1.בפניי בקשה מטעם הנתבעים 2 ו- 3 להורות על מחיקתם מתובענה זו. 2.תחיחלתם של ההליכים בכתב תביעה שהגישה התובעת בה עותרת התובעת לסעד הצהרתי של בטלות הסכם פשרה וכן צו עשה. במועדים הרלוונטיים לתובענה זו, הנתבעת 1 הייתה חייבת לתובעת דמי ארנונה בגובה של מעל 400,000 ₪. הנתבע מס' 2 שימש כראש המועצה המקומית בירוחם מחודש נובמבר 2003 ועד לחודש נובמבר 2005. הנתבע מס' 3 שימש בתקופה הרלוונטית כגזבר התובעת. ביום 10.11.04 נחתם הסכם פשרה בין התובעת לנתבעת מס' 1 (ראה נספח ו' לכתב התביעה), כאשר מטעם התובעת חתם על ההסכם ראש המועצה - הנתבע מס' 2. בהסכם נרשם, כי הוא מהווה סילוק מלא וסופי של כל חובות הנתבעת 1 לתובעת ובמסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, כי הנתבעת 1 תעביר לבעלות התובעת את זכויותיה במגרש 19 בשטח של 4,700 מ"ר באיזור התעשיה בירוחם וכן נקבע כי על הנתבעת 1 להעביר לתובעת מבנה תעשיה בשטח של 1,750 מ"ר, בתמורה לסך של 150 דולר למ"ר (להלן: "הסכם הפשרה"). התוצאה האופרטיבית של הסכם הפשרה היא, שבמקום שהתובעת תקבל 400,000 ₪ היא הייתה צריכה לשלם לנתבעת 1 כ- 1.2 מיליון ₪. בסעיף 17 לתביעה טוענת התובעת, כי כחודש לאחר הגשת הסכם הפשרה לבית המשפט הגישה התובעת לבית המשפט הסכם פשרה נוסף: "הפעם כשהוא נחזה להיות חתום ע"י מי שהיה באותה עת גזבר המועצה מר זלצר מאיר, הנתבע 3". 3.במסגרת תובענה זו עותרת התובעת לביטול הסכם הפשרה שנכרת בינה לבין הנתבעת 1, הואיל ולשיטתה מדובר בהסכם פשרה שאינו חוקי, הסכם הנוגד את תקנות הציבור, מנוגד לכללי המשפט המנהלי ויש בו להוות פגיעה "קשה ומושחתת בקופה הציבורית". 4.במסגרת קדם המשפט שהתקיים ביום 07.05.07 הבהיר ב"כ התובעת: "אני לא מבקש סעד כלפי הנתבעים מס' 2 ו - 3. התביעה הוגשה נגדם בעיקר על מנת לאפשר להם את יומם בבית המשפט כדי שלא ייפגעו מההחלטה שבית המשפט עשוי לתת. הסעד הוא לא נגד הנתבעים מס' 2 ו - 3, אך בהחלט כלפיהם..." (ראה עמ' 2 לפרוטוקול משורה 8). התובעת לא הסתירה כי מטרתה, בשילובם של הנתבעים מס' 2 ו - 3 במסגרת תובענה זו, היא שהממצאים שייקבעו בהליך זה יחייבו את הנתבעים 2 ו - 3, בתביעה עתידית, אשר בכוונת התובעת להגיש כנגדם. 5.הנתבעים 2 ו- 3 טוענים בתמצית, כי מאחר ואין כל סעד אופרטיבי המבוקש בתובענה כנגדם, הרי שאין גם עילת תביעה - ומכאן שיש למחוק התובענה כנגדם בהעדר עילה. 6.התובעת טוענת מנגד כי קיים סעד כנגד הנתבעים 2 ו- 3, סעד הצהרתי שחל גם לגביהם, באופן שיהווה כלפיהם מעשה בי - דין (ומכאן שעלול לפגוע בזכויותיהם) ויאפשר בעתיד, אחר שיינתן היתר לפיצול סעדים, להגיש כנגד הנתבעים 2 ו- 3 תביעה לפיצוי כספי. 7.אחר שעיינתי בכתבי בי - דין, בטענות הצדדים, בפרוטוקול הדיון מיום 07.05.07 ובהשלמת הטיעון שהוגשה בכתב, מצאתי שיש להיעתר לבקשת הנתבעים 2 ו - 3 ולהורות על מחיקתם, כנתבעים בתובענה זו. 8.לא צריכה להיות מחלוקת שהסכם הפשרה הינו הסכם שנכרת בין התובעת לבין הנתבעת מס' 1 ומכאן שהנתבעים 2 ו - 3 אינם צד להסכם זה. לגבי הנתבע מס' 2 נטען שהוא חתם על הסכם הפשרה בשם התובעת ואילו לגבי הנתבע מס' 3 נטען, בסעיף 17 לתביעה, שהסכם הפשרה הנוסף "נחזה להיות חתום" על ידו [מתוך הדברים ניתן להבין שהתובעת טוענת כאילו הסכם הפשרה כלל לא נחתם ע"י הנתבע מס' 3]. 9.המבחן הפשוט ביותר להוכחת הסעד הוא, אם תזכה התובעת בתביעתה, האם תזכה התובעת לסעד כלשהו כנגד הנתבעים מס' 2 ו - 3 ?- התשובה לכך היא שלילית, שהרי אין כל סעד כנגד הנתבעים 2 ו - 3 ועילת התביעה כנגד הנתבע מס' 3 איננה ברורה דיה, שכן אם הנתבע 3 כלל לא חתם על ההסכם, לא ברור מדוע צריך הוא להיות נתבע בתובענה. 