1) התובעת, ילידת 1953, עבדה אצל הנתבעים כמזכירה רפואית החל משנת 1978 ועד ל-1.11.85, מועד בו פוטרה של ידיהם. לטענת התובעת, היא היתה חשופה במקום עבודתם לאבק ולעובש, שגרמו לה לנזלת אלרגית, ובשל כך לנכות צמיתה 10%. את תביעתה נגד הנתבעים משתיתה התובעת על עילת רשלנות, וכן על עילה של הפר חובה חקוקה שבפקודת הבטיחות בעבודה. 2) מחומר הראיות שלפניי עולות העובדות הבאות: א) בעת שהתובעת התחילה לעבוד אצל הנתבעים היא לא סבלה מנזלת אלרגית. ב) מקום עבודתה הראשון של התובעת אצל הנתבעים היה בארכיון רפואי של בית החולים ליולדות שליד בית החולים על שם "מאיר" בכפר-סבא (להלן: הארכיון הישן). ארכיון זה שכן בשני חדרים שבקומת מרתף. היו בו, ובעיקר, באחד משני החדרים, תיקים וקלסרים רבים וישנים. התיקים היו מונחים על מדפים עד לגובה התקרה ומלאו את החדר. בחדר, שבו היו רוב התיקים, היה רק חלון אחד, קרוב לתיקרה. מיזוג אוויר לא היה בארכיון הישן. (עדות התובעת ועדת התביעה טניה ניסל). ג) התיקים והקלסרים שהיו בארכיון הישן היו מאובקים (עדות התובעת והעדה ניסל). ד) פעולות הניקיון, שנעשו בארכיון הישן, היו שטיפת הרצפות בלבד (עדות העד לביא, מנהל כוח אדם בבית החולים, בעמ' 13). ה) עבודתה של התובעת כללה הוצאת תיקים מהמדפים ומסירתם לאחיות ולרופאים. בשנת 1980 היא ביצעה גם עבודה מיוחדת של החלפת כריכות של תיקים ישנים. ו) בשנת 1982 התחילה התובעת לסבול מהתעטשויות, מנזלת ומקוצר נשימה. תחילה היא פנתה למרפאת קופת-חולים, וכשהטיפול שניתן לה שם לא עזר, היא נשלחה לבצע בדיקת אלרגיה. תוצאות הבדיקה הזו היו שליליות (עדות התובעת בעמ' 22). ז) באפריל 1984 נבדקה התובעת על ידי רופא תעסוקה, מומחה למחלות אלרגיות, שקבע, כי היא סובלת מנזלת לא-אלרגית (ALLERGIC VASOMTOR RHINITIS NON), וכי אין צורך להוציאה מעבודתה (ת/8 מ-24.4.84). ח) באוגוסט 1984 נבדקה התובעת במרפאה למחלות אלרגיות שבבית החולים "בילינסון", אז נמצא לראשונה, כי היא סובלת מ"רגישות חזקה לאבק הבית (HOUSE DUST MITE), ותגובות בינוניות לעבשים" (ת/21 ות/22 ועדות ד"ר קורלט). ט) לטענת התובעת, היא עבדה בארכיון הישן עד אמצע שנת 1984. מעדותה עולה, כי היא הועברה לעבודה במחלקה אחרת לאחר שנודע לה, כי היא סובלת מאלרגיה, אך לפני שידעה מהי סיבת האלרגיה, כלומר, לפני אוגוסט 1984 (עמ' 24). התובעת מספרת גם, כי לאחר שנודע לה, כי היא סובלת מאלרגיה אמרה לממונה עליה, שאינה מוכנה לעבוד בארכיון הישן ו"... אז לוזיה הורה לי לעבור לעבוד בארכיון החדש בביה"ח מאיר" (שם). מהמכתב נ/1/א עולה, כי העברת התובעת מהארכיון הישן לעבודה במקום אחר בוצעה לפני יום 27.6.84, הוא תאריך כתיבת המכתב. י) מקום העבודה החדש, אליו הועברה התובעת, היה הארכיון החדש של בית החולים. במקום זה עבדה תקופה קצרה, עקב סירובה לעסוק בהוצאת תיקים. מסיבה זו היא הועברה בספטמבר 1984 למחלקת אף-אוזן-גרון, שם הועסקה כמזכירה. יא) באוקטובר 1984 נותחה התובעת באף, עקב הפרעות בנשימה והנזלת (ת/16 ד'). יב) התובעת חזרה לאחר הניתוח לעבודה כמזכירה במחלקת אף-אוזן-גרון ושם עבדה עד פברואר 1985. היא הועברה מתפקיד זה לאחר שנמצא, כי אינה מתאימה למלאו (ראה המכתב מ-7.8.85 שבנ/1) מפברואר 1985 ועד לפיטוריה הועסקה במחלקות שונות, ובהן מחלקת פתולוגיה. יג) לא הוכח, כי במקומות העבודה אצל הנתבעים שבהן הועסקה התובעת, מאז שחדלה לעבוד בארכיון הישן, נמצאו אבק או עובש שגרמו, או יכלו לגרום, להופעת הנזלת האלרגית. מציאותו של אבק בכמות החורגת מהכמות הרגילה הנמצאת במקומות עבודה, הוכחה רק לגבי הארכיון הישן. יד) באוגוסט 1985 המציאה התובעת למחלקת כוח אדם של בית החולים את האישור הרפואי ת/11, שלפיו "לא מומלץ לעבוד במקומות מאובקים כמו ארכיון". 