בפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה אשר הוגשה במסגרת עתירה מנהלית כנגד שימוש משרד הפנים בנוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי, כנגד החלטת הממונה על ביקורת הגבולות להוציא כנגד העותר צו גירוש ולהשהותו במשמורת עד לגירושו מישראל לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד- 1954, וכנגד החלטת בית הדין לביקורת משמורת של מסתננים אשר דחתה בקשתו של העותר לשחרורו ממשמורת. בהתאם לאמור בעתירה, המבקש הינו אזרח אריתראה אשר הסתנן למדינת ישראל ביום 31.03.2011 דרך גבולה הדרומי של מדינת ישראל עם מצרים, לאחר הסתננותו נעצר המבקש והובל למתקן משמורת, בו שהה 27 ימים. ביום 27.04.2011 שוחרר העותר והוענקה לו אשרת ישיבה זמנית מכוח סעיף 2 (א)5 לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952 , אשר חודשה מעת לעת. ביום 22.05.2012 הוגש כנגד המבקש כתב אישום והמבקש הורשע לאחר שהודה בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה סתם. בית המשפט גזר עליו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו- 12 חודשי מאסר על תנאי למשל 30 חודשים. כשלושה שבועות טרם שחרורו המתוכנן ממאסר, הוצא כנגד המבקש צו גירוש והוחלט כי ישלח המבקש למשמורת, עד לגירושו, היות ובשחרורו יש כדי לסכן את שלום הציבור וביטחונו. ביום 03.06.2013 הובא המבקש בפני בית הדין לביקורת המשמורת של המסתננים וביקש לשחררו ממשמורת היות וקיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים בעניינו בדמות אישה וילד קטן המצדיקים שחרורו ממשמורת. ביום 27.06.2013 דחה בית הדין לביקורת משמורת את בקשתו בטענה כי העותר לא הוכיח את תנאי השחרור הקבועים בסעיף 30א לחוק למניעת הסתננות. המבקש עותר לקבלת פטור מתשלום אגרה לפי סעיף 14 (א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007 (להלן "תקנות האגרות"). לטענת המבקש, הוא נעדר כל יכולת כספית ואין בחזקתו ו\או בבעלותו כל הכנסה ו\או נכסי מיטלטלין ו\או נכסי מקרקעין. עוד טוען המבקש כי אין בחזקתו ו\או בחזקת בני משפחתו כל מסמך חשבונאי ו\או אסמכתא המאשרת את מצבו הכלכלי הקשה. כמו כן מציין המבקש כי אין כל גורם שיכול לסייע לו במימון אגרת בית המשפט וכי אי קבלת בקשתו על ידי בית המשפט עלולה לסגור בפניו את דלתות בית המשפט. מנגד, מתנגדת המשיבה למתן הפטור מתשלום האגרה. לטענתה, לא הוכיח המבקש היעדר יכולת לשלם את האגרה, בהתאם לתנאים הקבועים בתקנה 14(א) לתקנות האגרות, אשר קובעת כי על המבקש פטור מאגרה לעמוד בשני תנאים מצטברים. האחד, הוכחת היעדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, והשני, קיום עילה בתיק העיקרי. לטענת המשיבה, לא פרש המבקש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי, כמו כן, לא התייחס בתצהירו ולא צירף מסמכים המתייחסים להכנסותיו והוצאותיו עובר למעצרו, ולפיכך דין בקשתו, להידחות. עוד טוענת המשיבה כי היות והמבקש מיוצג על ידי עו"ד בתיק העיקרי ולא נתן כל הסבר אודות מקורות מימון ייצוגו המשפטי, הרי שאין מניעה כי ישלם את כספי האגרה. עוד מציינת המשיבה כי גובה האגרה הינו נמוך יחסית, סך של 1,905 ₪ ואף נתון זה רלוונטי לצורך בחינת מתן פטור מתשלום אגרה. דיון והכרעה הכלל הנהוג הוא כי המגיש עתירה מנהלית לבית המשפט, צריך לשלם את תשלום האגרה הנקוב בתקנות. חריג לכלל זה מצוי בתקנה 14 לתקנות האגרות, שעניינה, פטור מתשלומה של אגרה, וזוהי לשונה: 14 (א) " בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה". (ג) " הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד". בהתאם לאמור, יש שיתקיימו שני תנאים מצטברים למתן פטור מתשלום האגרה. האחד, הוכחת היעדר יכולת כלכלית לשם את האגרה והשני, קיום עילה בתיק העיקרי. אמנם, ההלכה קובעת כי גם במקרים בהם סיכויה של העתירה קלושים, על בית המשפט להימנע מסגירת שעריו בפני הפונים אליו, אך אין ספק כי תחילה על המבקש פטור מאגרה להיכנס לדלת אמותיה של תקנה 14 לתקנות האגרות. דהיינו, להוכיח היעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה. בענייננו, לא הציג המבקש ראיות מספיקות להוכחת היעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה. שכן, מלבד הצהרתו כי הוא נעדר יכולת כלכלית, לא צירף כל מסמך התומך בכך. ולא הציג תמונה מלאה ממנה יכול בית המשפט להתרשם כי הוא חוסה בצילה של תקנה 14 לתקנות האגרות. בנוסף, העובדה כי מבקש הפטור מתשלום האגרה שוכר עורך דין לצורך הליך העיקרי מהווה אינדיקציה לדחיית בקשת הפטור. אף טענתו של המבקש כי שכר טרחתו של בא כוחו הינו סמלי בלבד כחלק מפעילות התנדבותית בעניין פליטים ומסתננים, לא נתמכה במסמכים רלוונטיים. כמו כן, ציין המבקש בבקשתו כי פנה למכרים ומעסיקים שונים על מנת שיסייעו לו בתשלום האגרה אך אף בעניין זה לא צירף כל מסמך התומך בטענתו. חרף העובדה כי המבקש לא תמך בקשתו בתקנה 20 (7) לתקנות האגרות, ולאור העובדה כי המשיבה התייחסה לתקנה זו בתגובתה ולפיכך התייחס אף המבקש לתקנה זו בתשובתו לתגובת המשיבה, ניתן לומר כי עתירתו של המבקש אינה רק לשחרור ממשמורת אלא גם לסעדים נוספים כגון ביטול נוהל המשיבה לטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי, ביטול צו הגירוש אשר הוצא כנגד המבקש וקבלת מעמד אשר יאפשר את שהייתו של המבקש במדינת ישראל. בגין סעדים אלו לא נקבע על ידי המחוקק פטור אוטומטי מתשלום אגרה. לאור האמור, אני קובע כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת זכאותו לפטור מתשלום אגרה ולפיכך בקשתו נדחית. על המבקש לשלם את האגרה עד ליום 01.10.2013, שאם לא יעשה כן העתירה תימחק. לעיוני בתום המועד הנ"ל. אגרהעתירה מנהלית