השופט י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי, אשר הרשיע את המערערת בעבירות על תקנה 2(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (הרמת בני אדם במזלגות), התשמ"ג-1983, ועל סעיף 219 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970, והטיל עליה קנס בסך 5,000 ש"ח. 2. א) בתקנה 2 (א) לתקנות הבטיחות בעבודה (הרמת בני אדם במלגזות), התשמ"ג-1983 (להלן - התקנות), נקבע: "2. (א) לא יורם אדם במלגזה אלא בסך שנתקיימו בו התנאים האמורים בתקנות אלה"; ב) "סל" הוגדר בתקנה 1 לתקנות כ"משטח או מכל המיועד לשמש להרמת בני אדם, המותקן על המזלג". בתקנות נקבעו הוראות שונות בקשר למבנה ה"סל" והפעלתו. הוראות אלה אינן נוגעות לסוגיה הנדונה לפנינו; ג) "מלגזה" הוגדרה בתקנה 1 לתקנות, כדלקמן: "מלגזה" - מכונה להרמת משאות באמצעות מזלג, הנעה שלא על פסים, לרבות טרקטור המצויד בתורן הרמה; ד) המונח "מזלג" הנזכר הן בהגדרת "סל" והן בהגדרת "מלגזה", הוגדר אף הוא בתקנה 1 לתקנות, כדלקמן: "מזלג" - שני הזיזים של מלגזה שבאמצעותם מורמים משאות. 3. סעף 219 לפקודת הבטיחות בעובדה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - הפקודה) קובע כי הפרת הוראות הפקודה או תקנה לפיה היא בגדר עבירה פלילית. 4. העובדות וההליך בבית-הדין האזורי: על-פי כתב האישום המתוקן הואשמה המערערת (ומנהל המערערת, אשר בשלב מאוחר יותר של הדיון נמחקה האשמה נגדו), כדלקמן: "1. נאשמת מס' 1 הינה חברה שתופשת מפעל ליצור ושיווק שטיחים ברחוב שנקר 11, קרית אריה, פתח-תקוה (להלן - המפעל). 2.... 3. ביום 30.6.1991 ארעה במפעל תאונת עבודה (להלן - יום התאונה) לעובד יונתן צור (להלן - הנפגע). 4. ביום התאונה, הנפגע הורד במלגזה חשמלית דגם קטרפילר, תוצאת גרמניה, שנת ייצור 1977, מס' יצרן 85-5-465 (להלן - המלגזה) ונפל ארצה מגובה של 2 מטר. 5. ביום 3.7.1991 נערך במפעל ביקור פיקוח מטעם משרד העבודה והרווחה ונמצא כי ביום התאונה הופעלה המלגזה להורדת גלילי שטיחים. הנפגע שהיה בתוך פין המלגזה הורד ביחד עם השטיחים ללא התקנת סל מיוחד כנדרש בתקנות [בתיקון לסעיף זה נאמר כי 'הנפגע היה על השטיח שפין המלגזה היה בתוכו']. 6. עקב התאונה הנפגע היה נטול יכולת להשתכר יותר משלושה ימים. 7. ... המערערת הואשמה בעבירה על תקנה 2(א) לתקנות ובעבירה על סעיף 219 לפקודה. 5. העד ג'ורג' פריד, אשר בדק את המלגזות במפעל המערערת, העיד כי "מה שאני בדקתי זה מכונה שיש לה פין אחר לצורך הורדת שטיחים" (בע' 2 לפרוטוקול). העדה אנה לנדא, אשר ראתה את המלגזה המעורבת בתאונה, העידה כי "זאת מלגזה במובן הגדרה שבחוק" וכי "היה פין תוצאת עצמית לצורך הרמת גלילים, היה זיז אחד". העד רוני רובר תיאר את התאונה כדלקמן (בע' 5-4 לפרוטוקול): "כדי להוריד כל גליל [של שטיחים] בפני עצמו צריך להיכנס עם פין שמולבש על המלגזה. המלגזן כמובן הוריד את הגלילים שהיו למעלה ובגליל האחרון הקרטון שנמצא בתוך הגליל נכנס פנימה ואז היה לו קשה להרים את הגליל. הבחור שנפצע טיפס למעלה והזיז את הקרטון שאפשר יהיה להיכנס עם הפין. המלגזן נכנס והרים את הגליל טיפה והתחיל לנוע איתו אחורה. הבחור שהיה על הקונטיינר (הנפגע) אמר למלגזן שהוא יורד איתו, התיישב על הגליל והמלגזן התחיל לנסוע אחורה והתחיל לרדת, איך שהתחיל לרדת הגליל קיבל סחרור והפצוע איבד את שיווי המשקל ונפל על הראש". העד יצחק וקנין, שהוא מנהל המפעל, העיד כי "המלגזה נכנסת באמצעות פין לגיל שבמכולה ומוציאה אותו משם במקום הספציפי", וכי "אצלנו לא עובדים עם שיניים רק פין אחד שמתעסק עם השטיחים, אין אפילו מקום לשבת". 6. לאחר שלב הבאת ראיות התביעה, טען בא-כוח המערערת כי אין להשיב לאשמה משום שלא הוכחה אף לכאורה, וזאת משני טעמים עיקריים: הטעם האחד היה כי המלגזה שבה ארעה התאונה אינה בגדר "מלגזה" המוגדרת בתקנה 1 לתקנות. זאת משום שבהגדרה מדובר ב"מזלג" של מכונה להרמת משאות בעל שני זיזים, בעוד שהמלגזה הנדונה היא מכונה להרמת משאות בעלת זיז אחד. הטעם השני הוא שבסעיף 2(א) לתקנות מדובר על "הרמה" של אדם במלגזה, בעוד שבעניין שלפנינו מדובר בתאונה שארעה בזמן נסיעה והורדה על הנפגע. 7. בתשובת התובעת לטענות אלה הובא פירוט סוגי המלגזות, החלוקה הפונקציונלית שלהלן והתאמתן לצרכי העובדה במפעל מסוים. נטען כי במפעלה של המערערת הותאמה המלגזה להרמת גלילי שטיחים ולהורדתם. והעדים המקצועיים מטעם המשיבה העידו כי היא "מלגזה" כמוגדר בתקנות. באשר לטענות בדבר איסור הרמה של אדם במלגזה ולא איסור הורדתו, טענה התובעת כי הטענה היא אבסורדית, ויש לבדוק את המטרת התקנות. 8. בהחלטת בית-הדין האזורי מיום 9.8.1993, לגבי טענת בא-כוח המערערת כי אין להשיב לאשמה, התייחס בית-הדין להגדרות "מלגזה" ו"מזלג" שבתקנות, וציין כי "כל העדין, לרבות מנהל המפעל וסגן מנהל המחסן, כינו בעדותם את המכונה שגרמה לתאונה 'מלגזה'" [נוסיף אנו על כך כי אף בהודעת המערערת על התאונה מיום 21.10.1991 (מ/2) מדובר ב"מלגזה". אף נהג המכונה מתייחס לכלי שבו עבד כ"מלגזה" (מ/6)]. באשר לטענות בא-כוח המערערת, החליט בית-הדין האזורי: "תקנות, המהוות חקיקת משנה, יש לבחון לפי המטרה החקיקתית והתכליתית שביקש מחוקק המשנה להשיג עם התקנתן. מטרת התקנות היתה להבטיח בטיחותם של בני אדם המורמים במלגזות, והעיקר באותן התקנות הוא 'המלגזה' ולא הגדרת המזלג. אין זה סביר בעיני לשלול מן המלגזה את תכונותיה כמלגזה, כאשר המזלג שלה כולל פין אחד ולא שניים, וזאת במיוחד כאשר כל העדים, לרבות נציגי המפעל, כינו את המכונה 'מלגזה'. אשר לטענה כי התקנות מתייחסות להרמת בני אדם בלבד ולא לנסיעה או להורדה, כמו במקרה נשוא כתב האישום, גם טענה זו אינה מקובלת עלי. הפירוש הסביר שיש ליתן למילה הרמת בני אדם במלגזה הוא עצם העלאתו על המלגזה והסעתו בה. תקנות אלה באות להבטיח כי אם עולה אדם על המלגזה יש להתקין סל מיוחד לכך, ואין זה משנה אם הוא הורד או הורם למעלה. הוונה היא לעצם הימצאותו של אדם על המלגזה והסדרת תנאי הבטיחות למקרה כזה. אשר על כן, אינני מקבלת את פרשנותו הדווקנית של בא-כוח הנאשמים לתקנות אלה, ואני קובעת כי הן חלקות על האירוע נשוא כתב האישום, ועל כן אין לקבל לגבי אישום זה את הטענה של 'אין להשיב על האשמה' בשלב זה של הדיון". 