3) מהאמור לעיל עולה, כי התובעת הועברה ממקום עבודתה בארכיון הישן לארכיון החדש במועד כלשהו שלפני 27.6.84, לאחר שהתברר, כי היא סובלת מאלרגיה, אך עוד בטרם נקבע, כי היא אלרגית לאבק הבית. מאז ועד פיטוריה, לא הועסקה התובעת על ידי הנתבעים בעבודות, או במקומות שבהם היו אבק או עובש בכמות שמעבר לרגיל במקומות עבודה. השאלות, שיש להשיב עליהן, הן על כן אלה: א) האם הוכח קיום קשר סיבתי בין האבק, שהיה במקום עבודתה של התובעת בארכיון הישן, לבין הנזלת האלרגית, שממנה החלה לסבול בשנת 1982? ב) האם הנתבעים התרשלו כלפי התובעת, בכך, שלא סיפקו לה מקום עבודה נאות ו/או הפרו כלפיה חובה חקוקה כלשהיא? 4) הקשר הסיבתי: אין חולק כיום על כך, כי אבק הבית הוא אלרגן היכול לגרום לנזלת אלרגית, כפי שהסביר ד"ר גלזר, מומחה למחלות אלרגיות: "... אנשים אטופיים, כלומר אנשים שמטבעם יש להם נטיה לפתח תופעות אלרגיות מהסוג אסטמה ונזלת - התופעה האלרגית תופיע אצלם לרוב בגיל רך, אבל יש כאלה שאצלם זה מופיע בגיל הבגרות לראשונה, ואפילו בגיל העמידה לראשונה. אנשים עם נטיה אטופית כאשר הם חשופים לגורם סביבתי שהוא אלרגן, הם נעשים רגישים לאותו חומר, וכאשר ישנה חשיפה חוזרת לאותו גורם מופיעה המחלה האלרגית, נזלת או אסטמה" (עמ' 46). ד"ר גלזר הסביר גם, כי הגורם האלרגני החשוב ביותר שבאבק הבית הוא הקרדית, דהיינו, סוג של חרק הנמצא בתוך אבק הבית (HOUSE DUST MITE), ומתפתח בעיקר במקומות שבהם אנשים ישנים, כמו חדרי שינה, אך גם במקומות אחרים (עדותו בעמ' 45-46). ד"ר גלזר אשר בעדותו כי: "... נכון שבמקום בו נמצאים תיקים מאובקים יש אפשרות גדולה יותר של הווצרות קרדית מאשר במקום אחר מאוורר וללא תיקים" (בעמ' 46). עם זאת עמד ד"ר גלזר על דעתו כי: "במקרה זה ההחשפות היתה בעיקר לאבק מקום מגורים ולא לאבק מקום עבודתה. זאת אני אומר משום שקרדית אבק הבית מצויה במידה לאין ערוך במקום מגורים מאשר במקום עבודה שהוא משרד אף אם יש בו תיקים מאובקים". לגבי מידת השפעת האבק, שהיה במקום העבודה על הופעת המחלה אצל התובעת, אמר ד"ר גלזר כי: "...אפשר לומר שהחשיפה במקום העבודה תרמה גם כן להתפתחות המחלה. קשה להעריך באחוזים את מידת התרומה. החשיפה בבית היא התרומה העיקרית במקרה זה גם על פי ההנחות הנ"ל" (בעמ' 48). ד"ר סגל, רופא מומחה למחלות אף-אוזן-גרון, שהעיד מטעם התובעת, סבור, כי האבק שאליו נחשפה במקום העבודה, ולא בדירת מגוריה, הוא שגרם למחלתה של התובעת. עם זאת, לא התייחס ד"ר סגל בעדותו כלל לגורם של "קרדית אבק הבית" והסכים כי: "...ד"ר גלזר כאלרגולוג עולה עלי ..." (בעמ' 20). במקרה זה מדובר במחלה אלרגית, וכפי שראינו, נקבע כאבחנה של גורם האלרגיה, כי התובעת אלרגית ל"קרדית אבק הבית" (בת/22). בנסיבות אלה עדיפה בעיניי, בכל הקשור לנושא הקשר הסיבתי, דעתו של המומחה למחלות אלרגיות הוא ד"ר גלזר. הוגשה גם, בהסכמה, חוות דעת רפואית של ד"ר וולף, אף הוא, כמו ד"ר סגל, מומחה למחלות אף-אוזן-גרון (ראה בעמ' 42 ות/23). בחוות דעת זו, שהוגשה לבית הדין לעבודה, השיב ד"ר וולף לשאלות שבית הדין הפנה אליו (השאלות לא הוגשו כראיה). אין בתשובותיו של ד"ר וולף התייחסות לנושא "קרדית אבק הבית", שעליו, בעיקר, מבוססת חוות דעתו של ד"ר גלזר. הוא דן בנושא החביון של המחלה, היינו, העובדה, שהמחלה פרצה אצל התובעת רק לאחר ארבע שנות עבודה בארכיון והשפעת החשיפה החוזרת לאלרגן. לא מצאתי בחוות דעת זו דברים שיש בהם כדי לסתור או לגרוע ממשקלה וממהימנותה של חוות דעתו של ד"ר גלזר. מאחר שמוסכם גם על ד"ר גלזר שהחשיפה לאבק בארכיון תרמה להתפרצות האלרגיה אצל התובעת, ולאור האמור בעדותו בנושא זה כמפורט לעיל, נראה לי לנכון לקבוע, כי התרומה של החשיפה לאבק במקום העבודה להתפרצות האלרגיה מתבטאת במקרה זה בשיעור של 40%. 5) אחריות הנתבעים: א) התובעת טוענת, כי הנתבעים הפרו כלפיה חובות חקוקות שבסעיפים 27 ו-154 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], הדנים באמצעי איוורור והגנה מפני נשימת אבק. טענה זו מתעלמת מהעובדה, שפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970, כלל אינה חלה על מקום עבודה מהסוג שבו עבדה התובעת, קרי, משרד או ארכיון של בית חולים. בפרק א' של הפקודה מוגדרים ומפורטים כל סוגי המפעלים שעליהם חלה הפקודה ואין בהם משרד מהסוג הנדון. מכאן, שגם ההסתמכות על "תקנות בטיחות בעבודה (ביצוע בדיקות סביבתיות תעסוקתיות ותקני חשיפה תעסוקתיים לגורמים כימיים ופיסיקליים) תשמ"ד" - אינה יכולה להועיל, ומה גם, שלא הוכח כלל שתקנות אלה מתייחסות לאבק מהסוג הנדון כאן. 6) האם הוכחה רשלנות של הנתבעים כלפי התובעת? שוכנעתי, כי במקום עבודתה בארכיון הישן, הצטבר אבק רב בכמות העולה על כמות האבק הסבירה הנמצאת באופן רגיל במקום עבודה. עם זאת, לא שוכנעתי כי הנתבעים היו צריכים לצפות לכך שהאבק שהצטבר שם עשוי לגרום לאלרגיה אצל התובעת. הנטייה לאלרגיה היתה חבויה אצל התובעת עד שנת 1982, ורק באוגוסט 1984 אובחן, כי היא אלרגית ל"קרדית אבק הבית" (HOUSE DUST MITE) )ת/22). במועד זה, אוגוסט 1984, התובעת כבר לא הועסקה בארכיון הישן. נמצא, כי בתקופה, שבה התובעת הועסקה בארכיון הישן, הנתבעים לא ידעו ולא היו יכולים או צריכים לדעת, כי היא אלרגית לאבק, או כי היא בעלת נטייה כזו. בנסיבות אלה, סבורני, שהם גם לא היו צריכים לצפות, כי בהעסיקם אותה בארכיון זה הם מעמידים אותה בסיכון החורג מהסיכונים הרגילים שבחיי יום-יום. כל עוד לא היה לנתבעים, כמעבידים, יסוד להניח שהתובעת היא בעלת רגישות מיוחדת לאבק הבית, וכי היא עלולה להינזק, עקב חשיפה לחומר זה תוך כדי עבודתה, אין לראותם כמפירים חובת זהירות קונקרטית כלפיה. התובעת לא הביאה לפניי כל ראיות, שקיומו של אבק הבית בכמויות גדולות יש בו כדי לסכן בריאותו של אדם רגיל, וסבורני, שאין לומר שקיימת ידיעה שיפוטית כללית על כך. לגבי חובת הזהירות הקונקרטית נאמר בע"א 145/80 [1], בעמ' 125-126: "כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות. השאלה היא אם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב - אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות לצפות את התרחשותו של אותו נזק. השאלה הראשונה היא טכנית באופיה. תשובה