רקע ועובדות שאינן במחלוקת התובעת שלפני, הראל חברה לביטוח בע"מ, ביטחה כלי רכב מסוג ניסאן, השייך לחברת מ. גולד ייבוא ושיווק בע"מ. ביום 26.4.98 הובא כלי הרכב למוסך של הנתבעת 1, ניסידאן שירותי רכב בע"מ (להלן - המוסך), לצורך ביצוע טיפול שוטף. ביום 27.4.98 התברר למ. גולד שכלי הרכב נגנב מהמוסך, מבלי שנראתה חדירה בכח למוסך. התובעת פיצתה את מ. גולד בגין גניבת הרכב, והגישה תביעת תחלוף כנגד המוסך ומבטחתו, הנתבעת 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן - מגדל). לטענת מגדל, פוליסת הביטוח של המוסך אינה חלה על המקרה דנן, שכן האירוע אינו מהווה פריצה, כהגדרתה בפוליסה, מאחר שהחדירה למבנה המוסך, או היציאה ממנו, לא בוצעה באלימות ובכח, ולא נשארו סימנים נראים לעין המעידים על שימוש באלימות ובכח. בסופו של יום, לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי אירוע הגניבה כפי שהתרחש אינו מכוסה בפוליסת הביטוח של המוסך אצל הנתבעת 2, אך לטענת המוסך - מנהל המוסך ביקש מצד ג, מר דוד סופר, הוא סוכן הביטוח של המוסך (להלן - סופר), פוליסת ביטוח, שתכסה כל נזק לעסקי המוסך, לרבות גניבה מהסוג האמור. לפיכך, טוען המוסך, אם הפוליסה של מגדל אינה כוללת כיסוי כאמור, הרי שמדובר ברשלנות של סוכן הביטוח, צד ג, ולכן על צד ג לפצות את המוסך בגין כל סכום שיחויב בו. לאחר מספר דיוני הוכחות בתיק זה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תקבל התובעת פיצוי בסך 59,000 ₪ (כולל הוצאות משפט), ו"תצא מהתמונה", ונותרה מחלוקת רק בשאלה מי מהצדדים אמור לשלם את סכום הפיצוי. בכך, תמה למעשה המחלוקת בדבר נסיבות הגניבה, ואין מקום עוד לדון בשאלת האחריות של המוסך לגניבה. עם יציאת התובעת מהתמונה, גם אין עוד צורך לדון בטענותיה, או בטענות הצדדים האחרים - כלפיה. טענות הנתבעת 1 - המוסך, ניסידאן בספטמבר 1997, או בסמוך לכך, ביקש מר יוסי סגל, מנהל המוסך, מסופר, אשר היה אותה עת סוכן הביטוח שלו, ואשר היה קשור בקשרי עבודה עם המוסך ומנהליו מאז 1996, למכור למוסך פוליסה, שתכסה כל נזק לעסקי המוסך, על פי מתכונת שהמליץ באותה עת איגוד המוסכים. סופר, כשליח ונציג של מגדל, הציע למוסך את פוליסת "מגדל לעסק", תוך הצהרה שפוליסה זו תכסה כל נזק על פי המתכונת המומלצת על ידי איגוד המוסכים. מנהלי המוסך סמכו על סופר שאכן הפוליסה המוצעת הינה על פי בקשתם, ותואמת את צרכיהם, הם רכשו אותה ושילמו את מלוא תמורתה. לימים, התברר שהפוליסה אינה מכסה גניבה מהסוג שהתרחש במקרה דנן (קרי - גניבה שנעשתה ללא סימני אלימות וללא שימוש בכח לצורך החדירה או היציאה ממקום הגניבה, וללא השארת סימנים נראים לעין. להלן - גניבה פשוטה). אם כך, סופר הצהיר הצהרה בלתי מבוססת כאשר הצהיר שהפוליסה מכסה כל נזק על פי המתכונת המומלצת על ידי איגוד המוסכים, הוא לא בדק את הפוליסה ועל כן התרשל במילוי תפקידו. לכן, אם יתברר כי אכן, כטענת מגדל, אין הפוליסה מכסה את המקרה דנן, הרי שעל סופר לפצות את המוסך בגין כל סכום בו יחויב המוסך. טענות הנתבעת 2 - המבטחת, מגדל פוליסת הביטוח אשר הוצאה על ידי מגדל למוסך אינה מכסה את האירוע הנטען, כעולה מרשימת הפוליסה