עסקינן בתובענה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן רכוש בהעברה, שהוגשה על ידי כרמלים משלוחים בע"מ (להלן: "התובעת") נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן:"הנתבעת 1"), זיבצקי סוכנות לביטוח (1974) בע"מ (להלן:-"הנתבעת 2"), ומר אריה מגן (להלן: "הנתבע 3") . 1. העובדות הצריכות לעניין : א. על פי הנטען בכתב התביעה, ביטחה הנתבעת 1 את צי הרכבים והמשאיות של התובעת, חברה למשלוחים בכל רחבי הארץ, באמצעות הנתבעים 2,3, בפוליסת ביטוח "אלומה לבית עסק" שמספרה 18-63-00756-4-99 ושהייתה בתוקף מיום 10.10.99 ועד 29.02.00(להלן:- "הפוליסה"). עפ"י הפוליסה התחייבה הנתבעת 1 לשלם לתובעת תגמולי ביטוח בגין אובדן או נזק לרכוש בהעברה. ב. בתאריך 19.01.00, בסמוך לשעה 22:00, בכביש ת"א -חיפה, נשדדה ונגנבה משאית מסוג "איסוזו" מס' 58-253-15 על תכולתה. באותו לילה, בשעה 23:00 לערך, בכביש ת"א - ירושלים, נשדדה ונגנבה משאית נוספת מסוג איסוזו שמספרה 58-379-15 על תכולתה. שתי המשאיות, שהיו בבעלות התובעת, נמצאו למחרת ללא הסחורה שהייתה בהן. ג. הנתבעת 1 פיצתה את התובעת בסך של 756,446 ₪ וסירבה לדרישת התובעת לכיסוי מלוא סכום הנזק, היינו האובדן הכולל של הסחורות שנשדדו, ושהוערך בסך של 1,334,252 ₪. עתה עותרת התובעת לקבלת ההפרש בסך של 577,806 ₪. ד. מטעם התובעת העידו מר אבנר מלכא, מנכ"ל התובעת, (להלן: "מר מלכא"), ומר יצחק פויר, המנהל האדמינסטרטיבי של התובעת (להלן: "מר פויר"). מטעם הנתבעות העיד מר אריה מגן (להלן: "הנתבע 3"). הצדדים ויתרו על עדותו של השמאי מטעם הנתבעת 1, מר רועי לוין, שהוזמן ע"י התובעת ולא התייצב. 2. טענות התובעת ב"קליפת אגוז" הינן: א. כי כל אחד ממעשי השוד מהווה אירוע ביטוחי נפרד המזכה את התובעת בתגמולי הביטוח במלוא גובה סכום הסחורה בהעברה שנשדדה בכל אירוע. ב. כי הנתבעים שהכירו את סוג והיקף פעילותה של התובעת, לאור ההתקשרויות הביטוחיות ביניהן משנים קודמות, התרשלו במתן ייעוץ כושל, בלתי נכון ומטעה כאשר ערכו פוליסת ביטוח בלתי מתאימה לפעילותה ולכיסוי הביטוחי הדרוש לה. ג. כי האחריות הבלעדית להעדר כיסוי ביטוחי מתאים, מוטלת עלהנתבעים 2 ו-3 ומכוח עקרון האחריות השילוחית גם על הנתבעת 1. ד. וכי הנתבעים 2 ו-3 הפרו חובה חקוקה לפי סעיף 55 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, תשמ"א-1981, כאשר מסרו לתובעת תיאור מטעה באשר למהותה של עסקת הביטוח, היקף הכיסוי, הסייגים, התנאים המוקדמים לקיומם והאפשרות שבידי הנתבעת 1 לבטל את הפוליסה. 3. ומאידך טענות הנתבעות הן: כי הפוליסה מוצתה עם תשלום תקרת הסכום. וכי התובעת, היא שהעריכה וקבעה את גובה סכום הביטוח הנדרש, לא דאגה לכסוי ביטוחי מתאים לסחורה שנגנבה. דיון והכרעה 4. שניים הם הנושאים שבמחלוקת: האם הפוליסה מוצתה עד תום בתשלום שבוצע. ולחילופין האם האחריות לקביעת סכום הכיסוי הביטוחי היתה על הנתבעים שהתרשלו, לכאורה. 