שתי התובעות, חברות אחיות, הגישו תביעה כנגד הנתבעים בגין גניבה של מחפרון ופטיש מחפרון מאתר בניה בו עבדו, בלילה שבין 26.3.02 ל-27.3.02 . נתבעת 1 שמשה כקבלן ראשי באתר הבניה, ואילו נתבעת הינה חברת שמירה עמה התקשרה נתבעת 1 לצורך שמירה על הציוד באתר. עובדות הרקע 2.1 נתבעת 1 זכתה במכרז לבניית הפרויקט של גשר פז החדש בחיפה. המכרז הוצא על ידי היזמית, חברת יפה נוף בע"מ. 2.2 הנתבעת 1 התקשרה בהסכם שמירה ואבטחה עם נתבעת 2 . ההסכם הינו מיום 27.2.01, לתקופה בת שנה, והוא הוארך ביום 6.1.02 לשנה קלנדרית נוספת. (נספח א' לנ / 2, והארכתו בעמ' האחרון להסכם). 2.3 בין התובעת 1 לנתבעת 1 נחתם ביום 22.1.02 הסכם לביצוע עבודות בגשר פז החדש. (נספח א' לת / 2 , נ / 3). העבודות כללו ביצוע תשתית, מים ביוב וניקוז באתר. 2.4 לצורך ביצוע העבודה שאלה התובעת 1 ציוד של מחפרון ופטיש מחפרון, שהיה בבעלות תובעת 2. (ס' 3-6 לתצהיר ת / 3 ). 2.5 במשך חודשים עבד המחפרון במשך היום באתר, ובלילה תמיד חנה באותו מקום (עמ' 35 לפרטיכל). בלילה הושארו המחפרון והפטיש במרחק של כ-5 מ' מקרוון השמירה של השומר, ממש בחזית מול חדרו של השומר. (עמ' 16 , 35 לפרטיכל). מדובר במחפרון יחידי שהיה באתר באותו ערב. (עדות מנהל הנתבעת 1, עמ' 35 לפרטיכל).בלילה שבין 26.3.02 לבין 27.3.02 נגנבו המחפרון והפטיש מהאתר. האם היתה לנתבעת 1 חובה לשמור ולבטח את ציוד התובעות ? 3.1 ההסכם שנחתם בין התובעת לנתבעת 1 הינו הסכם סטנדרט. (נספח א' לת / 2 וההסכם המוארך, נ / 3 ). 3.2 בתנאים הכלליים להסכם הסטנדרט נקבע בס' 15 כי קבלן המשנה (התובעת 1) חייב בביצוע ביטוח כל הסיכונים שיכסה כל נזק העלול להגרם לרכושו. עוד נקבע שם כי שם המבוטח בביטוחי הקבלן יכלול את נתבעת 1, והמבטחים יוותרו על זכות התחלוף כנגד נתבעת 1. עוד נקבע כי לקבלן המשנה לא תהיה כל תביעה כנגד נתבעת 1 בגין נזק שהוא זכאי לשיפוי בעבורו במסגרת ביטוחיו, והוא פוטר את נתבעת 1 מאחריות לנזק כאמור. אם לא יבצע קבלן המשנה את הביטוחים, תהיה הנתבעת רשאית, אך לא חייבת לבצע את הביטוחים ולשלם את דמי הביטוח לרבות הפרמיות השוטפות. במקרה כזה תהיה הנתבעת 1 זכאית לקזז את עלויות הביטוח מהתמורה מגיעה לקבלן המשנה. זוהי המסגרת של חוזה הסטנדרט. בנוסף, בס' 12 לפרטיכל לסיכומים מיוחדים, בחלק הסטנדרטי המודפס (ס' 12, עמ' 10 לנ / 3) נרשם כי קבלן המשנה יהיה אחראי בלעדי לשמירת הציוד. 3.3 אלא שבמקרה זה נחתם בין הצדדים פרטיכל נוסף בכתב יד שנקרא "פרטיקול לסיכומים מיוחדים בין סולל בונה וקבלן המשנה". (נספח א' לת / 2 כולו בכתב יד ). 3.4 בנספח א' לת / 2 נכתב בכתב יד " עבור דמי ביטוח ובדיקות יחוייב הקבלן ב-0.5%. תשלום זה אינו כולל תשלום עבור בדיקות נוספות כפי שמפורטות במפרט המיוחד ו/או בדיקות חוזרות. "באתר מבוצעת שמירה באזור המשרדים על ידי חברת השמירה של סולל בונה. האחריות הביטוחית על פי חוזה הביטוח של סולל בונה עם היזם.". המסמך נחתם על ידי נציג התובעת 1 ונציג הנתבעת 1. 3.5 על התהליך של החתימה הסביר מנהל התובעת 1 כי קיים חוזה סטנדרט של סולל בונה, שבו לא ניתן לשנות מאום. לפיכך, יושבים עם מנהל הפרויקט וכותבים דברים בכתב יד, הסתייגויות, התחייבויות. (עמ' 13 לפרטיכל). דוגמא לכך הוא פרטיכל השינויים נספח א' לת / 2 (וכן ראו נספח א' לת / 2, גוף ההסכם , בו מופיעים סעיפים בכתב יד המשלימים נושאים אחרים). במסמך הספציפי אשר סוכם בכתב יד נקבע במפורש כי - באתר באזור המשרדים מבוצעת שמירה על ידי סולל בונה, כי האחריות הביטוחית הינה על פי חוזה הביטוח של סולל בונה עם היזם. ולצורך כך חוייבה התובעת 1 ב-0.5% עבור דמי ביטוח. 3.6 מנהל התובעת 1 אף מחזק טענתו בכך שנדרש לחתום כחלק מטפסי ההסכם על נספח ב' לת / 2, מעין הוראת סטנדדרט כי אם ישאיר את הציוד באתר יהיה אחראי בלעדי לנזק שיגרם לציוד מכל סיבה שהיא, וזאת תוך ידיעה שסולל בונה איננה מבטחת את הציוד. מנהל התובעת סרב לחתום על מסמך זה בשל ההסכמה האחרת שהושגה בין הצדדים, והוצג הטופס בלבד, שאכן איננו חתום. (עמ' 14 לפרטיכל). 3.7 גם מנהל הנתבעת 1 אישר למעשה כי נושא השמירה ונושא האחריות הביטוחית הנו כפי שסוכם בפרטיכל הסיכומים המיוחדים בינו לבין מנהל התובעת 1, ולא כפי שכתוב בחוזה הסטנדרטי שיש בו הרבה סעיפים. (עמ' 40 לפרטיכל). מנהל הנתבעת 1 אישר במפורש כי לטעמו הסעיפים הספציפיים הכתובים בכתב יד גוברים על סעיפי הסטנדרט (עמ' 41 לפרטיכל). 3.8 הוכחה העובדה כי בפועל בוצעה באזור המשרדים שמירה על ידי החברה הנתבעת 2, שסולל בונה התקשרה עמה. בהסכם שבין סולל בונה לבין היזם, התחייבה סולל בונה לשמור על אתר העבודה, והאחריות הביטוחית מוטלת על סולל בונה, ומכסה בין היתר נזקים לרכוש במסגרת ביטוח כל הסיכונים. (סעיפים נבחרים בנ / 4 ). מנהל התובעת העיד כי קוזז מסכום התמורה שהוא זכאי לו 0.5% מערך החוזה. (עמ' 14 לפרטיכל).הסכום קוזז בעבור ביטוח, ולא בעבור בדיקות, שלא בוצעו. (עמ' 15 לפרטיכל). עמדה זו לא נסתרה. עוד ציין מנהל התובעת 1 בעדותו כי הוא יודע בוודאות שהייזם ערך ביטוח מקיף על כל האתר, וקוזז כסף מסכום התמורה לסולל בונה בשל כך. (ראו נספח ה' להודעה על צירוף מוצגים מיום 15.10.06 ,פוליסת ביטוח של היזם לתקופה הרלוונטית המכסה גם ארועי גניבה כאשר במבוטחים נכללים קבלני משנה.). 3.9 מהעובדות שפורטו לעיל עולה כי הנתבעת 1 לקחה עליה את חובת הצבת השמירה, וכן את חובת הביטוח. בתמורה קוזז סכום מסויים מסכום התמורה המגיע לתובעת. התובעת עצמה לא בטחה את המחפרון והפטיש נשוא הדיון. (עמ' 14 לפרטיכל). 3.10 מעדותו של מנהל נתבעת 1 עולה כי האתר היה מגודר וכל כניסה או יציאה של רכב מהאתר במשך הלילה היתה רק עם אישור מראש של מנהל הנתבעת 1. אלו היו ההנחיות הברורות.(עמ' 37 לפרטיכל). לפיכך הוצאת הכלי במהלך הלילה מסמוך לעמדת השומר ללא מתן הוראות, מהווה רשלנות השומר. חזקה זו לא נסתרה על ידי נציג חברת השמירה שבחר במפתיע לדבוק בבוטות בגרסה שכלל לא היתה גניבה. לא קבלתי לחלוטין את גרסתו מהטעמים הבאים : הגרסה עדות בעל דין יחידה שלא רק שלא נתמכה במאום, אלא נסתרה במפורש. הגרסה נסתרה מתוך דבריו הוא שכן אישר שהודיעו לו על הגניבה והגיע לאתר בשעות הבוקר וערך ברור עם השומר, וערך על כך תרשומת בכתב (עמ' 30 , 26 , 31 לפרטיכל). גרסתו גם נסתרה מפורשות על ידי עדי התובעת והנתבעת 1. בזמן אמת לא היתה כל מחלוקת עם חברת השמירה שהיתה גניבה. (עמ' 43 לפרטיכל). 3.11 הנתבעת 1 לא הפרה את התחייבותה החוזית להצבת שמירה באתר. לנתבעת 1 היתה גם התחייבות חוזית לביטוח. מכאן, שעולה אחריות הנתבעת 1 לכיסוי נזקי התובעת בשל הגניבה, מכח הביטוח שהיתה צריכה לעשות. יצויין, כי נתבעת 1 טענה בכתב הגנתה כי לא התחייבה לשמור על הציוד ולא לבטח אותו , כך נטען גם בתצהיר העד מטעמה, ולפיכך, טענה מאוחרת כי קיים ביטוח תקף המכסה את ארוע הנזק, מהווה שינוי חזית. אחריות חברת השמירה לארוע הגניבה 4.1 בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 נחתם הסכם שמירה ביום 27.2.2001 אשר הוארך לשנה נוספת ביום 6.1.02. (נספח א' לנ / 2 ). חברת השמירה התחייבה להציג שומרים מיומנים ומקצועיים, ולבצע את השמירה לפי קנה מידה מקצועי גבוה ומיומן. חברת השמירה התחייבה כי השומרים ימלאו את תפקידם בערנות ובשקדנות, ולא יתירו הוצאת רכב וציוד מהאתר בשעות השמירה ללא אישור בכתב של מנהל העבודה באתר. חברת השמירה התחייבה להעסיק מפקח על עבודת השומרים באתר. 4.2 סעיף 11 להסכם השמירה קבע "השמירה תכלול את כל הציוד המתקנים והחומרים המצויים באתר שסולל בונה חבה בהם על פי חוזה עם צד שלישי ו/או על פי כל דין - קבלני משנה בתיאום בכתב עם חברת השמירה". חברת השמירה טוענת כי לא היה עמה כל תיאום בכתב לגבי שמירה על ציוד של קבלן המשנה שהוא התובעת. 4.3 יש לדחות טענתה זו של נתבעת 2 מהטעמים המצטברים הבאים : נוסח הסעיף מציין כי השמירה תכלול את כל הציוד המצוי באתר שסולל בונה חבה בהם עלפי חוזה. כבר ראינו לעיל, כי היתה מחויבות סולל בונה לשמירה על ציוד התובעת לפי חוזה, לפיכך הציוד שנגנב נכלל בהגדרה ברישא של הסעיף. העובדה שסולל בונה התחייבה לשמור על ציוד התובעת מאושרת מפורשות בעדות מנהל סולל בונה. (עמ' 45 לפרטיכל). באותו ערב היה המחפרון המחפרון היחיד באתר, בסמוך לקרוון השמירה. לא ניתנה לשומר הנחייה שיש ציוד באתר שאיננו שומר עליו. (עמ' 45 לפרטיכל). נהפוך הוא. ניתנה הנחיה מפורשת שרכב לא זז מהאתר ללא אישור מפורש מראש של מנהל סולל בונה (עמ' 37 לפרטיכל). השומר עצמו, שחברת השמירה יכלה לאתר את זהותו, לא הובא לעדות. (עמ' 27 לפרטיכל).אי הבאתו מקימה חזקה שעדותו היתה נוגסת בגרסת הנתבעת 2, ומאיינת אותה. לגבי נוהל העבודה כפי שהתקיים בפועל העיד מנהל סולל בונה - ההסכם עם חברת השמירה היה חוזה מסגרת. כשהיו פותחים אתר בניה, היו מודיעים לרכז השמירה הארצי שנפתח אתר וצריכים שומרים, "ובכך נסגר הענין מבחינתנו". (עמ' 40 לפרטיכל). לגבי נוהל העבודה בין שתי החברות והאם נדרשה בפועל הודעה בכתב - מול עדות מנהל הנתבעת 1 לא הגיע לעדות מנהל חברת השמירה עצמו, על מנת להתייחס לשאלה זו. הגיע מי שהיה מנהל מחלקת השמירה ונכון ליום עדותו כבר איננו עובד שם. (עמ' 27 לפרטיכל). מנהל מחלקת השמירה בעיקר "לא זכר". כשנתבקש להראות מסמך אחד בכתב מטעם סולל בונה המורה על מה לשמור באתר, במהלך יחסי העבודה ביניהם ענה "תשאל את סולל בונה". שוב נשאל אם הוא יכול להציג מסמך כזה והשיב "לא. אין לי מסמך כזה. אינני זוכר". (עמ' 32 לפרטיכל). מכאן, שכנגד הודעה מפורשת של סולל בונה כי בנוהל העבודה המתמשך שבין הצדדים לא היתה הודעה בכתב על מה לשמור ועל מה לא - לא היתה כל עדות נגד הסותרת זאת, והתקבלה תמיכה בעקיפין. 4.4 מכאן, היתה חובת שמירה לנתבעת 2 על הציוד נשוא הדיון. החובה הופרה. על פי חוק השומרים תשכ"ז 1967 (ס' 2 (ב) ) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן. הנתבעת 2 לא הביאה כל ראיה לענין נסיבות הגניבה, ולא הראתה כי הציוד נגנב עקב נסיבות שלא היה לחזותן מראש ולא ניתן היה למנוע את תוצאותיהן. לפיכך הנתבעת 2 נושאת באחריות בשל גניבת הציוד. 4.5 אחריות הנתבעת 2 הינה כלפי הנתבעת 1, מכח ההסכם שנחתם ביניהן. התובעת טוענת כי קיימת אחריות נתבעת 2 כלפיה מכח היות החוזה לטובת צד שלישי. 4.6 ס' 34 לחוק ה חוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 קובע - ". הקניית הזכות חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו." רצון הצדדים בחוזה לטובת אדם שלישי מתגבש בשני שלבים - שלב כריתת החוזה, ושלב ההודעה למוטב על זכותו. וראו לענין זה דברי פרופ' שלו בספרה "דיני חוזים - החלק הכללי לקראת קודיפקציה של המשפט האזרחי " דין הוצאה לאור בע"מ 2005 בעמ' 581 : "בראשון שבהם מוקנית הזכות , ובמשנהו היא משתכללת והופכת בלתי הדירה. בכל אחד מן השלבים האמורים דורש המחוקק הפעלת רצון הצדדים באורח אקטיבי וביטוי רצון זה על ידי אקט חיצוני. כך נוצרת זכות המוטב,עם כריתת החוזה על ידי מעשה המעיד על גמירת דעתם של הצדדים, ואילו שכלול הזכות, כלומר:הפיכתה לזכות בלתי הדירה, טעון הודעה של אחד הצדדים למוטב". ובהמשך בעמ' 585 - "......מוטל על האדם השלישי, המתפרץ אל תחום החוזה , להראות כי החוזה שהוא אינו צד לו אכן מקנה לו זכות לדרוש את קיום החיוב שלטובתו. לשם כך אין די בהראותו טובת הנאה הצומחת לו מן החוזה. מוטל עליו להראות כי הצדדים אכן התכוונו להקנות לו זכות אכיפה.". 4.7 כבר למדנו כי בחתימת הנתבעת 1 עם חברת השמירה לגבי האתר, היה די כדי שהשמירה תחול גם על ציוד קבלני משנה. החוזה עצמו הקובע את חובת השמירה גם על ציוד קבלני המשנה, למעשה קובע את זכות הצד השלישי לשמירה כזו. בכך מתקיים השלב הראשון שהוא דרישת גמירות הדעת. השלב השני הדרוש, שהוא ההודעה למוטב, מתקיים באמצעות החוזה שנחתם בין התובעת 1 לנתבעת 1, שם היא מודיעה מפורשות לתובעת כי השמירה באתר תתבצע באמצעות חברת השמירה של סולל בונה. יש בכך הודעה מפורשת דיה על כך שהאתר, על כל הציוד בו, מכוסה בשמירה של חברת השמירה. בפועל ידוע גם, כי התובעת הסתמכה על כך. 4.8 לפיכך, אחריות הנתבעת 2 הינה גם כלפי התובעת. גובה הנזק 5.1 מומחה התובעת קבע בחוות דעתו כי שווי המחפרון ופטיש החציבה נכון למועד חוות הדעת (7.3.04) הינו 68,400 ₪. המחיר כולל תוספת בגין פטיש חציבה ובעבור כף חפירה. לא הובאה חוות דעת נגדית, או ראיות סותרות לענין גניבת כף החפירה הקטנה. ב"כ הנתבעים גם בחרו שלא להתייחס לך בסיכומיהם . 