9. לאור החלטה זו של בית-הדין, הודתה המערערת באשמות שיוחסו לה לפי תקנה 2(א) לתקנות ולפי סעיף 219 לפקודה, "זאת מבלי לפגוע באפשרות העומדות לנו לבחון את ההחלטה שנתן בית-הדין בשאלות המשפטיות בערכאות אחרות". לאחר שמיעת שלפנינו אינו מתייחס לגובה הקנס שהוטל, אלא רק להרשעת המערערת בעבירות אשר יוחסו לה. 10. הטענות בערעור לגבי ההרשעה: עיקר טענות בא-כוח המערערת לפנינו הוא: א) הכלי שבו ארעה התאונה הוא בעל זיז אחד, ועל כן הוא אינו בגדר "מלגזה" כמוגדר בתקנה 1 לתקנות; ב) אין להרחיב את הגדרת "מלגזה" שבתקנות בלא סמכות ובניגוד לכללי הפרשנות בפלילים; ג) התקנות אוסרות הרמת אדם אך לא הורדתו, ואין להרחיב את פירוש המונח הרמה בקשר לכך; ד) יש לתת פירוש דווקני למונחים הנ"ל בתקנות. 11. בא-כוח המדינה תמך בהחלטתו של בית-הדין האזורי, ועיקר טיעוניו לפנינו הוא: א) יש לתת פירוש תכליתי לתקנות; ב) בהקשר לנושא שלפנינו, "מזלג" כולל גם זיז אחד, ו"הרמה" כוללת גם "הורדה"; ג) כללי הפרשנות של חוק מתייחסים גם לחקיקת משנה. מה היא "מלגזה"? 12. "מלגזה" היא עצם אשר יש לו בראש ובראשונה הגדרה מילונית. ההגדרה מילונית של "מלגזה" במילון אבן-שושן היא "מכונת הובלה המצוידת בהתקן דומי-מלגז להרמת משאות". המונח "מלגז" מוגדר כ"קלשון בן שתיים, שלוש או ארבע שיניים, המשמש בעיקר לזרות תבואה או לגבוב שיבולים פזורות". המונח "מלגזה" נכלל גם ברשימת המונחים שבמילון למונחי חקר העבודה, אשר אושר על ידי האקדמיה ללשון העברית, בהתאם לסעיף 10 לחוק המוסד העליון ללשון העברית, התשי"ג-1953 (ילקוט הפרסומים התשל"ג, בע' 1993), כדלקמן: מלגזה - - FORK (LIFT) TRUCK כלי רכב לניטול חומרים, המשמש להעברה, להרמה ולהערמה של חומרים, על פי רוב ע"ג דרגשים. ואולם, כמפורט בסעיף 2 לעיל, בעניין שלפנינו הגדיר מתקין התקנות את המונח "מלגזה" ואת המונח "מזלג" (לא מלגז!) הכלול בהגדרת "מלגזה". בהגדרת "מזלג" מדובר בשני זיזים, בעוד שהמכונה בעניין שלפנינו יש בה זיז הרמה אחד בלבד, הנכנס לגליל של שטיח ומרים או מוריד אותו. 13. "בפירושה של נורמה פלילית עיקר העיקרים הוא הגשמת כוונתו של המחוקק" (ע"פ 642/81 [1], בע' 382). כמו כן, "חוק פלילי, כמו כל חוק אחר, אין לפרשו לא על דרך הצמצום ולא על דרך ההרחבה, אלא על דרך מתן משמעות הגיונית וטבעית ללשון החוק כדי להגשים את מטרת החקיקה" (ע"פ 787/79 [2], בע' 427). הגשמת מטרת החקיקה "צריכה לעגן עצמה בלשון החקיקה" (א' ברק [15]: פרשנות במפשט, בע' 82). עם זאת, "ניתן, לעיתים, להוסיף מלים לחוק או לגרוע ממנו כדי למנוע תוצאת אבסורדית" (ע"א 65/82 [3], בע' 289). 