1. ביום 23.11.04 נערך ונחתם הסכם לפיו שכרו התובעים מהנתבע דירת מגורים (להלן: ''המושכר'') לתקופה של 12 חודשים וזאת מיום 30.11.04 ועד ליום 30.11.05 (להלן :"הסכם השכירות"). בהתאם להסכם השכירות, התחייבו התובעים לשלם לנתבע דמי שכירות בסך של 350 דולר לחודש. 2. לטענת התובעים, בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, היה על הנתבע לשאת בעלות חומרי הצבע אשר רכשו לצורך צביעת המושכר בסך של 500 ₪ (להלן: ''חומרי הצבע''). כן נטען שכעבור חודש ימים מכניסתם למושכר, המקרר התקלקל והצדדים הסכימו כי ישאו באופן שווה בעלות תיקונו. הנתבע טען כי עלות תיקון המקרר היתה בסך של 1,000 ₪ ודרש מהם מחצית הסכום הנ"ל אולם סירב להציג בפניהם את חשבונית התיקון. הנתבע סירב לשאת בעלות חומרי הצבע וקיזז את הסכום שהתחייב בו בגין כך על חשבון תיקון המקרר. לטענת התובעים, במהלך ביקורו של הנתבע במושכר על מנת להסדיר תיקון המקרר, הוא נטל ללא רשותם מקור הסכם השכירות שהיה ברשותם ובמקומו השאיר צילום הסכם שכירות (להלן: ''העתק הסכם''). בדיעבד התברר כי העתק ההסכם זוייף ואינו תואם להסכם השכירות. התובעים חשדו בזיוף הסכם השכירות מיד לאחר שהנתבע נטל אותו, אולם, הדבר הוברר להם סופית בעקבות פנייתם לעיריית נשר, שבתחום שלה נמצא המושכר, וקבלת מקור הסכם השכירות אשר נמסר לה לצורך חיוב הארנונה. בעקבות זאת הגישו התובעים תלונה למשטרה. הנתבעים פינו את המושכר ביום 1.6.05, חמישה חודשים לפני המועד המוסכם, וכן ביטלו את ההמחאות אשר משכו לפקודת הנתבע לכיסוי דמי השכירות בגין אותה תקופה וכן הם ביטלו את שתי המחאות לבטחון. 3. התובעים מבקשים לחייב את הנתבע בתשלום סך של 12,520 ₪ וזאת בגין עלות חומרי הצבע שלא שולמו על ידי התובע, שכ"ט עו"ד בהם התחייבו בעקבות ההתקשרות עם הנתבע וגילוי מעשה הזיוף הנטען וכן להצהיר על בטלות הסכם השכירות. 4. הנתבע מבקש לדחות את התביעה נגדו על הסף. לדבריו, בשל טעות הופקו מהמחשב שברשותו שני נוסחים של הסכם שכירות והוא סבר בטעות כי מדובר בנוסח זהה לאור הדימיון שביניהם. התובעים חתמו על שני הנוסחים וכל צד קיבל לעצמו נוסח שונה. ההסכם המקורי שהיה ברשות הנתבע אבד ועל כן הוא פנה לנתבעים וביקש לקבל מהם מקור ההסכם שברשותם על מנת לצלמו ולשמור על העתק ממנו. הנתבעים הסכימו לכך אולם הוא, על דעת עצמו, החזיר להם צילום ההסכם והשאיר ברשותו את המקור אשר לקח מהם. הנתבע מפנה לזמן הרב שעבר מהמועד שבו גילו התובעים, כביכול, מעשה זיוף ההסכם, לבין מועד פנייתם הראשונה אליו וטוען כי הם ניתלו בטענת הזיוף על מנת להפטר מההתחייבויות אשר נטלו על עצמם בהתאם להסכם השכירות ומאחר והתגלעו סכסוכים ביניהם. 5. לאחר הגשת הנתביעה הגיש הנתבע תביעה שכנגד לפיה הוא מבקש לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 17,800 ₪ בגין כל אלה: א. דמי שכירות ממועד פינוי המושכר בפועל, 1.6.05, ועד תום תקופת השכירות שנקבעה בהסכם השכירות, בסך של 9,300 ₪. ב. עלות תיקון נזקים אשר גרמו התובעים למושכר בסך של 11,670 ₪. ג. חוב בגין מים וארנונה בסך של 816 ₪. ד. חשבון חשמל בסך של 214 ₪. ה. עוגמת נפש בסך של 3,000 ₪. 6. בדיון שהתקיים בתביעה העידו תובע מס' 1 והנתבע. נתבע מס' 2 לא התייצב לדיון ולא העיד במשפט. 