א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא גרסטל והשופטים פוגלמן ושילה) מיום 18.12.06 בתיק ע"א 2096/04, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט גבאי) מיום 22.2.04 בתיק ת"א 106304/01. ב. בין המבקשת והמשיבה נכרת הסכם ביטוח. ביום 14.11.01 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבה, בה עתרה לחייבה לשלם לה תגמולי ביטוח עקב גניבת מכולה טעונה בפולי קפה מתוך מתחם סגור בקרית גת (ת"א 106304/01). עמדת המשיבה היתה כי הפריצה בוימה על ידי המבקשת. ביום 22.2.04 דחה בית המשפט את התביעה משני נימוקים עיקריים: (1) נקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה שהתרחש מקרה ביטוח, לרבות הנטל להוכיח שידה לא היתה במעל (זאת בהתבסס על גישת השופטת נתניהו בע"א 391/89 וייסנר אורית נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837). (2) נקבע כי לאחר המקרה (20.10.98) נכרת בין הצדדים הסכם לפיו ייבדק מר יחזקאל חממה בפוליגרף, ושתוצאות הבדיקה יהוו ראיה מכרעת בפני בית המשפט. נקבע כי חממה נכשל בבדיקת הפוליגרף, ונמצא דובר שקר הן בטענה שהמכולה נגנבה והן בטענה שאין הוא יודע היכן נמצאת המכולה הגנובה. נקבע כי לפי פסיקת בית המשפט העליון הסכם מאוחר לבדיקת פוליגרף מחייב (ע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד מב(1) 446, בין היתר בטענה כי "אמת והסכם - הסכם עדיף" (עמ' 475 - השופט גולדברג)), וממילא המבקשת מחויבת להסכם עליו היא חתומה. בנוסף נקבע כי המערערת לא הביאה עדים חיוניים להוכחת טענותיה. כלפי פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 2096/04). ג. ביום 18.12.06 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. בית המשפט נדרש לכך שמאז מתן פסק דינו של בית משפט השלום ניתן בבית משפט זה (מפי השופטת ארבל) פסק הדין בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (טרם פורסם), בו אומצה דעת הנשיא שמגר בע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661 לפיה אין המבוטח צריך להוכיח שידו לא היתה במעל. אף על פי כן קבע בית המשפט המחוזי כי יש לדחות את הערעור, בנימוק כי גם לפי ההלכה שנקבעה בפרשת המגן עמדה המשיבה בנטל ההוכחה שאכן ידה של המבקשת היתה במעל; זאת - בהסתמך על הסכמת הצדדים לפיה תוצאות בדיקת הפוליגרף יהוו הוכחה חותכת במשפט. בית המשפט דחה את טענת המבקשת כי מר חממה לא היה מוסמך לייצג את החברה בבדיקת הפוליגרף. הוטעם כי המבקשת כלל לא הגישה כתב תשובה, ולא העלתה טענות בעניין הבדיקה, וממילא לא נוצרה פלוגתא בשאלה זו. למעלה מן הצורך ציין בית המשפט המחוזי, כי השומר שדיווח על אירוע הפריצה (המבקשת נמנעה מהעדתו) חזר בו מגרסתו, והודה כי בדה את הסיפור מליבו - וגם בכך יש משום חיזוק לגרסת המשיבה. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. ד. הטענה המרכזית בבקשה מתייחסת לאופן הגשתו של הסכם הפוליגרף ותוצאות הבדיקה. נטען כי בהחלטת השופט אליגון בקדם המשפט (28.11.02) נקבע "... יגישו הצדדים תיקי מוצגים שבהם יכללו כל המסמכים שבדעתם להסתמך עליהם בעת הבאת ראיותיהם", ומסיבה זו צירפה המבקשת את הסכם הפוליגרף ותוצאות הבדיקה - שנגדם ביקשה לטעון בהמשך המשפט. מאידך גיסא, המשיבה כלל לא צירפה מסמכים אלה, ואף לא העידה מטעמה את עורך הבדיקה. נמצא כי בתי המשפט הסתמכו על המסמכים שהגישה המבקשת בלבד. בעניין זה נטען כי אין דין הגשת מסמכים במסגרת תיק מוצגים כדין הגשתם כראיות במשפט. נטען כי אין הגשתם של תצהירי עדות ראשית במסגרת תיקי המוצגים עושה אותם לחלק מן הראיות, ומסיבה זו אין להתייחס למסמכים כראיות שהוגשו במשפט - ושגה בית המשפט בכך שדחה את בקשת המבקשת למשוך את המסמכים מתיק המוצגים. עוד נטען כי קיימת אי בהירות בשאלה מתי הופכת הגשה "טכנית" של מסמכים להגשת ראיות; וכי מדובר בשאלה המשפיעה על סוגיות רבות במשפט, לרבות האפשרות למשוך את המסמך - ולפיכך יש ליתן רשות ערעור. ה. לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. שאלת משמעותה של הגשת מסמכים לתיק המוצגים בגדרי תקנות 169-168 לתקנות סדר הדין האזרחי היא אכן שאלה נכבדת. ברי כי ההלכה היא ש"מסירת התצהירים לפי הוראת בית המשפט עדיין אינה הופכת אותם לחלק מן הראיות אלא היא תנאי מוקדם 'להגשתם' בשלב הבאת הראיות" (רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639, 643 - המשנה לנשיא לוין; ראו גם ע"א 371/81 נוריאל נ' אלשיך, פ"ד לז(4) 600, 606 - השופט גולדברג; זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7, בעריכת ש' לוין) ס' 372 בעמ' 458; רע"א 7953/99 גלעד פילבר נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פ"ד נד(2) 529; רע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' אהרון משה (טרם פורסם) - השופט גרוניס). ועם זאת, בפרשת ד. דני חברה לבנין הנזכרת נאמר (בעמ' 644) כי "קביעתנו שהתצהיר הנמסר לבית המשפט המחוזי לפי הוראת בית המשפט בתקנה 168 אינו נחשב 'מוגש' עד לשלב הגשת הראיות היא אך לצורך פרשנות התקנה האמורה; אין בה כדי לגרוע מהלכות אחרות בסוגיות אחרות". דוגמה המובאת שם היא חוות דעת מומחה רפואי, שהגשתה נחשבת לתחילת שמיעת ראיות לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975. ברם, הבקשה הנוכחית תחומה לעובדות המקרה הקונקרטי, ומסיבה זו סברתי שאין לקבלה (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). ראשית ותכלית דבר, בסופו של יום הוגשו המסמכים כראיה במשפט באמצעות עדת התביעה שולמית חממה במהלך הדיון שנערך ביום 20.11.03, ומסיבה זו אין מניעה לבסס עליהם את פסק הדין (ראו עמ' 8 לפסק הדין בבית משפט השלום; עמ' 9-8 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). השאלה העומדת לדיון היא האם צדק בית משפט השלום כשדחה את בקשת המבקשת למשוך את המסמכים מתיק המוצגים לאחר שכבר הוגשו באותו דיון. אשוב ואדגיש - בנידון דידן המדובר במשיכת המסמכים לאחר שכבר הוגשו כראיה באמצעות עדת תביעה, ולא במשיכתם מתיק המוצגים בטרם הפך ראיה (ומסיבה זו אין הנדון דומה לפרשת ד. דני חברה לבנין או פרשת גלעד פילבר). ו. כאמור, בדיון שנערך ביום 20.11.03 הוגש תיק המוצגים כולו באמצעות עדת התביעה. בתום פרשת התביעה הודיעה המשיבה כי אין בכוונתה להעיד עדים מטעמה, ובכלל זאת העדים הקשורים לבדיקת הפוליגרף. בעקבות הצהרה זו - שכנטען סותרת את שהוצהר בקדם המשפט - ביקש בא כוח המבקשת למשוך את המסמכים שכבר הוגשו. בעקבות דיון קצר נדחתה הבקשה. סבורני כי בהחלטה זו לא נפל פגם. בא כוח המשיבה טען בדיון כי "הפוליגרף הוא בהחלט ראיה מטעמנו. מאחר והתובעת הקדימה והגישה תצהירים מטעמה ותיק מוצגים שלה, תיק המוצגים סומן כראיה... גם לא ראיתי דרישה מצד חברי לחקור מישהו בעניין". בית המשפט קיבל את עמדת המשיבה. אכן, אין ספק שהמשיבה הסתמכה על המסמכים - שהרי כך עשתה בכתב ההגנה, שהמבקשת לא מצאה לנכון לטעון נגדו בכתב תשובה. בנסיבות סבר בית המשפט כי אין להיעתר לבקשה למשוך את המסמכים שכבר הוגשו במסגרת פרשת התביעה - ואין להתערב בהחלטתו. מעבר לצורך אציין כי גם אילו נמשכו המסמכים בטרם הוגשו כראיה, ואפילו לאחר הגשתם - היתה המשיבה יכולה לבקש באופן חריג לבקש את הגשתם, ולא רחוק להניח, כי בנסיבות היתה הבקשה מתקבלת. לשאר טענות המבקשת לגבי פגמים במסמכים אינני נדרש, שכן לא הוגש כתב תשובה, וכפי שנקבע בערכאות קמא - לא נפתחה חזית, ובוודאי שהן אינן מצדיקות גלגול ערעורי שלישי. ז. בסופו של יום, סבורני כי עניין לנו אף בסוג של השתק. באחיזת השור בקרניו, במהות הסכסוך, קשה מאוד להלום כי מסמכים שהוגשו לבית המשפט על ידי עדה וסומנו יתאיידו ויהיו כלא היו; לא אמנע מלומר, כי לדידי גם הגשתם במסגרת תיק המוצגים אינה כעפרא דארעא, ותיתכן לה נפקות מסוימת בשלב כזה או אחר, בלא שיש צורך להכריע בכך, וראו הערת המשנה לנשיא לוין בפרשת ד. דני חברה לבנין כנזכר. אין זה אמנם במדויק ה"השתק השיפוטי" שאליו נדרש בית משפט זה, למשל, בפרשת רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים, פ"ד נט(6) 625, וראו חוות דעת השופט גרוניס; אבל יש לראותו כבא בגדרי תום לב ו"הקלפים הגלויים" הנוהגים ככלל בתיקים האזרחיים (ראו על העיקרון - וגם שוברו בצדו - ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 112 בעמ' 151-150; כן ראו ד' שוורץ, סדר דין אזרחי - חידושים תהליכים ומגמות, ס' 122 בעמ' 319). ח. כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה. ביטוח פריצה / גניבה