14. מה היא מטרת התקנות בדבר התנאים להרמת בני אדם במלגזות? המטרה עולה מלשונו של סעיף ההסכמה בפקודה (סעיף 173), המסמיך את שר העבודה והרווחה להתקין תקנות "בדבר בטיחות וגיהות בעבודה", "למניעת הסכנה" כאשר מכונה או ציוד במפעל או במקום עבודה אחר "עלולים לגרום חבלת גוף" (דב"ע לג/12 - 8 [4], בע' 335). לא היה חולק כי המכונה בעניין שלפנינו היא מכונה להרמת משאות (גליל שטיחים) (ראו הגדרת "מכונת הרמה" בסעיף 79 לפקודה, הכוללת "מלגזה"), אלא שמשאות אלה מורמים לא באמצעות מזלג בעל שני זיזים אלא באמצעות זיז אחד. מבחינת המטרת החקיקתית של התקנות, אין נפקא מינה אם המזלג שבמכונת ההרמה הנדונה, היא בעל שני זיזים (אשר, ככל המסתבר, הוא המזלג הנפוצה) או בעל זיז אחד, או אולי יש בו יותר משני זיזים. הזיז האחד של המכונה הנדונה הוא הזיז שבאמצעותו מורמים גלילי השטיחים, ולפיכך המכונה היא להרמת משאות באמצעות זרוע בולטת שיש בה זיז אחד. מטרת החקיקה, שהיא שמריה על חייב אדם ומניעת חבלות גוף, תיפגע אם יינתן פירוש בעניין שלפנינו כי במכונות להרמת משאות באמצעות "מזלג" בעל זיז אחד בלבד או שיש בו יותר משני זיזים, מותר להרים אדם בלא כל אמצעי בטיחות. כפי שגם צוין בסעיף 8 לעיל, התייחסה המערערת עצמה למכונה הנדונה כאל "מלגזה" (מ/2). 15. התוצאה היא שיש לדחות את הערעור המתייחס לטענה שהמכונה שבה נפגע יונתן צור ביום 30.6.1991, אינה בגדר "מלגזה" כמוגדר בתקנה 1 לתקנות. האם "הורם" אדם במלגזה? 16. הטענה השניה של בא-כוח המערערת היא כי העובד יונתן צור לא "הורם" במלגזה אלא "הורד" בה, ולפיכך לא נעברה בעבירה המפורטת בתקנה 2(א) לתקנות. 17. ההגדרה המילונית של "הרים" היא הגביה, העלה למעלה". השאלה היא איפוא האם העובד יונתן צור "הוגבה" או "הועלה למעלה" במלגזה? נבהיר כי פעולת "הרמה" אינה דווקא פעולת ניתוק מעל פני הקרקע אלא אף פעולת ניתוק מעל פני חפץ אחר אשר אדם נמצא עליו, כגון הקונטיינר שעליו טיפס העובד יונתן צור, בעניין שלפנינו. העד רוני רובר העיד כי "הבחור שהיה על הקונטיינר (הנפגע) אמר למלגזן שהוא יורד איתו, התיישב על הגליל והמלגזן התחיל לנסוע אחורה והתחיל לרדת" (סעיף 5 לעיל). בפעולת ה"נסיעה אחורה" הורם הגליל, ועליו העובד, מעל המשטח היציב (הקונטיינר) שעליו היה מונח הגליל. בכך הוכחה לדעתנו פעולת "ההרמה" של העובד והוכחה העבירה על פי תקנה 2(א) לתקנות, בלא קשר לכך שהיתה גם "הורדה" של העובד. 18. התוצאה היא שיש לדחות אף את הערעור המתייחס לטענה שהעובד יונתן צור לא "הורם" במלגזה. סגן הנשיא (אדלר) אני מצטרף לפסק-דינו של השופט אליאסוף. נשיא (גולדברג) 1. קראתי בעיון את חוות דעתו של חברי המלומד, אך אינו מסכים למסקנתו על פיה למעשה, יש להתעלם מהגדרת המונח "מזלג" שבתקנות. ער אני לכך שהפסיקה ודעת המלומדים אינן אחידות בקשר לדרך שבה יש לפרש הוראה בחוק שעונש בצידה, אך נראה לי, שגם אלה הסבורים כי יש ליתן לדבר חקיקה משמעות רחבה העולה ממטרת המחוקק, לא הרחיקו לכת עד כדי מתן פירוש לדבר חקיקה שאינו תואם בעליל את לשון הכתוב, שעה שלשון הכתוב אינה מביאה לאבסורד בולט או לתוצאה שאין הדעת סובלתה. אף כי הפסיקה ודעת המלומדים מתייחסים לחוק, נראה לי כי הדברים יפים