רקע 1 .תביעה לתשלום תגמולי ביטוח מכח פוליסה לביטוח חיים שהונפקה למנוח אלופר רפי ז"ל במסגרת הלוואת משכנתא. 2 .התובעים הינם יורשיו של המנוח עפ"י דין ובהתאם לצו ירושה, התובעת 1 היא אלמנתו והתובעים 2-3 הינם ילדיו הקטינים. התובעת 1 והמנוח נטלו מהנתבעת 6 הלוואת משכנתא והנתבעות 1 ו-5 נתבעות כמי שביטחו את המנוח ואת התובעת 1 בפוליסות לביטוח חיים, לסילוק יתרת ההלוואה הבלתי נפרעת בעת מותה חלילה של התובעת 1 ו/או של המנוח. יתר הנתבעים נתבעים כסוכני ביטוח, נציגים או שליחים, אשר כנטען פעלו בעניינים נשוא התובענה ברשלנות ו/או בניגוד לחובותיהם. 3 .המנוח נפטר ביום 15.9.03, עת נותרה יתרת הלוואה לסילוק בסך של כ-401,139 ₪. תמצית טענות התובעים 4 .תמצית טענות התובעים הינה כדלקמן: הנתבעות 1 ו/או 5 חייבות בתשלום הסכום המבוטח, דהיינו, סילוק יתרת ההלוואה הבלתי נפרעת, מכח התחייבותן עפ"י הפוליסות בהן היה המנוח מבוטח במועד פטירתו. לחילופין, וככל שיימצא כי הנתבעות 1 ו/או 5 אינן חייבות בפירעון כאמור, כי אז זכאים התובעים לקבל מיתר הנתבעים את סכום הביטוח, מחמת התרשלותם בפועלם כסוכני ביטוח ו/או נציגיהן ו/או שלוחיהן של הנתבעות 1 ו/או 5, בהוצאת ו/או ווידוא קיומן של פוליסות ביטוח תקפות, ובכך פעלו גם בניגוד להוראות המנוח ובניגוד אינטרסים, שלא כפי שהיה נוהג סוכן ו/או נציג ו/או שלוח של מבטח סבירים בנסיבות העניין. התובעת 1 לא נפגשה עם מי מהסוכנים לשם ביטול הפוליסות אצל הנתבעת 5, כנטען, לא חתמה על הוראת ביטול, ולא קיבלה פנייה לאישור הביטול הנטען. ביטול הפוליסה וודאי לא היה בידיעת ועל דעת התובעת 1, ושלא בהסכמתה. הנתבעות 6-7 המשיכו לגבות פרמיות ביטוח גם לאחר הביטול הנטען ולהעביר תמורתן לידי הנתבעות 1 ו/או 5. השאלות בעניין עברו הרפואי של המנוח לא הופנו אליו ו/או לא הופנו אל התובעת 1, על אף היותה מבוטחת אף היא עפ"י הפוליסות. התובעת 1 מעולם לא נתנה ולא נתבקשה ליתן תשובות לשאלות כלשהן ואף לא חתמה על ההצעה לביטוח. התובעת 1 לא חתמה על ההצהרות שבהצעה, אין בידיעתה מתי, היכן ובאילו נסיבות מולא טופס ההצעה ונחתם, ועותק ממנו אף לא נמסר לה בסמוך להוצאת פוליסת הביטוח. מכל מקום, ככל שהנתבעת 1 נתבקשה ע"י הנתבעים 2-4 לערוך ביטוח אצלה תוך ביטול הביטוח הקיים אצל מבטחת אחרת, היה עליה להפנות את המנוח לביצוע בדיקות רפואיות מקיפות וממצות, שעה שהמדובר בביטול שלא בהסכמה מפורשת של המנוח ו/או של התובעת 1. אין כל קשר בין מותו של המנוח לבין המחלה ממנה סבל כנטען. אין שחר לטענת הנתבעות בדבר כוונת מרמה ולפיכך אין המבטחות זכאיות לפטור מתשלום התגמולים, כמתחייב מסעיף 43 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן:"חוק חוזה הביטוח" או "החוק"). תמצית טענות הנתבעים 1,2 5 .תמצית טענות הנתבעים 1,2 הינה כדלקמן: למנוח היה עבר רפואי עשיר הקודם לכריתת חוזה הביטוח, אשר לא גולה על ידו בכוונת מרמה, ואשר אילו היה ידוע למבטחת מבעוד מועד, לא היתה כורתת עימו את חוזה הביטוח, גם לא בדמי ביטוח גבוהים יותר. על כן, פטורים הנתבעים מחבותם על פי הפוליסה. מתיקיו הרפואיים של המנוח עולה כי למעלה מ-9 שנים קודם לחתימתו על ההצעה לביטוח אובחן המנוח כחולה במחלת הכבד הפטיטיס C, הופנה לטיפול במרפאות כבד, היה במעקב ועבר טיפולים. חרף האמור, הצהיר המנוח בהצעת הביטוח כי הוא איננו חולה במחלה מן המחלות המפורטות, לרבות מחלות כבד. תמצית טענות הנתבעת 5 6 .תמצית טענות הנתבעת 5 הינה כדלקמן: דין התביעה כנגד הנתבעת 5 - דחיה, מחמת העדר עילה, לאור העובדה כי במועד פטירת המנוח לא היה הוא מבוטח אצלה בביטוח חיים, היות ופוליסות הביטוח שהיו אצל הנתבעת 5 בעבר בוטלו עובר לפטירה, לבקשת המנוח והתובעת 1. דבר ביטול הפוליסות שהיו קיימות אצל הנתבעת 5 נתמך הן בעמדת הנתבע 6, המעיד על ביטול הפוליסות אצל הנתבעת 5 והוצאת פוליסות חדשות אצל הנתבעת 1, והן בעמדת הנתבעת 1 המודה בהגנתה כי הפוליסות שהוצאו אצלה החליפו את קודמותיהן, אשר היו קיימות אצל הנתבעת 5. המנוח נתן תשובות כוזבות לשאלות שהופנו אליו בהצהרת הבריאות והעלים מידע מהותי אודות עברו ומצבו הרפואיים, לרבות מחלת הכבד ממנה סבל, והכל ביודעין ו/או מתוך כוונת מרמה. לו היה בידי הנתבעת 5 המידע האמיתי אודות המנוח, היתה היא מסרבת לבטחו גם בדמי ביטוח מרובים, כפי שהיה עושה כל מבטח סביר. תמצית טענות הנתבעים 6-7 7 .תמצית טענות הנתבעים 6-7 הינה כדלקמן: טענות התובעים לביטול הפוליסה ע"י הנתבעים 6-7 אצל הנתבעת 5 מהווה הרחבת חזית פסולה. לגופו של עניין, אין מקום לחיוב הנתבעים 6-7 בכל מקרה, שכן ככל שבוטלה הפוליסה ע"י הבנק ללא סמכות, ממילא הפוליסה אצל הנתבעת 5 שרירה וקיימת, וככל שהיא בוטלה בסמכות וכדין, לא יכולה לבוא טענה כלפי הבנק. התובעת 1 הסכימה ביודעין לביטול הפוליסה בנתבעת 5, לאור ראיות בדבר חתימתה על מסמכי הביטול, ומכל מקום, לא נדרשה הסכמתה לביטול הפוליסה של המנוח, מאחר ולמנוח ולתובעת 1 היו אצל הנתבעת 5 פוליסות נפרדות. אין כל ספק כי המנוח ביטל את הפוליסה אצל הנתבעת 5, לפי בקשתו ביום 1.12.01, ובהתאם הפסיק הבנק את גביית פרמיות הביטוח החל מחודש פברואר 2002. הנתבעים 6-7 מצטרפים לטענות יתר הנתבעים בעניין הפרת חובת הגילוי ע"י המנוח, כמפורט לעיל. המחלוקת 8 .השאלה העומדת להכרעה בתובענה זו היא, האם חל חיוב על מי מהנתבעים לסלק את יתרת הלוואת המשכנתא הבלתי נפרעת, אשר נטלו המנוח והתובעת 1, עקב מותו של המנוח. לשם הכרעה בשאלה זו יש צורך להכריע בשתי שאלות משנה מרכזיות כדלקמן: האם בוטלה פוליסת הביטוח אצל הנתבעת 5 כדין, באופן שבמועד קרות מקרה הביטוח לא היתה פוליסה זו בתוקף? ככל שהביטול נעשה שלא כדין - האם נושא מי מהנתבעים אחריות לכך במעשה או במחדל? האם לקתה התנהלותו של המנוח, בעת התקשרותו באיזו מן הפוליסות, באי גילוי כמשמעותו בחוק חוזה הביטוח? אם כך הדבר, מהן תוצאות אי הגילוי? הראיות 9 .מטעם התובעים העידה התובעת 1. מטעם הנתבעים 1-2 העידה הגב' עדינה שמיר, מנהלת תביעות ביטוח חיים בנתבעת 1, וכן העיד פרופ' ארדון רובינשטיין בעניין חוות הדעת החיתומית שנערכה על ידו. מטעם הנתבעת 5 העידה הגב' פנינה חלף, מנהלת מחלקת ביטוח חיים בנתבעת 5. מטעם הנתבעים 6-7 העיד מר יהושע גנץ, אחראי ביטוח בבנק הנתבע 6. כן הוגש מטעם הצדדים תיעוד הנוגע למחלוקות נשוא התובענה. דיון ביטול הפוליסה הראשונה- 10 .מצרף הראיות הקיים בעניין זה מצביע באופן ברור כי ביטול הפוליסה אצל הנתבעת 5 נעשה ביוזמת המנוח והתובעת 1 ולפי בקשתם, זאת נוכח רצונם המסתבר להחלפת ההתקשרות עם הנתבעת 5, שהוצעה להם באמצעות הבנק, בהתקשרות וולונטרית עם הנתבעת 1. מניעיהם של המבוטחים להחלפת מבטחת אינם ממין העניין, שכן בין אם הם נובעים משיקולים כלכליים ובין אם המעבר נבע מעבודה שיווקית של הנתבעת 1, הרי אין ממילא מחלוקת בדבר זכותם לפעול כפי שפעלו. כראיה לביטול הפוליסה הוגש מסמך בכתב בו הורה המנוח באופן מפורש ושאינו משתמע לשני פנים, על ביטול הפוליסה והפסקת גביית הפרמיה ע"י הנתבעת 5, לו צורפה הפוליסה החדשה שהונפקה ע"י הנתבעת 1. לא זו אף זו, מלבד חתימותיו של המנוח (כבעל הפוליסה וכמבוטח הראשי), מופיעה גם חתימתה של התובעת 1 על גבי טופס הביטול, כמבוטחת משנית, ולגביהן לא עלתה, ובוודאי שלא הוכחה, טענת זיוף. כל שטוענת התובעת 1 הוא, כי למיטב ידיעתה לא בוטלה הפוליסה אצל הנתבעת 5 ע"י המנוח, ולבד מטענותיה בעלמא כי ביטול הפוליסה לא נעשה על דעתה, לא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענות האמורות. יתר על כן, אף לו היתה מתקבלת טענת התובעת בדבר העדר הסכמתה לביטול פוליסת הביטוח של המנוח, לא היה בכך כדי להעלות או להוריד, שכן בוודאי אין לומר כי נדרשת הסכמתה של התובעת 1 לשם מימוש רצון המנוח בקשר עם הפוליסה המבטחת אותו. לעניין זה, אין נפקא מינה אם עסקינן בפוליסה אישית או קולקטיבית. עדות התובעת בעניין זה (ובכלל), איננה תורמת תרומה של ממש להבהרת התמונה הנטענת על ידה. דומה כי התובעת 1 לא היתה שותפה של ממש בענייני המנוח ולפיכך אין ביכולת עדותה לתמוך במי מטענותיה. כך, טענת התובעת 1 כי שולמו לנתבעת 5 פרמיות גם לאחר מועד ביטול הפוליסה (ועד בכלל) הופרכה כליל, הן באמצעות נספח ד לתצהיר הגב' חלף המאמת את טענת הנתבעים 5, 6 ו-7 כי הפרמיות נגבו רק עד לחודש 2/02, המועד בו הודע לבנק על דבר הביטול, והן בהודאת התובעת 1 בעצמה, בעמ' 14 לפרוט' ש' 10-12: "ש: יש לך אסמכתא כלשהי להראות לנו ששילמתם פרמיות ל"אליהו חברה לביטוח" החל מפברואר 2002 ועד בכלל? ת: לא." אף העובדה ה"מקרית" כי עם מתן הוראת הביטול נכנסה לתוקף פוליסה אחרת, חדשה, מעידה על מטרתו של המנוח, לבצע "החלפת פוליסה בפוליסה", משיקוליו. 11 .הנתבע 6 טען כל העת כי אכן נתקבלה אצלו הודעת ביטול בנוגע לפוליסה אצל הנתבעת 5, וכי בשל הביטול חדל מגביית פרמיות ביטוח החל מחודש 2/02. העד מטעם הנתבעים 6-7, מר גנץ העיד בעדות ברורה כי נעשה ביטול לפי דרישת המבוטח, כפי שנתבקשו, וכי הופסקה גביית הפרמיות. עוד העיד מר גנץ בצדק, כי הביטול נעשה חרף אינטרס כלכלי שהיה לנתבע 6 להותיר את המנוח מבוטח אצלו, כך בא הדבר לידי ביטוי בעמ' 43 לפרוט' משורה 12: "ש. כמה עמלה מקבלת טביט מאליהו חברה לביטוח עבור הפוליסה? ת. אני לא חושב שצריך להתייחס לזה. ב"כ התובעים: אבקש לחייב. אחת מטענותינו היא שיש פה אינטרס כלכלי. ב"כ הנתבעים 6 ו-7, עו"ד בן עמי: לא רלוונטי, לא עלתה כל טענה כזו בכתב התביעה. העד משיב: ת: ההפך, יש לנו אינטרס כלכלי שיישאר ולא ייצא." בהעדר ראיה לסתירת הודעת הביטול, שומה היה על הבנק לבטל את הפוליסה כפי שנתבקש, לחדול מגביית פרמיות - כפי שאכן עשה, במיוחד שעה שמוצגת בפניו פוליסה חדשה בעלת תוכן ביטוחי זהה, ושעה שהיא מוצגת ככזו הבאה להוות תחליף לפוליסה הקודמת. (ר' ס' 4 להודעת הביטול). כל פעולה אחרת מצד הנתבע, המנוגדת להוראה שקיבל מן הלקוח, עלולה להיחשב פעולה בחוסר סמכות, ולכל הפחות ברשלנות. ר' בעניין זה דברי העד גנץ, בעמ' 41 לפרוט' משורה 27: "ש. הביטוח ב"הכי ישיר" נקרא אישי? ת. אני לא יודע איך הוא נקרא. מה שאני כן יודע, שזה ביטוח ליתרת הלוואה ליום הפטירה המשועבדת לבנק, והיא מתאימה לצרכי הבנק, ולפי הוראות בנק ישראל, אם הבנק מקבל פוליסה כזו, הוא חייב להפסיק את הפוליסה שהיתה קודם." (ההדגשה איננה במקור - י.ש.) 12 .לאור כל האמור לעיל, המסקנה מתבקשת היא כי המנוח והתובעת 1 ביטלו את הפוליסה שהונפקה עבורם ע"י הנתבעת 5 עובר למועד קרות מקרה הביטוח, ועשו מעבר לביטוח אצל הנתבעת 1. לפיכך, אין תוקף לפוליסה אצל הנתבעת 5 והתביעה נגדה נדחית. כפועל יוצא מכך, מתבקשת המסקנה כי הנתבעים 6-7 פעלו כראוי עת ביצעו אצלם את הוראת הביטול, ומאחר והמדובר בביטול יזום של המבוטח שלא נותר ללא ביטוח כלל, כי אם עשה בו זמנית לביטול מעבר למבטחת אחרת, לא מצאתי נפקות לטענת התובעים כי איש מהנתבעים 5, 6 ו-7 לא שלח אליהם הודעת ביטול. לאור האמור, התביעה נגד הנתבעים 6-7 נדחית אף היא. אי גילוי- 13. הוראות החיקוק הרלבנטיות לשאלת המשנה השניה בענייננו, מצויות בחוק חוזה הביטוח, ולאור חשיבותן אביאן להלן כפי נוסחן בחוק: חובת גילוי 6 .(א)הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ב)שאלה גורפת הכורכת ענינים שונים, ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה. (ג)הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה. תוצאות אי גילוי 7 .(א)ניתנה לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח. (ב)ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה. (ג)קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1)התשובה ניתנה בכוונת מרמה; (2)מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח. שלילת תרופות 8 .המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה, אלא אם התשובה שלא היתה מלאה וכנה ניתנה בכוונת מרמה: (1)הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה; (2)העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה. סייג לתרופות 43.המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 לאחר שעברו שלוש שנים מכריתת החוזה, זולת אם המבוטח או האדם שחייו בוטחו פעל בכוונת מרמה. 14 .לא יכולה להיות מחלוקת כי הצהרת המנוח בטופס ההצעה לביטוח, עת ניתנה, לא שיקפה את מצבו הרפואי לאשורו. הצהרת המנוח בסעיף 9 להצעת הביטוח הינה הצהרה מפורשת כי אין הוא חולה במחלות המפורטות בה, ומחלות כבד מצוינות בה במפורש. פרופ' רובינשטיין מציין בחוות דעתו, כי מתוך החומר הרפואי עולה כי המנוח סבל במועדים הרלבנטים ממחלת כבד (הפטיטיס B והפטיטיס C), הפרעה בתפקודי הכבד וכן כי היה מכור בעברו לסמים. קביעה עובדתית זו, הנסמכת על מסמכיו הרפואיים של המנוח, לא נסתרה בכל ראיה אחרת ולפיכך, מסקנת הביניים המתבקשת הינה אם כן, כי המנוח אכן סימן בהצעת הביטוח את הרובריקה המתייחסת להעדר מחלות (לרבות מחלות כבד, כמצוין שם), שעה שבפועל סבל ממחלת כבד. 15 .אולם, חרף האמור, לאחר ששקלתי בראיות שהובאו ולאחר שלקחתי בחשבון גם טענות הטעונות הוכחה שלא הובאו לגביהן ראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכחה כוונת מרמה מצד המבוטח עת מילא את הצהרת הבריאות בהצעת הביטוח, כפי שמילא. כאן המקום לציין כי אין לקבל את ניסיון התובעים לטעון כאילו כוונת התובעת 1 היא העומדת לבחינה, שכן כוונת המצהיר (המנוח) היא הנותנת לענייננו. אמנם, קיים קושי ראייתי בהתחקות אחר כוונת המנוח, ומסיבה זו יש לבחון את כוונתו המסתברת בעת חתימתו מתוך הנסיבות החיצוניות שהתקיימו. המבטחת חדלה מהבאת ראיות בכל נוגע להליך החתמתו של המנוח על הבקשה להצטרפות לביטוח ועל הצהרת הבריאות בפרט. לא הוצג מידע שיהא בו כדי להעיד האם נשאל המנוח שאלות טרם חתימתו, מה היה סוג השאלות שנשאל, ומה היה האופן בו נשאלו השאלות. הגורם המחתים מטעם המבטחת לא הובא לעדות כלל. בנסיבות אלה, ייתכן והמנוח לא התייחס למחלת הכבד כאל "עניין מהותי" כהגדרתו בחוק חוזה הביטוח, ותימוכין לסברה דוגמת זו ניתן למצוא דווקא בעדות המומחה פרופ' רובינשטיין, ממנה עולה כי חרף קיום המחלה אין קיצור בתוחלת החיים, למעט במקרים שהמחלה מתפרצת ודיכויה אינו מצליח, מצב שלא הוכח כי התקיים במנוח (ר' עדות המומחה בעמ' 21-22 לפרוט'). מכל מקום, מאחר והמדובר בטענה חמורה, נדרשות ראיות של ממש לשם הוכחתה, אולם הנתבעת 1 לא עמדה בנטל כבד זה. כפי שנקבע בפסה"ד בע"א 1064/03 אליהו נ' עז' המנוחה פיאמנטה, פ"ד ס (4) 375, אליו הפנו הנתבעים 1-2 בסיכומיהם, ידיעתו של המנוח כי המדובר בעניין מהותי הינה ידיעה סובייקטיבית, ידיעה של ממש, לאור הבסיס הטמון בכוונת המרמה, דהיינו, המניע השלילי של המבוטח להשיג את הכיסוי הביטוחי על אף נתוניו האמיתיים, שלהערכתו היו עלולים להכשיל את כריתת חוזה הביטוח. עוד נאמר בפסק הדין הנ"ל, כי ניתן להסיק בקלות מסקנה בדבר מודעות של המבוטח להיות העניין מהותי להתקשרות, מקום שהדבר נשאל ישירות ע"י נציג המבטחת, אולם חרף ישירות השאלה ניתנה תשובה כוזבת. בכך היה לכאורה כדי ללמד על כוונה שאיננה טהורה, או לכל הפחות על כוונת הסתרה כזו או אחרת. ידיעתו הסובייקטיבית של המבוטח על היות הענין מהותי, כרוכה אם כן בידיעתו אודות אופי הסיכון המבוטח והיקפו, מהם הוא יכול להבין במידה מסוימת מהם הנתונים האישיים שלו החשובים למבטח לצורך ההחלטה האם לבטחו ובאילו תנאים. התגבשותה של ידיעת המבוטח כי פרט הינו פרט מהותי תלויה במידע הנמסר לו ע"י המבטח אודות הפוליסה. נוכח הפער בין הצדדים לחוזה הביטוח והנטייה להרחיב ההגנה על המבוטח, על המבטח להסביר למבוטח במפורט מהו היקף הסיכון המבוטח. בענייננו, לא עמדה המבטחת בנטל הראייתי המוטל עליה להוכחת כוונת המרמה הנדרשת, כמובהר לעיל, עת לא הובאה למעשה כל ראיה בעניין ושעה שכמצוין לעיל ניתן להניח באופן מסתבר למדי, כי המנוח לכשעצמו לא חישב את מחלת הכבד כעניין מהותי לביטוח. 16 .לבד מטענת המרמה, טוענת הנתבעת 1 כי בכל מקרה אין התובעים זכאים לכל תגמול, לאור העובדה כי מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח עם המנוח, אילו ידע על העובדה שלא גולתה, אף לא בדמי ביטוח מרובים. לתמיכה בטענה זו נערכה חוות דעת חיתומית ע"י פרופ' אמנון רובינשטיין. לבד מהעובדה כי המומחה לא שימש כחתם רפואי לנתבעת 1, ולפיכך למעשה אין הוא מעיד על הנוהג בנתבעת 1, הרי שעמדתו הנחרצת מחד כי המנוח לא היה מתקבל לכל ביטוח בכל דמי ביטוח שהם, איננה מתיישבת עם עדותו שלו בחקירתו הנגדית בנוגע למהותה של המחלה, מאידך. מעדותו של המומחה עולה, כי אין המדובר דווקא במחלה פעילה כל העת, אלא מדובר בנגיף נישא אשר בעת התפרצות חולי ניתן טיפול לדיכויו, אף כי המחלה הנישאת איננה חולפת בעקבות הטיפול (בעמ' 21 ש' 22-23). עוד מעיד המומחה כי בהעדר התפרצות של המחלה כלל לא נפגעת תוחלת החיים (עמ' 21 ש' 27), וכי חולה עשוי לחיות עם הטיפול התרופתי אף משך 20-30 שנה (עמ' 22 משורה 4). חיזוק למסקנה כי במקרה של ציון מחלה בטופס הצהרת הבריאות אין סירוב אוטומטי לכריתת חוזה ביטוח, ניתן למצוא בעדות הגב' חלף, המשמשת מזה שנים בתפקידים בכירים בחברות ביטוח ואשר בהכשרתה הינה, בין היתר, חתמת (ר' ס' 2 לתצהיר עדותה הראשית). מעדותה של הגב' חלף ניתן ללמוד על קיומו של תהליך בשלב הטרום-חוזי, המתיישב היטב עם ההיגיון והשכל הישר, ולפיו סוכנות הביטוח (הנתבעת 7) היא שמקבלת לידיה לראשונה את הצעת הביטוח. כשלב סינון ראשוני בודקת הסוכנות את ההצעה, וככל שהצהרת הבריאות "נקיה", לא מציבה הסוכנות בעיה והמציע מתקבל לביטוח. אולם, ככל שמצוינת בעיה רפואית בהצהרת הבריאות, אין דחייה מיידית של ההצעה, כי אם ההצעה מועברת לחברת הביטוח לבדיקתה והחלטתה אם לקבלו לביטוח (בעמ' 37 ש' 1-12). מכאן יש להסיק, כי אין להוציא מכלל אפשרות כי המנוח, לו ציין את מחלת הכבד, היה אמנם עובר לשלב בירור אצל המבטחת, אך היה צולח אותו ומתקבל לביטוח בתמורה לתשלום פרמיית ביטוח גבוהה יותר. 17 .אמנם, לא הובאו ראיות בנוגע לסיבת מותו של המנוח ולפיכך לא ניתן להסיק האם הסתרת המחלה אכן לא השפיעה על מקרה הביטוח, על חבות המבטח או על היקפה. אולם מחדל זה יש להפעיל כנגד המבטחת, היא הצד החזק, ובמיוחד שעה שמדובר במידע אשר ניתן היה בנקל להשיגו. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי טענת הנתבעת 1 כי לא היתה מקבלת את המנוח לביטוח וכי כך היה נוהג מבטח סביר יש לה על מה לסמוך, ונסיבות העניין הולמות יותר לדידי, מצב בו היתה המבטחת נעתרת ומבטחת את המנוח, אלא שעשויה היתה לדרוש ממנו דמי ביטוח גבוהים יותר. אמנם, ער אני לעובדה כי איש מן הצדדים לא הציג ראיה לסנריו אפשרי כזה המצוין לעיל, ובכלל זה לא הובאה ראיה באשר לגובה דמי הביטוח אשר יכול והיו נגבים וכפועל יוצא מהו השיעור היחסי של תגמולי הביטוח המופחתים בהם חבה המבטחת במצב דברים כזה. יחד עם זאת, לא יכולה המבטחת להיוותר פטורה בלא כלום, במיוחד שעה שהמידע בדבר גובה דמי הביטוח למקרי הביטוח השונים מצוי באמתחתה ולא בידיעת התובעים. בנסיבות אלה, יוערך גובה התגמולים היחסי בו תחויב הנתבעת 1 ע"י בית המשפט, בבחינת "אומדנא דדיינא". למען הבהרת הדברים אפנה לנפסק, כראשית הלכה בעניין זה, מפי כב' הנשיא בדימוס א' ברק בע"א 355/80 נתן אסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800: "הגישה המקובלת היא, כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי-האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים" (ע"א 525/79 בעמ' 258). מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדוייק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק (ע"א 525/79, בעמ' 285). תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה (REASONABLE CERTAINTY), כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין". 18 .לאור האמור, אני קובע באמדן כי שיעור דמי הביטוח בהם היה המנוח מחויב עומדים על שיעור הגבוה ב-50% מהסכום בו חויב בפועל. לפיכך, ומאחר ויתרת ההלוואה לפירעון עמדה במועד הפטירה על הסך של 401,138 ₪, עומד החלק היחסי בו תחוב הנתבעת 1 על הסך של 267,425 ₪, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפטירה ועד למועד התשלום בפועל. לציין כי בהתאם לסעיף 3 לדף פרטי הביטוח, המצורף כנספח א' לתצהיר הגב' שמיר, סכום הביטוח יהיה סכום הביטוח עפ"י הפוליסה או יתרת ההלוואה עפ"י ספרי הבנק - לפי הגבוה מביניהם, ולפיכך חושב החלק היחסי מתוך היתרה הקובעת כמפורט בנספח ד' לתצהיר התובעת 1. 19 .בשולי הדברים אציין כי אין כל תחולה לסעיף 43 לחוק חוזה הביטוח, המסייג את זכאותו של המבטח לתרופות לפי החוק בחלוף 3 שנים ממועד כריתת חוזה הביטוח, לאור העובדה הבלתי ניתנת לעוררין, כי ממועד כריתת חוזה הביטוח עם הנתבעת 1 (1.12.01) ועד למועד התרחשות מקרה הביטוח (15.9.03) לא חלפו שלוש שנים. סיכום 20 .התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת חלקית, באופן שהנתבעת 1 תשלם לתובעים את הסך היחסי של 267,425 ₪, אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פטירת המנוח ועד למועד התשלום בפועל. כן, תשלם הנתבעת 1 לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪. התביעה נגד הנתבעים 2, 5, 6 ו-7 נדחית. התובעים ישלמו לנתבעת 5 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪, וכן ישלמו לנתבעים 6-7 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. ביטוח חייםביטול פוליסהמרמהפוליסהאי גילוי / הסתרת מידע / כוונת מרמה (ביטוח)