. באותו מקום, כן...". מעדותו של מר אלון עולה שהמנגנון האוטומטי האמון על עצירת פעולת המכונה אינו מופעל בכל מקרה של התעקמות קרטונים וכי הוא אינו עוצר מיידית את פעילות המכונה עם קרות התקלה, שאז יש צורך לעצור את המכונה ידנית טרם הטיפול בתקלה. לדבריו, תכליתו של המנגנון האוטומטי אינה הגנת העובד מפני הכנסת יד לתוך המכונה בהכרח. דהיינו, אין המדובר באמצעי בטיחותי מספיק. באשר לתכיפות התקלה הנ"ל העיד כי ידע מיום תחילת הפעלת המכונה אצל הנתבעת 1 שקיימת בעיה של התעקמות הקרטונים וכי אין המדובר בתקלה יוצאת דופן אלא באירוע שגרתי ו"נורמאלי" בעבודה על המכונה. העד עומת עם דרישות מכתב המוסד לבטיחות (שנערך ע"י מר שלמה איצקובסקי), מנהל מחלקת הנדסה ומסקנותיו מביקור שערך אצל הנתבעת 1 ביום 5.11.07. ביחס למכונה, מכונת המבלט האוטומטי, בו נקבע בסעיף ה: "1) חשוב להתקין רשת מגן מאחורי המכונה על גבי המסגרת הצהובה הממוקמת במקום. 2) רצוי לצייד את המפעיל בידית מתאימה לשליפת העגלה עם המוצרים מתוך המכונה (צריך כמובן גם בעגלה להכין מתפס מתאם). ידית כזאת עשויה למנוע בעיות גב וגם קלות בהוצאת העגלה". עוד נקבע בסעיף כללי שכותרתו "נהלים": "חשוב מאוד להכין נהלי בטיחות למכונות השונות ובמיוחד נוהל חירום לחילוץ אדם במכונות המופעלות על ידי גלגל אקסצנטרי המחייב לכאורה המשך סיבוב עד סופו על מנת להפריד מחדש בין השולחנות הנלחצים". מר אלון טען כי אין במכתב המוסד לבטיחות כדי להוכיח קיומו של ליקוי בטיחותי במכונה והסביר את המסקנות הנ"ל כהמלצות בלבד וכחלק מניסיונה של הנתבעת 1 להשתפר באופן שגרתי וללא קשר לתאונה (עמ' 37 שורה 19 לפר'): "ש. ...מי שקורא את המסמך הזה מבין שיש אצלכם ליקויי בטיחות. אין הגנה, אין נהלים. ת. בשביל זה הוא הובא, בשביל לתת המלצה. שנית, כל הזמן יש מערכת שזה תפקידה לתת שיפורים במערכות ההגנה, כולל חברה חיצונית שתבוא ותיתן לנו המלצות לשיפור המיגון. לא מתעלמים מזה, ונלחמים בזה יום יום". בכל מקרה, העיד מר אלון, התקינה הנתבעת 1 אמצעי בטיחות מסוים לאחר התאונה (עמ' 37 שורה 28 לפר'): "ת. כן, שמנו וילונות פלסטיק כדי למנוע הכנסת יד". גם מר חודורוב נחקר בסוגיה זו וחזר על טענותיו שבכתב ההגנה ובתצהירו לפיהן אין ראיה לכך כי המכונה לכשעצמה לקויה במישור הבטיחותי. לדבריו, על גבי המכונה היה שלט האוסר הכנסת ידיים לתוכה וטען כי יש לאבחן בין טענה כנ"ל לבין טענה בדבר רשלנות ביחס לאופן השימוש במכונה והעובדה כי עובד הכניס לתוכה יד מבלי שניתק אותה מהחשמל. עוד הסביר כי בכל מקרה לא ניתן להתקין מגן בטיחות במקום בו אירעה התאונה, בין סימון "2" לסימון "3" (עמ' 42 שורה 17 לפר'): "ש. הסיבה הראשית לקרות התאונה שלא היה חוצץ במכונה, בין 2 ל-3 - הוא טעה? ת. לא ניתן. כי זה חלק שזז. זה היום שמו שם משהו... ש. לפי הגרסה שלך צריך להיות פתוח שיאפשר הכנסת ידיים? ת. לא כשהמכונה עובדת. שאתה מנתק את המתח". וכן (עמ' 42 שורה 23 לפר') "ת. לא מגודר. אי אפשר לגדר אותו...יש שטחים שמגודרים. יש אזורים שהם מגודרים במכונה, ואתה גם יכול לבוא מעל ולהכניס את היד. ... ת. הוא צריך להכניס את היד לחלץ את הקרטון בתנאי שהמכונה סגורה, לא עובדת. זה שהוא הכניס אותה עובדת, זה משהו אחר. ש. יש מנגנון אוטומטי שעוצר? ת. יש מנגנון שעוצר. המנגנון עובד...המכונה נעצרה בסופו של דבר, אך הוא התחכם, הוא נכנס למקום שאסור לו להיכנס. יש שלט שמראה לא להכניס ידיים בזמן העבודה...". עוד העיד מר חודורוב כי דו"ח אגף הפיקוח תומך בטענתו לפיה אי ניתוק המכונה מהחשמל היה הגורם לתאונה, והגם שהסביר כי קיים מפסק לניתוק החשמל, הסכים עמו המפקח מר שלזינגר, כי בכך נעוץ גורם התאונה. גם מר יטבת נחקר בשאלה זו וטען כי במהלך התקופה הרלוונטית, עת נכח אצל הנתבעת 1, לא נתקל במצב בו עובד נדרש להתמודד עם קרטון שהתעקם בתוך המכונה. 30. מר שלזינגר קבע בדו"ח משרד העבודה, כי: "המכונה לא היתה ממוגנת כנדרש בחוק. פעולת יישור קרטונים במדף היציאה היא פעולה צפויה ואיננה פעולה שבוצעה לראשונה בקרות התאונה (עדות הנפגע)." ובין הגורמים לקרות התאונה נמנו: "אי ניתוק המכונה ממקורות האנרגיה בזמן הניסיון ליישר את הנייר; העדר מנגנון בטיחות המונע הכנסת ידיים לאזור המסוכן." בעדותו היה פסקני לא פחות, ולדבריו (עמ' 58 שורה 21 לפר'): "ת. ...אפשר לגדר כל מכונה, לפעמים זה יפגע ביעילות אבל אפשר לגדר כל מכונה, ועדיף שהעובד לא יסתכן ולא שמכונה תהיה פחות יעילה". מר שלזינגר התבקש להתמודד עם האמור במכתב המוסד לבטיחות וטען כי לא ניתן לקבל את מסקנותיו שכן מדובר בסקירה כללית של כל המכונות אצל הנתבעת 1 ולא בדיקה פרטנית ומדוקדקת של המכונה (עמ' 58 שורה 29 לפר'): "ת. ..מה שהמפעל עשה לא בצורה כל כך הוגנת, הזמין את שלמה יצקוביץ...אבל נתן לו תפקיד לעשות סקירה כללית בכל המכונות של המפעל אז הוא עבר באופן לא יסודי על כל מכונה ומכונה ולא ראה את זה". מר שלזינגר הסביר כי סימון האזהרה האוסר על הכנסת הגוף למכונה אינו מהווה אמצעי מיגון מספיק (עמ' 59 לפר') וטען כי גם אם יוכח שהתובע קבל הדרכה כנדרש הרי שהמעסיק נדרש לאחריות גבוהה יותר, דהיינו, הגנה גם על עובד רשלן אשר לא שמר על כללי הבטיחות וזאת באמצעות גידור ומיגון המכונה כנדרש- מה שלא נעשה בענייננו (עמ' 59 שורה 17 לפר'): "ת. החוק כבר חשב על זה. והוא מבחינתו דורש שגם העובד הרשלן, גם זה שקיבל הדרכה וגם זה שלא, שעושה טעות או שעושה מחוסר ידע, לא יהיה לו אפשרות להכניס ידיים, לא יהיה לו אפשרות להכניס כל חלק מהגוף שלו לאזור מסוכן". לדבריו, מר יוטבת היה מחויב להתריע על מצבה הנ"ל של המכונה וכי בכל מקרה המכונה היתה צריכה להגיע ממוגנת עת שיובאה מהיצרן ,כדבריו (עמ' 65 שורה 13 לפר'): "ש. נכון שרצוי שבמכונה כזאת שיש בה פתחים מסוכנים שמביאים למצב שמי שעובד עליה בלהט העבודה, יכול להכניס את ידיו כפי שקרה במקרה זה ולהיפצע, נכון שרצוי שיהיה חוץ ממגן שלא היה גם מנגנון הפסקה שיעצור את פעולה. ת. צריך להיות משהו שימנע ממנו לבצע פעולה מסוכנת... ש. מנגנון כזה כמובן לא היה. ת. לא. ש. כמובן שלו המכונה היתה מגודרת לבטח כנדרש בחוק התאונה לא היתה קורית. ת. נכון". המישור המשפטי 31. סעיף 37 לפקודת הבטיחות קובע חובת גידור למכונה מסוכנת .מסעיף זה עולה כי בין אם המכונה הינה מניע ראשי, ממסרת או מכונה מסוג אחר - חובת המעביד היתה לגדר כל חלק מסוכן בה או לכל הפחות כל חלק נע. בענייננו ראינו כי התובע העיד - בעדות שלא נסתרה - כי מדובר היה בחלק נע .העובדה כי ניתן היה להכניס את היד לאותו מרווח נע בו נפגע התובע היא לכשעצמה מלמדת כי מדובר בהפרה של החובה לספק סביבת עבודה בטוחה ומגודרת לעובד. וראה עוד בעניין זה ההלכה הוותיקה שניתנה במסגרת ע"א 211/63, כתון (שושנה) יחזקאל נ' אברהם ושמואל קלפר, פ"ד יח, 563, 585 (1964): "לא די בכך כי לעובד זהיר אינה נשקפת סכנה. החוק בא להגן על עובדים מכל הסוגים ובכל המצבים - זהירים ובלתי זהירים, ערים ועייפים, מנוסים וטירונים, זקנים, צעירים ונשים, בריאים וחולניים ואף נרפים, מרושלים ופוחזים בכלל. כל עוד ניתן לחזות באופן סביר מראש כי עובד (ולאו דווקא עובד "סביר") עלול להיפגע על-ידי מגע עם חלק מכונה הנמצא בתנועה או בשימוש, הרי חלק זה הוא "מסוכן" וטעון "גידור בטוח", והוא גידור המונע כל מגע גופני". 32. השאלה שיש לשאול היא, אם נקט המזיק אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את הנזק. במקרה שלפנינו היה על הנתבעת 1 לדאוג לגידורה של המכונה או להרכבת מגן נאות עליה. פעולה זו היא מהאמצעים הסבירים שצריך מעביד לנקוט כדי להגן על עובדיו. ביטוי לדרישה זו ניתן למצוא גם בסעיף 37(4) לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970, הקובע: "37. כל אחד מחלקים אלה יגודר לבטח:.................... (4) במכונות שאינן מניע ראשי או ממסרת - כל חלק מסוכן שבהן" בהוראות הסטטוטוריות יש ללמד על סטנדרט הזהירות הראוי; ומכל מקום, כאמור, גידור או מיגון הולמים הם מהאמצעים הסבירים שיש לנקוט על-מנת להקטין את הסיכונים הכרוכים בהפעלת מכונות מהסוג הנדון, גם ללא כל קשר להוראה האמורה. 33. משלא דאגה הנתבעת 1 לגידור סביר ולהנהגת כללי בטיחות בעבודה כאמור, הרי הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע. מבלי לדון בשלב זה בשאלת האשם התורם ובהתרשלותו של התובע שתישקל לחובתו, אין בכך כדי לשלול את חובתו של המעביד. יפים לכאן דברי ביהמ"ש העליון במקרה דומה בע"א 449/81, 492 בן לב בע"מ נ' מגד פ"ד לח (4) 70 (1984); באותו מקרה דובר בפועלת שנפגעה בתאונת עבודה שעה שעבדה ליד מכונה לגיהוץ עורות. בעת שהמכונה הייתה בפעולה, הבחינה בקמט בעור שנפרש, וכדי ליישרו התעלמה מהוראות בטיחות שהיו במפעל, והכניסה ידה על מעבר למגן המכונה, מעליו, ואז ירד חלק המכונה העליון על ידה. בית המשפט הדגיש (בעמ' 74), כי: "עצם העובדה, שניתן היה להכניס יד לתוך המכונה, מעידה על כך. המשיבה הפרה את החובה החקוקה המצויה בסעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל- 1970. בנוסף לכך מהווה מחדלה זה של המשיבה בהתקנת מגן בטוח לחלקים המסוכנים של המכונה הפרת חובת הזהירות, המוטלת עליה על-פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. על-כן המשיבה אחראית לנזק שנגרם למערערת. שאלת השאלות בנושא זה היה איפוא, מה מידת רשלנותה התורמת של המערערת, אם בכלל, לתאונה שאירעה".פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. על-כן המשיבה אחראית לנזק שנגרם למערערת. שאלת השאלות בנושא זה היה איפוא, מה מידת רשלנותה התורמת של המערערת, אם בכלל, לתאונה שאירעה". 