10.תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן: "24. מחיקת בעלי דין והוספתם בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". מההלכה הפסוקה ניתן ללמוד כי השאלה הרלוונטית לענייננו היא באם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שהנתבעים 2 ו - 3 יהיו בעלי דין ובאם התשובה לכך היא חיובית, יש להורות על מחיקתם מכתב התביעה. ראה לעניין זה בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן פ"ד מה (5) 457 ,עמ' 462-463 וכן ע"א 83/64 (גראטש נ. אטיה ואח', פד"י י"ח (4) 134, בעמ' 135): "אין מטרת התקנה הנ"ל למנוע ריבוי משפטים, אף אם השימוש בה יכול בעקיפין לגרום לכך. משמע, העובדה שפלוני שלא היה בעל דין עשוי לפתוח מצידו במערכה חדשה באותו עניין, אינה עושה את 'נוכחותו דרושה' כדי שבית המשפט יפסוק ביעילות ובשלמות בשאלות הכרוכות בתובענה. קנה המידה הוא, אם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שפלוני היה בעל דין, היינו, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהא מעשה בית דין גם כלפיו... מניעת ריבוי משפטים היא לדידי מטרה רצויה, אולם כדי שיימנע ריבוי כאמור, יש להגיע למסקנה שצירוף של פלוני להליך קיים ישמש לצורך הכרעה בנושא מהותי העומד לדיון בהליך המתנהל אותה שעה ואשר גם מהווה נושא מהותי בהליך אפשרי נוסף אותו מבקשים למנוע על ידי הצירוף המבוקש". לעניין פרשנותה של תקנה 24 לתקנות, נקבע ע"י בית המשפט העליון כי: "אין מטרת התקנה הנ"ל למנוע ריבוי משפטים, אף אם השימוש בה יכול בעקיפין לגרום לכך. משמע העובדה שפלוני שלא היה בעל דין עשוי לפתוח מצידו במערכה חדשה באותו עניין, אינה עושה את נוכחותו דרושה כדי שבית המשפט יפסוק ביעילות ובשלימות בשאלות הכרוכות בתובענה. קנה המידה הוא, אם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שפלוני היה בעל דין, היינו בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהא מעשה בית דין גם כלפיו" (ראה ע"א 83/64 גראטש נ. אטיה ואח', פ"ד יח (4) 132 בעמ' 135). בעניין ת"א (נצרת) 1150/04 עזבון המנוח אנואר יוסף סמארה אמארה ע"י יורשיו ואח' נ' רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל ואח' תק-מח 2005(4), 6448 ,עמ' 6452 - נקבע כי מאחר והתובעים לא עתרו לכל סעד אופרטיבי כלפי הנתבעים ונראה על פי הנטען בכתב התביעה שהשאלות השנויות במחלוקת שבית המשפט נדרש להכריע בהן הינה בעניין עסקה שנעשתה בין התובעים לצדדים אחרים ולכן השארתם של הנתבעים בתביעה זו אינו חיוני כלל וכלל לצורך ההכרעה ביעילות ובשלמות ביחס לשאר העסקאות. בית המשפט קבע: "ההכרעה במחלוקות בפניי לא תשפיע מאומה על המחלוקת הקיימת בין התובעים והנתבעים לא במישרין ולא בעקיפין, לכן נוכחותם של הנתבעים אינה דרושה כלל וכלל לצורך ההכרעה במחלוקות נשוא ענייננו... לאור זאת, הנני בדעה כי צירופם של הנתבעים מלכתחילה לתביעה לא היה דרוש ואף טענות התובעים בסעיפים 12 - 8 לתביעתם מיותרות, ואינן רלוונטיות כלל וכלל לצורך ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת נשוא התביעה... באשר לטענת ב"כ הנתבעים כי השארת הנתבעים תחסוך התדיינות נוספת בעתיד, גם טענה זו דינה להידחות. הפסיקה של בית המשפט העליון קבעה חד משמעית, כי מטרת תקנה 24 אינה למנוע התדיינות בעתיד, המבחן הוא אם השאלות השנויות במחלוקת בתיק הנוכחי ניתנות לפתרון באופן יעיל ושלם בלי נוכחותם של הנתבעים ותשובתי הייתה כי הנתבעים אינם חיוניים כלל וכלל לצורך ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בענייננו, מחיקתם לא תפגע כלל וכלל בפתרון השאלות השנויות במחלוקת בתביעה הקיימת בצורה יעילה ושלמה". 