1. התובעת, אשר בטחה הן את אחריותה המקצועית של הנתבעת והן את אחריותה כלפי צדדים שלישיים, תובעת כי הנתבעת תשלם לה את ההשתתפות העצמית שהיא חבה בה על פי הפוליסה, לאחר שהתובעת קיימה את פסק הדין בת.א 64427/96 בבית משפט השלום בחיפה, בו נקבעו אחריותה של הנתבעת בגין גניבת רכב מחניון שהיא מפעילה בבית החולים "הדסה" הר הצופים ואחריותה של התובעת כמבטחת. המדובר בתובענה המתייחסת לגניבת רכב מן החניון הנ"ל בתאריך 17.11.95. התובענה הוגשה בתאריך 16.10.96, על ידי בעל הרכב ומבטחתו, בין היתר, נגד התובעת והנתבעת. התובעת טענה, במסגרת כתב ההגנה, כי הביטוח שהוצא לנתבעת אינו כולל ביטוח מפני גניבות רכב, ובשל כך הגישה נגדה הנתבעת הודעה לצד ג' (ת/1). בית משפט השלום בחיפה (כב' הנשיא א. קיטאי) התייחס להוראות שבפוליסה, ציין כי הן סותרות זו את זו, והגיע למסקנה, על יסוד כללי הפרשנות, כי "אין לי אלא לקבוע כי הפוליסה דנן מכסה נזקי גניבת רכב מהחניון ועל כן הנני דוחה את טענת העדר הכיסוי הביטוחי שנטענה על ידי ב"כ הנתבעת 4" [היא התובעת- א.א.ג]". 2. כפי שצויין, התביעה שבפני היא לתשלום ההשתתפות העצמית החלה על המבוטח על פי הפוליסה. התובעת טוענת, כי גובה ההשתתפות העצמית נקבע בפוליסה לביטוח אחריות מקצועית לשנת 1996 (מיום 1.3.96 ועד ליום 28.2.97) בסכום של 15,000 דולרים. אשר לכך נטען, כי הבסיס לביטוח החבות המקצועית הוא מועד הגשת התביעה, היינו, הביטוח חל על תביעה המוגשת נגד המבוטח בתקופת הביטוח. בענייננו, המדובר בתביעה שהוגשה בשנת 1996, ולכן יש להחיל לגביה את הוראות הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית לשנת 1996. הנתבעת טוענת, כי יש לחייבה בהשתתפות עצמית בסכום של 4,000 דולר בלבד, כקבוע בפוליסה לביטוח אחריות מקצועית לשנת 1995. הטעם לכך הוא, שחבות התובעת בענייננו, כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, לא נעשתה על בסיס הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית, כטענת התובעת, אלא מכוח הרחבת האחריות לנזקי צד ג' הכלולה בפוליסה לביטוח אחריות מקצועית. הרחבה זו מתייחסת לכיסוי הביטוחי על פי פוליסה נוספת, היא הפוליסה לביטוח נזקי צד שלישי, וכפופה לתנאיה. אחד מאותם תנאים הוא, כי הכיסוי הביטוחי לנזקי צד ג' נקבע על פי יום הנזק, והביטוח מכסה נזקים שהתרחשו בתקופת הביטוח. מאחר שבענייננו הנזק ארע בשנת 1995, כי אז חלה הפוליסה לשנת 1995, בה נקבעה השתתפות עצמית בסכום של 4,000 דולרים בלבד. 3. בחנתי את הטענות ההדדיות של הצדדים, ובסופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבכר את טענותיה של הנתבעת. במה דברים אמורים. בפני בית המשפט הוצגו שלוש הפוליסות הרלבנטיות: זו המבטחת את החבות כלפי צד שלישי לשנת 1995; זו המבטחת את החבות המקצועית לשנת 1995, וזו המבטחת את החבות המקצועית לשנת 1996. עיון בשלוש הפוליסות מעלה, כי המדובר בשעטנז של הוראות, כאשר בכל אחת מן הפוליסות ישנן הוראות המתייחסות לפוליסה המבטחת את החבות האחרת. שעטנז זה יוצר סתירות פנימיות ובלבול, במיוחד בשים לב לכללים שהובאו לעיל על פיהם נדונה חבות על פי הפוליסה לביטוח האחריות כלפי צד שלישי לפי מועד הנזק, ואילו חבות על פי הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית נקבעת על פי מועד הגשת התביעה. בענייננו, המדובר במקרה של גניבה מחניון שהנתבעת מפעילה, שארעה בשנת 1995, ובתביעה שהוגשה בשנת 1996. האם יש להחיל על העניין את הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית לשנת 1996, על פי העקרון של מועד הגשת התביעה, או שמא את הפוליסה לביטוח נזקי צד שלישי לשנת 1995, על פי העקרון של מועד הנזק. אחת הנפקויות לשאלת התחולה היא שיעור ההשתתפות העצמית שעל הנתבעת לשלם. האם סך של 4,000 דולר כפי שנקבע בפוליסות לשנת 1995 (גם זו המבטחת חבות כלפי צד ג' וגם זו המבטחת חבות מקצועית), או סך של 15,000 דולר כפי שנקבע בפוליסה לביטוח אחריות מקצועית לשנת 1996. 4. נסיון להתחקות אחר תשובה עניינית לשאלת סיווג החבות בענייננו אינו מוביל לכלל מסקנה חד משמעית, שכן ביטוח אחריות מקצועית הוא "מקרה פרטי" של ביטוח חבות כלפי צד ג' על פי דיני הנזיקין. קיימות דוגמאות בולטות בהן ניתן לסווג את סוג החבות על נקלה, וחלקן אף הועלו בעת הדיון (לקוח המחליק במשרדו של עו"ד לעומת עו"ד המתרשל בכתיבת מסמך משפטי עבור מרשו). ואולם, כאשר המדובר באחריותו המקצועית של מפעיל חניון לעומת אחריותו בנזיקין כלפי צדדים שלישיים, האם ארוע של גניבת מכונית מן החניון ישתבץ לתחום החבות המקצועית כמפעיל חניון או לתחום האחריות הכללית כלפי צדדים שלישיים. נראה, לכאורה, כי המדובר בתחום האחריות המקצועית, שהרי תפקידו של מפעיל חניון הוא גם לשמור על המכוניות החונות בתחום החניון. דא עקא, עיון בהוראת הפוליסות בענייננו אינו תומך בסברה זו, מוסיף מבוכה ובלבול, ובסופו של דבר תומך במסקנה ההפוכה. 5. הפוליסה הרלבנטית מבחינת ביטוח האחריות המקצועית היא זו של שנת 1996 (בשים לב למועד הגשת התביעה). על פי ההוראות שברשימה "מוסכם ומוצהר בזה כי הפוליסה מכסה את עיסוקו של המבוטח כמפעיל חניונים במקומות המצויינים בפוליסה". עוד נאמר בפוליסה, כי מקצועו של המבוטח לענין הביטוח הוא "חברה לאספקת שרותי שמירה, נקיון, הפעלת חניונים ..." בהמשך הרשימה, במסגרת הפרק של "הרחבים ותוספות" נאמר באופן מפורש: "אין הפוליסה מכסה אחריותו של המבוטח בגין גניבת רכב או חלקיו". הדברים ברורים ומפורשים, ועל פיהם אין הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית חלה על מקרה של גניבת רכב מחניון. עיון נוסף בהוראות שבהמשך הרשימה מעלה, כי הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית לשנת 1996 כוללת בין הוראותיה גם הרחבת ביטוח האחריות לנזקי צד שלישי. וכך נאמר שם: " תמורת דמי ביטוח נוספים בשיעור ... מורחב הביטוח לכסות את חבותו החוקית של המבוטח כלפי צד שלישי בכפיפה לפוליסה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי המצ"ב ...