1. התביעה היא תביעה כספית שהוגשה ע"י התובעת 1, שהיא חברת ביטוח ברשות הפלסטינית בגין תשלומיה למבוטחת התובעת 2, עקב נזקיה מתאונת דרכים בה היה מעורב הנתבע. התובעת 2, תובעת את מלוא נזקיה בגין התאונה, אם ייקבע כי התובעת 1 אינה זכאית לתחלוף או לקבלת פיצוי מהנתבעים והודיעה בכתב התביעה, כי היא תשלם לתובעת 1 את התשלומים שייפסקו לטובתה, למעט תשלומיה להשתתפות עצמית שהופחתו מתגמולי הביטוח ששולמו לה ע"י התובעת 1. 2. הנתבע, אשר נהג ברכבו בעת התאונה הודה בעדותו כי בתאונה, שהתרחשה ביום 31.3.07 בצומת רמת אשכול, הוא פגע מאחור ברכבה של התובעת 2 בעת שנסע מאחוריו. 3. התובעות טוענות כי עקב התאונה, שילמה התובעת 1 לתובעת 2 תגמולי ביטוח בסך 3,500 ₪ לאחר הפחתה בגין השתתפות עצמית. התובעת 1 הגישה את התביעה להחזר מלוא הנזקים וההוצאות בגין התאונה כולל שכר טירחת השמאי וכן בתשלום פיצוי לתובעת בגין השבתת הרכב, בסך כולל של 7,926 ₪. לפיכך, על הנתבעים להשיב לה לטעמה, את תשלומיה בגין התאונה מכוח הפוליסה בהיותה "מבטח" לפי הוראות חוק חוזה הביטוח,התשמ"א-1981 (להלן-"החוק") ו/או מכוח המחאת זכות שרכשה מהתובעת 2 כלפי המזיק - הנתבע 1 ו/או מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט הואיל והיא פיצתה את התובעת 2, בעת שהאחריות לתאונה ולנזקיה מוטלת על הנתבעים. 4. לחילופין טענה התובעת 1, כי אם ייקבע שאין לה עילת תביעה כנגד הנתבעים, אז עומדת לתובעת 2 הזכות לקבל פיצוי בגין מהנתבעים בגין מלוא נזקי התאונה והיא, תשפה את התובעת 1 בגין תשלומים ששולמו לה על ידה, עקב התאונה. 5. הנתבעים דחו את טענות התובעים וטענו כי דין התביעה להידחות עקב מניעה לבירור החבות ושיעור הנזק, מאחר ולא ניתנה להם ההזדמנות לבדוק את רכבה של התובעת 2 (להלן-"הרכב") לאחר התאונה, למרות דרישותיה של הנתבעת. לטענת הנתבעת, יתכן שהרכב מזויף. בנוסף טענה הנתבעת, להיעדר יריבות עם התובעת 1 בשל אי קיומה של זכות תחלוף לגביה מאחר והתובעת 1 אינה בגדר "מבטח" בהתאם להוראות החוק ולא עומדת לה גם הזכות להמחאת זכות, מכוח פקודת הנזיקין. הנתבעת טענה, כי התובעת 1 לא הציגה את פוליסת הביטוח ואת תנאיה וכן את תשלומיה לתובעת 2 וגם בשל כך דין התביעה להידחות. נזקי הרכב, הוכחשו גם הם וניטען כי רכבו של הנתבע, פגע קלות ברכב לאור עצירה פתאומית של הנהג התובעת. 6. בהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי בלבד. דיון ומסקנות: 7. מעדותו של הנתבע עולה כי האחריות לתאונה מוטלת עליו, בשל אי שמירת מרחק מרכבה של התובעת 2 שהיה לפניו בכביש. כדבריו: " כשהגעתי לצומת המזדה היתה כבר בעצירה... לא שמתי לב ופגעתי בו כי חשבתי שהוא כבר יצא" (עמ' 2 שורה 12 ועדותו של ד"ר קאמיל סאלי מטעם שתובעת 2, עמ' 1 שורות 4-3 ). 8. בחנתי את שאלת זכותה של התובעת 1 כנגד הנתבעים מכוח זכות התחלוף שנקבעה ל"מבטח" בסעיף 62 לחוק וכן את זכותה להמחות לה את זכותה של התובעת 2 לתשלום מלוא נזקיה ע"י הנתבעים. במידה ויימצא כי אין לתובעת 1 יריבות עם הנתבעים, אזי יש לבחון אם התובעת 2 זכאית לפיצוי בגין מלוא נזקיה, אף שקיבלה כבר תשלום בגין חלק מנזקיה לגירסתה, מהתובעת 1. 9. התובעת 1, לא הוכיחה כי היא ניתן לה רישיון כמבטח ע"י המפקח על הביטוח לפי הוראות החוק. לפיכך, היא אינה בגדר "מבטח" לפי הדין הישראלי ולא עומדת לה זכות התחלוף כתובעת מכוח סעיף 62 לחוק (ראה: ת.א. 8543/99 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ נ' הירשפלד ואח' (פורסם בדטה חוק ומשפט) ניתן ביום 11.5.00 וע"א (ירושלים) 1252/00 אלמרשק חברה לביטוח בע"מ נ' יובל הירשפלד (פורסם בדטה חוק ומשפט) ניתן ביום 8.5.01 ובב"ש (שלום י-ם) 8755/01 החברה לאומית לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בדטה חוק ומשפט) ניתן ביום 2.2.02). 10. לנוכח קביעתי על היעדר זכות תחלוף, לא עומדת לתובעת 1 הזכות לתבוע את הנתבעת מכוח המחאת זכות של התובעת 2 ביחס אליה לפי הוראות חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1995 שכן, צריך שתוכח הזכות להמחאה מכוח הדין כאמור בסעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. כפי שנקבע בפסקי הדין שניתנו בשאלת מעמדה של מבטחת שאינה בעת רישיון מהמפקח על הביטוח, בעניינה של "אלמשרק חברה לביטוח בע"מ" בת.א.8543/99 (שם) ולאחריו בע"א 1252/00 הנ"ל, כדלהלן: "באין דין שעליו יכולה המערערת לסמוך, אין להמחאה כל תוקף"(סעיף 2 לפסק הדין שאוזכר לעיל). 11. התובעת 1, לא הגישה את המסמכים שהיה עליה להגישם כמצוות התקנות בתמיכה לכתב התביעה שהוגש בסדר דין מהיר. למרות טענות הנתבעת בכתב ההגנה כנגד אי המצאת המסמכים לא טרחה התובעת 1 להגיש תצהיר בנוגע לקיומו של חוזה ביטוח ולא דאגה להצגתו, אם וככל שקיים חוזה ביטוח למרות תצהירו של נציג התובעת 1 שאינו מעיד על כך. התובעת 1 לא דאגה להתייצבות נציג מטעמה לישיבה המקדמית על מנת להוכיח את מעמדה כמבטחת של התובעת 2 ואת קיומו של חוזה ביטוח ביניהם ותנאיו. מעבר לכך, גם אילו הוכחו יחסי מבטח - מבוטח בין התובעות הרי שלא הוכח במסמך כלשהו תשלום תגמולי ביטוח ע"י התובעת 1 לתובעת 2 ולא ניטען בכתב התביעה על גובה תגמולי הביטוח ששולמו ע"י התובעת 1 לתובעת 2 ועל גובה ההשתתפות העצמית. היה על התובעת 1 להוכיח את תשלומיה, כדי להוכיח את התעשרותם לכאורה של הנתבעים, על חשבונה. בעדותו של נציג התובעת 2 על תשלומיה של התובעת 1 נאמר כי סוכם על תשלום בסך של 3,500 ₪ "כדי לסיים את העניין", ולא הוצג על ידו אישור על קבלת התשלומים מהתובעת 1 למרות חובתו להגישו בתמיכה לתביעתו שהוגשה בסדר דין מהיר וכן לא הוגשה על ידו ראייה על גובה השתתפות עצמית של התובעת 2 לפי הפוליסה. 