א. מבוא זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים, שהגיש התובע נגד הנתבע 1 - הנהג הפוגע (להלן: "הנתבע"), ונגד הנתבעת 2 - המבטחת של הנתבע 1 (להלן: "הנתבעת"). הנתבעת שלחה הודעה לצד ג' נגד הנתבע - מבוטחה, ונגד סוכן הביטוח שלה - מר שנדור כהן. ההודעה לצד ג' נגד סוכן הביטוח נמחקה לאחר שהנתבעת לא איתרה את כתובתו. ב. עיקר העובדות והטענות הצריכות לתובענה ב.1 בתאריך 17.6.01 ארעה תאונת דרכים בצומת אלישמע (להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה נגרם לרכב התובע, ג'יפ מסוג לנד-רובר מ.ר. 08-022-72 (להלן: "רכב התובע"), נזק של "אובדן גמור" (טוטל לוס). ב.2 הנתבע הודה באחריותו לתאונה, והודה שהוא גרם לתאונה בכך שלא ציית לתמרור "עצור" ופגע עם רכבו מסוג ג'י.אם.סי ספארי מ.ר. 18-031-10 (להלן: "רכב הנתבע"), ברכב התובע. ב.3 הנתבעת - חברת הביטוח של הנתבע, מסרבת לשלם לתובע פיצוי בגין נזקי הרכוש לרכבו. ב.4 הנתבעת טוענת כי התובע ביים את התאונה וכי ארוע התאונה לא ארע כלל, או לא ארע בנסיבות הנטענות, או לא במועד הנטען. ב.5 הנתבעת טוענת כי התובע והנתבע עשו יד אחת על מנת להונות את הנתבעת ולהוציא ממנה כספים שלא כדין. ב.6 הנתבעת טוענת כי הנתבע עשה יד אחת עם סוכן הביטוח על מנת להוציא פוליסת ביטוח רטרואקטיבית, וכי לא היתה לנתבע פוליסת ביטוח ברת תוקף בעת קרות התאונה. ב.7 הנתבעת טוענת כי הנתבע הסתיר ממנה פרטים מהותיים והפר את חובת הגילוי, בהצעת הביטוח. ב.8 הנתבעת טוענת כי הנתבע לא הוכיח שהוא שילם את דמי הביטוח עובר לתאונה. ב.9 הנתבעת טוענת, לחילופין, לאשם תורם של התובע לקרות התאונה בשיעור 20%. ב.10 הנתבעת 2 טוענת כי נזקי הרכב נמוכים מהנזקים הנטענים בתביעה. ג. דיון ג.1 טענת הנתבעת לפיה התובע והנתבע עשו יד אחת כדי להונות את הנתבעת, לא הוכחה. הנתבע הודה בכתב הגנתו ובעדותו בבית המשפט כי הוא פגע ברכב התובע. הנתבע העיד בבית המשפט כי ביום התאונה הוא נסע בצומת אלישמע והתכוון להמשיך ישר בצומת. הנתבע אמר שהוא התכופף להרים סיגריה שנפלה לו על הבגדים, ובעשותו זאת הוא לחץ על דוושת הגז במקום ללחוץ על הברקס מבלי להרגיש. התאונה קרתה במרכז הצומת, ורכבו פגע בחזיתו, ברכב התובע שהתהפך בעקבות כך (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 25, שו' 8 עד עמ' 27, שו' 16). הנתבע אמר בבית המשפט: "לא עצרתי בעצור, היה לי תמרור ולא עצרתי. אני כן אשם". (עמ' 27, שו' 16). ג.2 הנתבע גם כתב לתובע לאחר התאונה אישור בכתב, ובו כתב בין השאר: "...אני יצאתי מאלישמע ולא עצרתי בעצור בגלל שנפל לי באותה הרגע סיגריה על הרצפה והתכופפתי להרים את הסיגריה ובלי כוונה לחצתי על הדוושה ולא סמתי לב (כך במקור) לרכב שבא משמאל ונכנסתי בו בעוצמה. אני אריה צ'בליק אינני השם (כך במקור) בתאונה באופן מוחלט הוא ברור הוא מצהיר על כל עוגמת הנפש והנזק לרכוש שנגרמו לזרח יצחק" (נספח 5 לתצהיר התובע - ת/1). בבית המשפט אמר התובע שהוא כתב את המסמך הנ"ל אחרי התאונה, אולם אינו זוכר מתי. התובע אמר שהמסמך הנ"ל נכתב בזמן התאונה. "אותו יום או