לכל חיקוק, לרבות תקנה. 2. להבהרת עמדתי אביא מספר מובאות מן הפסיקה: א) נאשם שהתפרץ לבית חרושת זוכה מאשמה משום שבסעיף 297 לפקודת החוק הפלילי, 1936 נקט המחוקק בדיבור "SHOP". וכך אומר בית-המשפט: "... כאשר המלה "SHOP" מציירת, במוחו של האדם הפשוט, הרגיל, בשפה האנגלית, תמונה של חונות, שפוטה כמשמעה, הרי אין להעניק למונח זה שבסעיף 297 (א) של הפקודה הנדונה את המשמעות של בית-מלאכה או בית-חרושת, רק משום שמתקבל על הדעת, כי אילו חשב על כך המחוקק, היה מוסיף, בסעיף הנזכר, גם את המונחים 'בית-מלאכה' ו'בית-חרושת"; ב) "מן המפורסמות הוא שהולכים אחר כוונתו המשוערת של המחוקק במקום שלשון החוק משתמעת לשתי פנים ומתפשרת לכאן ולכאן, ואין הולכים אחר כוונתו המשוערת של המחוקק במקום שלשון החוק ברורה וברה" (ד"נ 28/74 [5], בע' 581); ג) "אין מקום לפרש את החוק פירוש מלאכותי ומאולץ רק כדי להימנע מתוצאות חריגות ושוליות כאלה, או מפני שיש בסיס להנחה שמנסחי החוק לא נתנו דעתם לכל ההשלכות האפשריות של החוק" (ע"פ 824/84 [6], בע' 406-405, מתוך דעת המיעוט אף כי בשאלת דרך הפרשנות לא חלקו שופטי הרוב על האמור); ד) "הלכה פסוקה היא מימים ימימה שאם קיימת בחוק הגדרה מיוחדת למונח ספציפי, כגון רווח הון במקרה זה, היא הקובעת בהיותה עדיפה על מה שניתן להסיק מהגדרות של מונחים רחבים יותר..." (ע"א 731/79,895 [7], בע' 791). 3. כך גם בענייננו - בתקנות קיימת "הגדרה מיוחדת למונח ספציפי", הוא המונח "מזלג", ומשכך הדבר אין כל מקום לרדת למה שהשופט סבור שהוא כוונת המחוקק. סביר להניח כי מחוקק המשנה ויועציו המקצועיים היו מודעים לעבודה כי קיימות מלגזות שבהן זיז אחד או שלושה זיזים, ואולי אף יותר. ומשכך הדבר, איני רואה כל סיבה וטעם לשים את שיקול דעתי במקום שיקולו של מחוקק המשנה ולתקן את אשר יתכן שהוא היה צריך להורות בתקנות. 4. "באין הגדרה בחוק, הנותנת משמעות מיוחדת למונח 'עסק', יש לפרש מונח זה במובנו הרגיל והמקובל וליישמו על הפעילות הנדונה תוך שימוש במבחן ההגיון והשכל הישר" (ע"א 569/81 [8], בע' 742). בענייננו, קיימת הגדרה מפורשת לדיבור "מלגזה" ולדיבור "מזלג", כך שאין מקום לפרש את המונח "מלגזה" במובנה הרגיל והמקובל. זאת ועוד, גם אם נתייחס להגדרת "מזלג", שהיא הגדרה העומדת בפני עצמה בתקנות, הרי שלא שמענו על קיומו של מזלג בעל זיז אחד בלבד. 5. מרווח הפרשנות של המערכת המשפטית להוראות החוק הפלילי קיים רק מקום שבו קיימים שני פירושים אפשריים או משתמעים, וגם אז "יש להעדיף בדרך כלל אותו פירוש אשר מביא לצמצום תחולתה של הנורמה הפלילית" (ע"פ 52/63 [9], בע' 1086). קיימת גם גישה נוספת, האומרת: "כאשר קיימים שני פירושים אפשריים להוראה בחוק ושניהם אינם מנוגדים למשמעות הרגילה של המילים שבהן המשתמש המחוקק, מן הראוי לבחור בפירוש שיתן תוקף לכוונת המחוקק..." (ע"פ 536/79 [10]). בענייננו, לאור לשונה הברורה והחד משמעית של התקנה, אין לנו צורך לחפש את כוונת המחוקק בדברים שלא העלה על הכתב. זאת ועד. אימתי ניתן לפרש חיקוק לפי מטרתו? על כך אמר הנישא שמגר: "לאור העובדה, שלשונו של הסעיף פתוחה לפרשנויות מהותיות שונות, הרחוקות זו מזו מבחינת השאלה הניצבת לפנינו, מן הנכון שהבחירה בין הפתרונות האפשריים השונים תיעשה לאור מטרת החקיקה, הווה אומר, תוך מתן הדעת לשיקולים העיוניים ולשיקולי המדיניות המשפטית מונחים ביסודו של דבר החקיקה בו אנו דנים. אך מובן, שיש גם להתחשב בהשלכות הכלליות יותר של הפתרון המוצע. את תכלית החקיקה יש לחפש ברעיון המונח ביסודו של ההסדר המשפטי כולו. יש להקדים ולציין בהקשר זה, כי בית-משפט זה פסק לא אחת, שאין לקבל את הגישה, שהוראת חוק פלילית דינה להתפרש בצמצום, בשל עצם השתייכותה לתחום המשפטי האמור" (ד"נ 23/85 [11], בע' 328). האם בענייננו "לשונו של הסעיף פתוחה לפרשנויות מהותיות שונות"? נראה לי כי לא היא, ואם כך יש ליתן לתקנה את הפירוש היחיד העולה מלשונה. 6. אין ללמוד דבר מהעובדה שהעדים שהעידו בבית-הדין קמא, לרבות עדי ההגנה, כינו את מכשיר ההרמה בשם מלגזה. עובדה זאת קרוב לוודאי שהיתה שוקלת לו היה המחוקק מסתפק באיסור להרמת אדם במלגזה בלא סל, מבלי להגדיר מונחים אלה. אולם, משאלה הוגדרו, ואף המונח "מזלג" הוגדר בתקנות, לא ישקול לכאן ולכאן הביטוי או הדרך שבה ראו העדים את המכשיר. בהקשר זה נציין כי גם בהגדרות המילוניות (סעיף 12 לפסק-דינו של השופט אליאסוף) מדובר ב"התקן דמוי מלגז" שעה שהמנוח מלגז מדבר על לפחות שתי "שיניים". מן הסתם, הכוונה לזיזים. 7. ער אני לכך שהן הפרופ' ש.ז. פלר [16] בספרו "יסודות בדיני עונשין" הן פרופ' א' לדרמן [17] במאמרו "מטרת החיקוק' 'המטריה הנורמטיבית' והפרשנות בפלילים", סבורים כי יש לתת משמעות מכריעה למטרת המחוקק, וזאת אף אם היא מביאה לתוצאה שאינה מעוגנת בפירוש המסתבר ביותר ללשון הכתובה. עם זאת, מן הראוי להביא מתוך "הצעת חלק מקדמי וחלק כללי לחוק עונשין חדש" (משפטים כד (תשמ"ד)); ההצעה הוכנה על ידי הפרופ' ש.ז. פלר והד"ר (כתוארו אז) מ' קרמניצר, ובסעיף 38 להצעה (פרק ג', "הסייגים לאחריות פלילית") נאמר: "38. אין סייג לאחריות בגין עבירה פלילית אלא במקרים ובתנאים הקבועים מפורשות בחוק או על פיו" (ההדגשה הוספה). בסוגיה זו תמים דעים אני עם דעתו של השופט (כתוארו אז) א' ברק: "מטרת המחוקק מהווה מכשיר פרשני, אם היא מהווה אמצעי שעל פיו בוחרים בין מספר פירושים אפשריים מבחינה לשונית. חיוני הוא, על כן, כי לאופציה הפרשנית, המגשימה את המטרה החקיקתית, יהא בית קיבול בלשון החוק. חייב להתקיים קשר מילולי, ולו מינימלי, בין הלשון לבין המטרה. יש למצוא נקודת אחיזה ארכימדית למטרה בלשון החוק. הפרשן אינו רשאי להשים מטרה שאין לה עיגון לשוני בחוק" (ב"ש 67/84 [12], בע' 670; וראו גם א' ברק [15] פרשנות במשפט, בע' 83; ההדגשה הוספה). כאמור, אין עיגון לשוני מינימאלי לגרסה הסוברת כי מלגזה בעלת זוז אחד נופלת בגדר התקנות. 