מהו היקף חבותה של חברת שמירה אשר שמרה על כלי רכב של התובעת באתר עבודה וכלי העבודה נגנבו או ניזוקו ומה משמעותם של סעיפי הפטור והגבלת האחריות שנקבעו בהסכם שבין הצדדים, אלו השאלות העיקריות הטעונות הכרעה בהליך שלפניי. רקע ועובדות: 1. התובעים הינם מי שעל פי הנטען הם בעליהם של משאית מסוג וולבו, מספר רישוי 73-340-00 (להלן:- "המשאית") ונגרר המשמש כמיכל סולר, מספר רישוי 16-211-59 (להלן:- "הנגרר"). החל מחודש 5/05 או בסמוך לכך, עבדו התובעים כקבלני משנה לביצוע עבודות עפר אצל חברת ביבי כבישים בע"מ (להלן:- "ביבי"). לצורך ביצוע עבודתם השתמשו התובעים בציוד הנדסי ובמשאיות ולאחר שעות העבודה החנו את ציודם באתר, במקום מרוכז. בין התובעים ובין הנתבעת 1 (להלן:- "הנתבעת"), נערך הסכם שמירה כתוב (להלן:- "הסכם השמירה"), לפיו סיפקה הנתבעת לתובעים שירותי שמירה במקום החניה. לימים, במהלך חודש יולי 2005, הפסיקו התובעים את ההתקשרות עם ביבי ולכן הגיע הסכם השמירה לסיומו. במהלך חודש אוגוסט 2005, חודש הסכם העבודה עם ביבי, אך זו הפעם סוכם בין ביבי ובין התובעים, כי ביבי היא זו אשר תישא בעלות שמירת הציוד, כאשר עלות השמירה נלקחה בחשבון במסגרת ההתחשבנות עם ביבי. היות והנתבעת שמרה גם על ציודה של ביבי, הרי שעם חידוש היחסים החוזיים בין התובעים ובין ביבי, סיפקה הנתבעת לתובעים שירותי שמירה, מכוח הסכמיה עם ביבי. 2. לטענת התובעים, הגיע התובע 2 בבוקר יום 28.8.05 לאתר והשומר שהיה במקום הודיע לו, כי בלילה שבין ה-26.8.05 ובין ה-27.8.05, בעת שהרכב היה נתון תחת שמירתה של הנתבעת, הגיעו אלמונים לאתר, גנבו את המשאית וגרמו נזק לנגרר ולציוד שעליו (האירוע האמור יכונה להלן:- "אירוע הגניבה"). הנתבעת 2 הינה מי שביטחה את הנתבעת בביטוח אחריות מקצועית ולפיכך, ובכפוף לתנאי הפוליסה שהונפקה, חבה הנתבעת 2 בחיוביה של הנתבעת, ככל שזו חבה כלפי התובעים. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעות לשלם להם את נזקיהם הישירים כתוצאה מגניבת המשאית והנזק לנגרר ומבקשים בנוסף לחייב הנתבעות בפיצוי בגין נזק עקיף של אובדן ימי עבודה של המשאית, כאשר התובעים מבססים עילת התביעה על העילות המפורטת בחוק השומרים, התשכ"ז-1967, כשהם מייחסים לנתבעת אחריות של שומר שכר ולמצער אחריות של שומר חינם. 3. הנתבעות טוענות בראש ובראשונה להעדר יריבות בין הצדדים, שכן לטענתם, התובעים אינם הבעלים של הרכבים ואם אמנם הם בעלים של הרכבים, הרי ששירותי השמירה סופקו לחברת שמואל ישראל עבודות עפר בע"מ (להלן:- "שמואל ישראל") ולא לתובעים, שהם בעליה של שמואל ישראל. עוד טוענות הנתבעות, כי מדובר באירוע של שוד אלים ומשכך, לא היתה התרשלות בביצוע השמירה, מדובר באירוע בלתי צפוי ואין מקום לחייב את הנתבעות באחריות בגינו, כאשר בעניינם של הצדדים קובע הסכם השמירה, שהיה תקף במועד אירוע הגניבה, כי האחריות חלה רק במקרה שבו היתה רשלנות מטעם הנתבעת. כן טוענות הנתבעות, כי אם אכן היתה אחריות של הנתבעת, הרי שבהתאם להסכם שבין הצדדים, מוגבלת האחריות המקסימאלית של הנתבעות לגובה ההשתתפות העצמית של התובעים על פי הפוליסה שהוצאה על ידם למשאית, או היתה חייבת להיות מוצאת לה, בשיעור של אלפי שקלים בודדים. הנתבעות טוענות, כי מערכת היחסים שבין הצדדים היתה אך ורק מכוח הסכם השמירה שנחתם בין הצדדים ביום 5.4.05. ריכוז כליה של ביבי היה בנפרד והתובעים מנסים לערבב בין ביבי ובינם. יריעת המחלוקת. 4. דומה, כי בהליך שלפניי, לא היתה אבן שלא הפכו בה הצדדים ולא נותרה שאלה שהצדדים לא נותרו חלוקים בה, החל משאלת אופן ביצוע השמירה, אופן בבחירת השומרים על ידי הנתבעת, אופן התרחשות האירוע, האם מדובר בשוד או באירוע צפוי, תנאי ההתקשרות שבין הצדדים וטיב היחסים המשפטיים שביניהם, מעורבותה של ביבי, וכלה בשאלת הנזק, הן לעניין שווי הרכבים, שווי הציוד שנגנב או ניזוק ושיעור הנזקים העקיפים שנגרמו, אם בכלל. 5. גם בבחינת הבאת הראיות, הובאו על ידי הצדדים ראיות הנוגעות לכל המחלוקות האמורות. העידו לפניי התובעים שניהם וכן העידו מטעמם נהג המשאית שנגנבה, אחיו של תובע 1 אשר מכר לו את המשאית, שמאי הרכב, מר רפי ונציה, אשר שם את הנזק לרכבים ורואה החשבון ששם את נזקי התובעים, מר דרור אלוני. כן העיד בעליה של ביבי- מר בוזגלו יהודה; כן העיד מטעם התובעים מר קויפמן שמעון, מנכ"ל הנתבעת ובעליה. הנתבעות אף הן העידו מומחים מטעמן לעניין הנזק, את השמאי מר אורי נוימן ואת רואה החשבון מר אלי זיתוני. עוד העידו הנתבעות את רס"מ אברהם אמזלג, אשר היה החוקר שטיפל מטעם משטרת ישראל בחקירת אירוע הגניבה ואת המתורגמן שתירגם את עדותו של השומר במשטרה. הצדדים הסכימו להגשת תיק החקירה, תוך הסתייגות של ב"כ התובעים מהודעתו של השומר שם, היות שהשומר לא נחקר. כן העיד מנהל הסניף הרלוונטי מטעם הנתבעת, מר מוטי אוחנה. לאחר שעלתה שאלת