יומיים אחרי" (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 18, שו' 14). בקשר לטעויות כתיב שבמסמך הנ"ל, ובעיקר לכך שכתב "אינני אשם", במקום "הנני אשם", אמר הנתבע: "יש לי טעויות כתיב, אני בן אדם. לא למדתי תואר אחד או שתיים". (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 27, שו' 25). לשאלת בית המשפט, חזר הנתבע ואמר שהוא זה שכתב את המסמך הנ"ל וחתם עליו (שם, עמ' 30, שו' 16). ג.3 הנתבעת לא הוכיחה כי התובע והנתבע הכירו אחד את השני לפני התאונה. להפך, התובע העיד בבית המשפט שהוא לא מכיר את הנתבע והוא לא נפגש עמו בעבר לפני התאונה (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 13, שו' 8-11). ג.4 הנתבעת טענה שמאחר ולתובע ולנתבע לא היה ביטוח בעת התאונה, הסכימו ביניהם התובע והנתבע שהנתבע יפנה לסוכן הביטוח שיוציא לו פוליסת ביטוח רטרואקטיבית, כך ששניהם יפוצו על ידי חברת הביטוח של הנתבע ועשו יד אחת כדי לטעון שהנתבע פגע בתובע . מסיבה זו גם לא פנו למשטרה ולמד"א, על מנת שלא יהיה תיעוד אמיתי של מועד התאונה. ג.5 את כל טענותיה הנ"ל, לא הוכיחה הנתבעת. קשה, ולא סביר, לקבל את השערת הנתבעת שהנתבע פגע בתובע בכוונה תחילה לאחר תכנון מוקדם מראש, על מנת שהצדדים יקבלו מהנתבעת פיצוי בגין הנזקים לרכביהם. לנתבע היה ביטוח שנעשה על ידו שבועיים לפני התאונה, ולעניין זה עוד נתייחס בהמשך. כמו כן, לא הוכח כי הרכבים היו במצב שהצדיק תחבולה והערמה כפי הנטען, על מנת לקבל פיצוי מחברת הביטוח. כמו כן, לא הוכח כי התובע והנתבע הכירו בכלל האחד את השני לפני התאונה. זאת ועוד, קשה להניח שהנתבע יפגע ברכב התובע פגיעה קשה, פגיעה שגרמה לרכב התובע להתהפך יחד עם התובע, ולשני הרכבים נזק של "טוטל לוס", בכוונה תחילה. לא סביר שהצדדים היו מוכנים לסכן עצמם בתאונה כזו, בתכנון ובהסכמה מראש. לא היתה כל ערובה למי מהצדדים שתאונה כזו תיגמר בלא נזקים פיזיים קשים לתובע ולנתבע, אם לא בסיכון חייהם ממש. בהערת אגב יאמר, כי אם היה תכנון מראש לביים תאונה, כפי שטענה הנתבעת, היה בוודאי הנתבע מכין את פוליסת הביטוח מראש. שהרי אין טעם בתכנון מראש של תאונה וביצועה מבלי שיהיה ביטוח. ואולם הנתבעת טוענת כי בעת התאונה לא היתה לנתבע פוליסת ביטוח, והוא עשה אותה רק לאחר מכן באופן רטרואקטיבי, דבר שאין בו הגיון אם התאונה אכן בוימה. ג.6 הנתבעת טוענת, כך עולה מטענותיה, כי גם אם לא הוכח שהתובע והנתבע עשו יד אחת מראש לפני התאונה על מנת לבצע את התאונה, וגם אם הצדדים לא הכירו אחד את השני קודם לכן, הרי שהם עשו יד אחת בעת התאונה כשהם מסכמים ביניהם שהנתבע יפנה לסוכן ביטוח ויוציא לעצמו פוליסת ביטוח מקיף רטרואקטיבית, על מנת שהם יפוצו על ידי חברת הביטוח. ושוב, אינני מקבל גם טענתה זו של הנתבעת. כאמור, מדובר, בתאונה לא קלה. לא סביר להניח שהתובע והנתבע, שלא הכירו אחד את השני לפני התאונה, הצליחו להתעשת במהירות כה רבה בעת התאונה ולארגן בזריזות סיפור כיסוי ותרמית מוצלח כפי שטוענת הנתבעת, על מנת לקבל פיצוי לנזקיהם, והכל בשעה שהם מצויים עדיין בעיצומו של ההלם שבא בעקבות תאונה כגון זו. ג.7 נראה כאילו הנתבעת מנסה לירות לכל הכיוונים. אם לא רמאות בכיוון אחד, אזי רמאות בכיוון אחר, העיקר שתהיה רמאות כלשהי. אינני מקבל את טענת הנתבעת כאילו התובע והנתבע עשו ביניהם יד אחת לרמות את חברת הביטוח; לא ביחס לטענה הראשונה - שהתובע והנתבע עשו זאת מראש לפני התאונה, ולא ביחס לטענה השניה - שהתובע והנתבע עשו זאת אחרי התאונה, בזירת האירוע, מיד לאחר שקרתה התאונה. ג.8 אינני מתעלם מכך שהנתבעת הצביעה על תמיהות שונות ועל סתירות בגרסאות התובע והנתבע. ואולם גם אם נשארו שאלות תמוהות, מכאן ועד לבניית תזה של ביום ורמאות, ארוכה הדרך. טענת תרמית מחייבת כמות ראיות גבוהה יותר. בענייננו, כל אשר ישנו לנתבעת הינו רק תמיהות והשערות שהיא מעלה. ג.9 לעניין הרמזור "עצור" - התובעת טוענת כי דווקא בדרכו של התובע היה תמרור עצור, כפי שאמר התובע בפני החוקר מטעם הנתבעת, ולא בדרכו של הנתבע, כפי שהעיד הנתבע. ג.1.9 הנתבעת גם טוענת שלא ניתן היה לנסוע ישר מכוון ת"א לכוון כפר סבא, כפי שטוען התובע, שכן, על פי תצהירו של מר עקירב מטעם מע"צ ותוכנית תימרור שצורפה לעדותו, הכביש היה בשלבי סלילה והוצב במקום תמרור "אין כניסה" ואף בוצעה חסימת כניסה על ידי תמרור ו-9. ג.2.9 מר עקירב נתן תצהיר לפיו ביום 17.6.01 הוא שימש כמנהל הפרוייקט של ביצוע עבודות בקטע הרלוונטי בדרך מספר (55) 40. בבית המשפט אמר מר עקירב שהוא עובד בחברה פרטית שעובדת עבור מע"צ ונותנת שירותים למע"צ (פרוט' מיום 10.2.04, עמ' 12, שו' 14-15). ג.3.9 מר עקירב כתב בתצהירו כי "בצומת אלישמע ממזרח למערב וממערב למזרח הוצבו תמרורים ב-37 באי המרכזי, בצומת מדרום לצפון בזרוע הצפונית הוצב ו-9 לחסימת הכניסה" (תצהיר-נ/4, סע' ב). ג.4.9 בבית המשפט אמר מר עקירב שבנסיעה מצומת אלישמע לכפר סבא, הכביש היה בביצוע, לא סלול . מהצומת היתה יציאה ישרה ממזרח למערב וכן פניה ימינה. לפניה ימינה, לכוון כפר סבא, אין כניסה ולכן אין תמרור עצור. היה תמרור ב-1 המורה על איסור כניסה וחסימה ושילוט שהכביש בסלילה והשטח סגור. (פרוט' מיום 10.2.04, עמ' 12, שו' 1-6). ג.5.9 התובע אמר בעדותו: "נסעתי לכפר סבא. התכוונתי להמשיך ישר בצומת. אם את אומרת שבצומת לא ניתן היה לנסוע ישר, אני אומר שכן ניתן היה לנסוע ישר. היה כביש בבניה. אנשים נכנסו לכביש הזה יום יום. נסעתי בכביש הזה יום יום. אני לא אומר שהכביש מסודר, עובדה שגם הצומת לא עבדה" (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 14, שו' 12-15). התובע המשיך ואמר: "לא היה לי שם עצור...לנתבע היה עצור" (עמ' 14, שו' 29-31). גם הנתבע אמר בעדותו: "לא עצרתי בעצור, היה לי תמרור ולא עצרתי" (עמ' 27, שו' 16). ג.6.9 הנתבע העיד כי הוא הגיע ממושב אלישמע ונסע לכוון ביתו בהוד השרון. הנתבע העיד כי הוא התכוון להמשיך ישר בצומת. הנתבע אמר כי אין לו מושג אם הכביש בכפר סבא היה סגור באותה עת, "אבל אפשר היה לעבור" (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 25, שו' 3, שו' 16-19). ג.7.9 התובע שירטט בבית המשפט תרשים של הצומת והכיוונים מהם הגיעו התובע והנתבע (במ/2). גם הנתבע שירטט בבית המשפט תרשים של הצומת והכיוונים מהיכן הגיע כל צד (במ/1). השרטוטים ששירטטו התובע והנתבע בבית המשפט תאמו את השרטוטים ששירטט כל אחד מהם בהודעות שמסרו לחוקר הביטוח (נ/1, נ/2). שרטוטי התובע והנתבע תאמו גם האחד לשני. ג.8.9 העובדה שהכביש נמצא בעת התאונה בתהליך סלילה, והיה גם שילוט המורה שאין לנסוע בו בעת הסלילה, עדיין איננה אומרת שלא נסעו בכביש זה. מן המפורסמות הוא שציבור לא קטן של אנשים נוסע בכבישים שטרם הסתיימה סלילתם, על מנת לקצר את הדרך. עדותו של מר עקירב אין בה כדי לשלול את גירסת התובע והנתבע שהתאונה היתה במקום שהיתה. גם לגבי הרמזור "עצור", אישר מר עקירב שבדרך לכפר סבא לא היה תמרור "עצור", משום שהכביש היה עדיין בסלילה. דברי התובע לחוקר הביטוח שהוא עצר ב"עצור", יכולים להתפרש כרצון מצדו להראות שהוא לא היה אשם בתאונה. ואולם, כפי שראינו, גם מר עקירוב מאשר טענת התובע שלא היה בדרכו תמרור "עצור". ג.10 הנתבעת מפנה לכך שתאריך התאונה - 17.6.01, חל ביום ראשון בשבוע, ואילו התובע והנתבע מסרו לחוקר ואף העידו כי התאונה ארעה לקראת סוף השבוע. התובע אמר בבית המשפט שהוא לא זוכר את התאריך המדוייק של התאונה (עמ' 14, שו' 4-5). גם לחוקר הביטוח אמר התובע שאינו זוכר את היום בשבוע שבו ארעה התאונה (נ/1 עמ' 1, שו' 4). גם הנתבע אמר שאינו זוכר באיזה יום בשבוע קרתה התאונה (עמ' 25, שו' 5). אנשים יכולים שלא לזכור או אף לטעות בשאלה באיזה יום בשבוע ארעה התאונה. אין בכך משום פגם מהותי שיש בו כדי לערער את עצם ארוע התאונה. ג.11 הנתבעת מעלה תמיהה כיצד לא נגרם לתובע או לנתבע נזק גוף, למרות שרכב התובע נפגע קשות ואף התהפך. הנתבעת גם מעלה תמיהה מדוע לא פנה התובע למשטרה או למד"א, למרות שאמר כי נגרם לו נזק גוף והיו לו כאבים בעורף ובגב (עמ' 15, שו' 7). בעניין זה, כבר קרו תאונות שבמהלכן התהפך הרכב הנפגע ואף על פי כן יצאו הנהגים כמעט ללא פגע. התובע אמר שהוא לא נפצע באופן רציני, לא ירד דם, והוא לא היה היה צריך לפנות לבית החולים או לקופת חולים (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 15, שו' 7-10) . ג.12 באשר למשטרה - התובע טען שהנתבע ביקש ממנו שלא יזמין משטרה או מד"א והוא נענה לו. לדבריו, ברגע שהוא לא נפצע באופן רציני ולא נזקק לבית חולים, אז גם לא פנה למשטרה (עמ' 15, שו' 8-9; עמ' 16, שו' 27). הנתבע אמר בעדותו שהוא ביקש. ואף התחנן בפני התובע שלא יזמין משטרה. לדברי הנתבע, התובע נעתר לו משום שהוא התחנן בפניו ואף זלגו לו דמעות בעיניים והוא ירד על ברכיו וביקש מהתובע שלא יזמין משטרה (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 29, שו' 9-24). הנתבע הסביר מדוע הוא ביקש מהתובע שלא יזמין משטרה: "בגלל שלא עצרתי בעצור, פחדתי, ישר היו מאשימים אותי. אני בעל עסק שכל התנועה שלי זה עם הרכב, הבאת והוצאת סחורה ומשלוחים. אני בעל משפחה אני לא יכול להיות מרותק. זו היתה הבעיה שלי" (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 35, שו' 26-29). מסתבר שהנתבע אף הציע לתובע כסף על מנת שלא יתלונן נגדו במשטרה, כ-3,000-4,000 ש"ח. התובע העיד שהנתבע לא שילם לו את הכסף הנ"ל (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 16, שו' 28-29). גם הנתבע העיד שהוא רצה לשלם לתובע בין 3,000-4,000 ש"ח אך התובע לא היה מוכן לקבל (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 24, שו' 6-7). אין באמור לעיל ערעור של גרסת התובע והנתבע. יש בכך לחזק את גרסת הנתבע, שהוא ידע שהוא אשם בתאונה וחשש שאם תוזמן משטרה ישלל ממנו רשיונו. (אינני נכנס לשאלה אם מדובר בהצעת שוחד, שאיננה רלוונטית לענייננו). ג.13 הנתבעת טוענת כי לתובע לא היה ביטוח מקיף, למרות שמדובר ברכב ששוויו, לדברי התובע, 121,000 ש"ח, והתובע רכש אותו כחודשיים לפני התאונה. התובע טען בעדותו שהוא לא ביטח את רכבו ביטוח מקיף כי לא היה לו כסף. לדבריו, אף פעם לא היה לו ביטוח מקיף (תצהיר ת/1, סע' 7; פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 17, שו' 9, שו' 13-14). אינני רואה בעובדה שלתובע לא היה ביטוח מקיף משום ראיה כלשהי לכך שהוא ביים את התאונה או עשה יד אחת עם הנתבע להוצאת כספים מהנתבעת. ג.14 הנתבעת טענה כנגד פוליסת הביטוח של הנתבע במועד ארוע התאונה. לטענת הנתבעת, הצעת הביטוח נושאת עליה חותמת "חיתום נתקבל" של סוכנות הביטוח "פרופיל סוכנים" מתאריך 19.6.01 (נ/3), דהיינו, יומיים לאחר ארוע התאונה, ומכאן שההצעה לא אושרה עדיין במועד התאונה. הנתבע טען בעדותו שהוא עשה את הביטוח מקיף לפני התאונה, אצל סוכן הביטוח שנדור כהן שהיה קליינט שלו בחנות הירקות, אף שלא היתה לו הכרות אישית איתו. לדבריו, הוא לא הלך לסוכנות "פרופיל סוכנים" של סוכן הביטוח אלא פגש אותו בחנות הירקות, ביקש ממנו הצעת מחיר, ולאחר מכן חזר אליו הסוכן עם ההצעה. הנתבע אמר שהוא חתם לסוכן על מסמך לפני התאונה אבל אינו זוכר איזה מסמך. הנתבע אישר את חתימתו על הצעת הביטוח (נ/3), (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 31- עמ' 32). ג.15 הנתבע הכחיש את טענת הנתבעת שהוא עשה יד אחת עם התובע, שהוא - הנתבע - יעשה ביטוח מקיף רטרואקטיבי ושניהם יקבלו פיצוי מחברת הביטוח, ובגלל זה הוא גם לא רצה שתגיע משטרה (שם, עמ' 30, שו' 1-4). הנתבע הכחיש גם את טענת הנתבעת שהוא עשה יד אחת עם סוכן הביטוח, שנדור כהן, לעשיית ביטוח באופן רטרואקטיבי . ג.16 בעניין הטענה של עשיית יד אחת בין התובע והנתבע - קבעתי כי אין כל הוכחה לטענה זו. בעניין הטענה כי התובע וסוכן הביטוח עשו יד אחת לביצוע פוליסת ביטוח רטרואקטיבית - גם כאן לא הוכיחה הנתבעת טענתה זו. סוכן הביטוח לא העיד בבית המשפט, לאחר שלא אותר. בהעדרו של סוכן הביטוח, אין סתירה לעדותו של הנתבע שהוא חתם על הצעת הביטוח לפני התאונה. ג.17 הנתבע העיד כי הוא חתם על הצעת הביטוח בחנותו. החותמת שהוטבעה בסוכנות הביטוח על הצעת הביטוח מתאריך 19.6.01, אין בה, על כן, כדי להעיד שביום זה נחתמה ההצעה. אין חולק שהנתבע לא הגיע לסוכנות הביטוח לחתום על ההצעה. מכאן, שההצעה נחתמה קודם לכן על ידי הנתבע ורק מאוחר יותר הוחזרה ההצעה על ידי הסוכן לסוכנות והוטבעה עליה חותמת "נתקבל". זאת ועוד, מעיון בהצעת הביטוח נראה כי הנתבע חתם על ההצעה בתאריך 13.6.01, דהיינו 4 ימים לפני התאונה, ולפני שסוכנות הביטוח הטביעה את החותמת שלה על ההצעה ביום 19.6.01 (נ/3, עמ' 2 למטה). יצויין כי תקופת הביטוח הרשומה בהצעה הינה מיום 13.6.01 עד יום 31.5.02. ג.18 הנתבע 1 חתם על הצעת הביטוח ביום 13.6.01 (נ/3). הנתבעת הוציאה לנתבע 1 פוליסת ביטוח שתוקפה היה החל מיום 13.6.01 (נספח א' לתצהיר הנתבע). הנתבע 1 מסר לסוכן הביטוח שלו 4 שיקים בגין פרמיית הביטוח, כאשר זמן הפרעון של השיק הראשון היה ליום 13.6.01, וקיבל קבלה מהנתבעת על כך (נספח ב' לתצהיר הנתבע). הנתבע 1 אפילו ביצע מיגון לרכב שלו לפי דרישת הסוכן, ביום 13.6.01 (נספח ג' לתצהיר הנתבע). כל האמור לעיל מעיד על כך שהנתבע עשה את הביטוח ביום 13.6.01, ומיום זה היה לו ביטוח תקף אצל הנתבעת. ג.19 הטענה כי הצעת הביטוח נחתמה על ידי התובע אחרי התאונה, תוך קנוניה בין התובע ובין הנתבע ולאחר מכן בין הנתבע לבין סוכן הביטוח שלו, על מנת ליצור ביטוח רטרואקטיבי, לא הוכחה. טענת הנתבעת בעניין זה הינה בגדר תאוריה בלבד, שבאה כנראה נוכח התאריכים על ההצעה שהינם סמוכים למועד ארוע התאונה. ג.19 אינני מוצא לנכון להתייחס לכל שאר הפרטים השונים שהעלתה ב"כ הנתבעת בסיכומיה. הנתבעת נתפסה בכל עניין ובכל פרט, יהא שולי אשר יהא, כדי לנסות לבסס את טענותיה בדבר ביום התאונה. מדובר בפרטים שאינם מהותיים. כך למשל, העניין שהנתבע התקשר לסוכן הביטוח שלו לאחר התאונה ולא לאשתו. כך למשל, העניין שהנתבע עשה ביטוח אצל סוכן חדש ולא אצל הסוכן הישן שלו. כך למשל, בעניין גירסתו של הנתבע אם הסיגריה נפלה על בגדיו או על הרצפה. כך למשל, שאלת הנתבעת מדוע הנתבע לא עצר את רכבו על מנת להרים את הסיגריה אלא התכופף להרימה. כך למשל, תמיהת הנתבעת כיצד עבדו שני פועלים זרים במקום סמוך לארוע התאונה בשעה 22:00. כך למשל, טענת הנתבעת שהתובע והנתבע נפגשו אחרי התאונה מספר פעמים. כך למשל, טענת הנתבעת שהנתבע לא היה צריך לחשוש מפנייה למשטרה שמא יאבד את רשיונו ופרנסתו תפגע. כך למשל, השאלה מהיכן חזר הנתבע עובר לארוע. כך למשל, עניין סירוב הנתבע להוציא פלטי שיחות של הפלאפון שלו. כך למשל, שהתובע היה בעלים שישי ברכב שנפגע והרכב נרכש מחברת ליסינג דרך מגרש מכוניות. כך למשל, עניין הגרירה של הרכבים וכו'. העלאת כל הדברים הנ"ל על ידי הנתבעת, כשברור שלחלק גדול מהם אין כל משמעות מהותית, יש בה כדי להראות עד כמה הנתבעת הבינה את חולשת טענותיה, אם היא נתפסת לכל דבר קטן, 'מן הגורן ומן היקב', כדי לנסות לתמוך את טענותיה. ברצותה להימנע מתשלום נזקי התובע, טוענת הנתבעת כי כולם עשו יד אחת נגדה. התובע עשה יד אחת עם הנתבע לרמות את הנתבעת; הנתבע עשה יד אחת עם סוכן הביטוח לרמות את הנתבעת; וכולם רוצים, כביכול, להונות את חברת הביטוח ולהוציא ממנה כספים שלא כדין. לבד מכך שקשה להניח שכל העולם רמאים, הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה הנ"ל. ג.20 אינני מקבל את טענת הנתבעת לפיה הסתיר ממנה הנתבע פרטים מהותיים והפר את חובת הגילוי בטופס הצעת הביטוח, בכך שלא מילא בטופס ההצעה את סעיף 7, שבו נשאל אם מבטח דחה אי פעם הצעת ביטוח שלו או סרב לחדש את הביטוח או ביטל הפוליסה. הנתבעת לא פרטה בכתב ההגנה מטעמה את הטענה הנ"ל, אותה העלתה בסיכומיה, אלא רק באופן כללי. הנתבעת לא טענה בכתב ההגנה במה היתה הפרת חובת הגילוי מצד הנתבע. נראה כי מדובר בטענה סטנדרטית בלבד. טענה כזו צריכה להיכתב באופן מפורש, על כל העובדות שבה, שאם לא כן, לא תוכל הנתבעת לטעון זאת לאחר מכן בסיכומיה. מה עוד שבמקרה שבפנינו, טענותיה של הנתבעת התמקדו בעניין ביום התאונה. בכל מקרה, לא הוכח כי מבטח קודם דחה את הצעת ביטוח של הנתבע או סירב לחדש את הביטוח. בעת הדיון עלה רק שפוליסת ביטוח של הנתבע בחברת הפניקס בוטלה במרץ 2001 משום שהנתבע לא שילם לחב' הביטוח. לא הוכח כי מדובר בפרט מהותי שאילו הנתבעת היתה יודעת עליו, היא לא היתה מתקשרת עם הנתבע או היתה מגדילה את הפרמיה של הביטוח. תצויין גם טענת הנתבע, שהוא מילא את הצעת הביטוח על פי הוראות סוכן הביטוח ולא עשה דבר על דעת עצמו (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 34, שו' 12-13, שו' 17). ג.21 טענת הנתבעת כי הנתבע לא הוכיח שהוא שילם את הפרמיה עובר לתאונה, הועלתה על ידה לראשונה רק בסיכומיה. בכל מקרה, אין הכחשה מצד הנתבעת שהיא קיבלה את ההמחאות של הנתבע, אולם לטענתה קיבלה אותן מאוחר יותר, ב-28.6.01. אין בכך כדי לסתור טענת התובע שהוא מסר שיקים לסוכן הביטוח ב-13.6.01. כמו כן, פרמיית ביטוח יכולה להיות משולמת גם לאחר מועד עשיית הביטוח, והפוליסה תהיה תקפה לכל דבר. ג.22 ביחס לטענת ב"כ התובע, שהנתבעת שילמה לנתבע 1 את תגמולי הביטוח בגין הנזק שארע לרכבו בעקבות התאונה, ובכך היא נחשבת כמודה בארוע התאונה ובחבותה לתשלום בגינו - אינני מקבל את הטענה. הנתבעת זכאית לטעון כי היא שילמה לנתבע בטעות, כשיהיה עליה, כמובן, להוכיח טענתה זו. ג.23 ביחס לטענת הנתבעת לאשם תורם לתובע בשיעור של 20% "כנהוג בתיקים בהם מדובר באי ציות לתמרור בצומת" - לא הוכח שהתובע נכנס לצומת בהיותה לא פנויה. הנתבע הודה שהוא זה שנכנס לצומת כשלא היתה פנויה ופגע בתובע. אינני מוצא מקום להטיל אשם תורם על התובע, אך ורק משום שהתאונה ארעה בצומת. ג.24 ביחס לטענת הנתבעת לעניין שווי הרכב - הנתבעת טוענת כי שמאי הרכב של התובע לא הובא לחקירה על חוות דעתו. ואולם ב"כ הנתבעת שכחה כנראה את הדברים שנאמרו על ידה בדיון שהתקיים ביום 1.7.03. בדיון זה אמרה ב"כ הנתבעת שהיא תודיע לתובע ולבית המשפט בתוך 15 יום אם היא רוצה בחקירת השמאי. הודעה כאמור לא נמסרה על ידי ב"כ הנתבעת, ובעקבות כך לא נחקר השמאי על ידה. ראו בעניין זה גם החלטת בית המשפט בפרוטוקול הדיון מיום 8.1.04, שבה קבע בית המשפט כי יש באי הודעתה הנ"ל של ב"כ הנתבעת משום הסכמה לקבלת חוו"ד השמאי בלא חקירתו (עמ' 22, שו' 18-25). ג.25 השמאי מטעם התובע, מר אסרף שלמה, קבע בחוות דעתו שהנזק לרכב התובע הוא נזק של "אובדן כללי". השמאי אסרף קבע בחוות דעתו כי ערך השוק של הרכב (כולל מע"מ) הינו 85,822 ש"ח. לאחר ניכוי ערך שרידי הרכב בסכום של 10,080 ש"ח, הפיצוי בגין שווי הרכב צריך להיות סכום של 75,742 ש"ח (ת/2, עמ' 4). שרידי הרכב נמצאים, או צריכים להמצא, אצל הנתבע, ויש לנכות את שווים מסכום הנזק. ג.26 אין משמעות לכך שבדיקת השמאי את רכב התובע נעשתה ביום 20.6.01, דהיינו 4 ימים אחרי התאונה. גם העלאת טענה זו בסיכומי ב"כ הנתבעת, מראה עד כמה הנתבעת נאחזת בכל טענה שולית. רכבים אינם נבדקים תמיד ביום הארוע. בדיקה אשר נעשית 4 ימים לאחר התאונה הינה בדיקה סבירה ומקובלת. בדיקות שמאי מתקבלות בבית המשפט גם אם הן נעשות במועדים רחוקים עוד יותר מארוע התאונה. ג.27 כל הטענות המועלות כנגד חוות דעת השמאי, כגון העדר פירוט של עבר תאונתי של הרכב, או התייחסות השמאי לחלקי חילוף מקוריים, וכדו', אינן יכולות להתקבל, לאחר שב"כ הנתבעת לא הודיעה שהיא מבקשת להזמין את השמאי לחקירה על חוות דעתו, ולאור החלטת בית המשפט שאי הודעה כאמור מהווה הסכמה לקבלת חווה"ד ללא חקירה. ג.28 טענת הנתבעת שיש לנכות משווי הרכב את המע"מ הואיל ומדובר ברכב מסחרי המשמש את התובע לצורכי עבודה, לא הוכחה. התובע אמר בעדותו שזהו הרכב היחיד שהיה לו בבית והוא שימש לו גם לעבודה וגם להרבה דברים אחרים (פרוט' מיום 8.1.04, עמ' 13, שו' 15). לא הוכח שהרכב היה מיועד לעבודה בלבד, או שעיקר ייעודו היה לעבודה. ג.29 טענת הנתבעת שהתובע לא צרף חשבונית מס המעידה על כך ששולם לשמאי שכר טרחתו, איננה טענה. התובע צירף לתצהירו חשבון עסקה של השמאי (נספח 6 לת/1). על פי הפסיקה, אין צורך להוכיח את התשלום, ואין אף צורך שהתשלום ישולם בפועל, על מנת לקבל דמי נזק שנגרם. בעניין זה די בהצגת חשבון העסקה. ג.30 בעניין עדותו של החוקר מר פנחס שטייר - החוקר העלה תמיהות וחשדות גרידא, והוא העריך ופירש דברים לפי הנראה לו. בעניינים אלה, הקביעה מסורה לבית המשפט. לגבי נקודות עובדתיות שהעלה החוקר, ככל שהן קשורות לארוע התאונה, היתה התייחסות בפסק הדין. ד. סיכום ד.1 התביעה מתקבלת. ד.2 ההודעה לצד ג' ששלחה הנתבעת 2 נגד הנתבע 1, נדחית. ד.3 הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את הסכום של 75,742 ש"ח, בגין הנזק לרכב על פי דו"ח השמאי, כשלסכום זה יצטרפו ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום התאונה -17.6.01, ועד התשלום בפועל, וכן סך 1,501 ש"ח בגין שכ"ט השמאי, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום חשבון העסקה של השמאי - 15.7.01, ועד התשלום בפועל. ד.4 הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע החזר הוצאות משפט, לרבות אגרת משפט, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לתובע, בנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח, בתוספת מע"מ, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד לתשלום בפועל. ד.5 שולחת ההודעה לצד ג' (הנתבעת 2), תשלם לצד ג' (הנתבע 1), הוצאות ושכ"ט עו"ד (כולל) בסך 5,000 ש"ח, בתוספת מע"מ, ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. אובדן גמור (טוטאלוס)נזק לרכב