התובעת נפגעה בתאונת עבודה במקום עבודתה בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע ונגרמו לה נזקי גוף. לטענת התובעת, הנתבעת, שהיא מעבידתה, התרשלה כלפיה, ולכן חלה עליה החובה לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מן התאונה. כללי: בעלי הדין: 1. התובעת, ילידת שנת 1953. עובר לתאונה המפורטת להלן עבדה התובעת כמרכזת משק בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע (להלן-"בית החולים"). התובעת הייתה והינה עובדת של הנתבעת. 2. הנתבעת, מדינת ישראל, הייתה והינה מעבידתה של התובעת, והייתה והינה הבעלים של בית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע (להלן-"בית-החולים"). התאונה וטענות הצדדים: 3. ביום 10.3.1999 נפגעה התובעת בתאונת עבודה. וכך מתארת התובעת את התאונה בסעיף 4 לכתב התביעה: "א) בתאריך 10.3.99 עבדה התובעת כמרכזת משק במחלקה הגריאטרית בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע אשר בבעלות הנתבעת (להלן-"ביה"ח"); במהלך עבודתה נדרשה התובעת להעביר מטען כביסה באמצעות עגלת כביסה ייעודית (להלן-"העגלה") ולהכניסה לתוך המחלקה הגריאטרית. בחלקה התחתון של העגלה קיים מעצור הנועל את גלגליה והמופעל באמצעות פעולת לחיצה ו/או הרמה ע"י רגל המפעיל. לצורך הזזת העגלה שיחררה התובעת את המעצור ע"י הרמתו באמצעות רגל ימין, ותוך כדי כך פגעה רגלה הימנית בדופן הברזל של העגלה בעוצמה. ... " כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בכף רגלה הימנית ונאלצה לעבור ניתוח. לטענת התובעת נגרמה לה נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה. 4. טוענת התובעת כי הנתבעת אחראית לקרות התאונה, ועל כן עליה לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. 5. טוענת הנתבעת שלא רובצת על שכמה כל אחריות לתאונה, ויש לדחות את תביעת התובעת כנגדה. לחילופין, טענה הנתבעת, שלתובעת לא נגרמו נזקים כלשהם בגין התאונה, וכי התובעת התקדמה בעבודה ושכרה עלה. חוות הדעת הרפואיות: 6. התובעת צירפה לכתב תביעתה את החלטת וועדה רפואית לעררים אשר קבעה שכתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5%, אך התובעת מסוגלת לחזור לעבודתה בהיקף מלא. כן צרפה התובעת את חוות דעתו של ד"ר אדלמן, אשר קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10%. 7. הנתבעת צירפה את חוות דעתו של פרופ' משה סלעי, בה קבע כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. 8. הצדדים הסכימו למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אשר חוות דעתו תהיה בנוסף לחוות דעת המומחים מטעם הצדדים. בהסכמת הצדדים מונה פרופ' ישראל דודקביץ למומחה מטעם בית המשפט. פרופ' דודקביץ קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות זמנית בשיעור 100% למשך חודשיים, ו-10% לחודש נוסף. לאחר מכן נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5% עקב מצב לאחר חבלה בכף רגל ימין שלוותה בגנגליון שהוסר בניתוח ואשר מתבטא בכאבים , ברגישות מעל ה- ATFL, בהגבלה מינימלית בתנועת הקרסול ובשינויים ניווניים קלים בהדמיה. 9. הצדדים בחרו שלא להזמין את המומחים הרפואיים לחקירה על תצהיריהם. נראה שיש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' דודקביץ על פני חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, שכן מדובר בחוות דעת ניטרלית, העולה בקנה אחד עם חוות הדעת של הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל. העדויות: 10. מטעם התובעת העידה התובעת בלבד, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה על תצהירה. בתצהירה חזרה התובעת על תיאור התאונה המפורט בסעיף 4 לכתב התביעה, ופירטה את נזקיה, לגרסתה. מחקירתה הנגדית של התובעת עולה כי החלה לעבודת בבית החולים בשנת 1980 כעובדת קבלן, אך בשנת 1987 התקבלה לעבודה בבית החולים כעבודת מן המניין; בעבודתה הייתה עצמאית, ואף אחד לא היה נותן לה הוראות כיצד עליה לבצע את עבודתה; עבדה ימים רבים עם עגלה דומה לזו שממנה נפגעה, לטענתה. לדבריה, בעת התאונה עבדה עם עגלה לא תקינה, היה חתך בסטופר של העגלה, ברזל שבור שנכנס לה ברגל, שכן הייתה עם קבקב פתוח וחתך זה נכנס לה ברגל, אך אינה יודעת כיצד נכנס לה הסטופר ברגל. לאחר מכן אומרת שהסטופר היה מקולקל; נעדרה מהעבודה במשך כחודשיים וקיבלה שכר מהמעביד, והמעביד קיבל את דמי הפגיעה מהמל"ל; מודה שקודמה בעבודה; העוזרת שסייעה לה בעבודות הבית הייתה הבת שלה, ושילמה לה 1,500 ₪ לחודש. 11. מטעם התובעת העידו מנהל הרכש בבית החולים מר יצחק פדלון, ומנהל משאבי בבית החולים מר אלי בן פורת. 12. מר פדלון העיד שהעגלות נבנו על פי תכנון של מהנדס בית החולים, ותחת בקרה ופיקוח שלו ושל ממונה הבטיחות בבית החולים. העד מתאר את העגלה, את המעצורים ומטרתם. בשנת 2007, לאור דרישה של משרד הבריאות, הוחלפו העגלות מעגלות פתוחות לעגלות סגורות, אם כי מנגנון הנעילה נשאר אותו מנגנון. בבית החולים יש ממונה בטיחות, אשר בין היתר, דאג להדריך את העובדים ולהנחותם לגבי ביצוע עבודתם, אך הפעולה של שחרור התפס היא פעולה שגרתית, פשוטה ואינה מצריכה הדרכה או הסבר מיוחדים, והתובעת ביצע פעולה זו פעמים רבות קודם לכן. בחקירתו הנגדית העיד מ*ר פדלון שיש הנחייה בבית החולים שחייבים לנעות נעליים סגורות, אך עובדות המשק לא נועלות נעליים סגורות בעקרון, ואם מטפלים במעצור עם קבקב זה מסוכן; לא ערך תחקיר לאחר התאונה, מכיוון שידע על התאונה רק בעת שקיבל את כתב התביעה; בעת התאונה לא היה אדם שעורך בדיקות תקינות לעגלות. 13. מר בן פורת הצהיר על התקדמותה וקידומה של התובעת בעבודתה בבית החולים גם לאחר התאונה, והגיש לבית המשפט את תיקה האישי ששל התובעת. מהתיק האישי עולה שהתובעת אכן קודמה והתקדמה בעבודתה, ושכרה עלה באופן משמעותי. אם בעת התאונה שכרה היה כ-4,450 ₪ ברוטו לחודש, ובשנת 2008 היה שכרה כ-10,000 ₪ ברוטו לחודש. 