כשירותו של השומר לשמור על האתר בזמן אירוע הגניבה, ולאחר שהתובע ביקש לצרף מסמכים רפואיים הנוגעים למצבו הרפואי של השומר, אשר לא יכול היה להעיד, בשים לב לכך שלאחר האירוע וללא קשר אליו, חלה והוא אינו יכול להעיד, הגישו התובעים חוות דעת של רופא תעסוקתי ד"ר מונל רורליך והנתבעת הגישה מנגד חוות דעת של רופא תעסוקתי מטעמה, ד"ר חיים כהן. המומחים נחקרו על חוות דעתם. בתיק התקיימו ישיבות הוכחות ארוכות, הוגשו מוצגים והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. דיון והכרעה: 6. הגם שהסדר הנכון מחייב תחילה דיון בשאלת היריבות, הנני סבורה, לאור המסקנה אליה הגעתי, כי נכון יהיה לפתוח בשאלת היקף אחריותן של הנתבעות, שאלה שבהתאם לתוצאה אליה הגעתי, יהא בה כדי לצמצם חלק ניכר מהמחלוקות בין הצדדים ואף לאור תוצאותיה, יהיה בה כדי להעמיד את ההליך בפרופורציות הנכונות, באשר לצורך להעמיק באשר לכל שאלה ושאלה השנויות במחלוקת. 7. בין הצדדים נכרת ביום 4.5.05 הסכם התקשרות, הוא הסכם השמירה, לפיו התחייבה הנתבעת לשמור על כלי הרכב של התובעת בתנאים שסוכמו באותו הסכם. שני סעיפים עיקריים רלוונטיים לענייננו באותו הסכם. הסעיף הראשון, הינו זה הנוגע להיקף אחריותה של הנתבעת. על פי סעיף 11 להסכם: "האחריות של הקבלן (הנתבעת) כאמור בסעיף 9 (סעיף העוסק בהצהרת הנתבעת כי היא מבוטחת בביטוחים כולל ביטוח אחריות מקצועית) היא עד לגובה ההשתתפות העצמית של החברה בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח של "החברה" (שמואל ישראל- כל ההערות שבסוגריים הן שלי- ס.כ.)". הסעיף השני הרלוונטי הינו הסעיף המגביל את אחריותה של הנתבעת לעומת זו הקבועה בחוק השומרים. סעיף 10 להסכם קובע: "מוסכם כי אחריות הקבלן בגין נזקי גניבה/פריצה תחול אך ורק במידה ושומר האתר או חברת השמירה התרשלו בביצוע מתן השמירה." 8. התובעים טוענים, כי הסכם זה אינו תקף ואינו חל על מערכת היחסים שבין הצדדים, שכן במועד אירוע הגניבה, בוצעה השמירה מטעם ביבי, על פי התקשרות שהתקשרה ביבי עם הנתבעת. התובעים מבקשים, לפיכך, בעניינו של האירוע נשוא התובענה, להחיל על האירוע את הוראות חוק השומרים ולא את הוראות ההסכם. לפיכך, ראשית, לא חלה מגבלת השתתפותה של הנתבעת בנזקי התובעים, הגם שבעניין זה לטענת התובעים, גם אם חל סעיף זה יש לפרשו באופן שונה מזה שנטען על ידי הנתבעת וכן, הגם שההסכם בין הצדדים קובע, כי אחריותה של הנתבעת תוגבל אך ורק למקרה של התרשלות הנתבעת, הרי שמכוח הוראות החוק, אחריותו של שומר שכר מוחרגת רק מקום בו לא ניתן היה לחזות את התרחשות הנזק ולא ניתן היה למנוע אותו. 9. בתמיכה לטענותיהם, העידו התובעים את בעליה של ביבי- מר יהודה בוזגלו, אשר אישר למעשה את טענת התובעים, לפיה במועד אירוע הגניבה השמירה מטעם הנתבעת היתה מכוח ההסכם עם ביבי. כך העיד: "ש: השמירה היתה שלו לכל אורך התקופה. ת: לא. כשהוא התחיל לעבוד בעצם ההסכם הוא התחייב להביא לי עשר משאיות ושלושה שופלים מינימום וזה הרבה ציוד, השמירה היתה שלו ולי יש אתר גדול ואמרתי לו שיהיה מחוץ לאתר כדי שלא יהיה בלבול בין הכלים. ש: כשהוא עבד לפי הובלות. ת: היתה תקופה של הפסקת עבודה והוא החל לעבוד לפי נגלות ואחר כך הוא ביקש ממני שמאחר ויש לו רק שלוש משאיות וכלי אחד או שניים, לי יש ריכוז גדול של 50-30 וזה קשה להוציא את זה מהריכוז ועל הכלי הזה אני שם שומר. בתקופה שהוא עבד נגלות היה לי כלי אחד ששמתי עליו שמירה. מאחר והוא עובד עם מספר קטן של ציוד ושהשמירה עולה לו ביקר, הוא ביקש שהציוד שלו ישאר צמוד לכלי שלי בשטח ושאני אשמור על כליו ואכן הוא קיבל אישור להשאיר את הציוד שלו שם. ש: אתה הודעת לחברת השמירה. ת: באותו יום שהוא החל לעבוד הודעתי לחברת השמירה והודעתי על ההסכם ביני לבינו כקבלן משנה שלי." (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 15.3.09). 10. מר בוזגלו אף הוציא מכתב, בסמוך לאירוע, לפיו ביום האירוע הוענקו שירותי השמירה באמצעות החברה שלו. הנתבעות טוענות, כי על פי מכתב זה, ניתנו שירותי השמירה רק ביום אירוע הגניבה ולכן נראה ממנו, כי המכתב הוצא רק על מנת ליתן "כיסוי" לתובעים ולא משום שביבי אמנם לקחה על עצמה את האחריות לשמירה בסמוך לאירוע הגניבה וביום הגניבה. 11. מר בוזגלו נתן הסבר לכך שבמסמך שהוציא מצויין, כי ביבי נתנה שירותי שמירה עבור התובעים רק ביום האירוע (ראה עמוד 11 לפרוטוקול למעלה). מר בוזגלו הינו עד נייטראלי ואינו בעל אינטרס בתוצאת ההליך ולפיכך, מצאתי מקום ליתן אמון בגרסתו בעניין זה. הסברו של בוזגלו בנוגע לסיבה שבגינה ניתנו שירותי השמירה על חשבונו אף סבירה בעיני, לביבי היה כלי אחד ואילו מספר הכלים של התובעים פחת באופן משמעותי, כך שלא היתה להם כדאיות לבצע את העבודה וגם לשלם סכומים נכבדים עבור שירותי השמירה. עובדתית במועד אירוע הגניבה היה באתר גם כלי של ביבי וגם כלים של התובעים, הגם שבהסכם ההתקשרות שבין ביבי ובין התובעים צויין, כי הכלים של ביבי יונחו במקום נפרד משל שמואל ישראל ואמנם בפועל היה אתר נוסף של ביבי שבו רוכזו יתר כליו. 12. זאת ועוד, הנני סבורה, כי גם מתוך ההתחשבנות שבין התובעים ובין הנתבעת ניתן למצוא תימוכין לטענות התובעים בעניין. הצדדים הציגו את ההתחשבנות שביניהם, אך הנתבעת לא יכולה היתה להציג חשבונית לחודש אוגוסט 2005, מתוכה ניתן היה ללמוד, כי אמנם סיפקה לתובעים שירותי שמירה לחודש אוגוסט על פי ההסכם שבין הצדדים. עיון בשיקים שניתנו על ידי שמואל ישראל לנתבעת מלמד, כי השיק האחרון שניתן על ידי שמואל ישראל ניתן ביום 20.9.05, כשסכומו 5,850 ₪ כאשר על גבי ספח השיק מצויין, כי ניתן עבור חודש יולי 2005. לא נראה סביר בעיני, כי תשלומים ששולמו קודם שולמו עבור חודש אוגוסט המאוחר לחודש יולי. אמנם, ישנה חלק מההתחשבנות שבין הצדדים שאינה ברורה. בכרטסת הנהלת החשבונות של שמואל ישראל נסגר החשבון באיזכור "מיון להוצאות", אשר מאפס את החשבון ואולם, בבחינת חשבוניות- אין חשבונית עבור שירותי שמירה מעבר לחודש יולי וגם ה"עודף" שמעבר לחשבוניות שהוצגו הינו בסכום של 2,529 ₪, אשר אינו משקף שירותי שמירה לחודש מלא. הנתבעת יכלה לא רק להציג חשבונית עבור חודש אוגוסט, אלא גם יכולה היתה להציג מידע באשר לנתוני השמירה במהלך חודש זה ולחיובים שחייבה את ביבי בגין שירותי השמירה שניתנו לכלי שנשמר יחד עם הכלים של התובעים- הנתבעת נמנעה מלהציג את המידע שישנו בידיה בעניין זה ושיש בו כדי לתמוך בטענתה לעניין אספקת שירותי שמירה לתובעים במהלך חודש אוגוסט מכוח ההסכם שבין הצדדים. 13. מסקנתי היא לפיכך, כי במועד אירוע הגניבה, שמרה הנתבעת על כליהם של התובעים מכוח הסכם השמירה שעם ביבי ולא מכוח הסכם השמירה שעם שמואל ישראל. 14. בשים לב לכך שהשמירה על כליה של התובעת היתה על פי הסכם השמירה שבין ביבי ובין הנתבעת, הרי שעל מערכת היחסים שבין הצדדים חלה מערכת היחסים שבין ביבי ובין הנתבעת, על כל המשתמע מכך. 15. בהקשר זה, מצאתי מקום לדחות טענתה של הנתבעת להעדר יריבות, בשים לב לכך שהסכם השמירה הוא עם ביבי ולא עם הנתבעת. בוזגלו אישר למעשה, כי התחייב כלפי התובעים לשמור על כליהם. לפיכך, משמשת הנתבעת כשומר משנה של ביבי. בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק השומרים, קיימת יריבות ישירה בין התובעים ובין הנתבעת, כשומר משנה ולכן רשאים היו התובעים לתבוע גם את הנתבעת, כשומרת המשנה. אמנם, יכולים היו התובעים לתבוע גם את ביבי, כשומר העיקרי, אך הם בחרו שלא לעשות כן ושיקוליהם עמם. 16. נקודת המוצא של התובעים היא כי לאור העובדה שההסכם שבינם ובין הנתבעת לא היה בתוקף במועד ביצוע השמירה, אזי על מערכת היחסים שבין הצדדים ועל חובות הנתבעת כשומר- חלות הוראות חוק השומרים 17. נקודת מוצא זו שגוייה, בפרט נוכח עדותו של מר בוזגלו בעניין. ראשית, הוכחת אחריותה של הנתבעת והיקפה חלה על התובעים, על התובעים מוטל הנטל להוכיח, כי הנתבעת שימשה כשומר משנה של ביבי ועל התובעת להוכיח את תנאי השמירה. התובעת לא צרפה את ההסכם שבין ביבי ובין הנתבעת ואף ביבי לא צרפה הסכם זה, גם לא באמצעות מר בוזגלו, הגם שלטענת מר בוזגלו היה הסכם שמירה כתוב שנערך בין הצדדים, אם כי לטענת מר קויפמן, לא היה הסכם כתוב במועד הרלוונטי (ראו עמ' 25 לפרוטוקול שורות 7-8). 18. מר בוזגלו העיד לגבי תוכנו של ההסכם שבינו ובין הנתבעת את הדברים הבאים: "ש: אתה חייבת את החברה שמואל ישראל לשמירה צמודה באתר נפרד לכל אורך ההסכם איתך וגם לביטוח מלא על חשבונם בכל תקופת ההסכם. ת: אני לא יודע מה זה ביטוח. אדם שבא לעבוד אצלי צריך שיהיה לו ביטוח על הרכב ועל הציוד... מיד כשלי נודע ביום ראשון על הגניבה הוא סיפר לי שיש לו ביטוח ואמרתי אצלי אתה לא עובד אם אין לך ביטוח ומאותו יום השמירה לא היתה אצלי. אני לא נתבקשתי לכתוב כלום במכתב. אני הודעתי באותו יום למנהל העבודה בחברת השמירה שהוא אחראי על המשאית וגם ביום שישי הודעתי אישית למנהל העבודה שלו שהוא אחראי על הציוד וצריך לשמור עליו וירדתי על הקבלן משנה ושאלתי אותו איך אתה עובד ללא ביטוח. אני אמרתי לו שאם הוא רוצה לעבוד השמירה לא שלי והוא עבד יומיים שבוע. אני לא אפעיל כלי ששווה 100 או 200 אל שקל מבלי שיש לו ביטוח. כל הכלים שלי מבוטחים.... אמרתי למר שמואל כי אם אין למשאית שלו ביטוח אני לא נותן לו יותר שמירה. חברת השמירה צריכה לשמור על כל הציוד שלי או ציוד של קבלני משנה וההסכמים שלנו בעל פה ואם היתה גניבה או פריצה ולא היה שומר וחברת השמירה התרשלה היא נושאת בכל הנטל. אם היה טרקטור בשטח והיתה שמירה ובאה המשטרה והוכח שהיתה שמירה, חברת השמירה משלמת השתתפות עצמית שלי. אם נגנב הכלי ולא היתה רשלנות של חברת השמירה אז חברת הביטוח שלי צריכה לשלם. בוודאי שחברת השמירה ידעה שהכלים שלי מבוטחים בביטוח מקיף, אני גם לא יכול לסמוך על חברת השמירה. אם הכלי לא מבוטח ההשתתפות שלי היא 5,000 ₪ וגומרים את העניין מהר. יש לי למשל כיום כלים ישנים חברת הביטוח רוצה 20,000 ₪ ודורשת לבטח אותו ככלי חדש. כלי ששווה 20,000 ₪ אני לא מבטח אך יש לי אותו בריכוז. אם חברת השמירה לא התרשלה אין לי מה להגיד לחברת השמירה." דבריו האחרונים של מר בוזגלו מסבירים למעשה את תנאי ההתקשרות שלו על הנתבעת, תנאים הדומים במהותם לתנאי ההתקשרות שהיו בין התובעת ובין הנתבעת על פי ההסכם שנכרת ביניהם, כפי הפרשנות הניתנת להסכם על ידי הנתבעת. שעה שלא הוצג הסכם שמירה בין ביבי ובין הנתבעת, אין לי לפיכך אלא כדי לסמוך ידי בעניין תנאי ההתקשרות על דבריו האמורים של מר בוזגלו, אשר קיבלו תימוכין גם בעדויות מנהלי הנתבעת ובפרשנות שניתנת להסכם השמירה על ידי הנתבעת. התובעים בוודאי שאינם יכולים ליהנות כלפי שומר המשנה מתנאי שמירה טובים יותר מאלו שבהתקשרות שבין שומר המשנה ובין השומר. 19. התובעים לא צרפו את ביבי כצד להליך ולא הביאו ראיות כלשהן לגבי תנאי התקשרותם בנושא השמירה אל מול ביבי. בעניין זה, הגם שהתובעים לא הביאו כל ראיה, לבד מעדותו של ביבי עצמו, הנני סבורה, כי דווקא התובעים, אשר היו קשורים עם הנתבעת בהסכם שמירה קודם, לא סברו ואף לא היתה להם כל סיבה לסבור, כי תנאי ההתקשרות שלהם עם הנתבעת שונים מתנאי ההתקשרות של ביבי עם הנתבעת ואותן הגבלות בדבר חבותה של הנתבעת קיימות לפיכך גם בהסכם ההתקשרות שבין הנתבעת ובין ביבי. על פניו, התעקשותם של התובעים לכפור בקיומו של הסכם בינם ובין הנתבעת, שעה שהנתבעת עצמה קושרת עצמה באחריות כלפי התובעים, מכוח אותו הסכם, יש בה כדי ללמד, כי התובעים ראו קושי בתנאי ההסכם שבינם ובין הנתבעת. אלא שכאשר עסקינן באותה חברת שמירה, אשר סביר להניח, כי היא מנסה להגן על עצמה בכל ההסכמים עליהם היא חותמת, נכון לסבור, כי נקודת המוצא של התובעים, בעת מתן הסכמתה של ביבי לכך שהיא זו שתישא בעלויות השמירה, היא כי ההבדל היחיד בתנאי השמירה הוא כי התובעים לא יישאו בעלויות השמירה ולא אמור להיות הבדל ביתר תנאי השמירה ועובדה היא, כי בעניין זה לא מצאו התובעים מקום לערוך עם ביבי הסכם באשר לתנאי השמירה, כאשר בעדותם לא טוענים התובעים שהתנהל משא ומתן באשר לתנאי השמירה, אלא הדיון הצטמצם לשאלת עלויות השמירה. 20. בהקשר זה של תנאי ההתקשרות, טוענים התובעים, כי גם אם הסכם השמירה חל, משמעותו של סעיף 11 להסכם הינה למצוא פתרון למקרים בהם יש כפל ביטוח, כמו במקרה בו רכב התובעים מבוטח בביטוח מקיף. לטענת התובעים- במקרה זה, לא תשלם חברת הביטוח של הנתבעת יותר מאשר את דמי ההשתתפות העצמית. אלא, שבמקרה שהרכב אינו מבוטח, ואף אין בהסכם התייחסות לחובת התובעים לבטח את הכלים, אזי חבותה של הנתבעת הינה חבות מוחלטת. 21. את טענתם זו של התובעים ניתן היה לשקול, לו עסקינן היה בהסכם שבין התובעים ובין הנתבעת ואז ניתן היה לשמוע מהתובעים מה היתה כוונתם בעת ההתקשרות. אלא, שבמקרה דנן, עסקינן בהסכם שמירה שבין ביבי ובין הנתבעת, כפי שטענו התובעים וכפי שהוכח על ידם. מר בוזגלו העיד מפורשות לעניין כוונת הצדדים בשאלה הביטוחית ומבחינתו- קיימת לו חובה לבטח את הכלים המצויים תחת שמירתה של הנתבעת, כך שאחריותה של הנתבעת מוגבלת בכל מקרה לסכום ההשתתפות העצמית. מר בוזגלו אף העיד, כי ביחס לתובעים- היה ברור לו שכליהם מבוטחים בביטוח מקיף. אף הסכם העבודה שבין ביבי ובין התובעים מטיל על התובעים חובה לבטח את כליהם (אם כי לא ברור מההסכם האם קיימת חובה לבטח את הכלים בביטוח מקיף). 22. ביבי נותנת להסכם את הפרשנות שנותנת לו הנתבעת, כאשר מר בוזגלו פירט היטב מה היו תנאי השמירה. התובעים יונקים זכויותיהם מכוח זכויותיה של ביבי והם אינם יכולים ליהנות מתנאי הסכם משופרים לעומת ביבי ובוודאי שאינם יכולים לטעון ששומר המשנה חייב כלפיהם יותר מאשר היה מחוייב כלפי השומר העיקרי. כאשר השמירה של הנתבעת הינה על פי הסכם, תנאי הסכם אלו יחייבו גם את התובעים, הגם שאין בינם ובין הנתבעת הסכם ישיר והתובעים אינם יכולים להיאחז רק בפן הכספי של השמירה על ידי ביבי. לפיכך, התובעים אינם יכולים להיות זכאים לפיצוי גבוה יותר מזה שביבי היתה זכאית לו מהנתבעת, דהיינו דמי ההשתתפות העצמית. יש לזכור, כי התובעים בחרו שלא לתבוע את ביבי ואף אין בפיהם טענה כלשהי המופנית כלפי ביבי והנוגעת לשאלת היקף השמירה שהתחייבה ביבי לתת לתובעים. 