שצורפה כנספח א לכתב ההגנה. הרחבת הכיסוי בפרק המתייחס לאחריות כלפי צד שלישי, "הרחבת חבות צד ג בעלי מוסכים", חלה על "גניבה, פריצה, או כל ניסיון לכך". המונח "פריצה" מוגדר כך: "אובדן או נזק לכלי הרכב בשלמותו... שיגרמו לאחר חדירה לתוך המבנים של המוסך המתואר ברשימה ובתנאי שהחדירה או היציאה בוצעו באלימות ובכח ונשארו סימנים נראים לעין המעידים על שימוש באלימות ובכח עקב החדירה או היציאה". האירוע נושא התביעה לא נגרם תוך שימוש באלימות ובכח ולא נותרו במקום סימנים נראים לעין המעידים על שימוש בכח, ועל כן אין מדובר ב"פריצה" כהגדרתה בפוליסה. טענות צד ג - סוכן הביטוח, דוד סופר הפעם הראשונה שבה נודע לסופר כי למוסך יש טענה נגדו היתה כאשר הוגשה התביעה כנגד המוסך, וזה שלח הודעת צד ג לסופר. את הודעת צד ג הגיש המוסך כנגד סופר לאחר כ-6 שנים ו-8 חודשים מקרות האירוע, ודבר זה הכביד עד מאד על סופר לנהל את הגנתו, וגרם לו נזק ראייתי כבד. סופר מעולם לא יעץ למוסך כל יעוץ ביטוחי. הוא רק תיווך בפוליסת הביטוח שנרכשה ממגדל. סופר מכחיש כי התבקש לתווך בפוליסה במתכונת של איגוד המוסכים או בכל מתכונת אחרת. המוסך ביקש מסופר לתווך בפוליסת "בית עסק" עם הרחבה של כיסוי למוסך. סוכן ביטוח אינו מדפיס פוליסות ואינו עורך אותן, והכל נעשה על ידי חברת הביטוח. המוסך דרש מדי פעם תיקונים כאלה ואחרים ברשימות הפוליסה, ואלה בוצעו במהירות ולשביעות רצונו של המוסך. הפוליסה שרכש המוסך אצל מגדל אינה מכסה גניבה פשוטה. הטענה של המוסך כי הפוליסה מכסה "את הכל" היא טענה מופרכת. סופר הזהיר את מנהלי המוסך כי כשהמוסך אינו עובד על רכבי לקוחות, יש לאחסן את מפתחות הרכב בכספת. סופר ביקש למצוא את הצעת הביטוח שקדמה לפוליסה שהוצאה למועד הרלוונטי, אך מגדל הודיעה כי לא מצאה אצלה את ההצעה בה מדובר. סופר עצמו צירף לתצהירו הצעת ביטוח שנערכה עבור המוסך, לתקופה שבין 1.11.01 ועד 31.10.02 (ההצעה סומנה ג/1), ומאותה הצעה עולה כי גם שם, למרות שהצעה זו היא מתקופה המאוחרת למקרה נושא תביעה זו, אין דרישה לכיסוי גניבה פשוטה. עוד טוען סופר, כי לא זו בלבד שלא נתבקש להשיג למוסך פוליסת ביטוח כמו זו שמומלצת על ידי איגוד המוסכים, הרי שבחברות הביטוח שעימן עבד באותה עת לא היתה כל פוליסה המכסה גניבה פשוטה במוסך, ולכן - אפילו היה מתבקש על ידי המוסך לתווך בפוליסה כזו, לא יכול היה לעשות כן. הראיות הדיון כאן מתייחס, כאמור, למחלוקת בין הנתבעים לבין עצמם, ובין הנתבעת 1 לצד ג, ולא למחלוקת, שנפתרה, עם התובעת. מטעם המוסך העידו שניים: מר חנוך סער (להלן - סער), שהינו סוכן ביטוח, המשמש כיועץ הביטוח של איגוד המוסכים ומתמחה בענייני ביטוח מוסכים, וכן מנהל המוסך, מר יוסי סגל (להלן - סגל). עדות סער: על פי תצהירו של סער, ב-1990 הופקה בחברת הביטוח "הכשרת הישוב" פוליסת מוסכים יעודית, הכוללת בין היתר ביטוח בגין גניבת רכב במהלך יום עבודה. החל משנת 1993 הנפיקה "איתן חברה לביטוח בע"מ" (שלימים התמזגה בחברת הביטוח "כלל"), פוליסה בנוסח זהה. משנת 1999 הופקה פוליסת מוסכים בנוסח זהה גם ב"הדר חברה לביטוח בע"מ". בחקירתו החוזרת אישר סער, כי את הפוליסה עליה דיבר בעדותו, אותה