14. לאחר תום שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם. דיון ומסקנות: כיצד קרתה התאונה: 15. בכתב התביעה טענה התובעת שהתאונה קרתה בעת שבקשה להרים את המעצור של גלגל העגלה ותוך כדי כך פגעה רגלה הימנית בדופן הברזל בעוצמה. כך גם הצהירה התובעת בתצהיר העדות הראשית שלה. בחקירתה הנגדית שינתה התובעת את גרסתה, והעידה כי המעצור היה מקולקל וכי בלטה ממנו חתיכת ברזל. אין בידי לקבל את גרסתה החדשה של התובעת, שכן על התיאור המקורי של התאונה חזרה הן בכתב התביעה והן בתצהיר העדות הראשית. אם לא די בכך, בהודעה מיום 29.7.1999 על פגיעה בעבודה אותה הגישה לביטוח הלאומי (מסמך 99 לתיק האישי של התובעת) תיאור התאונה הוא כדלקמן: "תוך כדי גרירת אוגר כביסה הרימה את מעצור הגלגל עם הרגל וקיבלה מכה ברגל." תיאור זה, שהוא הקרוב ביותר ליום קרות התאונה, תואם לחלוטין את הגרסה בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית. על כן, סבור אני שהגרסה שבכתב התביעה לקרות התאונה היא הנכונה, ולא הגרסה עליה העידה בחקירתה הנגדית. רשלנות: 16. דרך הניתוח המסורתית של עוולת הרשלנות, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה, היא בדיקת חובת זהירות מושגית, לאחריה בדיקת זהירות קונקרטית, לאחריה בדיקת השאלה האם הופרה החובה (התרשלות ואשם תורם), לאחר מכן בדיקת הקשר הסיבתי ולאחר מכן דיון בשאלת הנזק. בע"א 4486/11 פלוני נ. פלוני ( 15.7.13) קבע בית המשפט העליון מודל אחר לבחינת יסודות עוולת הרשלנות. לפי המודל החדש, יש לבדוק את ההתנהגות שגרמה לנזק, קרי, את ההתרשלות עצמה, ושם לשבץ את מבחן הצפיות הטכנית, לאחר מכן יש לבחון את הקשר הסיבתי על פי מבחן הסיכון לקרות הנזק, ורק לאחר מכן לבחון את שאלת חובת הזהירות במובן של מסננת של שיקולי מדיניות השוללים את האחריות חרף קיומה של הרשלנות. לפי מודל זה, תרשים הזרימה הוא כדלקמן: בחינת ההתרשלות (ההתנהגות העוולתית), לאחר מכן בחינת קשר סיבתי (הזיקה בין ההתנהגות העוולתית לבין הנזק) ולאחר מכן שיקולי מדיניות (בהינתן התרשלות וקשר סיבתי האם רצוי לשלול את האחריות). סבור אני שבדיקת שיקולי מדיניות האם רצוי לשלול את האחריות, מטילה על הנתבע את חובת הראיה להוכיח שיקולי מדיניות לשלילת האחריות. זה להבדיל מהמודל המסורתי שבו על התובע להוכיח את חובת זהירות המושגית. במודל החדש הוסרה חובת ההוכחה לענין חובת הזהירות המושגית מכתפי התובע והוטלה על כתפי הנתבע. יחד עם זאת הובהר בפסה"ד כי לגבי מקרי גבול או באיזור הדמדומים של דיני הנזיקין, כמו נזק נפשי או נזק כלכלי קל, או נזק שנגרם לניזוקים עקיפים, לא יוחל מודל זה, שכן במקרים אלו יש טעם להקדים את בחינת החובה לבחינת ההתרשלות (המודל המסורתי). אולם, דרך המלך במרבית המקרים תהא בחינת ההתרשלות תחילה. 17. בכל אופן, על המקרה שבפנינו יש להחיל את המודל שנקבע בע"א 4486/11 הנ"ל. ההתרשלות: 18. הנתבעת לא טרחה להעיד את מומחה הבטיחות של בית החולים. 19. מר פדלון העיד שישנה הנחייה בבית החולים שהעובדים חייבים לנעול בעבודה נעליים סגורות, אך עובדות המשק לא נועלות בעבודה נעליים סגורות בעקרון. לעניין זה יש חשיבות, שכן סביר ביותר להניח שאם התובעת הייתה נועלת נעליים סגורות בעבודה, לא הייתה נפגעת מהמעצור או שהפגיעה הייתה קטנה יותר. 20. הפסיקה הטילה חובה על מעביד ליתן לעובדיו מקום עבודה בטוח, כלי עבודה בטוחים ושיטת עבודה בטוחה. ראה לעניין זה את תיק אז' (שלום רמלה) 1058/08 יוסי אחיטוב נ. חב' מעיינות עדן ( 15.5.12) ופסקי הדין שאוזכרו שם. 21. התובעת לא הגישה חוות דעת של מומחה בטיחות על מנת להוכיח שהעגלה הייתה מסוכנת לשימוש, על כן לא הוכיחה שהעגלה לא הייתה בטוחה לשימוש. 22. התובעת לא הוכיחה שמקום העבודה בו עבדה היה מסוכן, ומהראיות עולה שמקום העבודה לא היה מסוכן. 23. כחלק משיטת העבודה הבטוחה על המעביד ליתן לתובע הוראות בטיחות בעבודה. במקרה שבפנינו הייתה חייבת הנתבעת להורות לעובדות המשק לנעול נעליים סגורות בעבודה. לא הובאה בפני כל ראיה שהוראה זו אכן ניתנה לתובעת וכי מפקח הבטיחות הינחה את התובעת לנעול נעליים סגורות בעבודה או כי העיר לתובעת שלא נעלה נעליים סגורות בעבודה. סבור אני שהנתבעת התרשלה בעניין זה. 24. בנסיבות העניין שבפנינו אכן יש קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין התאונה, כפי שנאמר לעיל, ואין כל שיקולי מדיניות לפטור את הנתבעת מאחריות. אשם תורם: 25. טוענת הנתבעת שיש לייחס לנתבעת אשם תורם, שכן התובעת עבדה עם עגלות דומות או זהות למעלה מ-10 שנים לפני קרות התאונה. 26. בע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ. יגאל תנעמי, פ"ד נח(1) 1 נפסק כי חלוקת האחריות בין המזיק לניזוק נעשית על פי מבחן האשמה המוסרית, "דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד...". משמע מכך שטענת אשם תורם כרוכה בשאלה האם יש שיקולי מדיניות לשלול את הרשלנות של הנתבעת באופן חלקי. על כן יש להתייחס בדיון בשאלה זו גם לשיקולי מדיניות האם לשלול את אחריות הנתבעת. יחד עם זאת, נקודת המוצא לעניין אשם תורם של עובד היא שלא בנקל יימצא עובד אחראי ברשלנות תורמת לתאונה שאירעה תוך כדי ביצוע עבודתו. ראה לעניין זה את ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובני הנדסה תכנון וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ. מוחמד יאסין ( 31.08.11). 27. סבור אני שיש לדחות טענה אשם תורם שטענה הנתבעת. מהתיק האישי של התובעת עולה שהתובעת קיבלה תעודות הערכה על עבודתה, וכתוצאה מכך גם קודמה בעבודה, ושכרה עלה באופן משמעותי. בדרך כלל רצונו של עובד לעבוד באופן שישביע את רצון מעבידו, ומתיקה האישי של התובעת עולה שכך היה המצב בעניינה של התובעת. בנסיבות אלו סבור אני שאין לייחס לתובעת אשם תורם. אמנם התובעת יכולה הייתה להסתכל על המעצור לפני הרמתו, אך התקנת מעצור המתכת ללא כיסוי כלשהו, יש בו משום סיכון שהציבה הנתבעת בפני משתמשי העגלה, והתובעת בתוכם, במיוחד כאשר ידעה התובעת שעובדות המשק נועלות בעבודה נעליים שאינן סגורות. לא מן הנמנע שהתקנת כיסוי גומי או כיסוי אחר למעצור המתכת היה שווה ערך להגנה שנותנות נעליים סגורות לרגלי העובדים, והתובעת בכללם. 