שלילית עליה מסיימת את הבחינה, שכן באין אפשרות צפייה בפועל אין חובת זהירות. אנחנו בתחום הרשלנות ולא בתחום החובות המוחלטות". במקרה זה שלפניי לא הוכח, כאמור, שאבק הבית בכמויות גדולות הוא מסוכן לבריאותו של אדם רגיל, ולא הוכח שהנתבעים ידעו, או היו צריכים לדעת, שלתובעת רגישות מיוחדת לאבק, ולפיכך, אין לומר על הנתבעים כי הפרו חובת זהירות קונקרטית כלפיה. עלי לציין כי פסק הדין בעניין איטונג (ע"א 702/86 [2]), הדן בנזקי בריאות מאבק, עליו מסתמכת באת-כוח התובעת בסיכומיה, אינו דן בעוולת הרשלנות, אלא בהפרת החובה החקוקה שבסעיף 154 לפקודת הבטיחות בעבודה, אך פקודה זו אינה חלה, כאמור, על המקרה שלפנינו. 7) אילו הייתי מגיע למסקנה, שהנתבעים הפרו חובת זהירות כלפי התובעת ואחראים לנזקים שנגרמו לה, הייתי קובע את סכום הפיצויים בהתחשב באמור להלן: א) הנזלת האלרגית שממנה התובעת סובלת, גורמת לה לנכות רפואית צמיתה בשיעור 10%, כפי שקבע ד"ר סגל. בעניין זה של שיעור הנכות, אני מעדיף את דעתו של המומחה למחלות אף-אוזן-גרון על פני זו של ד"ר גלזר, שהוא מומחה למחלות אלרגיות. לפי קביעתו של ד"ר סגל - התובעת סובלת בעיקר מהפרעות בנשימה דרך האף, הפרשות מהאף והתעטשויות מרובות. ב) התובעת עבדה אצל הנתבעים מאז שנת 1978 ועד פיטוריה ב-1.11.85, במשרה חלקית של 4 שעות ליום. ג) מיוני 1984 לערך, ועד לפיטוריה, הועברה התובעת מספר פעמים מתפקיד לתפקיד, הן בשל סירובה לעבוד בארכיון והן בשל אי-שביעות רצון מעבודתה (ראה המכתבים שבנ/1). בסופו של דבר, היא פוטרה בשל הפרות משמעת (ראה המכתב מ-29.9.85 שבנ/1). ד) מאז פיטוריה עבדה התובעת במספר מקומות עבודה מהם פוטרה. תחילה עבדה כחצי שנה, במשרה מלאה, בחברה למזגנים, ואחר כך כחודשיים וחצי במפעל "תגום". לאחר מכן, עבדה כשנה כקופאית בחנות ה"רב-מכר", ולאחר שפוטרה עבדה פעם נוספת, כחודש ימים, כקופאית בסופרמרקט (עדותה בעמ' 34, 35, 43). בעת מתן עדותה, באוקטובר 1991, היא לא עבדה, לטענתה. ה) משכורתה של התובעת אצל הנתבעים בחודשים יולי-אוגוסט 1985, עבור עבודתה בחצי משרה היתה, לפי התלושים ת/24, כ-340 ש"ח לחודש, שהם בשיערוך להיום כ-1100 ש"ח (לפי מדד חודש יולי 1985). משכורתה של עובדת בתפקיד דומה אצל הנתבעים בספטמבר 1991 היתה, עבור חצי משרה, 1040 ש"ח (ת/26), שהם בשיערוך להיום כ-1100 ש"ח. ו) פיטוריה של התובעת ממקומות העבודה השונים שבהם עבדה, אינם קשורים בנזלת האלרגית, שממנה היא סובלת. לפי חוות דעתו של ד"ר גלזר יכולה התובעת לעבוד בכל מקום עבודה, למעט מקומות שיש בהם אבק רב, ריחות חריפים ושינויים דראסטיים של קור וחום, כגון, ליד תנורים במאפיה. ז) שיעור הנכות הרפואית, שנקבעה לתובעת כנ"ל, אינו משקף, לדעתי, את הפסד כושר ההשתכרות שלה. הפגיעה בכושר ההשתכרות היא, לדעתי, פחותה משיעור של 10%. את ההפסד שלה לעבר ולעתיד הייתי מעריך באופן גלובאלי בסך 25,000 ש"ח. ח) כאב וסבל - התובעת סובלת מנזלת כרונית ומהפרעות בנשימה דרך האף. בשל כך היא גם נותחה באוקטובר 1984. הייתי פוסק לה בראש נזק סך של 20,000 ש"ח. ט) מהסכומים הנ"ל יש לנכות את התשלומים, שהתובעת קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי, כשהם משוערכים ליום עריכת החשבון. 8) לאור האמור בסעיפים 5 ו-6 דלעיל - עליי לדחות את התביעה. עובשבטיחות בעבודה