הביטוח מורחב לכסות את עיסוקו של המבוטח כמפעיל חניונים. הכיסוי לאחריות המבוטח בגין נזק לצד ג' כתוצאה מפריצה או גניבה יחול במקרים בהם קיימת שמירה קבועה ורק במשך הזמן בו חייב המבוטח לשמור על האתר. ... הפוליסה כפופה לתנאי ביטוח אחריות כלפי צד שלישי גפ 458 המצ"ב" (ההדגשה הוספה- א.א.ג) הוראות זהות נמצאות גם בפוליסה לביטוח אחריות מקצועית לשנת 1995. 6. עיננו הרואות, כי אחריות המבוטח בגין גניבה, אשר הוצאה במפורש מביטוח האחריות המקצועית, הוכנסה למסגרת ביטוח האחריות כלפי צד ג', כהרחבת החבות על פי אותה פוליסה ובכפוף לתנאיה. מסקנה זו עולה בבירור מנוסח הרשימה כפי שהובא לעיל, ובין בעלי הדין לא הייתה מחלוקת, כי הרחבת האחריות לנזקי צד ג' במסגרת פוליסת האחריות המקצועית כפופה לתנאי ביטוח החבות כלפי צדדים שלישיים, ובהם המועד הרלבנטי לבדיקת חבות המבטח. המדובר, איפא, ב"אי" של ביטוח חבות כלפי צד ג' בתוך "ים" של ביטוח אחריות מקצועית. שיטה זו של הסדרה בכפיפה אחת של ביטוחים מסוגים שונים יוצרת שעטנז מכביד, בין היתר, בשים לב לכללים השונים החלים על כל סוג ביטוח. כך, בענייננו, מאחר שהמדובר בגניבה שארעה בשנת 1995, אין לבחון אותה על פי פוליסת ביטוח חבות כלפי צד שלישי לשנת 1996, אלא על פי הוראות פוליסה כאמור לשנת 1995, בה ארע הנזק. 7. מתמיהה מאד העובדה, כי במסגרת הרחבת ביטוח האחריות כלפי צד שלישי - שצוטטה לעיל - נרשם, בין היתר, כי "הביטוח מורחב לכסות את עיסוקו של המבוטח כמפעיל חניונים" (ההדגשה הוספה - א.א.ג.); שהרי עיסוקו של המבוטח כמפעיל חניונים מבוטח על פי האמור בתחילת הרשימה במסגרת ביטוח האחריות המקצועית. כפי שהוזכר, פותחת הרשימה בכך ש"מוסכם ומוצהר בזה כי הפוליסה מכסה את עיסוקו של המבוטח כמפעיל חניונים". אם כך, לשם מה נועדה ההרחבה? אם בתמיהות עסקינן, מתמיהה גם העובדה, כי בפוליסה לביטוח האחריות כלפי צד שלישי לשנת 1995, כוללת הרשימה גם "הרחבת אחריות מקצועית", כאשר "מוסכם ומוצהר בזאת כי הרחבה זו אינה מכסה כל חבות הנובעת במישרין ו/או בעקיפין כמפעיל חניונים"(כך במקור - א.א.ג). אם אין ההרחבה כוללת חבות מקצועית כמפעיל חניונים, כיצד זו מהווה הרחבה של ביטוח האחריות המקצועית? תמיהות אלה הובאו כדוגמאות בלבד לנוסח המבולבל, הסותר והמעורפל של הפוליסות מושא הדיון הנוכחי. 8. סיכומה של נקודה זו. על פי הוראות הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית לשנת 1996 ניתן כיסוי ביטוחי לארוע של גניבת מכונית מחניון במסגרת ביטוח החבות כלפי צדדים שלישיים, כהרחבה של ביטוח זה. הדבר עולה הן מן הלאו שבאמירה המפורשת, כי הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית אינה מכסה את אחריותו של המבוטח בגין גניבת רכב או חלקיו, והן מן ההן המצוי באותו חלק של הרשימה העוסק בהרחבת האחריות על פי הפוליסה לביטוח החבות כלפי צד שלישי. כפי שציינתי לעיל, לא הייתה מחלוקת, כי יש לקרוא את פרק ההרחבה הנ"ל של האחריות לנזקי צד שלישי בכפוף להוראותיה של הפוליסה המכסה חבות זו. הביטוח על פי הפוליסה לביטוח החבות כלפי צד שלישי חל על נזקים שארעו בתקופת הביטוח. בענייננו, המדובר בנזק שארע בשנת 1995, ולכן הכיסוי הביטוחי בגינו נשלט על ידי הוראותיה של הפוליסה לביטוח חבות כלפי צד ג' לשנת 1995. על פי הוראות אותה פוליסה סכום ההשתתפות העצמית הוא בסך של 4,000 דולר, כטענת הנתבעת (גם בפוליסה לביטוח אחריות מקצועית לשנת 1995 נקבעה השתתפות עצמית באותו סכום). 9. ב"כ התובעת שמה דגש בטיעוניה על כך, שהנתבעת ראתה לצרף להודעה לצד ג' ששלחה נגד התובעת במסגרת ת.א. 64427/96 בבית משפט השלום בחיפה את שתי הפוליסות לביטוח אחריות מקצועית לגבי השנים 1995 ו- 1996, ולא את הפוליסה לביטוח האחריות כלפי צד ג'. אות וסימן הוא, כי גם הנתבעת סברה כי מקרה הביטוח נופל בגדרן של הפוליסות לביטוח אחריות מקצועית. התשובה לכך היא, כי בהליך בבית המשפט השלום בחיפה אכן צורפו הפוליסות לביטוח אחריות מקצועית, ואולם הצרוף נעשה לענין הרחבת האחריות כלפי צד ג', הכלולה בשתי הפוליסות לביטוח אחריות מקצועית, וכך גם נקבע באופן מפורש בפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (ראה פיסקה 10 לפסק הדין). 10. בשולי הדברים אציין, כי לא נעלמה מעיני העובדה, כי בפוליסה לביטוח האחריות כלפי צד שלישי לשנת 1995 נאמר במפורש, כי הפוליסה "אינה מכסה גניבת מכוניות ו/או נזק הנגרם למכוניות בחניון". ואולם, כאמור, חיובה של התובעת בענייננו לא קם במישרין מכוח הפוליסה הנ"ל, אלא מכוח הרחבתה של אותה פוליסה במסגרת הוראות הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית. כפי שראינו, הוראות אלה מתייחסות באופן מפורש לכיסוי ביטוחי בגין גניבה. 11. סיכומם של דברים. כפי שהזכרתי לעיל, בפנינו שעטנז ביטוחים המוצא את ביטויו בפוליסות אחיות, אשר כל אחת מהן כוללת הרחבה של רעותה וגריעה שלה עצמה, כאשר סך כל הגריעות והתוספות, אם וכאשר מצליחים להתחקות אחר נבכיו, אינו מביא להסדר ברור וקוהרנטי. ערפל ניסוחי זה פועל לרעת חברת הביטוח, אשר ניסחה את הפוליסות באופן זה, ובמקרה של ספק, יש לתת עדיפות לפרוש המיטיב עם המבוטח (ראה: רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70, 76; ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2) 749, 762). 12. על יסוד כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי יש לדחות את התביעה. מאחר שהנתבעת מודה בחבותה לשלם לתובעת השתתפות עצמית בסכום של 4,000 דולר, אני מחייבת אותה לעשות כן על פי הוראות הפוליסה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות התביעה ושכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ. הנתבעת רשאית לקזז סכום זה מסכום ההשתתפות העצמית שהיא חייבת בו. ביטוח אחריות מקצועיתביטוח אחריות