כינה "הפוליסה שלי", שהינה בעלת איפיון מיוחד למוסכים, הוא עצמו כתב. הוא הציע את הפוליסה למספר חברות ביטוח, אך מגדל לא הסכימה לאמץ את הפוליסה (עמוד 551, שורות 22-27). בחקירתו הנגדית אישר סער כי סופר, סוכן הביטוח של המוסך, לא יכול היה לעשות למוסך את הביטוח בנוסח הפוליסה שסער כתב, בלי סער עצמו (עמוד 51, שורות 17-18). עוד אישר, כי לא הכיר את סופר, וכי בהיות שניהם סוכני ביטוח, הם מתחרים (עמוד 50, שורות 25-30). סער העיד, כי הפוליסה שלו פורסמה בפרסום של איגוד המוסכים, בביטאון של איגוד המוסכים וסער סיפר עליה בפגישות עם בעלי מוסכים בכנסים (עמוד 55, שורות 17-20). עדות סגל: מנהל המוסך, סגל, העיד כי במהלך 38 השנים שבהן הוא מנהל מוסך, מעולם לא נגנבה לו מכונית. בהתייחס להתקשרות בפוליסת הביטוח, ציין סגל בתצהירו, כי ביקש מסופר למכור למוסך פוליסה, שתכסה כל נזק לעסקי המוסך, על פי המתכונת שעליה המליץ אותה עת איגוד המוסכים, מתכונת שכללה בין היתר ביטוח בגין גניבת רכב במהלך יום עבודה. סופר הציע לסגל את הפוליסה "מגדל לעסק", ואישר שזו תכסה כל נזק, על פי המתכונת המומלצת של איגוד המוסכים. סגל הדגיש כי עבד שנים רבות עם סופר וסמך על אמינותו ומקצועיותו, והפוליסה נרכשה תוך אמונה של סגל שהיא תואמת את צרכי המוסך. לדבריו, כאשר התרחש האירוע נושא תביעה זו (הגניבה), הודיע על כך לסופר, אשר הגיש בשם המוסך הודעה למגדל. אציין, כי עותק מההודעה לא הוגש לי. מאז ההודעה לסופר לא קיבל המוסך כל הודעה ממגדל או מסופר, כי הפוליסה אינה מכסה את האירוע. מאחר שכך, סגל סבור היה שהאירוע טופל על ידי מגדל, ואין המוסך חשוף לתביעה כלשהי. ביוני 2004 קיבל המוסך את התביעה דנן, והבין שסופר הוליך אותו שולל. סגל כותב בתצהירו שהוא ושאר המנהלים אינם בקיאים ברזי פוליסות ביטוח, ונתנו אמון מלא בחברת הביטוח מגדל, שניסחה והציעה פוליסת ביטוח המכסה, בין היתר, כל נזק שיגרם במהלך יום עבודה. כן נתן אמון בסופר, שקרא והכיר היטב את כל פרטי הפוליסה, ושהוא מציע אותה למוסך לאחר שווידא כי היא תואמת את בקשת המוסך. סופר, אשר ידע כי אין למנהלים של המוסך את הידע לבחון את הפוליסה על כל מרכיביה ולוודא התאמתה לדרישות 1 בכל הפניה לעמוד, הכוונה היא לעמוד בפרוטוקול הדיון מיום 11.12.08, אלא אם נאמר אחרת. = 3 = המוסך, לא נהג בזהירות ובמיומנות הדרושים מאדם בתפקידו ובמעמדו. בחקירתו הנגדית, כאשר עומת עם הצעת הביטוח לשנת 2001, ג/1, אישר סגל כי חתימתו היא זו שמתנוססת על גבי ההצעה (ביחד עם חתימת דני קאופמן, שותפו), אך לדבריו - החתימה בוצעה לאחר שסופר בא ואמר לו "תחתום פה ופה", וסגל סמך עליו וחתם (עמוד 60, שורות 7-15). עוד טען, כי סופר רשם בהצעת הביטוח מה שהוא רוצה, והוא (סגל) אינו יודע אם הפרטים הרשומים בג/1 הם הפרטים שהוא וקאופמן מסרו לסופר. עוד טען סגל בחקירתו הנגדית, כי הסיבה שלא הלך לסוכן שעובד עם איגוד המוסכים כדי לעשות פוליסה כמו זו של איגוד המוסכים, היא שסופר אמר לו שהוא נותן לו אותה פוליסה, יותר בזול. סגל הודה כי אינו מכיר את העסק של סער ("איחוד המוסכים"), אלא רק את איגוד המוסכים. סגל טען כי הגיעו אליו חוזרים מאיגוד המוסכים