28. אשר על כן, דוחה אני את טענת האשם התורם שטענה הנתבעת. קשר סיבתי: 29. אין מחלוקת בין הצדדים שקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מן התאונה. הנזק: אבדן השתכרות: 30. מעדותה של התובעת עולה שבעת ששהתה בחופשת מחלה, קיבלה את מלוא שכרה מהנתבעת, והנתבעת קיבלה לידיה את דמי הפגיעה מהביטוח הלאומי. על כן, לא נגרם לתובעת כל אבדן השתכרות. אבן כושר השתכרות: 31. מתיקה האישי של התובעת עולה שעובר לתאונה השתכרה התובעת כ- 4,450 ₪ לחודש ברוטו. במשך הזמן התקדמה התובעת בעבודתה, עבדה את מלוא שעות העבודה וגם עבדה שעות נוספות, וקיבלה הטבות נוספות בעבודתה בהתאם לקידום בעבודה. מתלושי המשכרות המצויים בתיק האישי של התובעת עולה שבשנת 2008 השתכרה כ-10,000 ₪ לחודש. על כן, סבור אני שלא נגרם לתובעת כל אבדן כושר השתכרות בעבודתה. 32. אמנם לתובעת נקבעו 5% נכות צמיתה, אך נכות זו לא מנעה ממנה לעבודה בעבודתה שעות נוספות ובשעות כוננות. בנוסף, אין כל סיכון שהתובעת תפוטר מעבודתה עקב נכותה, שכן מתיקה האישי עולה שהיא ביקשה מספר פעמים להתפטר מעבודתה, וביטלה בכל פעם בקשתה זו, והתובעת נענתה לביטול והשאירה אותה בעבודתה, עקב היותה עובדת מוערכת מאד. לאור זאת אין גם לפסוק לתובע כל סכום שהוא בגין סיכון לפיטורין עקב הנכות. כאב וסבל: 33. מחוות הדעת של כל המומחים ומעדות התובעת עולה שהתובעת סובלת מכאבים במקום הניתוח אותו נאלצה לעבור עקב התאונה, מאז התאונה ועד היום. בהתחשב באחוזי הנכות אני פוסק לתובעת בגין כאב וסבל את הסך 50,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין. עזרת הזולת: 34. התובעת תובעת פיצויים בגין עזרת הזולת. סבור אני שהתובעת זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה לתקופה של חודשיים בהם היה שיעור הנכות הזמנית שלה 100%. התובעת העידה שהיא שילמה לבתה את הסך 1,500 ₪ לחודש, אך לא הביאה בתה לעדות. 35. על דרך האומדן, אני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה את הסך 3,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין. הוצאות רפואיות: 36. התובעת תבעה סכומים בגין הוצאות רפואיות. 37. מאחר והנתבעת היא המעביד של התובעת, והתאונה הוכרה כתאונת עבודה, זכאית התובעת לקבל את כל הוצאותיה הרפואיות מהביטוח הלאומי, כאשר לביטוח הלאומי אין זכות חזרה למעביד. מאחר והתובעת לא פנתה לביטוח הלאומי בתביעה להחזר הוצאות אלו, אין לפסוק לתובעת כל סכום שהוא בגין הוצאות רפואיות. תגמולי מל"ל: 38. התובעת קיבלה ביום 13.7.06 תגמולי מל"ל בגין נכות מעבודה בסך 13,580 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית נכון ליום מתן פסק הדין הוא 19,073 ₪. את סכום זה יש להפחית מסכומי הפיצויים שנפסקו לתובעת. סה"כ פיצויים: 39. לאור כל האמור לעיל, סכום הפיצויים שנפסקו לתובעת הינם כדלקמן: - כאב וסבל 50,000 ₪ - עזרת הזולת 3,000 ₪ סה"כ 53,000 ₪ הפחתת גמלת מל"ל 19,073 ₪ לתשלום 33,927 ₪ סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 33,927 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום הנקוב בס"ק (1) בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. בטיחות בעבודה