בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אירוע נטען של גניבת רכב. ההליך 1. התובע ביטח את רכבו אצל הנתבעת בפוליסה לביטוח מקיף לרכב. לטענתו, נגנב הרכב, והוא פנה לנתבעת בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה. הנתבעת דחתה את הדרישה בטענה שלא אירע מקרה ביטוח, ושהתובע הסתיר ממנה פרטים ומסר מידע שאינו נכון ביחס לנסיבות האירוע. מכאן התביעה. 2. הצדדים הגיעו להסכמה לעניין שווי הרכב, ולפיה יעמוד שווי הרכב בעת הגניבה על 46,000 ₪ (ראה הודעת הצדדים מיום 28.12.10). התובע טוען שעל הנתבעת לפצותו לפי שווי הרכב המוסכם בתוספת 5,000 ₪ בגין פריטים שונים שהיו ברכב, והם: טייפ, עגלת ילדים ושני מושבי בטיחות לילדים. לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח את גניבת הרכב, ודין התביעה להידחות. 3. התובע העיד בעצמו, וכן העידו מטעמו אשתו, הגב' בלה פאר, נציג חברת טויוטה, מר אוליברו, ומר אמיתי מרום, שמאי רכב. מטעם הנתבעת העידו החוקר, מר שלומי רייזמן, והמומחה מר שאולי יעקובי. 4. אקדים ואומר. לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות, מאחר והתובע לא הוכיח את קיומו של מקרה הביטוח כנטען על ידו. וזה פירוט הדברים. עיקר המחלוקת 5. לאור טענות התובע בסיכומיו, ראוי להדגיש. התובע טוען שהרכב נגנב. הנתבעת טוענת שטענות התובע לגבי נסיבות גניבת הרכב אינן נכונות, ושאירוע הגניבה, ככל שהיה כזה, לא אירע כנטען על ידי התובע, או לכל הפחות, שהתובע, שעליו הנטל להוכיח את קיומו, כשל בהוכחתו. 6. וזה הרקע לחשדה של הנתבעת. לאחר שהתובע הודיע לנתבעת על גניבת הרכב, היא שלחה חוקר. החוקר ביקש מהתובע להציג לו את מפתחות הרכב שבידו, והתובע הביא שני סטים של מפתחות. החוקר הביט במפתחות, והודיע לתובע בו במקום, ששני הסטים אינם תואמים, ולא יתכן ששניהם שייכים לאותו הרכב. התובע עמד על טענתו כי אלו שני הסטים בהם נעשה שימוש, ומכאן החל להתעורר חשדה של הנתבעת (וראה עדות החוקר בעמ' 100 שורות 27 - 28 לפרוטוקול, לפיה החשד התעורר בשל השוני בין המפתחות). 7. הנתבעת אינה טוענת שהיא יודעת מה אירע. עובדות אלו, מטבע הדברים, מצויות בידיעת התובע (המבוטח), והנתבעת כמבטחת, נמצאת לעניין זה בנחיתות מידע. עם זאת, לטענת הנתבעת הוכח שהתובע אינו אומר אמת, ועל כן אין לקבל את טענותיו לעניין הגניבה. במילים אחרות, טענת הנתבעת אינה לקיומם של חריגים לכיסוי הביטוחי או לגרימת מקרה הביטוח במתכוון. הטענה היא שהתובע אינו אומר אמת באשר לנסיבות האירוע, ועל כן לא הוכיח את קיומו של מקרה הביטוח. נטל ההוכחה 8. הכלל הוא ש"המוציא מחברו עליו הראייה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף מ"ו עמוד א). על כן, כל עוד הנתבע אינו מודה בעובדות הנטענות בכתב התביעה, על התובע הנטל להוכיח את מכלול העובדות המבססות את עילת התביעה. בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח, על המבוטח מוטל נטל השכנוע להוכיח, על פי מאזן ההסתברויות, את קרות מקרה הביטוח המכוסה בפוליסה. ומשהוכיח התובע את קיומו של מקרה הביטוח כאמור, על המבטחת הנטל להוכיח קיומו של חריג לפוליסה המשחרר מאחריות (ראה למשל רע"א 143/98 דיב נ. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ; ע"א 391/89 וייסנר נ. אריה חברה לביטוח בע"מ). הוא הדבר כאשר חברת הביטוח טוענת שהמבוטח מעורב במקרה הביטוח, כגון גרימה במתכוון של מקרה הביטוח, ביום או מרמה, שגם אז עליה הנטל להוכיח טענותיה (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. שלום גרשום הובלות בע"מ (להלן: "פרשת המגן")). בענייננו, טענת התובע (המבוטח) היא שהמקרה הביטוחי שאירע הוא גניבה. לעניין אירוע ביטוחי מסוג זה, נחלקו בעבר הדעות באשר לאלמנטים שעל התובע להוכיחם לשם עמידה בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו (ראה סקירת הדעות השונות על ידי כב' השופטת ארבל בפרשת המגן הנ"ל). חילוקי דעות אלו הוכרעו בפרשת המגן, ונקבע שבמסגרת הוכחת מעשה הגניבה על המבוטח להוכיח, במאזן ההסתברויות, את היסוד החיובי, היינו את התרחשות אירוע הגניבה, אך הוא אינו נושא בנטל להוכיח גם את היסוד השלילי, שהמעשה נעשה שלא בידו ושלא בהסכמתו. בכך נתקבלה עמדת כב' הנשיא שמגר בעניין רוני סיני (ע"א 1845/90 רוני סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ; וראה לאחרונה ע"א 8349/09 גרטלר נ. M.H.WHEELER חתם לויד'ס). לאור האמור, על התובע הנטל להוכיח, במאזן ההסתברויות, שהרכב נגנב. במסגרת זו עליו להוכיח את מעשה הגניבה, אך הוא אינו נדרש גם להוכיח שמעשה הגניבה אירע ללא מעורבותו ושלא בהסכמתו. מכאן לבחינת עדויות הצדדים. העובדות 9. התובע רכש מהנתבעת פוליסה לביטוח מקיף לרכב מסוג טויוטה שנת ייצור 2001 (להלן: "הרכב"), שתחולתה מיום 01.10.08 עד יום 30.09.09 בחצות (להלן: "הפוליסה"; נספח 1 לתצהיר התובע, ת/4). לטענת התובע בתאריך 30.04.09 בסביבות השעה 20:30 בלילה, החנתה אשתו את הרכב בחנייה המיועדת לתושבי הבניין בו הוא התגורר, בית מס' 12 ברחוב גבעת חיים נתניה (להלן: "הבית"). למחרת בבוקר גילו התובע ואשתו שהרכב איננו, והבינו שבמהלך הלילה נגנב הרכב. התובע נגש מיידית לתחנת המשטרה ובהמשך היום הגיש תלונה על גניבת הרכב (נספח 2 לתצהיר התובע). אותו הבוקר, יום שישי היה, וסוכנות הביטוח ניצנה, באמצעותה נרכש הביטוח, היתה סגורה. לפיכך התובע המתין ליום ראשון, ואז מסר הודעה על הגניבה לסוכנות הביטוח (תצהיר התובע, ת/4; תצהיר אשת התובע, ת/3). חברת הביטוח מינתה את החוקר שלומי רייזמן, לחקור את המקרה. החוקר נפגש עם התובע ועם אשתו, שמע מהם פרטים לגבי האירוע, וקיבל מהם את מפתחות הרכב שבידם, והם שני סטים של מפתחות הכוללים כל אחד שלט רחוק ומפתח, בסט אחד מפתח עם ראש שחור ובשני מפתח עם ראש אפור. החוקר היפנה את תשומת ליבו של התובע לכך שהמפתחות אינם זהים ולא יתכן ששני הסטים שייכים לאותו הרכב, אך התובע טען, וחזר וטען, שבשני סטים אלו נעשה שימוש, הוא עצמו עשה שימוש בסט בו מפתח עם ראש אפור, ואשתו השתמשה בסט האחר (סעיף 22 