7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במוצגים אשר צורפו אליהם וכן בעדות הצדדים, בדעתי לדחות את התביעה העיקרית על הסף ולקבל באופן חלקי את התביעה שכנגד. 8. תובע מס' 1 לא נתן הסבר המניח את הדעת מדוע המתינו התובעים תקופה כה ממושכת מהמועד שבו גילו את הזיוף הנטען בהסכם השכירות, כחודש ימים לאחר תחילת השכירות ביום 30.11.04, ועד למועד הגשת תלונה למשטרה, 21.5.05. עובדה זו מטילה צל כבד על אמינות גרסת התובעים. 9. יתרה מכך, בחקירתו הודה תובע מס' 1 כי היה מוכן להמשיך ולהתגורר במושכר גם לאחר שנודע לו על הזיוף הנטען והדבר איננו מתיישב עם שוכר סביר המגלה מעשה כה חמור של המשכיר. 10. לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי בטענת התובעים כי הנתבע זייף את הסכם השכירות ובהתאם לכך אין לומר כי הם ביטלו כדין את הסכם השכירות. 11. הנתבע לא הציג כל אסמכתא לעניין עלות תיקון המקרר ובהתאם לכך הוא לא הוכיח טענתו כי על התובעים לשאת בסך של 500 ש''ח בגין כך. מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים שעל התובע לשאת בתשלום סך של 500 ש''ח בגין חומרי הצבע, על התובע לשלם לנתבעים סכום זה. 12. במעמד פינוי המושכר נכח נציג מטעם הנתבע, מר אהרון שמר, ונעשה פרוטוקל מסירת המושכר. בפרוטוקל נרשם כי המושכר נמצא במצב תקין ואין בו זכר לליקוים או נזקים שהותירו התובעים בו. טענת הנתבע כאילו מר שמר לא היה מוסמך מטעמו לאשר תקינות המושכר במועד פינויו על ידי התובעים, אינה משכנעת בעיניי, שכן, מר שמר לא העיד בפניי ועל אף כי הנתבע , לדבריו, קיבל העתק הפרוטוקול בתחילת חודש אוגוסט 2004, הוא לא העלה כל טענה ולא פנה לתובעים סמוך לאותו מועד בעניין זה. יתרה מכך, הנזקים להם טוען הנתבע בתביעתו שכנגד, חמורים ובולטים לעין ולא יעלה על הדעת כי נציג הנתבע לא זיהה אותם, או לפחות חלק מהם, במועד פינוי המושכר. בנסיבות העניין, אני דוחה את התביעה שכנגד לעניין הנזקים שהותריו הנתבעים שכנגד במושכר. 13. הנתבע לא פירט את האמצעים בהם נקט לצורך השכרת המושכר לאחר שהתובעים פינו אותו. בנסיבות העניין, אין לומר כי הוא עמד בחובת הקטנת הנזק המוטלת עליו. בנסיבות העניין, הנתבע אינו זכאי לדמי שכירות מלאים ממועד פינוי המושכר, 1.6.05, ועד לתום תקופת השכירות המוסכמת, 30.11.05, אלא לתקופה של חודש ימים בלבד. 14. ממוצג ת/1 עולה כי התובעים סילקו חוב הארנונה והמים עד תום התקופה שבה החזיקו במושכר. בנסיבות העניין, דרישת הנתבע במסגרת התביעה שכנגד לחייב את התובעים/נתבעים שכנגד, בתשלום חובות אלה, נדחית בזאת. 15. תובע מס' 1 הודה בחקירתו בחובתו ובחובת תובע מס' 2 לשאת בחשבון החשמל הנתבע בתביעה שכנגד ובהתאם לכך יש לחייב אותם בתשלום סכום זה. 16. לסיכום כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. במסגרת התביעה העיקרית, על הנתבע לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 500 ש''ח וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.11.04 ועד התשלום המלא בפועל. ב. במסגרת התביעה שכנגד, ישלמו הנתבעים שכנגד לתובע שכנגד, ביחד ולחוד, סך של 1,859 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא ובפועל. ג. הצדדים רשאים לקזז את הסכומים בהם חוייבו אחד ממשנהו. ד. כל צד ישא בהוצאותיו. ה. הסכומים כמפורט לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום. חוזה שכירותחוזהבטלות חוזהשכירות