מבוא. 1. בתקופה הרלוונטית לתביעה, היה התובע בעלים של מכונית מסחרית מסוג GMC ואנדורה מר. 15-494-22 (להלן: "הרכב"). הרכב היה מבוטח ע"י הנתבעת בפוליסת ביטוח תקפה. 2. לטענת התובע, ביום 31.1.99 בשעה 03.00 או בסמוך לכך, נגנב הרכב באמצעות מפתחות הרכב אשר נגנבו קודם לכן. באותו יום, הגיש התובע תלונה על הגניבה למשטרת ישראל והודעה לנתבעת. ימים ספורים אחר-כך, נמצא הרכב בואדי באזור מקום מגוריו של התובע בחצור הגלילית. התובע פנה אל הנתבעת בדרישה לשלם לו פיצוי בגין גניבת הרכב על פי פוליסת הביטוח, אך נדחה על ידה. בתשובה לפנייתו אל הנתבעת, טענה הנתבעת במכתבה מיום 11.3.99, כי מדו"ח חקירה ושמאי מטעמה עולה, כי מערכת האזעקה ומנעול מכסה המנוע לא היו תקינים סמוך לאירוע. בנוסף, לא נמצאו סימני פריצה ברכב. מנעול ההגה נמצא תקין ולא שבור. לפיכך, נאמר במכתב, הנתבעת דוחה את התביעה. תכתובת נוספת בין הצדדים, לא הביאה לתוצאות. 3. הנתבעת כופרת בעצם אירוע הגניבה ובחבותה לפצות את התובע, בשל העדר קיומם של אמצעי המיגון הקבועים בפוליסה. 4. הוחלט לדון ולהכריע בשאלת החבות תחילה. הראיות. 5. מתצהירו של התובע ת/1 עולה הגרסה הבאה: ביום 30.1.99 נסע לדירת מגורים בחצור, והחנה את הרכב על הכביש הראשי בסביבות השעה 21.00. אחר כך נכנס לאותה דירה כדי לשחק קלפים עם קבוצה גדולה של אנשים, אשר התאספו בדירה למשחק קלפים לקראת חג הפורים. התובע הניח על הכיסא או על השולחן בדירה את הטלפון הסלולארי שהיה ברשותו ואת מפתחות הרכב. הוא נשאר באותה דירה עד השעה 02.45 למחרת, יצא ממנה עם אדם נוסף בשם אלישע יום-טוב ונוכח לדעת, כי המכונית איננה. הוא נכנס חזרה לדירה, שאל אם מישהו מהנוכחים נטל את המפתחות ונסע כדי לקנות דבר מה, ונענה בשלילה. בשלב זה הבין כי המכונית נגנבה ונסע עם יום-טוב לתחנת המשטרה בראש-פינה כדי למסור דיווח על כך. בדרך ראה מחסום משטרתי ודיווח לשוטרים שהיו במקום על הגניבה. אלה הפנו אותו לתחנת המשטרה. לפני שנסע לשם, התקשר טלפונית לתחנה ומסר על הגניבה לשוטר בשם רמי ברכה. אחר כך נסע לתחנה ומסר תלונה. כעבור מספר ימים, קיבל הודעה מהמשטרה שהרכב נמצא בואדי בין צפת לדלתון, הרוס, נטוש וללא הציוד שהיה בתוכו. הוא הגיע למקום. שוטר שמצא את הרכב אמר לו שהאזעקה "מתקתקת" ללא צפירה. כך אמר גם חבלן המשטרה שהוזמן למקום, פתח את הרכב ומסר לתובע את מפתחות הרכב שהיו ב"סוויץ". בענין אמצעי המיגון מצהיר התובע, כי לא היה מחוייב להתקין ברכב נועל מכסה מנוע, אך גם אם היה מחוייב, נוכח התדרדרות הרכב לואדי, יתכן שלא היה תקין. 6. לתצהיר ת/1 צירף התובע את פוליסת הביטוח (נספח א'), הודעה לנתבעת על הגניבה (נספח ב'), אישור משטרת ישראל על הגשת תלונה (נספח ג'), תשובת הנתבעת מיום 11.3.99 (נספח ד'), מכתב בא-כוחו לנתבעת מיום 4.4.99 (נספח ה'), תשובת הנתבעת מיום 25.4.99 (נספח ו'), פוליסת ביטוח כלים (נספח ז'), טופס הפנייה של הנתבעת להתקנת מיגון ואישור המתקין מיום 26.5.98 (נספח ח') והודעה על תביעת רכוש מיום 2.2.99 (נספח ט'). 7. בעדותו בבית המשפט סיפר התובע, כי בתקופה של חודש לפני חג הפורים, נפגשים אנשים בבית ומשחקים קלפים. המשתתפים, והוא בכללם, מהמרים בסדרי גודל של 500 ₪ עד 1,000 ₪. לא היו לו מעולם חובות מהימורים. את האזעקה הפעיל בשעה שהחנה את הרכב. בצרור שהניח על השולחן בדירה, היה שלט להפעלת האזעקה. את המפתחות קיבל מבלש משטרתי אשר הוזמן למקום עם חבלן, כדי לוודא שהרכב אינו ממולכד. המפתחות היו ב"סוויץ", כך נאמר לו על-ידי החבלן. היו לו שני סטים של מפתחות עם שני שלטים. האזעקה היתה תקינה בעת האירוע. הרכב נמצא לאחר שאישה התקשרה אליו לפי מספר הטלפון שהיה כתוב על הרכב. הוא הזמין גרר כדי לחלץ את הרכב. הרכב נמצא בואדי בין צפת לכרם בן זמרה, כאשר הוא "זרוק על הפנים". הרכב לא עמד למכירה לפני האירוע, התובע ביצע בו תיקונים ימים ספורים לפני שנגנב, בעלות שמעל 3,000 ₪. 8. רס"ב רמי ברכה העיד, כי ביום 31.1.99 שימש כראש משמרת סיור. התובע התקשר לתחנה ממחסום משטרתי בכניסה לחצור, ומסר על גניבת רכבו. לדברי התובע, היה בבית מסויים ושיחק קלפים. המפתחות היו על השולחן ונעלמו משם וכן נעלם הרכב. רמי הנחה אותו להגיע לתחנה כדי למסור עדות, וכך עשה. מספר ימים אחר כך, קיבל הודעה שהרכב נמצא זרוק בתוך הואדי. רמי יצא למקום, הרכב היה בתוך הואדי, ארבעת הפנסים הבהבו וניתן היה לשמוע את "הטיק" שלהם. הוא הודיע לתובע שהרכב נמצא, הוזמן גרר והרכב נלקח מהמקום. 9. השמאי יגל ערך חוות-דעת מטעם הנתבעת (נ/1), לפיה הרכב נמצא ניזוק בכל חלקי המרכב. בעיקר נפגעו חלקיו הקדמיים: פגוש קדמי, ראי קדמי, פנס ראשי, פנס איתות לחזית, פנס איתות לכנף, פנס קדמי-ימני, מכסה מנוע, מסגרות לגריל, פנס איתות וכנף קדמית-שמאלית, דלת קדמית-שמאלית, כיסוי צופר הגה, פגוש אחורי, מציג קדמי-שמאלי + אופן. הרכב הוכרז כ"אובדן כללי". בסעיף ההערות נאמר, כי היתה קיימת ברכב מערכת אזעקה, גלאי נפח, אמובילייזר ומנוף אלקטרוני מכני. לא נמצאו סימני פריצה, לרבות שבירת מנעול ההגה. לחוות הדעת צורפו תמונות של הרכב ועליו מוטבע שמו של התובע ומספרי טלפון. בעדותו בבית המשפט אמר, כי ערך בדיקה אחת של הרכב ביום 2.2.99 וראה ברכב מערכת אזעקה, אך לא בדק פיזית אם היא תקינה. גם את תקינות יתר אמצעי המיגון לא בדק (ע.6 לפרוטוקול). בתשובה לשאלה העיד, כי יתכן שאמצעי המיגון ייפגעו בהתדרדרות הרכב לואדי. אם נפגעו פיזית, הם לא יעבדו. 10. הנתבעת הגישה שני דו"חות חקירה המופנים לשתי מחלקות אצל הנתבעת (נ/2). בהסכמת הצדדים, הוגשו כעדויות הזמה התמלילים של ההקלטות שביצע החוקר (ת/2). מדובר ב-5 תמלילים של שיחות שקיים עם הנחקרים והוקלטו על ידו (הודעת ב"כ הנתבעת מיום 9.1.05): א.שיחה עם דוד אבוטבול, דודו של התובע (תמליל מס' 1). ב.שיחה עם מרדכי אבוטבול, אביו של התובע (תמליל מס' 2). ג. שיחה עם הגורר יוסי מ"גרר המפרץ" (תמליל מס' 3. עפ"י תוכן התמליל הוא מתייחס לשיחה של החוקר עם "גרר מטרו" - ב.ס). ד.שתי שיחות עם התובע (תמלילים מס' 4, 5). עפ"י הדו"ח, הרכב נמצא באזור "עמוקה" ליד צפת בעומק של 120 מטר לערך. ביחס לתובע נאמר, כי מזה כ-8 חודשים הוא עובד כעצמאי ומשתכר כ-7,000 ₪. התובע מהמר במשחקי בקלפים. לחובתו תיק פלילי במשטרה בגין מעורבות בפריצה. החוקר התרשם מרמת חיים ממוצעת. בענין הרכב נאמר, כי לפי דברי התובע שילם תמורתו 2,500 ₪, ומסר רכב מסוג מיצובישי בשווי 26,000 ₪. לדבריו, רכש את הרכב לאחר שבדק את תקינותו במוסך. טיפול 10,000 ק"מ אחרון בוצע בתאריך 5.11.98, ושולם תמורתו 1,270 ₪. מחקירה במוסך עלה, כי הרכב היה במצב מכני חיצוני תקין לחלוטין, וכל אשר נדרש היה טיפול, אשר בוצע. שמעון מהמוסך מסר לחוקר, כי הרכב לא עמד למכירה עובר לגניבה. מד האוץ עובר לגניבה עמד על 200,000 ק"מ. לא נראה כי הוחלף בו מנוע. החוקר קובע בדו"ח, כי פוליסת הביטוח מתנה הכיסוי הביטוחי, בקיומה של מערכת אזעקה המגינה על כל הפתחים, מצויידת לפחות בשני גלאים ובאמובילייזר המבצע ניתוק בשני מוקדים, הצתה ודלת. התובע מסר בחקירתו, כי מיד לאחר שרכש את הרכב, התקין בו מערכת אזעקה ונועל מכסה מנוע אלקטרו-מכני. בנוסף, הותקן אמובילייזר. עפ"י אישור המיגון החתום ע"י "אביזרי רכב הגליל", קיים ברכב אמובילייזר בעל שני ניתוקי מנוע. החוקר מציין בדו"ח, כי חקר את יגאל מ"אביזרי הגליל" וממנו נודע לו, כי התובע הגיע אליו לקבלת אישור מיגון לרכב, הוא בדק את מערכת המיגון אשר לא היתה תקינה ותיקן את נועל מכסה המנוע. מערכת האזעקה תוקנה גם היא. יגאל אישר, כי התקין ברכב אמובילייזר, אך ככל הידוע לו, לאחר שהורכב, פורק מהרכב מאוחר יותר, ע"י "רדיו חצור". עוד אמר, כי הרכב היה במצב מכני חיצוני "גרוע לגמרי". החוקר קובע כי מדברי יגאל עלה, כי בפועל ברכב המבוטח לא היה קיים אמובילייזר בעת הגניבה, מערכת האזעקה לא היתה תקינה והרכב הועמד למכירה עובר לגניבה. מהדו"ח עולה, כי נסיבות גניבת הרכב כפי שתוארו ע"י התובע בפני החוקר, תואמות את התיאור שמסר בעדותו. חבר בשם יום-טוב אלישע סיפר לתובע, כי ראה את הרכב בשעה 00.30, בדרכו לאותה דירה בה שיחק קלפים. עוד עולה, כי התובע אמר לחוקר, כי האנשים שהיו באותה דירה, סרבו להעיד אודות מקרה גניבת הרכב, כך גם חברו יום-טוב, אשר ביקש ממנו לא למסור את פרטיו לשום גורם. אביו של התובע אישר בפני החוקר, כי הרכב היה תקין עובר לגניבה. לדבריו, הרכב לא הוצע למכירה ולא היתה כל כוונה למכור אותו. מצבו היה מעולה. רואה החשבון מר גיגי, אמר לחוקר, כי עסקו של התובע יציב ומניב רווחים. דובי מ"גרר מטרו" חילץ את הרכב מתוך הואדי. הוא אישר, כי קיבל מהתובע את מפתחות הרכב כדי לנסות באמצעותם לסובב את ההגה, אך לא הצליח להניע את הרכב. בעזרת המפתח הצליח לפתוח את מנעול ההגה. לפי מיטב הבנתו, הרכב נדחף לואדי מהשביל הנמצא מעליו. בוצעה חקירה ב"גרר המפרץ" לשם הובא הרכב ממנה עלה, כי צרור המפתחות של הרכב היה ללא שלט, ובכל זאת ניתן היה להניע את הרכב. מספר ימים קודם לכן, הרכב הונע בעזרת מצבר נוסף. מפתח השירות לאזעקה, אשר נמצא בצרור, לא תאם את מערכת האזעקה ברכב. מכסה המנוע נפתח, על אף שהמצבר היה גמור, ובשלב זה נועל מכסה המנוע היה אמור למנוע את פתיחתו. המבוטח טען, כי לרכב נעילה מרכזית וחלונות חשמל, אך מבדיקת הרכב עלה, כי מנגנונים אלה אינם תקינים, וברכב לא היו חלונות חשמל ונעילה מרכזית. החוקר קובע, כי נמצאו סתירות מהותיות אשר יש בהן כדי להחשיד את התובע במעורבות ישירה או עקיפה בהעלמת הרכב ובהגשת תביעה כוזבת. הסתירות עליהן מצביע החוקר, הינן כדלקמן: א.התובע מסר כי הרכב נקנה מסוחר רכב לאחר שעבר בדיקה במוסך ואילו אביו מסר, כי הרכב לא נבדק במוסך אלא הוא עצמו בדק אותו. ב.עיון ברשיון הרכב מעלה, כי העברת הבעלות על שם התובע בוצעה כחצי שנה לאחר רכישתו ובסמוך לגניבתו. ג. בדיקת השמאי מוכיחה, כי לא היו סימני פריצה ומנעול ההגה נמצא תקין ולא שבור. בבדיקה נמצא, כי מערכת האזעקה אינה תקינה ומנעול מכסה המנוע אינו תקין. קיים אמובילייזר. התובע מסר בחקירתו, כי ברכב היתה מותקנת מערכת מיגון תקינה, כולל אמובילייזר, אזעקה ונועל מכסה מנוע אלקטרו-מכני. מאידך, מחקירתו של יגאל עלה, כי האמובילייזר פורק מהרכב ע"י "רדיו חצור" ומערכת האזעקה כלל לא היתה תקינה עובר לגניבה. החוקר קובע עוד, כי לרכב התובע אין ביקוש בשוק המכוניות המשומשות ולא נמצאו סימני פריצה ברכב. מעדותם של השמאי והגרריסט עלה, כי מנעול ההגה נמצא תקין ולא שבור ויש בכך כדי להוכיח, לכאורה, שהרכב לא נפרץ לפני שנגנב. החקירה העלתה עוד, כי מצבו הכלכלי והכספי של התובע יציב, והוא מהמר בקלפים. ממקורבי התובע עלה, כי הרכב לא הוצע למכירה עובר לגניבה, ומנגד מחקירת יגאל מ"אביזרי הגליל" עלה, כי התובע התכוון למכור את רכבו ואף הציעו למכירה. גרסת התובע בענין נסיבות הגניבה, מחשידה במעורבות בהעלמת הרכב ובניסיון ביום הגניבה. הדו"ח השני, זהה ברובו לדו"ח הראשון. הוא מתייחס לגניבת הציוד ברכב, אשר היה מבוטח בפוליסת "סחורה בהעברה". התובע מסר לחוקר רשימת ציוד, אשר לטענתו היה ברכב, וכן הצעת מחיר לאותם פריטים ביחס לשווי הרכוש. התובע מסר לחוקר, כי הציוד אוחסן דרך קבע בתוך הרכב, אשר שימש גם כמחסן נייד. גם בדו"ח זה קובע החוקר כי התביעה מהולה ביסודות שליליים שיש בהם כדי להחשיד את התובע במעורבותו בביום הגניבה, הן לגבי גניבת הרכב והן לגבי הציוד שהיה בו, לכאורה, בעת הגניבה. 11. בחקירתו בבית המשפט העיד החוקר, כי כל השיחות שערך עם הנחקרים הוקלטו. בתשובה לשאלה, מה לא היה תקין באמצעי המיגון השיב, כי הגיע לרכב במגרש באזור המפרץ, ובעזרת מפתח שהיה בלי שלט, הניע את הרכב. מערכת האזעקה לא פעלה. אח"כ, פתח את מכסה המנוע וניסה להכניס את מפתח השירות שהיה בצרור למערכת האזעקה, והוא לא תאם את המערכת. החוקר אישר כי הרכב היה במצב מכני תקין. דיון. 12. אירוע הגניבה. התובע מסר גרסה סבירה והגיונית, אשר לא נסתרה בחקירתו הנגדית או בראיות שהובאו ע"י הנתבעת, והיתה אמינה עלי. הקושי המתעורר במקרה זה הינו בכך, שעדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, ואיש מהנוכחים באותו מפגש חברתי, בו נכחו מספר רב של אנשים, לרבות אלישע יום-טוב, לא העידו על הנסיבות אשר תוארו ע"י התובע. לכאורה, יכל היה להעיד את יום טוב בתמיכה לעדותו, והוא נמנע מכך מבלי למסור כל הסבר. ואולם, מעיון בתמליל השיחה בין החוקר לתובע (ע.42 ל-ת/2) עולה, כי התובע אמר לחוקר בין היתר, "... רק הבחור הזה שאמר שהוא ראה אותו ב-12.30 (הכוונה ככל הנראה ליום-טוב - ב.ס.), אבל הוא פעם אחת הסתבך עם... ולא רוצה להעיד. הוא פעם הפריד באיזה מכות, וחייבו אותו לבוא להעיד, וזה, וקיבל קנס... לא במשטרה הוא לא רצה כי הוא אמר לעצמו פעם עשו לי את זה, אני אמרתי לכם רוצים לרשום תרשמו, אתם לא רוצים אל תרשמו אני לא מכיר, יעני, אני מכיר אותו אבל הוא לא חבר שלי שלום שלום ברחוב, אני לא חבר שלו ולא כלום." ובמקום אחר: "... אני לא יודע אם הוא ירצה... המשטרה רצו לקחת ממנו עדות, הוא לא רצה..." בדבריו אלה של התובע לחוקר, יש משום הסבר מניח את הדעת להימנעותו מלהעיד את יום-טוב. ניתן גם להניח, כי יתר המשתתפים באותם משחקי קלפים לא ששו לחשוף את עצמם וע"י כך להפוך לחשודים, שהרי נטען כי מפתחות הרכב נגנבו מתוך הדירה בה שהו אותם אנשים. מעיון בתמלילי השיחות שניהל החוקר עם התובע עולה גם, כי הגרסה שמסר לחוקר תואמת את גרסתו בעדותו, הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית, ויש בכך כדי לתמוך בעדותו. 13. החוקר קובע, כי קיים חשד בדבר מעורבות התובע בהעלמת הרכב ובהגשת תביעה כוזבת. מסקנה זו מבוססת על מספר סתירות, עליהן הצביע כדלקמן: התובע מסר שהרכב נקנה מסוחר לאחר שעבר בדיקה במוסך, ואילו אביו אמר, כי הרכב לא נבדק במוסך, אלא הוא עצמו בדק אותו. המדובר בסתירה שאינה מהותית, שהרי לא מן הנמנע שהרכב נבדק ע"י אביו של התובע ובנוסף הובא לבדיקה ע"י התובע במוסך. התובע לא נחקר בענין זה ולא ניתנה לו ההזדמנות ליישב סתירה זו. מכל מקום, אין בה, כדי לערער את מהימנות גרסת התובע לענין הגניבה. החוקר קובע עוד, כי העברת הבעלות ע"ש התובע בוצעה כחצי שנה לאחר רכישתו ובסמוך לגניבתו. מנגד הוכח, כי הרכב עבר טיפול ימים ספורים לפני שנגנב, וקשה להניח, שאדם המתכנן את העלמת רכבו, ישקיע בו כמה אלפי שקלים, בסמוך למועד האירוע. עפ"י תמליל השיחה ת/2, התובע אף החליף 4 צמיגים לרכב זמן קצר לפני הגניבה (ע.32, ת/2) החוקר קובע בנוסף, כי בדיקת השמאי מוכיחה, כי לא היו סימני פריצה, ומנעול ההגה נמצא תקין ולא שבור. מובן מאליו, כי אם הרכב נגנב יחד עם מפתחות הרכב, לא יהיו בו סימני פריצה ולא יהיה כל צורך בפריצת מנעול ההגה. לפיכך, אין בעובדה זה כדי לעורר ספק בגרסת התובע. בניגוד לעדותו של החוקר בבית המשפט, לפיה כל השיחות שניהל עם הנחקרים הוקלטו, לא הוצג תמליל השיחה שניהל התובע עם יגאל מ"אביזרי הגליל", אשר לפי עדות החוקר אמר, כי הרכב הועמד למכירה ומצבו המכני החיצוני היה גרוע. כמו כן, לא הוצג תמליל השיחה עם "גרר המפרץ". התובע, אביו ודודו דוד אבוטבול אמרו לחוקר (עפ"י התמלילים נ/2), כי הרכב היה במצב מצויין, כי לא הועמד למכירה ולא היתה כל כוונה למכור את הרכב. כך מסר לחוקר גם שמעון מהמוסך אשר ביצע טיפול ברכב עובר למועד גניבתו. אין ספק, כי אי הצגת תמליל השיחה עם יגאל מקטין במידה רבה את המשקל שיש ליתן לעדותו של החוקר ביחס למה שנאמר לו ע"י יגאל. בנוסף, מדובר בעדות מפי השמועה, ולפיכך אינה קבילה לתוכן אימרה זו של יגאל, אף אם הייתי מקבלת את גרסת החוקר, לפיה דברים אלה נמסרו לו ע"י יגאל. לפיכך, איני מוצאת לנכון לקבוע, כי הרכב היה במצב מכני גרוע והועמד למכירה לפני גניבתו, ומעדיפה את גרסתם של התובע ושל אביו, לפיה הרכב היה במצב תקין ולא היתה כל כוונה למוכרו. גם החוקר מוסר בעדותו, כי הוכח שהרכב היה במצב מכני תקין. 14. לא מצאתי כל מניע מצד התובע לביים את גניבת הרכב. הרכב שימש אותו לעבודתו כשרברב, הוא נרכש זמן קצר יחסית לפני מועד הגניבה, היה במצב מכני טוב ולא הועמד למכירה. בנוסף הוכח, כי מצבו הכלכלי של התובע היה סביר, לא הוכח כי היו לתובע חובות מעיקים כלשהם, ולא הוכח כי היה מכור להימורים. לא נסתרה עדותו, לפיה שיחק קלפים כנהוג לפני חג הפורים, והימר על סכומים שאינם עולים על 1,000 ₪. לפיכך, אף שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, משלא נסתרה גרסתו של התובע בדבר נסיבות הגניבה, ובהעדר הוכחה בדבר מניע אפשרי של התובע להעלים את רכבו, אני קובעת, כי הרכב נגנב בנסיבות כפי שתוארו על ידו, ולא הוכח כי היתה לו כל נגיעה במישרין או בעקיפין לגניבת הרכב או להעלמתו. 15. אמצעי המיגון. הנתבעת טוענת בנוסף, כי אין להטיל עליה החבות לפצות את התובע בהעדר אמצעי מיגון, כמתחייב מפוליסת הביטוח. 16. מחוות דעתו של השמאי יגל (נ/1) עולה, כי יומיים אחרי הגניבה בדק את הרכב ומצא בו מיגון הכולל מערכת אזעקה, גלאי נפח, אמובילייזר ומנוף אלקטרוני- מכני. די בכך כדי לשלול את טענת הנתבעת, לפיה לא היו ברכב אמצעי המיגון אשר נדרשו עפ"י הפוליסה, לרבות ממצאי החוקר לפיהם לא היה ברכב אמובילייזר בעת האירוע. באשר לתקינותם של אמצעי המיגון, בעדותו אמר השמאי, כי לא בדק את תקינות אמצעי המיגון. הרכב הוכרז כ"אובדן כללי", ועל פי חוות הדעת, נפגעו בעיקר חלקיו הקדמיים, אך הוא נמצא ניזוק בכל חלקי המרכב. כזכור העיד, כי לא מן הנמנע שאמצעי המיגון ייפגעו בשל התדרדרות הרכב לואדי והוסיף, כי אם נפגעו פיזית, הם לא יעבדו. בהקשר זה מן הראוי לציין, כי הרכב התדרדר לואדי לעומק של כ-120 מ'(!). עובדה זו, יש בה כדי לתת משקל מכריע לעדותו של השמאי על כך, שאמצעי המיגון יכולים היו להיפגע מעצם הנפילה או ההתדרדרות של הרכב לעומק ניכר זה. מכאן, שלא ניתן להסיק, מאי תקינות אמצעי המיגון לאחר שהרכב נפגע, שאלה לא היו תקינים עובר לגניבה. בנוסף, התובע מסר לחוקר, כי מיד לאחר שרכש את הרכב התקין בו מערכת אזעקה ונועל מכסה מנוע אלקטרו-מכני. על פי אישור המיגון (נספח ח' ל-ת/1), ביום 26.5.98 הותקן ברכב אמובילייזר ותוקן נועל מכסה המנוע. גם יתר אמצעי המיגון כפי שנדרשו ע"י המבטחת נמצאו ברכב עפ"י אישור זה. התובע מסר לחוקר כי הפעיל את האזעקה ברכב עובר לגניבתו, וכך מסר גם בעדותו. 17. גם עדותו של רס"ב רמי ברכה לפיה בעת שהגיע למקום בו נמצא הרכב, ניתן היה לשמוע רעש ("טיק") של ארבעת המהבהבים ברכב, יש בה כדי לתמוך בעדותו של התובע, לפיה אמצעי המיגון היו תקינים עובר לגניבת הרכב, אך ככל הנראה נפגעו כתוצאה מהתדרדרות הרכב לואדי. 18. הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח, כי אין להטיל עליה החובה לפצות את התובע בשל קיומם של חריגים בפוליסה ובכללם, אי קיומם או אי תקינותם או אי הפעלתם של אמצעי מיגון ברכב התובע, עובר לגניבתו. לאור כל האמור מסקנתי הינה, כי הוכח במידה הדרושה כי ארע מקרה הביטוח כמתואר ע"י התובע, ולא הוכח ע"י הנתבעת, כי יש לפטור אותה מחובתה לפצות את התובע, בשל אי תקינות אמצעי המיגון כפי שנקבעו בפוליסה. לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובע על נזקיו כתוצאה מהגניבה. נקבע לקדם משפט בשאלת הנזק ליום 5.7.05 שעה 13.00. רכבגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב