1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1970, בעקבות תאונת עבודה שאירעה ביום 12.3.01. התובע הגיש תביעתו זו נגד נתבעת מס' 1, מעבידתו במועד התרחשות התאונה (להלן: "הנתבעת"), ונגד נתבעת מס' 2, המבטחת של הנתבעת במועדים הרלוונטיים לתביעה. לטענת התובע, עת עבד בלילה בהצבת תמרורים וקונוסים בכביש, הוא ביקש להטיל את מימיו, פסע מעל גדר הכביש, ירד במדרון ובדרכו חזרה, החליק ונפגע בפלג גופו השמאלי (להלן: "התאונה"). ממקום התאונה, הובהל התובע למרכז הרפואי סוראסקי, שם אובחן אצלו "קריעה" בכתף השמאלית וחולשה ביד שמאל לכל אורכה. הנתבעות כופרות בחבותן כלפי התובע ומכחישות את נסיבות קרות התאונה. הדיון פוצל כך שתידון תחילה שאלת החבות. נסיבות התרחשות התאונה 2. כאמור, לטענת התובע, התאונה ארעה בדיוק עת סיים את עבודתו, לאחר שאסף את הקונוסים וטרם החל בנסיעתו. מנגד טוענות הנתבעות, כי התאונה ארעה לאחר סיום העבודה ובמהלך הנסיעה. 3. מטעם התובע, העיד התובע בעצמו ומטעם הנתבעות העידו; ד"ר אייל ביקלס - מומחה לבטיחות ומר אלון עדקי - עובד נוסף שהועסק אצל הנתבעת במועד התרחשות התאונה (להלן: "עדקי"). 4. הנתבעות נסמכות על עדותו של עדקי שלדבריו התאונה אירעה כשסיימו את עבודתם הלילית והחלו בנסיעתם, התובע ביקש ממנו לעצור כדי להתפנות, לאחר שנסעו ברכב מספר ק"מ (עמ' 10, ש' 10-12). 5. אין מחלוקת בין הצדדים אודות דרך נפילת התובע, המחלוקת נעוצה בשאלה אם התאונה אירעה לפני נסיעתם או לאחר שכבר החלו בנסיעה. לטענת הנתבעות, עדותו של התובע מהווה עדות יחידה של בעל דין בעל אינטרס מובהק בקבלת התביעה, ואשר עומדת בסתירה לעדותו של עד ההגנה - עדקי, הנטול כל אינטרס בתביעה, ועל כן יש להעדיף את גרסת עדקי על פני זו של התובע. עיון במסמכים שהוצגו בפניי אכן מעלה תהיות אודות השעה שבה התרחשה התאונה: לטענת התובע, התאונה התרחשה בערך בשעה 2:00; עיון בטופס דמי הפגיעה מראה, כי התובע דיווח למל"ל שהתאונה אירעה בשעה 2:40, כלומר, התובע יכל אף להיזכר ולדווח על השעה והדקות המדויקות שבהן התרחשה התאונה; בטופס של סיכום טיפול הרפואי שקיבל באותו יום במרכז הרפואי, נרשם כי התובע התקבל בשעה 2:52; בנוסף, התובע בעדותו אף הצהיר, כי הנסיעה ממקום התאונה אל המרכז הרפואי אורכת כ- 20 דקות (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 14-15). מנתונים אלה עולה שגם אם נקבל את גרסת התובע שהעבודה אכן הסתיימה באותו יום בשעה 2:00, הרי שההנחה המתקבלת מהאמור לעיל היא, שהתובע, ביחד עם עדקי, כבר התחילו בנסיעתם אך הספיקו לנסוע מספר קילומטרים בלבד, עד שהתובע ביקש מעדקי לעצור בצד הכביש - דבר שמתיישב היטב עם האמור בעדות עדקי. התובע לא נתן תשובה מספקת לנתונים הנ"ל, זאת בנוסף להתרשמותי החיובית מעדותו של עדקי. על כן ומשכך הם פני הדברים, קובעת אני שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי, ועל כן אני מקבלת את גרסת הנתבעות בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה. אחריות הנתבעות 6. לטענת התובע, הנתבעות התרשלו והפרו חובה חקוקה, בכך שלא הציבו שירותים ניידים במקום העבודה ולא סיפקו תאורה במקום התאונה. מנגד טענו הנתבעות, כי הן לא התרשלו וכי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש. 7. הנתבעות הציגו את חוות דעתו של ד"ר אייל ביקלס - ממוחה בתחום הנדסת בטיחות. לדעתו, במקרה דנן, לא מוטלת חובה על הנתבעת לספק לתובע שירותים ניידים במקום שבו עבד התובע. כבר בשלב זה ייאמר, כי איני מקבלת מסקנותיו הנ"ל של ד"ר ביקלס וזאת ממספר טעמים: מעדותו מתקבל הרושם, כי הוא לא טרח לבצע ולערוך בדיקות כלשהן במקום התאונה. הוא אף לא בדק מה אופי, סוג והיקף העבודה שהתבצעה באותו מקום - נתון שהינו כה חשוב לביסוס מסקנותיו - כפי שיובהר בהמשך. יתרה מזו, מעדותו עולה, כי על אף שלא בדק את הנתון הנ"ל, הוא יצא מנקודת מוצא מוטעית, לפיה, העבודה של הנתבעת, וכתוצאה מכך עבודת התובע, הינה עבודה קצרה אשר הסתיימה תוך מספר שעות. ואילו מעדות התובע עולה, כי העבודה בוצעה במשמרות ולפחות נמשכה כשבוע וחצי - טענה שלא נסתרה ע"י הנתבעות. הפרת חובה חקוקה 8. חמישה הם יסודותיה של העוולה בדבר הפרת חובה חקוקה: א. חובה מוטלת מכוח חיקוק. ב. החיקוק נועד לטובתו של הניזוק. ג. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו. ד. ההפרה גרמה לניזוק נזק. ה. הנזק אשר נגרם הינו מסוג הנזק שאליו נתכוון החיקוק. (ע"א 145/80 וענקין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113) להלן אדון בכל אחת מיסודות אלה, ככל שהם נוגעים לתביעה שלפנינו. 9. התקנות הרלוונטיות למקרה שלפנינו, הינן תקנות הבטיחות בעבודה (נוחיות), תשכ"ה - 1965 (להלן: "התקנות"). סעיף 6 לתקנות מורה כדלקמן: "נוחויות במקום עבודה ארעי; (א) במקום בניה או בניה הנדסית, מחצבה ארעית ומקום קידוח לנפט או למים יהיו נוחויות בהתאם לחלקים א', ג', ד' ו-ה' לתוספת. (ב) הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו במקום בניה או בניה הנדסית כאשר יש למבצע יסוד סביר להניח שהבניה או הבניה ההנדסית יושלמו תוך פחות מששה שבועות". התקנות מורות על הצבת "נוחיות" במקום בניה או בניה הנדסית. "מקום בניה" ו"מקום בניה הנדסית" מוגדרים בתקנה 1: "כחצרים שבהם מבצעים פעולת בניה או בניה הנדסית שלגביהן חלות הוראות הפקודה לפי הסעיפים 66 ו-67 לפקודה". ההפניה הינה לפקודת הבטיחות בעבודה - 1946. אולם, פקודה זו תוקנה והוחלפה בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל - 1970. אך אין ספק, כי המקרה שלפנינו אכן נכנס בהגדרות הנ"ל ובכך מתקיים התנאי הראשון. 10. בטרם אדון בשאלת התקיימותם של שאר התנאים, מצאתי לנכון לדון בשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל ההוכחה לצורך החלת ההגנה הקבועה בתקנה 9(ב) לתקנות. עיון בהוראת תקנה 9(ב) לתקנות, מלמד, כי המחוקק העמיד הגנה לנתבעת כשהנטל להוכחת קיומה של הגנה זו, מוטל על כתפיה היא ולא על כתפי התובע. שכן, עליה להראות שהיה לה "יסוד סביר להניח" שהעבודות אשר בוצעו, יושלמו תוך פחות מששה שבועות. הנתבעות לא עמדו בנטל ההוכחה, הן לא הציגו ולו ראיה אחת המעידה על היקף העבודה שבוצעה באותו מקום, ועל הזמן שנדרש לצורך השלמת ביצוע העבודות שבוצעו באתר העבודה. למעלה מן הנדרש, אחזור ואציין שמהתשתית העובדתית שהונחה בפני עולה, כי לא מדובר בעבודה חד פעמית, כפי שצויין בחוות דעת המומחה, אלא בעבודה שלפחות נמשכה שבוע וחצי, בה נידרש התובע לעבוד במשמרות ובהיקף של כ- 7 שעות יומיות. 11. התנאי שני - החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק. אין ספק שחיקוק הבא לקבוע רמת בטיחות בעבודה או להגן על בריאות העובד, הוא חיקוק שנועד לטובתו, והצבת שירותים ניידים במקום העבודה, אכן נועדה לטובת התובע ועל כן גם תנאי זה מתקיים בענייננו. 12. התנאי השלישי - המזיק הפר את החובה המוטלת עליו. תנאי זה מתקיים במקרה שלפנינו, שכן אין חולק שהנתבעת לא הציבה שירותים ניידים באתר העבודה. 13. התנאי הרביעי - הפרת החובה היא שגרמה לנזק. קרי, חייב להתקיים קשר סיבתי בין הנזק לבין הפרת החובה - קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. באשר לקיומו של קשר סיבתי עובדתי, יש להוכיח, כי אשמו של המזיק היה הסיבה או אחת הסיבות לנזק, כלומר, שללא ההפרה לא היה הנזק נגרם. וכאן מתבקשת השאלה, האם היה הנזק נמנע, אילו קיימה הנתבעת את חובתה? אכן, אין כל אפשרות להוכיח פוזיטיבית, כי אלמלא מחדל הנתבעת היה הנזק נמנע, על כן השאלה היא, האם על פי חומר הראיות, הוכח כי מחדל זה תרם בצורה מהותית לקרות הנזק? מהמסכת העובדתית שהושתתה בפני עולה, כי התובע, מרצונו החופשי, בחר דווקא לעצור בצד הכביש, ליד מעקה, לעבור את המעקה, כשהינו מודע היטב, לקיומו של מדרון, הוא הסתכן וירד במדרון, וזאת על אף שהדבר התרחש בשעות הלילה המאוחרות כשעלטה מוחלטת מסביב. 14. אם כן, השאלה המתבקשת היא, האם הצבתם של שירותים ניידים באתר העבודה, היה יוצר, הלכה למעשה, מציאות אחרת, אשר במסגרתה היה סביר יותר להניח, שהתובע לא היה מטיל את מימיו במקום הנ"ל וכתוצאה מכך מחליק ונופל, מאשר להניח שהוא היה בכל זאת בוחר לעשות כן ובאותו מקום? נראה לי שיש לענות על התשובה הזו בשלילה, שכן ניסיון החיים מלמדנו שגם אם הוצבו שירותים ניידים באתר העבודה, הרי אין זה מן הנמנע כי הניזוק, לאחר שעזב את אתר העבודה, יצטרך בכל זאת להטיל את מימיו שוב ולהסתכן בלעשות זאת, דווקא במקום שבו בחר. עלי לציין, שאכן נעוץ קושי מסוים בהוכחת קיומו של קשר סיבתי במקרים מעין אלה. ובהקשר זה, יפים דבריה של המלומדת בר שירה בספרה: "הפרת חובה חקוקה" דיני הנזיקין - העוולות השונות (ג' טדסקי עורך, תשל"ט) 45: "קושי מיוחד בהוכחת הקשר הסיבתי מעוררים המקרים בהם הנתבע הפר חובה חקוקה המוטלת עליו, ובכך לא איפשר לתובע לקיים חובה המוטלת על התובע עצמו. כגון שעל מעביד מוטלת חובה לספק ציוד מגן לעובדיו ועל העובדים מוטלת חובה להשתמש בציוד זה. משארעה תאונה עקב העדרו של ציוד מגן קיים קושי להוכיח שלו היה המעביד מקיים את חובתו ומספק את הציוד הנדרש, היה העובד משתמש בו. ללא הוכחה כזו לא ברור, אם הפרת החובה מצד המעביד היא 'סיבה בלעדיה אין' לקרות התאונה. כלומר, האם יש קשר סיבתי עובדתי בין אשם המעביד ובין הנזק. הקושי במקרים מסוג זה נעוץ בכך שנוכח נתון עובדתי לגבי התנהגותו של הנתבע עומד גורם היפותטי שהוא התנהגותו של התובע. עם זאת גם במקרים כאלה על התובע מוטל להוכיח על פי מאזן ההסתברויות שלו היה הנתבע ממלא אחר חובתו היה הניזוק ממלא אחר חובתו שלו והתאונה היתה נמנעת" . במקרה שלפנינו, סבורה אני שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ולא הצליח להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין הפרת החובה החקוקה. לפיכך אני דוחה את טענת התובע בנוגע להטלת אחריות על הנתבעת מכוח העוולה של הפרת חובה חקוקה. 15. באשר לטענת הפרת חובה חקוקה בנוגע לאי אספקת תאורה במקום התאונה, אציין כי לא הוכח בפניי שמוטלת חובה חקוקה על הנתבעת לספק תאורה לתובע במקום שבו אירעה התאונה. מה גם, ולמעלה מן הנדרש אציין, כי מעדותו של עדקי עולה, כי ברכב שבו נסעו, אכן היה פנס - דבר שלא הוכחש על ידי התובע. התובע יכל להשתמש בפנס לצורך הארת דרכו, והטענה שיש להטיל אחריות על הנתבעת משום שעדקי "לא מצא לנכון להאיר את דרכו של התובע עת נאלץ להתפנות בצידי הכביש", הינה חסרת כל היגיון ודינה להידחות. רשלנות 16. ב"כ התובע לא התייחס בסיכומיו לטענת הרשלנות שהועלתה בכתב תביעתו, ובכך טענה זו נזנחה על ידו. "טענה שנטענה בכתב טענות, אך לא הועלתה לפני בית המשפט בסיכומים, דינה כדין טענה שנזנחה, והשופט אינו חייב לדון בה" (ראה: ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית - 1005, עמ' 512). על כן, איני רואה צורך לדון בטענה זו, אולם ולמעלה מן הנדרש, מצאתי לנכון לציין, כי ספק אם בנסיבות המקרה שלפנינו, אכן קיימת חובת זהירות קונקרטית. סיכום 17. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות. התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ + מע"מ כחוק.הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. בטיחות בעבודההנדסה / מהנדס