בשנת 1997, אותם הראה לסופר, והוא ביקש מסופר שווה ערך. לדבריו, הוא הראה את החוזרים לסופר במוסך, אך כשעומת עם הטענה שסופר אמר בתצהירו כי מעולם לא שמע על הביטוח הזה, השיב כי אינו מתיימר לענות מה סופר ידע (עמוד 61 לפרוטוקול). מטעם מגדל לא הובאו עדים. מטעם צד ג, סופר, העיד סופר עצמו. בתצהירו העיד סופר כי לא התבקש לתווך בפוליסה במתכונת של איגוד המוסכים או בכל מתכונת אחרת. הוא העיד, כי אינו זוכר אם המוסך אי פעם העלה את המונח איגוד המוסכים, אך בדרך כלל, הוא מתנהל כך שאם מישהו אומר שיש פוליסה עם כיסוי כזה או אחר, הוא מבקש שיביא לו דוגמה של כזו פוליסה והוא יראה אם ניתן לבקש מחברת הביטוח, שבה מבוטח אותו אדם, להוציא פוליסה דומה. במקרה דנן, לא קיבל דבר כזה (עמוד 68, שורות 24-28). סופר העיד כי אינו מכיר בכל נוסח שאינו מנוסח ונמכר על ידי חברות הביטוח עימן הוא קשור בקשרים עסקיים. לפוליסה שהציע למוסך, פוליסת "בית העסק" של מגדל, התווספה הרחבה של כיסוי למוסך, כפי שנתבקש על ידי המוסך. הוא עצמו אינו מדפיס את הפוליסות ואינו עורך אותן. סופר טען כי באותו זמן לא הכיר אף פוליסת ביטוח בית עסק, שכיסתה גניבה פשוטה. עוד ציין כי התריע בפני המוסך, עוד לפני האירוע נושא כתב בתביעה, כי כאשר אין עובדים על רכב של לקוח, יש לאחסן את מפתחות הרכב בכספת (תצהיר סופר סעיפים 23, 30, 31, עדותו בפרוטוקול, עמוד 64, שורות 6-29 וכן בעמוד 69, שורות 5-12). סופר הוסיף כי ניסה לעזור למוסך ככל יכולתו מול מגדל, על מנת שמגדל תכיר בחבותה בגין האירוע דנן, אך אין במתן שירות נאות וניסיון לעזרה משום הבטחה או הודאה בכיסוי כלשהו. סופר ציין כי אינו מכיר את חנוך סער, מעולם לא פגש אותו, ועד קבלת תצהירו לא ידע כי הוא קיים. סופר הוסיף והעיד, כי גם לאחר האירוע נושא התביעה, באוקטובר 2001, מילא המוסך הצעת ביטוח (ג/1), וגם בהצעה זו אין כל דרישה מצידו לנוסח של איגוד המוסכים. דיון והכרעה 1.אפתח ואומר, כי בהעדר פוליסה מטעם הנתבעת 2 המכסה את האירוע נושא תביעה זו, דין התביעה כנגד נתבעת 2 להידחות. נראה, כי בסופו של יום, גם בהתאם לסיכומי הצדדים בסוף הדיון - איש אינו טוען עוד שהיתה פוליסה בתוקף, ועל כן אני קובעת שהתביעה נגד הנתבעת 2 - נדחית. 2.אין צורך להזכיר, כי ביחסים שבין הנתבעת 1, היא שולחת ההודעה לצד ג, לבין צד ג - נטל ההוכחה מוטל על שולחת ההודעה. ביחסים הללו, השאלות העולות מטענות הצדדים הן כדלקמן: א.האם המוסך ביקש מסופר פוליסה "במתכונת של איגוד המוסכים"? ב.בין שכן ובין שלא - האם סופר הבין שהמוסך מבקש כיסוי לגניבה פשוטה? ג.האם המוסך הבין שבפוליסה שקיבל אין כיסוי לגניבה פשוטה והאם היה עליו להבין זאת? ד.האם במועד הרלוונטי היתה בנמצא פוליסה שמכסה גניבה פשוטה? ה.האם היה על סופר לבדוק קיומה של פוליסה כאמור, אף שלא תיווך בפוליסה כזו בעצמו? ו.האם סופר התרשל בכך שלא הכיר פוליסה כזו, אם היתה קיימת? ז.אם כן - האם רשלנותו גרמה למוסך נזק? 3.המוסך טוען שביקש מסופר פוליסה שמכסה גניבה פשוטה. ליתר דיוק, הטענה היא שסגל ביקש מסופר פוליסה "שתכסה כל נזק לעסקי המוסך על פי המתכונת שהמליץ אותה עת איגוד המוסכים, שכללה בין היתר ביטוח בגין גניבת רכב במהלך יום עבודה". סופר טוען כי לא התבקש לתווך בפוליסה במתכונת של איגוד המוסכים, כי אינו מכיר פוליסת ביטוח בית עסק שכיסה באותה עת גניבה פשוטה, וכי התריע בפני המוסך כי כאשר הוא אינו עובד על רכבי לקוחות, עליו לאחסן את מפתחות הרכב בכספת. המחלוקת היא, למעשה, בשאלה האם סגל (או מי מטעם המוסך) ביקש מסופר פוליסה במתכונת של איגוד המוסכים (שכן גם סופר אינו חולק על כך שהעובדה כי אין כיסוי בפוליסה לגניבה פשוטה - נדונה בינו לבין המוסך, וסופר אף מוסיף כי הדריך את המוסך כיצד עליו להתנהג, לאור עובדה זו). בעניין זה, לפני עדותו של סגל מול עדותו של סופר. סגל העיד כי כבר בשנת 1997 הגיעו אליו חוזרים מאיגוד המוסכים בנושא ביטוח הכולל גניבה פשוטה, וכאשר סופר היה אצל סגל במשרד - סגל הראה לו את החוזרים. מלבד עדותו בעל-פה של סגל, אין תמיכה לטענה זו. סופר מעיד מנגד, כי אינו מכיר מתכונת של איגוד המוסכים, בוודאי שב-1997 לא הכיר מתכונת כזו ולא נתבקש לתווך בפוליסה כזו, וכי לא קיבל מהמוסך דוגמה של פוליסה כזו. סופר ביקש להתבסס על הצעת הביטוח לשנת 2001, שסומנה ג/1. יצויין, כי לא נמצאה הצעת הביטוח הרלוונטית לתקופה נושא תביעה זו אצל מי מהצדדים. לטענת סופר, גם בשנת 2001, לאחר האירוע נושא תביעה זו, לא התעקש המוסך לכלול בפוליסת הביטוח גניבה פשוטה. אציין, כי עובדה זו היתה יכולה לשמש כחיזוק משמעותי לטענת סופר, אילו הוכח כי ב-2001 היה המוסך מודע לכך שאירוע כמו האירוע דנן, אינו מכוסה בפוליסה של מגדל. ואולם, אין כל ראיה פוזיטיבית המצביעה על כך שהמוסך, להבדיל מסופר, ידע שהפוליסה שבידיו אינה מכסה גניבה פשוטה, לפני הגשת התביעה דנן. אין ראיה, כי המוסך או סופר פנו למגדל על מנת לקבל כיסוי לאירוע, לפני שהוגשה התביעה דנן, בשנת 2004, משום שלא היתה להם כל סיבה לבקש כיסוי כזה, עד שהוגשה תביעת השיבוב. סגל טען כי "בקרות האירוע נושא התביעה הודענו למר סופר וזה הגיש בשמנו הודעה לחברת הביטוח מגדל". הודעה כזו לא הוצגה לפני על ידי מי מהצדדים, והמסמך הראשון שממנו עולה התייחסות מגדל לאירוע דנן, הוא מסמך שהגיש המוסך, סומן ג/2, והוא מכתב מיום 3.6.04 מאת מגדל לסופר, ובו התייחסות לתביעה. המכתב מאוחר, כאמור, לאירוע, ואין אינדיקציה לכך שעמדת מגדל, לפיה אין כיסוי לאירוע כגון זה, היתה ידועה למוסך לפני 2004. בעדותו בבית המשפט טען סופר, כי מיד לאחר קרות האירוע, אמר לאדם בשם יהודה פיירמן, שעבד במוסך ושעימו היה בקשר, שאם האירוע דנן הוא גניבה פשוטה - אין כיסוי. לדבריו, אמר לפיירמן שיגיש את הדרישה למגדל, ויראו איך היא תגיב (עמוד 66, שורה 9-16). פיירמן לא זומן לעדות, ובהמשך דבריו אמר סופר, כי אינו זוכר אם קיבל הודעה מסודרת ממגדל, לפיה אין כיסוי לאירוע. אציין, כי לא ברור מדוע מצא סופר (כטענתו) לפנות למגדל בדרישה, סמוך לאחר הארוע, ומה היה תוכנה של דרישה זו, שכן לא היתה כל דרישה של מאן דהוא כלפי המוסך, עד הגשת תביעה זו. הנושא לא לוּבּן לפני ולא הובהר. אם כך, מאחר שלא ברור מתי נודע למוסך שעמדת מגדל הינה כי אין כיסוי לאירוע של גניבה פשוטה, הרי שאין בהצעת הביטוח משנת 2001 כדי ללמד על כך, שגם לאחר שנודע למוסך שהפוליסה שיש לו אינה מכסה גניבה כגון זו שארעה במקרה דנן - לא ביקש פוליסה אחרת, כטענת סופר. מצד שני, גם אין בה כדי ללמד אחרת. יצויין, כי סופר עצמו טוען, כי לאורך כל הדרך ידע שאין כיסוי לאירוע נושא תביעה זו בפוליסה שיש למוסך, אלא שלא ערך כל שינוי בהצעתו למוסך, מאחר שלא מצא פוליסה אחרת, הנותנת כיסוי למקרה כזה, גם לאחר האירוע (עמוד 66, שורה 22 עד עמוד 67, שורה 18). סופר העיד כי בשלב מסויים העביר את המוסך לביטוח בחברה אחרת, "הדר", אך טען שהדבר לא נבע (כפי שטוען המוסך) מכך שבאותו שלב נודע לו שאין כיסוי אצל מגדל לגניבה פשוטה, אלא מכך שבאותו שלב נמצאה תשובה בפוליסה חדשה שהנפיקה הדר (עמוד 66, שורה 22 עד עמוד 67, שורה 2). המוסך טוען כי לא השתנה דבר מבחינתו בין ההצעה לשנת 1998 (שלא נמצאה) להצעה לשנת 2001, ולא נודע לו כל מידע חדש, עד 2004 כשהוגשה התביעה דנן, אז למד לראשונה שהפוליסה שבידיו אינה מכסה גניבה פשוטה. מכאן, שאילו ידענו בוודאות מה הכיסוי שביקש המוסך ב-2001, ניתן היה להסיק שדבר דומה נתבקש ב-1998. סגל העיד כי על הצעת הביטוח לשנת 2001 חתם, בנוסף אליו, גם שותפו דני קאופמן, שהיה יחד עם סגל בפגישה, בה נדון נושא הביטוח, עם סופר. קאופמן לא זומן לעדות ולא נתן תצהיר, ולא שמעתי הסבר מדוע. לכאורה, מדובר בעד רלוונטי, שיכול היה לתאר כיצד התבצע הליך חידוש הפוליסה מול סופר, ולהעיד מה נתבקש ומה לא נתבקש. בחקירה נגדית, שאל בא כוחו של סופר את סגל היכן כתוב בהצעת הביטוח נ/1, שסופר מתבקש לעשות ביטוח בהתאם לפוליסה של איגוד המוסכים. טענתו העיקרית של סגל, במענה לשאלה זו ואחרות כמוה, היתה שהוא אינו מבין בביטוח, שהוא סמך על סופר ושחתימתו נרשמה על ידו במקומות שסופר ביקש לחתום, מבלי שקרא או הבין על מה חתם (עמוד 60, שורות 7-21). אין צורך להכביר מילים בדבר הכלל כי חזקה על אדם, החותם על מסמך, שהוא קרא והבין את תוכנו. המבקש לסתור חזקה זו, צריך להוכיח את גרסתו, בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה (ר' ע"א 1319/06 שלק נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ (ניתן ביום 20.3.07. פורסם במאגרים הממוחשבים), ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934 וכן ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145). התרשמתי כי סגל הינו אדם נבון, מנהל מוסך מנוסה ומיומן, שודאי הבין את חשיבות מסמכי הביטוח. טענת סגל, כי לא ידע כלל על מה חתם וכי אינו יודע אם בהצעת הביטוח נכלל כיסוי בגין גניבה פשוטה - לא הוכחה, ולפיכך אינני מקבלת אותה. סיכומו של דבר, בתשובה לשאלה א דלעיל - המוסך לא הוכיח כי ביקש מסופר פוליסה "כמו זו של איגוד המוסכים". הנטל להוכיח טענה זו, כאמור, מוטל על המוסך. עם זאת, אין מחלוקת כי סופר ידע שהמוסך מעוניין בכיסוי לגניבה פשוטה (ומכאן שהתשובה לשאלה ב הינה חיובית). ואולם, לטענת סופר, הוא לא הכיר באותה עת פוליסה שכללה כיסוי כזה, ומאחר שכך - התריע בפני המוסך, כי בשעה שכלי רכב הנמצא במוסך אינו "בעבודה", יש לאחסן את מפתחות הרכב בכספת. השאלה אם ניתנה התרעה כזו, אם לאו - לא לובנה בעדויות הצדדים בבית המשפט, ולא מצאתי בתצהיר סגל סתירה לטענת סופר בעניין זה. באשר לשאלה ג, האם המוסך הבין שבפוליסה אין כיסוי לגניבה פשוטה, והאם היה עליו להבין זאת: הייתי מעדיפה למצוא בחומר שלפני ראיות פוזיטיביות, המתייחסות לשאלה זו, מהן יעלה האם סופר אמר למוסך, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שגניבה פשוטה אינה כלולה בפוליסה. לצערי, אין לפני ראיות כאלה, לא לחיוב ולא לשלילה. לאור החומר שנמצא לפני ובשים לב לנטלי ההוכחה, אין לי אלא להגיע למסקנה, שהמוסך לא סתר את טענת סופר, שהמוסך ידע שגניבה פשוטה אינה כלולה בכיסוי. זאת, לאור ההתרעה שמסר סופר לעובדי המוסך בדבר שמירת מפתחות כלי הרכב בכספת, לאור החתימות של מנהלי המוסך על הצעת הביטוח, בה אין כיסוי לגניבה פשוטה, ולאור העובדה שהפוליסות עצמן, שנמסרו למוסך, אינן כוללות כיסוי כזה. בודאי שהיה על מנהלי המוסך להבין זאת. 4.אבחן את שאלות ד עד ז, היינו - את טענתו החלופית של המוסך, לפיה סופר התרשל בכך שלא מצא למוסך פוליסה, שמכסה גניבה פשוטה, אף שידע שהמוסך זקוק לכיסוי כזה. ראשית, האם היתה מוטלת חובה על סופר, כסוכן הביטוח של המוסך, לחפש עבורו פתרון לנושא הכיסוי לגניבה במהלך יום העבודה? התשובה לכך חיובית. סופר היה מודע לכך שהמוסך מעוניין בכיסוי כזה, ועל כן היה עליו לפעול במיומנות ראויה לחפש פוליסה כזו. ככל בעל מקצוע, גם סוכן ביטוח מחוייב לפעול במיומנות ובזהירות במסגרת עבודתו. נוסף על כך, סוכן הביטוח צריך לצפות, שאם לא יפעל במיומנות ראויה, לקוחו עשוי להפגע ממחדלו, ועל כן לסופר היתה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המוסך. ר' בעניין זה ע"א 3214/98 שלוס נ' רגומי 1978 בע"מ (ניתן ביום 28.3.04), וכן ע"א 855/86 מוריה נ' איסחרוב, פ"ד מב(2) 201. לעניין שאלה ד, האם במועד הרלוונטי היתה בנמצא פוליסה שמכסה גניבה פשוטה: מטעם המוסך העיד, כאמור, חנוך סער, שהינו סוכן ביטוח, אשר הציע, בשנה הרלוונטית, פוליסה שמכסה גניבה פשוטה. סער העיד כי הציע את הפוליסה, אותה הוא עצמו ניסח, לחברות ביטוח שונות, ביניהן מגדל, אך מגדל "לא רצתה לשמוע מזה". לעומת זאת, היו חברות שהסכימו לאמץ את הפוליסה של סער (עמוד 55, שורות 24-27). עוד ציין סער, שהצעתו קיבלה פרסום בביטאון של איגוד המוסכים. סער העיד כי לא הכיר את סופר וסופר העיד כי לא הכיר את סער, או את הפוליסה שכתב. סופר חזר והעיד כי למיטב ידיעתו, באותה תקופה לא היתה פוליסת בית עסק, שכיסתה גניבה פשוטה. יתר על כן העיד, כי במסגרת עבודתו הוא עובד רק עם חברות ביטוח מסוימות, אשר על חוסנן הוא סומך, וכהגדרתו: "חברות ביטוח שאני מחליט שהן אמינות, גדולות וראויות" (עמוד 69, שורות 26-27). לדבריו, הוא אינו יכול להציע ללקוח כיסוי בחברת ביטוח שהוא אינו עובד איתה. לשאלת בית המשפט כיצד היה נוהג במצב שבו נודע לו שקיים כיסוי מסויים, שהוא רלוונטי ללקוח, ואינו ניתן על ידי אחת מחברות הביטוח שסופר עובד עימן, השיב סופר כי היה מנסה לשדל את חברת הביטוח שהוא עובד עימה לספק ללקוח את הפוליסה שמתאימה לו, אך אם לא היה עולה הדבר בידו - לא היה מספק ללקוח פוליסה בחברת ביטוח, שהוא אינו נוהג לעבוד עימה. אם לקוח מבקש כיסוי ספציפי שסופר אינו יכול למכור לו, הוא יודיע זאת ללקוח, אך לא יעבור לחברת ביטוח אחרת בשל כך. לא שמעתי ממנו האם היה מודיע מיוזמתו ללקוח, שנודע לו כי קיים כיסוי רלוונטי עבורו בחברת ביטוח אחרת, שעימה אינה עובד. סער העיד, כי קשה להניח שבלעדיו יכול היה סופר לעשות ביטוח בהתאם לפוליסה של סער (עמוד 51, שורות 17-18). מהמקובץ עולה, כי בזמן הרלוונטי היתה קיימת פוליסה שמכסה גניבה פשוטה במוסך, הפוליסה לא היתה מקובלת על מגדל, אך היו חברות ביטוח שאימצו אותה. האמנתי לסופר, כי הוא עצמו לא הכיר במועד הרלוונטי פוליסה, המכסה גניבה פשוטה בבית עסק. במענה לשאלה ה האם היה על סופר לבדוק קיומה של פוליסה כאמור, התשובה לדעתי חיובית. העובדה שפוליסה מסוג מסוים אינה מוצעת על ידי סוכן מסוים, אינה פוטרת אותו מבירור השאלה אם קיימת פוליסה מתאימה יותר לצרכי לקוחו. גם סופר סבור היה כי התשובה לשאלה זו היא חיובית, שכן העיד כי בפועל - הוא אכן בדק אם קיימת פוליסה כזו (עמוד 64, שורות 23-29). הוא אמנם לא פנה לאיגוד המוסכים, שכן הוא אינו סבור כי בכל נישה שבה הוא עושה ביטוחים - עליו לפנות לאיזה איגוד (עמוד 65, שורות 5-8), אך הוא המשיך כל העת לבדוק האם קיימות פוליסות שמכסות גניבה פשוטה, עד שמצא פוליסה כזו בשלב מסוים, ואכן העביר את הביטוח של המוסך לאותה חברה ( עמוד 66, שורות 22-28 וכן עמוד 67, שורות 8-19). העובדה כי בבוא העת אכן העביר סופר את המוסך לביטוח בחברת הדר, כאשר מצא שם פוליסה מתאימה (וגם סער העיד כי הדר אימצה את הפוליסה שלו רק בשלב שאחרי האירוע), מחזקת את גרסתו של סופר, כי אכן חיפש פתרונות כל הזמן, וכאשר מצא - פעל בהתאם. הוכח, כי היתה קיימת בשנת 1998 פוליסה המכסה גניבה פשוטה, היא הפוליסה של סער, ועל כן נשאלת שאלה ו: האם בכך שלא הכיר את הפוליסה שהציע סער באותה עת, אשר אומצה על ידי חלק מחברות הביטוח, יש משום רשלנות מצידו של סופר. אני סבורה כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית. מדובר בפוליסה שאומצה על ידי מקצת חברות הביטוח באותה שנה (סער העיד כי ב-1990 אימצה "הכשרת הישוב" את הפוליסה, וב-1993 חברת הביטוח "איתן" אימצה את הפוליסה), ורק בהמשך אומצה על ידי חברות ביטוח נוספות. קשה לומר שמדובר בפוליסה רווחת. סער העיד כי קשה היה לבטח בפוליסה זו שלא באמצעותו, ויש לזכור שהוא היה סוכן ביטוח מתחרה לסופר, ולא היתה היכרות בין השניים. מכאן, כי אין מדובר בפוליסה שכיחה ורווחת, אשר העדר היכרות עימה יכול להחשב כרשלנות מצד סוכן ביטוח מקצועי. לאור תשובתי השלילית לשאלה ו, אין צורך לבחון את שאלה ז. סיכום לאור כל האמור, אני מגיעה למסקנה שהנטל להוכיח את הודעת צד ג לא הורם, והיא נדחית. כפי שציינתי לעיל, התביעה כנגד הנתבעת 2 - נדחית אף היא. הפועל היוצא הוא שהתביעה מתקבלת נגד הנתבעת 1, ואני מחייבת אותה לשלם לתובעת את הסך שהוסכם: 59,000 ₪, כולל הוצאות משפט, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התביעה נגד הנתבעת 2 והודעת צד ג נדחות שתיהן, ובנסיבות הענין, אין צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו הוא. רכבכספתגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב