1. בפניי תובענה להצהיר כי החוזה שנכרת ביום 11.12.02 בין המבקש לבין המשיבה (נספח א' לתובענה - להלן: "ההסכם") הנו בתוקף וכן להצהיר כי ההרצאה שנקבעה ליום 7.1.03 בשעה 19:30 תתקיים כסדרה. אין מחלוקת בין הצדדים שבעקבות מו"מ טלפוני בין המבקש מס' 2 לנציגת המשיבה-גב' דיאנה נחתם ביום 11.12.02 ההסכם, בחתימת המבקש מס' 1 ומנהל המשיבה-מר אלפי, וכן שהמבקשים שילמו למשיבה סך של 6,000 ש"ח בשיק דחוי ל-7.1.03 תמורת השימוש באולם הגדול של התיאטרון וזאת לצורך קיום הרצאה ביום 7.1.03 משעה 19:30, כשנאמר בהסכם שהאולם מוזמן לצורך קיום: "הרצאה לזכרה של המחנכת לאה זיסהולץ" (חמותו של המבקש מס' 2). אין גם מחלוקת שהמבקשים ידעו שהמרצה בערב יהיה הרב אמנון יצחק ולא מסרו מידע זה למשיבה, שלא ידעה על כך וכן אין מחלוקת שהמבקשים הפיצו מודעה/כרזה גדולה בצבע כתום (נספח ב' לתשובה) שבה נאמר באותיות גדולות ביותר "התרעה חמה בתיאטרון עם הרב אמנון יצחק" ובאותיות קטנות ביותר למטה בצד נאמר: "הערב לזכרה של המחנכת לאה זיסהולץ ז"ל". אין גם מחלוקת שבעקבות פרסום המודעות/הכרזות בחוצות העיר והיוודע הפרסום למשיבה הודיעה המשיבה למבקשים על ביטול ההסכם עקב הטעיה וזאת כמפורט במכתב המשיבה מיום 29.12.02 (נספח ג' לתשובה). המחלוקת בין הצדדים הינה לגבי זכותה של המשיבה לבטל את ההסכם, האם ההסכם בתוקף או בוטל כדין ופועל יוצא מכך קיומה של ההרצאה ביום 7.1.03. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות ובמסמכים החלטתי לדחות את התובענה וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. כללי ראשית חשוב להדגיש שלמרות שהמבקשים מנסים להסיט את הדיון מהמישור ההסכמי למישור של חופש הביטוי עוסקת תובענה זו במישור ההסכמי לגבי הסכם ספציפי והאם הוא בוטל כדין עקב הטעיה. במידה והמבקשים היו באים למשיבה ואומרים לה מראש שמדובר בהרצאה של הרב אמנון יצחק והיא הייתה מסרבת לתת להם את השימוש באולם התיאטרון לקיום ההרצאה, יכלו המבקשים לתקוף החלטה זו במישור של חופש הביטוי בפני הפורום המתאים (ראה דברי עו"ד חכם עצמו בסיכומים בעמוד 23 לפרוטוקול, שורות 21-20: "אם מכאן ולהבא יוציא לנו אלפי הודעה שהרב אמנון יצחק פסול בעיניו, נתמודד על כך בפורומים אחרים"). תחת זאת, המבקשים בחרו שלא לגלות את עובדת היותו של מר אמנון יצחק המרצה בערב, תוך הצגת מצג מסוים שיש לבחון לגביו האם נעשה תוך הטעיה ו/או חוסר תום לב וזאת כאמור במישור ההסכמי. יש לציין גם שבהחלטות שצירפו המבקשים לגבי מקרים קודמים שבהם התיר ביהמ"ש את קיומה של הרצאת הרב אמנון יצחק מדובר על ניסיון שנעשה ברגע האחרון לתקוף הרצאה שהייתה אמורה להתקיים לרוב באותו ערב, כשבכל המקרים היה ידוע מראש למשכירי האולם, שהתנגדו להרצאה, שמדובר בהרצאה של הרב אמנון יצחק ולאחר שהייתה הסכמה לקיום ההרצאה היה ניסיון לחזור מהסכמה זו, בעוד במקרה בפניי לא גילו המבקשים (ולא בכדי) שמדובר ברב אמנון יצחק והציגו מצג עובדתי אחר שאותו יש לבחון. למעלה מן הצורך, ראוי לציין שגם מבחינת חופש הביטוי מדובר בזכות יחסית וערך שיכול לסגת מפני אינטרסים נוגדים, אך כאמור זו שאלה שתיבחן במידת הצורך בהליכים אחרים לגבי עצם שקוה"ד וסבירות החלטת המשיבה במקרה והייתה לא מאשרת קיום הרצאה של הרב אמנון יצחק לו הייתה יודעת שזו הכוונה של המבקשים. ב. האם הייתה הטעיה המקנה למשיבה זכות לבטל את ההסכם ראשית, אני דוחה את טענות המבקשים לגבי כבילות המשיבה להסכם באופן שניתן לבטלו רק עקב כוח עליון כאמור בסעיף 3.4 להסכם, שכן ברור שהדבר לא גורע מזכות הביטול עפ"י דין ועפ"י חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן:"חוק החוזים") ומזכות ביטול ההסכם עקב הטעיה, מצג שווא וחוסר תום לב. לטעמי מדובר בהטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים המקנה למשיבה זכות לבטל את ההסכם, כפי שנהגה בפועל. אין מחלוקת מבחינה עובדתית שהמבקשים לא ציינו בפני נציגת המשיבה שמדובר בהרצאה של הרב אמנון יצחק ושהוא המרצה בערב המתוכנן להרצאה, כשהם מדגישים שהם לא נשאלו על כך ושאם היום נשאלים היו אומרים שמדובר ברב אמנון יצחק. אני סבור שלא בכדי לא סיפרו המבקשים לנציגי המשיבה על כך שהמרצה יהיה הרב אמנון יצחק, למרות שהם ידעו ותכננו זאת מראש ואני דוחה את היתממות המבקשים בעניין זה. המבקשים ידעו שיש בעיות עם ההרצאות של הרב אמנון יצחק וידעו שאם המשיבה תדע את זהות המרצה היא תסרב ליתן להם את אולם התיאטרון להרצאה של הרב יצחק ולכן לא סיפרו זאת (ראה גם עדות המבקש מס' 2 על כך שידע על בעיות שהיו בהיכל התרבות בהרצאה אחרת של הרב אמנון יצחק, עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 21-22). אני סבור שעל המבקשים היה לגלות למשיבה עובדה חשובה ומהותית כזו של זהות המרצה, במיוחד כאשר מדובר במרצה בעייתי שיש לגביו הסתייגויות ומחלוקות (ראה דברי המבקש מס' 2 עצמו בעמ' 7 לפרוטוקול, שורות 1-3). עצם אי גילוי עובדה מהותית זו (אי גילוי שנעשה לטעמי במכוון), עובדה שלפי הנסיבות היה על המבקשים לגלות למשיבה, מהווה הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים ומקנה למשיבה זכות לבטל את ההסכם, כפי שאכן עשתה בפועל. לא רק זאת, כעולה מעדותה של גב' דיאנה ענת, שאני מקבלה מן הבחינה העובדתית, בתחילה התקשר אליה המבקש מס' 2 וביקש לקיים אירוע משפחתי בתיאטרון ורק לאחר שנענה בשלילה שהמשיבה לא נוהגת לקיים אירועים משפחתיים בתיאטרון תיקן את דבריו ואמר שהנו מעונין לקיים ערב/הרצאה לזכרה של המחנכת גב' לאה זיסהולץ ז"ל בהשתתפות ראש העיר, מורים ומחנכים מהעיר גבעתיים (כשגם המבקש מס' 2 עצמו מאשר שאמר שרצו לעשות ערב לזכרה תוך הזמנת ראש העיר, הנהלת בתי הספר - עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 6-1). אני מקבל את עדותה של גב' דיאנה שנאמר לה שזה ערב מורים ומחנכים בהשתתפות ראש העיר גבעתיים ושאת המידע הזה היא העבירה למנכ"ל התיאטרון-מר יוסי אלפי, שבעקבות מידע זה אישר את ההרצאה וחתם על ההסכם. אני מקבל את עדותו של מר אלפי שאם היה יודע שמדובר בהרצאה של הרב אמנון יצחק לא היה מתקשר וחותם על ההסכם ושחתימתו נעשתה עקב ההטעיה, תוך קיום קשר סיבתי ברור בין ההטעיה לטעות ובין הטעות להתקשרות. אני מקבל את גרסת המשיבה שלולא ההטעיה לא הייתה מתקשרת בהסכם עקב החשש לכך שמדובר בהפגנה וערב של פולחן דתי, ליבוי יצרים והתססה שאינו תואם את מטרות התיאטרון ואת המקובל לגבי השכרת אולם התיאטרון לשימוש, כשיש לציין גם שאם המשיבה הייתה יודעת על זהות המרצה ומאשרת אותו היא הייתה גם נערכת בצורה אחרת הן מבחינת תימחור הערב והן מבחינת שירותי אבטחה (ראה עדות מר אלפי). אני מקבל את עדותו של מר אלפי יוסי לגבי שיקולי התיאטרון ומטרותיו ושאילו היה יודע שמדובר ברב אמנון יצחק ובערב של "התרעה חמה" לא היה מאשר זאת, שכן הדבר עומד בניגוד למטרות העמותה ובניגוד למקרים ולאירועים שהמשיבה נוהגת לאשר שימוש לאולם התיאטרון (ראה נספח ד' לתשובה, עדות מר אלפי בתצהירו ועדות בעמ' 10 לפרוטוקול, שורות 15-27 ובעמ' 11 לפרוטוקול, שורות 27-20). המבקשים פעלו בחוסר תום לב תוך אי גילוי עובדות מהותיות לגבי הכוונה לקיים ערב הרצאה של הרב אמנון יצחק ותוך ניסיון ליצור רושם שמדובר בערב העוסק בנושאי חינוך בנוכחות אנשי חינוך, מורים וראש העיר, מצג שאין לו כל אחיזה עם המציאות, כשמצג זה נעשה תוך הטעיית המשיבה כדי להביאה לחתום על ההסכם, כפי שאכן גם קרה בפועל. אי גילוי עובדות ומצגים מהווה חוסר תום לב במו"מ והטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים המקנה עילה לביטול ההסכם בתקופה המקובלת והראשונית [ראה ע"א 8737/00 שלפרד חברה לפיתוח ובניין בע"מ נ' זאק ואח', פ"ד נו(4(662]. במקרה דנן ישנה הן הפרת חובת תום לב והגינות במו"מ תוך אי התחשבות בציפיות הסבירות של הצד השני [ראה ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3(289] והן הטעיה בעצם אי גילוי עובדות שלפי הנסיבות היה על המבקשים לגלות למשיבה. אילו ידעה המשיבה שמדובר בהרצאה של הרב יצחק אמנון לא הייתה מאפשרת למבקשים את השימוש בתיאטרון. להפרת חובת הגילוי ואי הגילוי יש משקל להחלטת המתקשר השני ועיקרון תום הלב דורש את גילוי העובדה הנ"ל. אי הגילוי של העובדות הנ"ל מהווה הטעיה המזכה את המשיבה הטועה עקב ההטעיה לבטל את החוזה [ראה ע"א 9019/99 קינסטלינגר ואח' נ' אליה ואח', פ"ד נה(3(542]. במקרה דנן כאמור, לא נבחנת סבירות החלטות מבחינת חופש הביטוי אלא מבחינת התנהגות הצדדים ההסכמית מבחינת אי הגילוי, ההטעיה, מצג השווא וחוסר תום הלב בהתנהגות המבקשים כפי שנתגלתה במקרה דנן, כשעצם השתיקה ואי גילוי הפרטים המהותיים לגבי הרב אמנון יצחק מעוותים את התמונה בכללותה ויוצרים מצג שווא שהשפיע על המשיבה להתקשר בהסכם [ראה ע"א 494/74 חברת בית החשמונאים מס' 97-96 בע"מ נ' אהרוני ואח', פ"ד ל(2(141]. ביטול החוזה נעשה ע"י המשיבה בתום לב, בסבירות וכדין עקב ההטעיה, מצג השווא וחוסר תום הלב מצד המבקשים [ראה ע"א 2825/99 אבו זייד ואח' נ' ברוך, פד"י נג(1(402]. לא ניתן להתעלם גם מכך שהמבקשים גם לא הציגו למשיבה את הפלקטים/הכרזות, כשבהסכם גם לא נאמר דבר לגבי זכותם לפלקטים. לא בכדי לא הציגו המבקשים למשיבה את הפלקטים. מעיון בהם ניתן לראות שמדובר בפלקט גדול בצבע כתום שבו מופיעות באותיות גדולות ביותר "התרעה חמה בתיאטרון" עם הרב אמנון יצחק, כשבאותיות קטנות ביותר בתחתית ובשולי המודעה נאמר: "הערב לזכרה של המחנכת לאה זיסהולץ ז"ל. מדובר בפרסום פרובוקטיבי בצבע כתום המשתמש במילים "התרעה חמה", מילים המדברות בעד עצמן. התרשמתי שמדובר בערב שמתמקד רובו ככולו ברב אמנון יצחק ובהופעה שייתן בתיאטרון, כשהוא המוקד והעיקר וזאת למרות שמוזכר בשולי הכרזה שמדובר בערב לזכרה של המחנכת לאה זיסהולץ ז"ל. גם הדיון בביהמ"ש וטענות המבקשים התמקדו באישיותו ובהרצאתו של הרב אמנון יצחק, שזה העיקר ומהות הערב המתוכנן המכונה כאמור "התרעה חמה" ואני דוחה את היתממות המשיב מס' 2 לגבי נסיבות בחירת השם. יש לציין שעולים גם סימני שאלה לגבי מהות המממן של הערב (שהוא צד שלישי) ומידת זיקתו למנוחה וכן לגבי מעורבותו של המבקש מס' 1 והשאלה האם הציג עצמו בפני המשיבה כאדם חילוני או דתי וכנ"ל לגבי התנהגות המבקש מס' 2 והעובדה שלא הציג עצמו כרב במו"מ עם גב' דיאנה, אך גם בלא להכריע בכך מספיקים ההתנהגות והנסיבות כפי שתוארו לעיל כדי להקנות למשיבה זכות לבטל את ההסכם מחמת הטעיה, מצג שווא וחוסר תום לב מצד המבקשים. למעשה הערב המתוכנן מהווה גם הפרה של ההסכם ומטרת הערב לזכרה של המנוחה, כשבפועל מדובר בערב "התרעה חמה" שבמרכזו הבלעדי הרב אמנון יצחק וכל זאת כאמור תוך הסתרה ואי גילוי עובדה זו למשיבה. בנוסף, יש לציין שמדובר בערב המתוכנן לעוד 5 ימים, כשהכניסה אליו חופשית, ללא מכירת כרטיסים מראש והמבקשים יכולים להיערך לשינוי מקום האירוע, תוך פרסום כרזות חדשות בעניין זה ובכך לא ייצאו גם ניזוקים. 3. מכל הטעמים הללו אני דוחה את התובענה. אני מחייב את המבקשים ביחד ולחוד לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. בכפוף לתשלום ההוצאות כאמור, יוחזר למבקשים השיק שניתן בתמורה בגין ההרצאה בסך של 6,000 ש"ח (ז.פ 7.1.03). חוזהחוק החוזים