לתצהיר התובע; סעיף 5 לתצהיר החוקר, נ/2, דו"ח חוקר, נ/3). בהמשך, ועל מנת לבחון את טענות התובע פנו החוקר והתובע למוסך טויוטה בנתניה. במוסך הונפק עבורם העתק מחשבונית מתאריך 25.11.05 בגין שיכפול שלט הרכב וקידודו, ת/6, והם הופנו למר טארק, מנהל מחלקת החשמל והדיאגנוסטיקה במוסך, לשם בחינת המפתחות. מר טארק בחן את המפתחות, והודיע שמדובר בשני מפתחות שונים, כאשר המפתח עם הראש השחור תואם לרכב מדגם הרכב נשוא התביעה, ואילו המפתח עם הראש האפור שייך לדגם אחר (סעיף 10 לתצהיר החוקר; עדות התובע בעמ' 57 שורות 1 - 10 לפרוטוקול). לאחר מכן, ולבקשת התובע, פנו התובע והחוקר גם למנעולן, קובי מנעולים מנתניה (סעיף 20 לתצהיר החוקר; עדות התובע בעמ' 57 שורות 12 - 20). החוקר טוען שגם המנעולן אישר שהמפתחות אינם תואמים (סעיף 20 לתצהיר החוקר), והתובע טוען שהבדיקה לא התאפשרה (סעיף 24 לתצהירו; עמ' 57 שורות 17 - 20). לאור ממצאי דו"ח החקירה, הגיעה הנתבעת למסקנה שהתובע מסר פרטים כוזבים לעניין אירוע הגניבה, ודחתה את התביעה (המפתחות שנמסרו לחוקר הוגשו וסומנו מ/1, מ/2; וראה פרוטוקול הדיון מיום 04.07.10, עמ' 2 שורה 26, שם מאשר התובע שאלו המפתחות). יש להוסיף עוד שתי עובדות. לדברי התובע הרכב נרכש על ידו בסביבות שנת 2004, מאדם בשם אלברט גזל שרכש את הרכב ישירות מהיבואן. בעת רכישת הרכב מסר לו גזל שני סטים של מפתחות, כאשר בכל סט יש שלט ומפתח עם ראש שחור, ובנוסף נמסר לו מפתח נוסף עם ראש אפור, ללא שלט, אשר באמצעותו ניתן להתניע את הרכב, אך לא ניתן לפתוח את תא המטען. לפני מספר שנים אבד זוג מפתחות שכלל שלט ומפתח עם ראש שחור, והתובע שכפל שלט נוסף לרכב, כך שנותרו בידיו שני סטים, בכל סט שלט ומפתח, אחד עם ראש שחור והאחר עם ראש אפור. עוד יש להוסיף שמספר חודשים קודם לאירוע, ניסו התובע ואשתו למכור את הרכב, אך ללא הצלחה. העדויות 10. התובע ואשתו העידו, ובעיקרם של דברים, חזרו על העובדות האמורות. גם החוקר מטעם חברת הביטוח חזר על האמור. התובע העיד מטעמו עד נוסף, בעל סוכנות טויוטה בנתניה, מר אוליברו, שהגיש את המסמך ת/5. לפי האמור במסמך זה הסוכנות מוסרת את הרכב לקונה עם 3 מפתחות, 2 מפתחות ברמה מוחלטת, ומפתח נוסף הוא מפתח מוסך, המאפשר את הנעת הרכב, אך אינו מאפשר את פתיחת תא המטען. התובע ביקש להסיק מעדות זו שטענותיו לעניין המפתחות שנמסרו לו נכונות. אלא שהמסמך האמור אינו רלוונטי, והוא מתייחס רק למפתחות שנמסרו לקונה הראשון, אך אין בו כל התייחסות לקונים המשניים. ממילא אין במסמך זה כדי להעיד על מספר וסוג המפתחות שנמסרו לתובע ממוכר הרכב (עמ' 83 שורות 9 - 22 לפרוטוקול). 11. כל אחד מהצדדים הגיש גם חוות דעת מומחה לעניין תאימות מפתחות הרכב. ראשונה הגישה הנתבעת את חוות דעתו של המומחה מר שאולי יעקובי (נ/1; מר יעקובי העיד רק לאחר מומחה התובע). מר יעקובי בדק את המפתחות בדיקה וויזואלית, ובנוסף ביצע בדיקה אצל מנעולן מומחה. לפי האמור בחוות הדעת, פרופיל המפתחות של שני המפתחות שונה מהותית: המפתח השחור הוא בעל פרופיל גלם צר עם גב מוליך מרכזי, ואילו המפתח האפור הוא בעל פרופיל גלם רחב, עם תעלת מוליך מרכזית. כתוצאה מכך שני המפתחות אינם יכולים להיכנס לאותו צילינדר והם אינם יכולים לפתוח את אותו צילינדר. בנוסף לכך יעקובי מצא שכל אחד מהמפתחות מכיל שבב לנטרול שולל תנועה מקורי (אימובילייזר). מפתח עם שבב כזה ניתן לשכפול רק אצל מנעולן מומחה או אצל מוסך מורשה, ולפיכך, ומאחר והמפתחות אינם תואמים, הם לא שוכפלו על ידי בעל מקצוע. בחקירתו הנגדית העיד המומחה שבשל השוני האמור בעובי הפרופיל של שני המפתחות אין שום אפשרות ששניהם הצליחו להניע את אותו הרכב. בתגובה לחוות דעתו של מר יעקובי, הגיש התובע חוות דעת נגדית של השמאי, מר אמיתי מרום, ת/1. השמאי קיבל לבדיקה את שני הסטים של המפתחות ובדק את שני השלטים. לפי האמור בחוות הדעת, במבט חיצוני ניתן לראות ששני השלטים זהים, ושניהם מדגם בוש של טויוטה. לשם פתיחת דלתות הרכב יש צורך בשלט, ופתיחת הדלתות ללא שלט תפעיל את האזעקה. אם המפתחות עצמם אינם זהים, ניתן לפתוח את הרכב רק בעזרת השלט, ועל כן, ומאחר ושני השלטים שפותחים את הרכב נשארו בידי התובע, לא יתכן שהוא מסר אחד משלטי הרכב לגנב. בחקירתו הנגדית העיד השמאי, שהוא לא בחן את מפתחות הרכב, ובדיקתו התייחסה לשלטים בלבד. טענתו כי שני השלטים זהים מבוססת על בדיקה חיצונית של השלטים, אך כדי לדעת אם אמנם שניהם יכולים לפתוח את אותו הרכב, יש לבצע בדיקה מול הרכב, בדיקה שלא נעשתה. בחקירתו הנגדית הודה השמאי שהוא פנה למוסך טויוטה לשם עריכת חוות דעתו, מאחר ולו עצמו אין את הידע הדרוש (עמ' 9 שורות 26- 31; עמ' 15 שורה 23). בנסיבות אלו, בדין טוען ב"כ הנתבעת שלא ניתן להסתמך על חוות הדעת, ומכל מקום, לפי עדות השמאי לא הוכח ששני השלטים יכולים היו לפתוח את אותו הרכב. אך מעבר לכך, וזה עיקר, בתום חקירתו הנגדית אישר גם שמאי התובע ששני המפתחות שהציג התובע אינם יכולים לפתוח את אותו המתנע, כדבריו: "הם לא זהים, כן" (עמ' 10 שורה 12). המסקנה המתבקשת היא שעל שני המומחים מטעם שני הצדדים מוסכם שלפחות אחד מהמפתחות שהתובע הציג לחוקר, לא יכול היה להניע את הרכב הנדון. 12. התובע ואשתו שבו ואומתו במהלך עדותם מול המסקנה האמורה, ולמרות זאת שניהם המשיכו לדבוק בגרסה לפיה שני המפתחות שהוצגו לחוקר שימשו להנעת הרכב שנגנב. 13. המסקנה המתבקשת היא שהתובע ואשתו אינם אומרים אמת בנקודה זו. אכן, לא הובהר מדוע הוצגו שני מפתחות אלו לחוקר, כשם שלא הובהר מה מקור המפתחות והיכן סט המפתחות הנוסף וה"נכון". לא ברור אם הסט הנוסף אבד, נשכח, נגנב, נמסר לאדם אחר, וכיו"ב אפשרויות נוספות. דבר אחד ברור. לא יתכן ששני הסטים של המפתחות יכולים היו להניע את אותו הרכב. מסקנת הדברים 14. מה התוצאה המתבקשת מהמסקנה האמורה? אני סבורה כי יש להסיק שהתובע לא הוכיח, במידה הנדרשת, את קיומו של מקרה הגניבה. התמיהה לעניין המפתחות, אינה תמיהה של מה בכך, אלא היא תמיהה היורדת לשורשם של דברים. על פניו ברור, שאם אחד מהסטים של המפתחות אינו שייך לרכב שנעלם, כי אז סט אחד של מפתחות חסר. ואם סט אחד חסר, וגם לא ניתן כל הסבר לחסרונו, לא ניתן לבסס את הטענה לפיה היעלמות הרכב, היא תוצאה של גניבה. ויודגש. האירוע הביטוחי אינו העלמות הרכב. האירוע הביטוחי הוא גניבת הרכב. על כן, אין די לו לתובע להוכיח שהרכב נעלם, עליו להוכיח, במאזן ההסתברויות, שהרכב נגנב. לאור התמיהה שנותרה בהצגת שני מפתחות שאינם תואמים זה לזה, לא עלה בידי התובע להוכיח במידה הנדרשת, שהיעלמות הרכב, יסודה במעשה גניבה. ובאופן אחר, החלטתו של התובע שלא לגלות את נסיבות חסרונו של אחד מהסטים של המפתחות, פוגעת באמינותו במידה שלא ניתן לקבל את גרסתו. יש להדגיש שלתובע ניתנו הזדמנויות רבות להבהיר את פשר אי תאימות המפתחות. תחילה עת נחקר על ידי החוקר של חברת הביטוח, כאשר החוקר הפנה תשומת ליבו לכך שהמפתחות אינם תואמים (וראה עמ' 101 שורות 1 - 5 לפרוטוקול). בהמשך, לאחר שנדחתה תביעתו על ידי חברת הביטוח, ולבסוף, לכל אורך ההליך בפני. התובע ואשתו מעולם לא נתנו כל הסבר לשוני בין המפתחות, אלא רק שבו וטענו ששני הסטים הניעו את הרכב שנגנב. כאמור, טענה זו היא בלתי אפשרית, ואינה עולה בקנה אחד גם עם עדות המומחה מטעמם. אין מנוס מהמסקנה שהתובע בוחר, במכוון, להסתיר את הנסיבות האמיתיות של היעלמות סט המפתחות הנוסף, ועל כן גם את נסיבות היעלמות הרכב. לאור האמור התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, להוכיח את קרות מקרה הביטוח. 15. טוענת ב"כ התובע שלפי הפסיקה, די לו לתובע לטעון שהרכב נגנב ולהציג עותק תלונתו למשטרה, כדי לעמוד בנטל המוטל עליו. על כן, ומשהציג התובע את התלונה שהגיש, יצא ידי חובתו. בכך מסתמכת ב"כ התובע על דברי הנשיא שמגר בעניין סיני הנ"ל. ואלו דבריו: "כדי לצאת ידי חובתו אין די, כמובן, שהמבוטח יאמר כי אירע מקרה ביטוח, אלא עליו להציג ראיות על כך. כאשר מדובר על נזק כתוצאה ממעשה עבירה, מקובלת, בדרך כלל, הצגת מסמך משטרתי או אף תיק המשטרה כפי שהיה כאן" (ע"א 1845/909 הנ"ל, פסקה 7 לפסק הדין). אינני מקבלת טענה זו. לא רק שדברי הנשיא שמגר מסויגים למקרים של "בדרך כלל", אלא שבפרשת המגן הנ"ל, שהיא מאוחרת יותר, נקבע שיש צורך בראיות טובות יותר. ואלו דברי כב' השופטת ארבל (ע"א 78/04, פסקה 44 לפסק הדין): "אציין, כי גישתי לפיה נטל השכנוע לעניין גרימת המבוטח במתכוון לקרות מקרה הביטוח רובץ על חברת הביטוח, אין משמעה הקלה על המבוטח בנטל המוטל עליו להוכיח את יסודות עילתו, היינו, את האירוע העובדתי המוגדר, הוא היסודות החיוביים של תביעתו. כפי שציין הנשיא שמגר, על המבוטח יהיה להביא ראיות אובייקטיביות התומכות לכאורה בגרסתו. במקרה של ביטוח פריצה או גניבה, יהיה עליו לשכנע את בית המשפט כי הייתה לכאורה גניבה או פריצה (במנותק ממידת מעורבותו בה). הוכחה זו תהא על-ידי הצגת ממצאי החקירה המשטרתית (פרשת סיני, בעמ' 676, 679-680, 683), ומסירת העובדות הידועות למבוטח באשר לקרות הנזק.....סבורה אני כי גם בדרישה מן המבוטח להוכיח את רכיבי האירוע המוגדר יש בכדי להקטין במידת מה את החשש שהביע השופט גולדברג מיתרונו האינפורמטיבי של המבוטח". ואכן, לאור הראיות שהוצגו, סברה כב' השופטת ארבל, שלמרות הגשת אישור על הגשת תלונה במשטרה "לו הייתי צריכה לקבוע ממצא בדבר, הייתי אומרת כי המבוטחת לא עמדה בנטל להוכיח את אירוע הגניבה" (פסקה 49 לפסק הדין; וראה גם פסק הדין בעניין לגאלי ע"א(ת"א) 1072/09 לגאלי נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 16 לפסק הדין). לאור האמור, לאור המסקנה לפיה התובע הציג שני סטים של מפתחות אשר לפחות אחד מהם אינו תואם לרכב שנגנב, ובהיעדר כל הסבר לדבר, לא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח, במאזן ההסתברויות, שהעלמות הרכב היא תוצאת אירוע של גניבה. נסיבות נוספות 16. המסקנה לפיה התובע כשל בהוכחת קיומו של מקרה ביטוח, מושתתת בראש ובראשונה על סוגיית המפתחות כמפורט לעיל. עם זאת אני מוצאת לנכון להזכיר עוד שתי עובדות, שיש בהן כדי להטיל ספק בעדויותיהם של התובע ואשתו, אף שיובהר, כי מסקנתי מבוססת בעיקרה על סוגיית המפתחות כמבואר לעיל. האחת, מתברר שמספר חודשים לפני האירוע ביקש התובע למכור את רכבו, ללא הצלחה. הן התובע והן אשתו נשאלו מדוע החליטו שלא למכור את הרכב. הגב' פאר העידה שאין לדבר כל סיבה מיוחדת והיא שללה כל אפשרות שההחלטה יסודה בשיקולים כלכליים (עמ' 41 שורות 28 - 31). לעומתה העיד התובע שהוא החליט לוותר על מכירת הרכב, בשל שיקולים כלכליים (עמ' 76 שורות 2 - 3). השנייה, בתיאור העובדות והעדויות לעיל, כתבתי שלדברי התובע לאחר שאבד סט מפתחות, הוא פנה למוסך טויוטה ושכפל שלט נוסף. זה המקום לדייק בדברים. לדברי החוקר מטעם חברת הביטוח, בפגישה הראשונה התובע טען שלאחר שסט המפתחות אבד שוכפל סט חדש, היינו שלט ומפתח. כעבור זמן התקשר אליו התובע, ביקש לתקן נקודה זו וטען שהוא טעה וששוכפל רק שלט (ראה דו"ח חוקר, נ/3; סעיף 8 לתצהיר החוקר, נ/2). הן התובע והן אשתו נתבקשו להתייחס לדברים אלו. הגב' פאר אישרה את הדברים, וטענה שלאחר שהחוקר הלך, בעלה (התובע) נזכר ששוכפל רק שלט, ועל כן הוא התקשר אל החוקר, מסר שלא שוכפל מפתח והציע לבדוק זאת בטויוטה (עמ' 36 לפרוטוקול). מאידך התובע הכחיש את הדברים, וטען שהוא מעולם לא מסר לחוקר ששוכפל סט מפתחות, שהחוקר כתב את הדברים על דעת עצמו, או שהוא קרא לזה סט במקום שלט ( (עמ' 72 שורה 16 - עמ' 73 שורה 14; עמ' 74 שורה 1). ואולם, בהמשך העדות, לאחר שהתובע הופנה לכך שאשתו אישרה את הדברים, אישר גם הוא שכך היה, כדבריו: "נכון, נכון, נכון, סליחה, הוא צודק,.... הוא צודק בסיפור שלו. אני טעיתי, נכון" (עמ' 74 שורה 5 - עמ' 75 שורה 18). התוצאה 17. התוצאה היא שלא עלה בידי התובע להוכיח שהרכב נגנב, ועל כן הוא לא הרים את הנטל להוכיח שאירע מקרה ביטוח. לאור האמור התביעה נדחית. התובע יישא בשכ"ט עדי הנתבעת כפי שנפסק, ובשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך של 4,000 ש"ח. רכבגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב