הבקשה 1. הובאה לפני בקשה לחייב את כונס הנכסים בתשלום פיצויים למבקשים (להלן: "החייבים") על-פי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1965 (להלן: "החוק"). 2. החייבים ביקשו לחייב את כונס הנכסים בתשלום פיצויים ולחלט את ההתחייבות שהפקיד בתיק זה וזאת, לטענתם, משום שכונס הנכסים לא הגיש דיווח וכן בשל מעשה הכינוס ומהלכו לרבות בשל אי גילוי נאות ומילוי חובת השקיפות ובשל נזקים שגרם וחוסר תום-לב. רקע לבקשה 3. תיק ההוצל"פ נפתח ביום 9.6.03 לביצוע שטר משכנתא שהחייבים רשמו לטובת הזוכה על זכויותיהם בנכס הידוע כגוש 6236 חלקה 187 (להלן: "הנכס") 4. בתאריך 30.1.05 ניתן צו למינוי ב"כ הזוכה, עו"ד רון טראוב (המשיב), לכונס נכסים על זכויות החייבים בנכס. 5. הנכס לא נמכר באמצעות כונס הנכסים. לאחר שהחוב שולם, בוטל הצו למינוי כינוס הנכסים וכן הוסר השיעבוד שנרשם על הנכס לטובת הזוכה. 6. במסגרת הדיון בתיק אושרו שכ"ט כונס הנכסים וכן הוצאות הכינוס. 7. החייבים ביקשו לבטל את אישור שכ"ט כונס הנכסים ואת הוצאות הכינוס וכן ביקשו לחייב את כונס הנכסים על-פי סעיף 58 לחוק. דיון 8. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בטענותיהם ובראיות שהגישו, הגעתי למסקנה שדין בקשת החייבים להידחות. 9. סעיף 58 (א) לחוק קובע כדלהלן: "כונס נכסים אשר ללא הצדק סביר לא מילא חובה מחובותיו לפי פרק זה, רשאי ראש ההוצאה לפועל לחייבו בפיצוי הנזק שגרם בכך, ורשאי הוא להורות על חילוט הערובה שנתן כונס הנכסים, כולה או מקצתה, לשם סילוק המגיע ממנו." סעיף זה מתייחס לחובתו של כונס הנכסים לפעול על-פי אחת מחובותיו לפי הפרק בו נמצא הסעיף ולא לחובות אחרות. לכן יש לבחון את הסעיף על-פי חובות כונס הנכסים הרשומות בסעיף 54 לחוק הקובע כי: "(א) כונס הנכסים יקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה ראש ההוצאה לפועל; וידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב. (ב) ראש ההוצאה לפועל רשאי לתת הוראות לפי סעיף זה אם מיזמתו ואם לפי בקשת הזוכה או החייב, או לפי בקשת כונס הנכסים. (ג) כונס הנכסים ינהל פנקסים וימסור דינים וחשבונות לראש ההוצאה לפועל או למי שיורה עליו ראש ההוצאה לפועל. (ד) כונס הנכסים ימסור למוציא לפועל כל הכנסה שהגיעה לידו מניהול הנכס, ממכירתו או ממימושו, במועד ובצורה שנדרש למסרה בכתב המינוי או בהוראה מיוחדת." מהאמור לעיל עולה שטענת רשלנות כלפי כונס הנכסים אינה יכולה להתברר לפני ראש ההוצאה לפועל במסגרת סמכותו על-פי סעיף 58 לחוק שכן עילת תביעה שכזו אינה באה בגדר חובות כונס הנכסים על-פי סעיף 54 לחוק. ראה לעניין זה את דברי כב' השופט דוד בר-אופיר בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה שישית, בעמ' 672, שם נאמר: "סעיף 58(א) לחוק קובע כי לראש ההוצאה לפועל נתונה סמכות לחייב כונס נכסים בפיצוי הנזק שגרם, מכיון שלא מילא חובה מחובותיו לפי פרק ה' לחוק. החובות של הכונס מנויות בסעיף 54 לחוק, ומאחר שראש ההוצאה לפועל אינו שופט, יש לפרש את סמכותו בצורה מצמצמת ולקבוע כי הוא יכול לחייב בפיצוי הנזק רק לגבי הפרת אותן חובות המנויות במפורש בסעיף 54. אולם החובות המנויות בסעיף 54 אינן ממצות, שכן על הכונס חלות גם חובות מן הדין הכללי, כגון חובת תום הלב או החובה שלא לנהוג ברשלנות. אלא שלעניין הפרת חובות אלה, שמקורן בדין הכללי ולא בחוק ההוצאה לפועל, הסמכות נתונה לבתי המשפט הכלליים - הכל לפי סכום התביעה, וסעיף 58 אין עניינו לכאן (השופט ד"ר דן ביין ת.א.(חיפה) 844/90 בריטש אלברט ואח' נ' נתן שלזינגר, דינים מחוזי כ"ו(3) 56)." מכאן המסקנה שלא ניתן לדון בטענות החייבים בעילת הרשלנות אותן טענו בבקשתם כנגד כונס הנכסים. יצויין כי מעיון בסיכומי החייבים עולה, שאכן טענות הרשלנות נזנחו על-ידם והם לא חזרו עליהן. לפיכך דין טענות הרשלנות, שנטענו כנגד כונס הנכסים, להידחות. 10. בפרק האחרון של בקשתם הביאו החייבים את סיכום עתירותיהם וזאת כדלהלן: "9. לסיכום כבוד ראש ההוצל"פ מתבקש לקבוע ו/או להורות כדלקמן: א. החוב נגבה ביתר ויש להשיב לחייבים סכומי כסף שנגבו ביתר בסך של 85,191 ₪ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה, מגיע לסך של 91,783 ₪. ב. נוכח התנהגות הכונס והזוכה ולאור השתלשלות העניינים כמפורט לעיל, יש להפעיל את הערבות של הכונס וכן להפעיל את סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל לעניין אחריותו של כונס נכסים. ג. לחלט את הערבות שהפקיד הכונס. ד. להטיל הוצאות ושכ"ט עו"ד על הזוכה ו/או על הכונס". ניתוח ובחינת כל אחת מעתירות החייבים מובילים למסקנה שדין העתירות להידחות, כפי שיפורט להלן בנוגע לכל עתירה בנפרד. 11. בדיון שנערך ביום 27.11.06 נמחק תצהירו של החייב 1 ולפיכך הבקשה לא נתמכה בתצהיר לאימות כל העובדות הנטענות בה. יחד עם זאת, החייבים ביקשו לבחון את בקשתם על סמך החומר שהוגש חרף מחיקת תצהיר החייב. 12. טענת החייבים שהחוב נגבה ביתר וכי יש לחייב את הזוכה להשיב להם סך 85,191 ₪, גם אם היתה נכונה, יכולה להיות מופנית כלפי הזוכה ולא כלפי כונס הנכסים. משום כך טענה זו אינה שייכת למערכת השיקולים שיש לשקול על-פי סעיף 58 לחוק והוא לא חל עליה ומשום כך דינה להידחות. טענות מסוג זה, ככל שיהיו, יש להביאן בבקשה נפרדת כנגד הזוכה. על פני הדברים ניתן לומר שהטענה לא הוכחה והיא אף מנוגדת לדו"ח רו"ח שמונה לבדוק את חובם הנכון של החייבים בתיק זה. 13. הוא הדין בנוגע לטענת החייבים שיש לחייב את כונס הנכסים על-פי סעיף 58 לחוק משום שלא דיווח על כל התשלומים שגבה מהחייבים. טענה זו יש להביא לפני ראש ההוצל"פ במסגרת בקשה בטענת "פרעתי" והיא תבחן בנפרד מהבקשה הנוכחית המופנית כלפי כונס הנכסים ולא הזוכה. מה גם שהטענה אינה מבוססת. החייבים לא הוכיחו ששילמו לזוכה כספים שלא דווח עליהם על-ידי כונס הנכסים. לעומת זאת, כונס הנכסים הוכיח את ההיפך מטענת החייבים. בדיון מיום 7.2.06 ביקשה ב"כ כונס הנכסים לזמן לחקירה את בנו של החייב 1 (שהוא החייב מס' 4), שנמצא בקנדה ואשר נטען ששלח כספים לכונס הנכסים, על-מנת להיחקר על הטענה בדבר העברת כספים מחו"ל, אולם חרף מתן צו לזימונו הוא לא התייצב לחקירה. מנגד כונס הנכסים העיד בעניין זה, בחקירתו הנגדית שנערכה ביום 27.11.06, כדלהלן: "אתה מציג לי אישורים על תקבולים מקנדה ואני אומר שהם לא הגיעו אלי. את התקבולים שכן קיבלתי צירפתי לרו"ח והם מצויים בתיק. זה צורף לדו"ח שכבר הוגש כמה פעמים". 14. עתירתם הנוספת של החייבים ולפיה יש "להפעיל הערבות" של הכונס וכן להפעיל את סעיף 58 לחוק ולחלט את הערבות שהכונס הפקיד, אינה ברורה ואינה מפורטת. ראשית, כתב ההתחייבות (ולא כתב ערבות) שכונס הנכסים הפקיד ניתן ללא הגבלת סכום. על החייבים היה לפרט את הסכומים שהם מבקשים לחייב בהם את כונס הנכסים. החייבים לא עשו זאת והם גם לא פירטו את הנזקים הנטענים על-ידם ואת סכומיהם. בדיון שנערך ביום 7.2.06 הוסבה תשומת לבו של ב"כ החייבים לעובדה זו ובכל זאת הוא טען: "כמו-כן, הגשנו תובענה לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל ואני בשלב זה לא מבקש לתקן אותה. כמו-כן, אני מציין שפרטנו בתובענה את הנזקים שנגרמו." חרף טענה זו של ב"כ החייבים לא פורטו בבקשה סכומי הנזקים הנטענים. 15. טענה נוספת של החייבים היא, שכונס הנכסים גבה מהם ריבית בניגוד לצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תש"ל-1970. לא ניתן לקבל טענה זו, משום שעל החייבים להפנותה כלפי הזוכה ולא כלפי כונס הנכסים וכן משום שהחייבים לא פירטו במה הפרה הזוכה את צו הריבית הנ"ל וכן משום שצו הריבית הנ"ל מתייחס לתאגיד בנקאי ובמקרה הנוכחי הזוכה אינה תאגיד בנקאי אלא חברת ביטוח. סעיף 2 א לצו הריבית הנ"ל קובע כדלהלן: "(א) שיעור ריבית הפיגורים המקסימלי למילווה צמוד ערך הוא שבעה עשר למאה לשנה. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), שיעור ריבית הפיגורים המכסימלי להלוואה שנתן תאגיד בנקאי, המובטחת במשכנתא על דירת מגורים, הוא השיעור הממוצע של ריבית הפריים בשלשת הבנקים הגדולים, בתוספת 6.5 נקודות אחוז; החשב הכללי במשרד האוצר או מי שהוא מינה לכך יפרסם, מפעם לפעם, את שיעור ריבית הפיגורים המכסימלי כאמור." משום כך סעיף 2 א (ב) אינו שייך למקרה דנן ולא ניתן להחילו על הצדדים בתיק זה. 16. טענה זו של החייבים קשורה לטענה נוספת שטענו ולפיה החוב שנגבה על-ידי כונס הנכסים אינו נכון. איני מקבל טענה זו, משום שלראש ההוצאה לפועל אין סמכות, במסגרת בקשה למימוש שיעבוד, לקבוע את סכום החוב והאם הסכום נכון. סמכות זו נתונה לבית המשפט המוסמך. ראו בעניין זה את החלטתי מיום 2.5.06 בה נקבע כדלהלן: "לראש ההוצאה לפועל אין סמכות לקבוע את סכום החוב בתיק שנפתח לביצוע משכנתא. טענות החייבים כנגד שיעור הריבית המחושב לצורך קביעת החוב יש להפנות לבית המשפט המוסמך ולא לראש ההוצאה לפועל. במקרה דנן לא מדובר בחישוב שגוי ועל בסיס ריבית שגויה אלא בריבית הסכמית ולא ניתן לבחון את חוקיותה ואת גובה שיעורה בדיון לפני ראש ההוצאה לפועל. חישוב החוב אמור להיעשות על-פי נתוני הפתיחה של בקשת הביצוע ומאחר ומדובר בבקשה לביצוע שטר משכון (משכנתא) הרי שהסמכות לשינוי שיעור הריבית נתונה לבית המשפט המוסמך כאמור לעיל." החלטה דומה ניתנה עוד ביום 14.6.05 אשר בסעיף 3 שבה נקבע: "...הסמכות לדון בטענת החייב לגבי גובה החוב אינה בידי ראש ההוצל"פ אלא בידי בית המשפט אלא אם קיימת בפי החייבים בקשה בטענת "פרעתי"." 17. החייבים טענו עוד שכונס הנכסים לא שיתף אותם בהליכים שנקט נגדם. טענה זו התבררה כלא נכונה. מחומר הראיות שהובא לפני עולה באופן ברור שהחייבים קיבלו את בקשת הביצוע ואת צו מינוי כונס הנכסים והם אף פנו לכונס הנכסים בבקשה לביטול צו המינוי וביום 1.6.05 הגישו גם בקשה לראש ההוצאה לפועל לביטול או לעיכוב הליכי כינוס הנכסים. בעניין זה העיד כונס הנכסים , במסגרת חקירתו מיום 27.11.06, כדלהלן: "מסרתי את צו הכינוס לחייבים ויש לי אפילו חתימה על זה. אני מוסר לך את המכתבים. מסרתי לראש ההוצאה לפועל דיווח על כך שהמכתבים חזרו "לא נדרש"... עשיתי עוד פעולות כדי להביא את עובדת צו המינוי לידיעת החייבים. אנחנו מדברים על התקופה שאדון ועקנין היה קשור לעניין והיה בקשר רציף אתי וקיבלתי את המינוי בינואר ובסוף ינואר או התחלת פברואר היו התכתבויות ראשונות... עו"ד ועקנין הציג את עצמו כב"כ החייבים ופנה אלי ככונס נכסים בתחילת פברואר מיד אחרי מתן צו המינוי ולא חלף אפילו שבוע...". בהמשך חקירתו הנגדית נשאל כונס הנכסים, על-ידי ב"כ החייבים, האם הוא מאשר שלא מסר לחייבים כל בקשה שהגיש בתיק ותשובתו היתה: "לא. אני שלחתי להם. הראיה לאחר פתיחת התיק מר ארביב בא ושילם 60,000 ₪ בערך בתיק הוצל"פ. הבקשות לגבי מינוי כונס נכסים קיבלתם ממני אישורי מסירה וזה שהוא לא רוצה לקבל זה בעיה אחרת. בפתיחת תיק ההוצל"פ מר ארביב ידע עליה בוודאות כי הוא בא לשלם כסף... החלטה על מינוי כונס נכסים הוגשה והוא סרב לחתום. תוך שבוע הם ידעו על זה. מעבר לזה אתה נכנסת כבר לתמונה". 18. החייבים הוסיפו וטענו שהחייב 1 ניסה להסדיר את תשלום החוב ובכל זאת הזוכה הזדרזה לפתוח נגד החייבים את תיק ההוצל"פ. כמו-כן, הוגשה לטענתם בקשה למינוי כונס נכסים למרות שהיתה בידי הזוכה ערובה טובה להבטחת פרעון החוב ולמרות שהחייבים חיפשו קונה למכור לו את הנכס. אין ממש בטענה זו של החייבים, משום שגם היא מופנית כלפי הזוכה ולא כלפי כונס הנכסים וכן משום שהזוכה וכונס הנכסים לא פעלו מיד למימוש השיעבוד ונתנו לחייבים ארכות להסדרת החוב ולפרעונו. שהרי תיק ההוצל"פ נפתח ביום 9.6.03, צו המינוי ניתן ביום 30.1.05 והחוב סולק במלואו רק ביום 5.2.06. מאחר והארכות לא הועילו לחייבים היה מקום למנות כונס נכסים כדי למכור את הנכס. גם לאחר המינוי ניתנו ארכות לחייבים למכור את הנכס באופן עצמאי וגם זאת ללא הצלחה. 19. החייבים הוסיפו וטענו שיש פגם בכך שב"כ הזוכה לא שלח להם את הבקשה למינוי כונס נכסים עם הגשתה לראש ההוצאה לפועל. איני מקבל טענה זו משום שהבקשה למינוי כונס נכסים מוגשת תחילה במעמד צד אחד ולאחר מתן צו המינוי הוא נמסר לחייבים והם רשאים להגיש בקשה לביטולו כפי שאף עשו במקרה זה. 20. טענה נוספת של החייבים היא שלא היה על כונס הנכסים להזדרז בהגשת הבקשה למינוי כונס הנכסים משום שהחייבים שילמו לזוכה כספים רבים וכי הגשת הבקשה למינוי כונס נכסים נעשתה רק כדי לנפח את החוב ואת שכ"ט כונס הנכסים שבו הם חוייבו. איני מקבל טענה זו משום שחרף תשלום הסכומים שהחייבים שילמו לזוכה היה מקום להגשת הבקשה למינוי כונס נכסים בשל העובדה שנותרה עדיין יתרת חוב שהצדיקה את מינוי כונס הנכסים לצורך מכירת הנכס. 21. איני מקבל את טענת החייבים ולפיה כונס הנכסים פעל שלא כדין כשביקש להתמנות על שני קוטג'ים של החייבים למרות שלפי גובה החוב ניתן היה להסתפק במינוי כונס נכסים על קוטג' אחד בלבד, שהיה בשוויו כדי לכסות את החוב כולו. ראשית, טענת שווי הנכס (של כל החלקה על שני הקוטג'ים שבה וכן של כל קוטג' בנפרד) לא הוכחה באמצעות הערכת שמאי. כמו-כן, השיעבוד לטובת הזוכה נרשם על מלא הנכס, הכולל את שני הקוטג'ים. משום כך לא ניתן להיתמנות על קוטג' אחד בלבד ולמכור רק אותו מבלי לבצע פיצול החלקה. לצורך ביצוע פיצול החלקה ומכירת קוטג' אחד בלבד היה על כונס הנכסים להיתמנות על כל החלקה כפי שהדבר התבקש וכן נעשה. יתרה מזאת, אין בטענה זו של החייבים כל ממש בהקשר לסעיף 58 לחוק. משום שבסופו של דבר כונס הנכסים לא מכר את הנכס וממילא לא גרם לחייבים נזק כתוצאה ממינויו על כל החלקה ומשום כך טענת החייבים הינה אף מיותרת. 22. איני מקבל גם את טענת החייבים ולפיה הוגשה בקשה למנות כונס נכסים על שני הקוטג'ים למרות שניתן היה, לטענתם, להסתפק במינוי כונס נכסים על קוטג' אחד והדבר נעשה כך רק כדי להגדיל את שכר טרחתו של כונס הנכסים. לטענה זו אין בסיס וזאת משום ששכ"ט כונס הנכסים נקבע על-פי תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), התשס"ב-2002 וסכום שכר הטרחה הינו נגזרת של סכום החוב שנגבה ולא של מספר הקוטג'ים עליהם מתמנה כונס הנכסים. 23. הוא הדין בנוגע לטענת החייבים שהכספים ששילמו לכונס הנכסים לא שולמו בשל נקיטת הליכים נגדם ולכן אין מקום לפסוק בגינם שכ"ט לכונס הנכסים. טענה זו אינה שייכת לבקשה לחיוב כונס נכסים לפי סעיף 58 לחוק. כמו-כן, שכ"ט כונס הנכסים נקבע על-פי התקנות הנ"ל על-פי חישוב שכ"ט למקרה שהחוב שולם אחרי מינוי כונס נכסים אך לפני מכירת הנכס בידי כונס הנכסים. מה גם שלפחות לכאורה החייבים סילקו את החוב במלואו רק בשל נקיטת ההליכים שננקטו נגדם. כפי שניתן להיווכח בדיעבד, החייבים שילמו לאחר מינוי כונס הנכסים סכומים לא מבוטלים בנוסף על אלה ששולמו עובר למתן צו המינוי והכל כדי לבטל את השיעבוד ואילולא מינוי כונס הנכסים התשלום לא היה נעשה. ראיה לכך היא העובדה שתיק ההוצאה לפועל נפתח עוד ביום 9.6.03, צו המינוי ניתן ביום 30.1.05 ואילו יתרת החוב שולמה רק ביום 5.2.06. 24. איני מקבל את טענת החייבים ולפיה כונס הנכסים טירפד חוזים שהחייבים ביקשו לכרות באופן עצמאי עם קונים פוטנציאליים. בעניין זה העידו עו"ד שלמה וקנין שייצג את החייבים ועו"ד זאב וישניא שייצג את הקונים הפוטנציאליים ומעדותם ומחומר הראיות שהוצגו לפני עולה שעסקת המכר שהצדדים ביקשו לבצע לא יצאה לפועל משום שלא היו בידי עו"ד שלמה וקנין יפויי-כח מטעם החייבים, שחלקם היו בחו"ל אך היו בידיו "יפויי-כח בלתי חוזרים" שנעשו על-ידי חלק מהחייבים לטובת צדדים שלישיים (בשם ברוש) אשר לא בוטלו ולא הוצג אישור על ביטולם. משום כך לא ניתן היה לבצע את עסקת המכר בין החייבים לבין הקונים הפוטנציאליים שיוצגו על-ידי עו"ד זאב וישניא. בעניין זה הצהיר עו"ד זאב וישניא בסעיף 4 לתצהירו כי: "...עו"ד וקנין קיבל מעו"ד טראוב ארכה בת חודש למכירת הנכס עוד בינואר 2005, כי ארכה זו הוארכה וכי בשל המנעות מר ארביב ועו"ד וקנין ממכירת הנכס ובשל חוסר שיתוף פעולה מצד עו"ד וקנין, עמד עו"ד טראוב למכור את הנכס במסגרת מינויו ככונס נכסים." בסעיף 13 לתצהירו הוסיף עו"ד זאב וישניא להצהיר כי: "הופתעתי מאד לשמוע כי עו"ד וקנין חתם על תצהיר לפיו אחראי עו"ד טראוב לביטול העסקה. העסקה לוותה ע"י עו"ד טראוב מתחילתה במהירות וביעילות, המו"מ הסתיים למעשה, הכל היה מוסכם ורק נושא יפויי-הכח וניתוק הקשר עם עו"ד וקנין, ביוזמת עו"ד וקנין, הוא שמנע סיומה המוצלח של העסקה." בחקירתו הנגדית של עו"ד זאב וישניא, מיום 18.12.06, הוא הוסיף להבהיר את נסיבות המקרה והעיד כי: "עו"ד טראוב כל מה שהוא רצה שהחוזה הזה יצא לפועל. הדברים שהוא דיבר עליהם והאיר את עיניי לגביהם זה דברים שלא יכולנו לסגור בלעדיהם את החוב... נוצרה בעיה שלפיה בנסח טאבו עצמו מופיעים מספר בעלים של הנכס ואנחנו צריכים יפויי-כח, אני לא יכול לפנות לטראוב ולשלם את החוב אם יש עוד בעלים חוץ מאלפונסו. לעניות דעתי מי שרצה הכי הרבה למכור את הנכס זה היה עו"ד טראוב... ועקנין העביר אלי יפוי-כח רק שבדיעבד התברר שהוא לטובת צד אחר בכלל ... הוא שלח לי יפוי כח לטובת אדם אחר וראיתי את זה ואמרתי לו אנחנו לא יכולים להמשיך את החוזה כי זה לא לטובתי... אני אמרתי ללקוח שלי רד מהעניין אין לי יפוי-כח של הילדים." עו"ד שלמה ועקנין לא סתר בעדותו את דברי עו"ד זאב וישניא, אולם לשיטתו כונס הנכסים היה מנוע מלהתערב בעסקה המתגבשת חרף העדר יפוי-כח מטעם כל הבעלים של הנכס וחרף קיומם של יפויי-כח בלתי חוזרים שלהם למכירת הנכס לצדדים אחרים וכך העיד בחקירתו הנגדית, מיום 27.11.06: "אתה כונס נכסים אתה לא אמור לבדוק האם יפוי-הכח טובים או לא טובים". בהתערבות זו של כונס הנכסים רואה ב"כ החייבים משום סיכול עסקת המכר. אולם חרף זאת ב"כ החייבים מודע היטב לנימוק המוצדק של ב"כ הקונים הפוטנציאלים וכונס הנכסים בדרישתם לקבל יפויי-כח לטובת הקונים וביטול יפויי-הכח הבלתי חוזרים שהיו בידיו לטובת צדדים שלישיים וכך העיד בעניין זה: "היפוי-כח הקונסולרי והבלתי חוזר לא בוטלו אבל לא נעשה בהם שימוש. ברור לי שאם היתה נעשית עסקה והיה בא יריב ברוש וטוען שיש לו יפוי-כח בלתי חוזר העסקה היתה לפחות נתקעת". משום מה וחרף עדותו זו לא ראה עו"ד ועקנין צידוק סביר להתערבותו של כונס הנכסים. מכאן שעסקת המכר לא יצאה ולא יכלה לצאת לפועל לא מחמת טירפודה על-ידי כונס הנכסים אלא משום שלא ניתן היה לבצעה בשל העדר יפויי-כח בחתימת כל החייבים לביצוע העסקה עם הקונים שיוצגו על-ידי עו"ד זאב וישניא. כמו-כן, לכונס הנכסים היה הצדק סביר להעיר את הערותיו אודות העדר יפויי-כח מתאימים וזאת משום רצונו המוצדק והסביר למנוע מצב של כריתת חוזה מכר שלא יוכל להיות מבוצע ובסופו של דבר הזוכה תאלץ להשיב לחייבים את הכספים ששולמו לה אגב ביטול החוזה. 