23. למעלה מן הנדרש, אומר, כי תנאי התקשרות דומים אף אושרו בעבר על ידי בתי הדין לחוזים אחידים (ראה תח"א (י-ם) 7/06 גילמור בע"מ נ. היועמ"ש, פ"מ תש"ן ב 45. ההיגיון העומד בבסיס סעיף ההחרגה בהיקף החבות הינו, כי חברת השמירה, כשמה כן היא, והיא אינה מהווה תחליף לחברת ביטוח. בסופו של דבר מדובר בהתקשרות מסחרית, שאלת היקף הפיצוי היא שאלה שבסופו של יום מוצאת ביטוי בשאלת מחירו של השירות שניתן- כאשר אין ספק, כי מקום בו היקפה הכספי של אחריות הנתבעת מצטמצם, גם התמורה החוזית מצומצמת. כך ציין בית המשפט בעניין גילמור הנ"ל: יש מבין הלקוחות שדי להם בגבולות אותו פיצוי ויש אחרים שיחליטו לבטח את רכושם בביטוח נוסף בגבולות כפי שימצאו לנכון. מן העבר האחר הספק ידע את גבולות אחריותו ויוכל לקבוע את התמורה שהוא מבקש אותה עבור המצרך או השירות, במחיר שווה לכל נפש. כאן נוסיף כי בסופו של דבר הספק דידן אינו חברת ביטוח, אלא ספק של מצרך או שירותים בלבד. צריך שהסיכון שהספק נוטל על עצמו יעמוד ביחס סביר לתמורה שהוא מקבל עבור המצרך או השירות. עוד נוסיף, כי בדרך זו נאפשר לספק לספק את המוצר או השירות באופן הטוב ביותר האפשרי, בתמורה הנמוכה ביותר האפשרית. בנוסף, לאדם המבטח את נכסיו, יש אינטרס לשמור על הנכס, בין מכוח דרישות חברת הביטוח עצמה (ואין צורך לומר, כי בתי עסק רבים קשורים בחברת שמירה, על פי דרישות המבטח) ובין מכוח רצונו הוא למנוע הנזק הנגרם כתוצאה מגניבה, גם ברכוש מבוטח. בנוסף, הסיכון המכוסה בפוליסת ביטוח מקיף אינו רק סיכון של גניבה ובכלי רכב קיימים סיכונים נוספים המכוסים בפוליסה. 24. אף התובעים העידו, כי המשיכו לבטח את כליהם בביטוח מקיף, כאשר לעניין המשאית הסביר התובע שמואל ישראל: "ש: אנו יודעים שהמשאית הזאת נגנבה לפני 10 חודשים למה רק לה לא היה מקיף. ת: זאת שאלה יפה, שאלה של מזל. לעגלה יש מקיף, המשאית עלתה לי המון בתיקונים, והייתי צריך איתורן ואז עברנו לביבי עם חברת שמירה ואז אמרתי שאני לא צריך מקיף." (עמ' 38 לפרוטוקול שורות 10-12). דווקא בעניין זה, מצאתי מקום להעיר, כי התובעים העידו על כך שהיתה הפסקה בעבודה אצל ביבי, ולא הציגו פוליסת ביטוח מקיף לתקופת הפסקת העבודה. כמו כן, גם בעבר, כאשר המשאית נגנבה, היא לא היתה מבוטחת בביטוח מקיף, ונראה, כפי שהדבר עולה מתוך דבריו של התובע עצמו לא רק העבודה אצל ביבי היא זו שגרמה להם לא לבטח את המשאית, אלא נעשתה על ידי התובעים הערכת עלות תועלת שהביאה אותם להחלטה לפיה לא יהיה כדאי עבורם לבטח את המשאית. 25. עיון בפוליסת הביטוח של הנתבעת אף הוא מלמד, כי הנתבעת לא ראתה עצמה כתחליף לחברת ביטוח ועובדה היא, כי הגבילה את סעיף האחריות המקצועית שלה בסכום (100,000 ₪ לאירוע). יש להניח, כי אם היתה הנתבעת רואה עצמה אחראית לשווי כל הציוד הנשמר על ידה, היתה דואגת לבטח עצמה בסכומים גבוהים בהרבה מאלו שבוטחה בהם על פי הפוליסה. רק כדוגמא אציין, כי הנתבעת שמרה עבור ביבי באתר אחד על כלים רבים, שיש להניח ששווים הכולל הינו מאות אלפי או מליוני שקלים (בהשוואה לכלי אחד של התובעים ששוויו על פי טענתם כ- 180,000 ₪). אם היתה הנתבעת לבטח את כל אותם כלים, אין ספק, שהדבר היה בא לידי ביטוי ממשי בשווי עלות השמירה. 26. מכוח האמור, מסקנתי היא, כי התובעים זכאים לכל היותר לשיעור ההשתתפות העצמית שאותה היו משלמים לו היתה המשאית מבוטחת, וזאת בהתאם להסכם שבין ביבי ובין הנתבעת שתנאיו הוכחו. ערה אני לכך, שישנם כלי רכב שאין זה משתלם לבטחם. גם מר בוזגלו העיד בעניין זה בעדותו. במקרה דנן, אין מדובר בכלים מהסוג האמור, אף לא נטען כך וראה דבריו של התובע לעיל. לכל הדיעות המשאית הינה כלי שמקובל לבטחו וגם התובעים העידו, כי הסירו את הכיסוי הביטוחי רק החל בתקופה בה החלה המשאית לעבוד באתר חברת החשמל, שגם שם ניתנה שמירה למשאית 27. בנוגע לנגרר, הרי שהתובע עצמו אישר, כי הנגרר היה מבוטח בביטוח מקיף, אלא שלטענתו, הנזק לנגרר לא היה גבוה ולכן לא תבע את חברת הביטוח. הסברו זה של התובע בוודאי אינו מצדיק חיוב הנתבעות בפיצוי מעבר למוסכם בין הצדדים, כשבעניין זה, גם שאלת כפל הביטוח כפי שהועלתה על ידי התובעים בנוגע לפרשנות ההסכם, מצדיקה פיצוי שאינו מעבר לזה הנקוב בהסכם. 28. התובע לא צירף את פוליסת הביטוח ביחס לנגרר אלא רק את זו שביחס למשאית. בנוגע למשאית- אין חולק, כי שיעור ההשתתפות העצמית הינו בסכום של כ-5,000 ₪. התובעים צירפו את פוליסת צד שלישי שהונפקה למשאית ועל פיה שיעור ההשתתפות העצמית הינו 3,100 ₪, כך שנראה, כי הסכום שצויין על ידי הצדדים שניהם סביר. ביחס לנגרר, לא צורפה פוליסה ומצאתי מקום לפיכך להשוות בין שיעור ההשתתפות העצמית של המשאית ובין שיעור ההשתתפות העצמית של הנגרר, באופן שהפיצוי המקסימאלי בגין הנגרר, יעמוד על הסך של 5,000 ₪. אמנם, בעדותו ציין מר קויפמן, כי שיעור ההשתתפות העצמית הוא עד 5,000 דולר (עמ' 45 לפרוטוקול), אך נטל ההוכחה הינו על התובעים, יכולים היו להציג את הפוליסה אם שיעור ההשתתפות העצמית שם גבוה מ-5,000 ₪, סכום שצויין על ידי התובעים עצמם. 29. לעניין שיעור הנזקים לנגרר, טוענות הנתבעות, כי טענות התובעים מהוות הרחבת חזית אסורה. לא מצאתי מקום לקבל טענה זו, בשים לב לכך שנזקי התובעים בגין הנזק לנגרר בשיעור של 18,000 ₪, כפי הנטען על ידם נתמכו בחוות דעת השמאי אשר צורפה כבר לכתב התביעה. 