בפני בית הדין תביעת התובע להשלמת דמי הודעה מוקדמת, השלמת הפרשות לגמל, פיצוי בגין שלילת הטבות מס, הפרשי הצמדה וריבית בגין הלנת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין נזק לא ממוני, בגין עבודתו של התובע אצל הנתבעת וסיומה. השתלשלות העניינים 1. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 2.11.95 עד יום 3.11.04, בתפקיד מנהל מחסן חלפים. 2. התובע פוטר (נספח א לכתב התביעה). 3. במסגרת תנאי העבודה שסוכמו עם התובע בעל פה, בוטח התובע במשך כל שנות עבודתו, בביטוח מנהלים במסגרת 3 חברות ביטוח: חב' ביטוח אריה בע"מ, חב' ביטוח מנורה בע"מ וחב' ביטוח הכשרת הישוב בע"מ (להלן: חברות הביטוח). 4. הנתבעת המציאה לחברות הביטוח, במועד השנוי במחלוקת, מכתב בדבר שחרור פיצויי הפיטורים והתובע משך את פיצויי הפיטורים שעמדו לרשותו מחברות הביטוח השונות. 5. על פי הסכם בין התובע לנתבעת, הפרישה הנתבעת בגין התובע לחברות הביטוח, סכומים בגין פיצויי הפיטורים ודמי גמולים. סכומים אלה שנויים במחלוקת. 6. אין מחלוקת כי התובע קיבל את הכספים שהופרשו עבורו לפיצויים מחברות הביטוח לאחר סיום עבודתו. כמו כן, הנתבעת שלחה לתובע המחאה על סך 17,478 ₪ ביום 9.10.05, בגין השלמות לפיצויי פיטורים. 7. בכתב התביעה שהוגש ביום 6.2.06, נטען, בין היתר, כי הסכומים שהופקדו בקופות הגמל שניהלו חברות הביטוח, נמוכים מהסכומים שאמורים היו להשתלם עבור גמל, כמוסכם עם התובע. 8. בכתב ההגנה מטעמה של הנתבעת, טענה, כי במשך כל שנות עבודתו של התובע ביצעה הפרשות לקופת גמל והפרשות להבטחת פיצויי פיטורים כפי שהיא מחויבת על פי חוק. אם לא היה כיסוי במסגרת ההפרשות שהפרישה, הרי שהאחריות לכך היא של חברות הביטוח. לפיכך, ביקשה הנתבעת לשלוח הודעת צד ג' לחברות הביטוח, ולחייב אותם בכל חיוב שהנתבעת תחויב בגין השלמת הפרשות ברכיב גמל. בקשתה התקבלה. 9. בכתב הגנה מטעם צד ג', נטען, כי גובה ההפרשות לפוליסות התובע, נקבע בהתאם לשכר אותו דיווחה הנתבעת (והתובע) לצד ג' בעת עריכת הפוליסות וממנו הן נגזרו. צד ג' פעל בהתאם לנתונים אותם סיפקו לו התובע והנתבעת, נתונים הנמצאים בחזקתם הבלעדית. 10. לאחר קבלת פירוט תקבולי המעסיק מצד ג', ביקשה הנתבעת למחוק את צד ג' מהתביעה, הואיל ופירוט התקבולים הוכיח, לטענתה, כי הנתבעת ביצעה את כל ההפרשות, בהתאם לפוליסות הביטוח שהיו לתובע בכל אחת משלושת חברות הביטוח, אלא שחלוקת הכספים שהופרשו בוצעה בהתאם לפוליסת הביטוח, באופן שחלק מהכספים הופרשו על חשבון פיצויי פיטורים, חלקם על חשבון תגמולים וחלקם על חשבון אובדן כושר עבודה. הודעת צד ג' נמחקה כמבוקש. 11. מלבד התביעה בעניין ההפרשות לגמל, טען התובע כי על הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין הפחתת משכורת עקב שינויים במדרגות המס, הפרשי הצמדה וריבית בגין הלנת פיצויי פיטורים, השלמת דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין נזק לא ממוני. נדון בטענות אלא להלן. דיון והכרעה השלמת דמי הודעה מוקדמת 12. התובע פוטר ביום 3.11.04, לאחר כ-9 שנות עבודה. לאחר פיטוריו שולם לתובע עבור דמי הודעה מוקדמת בגין 14 יום בלבד. לטענת התובע, ביום 3.11.04 הודיעה לו הנתבעת על פיטוריו לאלתר ושילמה לו כ-4,000 ₪ בגין 14 ימי הודעה מוקדמת, חלף הודעה מוקדמת של 30 יום כמתחייב על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א-2001 (להלן: חוק הודעה מוקדמת). לטענת הנתבעת, ביום 3.11.04, חתם התובע על מסמך שכותרתו "זכרון דברים", לפיו אין לו כל תביעה כלפי הנתבעת כנגד קבלת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית ו-14 ימי הודעה מוקדמת (נספח ב' לתצהיר מנחם דדיה) (להלן: זכרון הדברים). 13. מנחם דדיה ציין בעדותו, כי כשהודיע לתובע על פיטוריו, ביקש ממנו להשאר בעבודה למשך תקופת ההודעה המוקדמת של 30 יום, עד שיימצא לו מחליף שהתובע יעביר לו חפיפה, אך התובע סרב, וביקש להפסיק לעבוד מייד (עמ' 15 ש' 21-26). לכן הוסכם, לטענתו, על פשרה של תשלום עבור 14 ימי הודעה מוקדמת, מבלי שהתובע נדרש לעבוד בתקופה זו. התובע הכחיש בעדותו דברים אלה, וציין כי חשב שמגיעים לו 14 יום לפי החוק ולכן חתם על זכרון הדברים, רק לאחר מכן התברר לו כי זכאי ל-30 יום, על פי החוק (עמ' 5 ש' 21-22). 14. יש לציין כי גרסת מנהל הנתבעת לפיה התובע לא הסכים להמשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, לא נתמכה בראיה כלשהיא, והתובע הכחיש דברים אלה. יתר על כן, העובדה שהועסק בתפקיד עובד אחר במשך זמן קצר בלבד (כיומיים) לאחר הפסקת עבודתו של התובע, תומכת בגרסת התובע דווקא, לפיה הפיטורים נעשו לאלתר. כך גם נוסח מכתב הפיטורים, עליו מתנוסס התאריך 1.11.04 (נספח א לכתב התביעה), לפיו התובע מפוטר החל מיום 3.11.04, מעיד על כי לא ניתנה לתובע בפועל תקופת הודעה מוקדמת כמתחייב על פי חוק. 15. אף אם תמצי לומר, כי התובע ויתר על זכותו לדמי הודעה מוקדמת עבור 16 יום, בגין חתימתו על זכרון הדברים, הרי שאין בכך כדי להוות ויתור מודע על זכותו החוקית לקבלת דמי הודעה מוקדמת עבור חודש עבודה. אין בחוק הודעה מוקדמת הוראה בדבר זכותו של המעביד לשלול מן העובד את תשלום השכר לתקופת ההודעה המוקדמת אלא רק זכותו של המעביד לוותר על עבודתו של העובד בתקופה זו. לעניין זה נפסק בדב"ע לה/46-3, סריגי פלג בע"מ נ' יעקב בוטבול, פד"ע ז 54, כך: "מכוח ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים חייב עובד ליתן הודעה מוקדמת על התפטרותו וזכות נתונה למעביד שהמתפטר יעבוד כל פרק הזמן שבין ההודעה לתאריך המועד לגמר העבודה. על זכות זאת רשאי המעביד "לוותר" כך שלא יאפשר לעובד לעבוד, אך ויתור זה אין בו כדי לשלול מהעובד את זכותו לשכר העבודה בעד פרק הזמן שבו מוכן היה לעבוד, אך הדבר נמנע בעדו על ידי המעביד". 16. וכך נקבע בע"ע 122/03 אבנר וקסמן נ' "אי.טי.סי" 24 מסביב לשעון ואח' (ניתן ביום 7.1.07): "הודעה מוקדמת לפני פיטורין מטרתה לאפשר לעובד מפוטר להתארגן, לחפש עבודה אחרת, לבחון מהו המשך דרכו. החובה לתת למפוטר הודעה מוקדמת בטרם ניתקים יחסי העבודה אינה סיסמה בעלמא. פיטורין מעבודה הם קשים. אדם מוצא משגרת חיי העבודה שלו, הוא עומד בפני שוקת שבורה. אין זו הפרת הסכם מסחרי רגיל. ... הנורמה אם כן דורשת כי מעסיק העומד לפטר את עובדו מסיבה כלשהי יתן לעובד הודעה מראש של חודש ימים. חודש זה הוא חודש שנחשב לחודש של עבודה. גם אם המעסיק מודיע לעובד כי הוא מוותר על עבודתו באותו חודש עדיין מדובר בחודש של עבודה. התשלום המשולם בגין חודש זה הוא שכר עבודה". 17. ובענייננו, אין סיבה לחשוב, שהתובע אכן ויתר על שכר עבודה לו הוא זכאי, ולכן אנו מעדיפים את גרסתו, לפיה חשב שהוא זכאי להודעה מוקדמת של 14 יום בלבד, ולכן חתם על זכרון הדברים. התובע זכאי, אפוא, להשלמת דמי הודעה מוקדמת עבור 16 יום, כפי שתבע. הפרשי הצמדה וריבית בגין הלנת פיצויי פיטורים 18. התובע טען כי עם פיטוריו שוחררו לזכותו 61,245.14 ₪ שהצטברו בסעיף פיצויי פיטורים במסגרת תוכניות ביטוח מנהלים שנוהלו על שמו. הנתבעת לא השלימה את חלקה להשלמת פיצויי הפיטורים לסך 78,723 ₪ להם היה זכאי. כשנה לאחר פיטוריו, נשלחה לו המחאה על סך 17,478 ₪, עבור השלמת חלקה של הנתבעת בפיצויי הפיטורים, אך פיצויי הפיטורים ששולמו לו, אינם משקפים את מלוא זכויותיו. פיצויי הפיטורים ששולמו לתובע באיחור, נושאים לטענתו, חיובי הפרשי הצמדה וריבית בגין הלנת פיצויי הפיטורים. למען הסר ספק, נדגיש, כי התובע אינו מלין על סכום הפיצויים אלא רק על השיהוי בקבלת הפרש הפיצויים מידי הנתבעת. 19. מנחם דדיה, מנהל הנתבעת, טען בתצהירו, כי התובע פנה אליו רק כעבור כחצי שנה משחרור כספי הפיצויים וטען שיש הפרש בין סכום הפיצויים שקיבל מחברות הביטוח לבין הסכום המגיע לו. דדיה ציין, כי החליט להעביר לתובע, לפנים משורת הדין, השלמת הפיצויים בסך 17,478 ₪. 20. נקדים ונאמר, כי דין התביעה ברכיב זה להדחות. ראשית נציין, כי התובע לא תבע הלנת פיצויי פיטורים, שעה שזו התיישנה זה מכבר. 21. אשר להפרשי הצמדה וריבית, ממכתבי הנתבעת לחברות הביטוח (נספחים ג1-ג3), עולה, כי כבר ביום 12.11.04, היינו, מספר ימים לאחר הפסקת עבודתו של התובע, ביקשה הנתבעת מחברות הביטוח לשחרר את כספי הפיצויים והתגמולים שנצברו לזכותו, על פי דרישתו. התובע פנה בדרישה להפרשי סכום הפיצויים, רק כעבור חצי שנה. אין ספק, כי בנסיבות אלה, העובדה שנדרשו מספר חודשים נוספים לנתבעת, על מנת לבצע בירור האם זכאי התובע להפרשים כלשהם, לאחר שב-3.11.04, עם עזיבתו, חתם על מסמך זכרון דברים המאשר שקיבל את כל כספי הפיצויים להם היה זכאי, הינה סבירה. 22. מעדות מנהל הנתבעת, אף עולה, כי הוא ניסה להשיג את התובע מספר פעמים על מנת שיבוא לקחת את הכסף המגיע לו, כך גם מנהלת החשבונות דיברה איתו, אלא שהתובע לא בא, עד שהחליט דדיה, לשלוח לו את השיק בדואר רשום, בעצת בא כוחו (ר' עדותו עמ' 15 ש' 11-15). 23. דרישת הפרשי הצמדה וריבית בגין התקופה הנ"ל ובנסיבות אלה, הינה בחוסר תום לב. השלמת הפרשות לקופת גמל 24. אין מחלוקת, כי לפי פרק 17 לצו ההרחבה בענף המוסכים וההסכם הקיבוצי באותו ענף מיום 13.9.93, על המעביד לבטח את התובע במבטחים ולהפריש 6% גמל על חשבון המעביד, ו- 5.5% מהעובד. התובע בוטח במשך תקופת עבודתו בביטוח מנהלים ולא במבטחים. מתצהיר סוכן הביטוח, עולה, כי פוליסת הביטוח של התובע כללה את הרכיבים הבאים: הפרשה לגמל - 5% מהשכר ו-5% על חשבון המעביד, קרן פיצויים בגובה 8.33% מהשכר, וכן הפרשה בגין אובדן כושר עבודה של 1% מהשכר ותשלום עבור ביטוח מקרה מוות. היינו, התובע בוטח בפועל בחוסר של 1% מההפרשות שהנתבעת הייתה צריכה לשלם לגמל. 25. יעקב לחמי, סוכן הביטוח של הנתבעת הצהיר, כי בהתאם לביטוח המנהלים שערך לתובע בחברות הביטוח אריה בע"מ והכשרת הישוב בע"מ, הכספים ששוחררו לתובע, היו לאחר הפרשת פרמיה בגין ביטוחי ריסק (ביטוח אובדן כושר עבודה וכן למקרה מוות). התובע העיד בעניין זה: "ת. כל הסכומים לפי תלושי המשכורת היה אמור להפריש המעביד בפועל. אבל הוא לאחר בדיקה עם חברות הביטוח לא הפריש את מלוא הסכומים. ש. איפה לא הופרש. ת. אין לי ספיציפית להראות לך משהו. אני בדקתי את זה מול חברת הביטוח והתשובה היתה שהמעביד לא הפריש את הסכומים שהיה צריך להפריש. וגם כאשר הפריש זה היה באיחור רב" (עמ' 9 ש' 19-23). 26. דדיה ציין בעדותו, כי בהסכם בעל פה שנערך עם התובע הוסכם על ביטוח מנהלים. כן נטען, כי בהמשך סוכן הביטוח של הנתבעת ישב עם התובע, והסביר לו לעניין ביטוח ריסק והתובע חתם (עמ' 12 ש' 24-29). מר לחמי העיד, כי פוליסות הביטוח אינן נחתמות על ידי המבוטח, אלא טופס ההצעה, הוא שנחתם (עמ' 17 ש' 15). כן העיד הסוכן, כי אמר לתובע לפני החתימה על ההצעה לפוליסה, כי חלק מהכספים ינותבו לביטוח ריסק (עמ' 18 ש' 1-2). 27. השאלה היא, האם רשאית הייתה הנתבעת, בנסיבות העניין, לבטח את התובע בביטוח מנהלים חלף פנסיית מבטחים, כפי שנקבע בצו ההרחבה ובהסכם הקיבוצי בענף המוסכים. היינו, האם הפרשה לביטוח מנהלים יכולה לבוא במקום הפרשה למבטחים. 28. פרק 17 להסכם הקיבוצי שכותרתו, "קרן פנסיה ופיצויים", קובע לאמור: "א.הנהלות המוסכים ייבטחו את עובדיהם בקרן פנסיה יסוד או בקרן פנסיה מקיפה של מבטחים לפי בחירתם. ב. הנהלות המוסכים אשר יחליטו לבטח את עובדיהם בקרן פנסית יסוד, ישלמו למבטחים דמי גמולים בשעור הקבוע בתקנון שהינו 11.5% משכרם המלא של העובדים עבור 8 שעות עבודה,מזה ישלם המעביד 6% וינכה מהעובד 5.5%. ג. הנהלות המוסכים שיחליטו לבטח את עובדיהם בפנסיה מקיפה, ישלמו ל"מבטחים" דמי גמולים בשעור של 17.5% משכרם המלא של העובדים עבור 8 שעות עבודה, מזה ישלם המעביד 12% וינכה מהעובד 5.5% ד. מוסכם במפורש בין הצדדים, כי הנהלות המוסכים שעשו או יעשו עד 31.5.94 ביטוח אלטרנטיבי או קופות תגמולים - יבוא הדבר במקום חובת בטוח בקרן פנסית יסוד, או קרן פנסיה מקיפה הכל לפי הענין בתנאי שהעובד יחתום על כתב ויתור על פי הנוסח המצו"ב. (נספח 2). ה. תשלום הנהלת המוסך לקרן פנסיה מקיפה בשיעור 6% משכר עבודה חודשי, יבואו במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים בשיעור 72%. לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1983. ו. הנהלת המוסך אשר תבחר לבטח את עובדיה בקרן פנסיה מקיפה, תוכל להפקיד השלמת פיצויים בקרן פיצויים של מבטחים או כל קופת גמל אחרת בשיעור 2 ושליש אחוז משכרו החודשי, תשלום הנהלת המוסך לקרן פיצויים כאמור, תבוא במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים בשיעור 28% לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. ז. הנהלות המוסכים אשר חל עליהם הסכם הצטרפות לקרן פנסית יסוד או מקיפה לפני חתימת הסכם זה, יקבעו זכויות העובדים בהתאם לקבוע בהסכם הפנסיה." על פי הוראת סעיף 17ד הנ"ל, הפרשה לכל ביטוח אחר או קופת תגמולים במקום קרן פנסיית יסוד או פנסיה מקיפה במבטחים, מחייבת חתימה של העובד על טופס שצורף כנספח להסכם הקיבוצי. אין חולק כי התובע לא הוחתם על הנספח כדרישת ההסכם הקיבוצי. מכאן, שהנתבעת לא עמדה בתנאים הקבועים בהסכם הקיבוצי בהם ניתן לבטח בביטוח אלטרנטיבי חלף ביטוח במבטחים. הנתבעת הפרה אפוא, את ההסכם הקיבוצי ואת צו ההרחבה, וניצלה את חולשתו של התובע בכך שהחתימה אותו על הצעת הביטוח של פוליסת ביטוח מנהלים, מבלי שהיה בידו מידע מספיק אשר להבדלים בין ביטוח זה לבין הביטוח הפנסיוני. די בטעם הזה על מנת לדחות את טענת הנתבעת שההפרשה לביטוח מנהלים יכלה לבוא בנסיבות העניין, במקום הפרשה לקרן הפנסיה כמתחייב מההסכם הקיבוצי. 29. ועוד. הויתור שויתר התובע, על זכותו הקוגנטית מכוחו של ההסכם הקיבוצי, היה ויתור לא מודע, ובניגוד לתנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי לקבלת ויתור ממין זה, היינו חתימת העובד על כתב ויתור בנוסח שנקבע מראש, וכן מועד הביטוח, כפי שנראה להלן. 30. יש לציין, כי בתחילת ההליך בפנינו, ניסתה הנתבעת לגלגל את האחריות לנזק שנגרם לתובע בגין אי ביטוחו בביטוח פנסיוני, אל חברות הביטוח. אולם, לא רק שחברות הביטוח נמחקו בסופו של דבר מהתביעה, אלא שאף על פי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה, האחריות לבטח את העובדים, הינה של המעביד ולא של חברת הביטוח. אחריות זו הינה מכוח דיני העבודה, כלפי העובד, ועל כן הזכות לביטוח פנסיוני הינה זכות קוגנטית, שלא ניתן להתנות או לוותר עליה. ההסכם הקיבוצי מאפשר ויתור בנסיבות מסוימות, בהן העובד חותם על כתב ויתור והביטוח האלטרנטיבי נעשה עד 31.5.94, תנאים אלה לא התקיימו בענייננו. הביטוח של התובע בחברת אריה נעשה ביום 1.4.02; בחברת הכשרת הישוב ביום 11/98; ובחברת מנורה ביום 1.12.95 (נספחים לתצהיר לחמי). 31. יתרה מזו, אף אם באים אנו להשוות בין ההוראה בהסכם הקיבוצי המחייבת בביטוח פנסיוני לבין הוראה בהסכם האישי לפיו מסכימים הצדדים על ביטוח מנהלים, הרי שיש להוראה בהסכם הקיבוצי, מעמד עדיף. יפים לענייננו, הדברים שנאמרו בע"ע 1123/02 פנחס אופנר נ' המרכז הרפואי "שערי צדק", ניתן ביום 10.6.04: "דין הוא, מכוח סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים והפסיקה, כי הוראות הסכם קיבוצי גוברות על הוראות חוזה אישי, אלא אם האחרונות הן לטובת העובד...". מכאן, שאף אם תמצי לומר כי התובע ויתר על זכותו לביטוח פנסיוני מתוקף הסכם אישי, אף שלדעתנו, ויתור זה חסר תוקף, הרי שהוראת ההסכם הקיבוצי המיטיבה עם התובע, עדיפה על פני ההסכם האישי. נציין כי הצדדים להסכם הקיבוצי סיכמו בהסכם על קרן פנסיה מסוימת. ברור שכוחו של ארגון העובדים והמעביד אל מול קרן הפנסיה גדול מכוחו של העובד הבודד. פעמים רבות מגיעים הצדדים להסכם לתנאים משופרים עם קרן הפנסיה, כאשר קיבוצם של העובדים מביא הטבות ונכון יהיה לבכר הבחירה בקרן הפנסיה על התנאים שהושגו בה לטובת העובדים. מי שחורג וסוטה מההסכם נושא באחריות לענין ולכן נכון לחייב הנתבעת. לא למותר לציין, כי אין בידינו לקבל את פרשנות הנתבעת לצו ההרחבה. בצו ההרחבה שהותקן ביום 24.12.95 (י"פ 4364) נקבע, כי הוראות ס"ק ד להסכם הקיבוצי, יחולו רק לגבי עובד ומעביד שפעלו לפי הוראות הסעיף הקטן האמור עד יום 31.8.96. אולם, אין בכך כדי לומר, שהואיל והנתבעת ביטחה את התובע בביטוח מנהלים לפני המועד האמור, אינה חייבת להחתימו על כתב ויתור מפורש. הדבר אינו מתיישב אף עם תכליתו של ההסכם הקיבוצי - צבירת חסכון פנסיוני. 32. כשמעביד אינו מקיים חובה של ביטוח עובד בביטוח פנסיוני, העובד יכול לתבוע ממנו פיצוי על הנזק שנגרם לו עקב כך, ובהעדר ראיות על נזק גבוה יותר, הנזק שיש לראותו כמוכח שווה לסכומים שהמעביד היה אמור לשלם בעבור הביטוח הפנסיוני מדי חודש. 33. התובע זכאי אפוא, לכספי הגמל במלואם, תוך קיזוז הסכומים שקיבל. בהתאם להסכם הקיבוצי ולצו ההרחבה בענף המוסכים, על הנתבעת היה לבטח את התובע במבטחים ומשלא עשתה כן, עליה לשלם פיצוי לתובע בגין הנזק אשר נגרם לו, שמתבטא ב-6% מכל שכר היסוד עבור כל תקופת העבודה, בקיזוז הסכומים שהופרשו עבורו לביטוח מנהלים, סה"כ 32,539 ₪ (בהתאם לנספח ו לתצהיר התובע). סכום זה היה צריך להשתלם מידי חודש בחודשו כאשר ניתן לערוך תחשיב של הריבית והפרשי ההצמדה מאותו חודש. כל תשלום אילו היה מופרש במועד היה נושא ריבית והפרשי הצמדה כדין, מהחודש בו הופרש. כדי לפצות התובע על אי ההפרשה בשיעור הנדרש במועד יש לערוך חישוב לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה לפי אמצע תקופת העבודה - 1.6.01 (מה שמשקף את ממוצע האיחור בתשלום). דהיינו הסכום הנ"ל ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.6.01 ועד התשלום בפועל. פיצוי בגין שלילת הטבות מס 34. לטענת התובע, במהלך השנים 2003-2004, שעה שהופחתו מדרגות המס, נטלה הנתבעת לעצמה את ההטבה והפחיתה את שכרו של התובע מ-9,285 ₪ ל-8,747 ₪. התובע טען, כי עקב השינויים במדרגות המס, שכרו נטו, היה אמור לגדול. 35. אין מחלוקת כי התובע ביקש תשלום שכר על בסיס שכר נטו ולא ברוטו (עמ' 9 ש' 26-27). כמו כן התובע הודה, כי קיבל העלאת שכר בשנת 2002 (עמ' 10 ש' 1-2), מנהל הנתבעת הציג תלושי שכר לחודשים 11-12 שנת 2002 המעידים על תוספת שכר (ת/1, ת/2). אולם, לטענת התובע, מדובר בהבדלי שכר בגין שעות נוספות ולא מהעלאת שכר. התובע העיד בעניין הסיכום על גובה השכר: "ש. ההסכם היה שהשכר יהיה נטו. ת. כן. בהתחלה לתקופה מוגבלת ואם אני מוכיח את עצמי הוא ישנה לי את גובה השכר מידי פעם. זה היה הסכם בינינו" (עמ' 9 ש' 27-28). היינו, ההסכם היה כי השכר יעלה בהתאם לסיכום בין הצדדים, וללא קשר לשינויי מס. התובע אף הודה, כי מידי פעם ניתנה לו העלאה בשכר (עמ' 10 ש' 1-3). 36. אין בידינו לקבל את טענת התובע, לפיה עקב השינויים במדרגות המס, שכרו (נטו) היה אמור לגדול. כמו שלא היינו מקבלים טענה, כי אילו השינוי במדרגות המס היה מקטין את שכר הנטו של השכירים במשק, כי אז היה שכר הנטו שלו יורד. שעה שסוכם בין הצדדים כי השכר ישולם כשכר נטו, הרי שאין לרפורמה במס כל השפעה על שכר הנטו של התובע, לא לטובה ולא לרעה. העלאת שכרו, אם הייתה, צריכה להיות ללא קשר למדרגות המס. מכאן, שבוודאי שאין התובע זכאי לכל פיצוי בגין אי השפעת הרפורמה במס על שכר הנטו שסוכם עמו. יש לציין, כי התובע אף לא פנה בעניין זה אל המעסיק וביקש העלאת שכר, ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו. שעה שבחר תשלום שכר נטו, היה צריך לצפות, כי שינויים בשכר הברוטו לא ישפיעו על שכרו, כפי שסוכם. פיצוי בגין נזק לא ממוני 37. התובע תבע פיצויים בגין נזק לא ממוני בסך 15,000 ₪, בגין פיטוריו ללא סיבה מוצדקת ושלא בתום לב. 38. לטענת הנתבעת, פיטוריו של התובע נעשו לאחר התראות רבות, החל משנת 2003, בדבר אי תפקודו בעבודה. 39. עת מדברים אנו בתביעות שמקורן ביחסי עבודה, פסיקת פיצויים על נזק שאינו ממוני, תעשה במשורה ובריסון. ההלכה היא כי רק במקרים קשים וחריגים יפסק פיצוי בגין עגמת נפש (ר' דב"ע נג/99-3 משרד החינוך, מדינת ישראל נ' דוד מצגר, פד"ע כ"ו 563). המקרה דנן, אינו מקרה קשה וחריג המצדיק פיצוי בגין עגמת נפש, במיוחד, שהתובע לא הוכיח זכאותו לפיצוי בגין נזק לא ממוני, כמו גם לא הוכח חוסר תום ליבה של הנתבעת בפיטורי התובע. 40. התביעה ברכיב זה נדחית אפוא. סוף דבר 41. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים: א. הפרש כספי הגמל ששולמו לו בחסר, בסך 32,539 ₪. אלה ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.6.01 ועד התשלום בפועל. ב. השלמת דמי הודעה מוקדמת בסך 4,519 ₪, שישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין, מיום 3.11.04 ועד התשלום בפועל. 42. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, זאת בשים לב הן לתוצאה והן להתנהלות הנתבעת בתיק זה, לרבות הגשת תצהיר משלים לאחר הגשת סיכומי התובע ולרבות הגשת ומחיקת הודעות צד ג' שגרמו להתארכות ההליך. ביטוח אובדן כושר עבודהאובדן כושר עבודהפנסיהקרן פנסיה