5. ראש וראשונה הנני קובע כי הפוליסה מוצתה עד תום לאחר התשלום שביצעה הנתבעת 1, ודין טענות התובעת לעניין זה, להדחות ואבאר: "חובתו היסודית של המבטח במסגרת חוזה הביטוח, הינה לשלם את תגמולי הביטוח בקרות מקרה הביטוח. ההנחה העומדת ביסוד ההתקשרות הביטוחית, היא שתשלום מלוא סכום הביטוח מביא למיצוי פוליסת הביטוח ולפקיעתה. אין חשיבות בהקשר זה לשאלה אם תשלום מלוא סכום הביטוח בא בעקבות מקרה ביטוח אחד או שהוא נובע ממספר מקרים" י. אליאס, דיני ביטוח, כרך א', הוצאת בורסי, תשס"ב, עמ' 247 -248 . סעיף 30 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח) קובע: "המבטח חייב בתגמולי הביטוח גם אם קרה מקרה הביטוח תוך תקופת הביטוח יותר מפעם אחת, ובלבד שלא יחוייב בסך הכל ביותר מסכום הביטוח כמשמעותו בסעיף 56." ואילו סעיף 56(א) לחוק חוזה הביטוח, העוסק בקביעת היקף החבות, קובע: "(א) חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם ובלבד שלא תעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה (להלן - סכום הביטוח)......."; ואשר על כן יש לבדוק מהו סכום הביטוח שנתחייבו בו במקרה דנן. 6. בפרק 15 בפוליסה שעניינו ביטוח רכוש בהעברה נקבע :- "הרכוש בהעברה מבוטח בעת היותו מועבר בכל כלי רכב השייך למבוטח או כלי רכב בשירותו של המבוטח". כן נקבע סכום הביטוח המעודכן, 756,446 ₪, אחוז הפרמיה - 2.75 וסכום הפרמיה - 20,802 ₪. 7. אלא מאי? לטעמה של התובעת הסך של 756,446 ₪ משקף את הכיסוי לכל אחד מכלי הרכב המהווים את צי רכבי החברה, ואילו הנתבעים טוענים כי לשון הפוליסה ברורה ובהירה ואינה טעונה כל הסבר או פרשנות וכי סכום זה הינו הסכום המירבי לכיסוי הנזק שנגרם לרכוש בהעברה. אף אני סבור כנתבעות ובעניינו לשון הפוליסה הינה ברורה, חד משמעית ומפורשת. וממנה עולה כי הפוליסה נותנת כיסוי מירבי של 756,446 ₪ לנזק שיגרם לרכוש בהעברה כל כלי הרכב. ראה א.אליאס, שם, עמ' 34. לא זו, אף זו, כל פרשנות אחרת אינה מתיישבת עם לשון הפוליסה, עם הפרשנות התכליתית ועם הוראות החוק. 8. קבלת פרשנותה של התובעת משמעה כי סכום הביטוח הכולל בגין "רכוש בהעברה" הוא בלתי ידוע, פתוח ואינו מופיע כלל בפוליסה. דא עקא, נקבע בפסיקה כי אף שחוק חוזה הביטוח אינו קובע הגדרה מפורשת של חוזה ביטוח הרי שקביעת דמי הביטוח הינו פרט מהותי ותנאי יסודי בלעדיו אין לשכלל חוזה ביטוח. באין סכום ביטוח, אין חוזה. ראה שחר ולר, פירוש לחוק החוזים, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981, כרך ראשון , תשס"ה, 201, א. אליאס, שם עמ' 88-89 וכן ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. נועם אורים, פ"ד מה(2)811. ובענייננו אין חולק שחוזה אכן נכרת בין הצדדים. 9. פרשנות ברוח זו עולה גם מעיון בהעתקי פוליסות הביטוח, משנים קודמות, הנוגעות לעסק. הפוליסות התחדשו מדי שנה, משנת 1996. ומהן נמצאתי למד כי נקבע סכום מקסימלי לכל הרכבים. בפוליסות קודמות נקבעה גם תקרה מירבית לכל רכב בנפרד, עד לגובה של 200,000₪ למעט המשאית שזכתה לכיסוי בסכום הביטוח המכסימלי.בפוליסה נשוא התביעה, נקבעה תקרת כיסוי מקסימלית לכל כלי רכב ללא הבדל. לא עלה בידי התובעת להוכיח שדווקא בפוליסה נשוא התביעה בקשה התובעת לשנות ממנהגה ולבטח את כלי הרכב שברשותה בעשרות מיליוני שקלים. 10. זאת ואף זאת , גובה הפרמיה הינו נגזרת של סכום הביטוח, "הפרמיה אמורה לשקף את גודל הסיכון שלוקחת החברה המבטחת על עצמה". ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. מנשה ישר, פ"ד מט(2)749 , סעיף 18 (להלן:- "פרשת מנשה"). התובעת שילמה, במרוצת השנים משנת 1996, פרמיות יחסיות לגובה סכום הביטוח שהיוו נגזרת של סכום הביטוח ולא מעבר לכך. מנהלי החברה מסכימים להנחה זו, ר' פרוטוקול עמ' 31 , 37 . מר פויר, שהיה אחראי לנושא, ונשאל בחקירתו לגבי מקרים אפשריים בהם גובה הנזק עלה על שיעור הכיסוי הביטוחי קבע באופן נחרץ שאין חשיבות לגובה הסכום שנשדד,גובה הפיצוי לא יעלה על סכום הביטוח (ראה פרוטוקול עמ' 29, 30). פרשנות לפי גישת התובעת תביא לתוצאה אבסורדית לפיה המבטחת תשפה את המבוטח, ללא כל קשר לגובה הפרמיה המושלמת על ידי המבוטח, תוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הביטוח וודאי אינה כלכלית עבור המבטחת. "אין הכוונה להטיל על חברת הביטוח חבות אבסולוטית לכיסוי כל נזק שיתרחש ללקוח שאיתו התקשרה" ראה פרשת מנשה, שם. 11. מן המקובץ עולה כי הסכום ששולם על ידי הנתבעת 1 הינו סכום הביטוח שנתחייבו בו,לעניין כיסוי נזק לרכוש בהעברה ולפיכך הפוליסה מוצתה עד תום בביצוע התשלום. לאור המסקנה אליה הגעתי, אין נפקות לשאלה האם מקרי השוד מהווים אירוע ביטוחי אחד, שוד מתוכנן שהתרחש בו זמנית בשתי נקודות, כנטען על ידי הנתבעות, או שני מקרי ביטוח, כפי שטוענת התובעת. 12. נקודת המחלוקת השניה עניינה בשאלה לפתחו של מי רובצת האחריות להעדר כיסוי ביטוחי מלא ומתאים עבור הסחורה שנגנבה. מחד גיסא, התובעת המטילה את האחריות המלאה והבלבדית על הנתבעים 2 ,3 ועל הנתבעת 1 מכוח פעולת הנתבעים 2,3 כשלוחיה. ומאידך גיסא, הנתבעים הטוענים כי זו כל כולה מוטלת על שכמה של התובעת. גם דינה של טענה זו של התובעת להדחות ואבאר: 13. אין מחלוקת כי בין מנהלי התובעת לבין הנתבע 3 שררו יחסי אמון מלאים. (ר' פרוטוקול עמ' 55 , הנתבע 3 ). מר פויר הצהיר כי סמך על הנתבעים 2,3 באופן מוחלט (תצהיר עדות ראשית עמ' 2). אלא מאי? אליבא דתובעת, הנתבעים 2,3 "פועלים על פי שקול דעתם, משנים ומקטינים את הכיסויים הביטוחיים בפוליסה, על דעתם וביוזמתם" (ההדגשה במקור, א.ד.ג.) ,ר' סכומי התובעת סעיף 8, ולו הוזהר מר פויר "אין ספק בליבו שהיה פועל על פי עצתם".ואשר על כן האחריות להעדר כיסוי ביטוחי מלא מוטל על הנתבעים. 14. דא עקא, לא עלה בידי התובעת להוכיח טענתה שהנתבעים 2, 3, לכאורה, שינו והקטינו את הכיסויים הביטוחיים בפוליסות על דעתם בלבד, וכיוזמה חד צדדית, ואבאר:- 15. הנתבעים מכחישים כי שימשו כיועצי ביטוח של התובעת, אלא עסקו בתיווך פוליסת ביטוח עבור התובעת, על פי תנאי כיסוי שנקבעו והוכתבו על ידי מנהליה של התובע 16. מעדותם של מר מלכא ומר פויר עולה כי מדי שנה , בוצעה בחברה, הערכה הן של שווי הסחורה והן של שווי הכספים בהעברה והכיסוי הביטוחי הנדרש (ראה פרוטוקול עמ' 33, 34, 38). ההערכות נתקבלו על ידי מנהלי החברה (שם, עמ' 25, 30, 38) :-"לקחתי בחשבון כיסוי שהוא כיסוי מירבי שיכול להיות בתוך משאית, הערכה של כיסוי,התייעצתי עם אבנר מלכא, הוא עוסק בתפעול השוטף והסכומים היו בהיוועצות עמו". (ראה שם, עמ' 32). והתחשיבים הועברו לנתבע 3 . "ש. את התחשיב הזה הודעת, את סכום זה הודעת לסוכן? ת. כן. נדמה לי שבכתב כל פעם". שם, עמ' 30. 17. התרשמתי כי מר פויר גילה הבנה רבה ובקיאות בנושאי ביטוח. בעדותו אישר כי ניסח מסמך התקשרות עם לקוחות החברה ובו סעיף "ביטוח משלוחים", שעניינו שיפוי הלקוחות במקרה של אובדן או גניבת תכולת המשלוחים, עלות הביטוח הנדרשת ותנאי הכיסוי. מוצג נ-2. 18. כאמור תשובותיו של מר פויר בבית המשפט מעידות, באופן עקבי, כי היה בקיא בתנאי הפוליסה והבין כי גובה הפיצוי לא יעלה על סכום הביטוח (שם, עמ' 29,30).ודוק, מר פויר הוא שביצע את ההערכה (יחד עם מר מלכא) וקבע את צרכיה הביטוחיים של התובעת . 19. נחה דעתי כי הנתבעים פעלו בהתאם לדרישות והנחיות שקבלו מהתובעת, חלקן בכתב וחלקן תועדו בתרשומות פנימיות, שערכו הנתבעים 2, 3, לאור יחסי האמון ביניהם ובגינן הופקו פוליסות עדכניות שהועברו לתובעת. 20. עוד קובע אנוכי שהתובעת שהכתיבה, באמצעות מנהליה, את גובה הכיסוי הביטוחי הנדרש לצרכיה, הבינה גם הבינה כי בקרות מקרה ביטוח תהא צפויה לשיפוי בגדרי הסכום שנקבע וצויין בפוליסה ולא למעלה הימנו. במאמר מוסגר יצויין כי סכום הכיסוי הביטוחי בגין רכוש בהעברה לא הוקטן ואילו לעניין הכיסוי הביטוחי לכספים בהעברה, אין מחלוקת כי התובעת בקשה להקטין ומדוע. לא נתתי אמון בניסיונו הפתלתל, של מר פויר, לשנות מפירוש זה ולהעלות גרסה חדשה ולפיה יש להכפיל את סכום הביטוח במספר כלי הרכב, גירסה שנולדה לצורך הדיון. (שם, עמ' 44). 21. התובעת מבקשת ללמדנו על חוסר מקצועיותם של הנתבעים 2, 3 ממסמך שנשלח על ידי הנתבעת 2 ביום 24.01.00, (מוצג ת-2) "לא הבינו (הנתבעים 2,3, א.ד.ג) את תנאי הפוליסה והיו חסרי יכולת להסביר הפוליסה לתובעת" (סכומי התובעת סעיף 14 ). דא עקא, כותב המסמך לא הוזמן לחקירה ולא פירש למה כיון. 22. לסיכום, הנני קובע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי השינויים בפוליסה נערכו על ידי הנתבעים 2,3 כיוזמה חד צדדית, ואשר על כן האחריות להעדר כיסוי ביטוחי מלא מוטלת עליהם. אלא פעלו על פי הנחיות ברורות שקבלו הנתבעים מהתובעת. סוף דבר התביעה נגד הנתבעים נדחית. התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח ולנתבעים 2,3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ההודעה לצד ג' נדחית. אין אני מחייב את שולחת ההודעה בהוצאות. ביטוח רכוש בהעברה