במרכזה של תביעה זו עומדת השאלה האם זכאי התובע, שדירתו בוטחה בביטוח מבנה על ידי הנתבעת, לשיפוי בגין נזקים אשר נגרמו לו כפועל יוצא מאובדן דמי שכירות אשר היו נובעים לו מהשכרת מרתף דירת מגוריו. העובדות בתביעה אינן שנויות במחלוקת והן: 1. דירתו של התובע בוטחה על ידי הנתבעת בביטוח מבנה. 2. חלק המרתף של הדירה הושכר טרם תחילת הביטוח, לדיירי משנה כיחידה נפרדת בשעה שהתובע ובני משפחתו המשיכו להתגורר בחלקה העליון של הדירה. אין מחלוקת כי סכום השכירות החודשי עמד על 4,200 ₪ לחודש. אין עוררין כי בשאלון ההצעה לביטוח מושלם, אשר מולא על ידי התובע לשם הוצאת פוליסת הביטוח , במענה לשאלה :"אם בדירה גרים אנשים נוספים פרט למציע ומשפחתו" השיב התובע בשלילה. זאת ועוד , במענה לשאלה :"אם הדירה משמשת לצרכים אחרים פרט למגורים" השיב התובע בשלילה. (ראה הצעה לביטוח מושלם אשר צורפה כנספח לכתב ההגנה). 3. אין עוררין כי המרתף בדירת התובע הוצף , כפועל יוצא מכך, נדרשו בו עבודות תיקונים במשך תקופה של שלושה חודשים ובמועד העבודות לא ניתן היה להתגורר במרתף. אציין כי מחלוקת משנית בין הצדדים נסובה סביב השאלות - כמה זמן אמנם לא היה המרתף ראוי למגורים והאם חלק מהעיכוב בסיום השיפוצים נעוץ בתובע ובכך, שדרש סוג מסוים של ריצוף . 4. אין עוררין כי בהתאם לסעיף 2(ג)(3) לפוליסת הביטוח של התובע כוללים תגמולי התובע, גם : "אובדן שכר דירה של הדירה או ההוצאות בשל שכר דירה לצורך מגורים למבוטח ולבני משפחתו , כל עוד מבוצעות בדירה פעולות לתיקונה שיפוצה ובנייתה מחדש וכל עוד אין הדירה מתאימה למגורים... תשלום לפי פיסקה זו מותנה בהוכחה ששכר הדירה למקום מגורים חליפי אכן הוצא בפועל. " 5. אין עוררין כי הנתבעת נשאה במלוא עלויות השיפוץ במרתף התובע , אשר עמדו על כ- 100,000 ₪. טענות הצדדים: 4. לטענת התובע, הואיל ובתקופת השיפוצים לא היה באפשרותו להשכיר את המרתף המהווה חלק מהדירה המבוטחת ,הוא זכאי לפיצוי בגין אובדן כאמור בהתאם לסעיף 2(ג)(3) לפוליסה , בסך של 4,200 ₪ לחודש . לטענת התובע, השיפוצים נמשכו במשך 3 חודשים. בנוסף, לטענתו, במשך כחודשיים לא ניתן היה להשכיר את היחידה בשל ריח רע שמקורו ברטיבות אשר הצטברה בארונות המטבח ביחידה וכן, במשך חודש נוסף הצליח להשכירה בתמורה לסך של 2,200 ₪ בלבד לאור קיומו של הריח כאמור.לאור האמור, לטענת התובע מגיע לו פיצוי כולל בסך 23,000 ₪ ממנו יש לקזז סך 4,200 ₪ אשר שולם לו על ידי הנתבעת ומשכך, יש לפסוק לו פיצוי בסך של 18,800 ₪ בגין אובדן שכר דירה כאמור. 5. לטענת הנתבעת - פוליסת הביטוח מהווה הסכם בין הצדדים . הביטוח נערך לדירה רגילה והיא לא ביטחה בנוסף יחידה נוספת המושכרת לדיירים משניים. בהתאמה טענה הנתבעת כי הפרמיה אשר נגבתה על ידה, נגבתה בגין הסיכונים הכרוכים ביחידה אחת, היא לא התחייבה לדאוג לדיור חלוף אלא לתובע ולבני משפחתו, ויתרה מכך, היא לא היתה מודעת בפועל לחלוקה המשנית אשר ברי כי לו היתה יודעת עליה היתה מחריגה אותה מפורשות. זאת ועוד, לטענת הנתבעת , זכאי התובע לתשלום בגין אובדן דמי שכירות רק במקרה שבו הדירה כולה אינה ראוייה למגורים והואיל והמרתף מהווה רק חלק מדירה זו , אין מקום לשפות את התובע בגין אובדן שכר הדירה בגין המרתף בשעה שייתרת הדירה היתה ראוייה למגורים. הדיון: 6. בדיון אשר נערך בפני, העידו התובע ונציג הנתבעת - איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני מסמכים שונים ובכלל זה, הצעת הביטוח אשר נערכה על ידי התובע והפוליסה אשר הוצאה לדירה על ידי הנתבעת. לאחר ששקלתי את העדויות והראיות הנני מוצאת כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי. 7. פוליסת ביטוח הינה אמנם הסכם בין המבוטח לבין המבטח. במסגרתו של הסכם זה, לוקחת על עצמה המבטחת כיסוי סיכונים שונים תוך שהיא מעריכה את סיכויי התרחשותם ובהתאם לסיכויים מול גובה הסיכונים, היא גובה פרמיית ביטוח המגלמת את היחס בין הסיכוי והסיכון. אין עוררין כאמור, כי במסגרת הצעת הביטוח השיב התובע בשלילה על השאלה האם מתגוררים עמו אנשים מעבר לבני משפחתו ומשכך, לא גילה כי בדירה יחידה נוספת המושכרת לאחרים. כמו כן, השיב התובע בשלילה לשאלה האם מיועדת הדירה לשימוש מלבד למגורים ומשכך, לא גילה כי חלק מן הדירה משמש למעשה להשכרה. השאלה בפנינו הינה, עם כן, מה ההשלכה אשר יש , ככל שאמנם קיימת השלכה, למחדלו של התובע מגילוי פרטים אלו וממתן תשובות אמת לשאלות דנן. 8. חובת הגילוי במסגרת הצעת הביטוח קבועה מפורשות בסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן:"חוק חוזה הביטוח" או :"החוק") הקובע לעניינו כי : "(א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. " בסעיף 7 לחוק חוזה הביטוח, נקבעות הסנקציות הנובעות מהעדר גילוי נאות שהן, אפשרות לביטול הביטוח באם אי הגילוי התברר טרם קרות אירוע ביטוחי ושלילת תגמולי הביטוח בגין הנזק הקשור לאי הגילוי - במקרה בו אי הגילוי התברר לאחר קרות אירוע ביטוחי. 9. יפים לענין הפרת החובה לגילוי והקשר בינה לבין הסיכון אשר המבטח מעונין ולוקח על עצמו, דברי בית המשפט העליון בע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, תק-על 2006(1), 1806, שם בעמ' 1811, נקבע: "מבטח המבקש לכרות חוזה ביטוח עם מבוטח, הגם שהוא בעל יתרונות משמעותיים על המבוטח, עודנו תלוי במידה רבה במבוטח ובתום לבו. בידיעתו של המבוטח מצוי בדרך כלל מידע החיוני למבטח לצורך הערכת הסיכון הטמון בביטוח. מבלי שמידע זה יובא על ידי המבוטח בפני המבטח, יקשה על זה האחרון להשיגו (יצוין, כי פערי המידע בין הצדדים נותרים בעינם גם בשלבים מאוחרים יותר של ההתקשרות, לרבות לאחר קרות מקרה הביטוח. ראו לעניין זה: ש' ולר "חובת הגילוי לאחר קרות מקרה הביטוח וחיוב מבוטחים בפיצויים עונשיים בגין מרמת ביטוח" עלי משפט א' (תשס"א) 277). תלות זו העומדת ברקע היחסים החוזיים יוצרת, לפחות על פניה, ציפיה שהיחסים האמורים יהיו מושתתים על אמון, שכן המבטח נכון ליטול עליו את החובות מכוח חוזה הביטוח מתוך הנחה שהמידע שהונח בפניו על ידי המבוטח נכון ואמיתי הוא (ראו בהקשר זה עמדתם של פרידמן וכהן, בעמ' 835 - 836). מבטח המבקש לתהות על טיב הסיכון הביטוחי ולהעריכו אל נכון יכול לנקוט אמצעים שונים שיניבו לו מידע חיוני לצורך הערכת הסיכון. מדובר בציר מרכזי של הפעילות הביטוחית שכן: "מהותו של חוזה הביטוח היא כלכלית. המבוטח כנושא סיכון מעוניין להעביר את הסיכון לאחר, במקרה זה חברת הביטוח. חברת הביטוח מוכנה ליטול על עצמה את הסיכון ובתמורה היא דורשת פרמיה המשקפת את עלות הסיכון המשוערת בתוספת רווח" (ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 746, 762). " מכאן, שחלק ניכר מהחשיבות המיוחסת לגילוי הנאות נובע מתמחור שגוי של העלות המוערכת של הסיכון כפועל יוצא מהעדר גילוי נאות. 10. אי הגילוי , בהתאם לסעיף 6 לעיל, צריך להיות של פרט או עובדה מהותיים במידה כזו שלו היה מבטח סביר וזהיר יודע עליה, היה עשוי לסרב לעשות את הביטוח בכלל או לעשותו באותם תנאים אשר עשה אותו (ראה- ע"א 723/80 לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ נ' שאול חיים, פ"ד לו(2), 714(1982), שם בעמ'718-719 ).לענין זה נקבע כי "עניינים מהותיים הם אותם נתונים שיש בהם כדי להשפיע על תוחלת הנזק, ובהתאם על גובה דמי הביטוח או על נכונותו הבסיסית של המבטח להתקשר בחוזה הביטוח" (ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך א' עמ' 158, ראה גם ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (5) 661) וכן, ע"א (מחוזי ת"א) 1435/01 קורט זבולון נ' המגן בע"מ - חברה לבטוח, תק-מח 2003(3), 18014 , 18017 (2003). חשוב להוסיף ולהבהיר לענין זה כי כשמדובר באי-מתן תשובה מלאה וכנה לשאלה בכתב שנשאל המבוטח על-ידי המבטח, אין הכרח כי תתלווה לכך כוונת מרמה מצד המבוטח, על מנת שלמבטח יעמוד הפטור מתשלום תגמולי הביטוח" (ע"א 2230/92שמואל צמח נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2) 261), משמע , גם אם לא היתה כוונת מרמה מצידו של המערער בעת מילוי הצעת הביטוח אך הוא אינו השיב נכונה, הרי שהמשיבה, חברת הביטוח, פטורה מתשלום למערער (ראה ע"א (מחוזי ת"א) 1435/01 קורט זבולון נ' המגן בע"מ - חברה לבטוח, תק-מח 2003(3), 18014 , 18017 (2003).) 11. במקרה בפני, אי הגילוי מתייחס לענין חלוקת הדירה ליחידת דיור נוספת המושכרת למגורים וזאת, בנוסף למגוריהם של התובע ובני משפחתו בדירה ולכך, שלהלכה ולמעשה מדובר במבנה הכולל שתי יחידות מגורים ובהן מתגוררות שתי משפחות,תחת מבנה הכולל יחידת מגורים אחת ותא משפחתי אחד . הנני סבורה כי פרט זה הינו פרט מהותי אשר בו בכדי להשפיע לפחות על גובה הפרמיה אשר היתה נגבית על ידי הנתבעת ועל תנאי הפוליסה אשר היתה מנפיקה לתובע. על עובדת מהותיות הפרט אשר בהקשר אליו לא התקיימה חובת הגילוי , ניתן ללמוד גם מעדותו של התובע עצמו. כך, במענה לשאלת בית המשפט, האם היה סבור כי הוא זכאי לשכר דירה במקרה בו חדר אחד מבין החדרים בדירה ובו מתגורר בן משפחתו לא היה ראוי למגורים, השיב התובע כי : "לשאלת ביהמ"ש אני משיב שאם היה חדר אחד שלא ראוי למגורים ומדובר במשפחתי שלי, יכולתי לבקש ולסבול את המצב הזה ולא הייתי זכאי בנסיבות אלו לשכ"ד ולא הייתי מבקש שכ"ד. במקרה הזה, חיים בדירה אנשים זרים שביטחת אותם". כלומר, גם התובע לומד חשיבות לכך, שלא הרי בני משפחה הגרים ביחד בדירה אחת כמגורים של שתי משפחות תחת קורת גג אחת בשתי יחידות נפרדות ולענין זה הוא מאשר כי אם בחלק הדירה אשר אינו ראוי למגורים, היה מתגורר בן משפחתו כי אז לא היה זכאי לשכר דירה שכן, בן המשפחה היה עובר להתגורר בחלק הדירה שהוא ראוי למגורים. אוסיף ואציין כי תמיכה נוספת בכך שמדובר בפרט מהותי נובעת מכך, ששאלה מפורשת בנושא נשאלה במסגרת הצעת הביטוח והתובע השיב עליה בשלילה בניגוד למצב הדברים בפועל. 12. מן האמור נובע כי התובע הסתיר מאת הנתבעת פרט אשר הינו מהותי ובכך, לא קיים את חובת הגילוי בהתאם לסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח. לאור העדר גילוי פרט מהותי זה, ובהתאם לסעיף 7 (ג) לחוק, פטורה לפיכך, הנתבעת מתשלום אובדן שכר הדירה בגין היחידה הנוספת אשר עליה נסב מחדל התובע מגילוי נאות . לאור קביעתי כאמור, אינני נדרשת לשאלות כמה זמן היתה היחידה בלתי ראוייה למגורים וכן, האם זכאי מבוטח לתשלום אובדן שכר דירה במקרה בו רק חלק מהדירה אינו ראוי למגורים. 13. סוף דבר - התביעה נדחית. לאחר ששקלתי לא מצאתי ליתן צו להוצאות. 14. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. 15.מקרקעיןשכירותדמי שכירות