בפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופטים א' רובינשטיין ו-נ' הנדל) בע"א 1228/08 מולרם מערכות שינוי והרמה ואח' נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית בע"מ ואח' (להלן: פסק הדין). 1. עניינה של עתירה זו בפרשנות בית המשפט את הוראות חוזה הביטוח שנכרת בין מולרם מערכות שינוע והרמה (להלן: העותרת או מולרם) לבין עילית חברה לביטוח בע"מ (להלן: המשיבה) ובהיקף תחולת פוליסת הביטוח שנחתמה ביניהן על נזקים תוצאתיים. השתלשלות העניינים הנחוצה לענייננו היא זאת - העותרת התקשרה עם חברת חופית בעסקה לאספקת מערכת יציקה הכוללת חמש זרועות. המערכת סופקה לחופית בתחילת שנת 1993, אך החל מיום 17.9.1995 נודעו בה חמישה שברים שונים שאירעו בזמנים שונים. לאחר קרות השבר הראשון הרחיבה העותרת את פוליסת הביטוח שהנפיקה לה המשיבה, כך שהפוליסה תכסה גם נזקים אשר מקורם בכשל תכנוני של מערכת היציקה. מבדיקה שערכה חופית נמצא, כי הסיבה לשבירת הזרועות נעוצה בתכנון לקוי של אופן ריתוך זרועות המכונה וכי רשלנות מולרם אפשרה תכנון לקוי שכזה. על יסוד חוות דעת זו הגישה חופית תביעת רשלנות נגד מולרם ותבעה נזקים כספיים ישירים ועקיפים, לרבות אובדן הרווחים שנגרם לה עקב השברים במכונה. מולרם הגישה מצדה הודעת צד ג' למשיבה שביטחה אותה בביטוח חבות מוצר ובביטוח אחריות לתכנון. 2. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו קבע בפסק-דינו כי מולרם אחראית לאבדן הרווחים שנגרם לחופית בעקבות אירועי השבר. בהתאם, נקבע כי על מולרם לפצות את חופית בגין נזקי השבר הראשון וכן את חברת הביטוח של חופית בגין הסכום בו שיפתה האחרונה את חופית בגין נזקי השברים הנוספים. בעניין נשוא העתירה שלפניי, ציין בית המשפט המחוזי כי המכונה שייצרה מולרם אמנם זכאית לכיסוי במסגרת חוזה הביטוח בינה לבין עילית, אולם הוסיף וקבע כי במסגרת החריגים הקבועים בפוליסה אין היא מכסה נזקים תוצאתיים בגין אובדן רווחים. כן נקבע כי הפוליסה אינה מכסה נזקים שנגרמו למכונה עצמה, אלא רק נזקים לגוף או לרכוש אחר. בהתחשב בקביעות אלו, דחה בית המשפט המחוזי את הודעת צד ג' ששלחה העותרת למשיבה. 3. העותרת הגישה ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ביחס לחמש קביעות, אשר שתיים מתוכן נוגעות לענייננו. ראשית, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע כי ביטוח אחריות המוצר שערכה העותרת אינו מכסה את הנזק התוצאתי שנגרם לחופית. שנית, נטען כי הרחבת הביטוח שהעניקה המשיבה כוללת את הנזק שנגרם למכונה ולכן שגה בית המשפט בקביעתו כי הרחבת הביטוח חלה רק ביחס לנזקי גוף או רכוש. 4. ביום 28.6.2011 ניתן פסק דינו של בית משפט זה, מפי השופט נ' הנדל ובהסכמת המשנה לנשיאה א' ריבלין ו-א' רובינשטיין. בפסק דינו נדרש בית המשפט לכלל טענותיה של העותרת, ומצא כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. במסגרת העתירה שלפניי אין הכרח להידרש לכלל קביעותיו של בית משפט זה, אלא די לנו באלו הנתקפות במסגרת העתירה לדיון נוסף ואשר נוגעות לשאלת כיסוי פוליסת הביטוח את נזקיה התוצאתיים של חופית ואת הנזקים אשר נגרמו למכונה עצמה. בשאלה הראשונה קבע בית המשפט, כי נוכח ההלכה לפיה נדרשת קביעה מפורשת בחוזה ביטוח על מנת שתיווצר חובת שיפוי בגין נזק תוצאתי, ובשים לב לעובדה כי הפוליסה שנערכה בין העותרת למשיבה אינה כוללת הוראה כאמור, אזי אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי הפוטרת את המשיבה משיפוי העותרת בגין הנזקים התוצאתיים שנגרמו לחופית. בשאלה השנייה, לעומת זאת, מצא בית המשפט להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה פוליסת הביטוח אינה חלה על הנזקים שנגרמו למכונה עצמה, תוך שהוא מבחין בין הנזק הראשון לנזקים הנוספים המאוחרים יותר. בכל הקשור לנזקים הנוספים, אשר אירעו לאחר הרחבת הביטוח, קבע בית משפט זה כי ההוראה מכוחה הורחבה הפוליסה מכסה אף את הנזקים שנגרמו למכונה ומשכך על המשיבה לשפות את העותרת בסכום נזקיה אלו בסך 166,530 ש"ח. 5. על פסק הדין האמור הגישה העותרת את עתירתה לקיום דיון נוסף, תוך שהיא ממקדת טענותיה ביחס לקביעת בית המשפט כי פוליסת ביטוח האחריות שערכה המשיבה אינה מכסה נזקים תוצאתיים. העותרת מבקשת לטעון כי ההלכה הדורשת כי פוליסת הביטוח חייבת לכלול הוראה מפורשת לשם הקמת חובת שיפוי בגין נזקים תוצאתיים, חלה אך בעניינן של פוליסות ביטוח רכוש ולא בעניינן של פוליסות ביטוח אחריות. הרחבת ההלכה האמורה, כך לשיטת העותרת, מהווה הלכה חדשה וקשה הסוטה מהמוסכמות הנוהגות בדיני הביטוח בישראל. כן נטען, כי בית המשפט קבע הלכה חדשה לפיה "הרחבת ביטוח אחריות המוצר לכיסוי אחריות המבוטח אינה מכסה נזק תוצאתי גם אם הוא אינו נלווה לנזק פיזי". 6. לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הליך של דיון נוסף הינו הליך נדיר השמור למקרים חריגים ויוצאי דופן. עוד הודגש בפסיקתנו, כי הליך של דיון נוסף אינו משמש אכסניה דיונית להגשת בקשות רשות ערעור על פסקי דין של בית משפט זה. העתירה שלפניי אינה נמנית עם מקרים חריגים אלו ולמעשה טענותיה של העותרת טענות ערעוריות הן. די בכך כדי לדחותה. 7. אף לגופו של עניין, לא מצאתי ממש בטענת העותרת לפיה פרשנות פוליסת הביטוח הפרטנית שנערכה בינה לבין המשיבה טומנת בחובה חידוש הלכתי המצדיק קיומו של דיון נוסף. אמנם, פסקי הדין עליהם ביסס בית המשפט את פסק דינו ביחס לנזקים תוצאתיים עסקו בחוזה ביטוח רכוש, אולם בסופו של יום פסק הדין נשוא העתירה דנן תחם עצמו לדל"ת אמות מידותיה של פוליסית הביטוח שנחתמה בין העותרת לבין המשיבה ולהגדרת הנזק הקבועה בה, שזו לשונה: "נזק גוף:... נזק רכוש: נזק לרכוש כתוצאה מאירוע תאונתי". בפסק הדין הבהיר בית המשפט כי עסקינן בשאלה פרשנית וכי במקרה שלפניו לא הוצגה תשתית בחוזה הביטוח או מחוצה לו לביסוסו של חיוב עבור נזק תוצאתי או עקיף של אובדן רווחים. יש לזכור, כפי שאף צוין בפסק הדין, כי עוסקים אנו בחיובים מכוח דיני החוזים ולא מכוח דיני הנזיקין וברי כי על כל חוזה ביטוח להתפרש על-פי הוראותיו ונסיבותיו הוא. יתרה מכך; אף אם אהיה מוכנה להניח כי פרשנות פוליסת ביטוח אחריות מוצר, על-פי המתווה בו נקט בית המשפט, טרם התעוררה בפסיקתו הקודמת של בית משפט זה וכי אכן מדובר בפיתוח הלכתי, הרי שאין בכך כדי להעיד על חשיבותה או קשיותה של ההלכה באופן ובמידה המצדיקים קיומו של דיון נוסף (דנ"א 7624/07 יורם אליהו נ' הוועדה לתכנון ולבניה קרית-אתא (לא פורסם, 11.5.2008)). 8. בהתחשב בכל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי העתירה שבפניי עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 לקיומו של דיון נוסף, ולפיכך דינה להידחות. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. מוצרביטוח אחריות