1. עניינה של החלטה זו בבקשת המבקשים ליתן צו מניעה זמני לפיו המשיבים 1 ו- 2 (להלן - "המשיבים") יימנעו מלעשות כל פעולה בקשר עם מימוש מכירת הדירה הנמצאת ברח' שלמה דוגה 47/5 ירושלים (להלן - "הדירה") במסגרת תיק הוצל"פ 03-13083-00-8. הבקשה הוגשה בגדר בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 30.7.02. בהחלטה זו דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשת המבקשים לבטל הסכם למכירת הדירה לרוכשים (להלן - "גלמן"). ביום 2.8.02 החליט כב' השופט חבש ליתן צו מניעה זמני שיעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בבקשה דנן והורה למשיבים להגיב לבקשה. לאחר שהוגשה תגובת המשיבים, כמו גם תגובת גלמן (שהמבקשים לא צרפו אותם כצד להליך), ניתנה למבקשים (ע"י כב' השופט גל) האפשרות להשיב לתגובות, ותשובת המבקשים הוגשה ביום 12.8.02. 2. כאמור בבקשה, מכירת הדירה נעשית במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח כדי לממש משכון שרבץ על הדירה להבטחת חובם של המבקשים למשיב מס' 2. בגדר הליכים אלה מונה המשיב מס' 1 ככונס נכסים על זכויות המבקשים בדירה. בבקשתם טוענים המבקשים טענות שונות כנגד הליך מכירת הדירה כפי שנעשה ע"י המשיב מס' 1 (להלן - "הכונס"). הטענה העיקרית היא, שהדירה נמכרה במחיר הנופל באופן משמעותי מערכה האמיתי, לאחר שהכונס לא דאג להצטייד בחוות דעת שמאית מעודכנת. לטענת המבקשים, שווי הדירה (על פי חוות דעת מטעמם שצורפה לבקשה) עומד על -.260,000 דולר, בעוד שעל פי הסכם המכר שנעשה עם גלמן, הדירה נמכרה תמורת -.202,000 דולר. עוד טוענים המבקשים, כי הכונס לא קיים התמחרות בין המציעים השונים. 3. כפי שעולה מתגובת המשיבים, למעשה תוקפים המבקשים בבקשה דנן את הליכי המכירה בעוד שבקשת רשות הערעור אינה על החלטת ראש ההוצאה לפועל לאשר את המכירה לגלמן, אלא על החלטתו שלא לבטל את הסכם המכירה שאושר בהסכמת המבקשים. אכן, ביום 6.6.02 נחתם הסכם למכירת הדירה בין הכונס לבין גלמן. הסכם זה הוגש ע"י הכונס לאישור ראש ההוצאה לפועל והמבקשים הגישו ביום 20.6.02 את התנגדותם לאישור ההסכם. להתנגדות זו צירפו המבקשים, בין היתר, שמאות שנערכה ע"י מר יעקב תמוז, אשר העריך את שווי הדירה ב- 230,000 דולר (שמאות מיום 17.6.02). ראש ההוצאה לפועל קיים דיון בבקשת הכונס לאשר את ההסכם למכירת הדירה לגלמן. בדיון זה, שהתקיים ביום 26.6.02, נכחו המבקשים (שלא היו מיוצגים), כמו גם באת-כוחם של גלמן. בסיום הדיון האמור, הגיעו כל הנוכחים לכלל הסכמה כדלהלן: "הגענו להסכמה לפיה תדחה בקשת החייבים [המבקשים, צ.ז.] והם מצהירים בזאת כי הם מוותרים על כל טענה כנגד הסכם המכר, שנחתם בין הכונס לבין ה"ה גלמן. הסכם המכר מאושר בכפוף לכך שאם החייבים יצליחו לאתר עד ליום 20.7.02 עד השעה 13:00 קונה חילופי שיחתום עד למועד זה אצל כונס הנכסים על הסכם דומה להסכם של האדונים גלמן לרכישת הדירה תמורת סכום העולה ב- 10,000 דולר לפחות על המחיר שנקבע בהסכם עם האדונים גלמן ויפקיד בחתימת החוזה 10% מסכום התמורה בעת החתימה כי אז יזמין הכונס את האדונים גלמן ואת המציעים שיגיעו להתמחרות במשרדו ושם ייקבע הקונה ע"י כונס הנכסים. ... כמו כן מוותרים החייבים בזאת על מתן הודעת פינוי ומבקשים כי יוצא צו פינוי ליום 10.8.02". להסכמה האמורה ניתן תוקף של החלטה ע"י ראש ההוצאה לפועל (ראו נספח ד' לתגובת המשיבים). יצויין, כי המבקשים לא צרפו את המסמך האמור לבקשתם, ולמעשה הבליעו את העובדה שהסכימו למכירת הדירה במהלך הדיון שנערך לפני ראש ההוצאה לפועל. טענתם היא, שההסכמה האמורה ניתנה "מאחר והיו נתונים ללחצים מצד כל הנוגעים בדבר" (סעיף 13 לתשובת המבקשים לתגובת המשיבים). המבקשים טוענים, כי הופעל עליהם לחץ של ראש ההוצאה לפועל, כי לא היו מודעים לזכויותיהם ולא היו מיוצגים. 4. משלא עלה בידי המבקשים להעמיד רוכש פוטנציאלי שיציע מחיר העולה על התמורה הנקובה בהסכם עם גלמן, פנה הכונס בבקשה לאישור המכירה, וזו אושרה בצו מיום 24.7.02. למען שלמות התמונה יצויין, כי מציע אחד גילה ענין ברכישת הדירה, אך חזר בו מכוונה זו (ראו תצהירו של מציע זה שצורף כנספח ה' לתשובת הכונס). המבקשים ביקשו מראש ההוצאה לפועל ארכה נוספת, אך בקשתם זו נדחתה, כאשר ראש ההוצאה לפועל החליט כדלהלן: "הבקשה הינה למעשה בקשה לשינוי ההחלטה מיום 26.6.02 שנתנה תוקף של החלטה להסכמות הצדדים (כולל הסכמת החייבים - המבקשים). שינוי החלטה מסוג זה חורג מסמכות ראש ההוצל"פ ואף לגופו של ענין סבורני כי אין מקום ליתן כל ארכה נוספת מן הנימוקים שפורטו בתגובות שניתנו, שכן מתן כל ארכה נוספת כאשר אין בידי החייבים כל הצעה אלטרנטיבית עשויה לגרום נזק ניכר לכל הצדדים" (ההחלטה מיום 24.7.02, נספח ז' לתגובת הכונס). המבקשים שבו ופנו לראש ההוצאה לפועל בבקשה להכריז על בטלות הסכם המכר (המבקשים לא טרחו לצרף לבקשתם העתק פניה זו, כך שלא ברור מה היו טענותיהם), וראש ההוצאה לפועל שב והחליט, ביום 30.7.02, כי: "אין הבקשה מגלה עילה להכרזה על בטלות הסכם המכר עם ה"ה גלמן שאושר בהסכמת החייב ביום 26.6.02 וראה לענין זה גם החלטות קודמות והנימוקים שם". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור, אשר בגדרה מתבקש גם הסעד הזמני הנדון. 5. כפי שצויין, המבקשים לא צירפו לבקשתם את גלמן, על אף שאלו עלולים להיפגע מתוצאות ההליך והיתה חובה לצרפם. מחדל זה בא על פתרונו, לאחר שהבקשה הועברה ע"י הכונס לגלמן, והם השיבו לבקשה. אלמלא יוזמתם של הכונס ושל גלמן, די היה באי צירוף גלמן כדי לחרוץ לשבט את גורל הבקשה. גלמן מציינים, בין היתר, כי במאזן הנוחות, על בית המשפט להתחשב גם באינטרסים שלהם, שכן הם התחייבו למסור חזקה בדירתם הנוכחית, בהסתמך על ההסכם בינם לבין הכונס, שאושר על ידי ראש ההוצאה לפועל, ולאחר שהמבקשים ויתרו על כל טענה שיש להם נגד הסכם זה. 6. כאשר מדובר בבקשה לעכב הליכי מימוש משכון או משכנתא על דירת מגורים נוהגים בתי המשפט בהתחשבות מרובה בחייב, אם משמעות הליכי המימוש היא פינוי החייב מדירתו (רע"א 7139/96 טריגוב ואח' נ' טפחות בנק למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(2), 661, בעמ' 668; רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר ואח', פ"ד נו(1) 529). עם זאת, גם במצב זה, כאשר מאזן הנוחות נוטה לכאורה לזכות החייב, עדיין יש לזכור, כי הליך של מימוש בטוחה קניינית נדמה להליך של עיכוב ביצוע פסק דין, שלא בנקל יינתן על ידי בית המשפט (רע"א 102/00 קונצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ, פ"ד נד(4), 761, עמ' 766). בנוסף, בכל מקרה על המבקש לעכב את ההליכים, כאשר הבקשה היא לסעד זמני בגדרו של הליך עיקרי, לשכנע בסיכוייו בהליך העיקרי. 7. בצד השיקולים שעניינם התחשבות בחייב ומניעתו של מצב בלתי הפיך לפיו יפונה מדירת מגוריו, באופן שגם אם יזכה בהליך העיקרי ייגרם לו נזק שלא ניתן לתיקון מלא, אין להתעלם משיקולים נוספים. ראשית, יש משקל לא מבוטל לחובתו של בית המשפט לעמוד על המשמר פן יסוכלו הליכי הוצאה לפועל ותאבד שארית האמון שנותן הציבור בהליכים אלה, באופן שרוכשים פוטנציאלים לא יימנעו מלרכוש נכסים במסגרת ההליכים האמורים. קל וחומר כאשר כבר התקיימו הליכי מכירה וצד שלישי (הקונה) מסתמך עליהם. לענין זה ראו האמור בבר"ע (חי') 902/99 ארביב נ' כונס הנכסים ואח', תקדין-מחוזי, 2000(2), 1620, שם מובאים דבריו של כב' השופט בר-אופיר בספרו "הוצאה לפועל - הליכים והלכות", כפי שצוטטו בתגובת המשיבים. שנית, במקרה דנן יש משקל מיוחד לאינטרס של גלמן, אשר היו רשאים להסתמך על הסכמה מפורשת שנתנו המבקשים בפני ראש ההוצאה לפועל, הן ביחס לוויתור על כל טענה כנגד ההסכם עם גלמן והן באשר לפינויים מהנכס ביום 10.8.02. כאמור, בהסתמך על מצב דברים זה, שינו גלמן את מצבם שלהם, באופן שעיכוב המכירה עלול להסב להם נזקים. 8. נמצא, כי מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לצד המבקשים, שכן לא מדובר בשלבים מוקדמים של הליכי מימוש הבטוחה, אלא בשלב מתקדם ביותר, כאשר כבר נחתם הסכם עם רוכשי הנכס וההסכם אושר, בהסכמת המבקשים, ע"י ראש ההוצאה לפועל. במצב זה יש חשיבות מרובה לבחינת סיכויי המבקשים לזכות בבקשת רשות הערעור (על "יחסי הגומלין" שבין הזכות לכאורה לבין שיקולי מאזן הנוחות, ראו ע"א 6994/00 הנ"ל). כפי שצויין לעיל, למעשה מתייחסת בקשת רשות הערעור להחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 30.7.02, בה דחה בקשה לבטל את אישור הסכם המכר. גם אם למבקשים טענות של ממש כנגד תוקפה של הסכמתם לאישור הסכם המכר, הסכמה שניתנה ביום 26.6.02, אין ראש ההוצאה לפועל מוסמך להחליט על ביטול ההסכמה ותרופת המבקשים היא לנקוט בהליך עצמאי בבית המשפט המוסמך. המבקשים תוקפים, הלכה למעשה, את קבלת בקשת הכונס לאשר את הסכם המכר ואת ההליכים שבהם נקט הכונס בכל הנוגע לכריתת הסכם זה. דא עקא, כי הסכמתם של המבקשים וויתורם על כל טענה כנגד ההסכם עם גלמן מונעת מהם לטעון טענות אלה, כל עוד ההסכמה תקפה. נמצא, כי לכאורה סיכויי המבקשים לזכות בהליך העיקרי נמוכים ביותר. 8. למעלה מהדרוש אציין, כי לא התרשמתי שיש ממש בטענות המבקשים לענין הליך המכירה. המבקשים עצמם הציגו, בהתנגדותם לבקשת הכונס לאשר את המכר, שמאות על פיה שווי הדירה הוא 230,000 דולר. אישור מכירה בסכום 202,000 דולר אינו בלתי סביר על פניו, כאשר מדובר במכירה בהליך הוצאה לפועל. אין להתייחס לחוות הדעת שהשיגו המבקשים רק לאחר מעשה ושצורפה לבקשה דנן, לאחר שלפני ראש ההוצאה לפועל העמידו המבקשים עצמם נתון שונה. הדבר אף מעמיד בסימן שאלה את מידת הרצינות שיש לייחס לחוות הדעת האמורה. גם אין ממש בטענה שהכונס נמנע מעריכת התמחרות. ההצעות האחרות שהיו על שולחנו של הכונס ניתנו כחצי שנה ומעלה קודם להצעת גלמן, והן היו נמוכות מהצעה זו. 9. מעבר לכך, וכדי לזכות בבקשתם לעיכוב הליכי המכירה, על המבקשים לשכנע כי עיכוב מימוש הבטוחה לא יגרום למשיב מס' 2 (הנושה) נזק: "... לא די לו [לבית המשפט - צ.ז.] שישתכנע כי מימוש הבטוחה לאלתר יגרום לחייב נזק גדול או בלתי הפיך, אלא עליו להשתכנע גם בכך שעיכוב מימושה של הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה, באותה מידה, גם אם יושעה המימוש. כדי לשכנע את בית המשפט בקיומו של תנאי אחרון זה, מוטל על המבקש להראות כי לנכס המשועבד שווי כספי יציב, שמאז השעבוד נשמר ערכו ביחס שווה לגובהו המשתנה של החוב שלהבטחתו שועבד, וכי יש יסוד איתן להאמין שיהיה בו די כדי להבטיח את סילוק החוב שעומד לזכות המשיב, אם יידחה הערעור" (בש"א 4645/91 משה כובשי חברת הובלה ותעבורה בע"מ ואח' נ' בנק פועלים למשכנתאות בע"מ, דינים-עליון, כב, 535; שאושר לאחרונה ברע"א 1994/02 מנשה גולן נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, החלטה מיום 2.5.02). למותר לציין, כי המבקשים כלל לא עמדו בנטל זה. 9. המשקל המצטבר של כל האמור לעיל הוא, כי לא עלה בידי המבקשים לשכנע שיש מקום להמשיך ולעכב את הליכי מכירת הדירה. כאמור, גם אם שיקולי מאזן הנוחות נוטים לעבר המבקשים, אין מדובר בשיקולים שיכולים להכריע את הכף לנוכח העדר סיכויים לכאורה בהליך העיקרי ולנוכח ההכרח להתחשב גם באינטרסים ובזכויות של גלמן. ואולם, העיקר הוא, שהסכמת המבקשים עצמם להליך המכירה היא בעלת משקל רב מאד. הליכי מכירת מקרקעין בהוצאה לפועל לא יוכלו להתבצע אם יתאפשר לחייב, שהביע מפורשות הסכמה להם, בפני גורם שיפוטי, לעכבם מיד לאחר מכן בטענות כלליות בדבר לחצים בהם היה נתון. לא למותר להדגיש, כי המבקשים השכילו לפרט בהרחבה את טעמי התנגדותם לאישור הסכם המכירה, כאשר הגיבו לבקשת הכונס בנדון (נספח ב' לתשובת הכונס), ולא ניכר כי לא היו מסוגלים להביא את דברם בפני ראש ההוצאה לפועל באופן הראוי. זאת ועוד, המבקשים אינם מבקשים להרשות להם לערער על ההחלטה מיום 26.6.02 (שהמועד להגיש עליה בקשת רשות ערעור חלף), היא למעשה ההחלטה שאישרה את המכירה לגלמן. לפיכך אין רלבנטיות לטענותיהם כנגד הליך הכינוס ואישור המכירה. הבקשה, כאמור, היא להתיר להם לערער על החלטה הדוחה בקשתם לביטול הסכם זה, דהיינו - לביטול הסכמתם שלהם, וספק אם יהיה מקום להרשות להם לערער על כך, שכן ראש ההוצאה לפועל אינו הגורם השיפוטי המוסמך לדון בטענות כגון אלה, ואין בפי המבקשים טענות של ממש כנגד ההחלטה הנ"ל. היענות לבקשת המבקשים כמוה כנטילת כל סממן של וודאות מהליכי המכירה בהוצאה לפועל והפיכתם להליך שאיש מהקונים לא יאות ליטול בו חלק, מה שייפגע קשות לא רק בזוכים, אלא גם בחייבים. הליכי מימוש הבטוחה, באמצעות הכונס, נמשכים זמן רב. המבקשים מודעים להם. אין מדובר במהלך מפתיע, ועם כל הצער, אינני סבור שיהא זה נכון להעתר לבקשת המבקשים. 10. התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה בבש"א 2455/02. הצו הארעי שניתן ביום 2.8.02 ע"י כב' השופט חבש יעמוד בתוקפו עד ליום 20.8.02, כדי לאפשר למבקשים להיערך. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 1 ו- 2 בסך -.2,500 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ, ובהוצאות גלמן בסכום זהה. חוזהבטלות חוזה