השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' צ' בן זמרה), שקיבל את תביעת המערערת וחייב את המשיבות ברשלנות שבמחדל בגין אי גילוי מוקדם של גידול בתעלת השמע של אוזנה הימנית של המערערת. ערעורה של המערערת נסב על שיעור הנכות שנקבעה לה ועל גובה הנזק ואילו ערעורן של המשיבות בערעור שכנגד, נסב הן על שאלת האחריות והן על גובה הנזק. 2. בית המשפט המחוזי קבע כי היה על המשיבה 1 (להלן: קופת החולים) ורופאיה לחשוד בקיום גידול תוך גולגלתי כבר במהלך שנת 1989 והיה עליהם להפנות את המערערת לבדיקת הדמיה שהיתה מגלה, קרוב לודאי, את קיומו של הגידול. עוד נקבע, כי קופת החולים כשלה כשל מערכתי באשר לא דאגה לכך שכל תלונות המערערת בפני הרופאים שטיפלו בה, כמו גם תוצאות הבדיקות שנערכו לה תהיינה, בזמן אמת בפני המשיבה 2 (להלן: הרופאה). תפקידה של הרופאה כרופאת משפחה היה לרכז את המידע ולערוך, בהסתמך עליו, אבחנה מבדילה, שלא נעשתה מוקדם ככל האפשר. הכשל שבהעדר ניתוב החומר לרופאה המטפלת והאבחנה המאוחרת הביא את בית המשפט להטיל אחריות על קופת-החולים והרופאה, עקב רשלנות. בית המשפט פטר את המדינה - בעליה ומפעילתו של בית החולים רמב"ם בחיפה, לשם המערערת הגיעה בביקורי חירום - מאחריות לאי גילוי מוקדם של הגידול. 3. בית המשפט העמיד את נכותה המשוקללת של המערערת על 70%. מתוך שיעור זה ניכה בית המשפט נכות הנובעת מעצם קיומו של הגידול, ללא קשר עם רשלנות המשיבים, באופן שנכותה הרפואית המשוקללת של המערערת עקב האיחור בגילוי, היא 53%. נכותה התפקודית של המערערת הועמדה על 50%. 4. לאחר עיון בחומר שבפנינו ושמיעת השלמת טיעון בעל-פה, אין אנו מוצאים להתערב בשאלת האחריות. קביעות בית המשפט המחוזי מבוססות היטב על חומר הראיות שהיה מונח בפניו, לרבות חוות דעת מומחים, ולא מצאנו כי יצאה שגגה מלפני בית המשפט בנושא זה. אין חשיבות רבה לשאלה על מי מוטל נטל ההוכחה משום שבסופה של דרך קבע בית המשפט, כי הוכחה רשלנות מצד המשיבות. הוא הדין בדבר קביעת קשר סיבתי בין חלק מן הנכות ממנה סובלת המערערת לבין רשלנות המשיבות, שכן, הנכות האחרת היתה נגרמת ממילא למערערת עקב מימדי הגידול כפי שהיה קיים בשנת 1989. 5. אשר לערעורים על גובה הפיצויים שנפסקו, חזרנו ועיינו בחישובי בית משפט קמא ולא מצאנו באף אחד מראשי הנזק שבגינם נפסקו פיצויים, כי נפלה טעות המצדיקה התערבותנו כערכאת ערעור. נציין רק, כי בית המשפט דחה את הטענה שיש לנכות מסכום הפיצויים תשלומים שונים שקיבלה המערערת מעירית קרית אתא, ובדין עשה כן. נימוקיו לכך: ראשית, כפי שקבע השופט קמא, טענה זו הועלתה על-ידי המדינה בלבד. משנדחתה התביעה נגד המדינה, אין לנכות תשלומים אלה מסכום הפיצויים, כאשר הנתבעות האחרות לא טענו לניכויים. שנית, נקבע כי לא הוכח שתשלומים אלה הינם תשלומים של מיטיבים או כי שולמו למערערת עקב הנכויות שנתווספו לה כתוצאה מן המחדל של אי גילוי הגידול במועד. שלישית, הטענה נטענה בשפה רפה וללא הנמקה של ממש. 6. המשיבות טענו שיש לדחות את התביעה נגדן כפי שנדחתה התביעה נגד המדינה מחמת אי הוכחת רשלנות מצידה. טענה זאת יש לדחות, הן מן הטעם שאין בפנינו ערעור על דחיית התביעה נגד המדינה והן מן הטעם שרשלנותן שלהן הוכחה. 7. לאור כל האמור נדחים בזה הערעור והערעור שכנגד. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. שופטת השופט י' טירקל: אני מסכים. שופט השופט י' אנגלרד: אני מסכים. שופט הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. רפואהתביעות רשלנות רפואיתקופת חוליםרשלנותרשלנות רפואית (סרטן)סרטןרשלנות רפואית (באבחון)