5.2 ב"כ התובעים בקש בסיכומיו לצרף לגובה סכום זה סכום נוסף של 20,200 ₪, שווי העבודות שהתובעת הפסידה בגין אובדן המחפרון בתקופה הרלוונטית. 5.3 לענין שווי המחפרון ופטיש החציבה - שווי המחפרון כפי שנקבע בחוות דעת המומחה לא נסתר במהלך חקירתו הנגדית או בראיות סותרות. 5.4 לענין שווי העבודות שהפסידה התובעת - התובעת בקשה להסתמך על חיובים שונים של עבודת מחפרון, שהוצגו כהפסד בגין גניבת המחפרון שלה. א. מחפרון חזות ואליאס רחמים - (בסה"כ 5200 ₪). על כך העיד מנהל הנתבעת 1 כי היו עבודות שונות באתר, חלקן שהתובעת היתה אמורה לבצע, חלקן שהיתה מחלוקת על ביצוען שכן התובעת סברה שהיא לא צריכה לבצע ולכן הובא מחפרון אחר לאתר. (עמ' 36 לפרטיכל). נספח ו 8 מראה כי מנהל התובעת בחשבון שהגיש מבטל למעשה את החיוב שנעשה בסכום זה.לא הוגש מסמך החשבון הסופי המלמד על כך שבסופו של דבר חוייב בכדי סכום זה. (עמ' 18 לפרטיכל). מכל מקום מנהל התובעת אישר כי בין התובעת לנתבעת נעשתה פשרה על כל הסכומים והחשבון בין הצדדים הסתיים. (עמ' 18 לפרטיכל). ב. עבודות מחפרון באתרים אחרים - בענין זה טוען מנהל התובעת לשני חיובים מצטברים - האחד לפי חשבון חלקי שהגיש ביום 10.4.02 והוא בסך של 8250 ₪ בגין 11 ימי עבודה של מחפרון בעוספיה.(מהם 2 ימי עבודה בגשר פז) (ו 8 ). מנהל התובעת העיד כי ו8 מרכז למעשה את הפרוט שמופיע בו 7 (2). (עמ' 17 לפרטיכל). אלא שהפרוט ב- ו 7 (2) המפרט לכאורה 11 ימי מחפרון הינו בגין עבודה ביוני 2002, ואילו החיוב שהוגש ב- ו 8 הוא חודשיים קודם לכן. מה שמלמד שאין קורלציה בין הפרוט והחשבון שהוגש. עוד טען מנהל התובעת כי נאלץ לשכור מחפרון לתקופה נוספת של 9 ימים בשל גניבת המחפרון שלו, ולכן הגיש באוגוסט 2002 חשבון לנתבעת 1 בגין 6750 ₪. לטענתו הימים מוצאים ביטוי בקבלות ו3 ו- ו6 ובשאר חשבוניות. (עמ' 17 לפרטיכל). אך גם כאן קיימת אי התאמה. לפחות חלק מהחשבוניות אליהן מתייחס מנהל התובעת הן מספטמבר 2002 ומאוקטובר 2003 , בעוד שהחשבון הוגש באוגוסט 2002. מכל מקום גם לגבי סעיפים אלו , מנהל התובעת אישר כי בין התובעת לנתבעת נעשתה פשרה על כל הסכומים והחשבון בין הצדדים הסתיים. (עמ' 18 לפרטיכל). לפיכך אין לזכות את התובעת בפיצוי בגין הפסד שימוש במחפרון. לסיכום 6.1 הנתבעות 1,2, ביחד ולחוד, יפצו את התובעות, ביחד ולחוד, בסכום של 68,400 ₪ + מ.ע.מ. כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגניבה, 26.3.02 ועד היום, דהיינו סכום של 92,278 ₪ + מ.ע.מ. 6.2 לסכום זה יש להוסיף החזר האגרה, הוצאות משפט, ושכ"ט ב"כ התובעות בשיעור של 15%+ מ.ע.מ. 6.3 הסכומים ישתלמו בתוך 30 יום מהיום. 6.4 כמו כן על נתבעת 2 (שהיא צד ג' בתביעה) לשפות את נתבעת 1 מיד עם ביצוע תשלום הפיצוי וההוצאות השונות על ידה לתובעות. בנוסף תשא נתבעת 2 בשכ"ט ב"כ נתבעת 1 בסכום של 5000 ₪+ מ.ע.מ וכן באגרת הנתבעת 1 כמודיעה לצד ג'. בניהביטוח פריצה / גניבהאתר בניה