11.כאמור, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי השאלות הכרוכות בתובענה זו ניתנות לפתרון שלם ויעיל גם בלי שהנתבעים 2 ו - 3 יהיו בעלי דין בתובענה וזאת כמובן בלי למנוע ממי מהצדדים לזמן את הנתבעים מס' 2 ו - 3 ליתן עדות בתיק זה. אם יינתן פסק דין הצהרתי על בטלות הסכם הפשרה, הרי שפסק דין כזה יחייב את התובעת והנתבעת מס' 1, גם אם הנתבעים 2 ו- 3 לא יהיו צד להליך ולא יהיה כנגדם מעשה בי - דין. כאמור, הסכם הפשרה, אשר ביטולו מתבקש, הינו הסכם שנכרת בין התובעת, מצד אחד, לבין הנתבעת מס' 1, מצד שני, ואין כל טענה שהנתבעים 2 ו - 3 הינם צד להסכם הפשרה. 12.רצונה של התובעת להגיש כנגד הנתבעים 2 ו - 3 תובענה כספית, בשלב מסויים בעתיד, לא יכולה לגבור על זכותם של הנתבעים, שלא להיות בעלי דין בתובענה שאיננה כוללת סעד כנגדם. מטבע הדברים התגוננות מפני תביעה כזו כרוכה במאמצים רבים ובהוצאות כספיות מרובות ונראה שאין זה צודק בנסיבות העניין לחייב את הנתבעים 2 ו - 3 להשקיע מאמצים כה רבים בהתגוננות מפני תביעה, שאיננה כוללת סעד אופרטיבי כנגדם. לאחר שהנתבעים 2 ו - 3 יימחקו מתובענה זו, הסעד הנוסף של פיצול סעדים, המפורט בסעיף 31 ד' לתביעה לא יהיה עוד דרוש והתובעת תהא חופשית להגיש כנגד הנתבעים 2 ו- 3 כל תביעה אחרת בעתיד. 13.לא נסתרה מעיני ההבחנה שנעשתה בהלכה הפסוקה בשאלת היריבות, בכל הנוגע בתובענות לסעד הצהרתי, להבדיל מתובענות כספיות רגילות. אפנה בעניין זה לדברים המלומדים בספר "סוגיות בסדר דין אזרחי", א' גורן, בעמ' 469: "הסעד ההצהרתי אינו סעד שגרתי והוא סעד מיוחד במינו. על כן, קבעה הפסיקה לגביו, כי תביעה לסעד הצהרתי אינה נזקקת לעילת תביעה, במובנה המקובל. מאחר שפסק דין הצהרתי ניתן לתובע כדי לשמור על זכותו מפני כפירה והכחשה בעתיד. הרי שתביעת הצהרה אינה צריכה ביסוס של העילה כתביעת סעד מהותי. בתובענה מסוג זה, אין להיזקק לבקשה למחיקת התביעה מחמת היעדר עילה, המקובלת בהליכים אחרים. לבית המשפט אכן מסורה הסמכות שלא להיעתר לתובענה כזו, אולם דחיית התביעה היא עניין המסור לשיקול-דעתו של בית המשפט, המכלכל צעדיו לפי הנסיבות, אם להיעתר לתובענה או לדחותה." (ההדגשות שלי - ע.ר.) ובהמשך בעמ' 479: "כשבעל דין היה צד נכון ודרוש בתביעה לפסק דין הצהרתי חלה חובה להזמינו כדי להגן על זכויותיו. משלא צורף, אפילו אי הצירוף היה בתום לב, אין פסק הדין מחייב אותו, ויש באי צירופו יסוד המצדיק התערבות שיפוטית כדי לבטל את פסק הדין ההצהרתי מעיקרא במה שנוגע לזכויותיו." (ההדגשות שלי - ע.ר.). כאמור, גם לאחר שלקחתי בחשבון עניינים אלה הגעתי למסקנה שהנתבעים 2 ו - 3 אינם בגדר "צד נכון ודרוש בתביעה". המבחן הוא אם השאלות השנויות במחלוקת בתיק הנוכחי ניתנות לפתרון באופן יעיל ושלם בלי נוכחותם של הנתבעים 2 ו- 3 ותשובתי הייתה כי הנתבעים 2 ו- 3 אינם חיוניים כלל וכלל לצורך ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בתיק זה. מחיקתם של הנתבעים 2 ו- 3 לא תפגע כלל וכלל בפתרון השאלות השנויות במחלוקת בתביעה שבפני, בצורה יעילה ושלמה. 14.לפיכך ומכל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל ויש להורות על מחיקת הנתבעים 2 ו - 3 כבעלי דין בתובענה. בנסיבות העניין מצאתי לחייב את התובעת לשלם לנתבעים 2 ו - 3 הוצאות משפט, לכל אחד מהם בנפרד, סך של 1,400 ₪. חוזהבטלות חוזההסכם פשרהפשרה