30. באשר להוכחת שווי הציוד הקשור בנגרר, חלוקים ביניהם השמאים. הנני סבורה, לאור העובדה ששיעור הפיצוי בעניין זה הוגבל לעיל לשיעור ההשתתפות העצמית, כי אין צורך להכריע במחלוקות שבין השמאים, הן לעניין שווי הצמיגים (בין 1,500 ₪ ל- 500 ₪ לצמיג) והן לעניין שווי ארגז הציוד על תכולתו, כאשר הפער בין השמאים ביחס לשווי הנזק עומד על הפער שבין 8,000 ₪ לשיטת שמאי התובעים ובין 1,500 ש"ח לשיטת שמאי הנתבעות. 31. התובעים בהקשר של הנגרר עותרים גם לפיצוי בגין חוסר בסולר. על פניו, כאשר מטרת הנגרר הינה לשמש כמיכל סולר, הרי שתכולתו של הסולר מהווה חלק מהציוד אשר בוטח בפוליסה שהוצאה לתובעים, ומכל מקום לא הוכח אחרת. מסכימה אני עם עמדת הנתבעות, לפיה, בעניינו של הסולר שהיה במיכל, היה על התובעים להציג רישום מדוייק אשר נערך על ידם ושמתוכו ניתן יהיה ללמוד מהי כמות הסולר שהיתה במיכל ושרוקנה על פי הנטען על ידי הגנבים. התובעים יכולים היו להציג אסמכתא לעניין התדלוק האחרון שנעשה במיכל ולעניין תדלוק כלי הרכב השונים, זאת בפרט, כאשר נטען על ידם, כי נערכה התחשבנות בין התובעים ובין שמואל ישראל גם לעניין תדלוק הרכבים. 32. בשים לב לכך שקבעתי ששיעור הפיצוי ביחס לנגרר לא יעלה על הסך של 5,000 ₪, ולאור התרשמותי הכללית מעדותם של התובעים, אשר היתה מהימנה בעיני, כי אכן מדובר בנזק שנגרם לתובעים, הגם שלא היה לגביו דיווח במשטרת ישראל, כאשר בעניין זה, סביר להניח, כי מדובר בנזק שהתגלה רק לאחר שנערכה בדיקה מעמיקה יותר של הנזק וכאשר גם השומר העיד במשטרה, כי הפורצים שהו במקום מספר שעות, מצאתי מקום לקבוע, על דרך האומדנא, כי נזק זה במצטבר ליתר הנזקים לנגרר אינו פחות משיעור הנזק הכולל של 5,000 ₪, בגין הנגרר. 33. לאור מסקנתי האמורה, הרי שהגבלת הפיצוי בגין המשאית, יש בה כדי לאיין את תביעת התובעים לפיצוי בגין הפסדי שכר. טענת התובעים מתמקדת בכך שבשל האירוע והנזק הכספי שנגרם להם, לא יכלו לרכוש משאית חלופית ולפיכך נגרם הפסד שכר או כי עלויות שכירת משאית חלופית גרמו להם לנזקים. משהוגבלה זכאותם של התובעים לפיצוי בגין ההשתתפות העצמית, ממילא לא ניתן לתבוע נזקים עקיפים והתובעים אינם זכאים לפיכך לפיצוי בגין אובדן רווחים. 34. מבלי להיכנס לשאלת שיעורו של אותו אובדן רווח, מצאתי מקום להעיר, כי התובעים כלל לא התייחסו בעדותם לשאלת יכולתם לרכוש משאית חלופית גם ללא הפיצוי הכספי אשר לו ציפו מאת הנתבעות, זאת במסגרת חובת הקטנת הנזק ומסיבה זו ספק אם מקום להיזקק לשאלת שיעורו של אותו אובדן רווח, כאשר לא הוכח הקשר הסיבתי שבין אירוע הגניבה ובין אובדן הרווח. 35. לאור שהובררה שאלת הנזק והיקפה הכספי של המחלוקת בין הצדדים, שהיקפה עומד על הסך של 10,000 ₪, אדון בשאלות הנוספות שהתגלעו בין הצדדים, הגם שכפי שציינתי לעיל, הסדר הנכון היה לדון בשאלות אלה תחילה. שאלת היריבות 36. הנתבעות טוענות, כי היות והסכם השמירה נכרת בין שמואל ישראל ובין הנתבעת והיות וגם ההתקשרות עם ביבי היתה עם שמואל ישראל ולא עם התובעים, הרי שאין יריבות בין הצדדים ולכל היותר, יכולה היתה שמואל ישראל להגיש תביעתה. באשר למשאית- טוענות הנתבעות, כי היא אינה רשומה על שם התובעים ולכן אינה בבעלותם ובאשר לנגרר, אף מוסיפות הנתבעות וטוענות, כי משאושר על ידי התובעים, כי הנגרר הינו בבעלות שמואל ישראל, אזי גם לשיטת התובעים אין להם עילת תביעה בנוגע לנגרר. 37. ראשית, לעניין מחויבותה של הנתבעת לשמור גם על כלים שבבעלות התובעים, לא מצאתי, כי מבחינתה של ביבי היתה הסתייגות כלשהי בשמירה על כלי רכב שאינם בבעלות שמואל ישראל דווקא. יש לזכור, כי חובת השמירה אינה עוד מכוח ההסכמים שבין הצדדים לבין עצמם, אלא מכוח התחייבותה של ביבי לשמור על כליהם של התובעים, כאשר במכתבה של ביבי מיום 19.1.06 לא היתה כל הסתייגות לעניין זהות הכלים עליהם התחייבה לשמור. מר בוזגלו אף העיד, כי התובעים התחייבו להביא מספר רב של כלים, סביר להניח, כי ידע, שאין בבעלות התובעים או שמואל ישראל מספר כה גדול של כלי רכב ולפיכך יכול ועבודתם תהיה גם באמצעות קבלני משנה. לפיכך, משלא הוכח, כי ביבי התחייבה לשמור רק על כלים שבבעלות שמואל ישראל ואף מכוח חובת השמירה של קבלן משנה ולאחר שהוכח לפניי כי המשאית אינה של שמואל ישראל, הרי שגם מי ששמואל ישראל עבדה בכלים שלו באתר, זכאי היה לקבל שירותי שמירה מאת הנתבעת ולפיכך קיימת בינו ובינה יריבות ישירה. 38. באשר למשאית- העיד לפניי גם אחיו של התובע 1 וכן הוצגו אסמכתאות לרכישת המשאית על ידי התובע 1. לא מצאתי מקום לפקפק בעדותם של העדים בעניין והסברם לכך שלא בוצעה העברת בעלות במשאית - סביר בעיניי. ולפיכך, אני קובעת כי המשאית היתה בבעלות התובעים במועד האירוע נשוא התובענה. 39. בנוגע לנגרר, לא צירפו התובעים צילום רשיון רכב, כפי שנעשה בנוגע למשאית. התובע 1 אשר העיד בנוגע לשאלת הבעלות בנגרר, נשאל והשיב: "ת: הנגרר שהיה למי הוא היה שייך. ש: לשמואל ישראל עבודות עפר בע"מ. ש: כל מה שקשור לנגרר שייך לחברה ת: כן, לי. אני והבן. ש: כשקנו את הנגרר מי ששילם על הנגרר זה שמואל ישראל בע"מ. ת: כל הכלים שלי, רשומים על שם שמואל ישראל אבל הם מסופחים לחברה. ש: כשיש תיקון לנגרר מי משלם על התיקון. ת: אני. אני זה החברה. החברה משלמת הכל." (עמ' 34 לפרוטוקול). 40. אמנם, התובע העיד, כי כל הוצאות הנגרר משולמות מהחבה, אלא שלא ניתן להתעלם מכך שמשיקולים אלו ואחרים החליט התובע לרשום את הנגרר על שמו, כאשר בעניין זה היתה לו, אמנם בעצת רואה החשבון שלו, העדפה מפורשת לרשום הכלים על שמו ולא על שם החברה ובעניין זה לפיכך גם אין כל הבדל בין המשאית ובין הנגרר. בנוסף, גם ההתחשבנות שנעשתה בנוגע לדלק נעשתה בינו ובין בנו, כך שאמנם, ציין התובע, כי התשלומים הם על חשבון החברה, אולם, מן הפן החשבונאי, נשמרה הבעלות על שם התובע. לפיכך, מצאתי מקום לקבוע, כי מדובר ברכב שהוא בבעלות התובע 1 ולכן קיימת יריבות בין הצדדים, כפי שקיימת יריבות ביניהם בנוגע למשאית. 41. למען הסר ספק, ב"כ התובעים טען לטשטוש הבעלות בין התובעים ובין שמואל ישראל, היות שהתובע 1 הינו בעליה של שמואל ישראל. בעניין זה, יש לקבוע באופן חד משמעי, כי שמואל ישראל והתובעים הינם אישיויות משפטיות נפרדות ולפיכך אין האחד רשאי לתבוע בעניינו של אחר, כאשר בעניין זה ההלכה המשפטית ברורה וחד משמעית ואין מקום לסטות הימנה. רשלנות התובעת בביצוע השמירה 42. בהתאם להסכמת הצדדים, הן על פי הסכם השמירה והן על פי הסכם ההתקשרות שבין ביבי ובין הנתבעת, כפי שהעיד על כך מר בוזגלו, חבה הנתבעת רק במקרה של רשלנות בשמירה. הנתבעת טוענת, כי השומר שהופקד על השטח נשדד ולכן אין רשלנות מצידה ומכאן אין חובת תשלום כלשהי כלפי התובעים. התובעים מצידם טוענים, כי הנתבעת התרשלה בבחירת השומר, שכן מדובר היה בשומר חולה, שלא היה כשיר לעבודה, עוד התרשלה הנתבעת בכך ששומרה נהג לא נכון בהתנהלותו בהגיע השודדים, השומר לא הזעיק עזרה, לא טרם הגיע השודדים ולא לאחר לכתם. 43. בשים לכך, שמדובר בהסכם שיש בו כדי להחריג את חבותה של הנתבעת כשומרת וכאחראית בלעדית על הכלים בשעת השמירה, הנני סבורה, כי את הפטור שיש ליתן לנתבעת יש לפרש בצמצום, שאם לא כן, ישנו צמצום משמעותי של אחריות הנתבעת כשומרת שכר ואין למעשה תמורה של ממש כנגד התשלום המשולם בגין השמירה. 44. הנני סבורה, כי לא ניתן להגדיר את האירוע הנדון כאירוע בלתי צפוי שבגינו פטורה הנתבעת מלשלם עבור הנזק. מטרת הצבת השומר הינה מניעת גניבות. במקרה דנן, לא ברור באיזו מידה היו השודדים חמושים, אך אירוע התפרצות כאשר הגנב נושא נשק אינו אירוע חריג ובוודאי שהיה על הנתבעות לצפותו. לפיכך, על רקע הסיכון הידוע, יש לבחון את התנהלות השומר בזמן אירוע הגניבה, כאשר מובן שאם לאחר שנעשו כל הפעולות שהיה בהן כדי למנוע את הגניבה- בכל זאת אירע שוד שלא ניתן היה למנוע אותו- לא ניתן יהיה להגדיר את האירוע כאירוע שיש חובה לפצות בגינו. אך החרגה כללית בכל מקרה של שוד, אינה נכונה ואינה ראויה. 45. השומר לא העיד. התובעים בצדק, לא הסכימו לקבל את הודעת השומר ללא חקירה נגדית. מנגד, אף איני יכולה לקבל את טענות התובעים לפיהן גירסת השומר הינה "סיפורי בדים", מוטב היה לתובעים לו היו נמנעים מהטחת האשמות כאלו כלפי אדם שלא העיד ושלגופו של עניין מוסקות מתוך עובדות מינוריות מתוך גרסת השומר. 46. למרות האמור, הנני סבורה, כי גם ללא חקירה נגדית של השומר ואם בית המשפט מסתמך עליה לבדה, לא הצליחה הנתבעת לשכנע מתוך הודעת השומר, כי השומר לא התרשל בעבודתו. מהודעת השומר במשטרה עולות תהיות, שבהעדר חקירה של השומר, לא ניתן להן מענה. השומר דיווח, כי הבחין באורות המגיעים אליו משני כיוונים. לא ניתן בפי השומר כל הסבר לכך שלא הפעיל מיידית את לחצן המצוקה והזעיק עזרה. יש להניח, כי אם היה פועל השומר בהתאם לנהלים ומפעיל את לחצן המצוקה, היה מגיע מי מטעם הנתבעת ודואג להניס את השודדים, זאת בפרט לאור הודעתו של השומר לפיה, לקח לשודדים מספר שעות על מנת לבצע את זממם. עצם העובדה שהנתבעת מבקשת להגדיר את האירוע כשוד, אין בה לבדה כדי לייתר בחינת התנהגותה היא ואופן התמודדותה עם האירוע, כמו גם הפעולות בהן נקטה על מנת למנוע את האירוע. במקרה דנן, מתוך הודעת השומר, לא ניתן ללמוד, כי השומר התמודד באופן ראוי עם חלקו הראשון של האירוע, שבו עוד היתה לשומר יכולת לסכל את האירוע. 47. לעומת זאת, איני יכולה לקבוע, כי עצם העובדה שלאחר מעשה לא הזעיק השומר עזרה, הינה התרשלות שבגינה יש לחייב את הנתבעות. ראשית, לא הוכח, כי אם השומר היה מגיע לאתר שמירה סמוך, או לכביש הראשי, יכול היה השומר להביא לאיתורה של המשאית, בשים לב למרחק בין שני האתרים או המרחק שבין האתר ובין הכביש הראשי. שנית, השומר עצמו נתן הסבר מניח את הדעת לכך שלא עזב את המקום. עזיבת המקום משמעותה נטישתו והצבת האתר תחת סיכון מחודש של אפשרות נוספת לגניבה. 48. איני מקבלת את טיעוניהן של הנתבעות לפיהן היה על התובעים לדאוג לשני שומרים ולו היו עושים כך, היתה נמנעת הגניבה. עיון בחשבוניות החודשים הקודמים לחודש הגניבה מלמד, כי כאשר נזקקה הנתבעת ליותר משומר אחד, דאגה הנתבעת להציבו ואף לחייב את התובעים בעלותו של שומר נוסף. בנוסף, יש לזכור, כי בחודשים שקדמו לגניבה, עבדו התובעים באתר עם מספר רב יותר של כלי רכב. השיקול שהביא את ביבי לקחת על עצמה את השמירה נבע מכך שהתובעים החזיקו מספר כלי רכב מצומצם יותר, בעוד שביבי נזקקה ממילא לשירותיו של שומר עבור הכלי שלה. משכך, בכל מקרה איני סבורה, כי הנתבעת סברה שיש צורך בשני שומרים. עוד יש לזכור, כי קבעתי לעיל, כי השמירה היתה מכוח ההתקשרות עם ביבי ולפיכך, סיכום הדברים בעניין מספר השומרים צריך היה להיעשות אל מול ביבי ולא אל מול התובעים. הצבת שני שומרים יתכן ונדרשה בשים לב לכך שמדובר היה בסוף שבוע ולכן היה על הנתבעת לדאוג לתחלופה גבוהה יותר בין שומרים. השומר ציין במשטרה, כי הגיע בשעות הבוקר וצפוי היה להישאר באתר עד לבוקר למחרת. אי החלפת השומר לאחר שעות שמירה ארוכות יכולה להעיד דווקא על רשלנות הנתבעת ולא על רשלנות התובעים. 49. בשים לב לאמור, אין לי אלא לקבוע, כי התובעים הרימו את הנטל להוכיח התרשלות הנתבעת והנתבעות מצידן, לא הצליחו לסתור טענות התובעים באשר להתרשלות השומר ולחבותן של הנתבעות לפיכך לשלם לתובעים את הסכומים שהוסכמו ביניהם. 50. לאור מסקנתי האמורה, איני זקוקה להכריע בשאלה האם התרשלה הנתבעת בעצם קבלת השומר לעבודה עקב מצבו הרפואי, ולמעלה מן הצור, אתייחס לכך בקצירת האומר ואציין, כי התובעים לא הרימו את הנטל לשכנע אותי, כי הנתבעת טעתה בבחירת השומר וגם אם כן, אין להכרעה בשאלה זו רלוונטיות לצורך הכרעה בתובענה שלפניי. 51. עובדה היא, כי מדובר היה בשומר שעבד תקופה בת מספר חודשים כשומר אצל הנתבעת והוא מילא תפקידו נאמנה, כאשר לא נמצאה ראיה לכך שבעיות הבריאות מהן סבל השומר העיבו על עבודתו וגם אם כך הדבר, לא הצליחו התובעים להצביע על קשר סיבתי כלשהו שבין מצבו הרפואי של השומר לבין אירוע הגניבה, כאשר בעניין זה, אין כל ראיה לכך שאם היה שומר אחר, בריא יותר, הוא לא היה נשדד. גם לגופא של מחלוקת, רופאי הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם היה על הנתבעת לקבל את השומר לעבודה. לא התרשמתי, כי מדובר בעבודה המצריכה מיומנות מיוחדת, שבגינה על הנתבעת לחקור שתי וערב טרם קבלת השומר לעבודה. מדובר בשומר אשר אינו נושא נשק. תפקידו הוא הרתעתי והתרעתי, השומר אינו אמור להניס פיזית את השודדים, אלא במקרה של גניבה - עליו להודיע מיידית למעסיקו. גם מומחה התובעים, ד"ר רורליך לא ציין בעדותו, כי התובע אינו כשיר לעבוד, אף אישר בעדותו, כי התובע יכול לעבוד כשומר, אלא שדאגתו של ד"ר רורליך היא בעיקר לשומר עצמו. כך העיד: "אני חד משמעית היה מגיע אלי לבדיקה בקופת חולים הייתי מאשר לו לעבוד אבל לא באתר מרוחק. כי אחר כך חובת הזהירות עלי.... אני לא הייתי ממליץ לעבוד באתר שהוא נמצא לבדו, אני דואג שיקרה לו ארוע ולא יהיה מי שיתן לו עזרה. ש: מה שאתה אומר שאין לו בעייה מבחינת התפקוד, הבעייה שאתה חושב שיקרה לו משהו מבחינה רפואית ולא יהיה מי שיעזור לו. ת: גם נאמר לי שהוא היה אמור לי שהוא היה צריך לעבוד משמרות של 24 שעות ו- 32 שעות וזה גם לא סביר." (עמ' 8 לפרוטוקול). 52. לאור האמור, לא הוכח שהשומר אינו מסוגל לעבוד כשומר, או כי יש קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של השומר ובין אירוע הגניבה ומשכך, גם אם התרשלה הנתבעת בבחירת עובדיה, אין בין האמור ובין אירוע הגניבה דבר ולא בגין בחירתו של השומר יש להטיל על הנתבעת אחריות להתרחשות אירוע הגניבה. סוף דבר 53. לאור כל האמור, יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסך של 10,000 ₪, בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1.9.2005 ועד התשלום בפועל. 54. באשר להוצאות, עסקינן בתביעה על סכום של כ- 290,000 ₪, שרובה נדחתה. ניהול ההליך היה ארוך והצריך הוצאות רבות, לרבות בגין חוות דעת, שחלקן הוגש בנושאים שהטיעון לגביהם נדחה מלכתחילה, אף מבלי להיכנס לגופה של חוות דעת. לאור האמור, מצאתי מקום, נוכח הסכומים שיש לפסוק לתובעים כאמור בסעיף 53, לרבות שכ"ט עו"ד אל מול הסכומים שיש לפסוק לנתבעת הכוללים את הוצאות הנתבעות- לאזן בין החיובים השונים, כך שהתוצאה הסופית הינה לפסוק לנתבעת סך של 2,000 ₪. סוף דבר, אני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעות את הסך של 2,000 ₪. ביטוח אחריות מקצועיתשומריםביטוח אחריות