34. ממסכת הראיות שהוצגה בפני עולה המסקנה כי לא עלה בידי הנתבעות להוכיח שהמכונה היתה ממוגנת ומגודרת כנדרש. כך לא הוכח כי היתה כל הגנה - ולו המינימאלית - מהכנסת היד לתוך המכונה. מצב זה אינו סביר וכנראה שאף הנתבעת 1 סברה כך עת הוסיפה לאחר התאונה וילונות פלסטיק כדי להקשות על הכנסת היד. משקבעתי כי עול ההוכחה בעניין האחריות מוטל על הנתבעות סבורני כי האחרונות לא עמדו בנטל זה. ניתן היה לצפות כי נוכח האמור בדו"ח אגף הפיקוח ועדותו של מר שלזינגר היו הנתבעות מגישות חוות דעת מומחה בטיחות אשר תתמוך בגרסתן, אך הדבר לא נעשה. לפיכך יש לקבע כי האחריות בגין התרשלות והפרת חובה חקוקה חלה על הנתבעות במידה מירבית. אחריות צדדי ג' וחלוקת אחריות 35. אין חולק, כי צד ג'1 היתה יבואן המכונה ואחריותה היתה לוודא כי היא מספקת מכונה תקינה ובטיחותית. צד ג'1 הכחישה את אחריותה להתרחשות התאונה וטענה כי מכרה והתקינה את המכונה כשהיא תקינה ובטיחותית. עד צד ג'1, מר שחר חודורוב, העיד כי עוד טרם שייבא את המכונה ארצה ערך לה בדיקה בטיוואן, ארץ הייצור, ווידא את תקינותה ומצבה הפיסי. לדבריו, המכונה עמדה במפרט שבקשה הנתבעת 1 ולאחר סיום ההתקנה נמסר לנתבעת 1 "ספר מכונה והוראות הפעלה" ובוצעה הדרכה לשני עובדים אשר אחד מהם היה מר אלון. ההסכמה בין הנתבעת 1 וצד ג'1 לא כללה מתן שירותי תחזוקה ו/או הדרכה שוטפים כי אם אספקה והתקנה בלבד והעובדה כי המכונה פעלה באופן תקין למעלה משנה ממועד התקנתה מלמדת כי מקור התאונה אינו כשל טכני במכונה או התקנתה כי אם באופן ושיטת עבודת התובע בה. תמיכה נוספת לטענותיו מצא מר חודורוב בדו"ח אגף הפיקוח אשר קבע כי קיימים אמצעי בטיחות ומיגון רבים במכונה. נכון הוא, כפי שטען מר חודורוב, כי הנתבעת 1 היא שקבעה את מפרט המכונה אולם באותה נשימה העיד כי בדק את טיב המכונה אף במישור הבטיחותי עוד בארץ הייצור וכי מצא כי המכונה תקינה ובטוחה לשימוש. דבר שאינו מתיישב עם דו"ח אגף הפיקוח. אמת, כפי שטוען מר חודורוב, לא ניתן להטיל על צד ג'1 אחריות כאחריותו של יצרן, אולם תפקידו היה לאתר מכונה ראויה לשימוש אצל מי מהיצרנים ברחבי העולם וכי מצא את המכונה מתאימה לכך. למעשה, תפקידו לא התמצה רק באיתור מכונה המתאימה לצורכי הנתבעת 1 כי אם הוא שהעביר את ה"שרביט" מהיצרן למשתמש הקצה - הנתבעת 1 - ואף העביר את ההדרכה הראשונית על המכונה לנציגי הנתבעת 1. בנסיבות, ובמסגרת פעילות זו, יש להטיל עליה אחריות לספק מכונה בטיחותית. 36. צד ג' 2 התקשרה כאמור בהסכם עם הנתבעות לאספקת שירותי בטיחות. מר אלון העיד בתצהירו כי צד ג'2 היתה יועץ חיצוני למתן שירותי בטיחות ובמסגרת אחריותה היה עליה לבצע סקר סיכונים ולתת ייעוץ לגבי ממצאים בתחום הבטיחות, לבצע מעקב שגרתי ביחס לרמת הבטיחות ובין היתר היה מחובתה לאתר צורך במיגון המכונה או אבטחת השימוש בה. לדבריו, עובר לתאונה, ביום 7.6.06 נכח מר יצחק יוטבת, בישיבת בטיחות אצל הנתבעת 1 וביום 2.8.06 נתן הוראות בטיחות ביחס למיגון המכונות. בנוסף מציין כי בימים 9.5.07, 16.5.07 ו-5.11.07 נערכו סקרי בטיחות כנדרש. נציג צד ג'2 מר מאור העיד כי שוחח מספר פעמים עם מנכ"ל הנתבעת 1 ויידע אותו בדבר צורך בשעות ייעוץ והדרכה נוספות נוכח היקף העבודה אולם נענה כי הדבר אינו מתאפשר בשל בעיות תקציב. במסגרת הביקור החודשי אצל הנתבעת 1 נתנה צד ג'2 מענה לנושאים שונים בהתאם למצג ועדיפויות שהציבה הנתבעת 1. במסגרת ביקור כאמור מסרו נציגי צד ג'2 לנתבעת 1 תכניות בטיחות וגהות, הוקמה ועדת בטיחות, בוצעו סקרי סיכונים, אותרו מפגעים, הוטמעו ממצאים, נכתבו הוראות בטיחות ובוצעו הדרכות עובדים. עוד הבהיר כי צד ג'2 העניקה שירותי בטיחות כלליים לנתבעת 1 ולא הדרכות ספציפיות למכונות. מעבר לכך, במישור החוזי נטען כי לא היתה חובה לנוכחות נציג צד ג'2 אצל הנתבעת 1 באופן קבוע. בכל מקרה, במסגרת ההסכם נקבע פטור מאחריות לצד ג'2 במצב של אי ביצוע הנחיה בטיחותית, כפי שאירע בענייננו כאשר התובע הכניס את ידו לתוך המכונה בעודה מחוברת לחשמל וזאת בניגוד להנחיה לפיה יש לדומם מכונה בעת טיפול בה. 37. בתצהירו של מר יצחק יטבת, הוצהר כי אחת לחודש ביקר אצל הנתבעת 1 והתייחס לנושאי בטיחות שונים. כן העיד כי כאשר העביר הדרכה לעובד שאינו דובר עברית דאג לנוכחות עובד אחר אשר יתרגם. עוד העיד כי שאל בעבר את נציג הנתבעת 1 האם העובד המתפעל את המכונה קבל הדרכה ונענה בחיוב. מכל האמור עולה, כי תחת אחריותה של צד ג'2 היה לספק שירותי בטיחות לנתבעת 1 ובמסגרת זו בין היתר חובת פיקוח על בטיחות בעבודה ואיתור סיכונים. במסגרת ההסכם הוסכם כי צד ג'2, תבצע סקר סיכונים, תיתן ייעוץ לגבי טיפול בממצאים לאחר ביצוע סקר סיכונים, תכתוב הוראות בטיחות, תיתן ייעוץ למערכת הבטיחות אחת לחודש במשך 8 שעות ותבצע במהלך שעות אלו מעקב שגרתי לבדיקת רמת הבטיחות ומעקב אחר ביצוע הוראות הבטיחות. במסגרת נספח ד'9 לתצהיר מר אלון צורפו הוראות בטיחות שהפיץ מר יטבת. נוהל מס' 10 קבע כי בזמן טיפול במכונה יש לדומם אותה לחלוטין ואין להתחיל את הטיפול קודם לכן. ואולם ראינו כי הנתבעת 1 או צד ג'2 לא הוכיחו שבצעו פיקוח כנדרש הן מפני שלא מלאו אחר החובה לשהות 16 שעות חודשיות אצל הנתבעת 1 והן מפני שלא הוכח כלל כי הנהלים הוטמעו. ודוק, התובע טען כי הוא ואף עובדים אחרים הכניסו ידיים לתוך מכונה עובדת ללא בעיה. ניתן היה לצפות כי הנתבעת 1 או צד ג'2 יזמנו לעדות עובדים אשר קבלו הוראה מפורשת שאין לעשות כן ושיוכיחו כי הטמיעו - ולו בעובדים אחרים - את נהלי הבטיחות. בנוסף אתייחס לטענת צד ג'2 בסיכומיה לפיה אינה נושאת באחריות כממונה בטיחות כי אם כיועץ בטיחות בלבד שכן הנתבעת 1 שכרה את שירותיה לשמונה שעות חודשיות בלבד - דהיינו, מחצית משעות המינימום הנדרשות כאמור לעיל. מובן וכפי שקבעתי עיקר האחריות נעוץ בהתרשלות הנתבעת1 , אולם יוזכר, שבהתאם להתחייבותה של צד ג'2 מול הנתבעת 1 היה עליה לאתר בעיות בטיחות הן במכונות עצמן והן באופן ביצוע העבודות באופן שגרתי. הוכח שתקלת התעקמות הקרטונים היתה שגרתית ושכיחה וכי המכונה לא הייתה בטיחותית דיה. אני סבורה כי מחדלה של צד ג'2 היה לפחות באי איתור בעיות אלו עובר לתאונה. 38. מן המקובץ, אני סבורה כי יש להטיל על צדדי ג' אחריות משותפת לקרות התאונה, ברם לא בשיעור זהה ולכן אני מוצאת כי מלבד אחריותה של הנתבעת 1 בשיעור של 50% תעמוד אחריותה של צד ג' 1 בשיעור של 10% וצד ג' 2 בשיעור של 20% . אשם תורם 39. הכלל הוא כי רמת הזהירות הנדרשת ממעביד כלפי עובדו איננה נדרשת מהעובד כלפי עצמו וזאת נוכח העובדה שמדובר ביחסי עובד מעביד והשוני במעמדם. המעביד הינו בעל האמצעים למזער את הסיכון בעבודה והוא המופקד על מקום העבודה ופיקוח שתנאי העבודה בטוחים. כך נקבע לדוג', בע"א 655/80, מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו, פ"ד לו (2) 592, 603 (1982): "במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו." דהיינו, ייחוס אשם תורם לעובד יהיה רק במקרים ברורים בהם אשמו של העובד משמעותי. עוד נקבע כי המבחן המקובל לבחינת אשמו התורם של עובד הוא מבחן "מידת האשמה", כלומר, בחינת האשמה המוסרית ומשקל המעשים והמחדלים של כל צד. (ראה ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72 (1984)) בבחינת האשם התורם יש להתחשב, בין היתר, בשאלת מודעותו של העובד לסיכון, היותו בעל מקצוע מיומן, ותיק ומנוסה, בחינת מידת האוטונומיה של העובד ושיקול דעתו העצמאי (ראה ע"א 435/85 הנ"ל). 40. התובע הסכים בעדותו כי התאונה אירעה מחמת שלא הספיק להוציא את היד במהירות כפי שעשה בפעמים קודמות ביודעו שמדובר בפעולה מסוכנת (עמ' 28 שורה 9 לפר'): "ש. אם לא הספקת משהו, כלומר אתה יודע שזה היה מסוכן ולכן היית צריך לעשות דברים בצורה מהירה כדי להמנע מלהפצע. אחרת, מה לא הספקת? ת. כן, הייתי צריך לעשות את זה יותר מהר, להוציא את היד יותר מהר. ש. בגלל שזה מסוכן? ת. כן". עוד העיד התובע כי ידע שהמרווח אליו הכניס את היד הוא אזור פעיל (עמ' 30 שורה 28 לפר'): "ש. אתה יודע שהם נשאבים עם פומבה. מה גורם להם לזוז? ת. זה קורה בפנים, אין לי אפשרות לדעת את זה, זה מכוסה. ש. אתה יודע שיש שם תנועה, נכון? קורה שם משהו? ת. כן. אני יודע שזה נע". מהאמור עולה שהתובע יכול היה לדעת - אף בהעדר הדרכה נאותה - כי הכנסת היד לתוך המרווח הנ"ל במכונה מהווה פעולה הכרוכה בסיכון. התובע העיד ברוב הגינותו כי ידע שבמרווח מתרחשת פעילות של המכונה וכי "זה נע" קל וחומר נוכח השכלתו כטכנאי חשמל אשר וודאי מחזקת את ידיעתו בדבר הסכנה בהכנסת יד לתוך מכונה חשמלית אוטומטית פעילה. בנוסף העיד התובע כי היה לו הידע הנדרש לגבי אופן כיבוי המכונה שכן היה עושה כן כל יום כשהלך הביתה. דהיינו עמדה לו האפשרות העקרונית, אף אם לא קיבל הדרכה נאותה, לכבות את המכונה טרם שהכניס ידו לתוכה. 41. שורת פסקי דין התחבטה בשאלת שיעור האשם התורם של העובד הנפגע. כך, למשל, בע"א 819/77 נקבע אשם תורם בשיעור 40% למנוח שהיה אחראי על ענייני החשמל והאחזקה אצל מעבידתו, ידע אודות ליקויים בחיבור למקור הזרם החשמלי, ידע אודות אזהרת מפקח העבודה והיה ער לסכנות שבהפעלת מקדחה חשמלית ממנה נפגע בסופו של דבר; בע"א 662/89 נקבע אשם תורם בשיעור 25% לעובד ותיק ששימש ראש צוות חשמלאים ונפגע עקב הפעלת מכונה שהייתה מוכרת לו ולגבי השימוש בה הוזהר בעבר; בע"א 1008/93 מנשה עזרא נ' הרצל עזרא (6.12.93) נקבע אשם תורם בשיעור 30% לעובד מנוסה שנפגע בעבודתו ליד מכונת חיתוך שלא הייתה מגודרת לבטח; בע"א 8133/03 הנ"ל התכופף העובד לעבר שתילים להנחת טפטפת ומוט תיל חדר לעינו, הטיל ביהמ"ש אשם תורם של 30%; בע"א 449/81 הנ"ל קבע ביהמ"ש בעניינה של העובדת שהכניסה ידה לתוך מכונת הגיהוץ רשלנות תורמת בשיעור 30%; ברע"א 9090/12 אבולקי עיון נ' גואעין (21.1.13) קבע ביהמ"ש העליון אשם תורם של 20% לעובד שפרק לוחות שיש ממשאית ולאחר שהניחם על הקרקע שחרר את החובק והחל בהרמת המנוף. מסכם ביהמ"ש העליון בע"א 5435/07 מוחמד אבו ליל נ' נ.א.ע מהנדסים בע"מ (10.3.09), ומציין כי: "כאשר מצויים אנו בגדריה של עוולת הרשלנות, וכאשר מוכח כי העובד התנהג באורח שאינו סביר, אין לפטור אותו לחלוטין מאחריות לנזק. אכן, כפי שמובא בדברי חברי, "יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו" (ע"א 665/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592 (1982), אך אין הדבר מוליך בהכרח למסקנה שאין להטיל כל אחריות על העובד. כך, בעניין מפעלי קרור למשל קיבל בית המשפט העליון את הערעור ביחס לגובה אשמו התורם של הניזוק והעלה אותו לשיעור של 30%. הטלת מרבית האחריות על המעביד ומקצתה על העובד אינה פוגעת בהכרח, משמעותית, בתמריץ "לשיפור ההדרכה ולמימוש בונה של אחריותם של מעבידים" - כדבר חברי - ומנגד, היא מאפשרת לממש את מטרות הטלת האחריות בדיני הנזיקין גם ביחס לעובדים." נוכח כל האמור לעיל, לאחר שהתובע ידע צפונותיה של המכונה מהווה התנהלותו עובר לתאונה התנהלות רשלנית שתרמה לקרותה בשיעור של 20%. הנזק הפגיעה 42. התובע פונה לביה"ח מאיר לאחר הפגיעה ושם אובחן כסובל מפגיעת מעיכה ביד ימין. ביום 19.7.07 נותח התובע בשורש ידו ובאמה ובוצעה פסיוטומיה. לאחר 4 ימים שוחרר עם תפרים. בהמשך נדרש לטיפולי פיזיותרפיה במשך כחודשיים. התובע נבדק שוב בביה"ח בחודש דצמבר 07 והותר לו לשוב לעבודה כאשר נמצאו תנועות באצבעות כף יד ימין תקינות וכך גם במעקב חוזר ביום 29.4.08. הנכות הרפואית 43. ד"ר עלי ינאי, מומחה בתחום כירורגית כף היד, מונה מטעם בית המשפט לשם בדיקת התובע (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו קבע המומחה כי במצבו של התובע נדרשה התערבות ניתוחית דחופה לשחרור הלחץ מעל העצב. בסופו של יום, קיימת צלקת רגישה במקצת ובולטת לעין ובלחץ בינוני על עצב המדיאנוס בשורש יד ימין. המומחה קבע נכות רפואית בשיעור של 7.5% בגין נזק לעצב ונכות בשיעור 5% בגין הצלקת. בבדיקה קלינית של התובע מצא צלקת אורית ביד ימין באורך של כ- 14 ס"מ וכי: "תנועת המרפקים והסיבובית של האמות תקינה ושווה ב-2 הידיים. כפוף שרשי הידיים כ-70 מעלות, ישור כ-80 מעלות ב-2 הידיים. הטיות אולנרית ורדיאלית תקינות ושוות ב-2 הידיים. תנועת האצבעות מלאה, שרירי היד קצרים ותקינים, אופוזיציה תקינה, כח גס תקין. תחושת האצבעות תקינה ושווה ב-2 הידיים. לחות העור תקינה וטפולות העור קיימות." בדיקה זו תאמה במידה קרובה את ממצאי ד"ר פעילן מטעם הנתבעות. 44. התובע חלק על קביעת המומחה ובקש לחקור אותו בפרט נוכח הפער בין קביעתו ובין קביעת המל"ל (16.75%) והמומחה מטעם התובע, ד"ר חיגלה עוראבי אשר קבע נכות בשיעור של 17%. התובע טען כי המומחה לא נתן משקל מספיק לתוצאות בדיקת ה-EMG אשר הינה בדיקה אובייקטיבית ואשר תוצאתה כי קיימת פגיעה בינונית בעצב המדיאנוס. לדידו, היה מקום ליתן משקל מכריע לבדיקה זו ומשקל מופחת לבדיקה הקלינית שהינה בדיקה סובייקטיבית ובה נמצא כי תפקוד התובע טוב. עוד טוען כי אימוץ טענתו מביא לקביעת נכות בשיעור של 30% בהתאם לתקנה 31(4)(3) לתקנות המל"ל. מנגד טענו הנתבעות וצדדי ג' כי יש לקבל את חוות דעת המומחה ככתבה וכלשונה וכי הוא עמד על ממצאיו ומסקנותיו אף בחקירתו הנגדית, במהלכה הבהיר כי שילוב בין בדיקת ה-EMG והבדיקה הקלינית הביאו לקביעת נכות הנמוכה אף מהמינימום בסעיף 31 הנ"ל. 45. במסגרת חקירתו הסביר ד"ר ינאי את השפעת הפגיעה בעצב המדיאנוס על התובע (עמ' 9 שורה 7 לפר'): "ש. המשמעות של הפגיעה של מעיכה או מחיצה של העצב היא שאינפורמציה עצבית עוברת יותר לאט לכף היד. ת. וההיפך. ש. ולכן זה משפיע על תנועות כף היד. ת. במידה וזה משפיע. אנו צריכים לראות עדות קלינית לפגיעה הזו". לאחר מכן נשאל על משמעותה של בדיקת ה-EMG והסביר כי בבדיקה זו שבוצעה ביום 21.10.07 אותר לחץ בינוני על העצב ואולם הטעים מדוע לא קבע נכות בשיעור 30% בכך כי בדיקה זו הינה מדד אחד בלבד הנשקל במסגרת מכלול שיקולים וכי חרף היותה בדיקה אובייקטיבית אינה זוכה למעמד בכורה בהכרח (עמ' 9 שורה 24 לפר'): "ת. EMG היא בדיקת עזר, אחרת אתה לא צריך אותי בכלל. שלח את ה-EMG לביהמ"ש ושיפעלו לפי ה-EMG. זה לא הכוונה בכלל. EMG היא בדיקת עזר, היא עוזרת לי להגיע למסקנות, אך היא לא המבודדת היחידה, ולא החשובה ביותר". עוד הסביר המומחה (עמ' 10 שורה 6 לפר') כי: "ת. אין קשר בין בדיקה אלקטרומיאוגרפית שעומדת בפני עצמה לבין נכות. אני לא יכול להגיד שלפני הממצא קובעים נכות. לכן כאשר אתה מנסה להכניס את הנושא הזה...אי אפשר להכניס כך. יש רק EMG ויש נכות - זה לא מקביל". המומחה העיד כי הנכות משקפת ומאזנת בין את הפער בין בדיקת ה-EMG שהעלתה כי קיים לחץ על העצב ובין הבדיקה הקלינית שלא הצביעה על מגבלה כלשהי. לדבריו, הבדיקה הקלינית אינה סובייקטיבית במלואה כפי שניסה התובע לטעון (עמ' 10 שורה 12 לפר'): "ת. ..הבדיקה הקלינית כוללת קטע סובייקטיבי שהוא סיפור המחלה כפי שסופר ע"י החולה, וקטע אובייקטיבי שבו הרופא הוא מומחה במקצועו מבחינה אובייקטיבית יכול לקבוע את הפגיעה או חוסר הפגיעה הקלינית שיש לחולה. ... ת. בבדיקה הקלינית יש פער גדול בין הממצא ב-EMG לבין הממצא הקליני. הבדיקה הקלינית בעצם נמצאה תקינה. אני מפרט, תנועת האצבעות מלאה...זאת אומרת לא מצאתי בבדיקה הקלינית פגיעה משמעותית". וכן (עמ' 12 שורה 18 לפר'): "ת. ...החלק האובייקטיבי, יש דברים שאני מבקש ממנו לעשות, ויש דברים שאני עושה על הכוח שלו. בשני הדברים, גם כשביקשתי ממנו לעשות דברים, וגם כשעשיתי את הפעולות ע"י השרירים שלי ולא ע"י השרירים שלו, הבדיקה היתה תקינה". דהיינו, הבדיקה הקלינית משלבת יסוד סובייקטיבי - מפי הנבדק - ויסודות אובייקטיביים - בדיקה גופנית של המומחה. אשר על כן, לא ניתן לקבל את טענת התובע כי יש לדחות את תוצאות הבדיקה הקלינית בהיותה סובייקטיבית. סיכם המומחה והסביר כי בבואו לקבוע את שיעור הנכות הוא עורך שקלול של מכלול הממצאים שיש בידיו. בנוסף נתן משקל לכך כי ישנו פער בין תוצאת בדיקת ה-EMG שנערכה ביום 21.10.07 ובין בדיקת EMG שנערכה ביום 31.1.10 בה נצפה שיפור ניכר בלחץ על העצב (עמ' 11 שורה 20 לפר'): "ת....זאת אומרת עברו בערך 3 שנים בין שתי הבדיקות, ויש שיפור משמעותי. צריך לחשוב, האם השיפור הזה נעצר וזה סוף פסוק, או האם יש איזשהו סיכוי לשיפור נוסף בעתיד...ואני לא יכול לתת בוודאות תשובה על הנושא הזה. לכן החלטתי בסופו של דבר, למרות שהבדיקה הקלינית היתה מאוד לא מרשימה מבחינת פגיעה, לתת לו 7.5% נכות". 46. מדברי המומחה עולה כי אין לקבל את טענת התובע לפיה הנכות היא נגזרת ישירה של תוצאת ה-EMG ולראיה חל שיפור ניכר בין שתי הבדיקות הנ"ל. מעבר לכך, בחקירתו התחוור כי הקביעה בדבר 7.5% נכות משקפת איזון בין הבדיקות השונות לרבות הממצא כי בבדיקה קלינית לא נמצאו הגבלות. עוד הסביר בהקשר זה (עמ' 14 שורה 19 לפר'): "ת. ...יש עדות לפגיעה, יותר נכון ללחץ עצבי, הלחץ העצבי יכול אולי להשפיע בצורה שלא מדידה ע"י הבדיקה שלי, ולכן זה עניין לשיקול דעת. אני שקלתי ושקללתי, וזה לא היה קל לי להגיע למסקנה שמגיע לו אחוזי נכות עבור הלחץ העצבי הזה שיש לו בעצב, שמבוטא ע"י בדיקת ה - EMG. אני מסכים שהבדיקה הקלינית שלי תקינה". במסגרת חקירתו על ידי ב"כ הנתבעות ניסה האחרון לטעון כי יש לבכר את הבדיקה הקלינית דווקא על פני הבדיקה האלקטרומיאוגרפית, ואילו המומחה חזר והדגיש כי היה צורך לשקלל את כל הממצאים שעלו מסוגי הבדיקות השונות (עמ' 15 שורה 10 לפר'): "ת. ...לבדיקה הקלינית יש גבול מסוים, היא לא חודרת נימים ולב ואפשר לבדוק כל סעיף עצב בנפרד. היא בודקת בדיקה כוללת. אני נוגע באצבעות, משווה את הנגיעה ליד השניה, ואני שואל את החולה, האם יש הבדל...התחושה הזו היא בדיקה תחושתית עקרונית לא מושלמת, כי אם הוא צריך במקצוע שלו להרים משהו שאני לא יכול לשחזר אותו במרפאה שלי, וזה מפריע לו במידה מסוימת, כי בכל זאת יש עדות ללחץ עצבי בבדיקת ה - EMG שאני לא יכולתי להגיע אליה בבדיקה הקלינית, אז יש לי עדות אובייקטיבית בבדיקת ה - EMG שיש לחץ שלא נעלם...לכן אני חייב להתחשב גם בנושא הזה". ובהמשך (עמ' 16 שורה 2 לפר'): "בדיקת ה - EMG מראה שיש לחץ, לא גבולי, ברור מאוד. עדיין יש לחץ על עצב המדיאנוס. אני לא יכול להתעלם מזה, ואני לא יכול להגיד הבדיקה הקלינית שלי היא כ"כ מושלמת וללא דופי, כמו שאמרת". בכל הנוגע למידת ההשפעה של פגיעה בעצב המדיאנוס, באזור התעלה הקרפלית העיד, כי הדבר יבוא לידי ביטוי בהשפעה תחושתית על אצבעות 1,2,3, ולעיתים 4 או על תנועה מוטורית של האגודל בלבד. בעניינו אכן הפגיעה היתה בתעלה הקרפלית אולם בפועל (עמ' 11 שורה 1 לפר'): "ת. ...לא מצאתי לא פגיעה בתנועת האגודל ולא פגיעה תחושתית באצבעות". המומחה נדרש גם לפער בין קביעת המל"ל ובין חוות דעתו והסביר כי במישור העצבי קיימת התאמה בין שתי הקביעות ואילו מקורו של הפער בעובדה כי בבדיקה שביצע לא מצא הגבלה בתנועה ואילו מומחי המל"ל כן אתרו מגבלה כאמור. 47. מצאתי לקבל את מסקנות מומחה ביהמ"ש אשר עדותו ותשובותיו בחקירתו הצביעו כי בחן באופן יסודי ומעמיק את מצבו הרפואי של התובע. כך נתן ביטוי לתלונותיו, לבדיקות האובייקטיביות והבדיקה הקלינית ושקל את מלוא השיקולים הרלבנטיים. אני סבורה, כי הסברו לפער בקביעותיו מול קביעות המל"ל מניח את הדעת בנסיבות, וכאשר הוא הצביע על מגמת השיפור הנשקפת כבר מהממצאים האובייקטיביים, יש יסוד רחב ואמין לקבלת חוות הדעת. הנכות הרפואית והשפעתה על תפקודיות התובע 48. לטענת ב"כ התובע, נכותו התפקודית של התובע עולה על נכותו הרפואית נוכח העובדה כי פרנסתו בעבודת כפיים והוא מתקשה בהבנת השפה העברית. לראיה הוא פוטר מעבודתו לאחר התאונה, ביום 28.10.07. עפ"י עדות התובע, חש כאבים, חוסר תחושה וטווח תנועת יד מוגבל ולכך יש להוסיף כי מדובר בידו הדומיננטית. בנוסף, ואף בהתעלם מהקושי בהבנת השפה העברית, התובע הינו טכנאי חשמל ונדרש לביצוע עבודות עדינות בידיו. נוכח האמור מבקש להכיר בנכות תפקודית בשיעור של 20%. מנגד טוענות הנתבעות וצדדי ג' כי לנכות התובע אין השלכה תפקודית וכי בדיקתו הקלינית התקינה תומכת בכך. בכל מקרה הנכות בגין הצלקת וודאי אינה משפיעה תפקודית ועל כן נכותו התפקודית עומדת לכל היותר על שיעור של 7.5% בלבד. הנתבעות מבקשות להיתמך בקביעת המל"ל כי אין להפעיל את תקנה 15 ובעובדה כי התובע שב לעבודה לאחר התאונה ואף השביח את שכרו. 49. במסגרת חקירתו נדרש המומחה להתייחס להשפעת הנכות הרפואית והעיד (עמ' 17 שורה 10 לפר'): "ת. הרפואית הפונקציונאלית. אני עומד על זה. פגיעה עצבית או לחץ עצבי שיכול להצביע על פגיעה עצבית, אשר גורם להאטה במוליכות העצבית של אותו עצב זו פגיעה פונקציונאלית". הלכה היא, כי בבוא ביהמ"ש לבחון את השפעתה של נכות רפואית ומידת פגיעתה על כושר ההשתכרות אין להסתפק רק בבחינת הפגיעה בכושרו לתפקד במקצועו הנוכחי. על ביהמ"ש לבחון את הנתונים אודות כישורי הנפגע, נסיבותיו, עיסוקו קודם לתאונה וקודם לפסה"ד והנזק הצפוי לו בעתיד. (ראה ע"א 10064/02 מגדל נ' רים אבו חנא (27.9.05)) הנכות שנקבעה ע"י ד"ר ינאי בגין הנזק לעצם המדיאנוס על ההגבלה שנותרה הנה, מעצם טיבה, בגדר נכות תפקודית במיוחד למי שבמקצועו קיימת דרישה לעבודת כפיים. יחד עם זאת, שיעורה של הנכות והביטוי המצומצם מלמד על השפעתה שמצויה במגמת שיפור. בהתחשב בכך, אני סבורה, כי השפעת הנכות על כושר ההשתכרות עולה כדי שיעור הנכות הרפואית. איני מקבלת את טענת התובע כי נוכח השכלתו נכותו התפקודית גבוהה יותר שכן אף עובר לתאונה לא עבד כטכנאי חשמל, כפי שטענו הנתבעות וצדדי ג'. הפסדי שכר לעבר 50. לטענת התובע, עובר לתאונה השתכר סך של 4,600 ₪ ברוטו לחודש אשר הינם סך של 5,470 ₪ משוערך. לולא התאונה היה משביח את שכרו אם בעבודה אצל הנתבעת 1 או בעבודה כטכנאי חשמל אצל מעביד אחר עד לכדי סך של 7,000 ₪ ברוטו לחודש. על פי הצהרתו, שהה התובע בתקופת אי כושר מלא משך חמישה חודשים במהלכם פוטר ביום 28.10.07. בחודש דצמבר 2012 החל לעבוד בעבודה התואמת את מגבלותיו בניקוי שולחנות במסעדת "קליפורניה" וזאת עד לחודש נובמבר 2008 ושכרו הממוצע היה 2,265 ₪ ברוטו. בחודש נובמבר 2008 המסעדה נסגרה ולכן היה מובטל למשך חודש. בחודש ינואר 2009 נפתחה המסעדה תחת שם חדש, "רסטו בר", והתובע חזר לעבוד בה בשכר ממוצע של 2,353 ₪ עד סוף חודש מרץ 2009. בחודש אפריל 2009 שוב היה מובטל. מחודש מאי 2009 ועד חודש אוגוסט 2009 עבד התובע, באמצעות חברת כוח אדם, כפועל אריזה בשכר ממוצע של 4,175 ₪. החל מחודש ספטמבר 2009 ועד היום מועסק התובע כפועל אריזה בחברת "ישראפייפר תעשיות נייר בע"מ" בשכר ממוצע של 5,800 ₪ ברוטו. התובע נעץ את ההשבחה בשכרו בעבודה שעות נוספות על מנת למנוע פיטוריו ולדבריו עובד חמישה ימים בשבוע 12 שעות וכן חצאי ימים בימי שישי ולעיתים משמרות לילה, וטען כי ספק אם יוכל להמשיך בעבודה כאמור זמן רב נוכח מוגבלותו. 51. התובע עותר לקבלת פיצוי בגין הפסד שכר מלא לחמישה חודשי עבודה החל ממועד התאונה ועד 12/07 לפי סך של 5,470 ₪ לחודש וסה"כ 27,000 ₪. באשר לתקופה מחודש 12/07 ועד חודש 8/09 טוען להפסד הפרשים בין שכרו הממוצע בתקופה זו שהינו 2,207 ₪ בערך נומינלי ובשערוך סך של 3,263 ₪ ובין שכרו עובר לתאונה. סה"כ 65,000 ₪ בצירוף ריבית. מנגד טוענות הנתבעות וצדדי ג' כי התובע לא הוכיח את הפסדיו לעבר וכי לא קיימת נכות תפקודית כלל. התובע שב לעבודה לאחר התאונה לרבות לעבודות שכוללות מאמץ פיסי והוא השביח את שכרו אף אם הדבר הינו תוצאה של עבודה שעות נוספות. בנוסף נטען כי העובדה שלאחר התאונה נדרש התובע להחליף מספר עבודות אינה קשורה לתאונה ומגבלותיו, שכן מדו"ח רציפות הביטוח לעיל עולה כי התובע לא התמיד בעבודה אחת אף בתקופה שעובר לתאונה. נוכח האמור מציעות הנתבעות לפצות את התובע בגין חודשי אי הכושר שלא שולמו בגינם דמי פגיעה דהיינו 9,188 ₪ עבור חודשיים. 52. מקובלת עלי טענת ב"כ התובע, כי בכל הנוגע להפסדי העבר יש מקום לאבחן בין התקופות. התקופה הראשונה היא תקופת אי הכושר של 5 חודשים, שהוכרו ע"י המומחה בניכוי דמי הפגיעה. התקופה השניה מדצמבר 07' ועד אוגוסט 09' שבה עבד עבודות שונות בשכר נמוך מזה שהשתכר אצל הנתבעת 1 עובר לתאונה. והתקופה השלישית מאז אוגוסט 09' שבה עלה שכרו על שכרו אצל הנתבעת 1. אני סבורה, וכפי שהתרשמתי, שהתובע הוא איש עבודה, שבחר לאחר קרות התאונה לעשות מאמץ למצוא לעצמו פרנסה על אף מומו, ובניגוד לטענת הנתבעות וצדדי ג', אין לראותו כמי שאינו מצליח דווקא להתמיד בעבודה אלא שבחירותיו, במציאת תעסוקה, הגם שלא תמיד הלמו את כישוריו או היו קשורות קשר הדוק לתאונה, נבעו מצוק העיתים. בהתחשב בתקופות הנ"ל, בהשפעת הנכות הרפואית, בחזרתו לעבודה במומו, על מקומות העבודה השונים, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 48,000 ₪. אובדן כושר השתכרות 53. התובע מבקש לפסוק לו פיצויים בגין הפסד זה עד גיל 67 ולפי נכות תפקודית של 20%. סה"כ פיצוי בסך של 252,000 ₪. הנתבעות וצדדי ג' מתנגדות לחישוב זה וטוענות כי התובע השביח שכרו לאחר התאונה באופן שאינו מזכה אותו בפיצוי כלל בראש נזק זה. לחילופין טוענות כי יש לחשב את הפסדיו לפי נכות תפקודית של 4% ולפי שכרו עובר לתאונה בסך של 4,594 ₪ ולמשך 18 שנים נוספות, סה"כ 30,640 ₪. כידוע השכר שהנפגע השתכר ערב התאונה הוא הבסיס לחישוב גם בעתיד בהעדר ראיות אחרות. ואם לא עבד הנפגע במקצועו טרם התאונה, אין לערוך את החישוב על פי שכר כנ"ל. (ראה: רע"א 1488/13 שמש נ' המועצה המקומית מודיעין (3.7.13)) אמנם הוכח כי התובע השביח שכרו לאחר התאונה אולם ייתכן ויכול היה להשביח שכרו אף יותר לולא נכותו. המומחה היטיב להסביר ולהבהיר כי חרף שבדיקתו הקלינית היתה תקינה קיימת אפשרות לפגיעה עצבית בעלת השלכה תפקודית ויש לתת לכך ביטוי במסגרת פיצוי התובע ברכיב נזק זה. על כן בהתחשב בכישוריו של התובע, נכותו והשפעתה, השתלבותו במסלול תעסוקתי שיכול וישתנה, יש לפצותו לעתיד בסך גלובלי של 43,500 ₪. הפסדי פנסיה 54. התובע עותר לפיצוי בסך של 126,000 ₪ לפי הפסד של 10% מהשכר החודשי בסך של 7,000 ₪ ובהתאם לחובת מעביד על פי חוק להפריש כאמור. מנגד טוענות הנתבעות וצדדי ג' כי היות ולא עלה בידי התובע להוכיח הפסד שכר וודאי לא נגרמו לו הפסדי פנסיה. לחילופין טוענות כי יש להפחית את שיעור התגמולים שהתובע היה נדרש לשלם משכרו מראש נזק של הפסד שכר וכי יש לערוך היוון כפול כך שבכל מקרה מדובר בסכום זניח. ברי, כי חובת התובע להוכיח את הפסד הפנסיה שלו ואת שיעורה, ואת זאת לא עשה באופן מלא. עם זאת אני נותנת דעתי להפסדיו בתקופה בה תר אחר עבודה אחרת, ולאלו שיגרמו לו בעתיד בשיעור להן היה זכאי בניכוי ההפרשות הרלבנטיות , ופוסקת לו סך של 20,000 ₪. צד ג' עבר ועתיד 55. התובע עותר לקבלת פיצוי בסכום גלובלי של 50,000 ₪ בטענה כי נזקק לעזרה חריגה של בני משפחה וכי יזקק לכך בעתיד. הנתבעות וצדדי ג' מתנגדות לבקשה זו וטוענות כי פגיעת התובע אינה מכריחה סיוע כאמור וכי התובע שב לתפקוד לאחר התאונה. התובע לא הוכיח עזרה בשכר ולא הוכיח כי העזרה שקבל אם בכלל היתה חריגה באופן המזכה בפיצוי כאמור. 56. אכן הפסיקה קובעת כי יש להוכיח נזק מיוחד לעבר, אשר ספק אם הוכח כדבעי. לנוכח תקופת אי הכושר המוגבלת, בהתחשב בסיוע הזולת שנפרש באופן מוגבר בסמוך לתאונה והשלכת הצורך בכך בעתיד, אני קובעת כי יש לפצות את התובע בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסכום גלובלי בסך של 10,000₪. כאב וסבל 57. התובע אושפז לחמישה ימים ועבר ניתוח. התובע עותר לקבלת פיצוי בסך של 200,000 ₪ נוכח מגמה לטענתו של העלאת רף הפיצוי בתביעות דומות. הנתבעות וצדדי ג' מצדן טענו כי יש לפצות את התובע בסך של 22,521 ₪ בלבד על בסיס נכותו הרפואית ואשפוז למשך 4 ימים. אני סבורה כי בהתחשב בשיעור הנכות, ימי האשפוז והטיפולים הרפואיים, לרבות הניתוח שהתובע עבר, אני פוסקת לתובע סך של 30,000 ₪ בגין ראש נזק זה. סיכום ביניים 58. מן האמור לעיל עולה כי כלל הפיצוי מגיע לסך של 151,500₪ ולאחר ניכוי אשם תורם, ותקבולי מל"ל משוערכים ( 40,800 ), יהיה התובע זכאי לסך של 80,400 ₪. סוף דבר 59. לאור האמור, אני קובעת כדלקמן: א. הנתבעות ישלמו לתובע סך של 80,400 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 14,300 ₪. ב. צד ג' 1 תשלם לנתבעות סך של 8040 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה יחסית ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1430 ₪ . ג. צד ג' 2 תשלם לנתבעות סך של 16,080 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה יחסית ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2846 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. בטיחות בעבודה