8. ער אני לצורך הילחם במכת תאונות העבודה הפוקדת את מדינתנו בגלל חוסר זהירות ואי התקנת אמצעי בטיחות נאותים למניעתן. תאונות אלה גורמות לאבידות בנפש, לנכות ולפציעה, וזאת בנוסף לנזקים הכלכליים הנגרמים למשק. על מנת להילחם במכה זה הסמיך המחוקק את שר העבודה והרווחה להתקין תקנות "בדבר בטיחות וגיהות בעבודה כפי שייראה לו למניעת הסכנה כאמור", ובהמשך: "תקנות לפי סעיף זה יכול שתהיינה כלליות או לסוגים..." (סעיף 173 לפקודה). החוק כאמור הסמיך את השר להתקין תקנות גם לסוגים, ומן הסתם בחר ב"סוג" אחד, היא מלגזה בעלת 2 זיזים, ואין אנו כערכאה שיפוטית הממונה על יישומם של חוקי הבטיחות בעבודה, רשאים להיכנס לנעליו ולרדת אל עומקי מחשבתו, על מנת להשמיט למעשה את ההגדרה של "מזלג" שנכללה בתקנות. 9. אין לי אל אלא לסכם דעתי, ולבאי בהסכמה, מדבריו של המשנה לנשיא א' אלון: "מחסום זה שלא לעבור את גבול לשונו של החוק אינו עניין גבולי של מה בכך. עניינו מאושיות המשפט, ויסודו בשלטון החוק. בראש הפירמידה של מערכת שלטוננו ומשפטנו עומדת הרשות המחוקקת, היא הכנס; מחוקיה אנו, המערכת השיפוטית, שואבים את סמכותנו. בית-המשפט הוא פרשן החוק, וגם כאשר עוסק הוא בחקיקה שיפוטית, אין הוא 'מחוקק' בניגוד לאמור בחוק. השופט בעשותו במלאכת פרשנות החוק, כפוף הוא לשלטון החוק. שלטון החוק במלאכת השיפוט של פרשנות החוק בא לכלל ביטוי על דרך מצוות עשה ולא תעשה: מחובתו של השופט למלא אחר האמור בחוק לפי פרשנות סבירה של לשון החוק ובהימנעותו מלעבור את גבולות החוק על ידי פרשנות בלתי סבירה של לשון החוק. אמנם כן, על דרך שאמרנו במקום אחר (ראו ע"א 391/80 [13]). החוק - גוף ונשמה משמשים בו כאחד. מהותו זו של החוק קובעת אך דרך פרשנותו; גופו של החוק הוא לשונו, ונשמתו של החוק היא תוכנו הראוי והרצוי. אך תוכן זה מוגבל הוא לכושר הקיבול של לשון חוק, וכאשר התוכן חורג הוא מעבר לכושר קיבול זה, הרי הוא בבחינת נשמה ערטילאית, המרחפת בחלל החיצון לחוק ואין לה עמידה בגופו של החוק. וכן- בל נכסי לגופו של החוק נשמה זרה, המנותקת מכונתו של החוק וממטרתו. שלטון החוק הוא שלטון המשפט ולא שלטון השופט. בל נשתיק את החוק בבואנו לפרש את החוק, אף למען הסר שגגה בחוק. השגגה - אם שגגה היא - כשם שיצאה מלפני המחוקק, כך תיקונה בידי המחוקק: יבוא בעל השגגה ויעמוד על שגגתו" (ע"פ 2251/90 [14], בע' 263). 10. אשר לשאלה אם "הורם" אדם במלגזה - בעניין זה, אין לי אלא להצטרף לחוות דעתו של חברי, אולם, מאחר שלדעתי אין מדובר במלגזה, הרי שאין כל נפקות לשאלה זו. 11. סוף דבר, לו דעתי היתה נשמעת, הרי שדינו של הערעור היה להתקבל. סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים, ברוב דעות, לדחות את הערעור. על-פי סעיף 219 לחוק סדר בתי הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מודע בזאת כי על-פי סעיף 26(ג) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, רשאית המערערת לבקש רשות ערעור, כאמור בסעיף 41(ב) לחוק ביתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובסעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)בטיחות בעבודהמלגזה