12. בנסיבות אלו, אני קובעת כי לא קיימת יריבות בין התובעת 1 לנתבעים ואני מורה בהתאם לכך, על מחיקת תביעתה מחוסר עילה. גם אילו הוכחה יריבות ועילת תביעה כנגד הנתבעים, הרי שלא הוכחו תשלומיה והוצאותיה של התובעת 1 לתובעת 2 בגין התאונה, לצורך קביעת זכותה לקבלת פיצוי מהנתבעים ושיעורו . 13. הנתבעת, טענה לחשד לזיוף ברכב אשר לטעמה הוא שהביא לסירוב מצד התובעות לאפשר לה לבדוק את הרכב ע"י מי מטעמה. אני דוחה את הטענה הואיל ולא הוצגה כל דרישה בכתב וכן לא הובאה כל ראייה על ידי הנתבעת המעידה על פנייתה של לתובעים או למי מהם בדרישה להעמדת הרכב לצורך בדיקתו. ד"ר קאמיל סאלי שנהג ברכב השיב בחקירתו, שלא סרבו לתת את הרכב לבדיקה ואמר כי לא היתה אליו בקשה בנידון (עמ' 2 שורה 1 ו-6). יתירה מכך, הנתבעת שטענה לחשד לזיוף, לא הציגה מסמך כלשהו המעיד על הבסיס לחשד זה. 14. לפיכך, ומשלא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים, אני מקבלת את הערכת השמאי מטעם התובעת 2 שפרטיה תואמים לרכב והנזקים המתוארים בה, מתיישבים עם נסיבות התאונה של פגיעה מאחור ברכב. זאת אני קובעת למרות התהייה, שלא ניתן לה מענה ע"י מי מהתובעים, בנוגע לרישום ברישא של חוות הדעת של השמאי (נספח ב' לכתב התביעה)שהמבטחת של הרכב היא "הראל חברה לביטוח" אף שהעד טען שהתובעת 1, היא המבטחת. 15. התובעת 2 הוכיחה באמצעות חוות הדעת של השמאי מטעמה, כי נזקי הרכב הישירים הם בסך של 3,822 ₪ ונזקיו מירידת ערך הרכב הם בסך 1,325 ₪ וכן הוכיחה את הוצאותיה לשכר טירחת שמאי, בסך של 502 ₪. 16. ד"ר קאמיל סאלי מטעם התובעת 2 העיד כי שולם לו פיצוי בסך של 3,500 ₪ ע"י התובעת 1 (עמ' 1 שורה 17). לאור הודאתו בנידון, אף שלא הוכח במסמך כלשהו תשלום תגמולי הביטוח, אין לפצות את התובעת 2 בכפל, בגין נזקי התאונה. 17. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי לתובעת 2 בגין השתתפות עצמית בהתאם ליתרת נזקיה והוצאותיה לפי הערכת שמאי בסך של 2,149 ₪. התובעת 1, אמנם לא הוכיחה את גובה ההשתתפות העצמית בה חייבת התובעת 2 לפי הפוליסה שלא הוצגה על ידה ובהיעדר ראיה על תשלומיה לתובעת 2 , גם לא הוכח ההפחתה שבוצעה בגין השתתפות עצמית. למרות זאת כאמור לעיל, לאור הודאתו של ד"ר קאמיל ועדותו בנידון, אני מחייבת את הנתבעות בתשלום הפיצוי בגין השתתפות עצמית. 18. אני דוחה את דרישת התובעת 2 לתשלום פיצוי בגין הפסד הכנסה עקב השבתת הרכב, הואיל ולא הוכח שהרכב הושבת למשך יומיים וכן לא הוכח אובדן הכנסה ושיעורו, בגין ההשבתה. 19. התשלום לתובעת 2 בסך של 2,464 ₪ ישולם תוך 30 יום מהיום בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד התאונה ביום 31.3.07 ועד ליום התשלום בפועל. 20. לאור התוצאות, אין צו להוצאות למי מהצדדים. פלסטינים