25. לא מצאתי בסיס לטענת החייבים לחיוב כונס הנכסים בתשלום נזק על-פי סעיף 58 לחוק בשל הפרת הוראות חוק המשכון, כטענת החייבים. גם טענה זו על החייבים להפנות לזוכה ולא לכונס הנכסים. מה עוד שהחייבים לא הוכיחו את טענתם שלא קיבלו התראה לפני פתיחת תיק ההוצל"פ וכן לפני ואחרי מינוי כונס הנכסים וכי לא ניתנה להם אפשרות למכור את הנכס המשועבד באופן עצמאי. כונס הנכסים העיד שפעולות אלה בוצעו, כפי שעולה מהראיות שפורטו לעיל ולא נסתרו על-ידי החייבים. 26. בתאריך 5.9.05 אושרו לכונס הנכסים שכ"ט והוצאות. טענות החייבים נגד האישור הנ"ל אינן שייכות לתובענה נגד כונס הנכסים על-פי סעיף 58 לחוק. יצויין שבנוגע לביטוח הנכס שנעשה אצל הזוכה לא הוכח כל נזק לחייבים והם אף לא הציגו הצעת ביטוח זולה מזו שניתנה על-ידי הזוכה ולא הוכיחו שהיא אינה סבירה. בכל אופן פתוחה הדרך לפני החייבים להגיש בקשה מתאימה והיא תבחן וזאת בנפרד מבקשתם הנוכחית לחייב את כונס הנכסים לפי סעיף 58 לחוק. 27. לא מצאתי ממש בטענת החייבים שכונס הנכסים הסתיר מהם את "תיק הכינוס" שנמצא במשרדו. בתאריך 30.8.05 ובתאריך 14.11.05 ניתנו לכונס הנכסים הוראות להמציא לחייבים מסמכים והוא פעל על-פיהן. החלטות אלה התייחסו למסמכים נחוצים ורלבנטיים לצורך קביעת החוב וזאת בנוסף על אלה שכבר נמסרו להם בעבר. בעניין זה העיד כונס הנכסים בחקירתו הנגדית מיום 27.11.06 כדלהלן: "סירבתי לחשוף בפניך מסמכים שאינם רלבנטיים לתיק ההוצל"פ. גיליתי לך את כל מסמכי התשלומים. את כל מסמכי ההלוואה, המסמכים החשובים לחישוב החוב... נתתי לך את כל המסמכים שהייתי צריך לתת לך מיוזמתי ולא חיכיתי שתבקש אותם. כבודו סייג את החובה למסירת מסמכים למסמכים הרלבנטיים... אם אתה מתכוון שאפתח את כל המסמכים אני מתנגד. אם אתה מתכוון למסמכים שנוגעים לשקיפות או לחובת הגילוי אין לי עם זה בעיה." החייבים אינם טוענים שכונס הנכסים לא פעל בהתאם להוראות שניתנו לו אך המשיכו לטעון באופן כללי וללא פירוט שכונס הנכסים לא העביר להם את "תיק הכינוס". משום כך איני מקבל את טענתם הכללית, הגורפת והלא מפורטת של החייבים שביקשו לקבל מכונס הנכסים את כל "תיק הכינוס" וזאת למרות שהוא קיים את ההוראות שניתנו לו ומסר לחייבים את המסמכים השייכים להם ולעניינם. 28. לסיכום - לא מצאתי פגם בהתנהלות כונס הנכסים בתיק זה ולא מצאתי בסיס לחיובו בתשלום פיצויים לחייבים על-פי סעיף 58 לחוק. 29. לפיכך הוחלט, כאמור לעיל, לדחות את הבקשה. 30. החייבים ישלמו יחד ולחוד לכונס הנכסים סך של 6000 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. כינוס נכסים