נטען כי התובע הגיש תביעה לקבלת תגמולי ביטוח על סמך יבול נורמטיבי, הגדול ביותר מ-150% ממה שהוא מסוגל להפיק בפועל ולכן התביעה נוגדת את סעיף 58 לחוק חוזה הביטוח ואת חוזה הביטוח, כיוון שמדובר במקרה מובהק של ביטוח יתר. א. רקע 1. מדובר בתביעה של חקלאי המגדל כרמים במושב פצאל שבבקעת הירדן, שהוגשה כנגד שני הצדדים לחוזה הביטוח, לפיו בוטחו כרמיו לעונת 2010 כנגד נזקי טבע כדלקמן: א. הנתבעת 1/קנט הינה חברה ממשלתית המתמחה בביטוח נזקי טבע בחקלאות. ב. הנתבעת 2/המועצה היא תאגיד שהוקם לפי חוק מועצת הצמחים (יצור ושיווק) תשל"ג-1973 ובהתאם לסעיף 64 לחוק, המועצה מוסמכת לערוך עבור המגדלים בין בהסכמתם ובין ללא הסכמתם, ביטוח נזקי טבע ולחייבם בתשלום עבורו (התשלום מתבצע באמצעות היטלים שמשולמים על ידי החקלאי לנתבעת 2). ג. הנתבעת 2/המועצה, מבטחת את המגדלים בחוזה ביטוח מרכזי הנהנה לאור מתכונתו מהשתתפות הממשלה בדמי הביטוח (80% סובסידיה). ד. נתבעת 1/קנט הינה המבטח על פי חוזה הביטוח, בעוד שנתבעת 2/מועצת הצמחים הינה "בעלת הפוליסה". בחוזה הביטוח מוגדר החקלאי כמבוטח, אף כי אינו צד לחוזה. ה. חוזה הביטוח הינו חוזה בסיסי ואין מחלוקת, כי החקלאי המבוטח יכול לרכוש אצל נתבעת 1 הרחבת הכיסוי הביטוחי במידה ויעמוד בתנאים המצוינים בחוזה הביטוח. ו. חוזה הביטוח עוסק בשני סוגי נזקי טבע: האחד, נזקי טבע על פי חלק א' לחוזה המהווה ביטוח סיכונים ספציפיים לפרי קיים והשני, על פי חלק ב' לחוזה, עניינו ביטוח אסון טבע שהינו ביטוח סיכונים של חוסר פרי. 2. התביעה הנדונה עניינה נזק שנגרם לכרמים בגין אסון טבע. בין ביטוח כנגד נזק טבע לביטוח כנגד אסון טבע, קיים שוני. בעוד שכאשר קורה נזק טבע ניתן לאמוד פיסית את גובה הנזק כיוון שהפרי הניזוק גלוי לעין, באסון טבע הנזק אינו נראה בעין. לצורך אומדן הנזק בביטוח אסון טבע, יש לקבוע מהי כמות הפרי שתיקטף בפועל בשנת הביטוח ולהפחיתה מהיבול שהיה צפוי להיקטף אלמלא אסון הטבע (ולא יותר מהיבול המבוטח) והפרש זה, לאחר קיזוז ההשתתפות העצמית הוא היבול החסר שבגינו יש לפצות. לכן, חוזה הביטוח קובע, מהו היבול הצפוי - הוא היבול הנורמטיבי. בגין יבול זה, משולמים דמי הביטוח על ידי מגדלי הפירות למועצה (במסגרת התשלומים אותם הוסמכה המועצה לגבות על פי חוק) ובהמשך, על ידי המועצה לקנט והוא היבול המבוטח השונה בין מין פרי אחד למשנהו. 3. אין מחלוקת בין הצדדים, כי אירע אסון טבע בחלק מכרמיו של התובע בעונה הרלבנטית לחוזה הביטוח, היא שנת 2010 ואין מחלוקת, כי בהתאם לחוזה הבסיסי, היבול הנורמטיבי לשני סוגי הגידולים של התובע, האחד ענבי מאכל מוקדמים תחת כיסוי פלסטיק והשני, ענבי מאכל מוקדמים הינו 1.5 טון לדונם. 4. אין מחלוקת, כי החוזה הבסיסי לא נשלח לתובע ואין מחלוקת, כי בחוזה הבסיסי שפורסם באינטרנט, אין כל פרט שיכול לשייך אותו דווקא לתובע הספציפי והוא ערוך כחוזה כללי המתאים לכל חקלאי. 5. בחודש ינואר 2010, בסמוך לעריכת החוזה הבסיסי, שכאמור לא נשלח לתובע, שלחה נתבעת 1 לתובע מסמך הממוען אליו אישית והנושא את הכותרת: "הנדון: ביטוח פירות לעונת 2010. על הצעתך להגיע לקנט עד ליום 31.1.10". באותו מסמך מציינת נתבעת 1, כי נתבעת 2 רכשה עבורו ביטוח בסיסי כנגד נזקי טבע וכנגד אסונות טבע וממליצה לו להרחיב את הכיסוי הביטוחי בשני סוגי הביטוח. המסמך מסתיים בפירוט הביטוח כנגד אסון טבע שנרכש עבורו: "מין הפרי: ענבי מאכל שטח מבוטח 88.50, יבול נורמטיבי מבוטח 2.30". בנוסף, באותו מסמך צוין כי בביטוח נזקי טבע בסיסי, ההשתתפות העצמית הינה בשיעור של 40% ובביטוח מורחב ההשתתפות העצמית הינה בשיעור של בין 5% ל-10% בלבד ואילו לגבי ביטוח אסון טבע לא נאמר דבר לגבי ההשתתפות העצמית. 6. לקראת אמצע חודש מרץ 2010, הבחין התובע, כי אירע אסון טבע בכרמיו והוא פנה בתביעה לנתבעת 1, כאשר הוא מסתמך על אותו מסמך שנשלח אליו לפיו היבול הנורמטיבי מבוטח לפי 2.3 טון לדונם ואין כל רכיב של השתתפות עצמית. כפי שציינתי, זה המסמך היחיד שנשלח אליו ובמסמך זה גם צוינו פרטיו המזהים, סוג הפרי שהוא מגדל והשטח שבו משתרעים כרמיו (במסמך צוין שטח של 88.5 דונם בעוד הנתבעת 1 טוענת, כי השטח הינו 83.85 דונם, אך ההבדל הינו זניח לחלוטין). 7. נתבעת 1 השיבה לתובע, כי במסמך שנשלח אליו נפלה טעות והיבול הנורמטיבי המבוטח הינו לפי 1.5 טון לדונם, כפי שנרשם בחוזה הביטוח ולא לפי 2.3 טון לדונם, כפי שנרשם במסמך. לכן, לאחר הפחתה של כמות הענבים שתיקטף בפועל בכרמיו, בהתאם לחוות דעת השמאי מיבול נורמטיבי של 1.5, בקיזוז השתתפות עצמית בשיעור של 30%, לא נגרם לו כל נזק ולכן תביעתו נדחית. 8. לאור הדחיה הוגשה התביעה הנדונה. ב. טענות הצדדים 9. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה לגבי השאלה מהי נפקותו המשפטית של המסמך שנשלח לתובע בינואר 2010 על ידי נתבעת 1 ואשר לפיו, היבול הנורמטיבי הינו 2.3 טון לדונם וזאת, ביחס לחוזה שנחתם בין הנתבעות לפיו היבול הנורמטיבי הינו 1.5 טון לדונם. האם המסמך הינו "רשימה" מחייבת ששלחה חברת הביטוח למבוטחה, כטענת התובע או שמדובר במסמך אינפורמטיבי בלתי מחייב שאינו פוגם כלל במעמדו של החוזה המחייב לפיו היבול הנורמטיבי הינו 1.5 טון לדונם, כטענת הנתבעות. 10. באותו מסמך נותנת הנתבעת 1/קנט תיאור לגבי נזקי הטבע ואסונות הטבע שאירעו בעונה החולפת ועיקרו של המסמך עוסק בהמלצה להרחיב הכיסוי הביטוחי הבסיסי, הן לגבי נזקי טבע והן לגבי אסונות טבע וכך זה מופיע במסמך: "כדי שנוכל לעמוד לצידך באופן מלא בשעת הצורך, אנחנו ממליצים לך להרחיב את ביטוח נזקי הטבע וביטוח אסונות הטבע ולהרויח שקט נפשי, פיצוי ישיר וכיסוי ביטוחי רחב". בנוסף, באותו מסמך מופיע הכיתוב הבא: "להלן פירוט המינים והיבולים המבוטחים בביטוח אסונות טבע, ברמה ב' כפי שרכשה עבורך המועצה... להזכירך ניתן להרחיב את היבול המבוטח ישירות בקנט. מין הפרי: ענבי מאכל, שטח מבוטח 88.50, יבול נורמטיבי מבוטח 2.30". 11. התובע העיד, כי זו הייתה הפעם הראשונה שהוא קיבל מסמך אישי עם פרטיו מחברת הביטוח/קנט, המסב תשומת ליבו לאפשרות להרחיב את הביטוח הבסיסי. הוא ראה במסמך הצעה לחוזה ביטוח ולאחר ששקל הגיע להחלטה, כי לגבי אסונות טבע ביטוח שטח של 88.50 דונם ברמת יבול נורמטיבי של 2.30 הינו מספק ועונה על צרכיו ולכן בחר שלא להגדיל את הביטוח הבסיסי שרכשה עבורו נתבעת 2 לגבי הרכיב של אסון טבע. לגבי נזק טבע, קיבל את ההצעה והרחיב בביטוח רשות את הביטוח הבסיסי כך שהיבול הנורמטיבי לגבי רוב השטח הינו לפי 2.5 טון לדונם וחלק קטן הינו לפי 2 טון לדונם. 12. ב"כ התובע טען, כי המסמך שנשלח הינו "רשימה", להבדיל מהפוליסה שפורסמה באינטרנט המכילה תנאים כלליים בלבד (מה שמכונה בז'רגון הביטוחי "ז'קט"). לכן, יש ליתן למסמך זה את מלוא נפקותו המשפטית ולקבוע, כי מדובר בחוזה ביטוח לכל דבר. 13. הנתבעת 1 טענה, כי המסמך שנשלח אל התובע הינו מכתב אינפורמטיבי בלבד שאינו מחייב והנתון לפיו היבול הנורמטיבי הינו 2.3 טון לדונם, הינו נתון שגוי, תולדה של טעות מיחשובית. בנוסף, טענה נתבעת 1, כי במכתב השיווק צוין פעמיים, כי המחייב הינו חוזה הביטוח והמכתב מפנה לתוכנו של אותו חוזה ולאפשרות לקבלו באמצעות האינטרנט או באמצעות פנייה למשרדה של נתבעת 1. 14. מר אסף שמיר, מנהל מחלקת התביעות בנתבעת 1, ביקש להוכיח כי מדובר בנתון שגוי באמצעות הדברים הבאים: א. בהתאם לפוליסה והיות ובאסון טבע ליבולים העיסוק הינו בחוסר פרי, שלא ניתן לראותו בעין בקרות הנזק ולאמת את האפשרות של העץ להניבו בפועל, על החקלאי דוגמת התובע המבקש להרחיב הכיסוי הביטוחי להוכיח, כי הוא אכן מסוגל להפיק את היבול הנורמטיבי של 2.3 טון לדונם. הנתבעת 1/קנט יוצאת מהנחה, כי התובע אכן מסוגל להפיק 1.5 טון לדונם בהתאם לנתוניו ובהתאם למיקום הכרמים ולכן, הביטוח הבסיסי הינו לגבי יבול נורמטיבי של 1.5 טון לדונם. אם התובע היה פונה לקנט בבקשה להרחיב הכיסוי ל-2.3 טון לדונם, התובע היה נדרש להוכיח את יכולתו ליצר ולהפיק 2.3 טון לדונם, במשך 4 העונות הקודמות. ב. נתבעת 1/קנט הכירה בטעות המיחשובית שנפלה והסכימה להעמיד באופן רטרואקטיבי את מצבו של התובע, כאילו רכש לעצמו את ההרחבה וזאת במידה והתובע אכן יעמוד בתנאי החיתומי בדיעבד ויוכיח, כי שיווק ב-4 העונות הקודמות יבול ממוצע של 2.3 טון לדונם. התובע נמנע מלקבל את ההצעה ובהתאם לנתונים שהעביר בעבר, הוא מסוגל להפיק 1.67 טון לדונם. ג. בנוסף העיד מר שמיר, כי גם אם תתקבל הטענה שיש לחשב יבול נורמטיבי של 2.3 טון לדונם, הפיצוי יהיה אפסי. חוזה הביטוח מתנה פיצוי לגבי הפריט של ענבים מוקדמים הגדל בשטחים הפתוחים בתנאי שהנזק ישתרע על שטח מינימלי של 50 דונם עם פחיתה של 30%. בפועל, השטח שניזוק לגבי ענבים מוקדמים היה של 24 דונם בלבד וזאת, בהתאם לדברים שאמר התובע לשמאי לפיהם, בחלקות בתי הרשת של כ-55 דונם לא אירע כל נזק. מכאן, שהנזק לא משתרע לגבי הפריט של ענבים מוקדמים על 50 דונם ולכן, בכל מקרה, דין תביעתו היה להידחות בגין פריט זה. לו התובע היה אכן מרחיב הכיסוי, היה זכאי לפיצוי אפסי בגין הרכיב השני שהינו ענבים מוקדמים בכיסוי פלסטיק בשטח של 7.5 דונם. 15. כל צד טען, כי הצד השני הוא חסר תום לב. הגדילה לעשות הנתבעת 1, כאשר לכל אורך המשפט טענה, כי התובע במודע עט כמוצא שלל רב על הטעות במסמך השיווקי ובחר לנצל הטעות לטובתו, בניסיון להתעשר על חשבון נתבעת 1 ועל חשבון ציבור החקלאים כולו (בכתב ההגנה נטען, כי התובע "תפר" תביעה). 16. בנוסף נחלקו הצדדים בשאלות, האם חלה השתתפות עצמית, מה השטח המבוטח וכיצד יש לחשב את הנזק. ג. דיון והכרעה בשאלות המחלוקת שאלת תום ליבו של התובע 17. המחלוקת העיקרית בתיק זה הינה בשאלה, מה גובר על מה. האם חוזה הביטוח הכללי שמציין יבול נורמטיבי של 1.5 טון לדונם שלא נשלח לתובע או המסמך שנשלח לתובע ולפיו, היבול הנורמטיבי הינו 2.3 טון לדונם. 18. נתבעת 1 ביקשה להראות, כי התובע לא היה עובר את המכשול החיתומי לעריכת ביטוח כפי שצוין באותו מסמך ולכן, מדובר בטעות. בנוסף, נתבעת 1 טוענת, כי איפשרה לתובע להוכיח בדיעבד שהוא עומד בדרישות החיתום ואכן מסוגל להפיק 2.3 טון לדונם. התובע לא נעתר לכך והדבר מוכיח שהוא במודע ובחוסר תום לב מבקש לנצל לרעה את הטעות.בנוסף נטען כי התובע הגיש תביעה לקבלת תגמולי ביטוח על סמך יבול נורמטיבי, הגדול ביותר מ-150% ממה שהוא מסוגל להפיק בפועל ולכן התביעה נוגדת את סעיף 58 לחוק חוזה הביטוח ואת חוזה הביטוח, כיוון שמדובר במקרה מובהק של ביטוח יתר. 19. טענת הנתבעת 1 העוברת כחוט השני לכל אורך המשפט הינה, כי תביעתו של התובע הינה חסרת תום לב, כיוון שהוא יודע היטב, שאינו מסוגל לשווק 2.3 טון לדונם וכי נפלה טעות במסמך וההוכחה הניצחת לכך הינה בכך, שהתובע לא נעתר להצעתה, כי יעבור הליך חיתומי בדיעבד. 20. בנוסף, מבקשת נתבעת 1 להראות, שהתובע חסר תום לב בכך, שמתי שנוח לו הוא נאחז במסמך השגוי ומתי שהדבר פועל לטובת האינטרס שלו, הוא דולה פרטים מהחוזה. 21. אינני מקבל את עמדת הנתבעת 1. את שאלת תום הלב יש לבחון בהתייחס לשלב שבו קיבל את אותו מסמך בו נכתב, כי נרכש עבורו ביטוח אסון טבע המכסה יבול נורמטיבי של 2.3 טון לדונם ושבו החליט, כי לאור אותו מסמך הוא לא מגדיל את הכיסוי הביטוחי מעבר לכך. הנסיבות תומכות בגרסתו, כי הוא האמין שזה חוזה הביטוח המחייב ופעל בתום לב על פי אותו חוזה. ואלה הנסיבות: א.1. התובע בחר שלא להגדיל את הכיסוי לאסון טבע, אך בחר להגדיל את הכיסוי הביטוחי לנזק טבע, כאשר לגבי מרבית השטח הכיסוי הביטוחי הינו ל-2.5 טון לדונם וחלקו הקטן 2 טון לדונם. נתון זה מלמד שהתובע האמין בתום לב, כי ביכולתו לגדל ולהפיק את אותה הכמות ולכן היה מוכן לשלם פרמיה מוגדלת בהתאם. 2. נציגי הנתבעת הסבירו, כי אין בעיה להגדיל לתובע את הביטוח בגין נזקי טבע ל-2.5 טון לדונם ואף ל-5 טון לדונם וזאת, כיוון שבקרות מקרה הביטוח בנזקי טבע ה"אמת" יוצאת לאור, כי בנזקי טבע ניתן לראות בעין את הנזק. אולם, בנזקי אסון טבע, המצב שונה כיוון שלא ניתן לספור או לאמוד את אסון הטבע, אלא אם קובעים מראש את היבול הנורמטיבי. לכן, הגדלת היבול הנורמטיבי באסון טבע קשה יותר. 3. אינני מקבל טיעון זה של נתבעת 1. מעצם העובדה שהתובע החליט להגדיל הכיסוי הביטוחי ליבול של 2.5 טון לדונם, עולה בבירור, כי הוא האמין שזו יכולתו. חישובי הנתבעת 1 לא היו ידועים לו ובוודאי שאינם סותרים מסקנתי זו. ב. השמאי שנשלח לבדוק את נזקי הכרמים אישר, כי התובע הראה לו את המסמך הנדון ואמר לו שהוא מבוטח על יותר מ-2 טון לדונם, כאשר את הנתון המדויק לא זכר. נתון זה מחזק את גרסת התובע, כי האמין בתום לב שהוא מבוטח לפי יבול נורמטיבי של 2.3 טון לדונם. ג. הנתבעת 1 טענה, כי בכך שהתובע אמר לשמאי, כי אין לו נזק בכרמים הנמצאים בבתי הרשת בשטח של כ-55 דונם מתוך 79 הדונם הרלבנטיים לפריט ביטוחי זה, הוא למעשה השמיט את הקרקע מתביעתו גם אם יתקבלו כל טענותיו. האם זה הגיוני שאדם ש"תופר" תביעה ביודעין, בחוסר תום לב, ישמיט את הקרקע במו ידיו מכל תביעתו? כפי שיובהר, התובע כלל לא היה מודע באותו שלב לתנאי חוזה ביטוח שלא נשלח אליו כלל ולכל שיטות חישוב הנזק. לכן, דווקא הטיעון הזה מחזק את עדות התובע, כי פעל בתום לב בכל הקשור בתביעתו. ד. במהלך המשפט הוברר, כי יש הבדל בין מסוגלות להפיק כמות פרי באופן אבסולוטי לבין מסוגלות להפיק פרי בהתאם לחישובים שנעשים על סמך תנאי חוזה הביטוח. התובע טען בכל מהלך המשפט, כי ב-4 השנים שקדמו ל-2010 היו לו גם שטחים שבהם היו כרמים חדשים, שלגביהם נקבעת כמות הנבה שרירותית נמוכה יותר. לכן, הכמות שמתייחסת ל-4 העונות הקודמות, הינה נמוכה יותר רק בגלל הקביעה השרירותית של הנתבעת 1 ולא נכונה בפועל. בשנת 2010 לא היו לו כבר כרמים חדשים ולכן, הוא יכול היה להפיק 2.3 טון לדונם. גם בהתאם לחישובי נתבעת 1. בנוסף, העיד התובע, כי חלק לא מבוטל מהיבול מדולל ו/או מושמד על ידיו וזאת, כדי להגיע לאיכות פרי טובה יותר. לכן, השיווק הסופי אינו מהווה הוכחה, כי הוא לא מסוגל לשווק 2.3 טון לדונם, הוא יכול לשווק כמות זו אך בוחר לדלל הכמות, כדי להשיג איכות טובה יותר. מכאן, שהקביעה של המסוגלות להפיק פרי פר דונם, אינה אמת מוחלטת או אמת מדעית והיא בהחלט נתונה לפרשנויות שונות. לכן, לטענת נתבעת 1 כי התובע הגיש תביעה בחוסר תום לב, כיוון שהיה מודע לכך שאינו מסוגל להפיק 2.3 טון לדונם, לא היה כל בסיס. ה. סביב השאלה כמה יכול התובע להפיק מדונם, יכולה להתעורר מחלוקת לגיטימית בין התובע לנתבעת 1 ואין בכך כדי להוות הוכחה לביסוס טענה של חוסר תום לב מצד התובע ובוודאי שאין לבסס על נתון זה טענה של ביטוח ביתר. לכן אני דוחה כל הטענות בעניין זה. ו. אני דוחה טענת הנתבעת, כי העובדה שהתובע מתי שנוח לו דולה נתונים מהמסמך ומתי שנוח לו פונה לקבלת נתונים מהחוזה, מצביעה על חוסר תום לב מצידו. התובע לא התכחש לעובדה, כי אכן קיים חוזה באינטרנט. התובע הסביר, כי החוזה לא נשלח אליו וכל מה שהיה לנגד עיניו זה המסמך שנשלח אליו, הנושא את פרטיו האישיים וכן פרטי גידוליו ושטח הגידול. אני מקבל את עמדת התובע, כי הסתמך על אותם פרטים שהופיעו במסמך שנשלח אליו ולגבי פריטים שלא צוינו, פנה לחוזה הביטוח. הדבר אינו מצביע על חוסר תום לב מצידו. ז. התובע העיד בפני ונחקר נגדית ארוכות. ב"כ הנתבעת 1 עשה ככל יכולתו כדי לערער אמינותו ולפגוע במהימנותו אך ללא הצלחה. התובע העיד, כי האמין בתום לב שהמסמך שנשלח אליו הינו הצעה מחייבת והאינפורמציה לגבי היבול הנורמטיבי המבוטח באסון טבע הינה אמיתית ומחייבת. האינפורמציה הייתה סבירה ולא היה כל מקום שהוא יפקפק באמינות ו/או בנכונות אותה אינפורמציה. אני נותן אמון מלא לעדותו זו. ח. אני נותן אמון מלא לעדות חברו של התובע מר אמנון אלקיים שהעיד, כי יבול נורמטיבי של 2.3 טון לדונם הינה סבירה בהחלט וכן לגבי המצוקה אליה נקלעו עקב חששם מאסון הטבע העומד להתרחש והסתמכותם על אותו מסמך (חברו של התובע קיבל אף הוא מסמך דומה). ט. הייתה פתוחה בפני הנתבעת 1 הדרך להוכיח כי בכל השנים שחלפו, שלחו לתובע את אותו מסמך אך ללא ציון היבול הנורמטיבי השגוי ואף כי היו שנים שהצפי לכמויות קור בחודש ינואר היה גרוע יותר מעולם התובע לא הגדיל הכיסוי הביטוחי ובכך לנסות לשכנע, כי אכן התובע ניצל את הטעות לרעה ביודעין. הנתבעת 1 לא עמדה בנטל זה. מר אסף שמיר אמנם העיד, כי היו שנים גרועות יותר שבהם התובע לא עשה כל הרחבה לגבי ביטוח אסון טבע, אך בעניין זה נדרשת הייתה עדות מומחה. מר שמיר יכול להעיד לגבי הפוליסה, אך אינו יכול להעיד לגבי מצב רמת הקור ביחס לצפי לאסון טבע בשנים עברו, כי לשם כך דרושה עדות מומחה. לכן, אינני נותן משקל לדברים שאמר בנקודה זו. י. להשלמת התמונה, אציין, כי הפרמיה ששולמה הייתה עבור יבול נורמטיבי של 1.5 טון לדונם, אולם נתון זה לא יכול היה לתמוך בגרסת הנתבעת 1, כיוון שלא הייתה מחלוקת, כי ההודעה על שיעור הפרמיה נשלחה לתובע על ידי נתבעת 2 לאחר שהגיש את תביעתו לנתבעת 1. יא. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי תביעתו של התובע הוגשה בתום לב ואני דוחה את כל טענות הנתבעת 1 בעניין זה. מעמדו של התובע כמבוטח 22. התובע אינו צד לחוזה הביטוח. יחד עם זאת, לכל אורך החוזה מוגדר החקלאי המגדל כ"מבוטח". הדבר מוסבר במבוא לחוזה כדלקמן: "פוליסה זו היא חוזה ביטוח בין מועצת הצמחים... (להלן - "בעלת הפוליסה") לבין קנט... (להלן - "המבטח")... ומכוחו, היות ובעלת הפוליסה מצהירה כי היא רשאית להתקשר בחוזה ביטוח זה על נספחיו בשם כל מגדלי הפירות... (דהיינו: המבוטחים - מוטבים שיקראו להלן: "המבוטח" או "המבוטחים", לפי העניין)". 23. סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלקמן: "(א) לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם... לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל... (ב) נקבע מוטב שאינו המבוטח והקביעה הייתה בלתי חוזרת, אין המבטח רשאי לבטל את החוזה אלא אם הודיע על פיגור למוטב בכתב..." 24. בהתאם לחוזה הביטוח מועצת הצמחים הינה בעלת הפוליסה. מונח זה אינו מצוי בחוק חו זה הביטוח. אין מחלוקת, כי התובע/החקלאי משלם היטלים למועצה וזו מעבירה את אותם ההיטלים כתשלום פרמיה (כאשר הפרמיה מסובסדת בשיעור של 80% על ידי הממשלה) לקנט. 25. המסקנה הינה, שהתובע/החקלאי כמשלם הפרמיה הינו המבוטח. 26. ואכן, בכתב הגנתה, התייחסה נתבעת 1 לתובע כ"מבוטח". 27. רק בסיכומיה טענה הנתבעת 1 לראשונה, כי התובע אינו המבוטח כלשונו של חוק חוזה הביטוח, אלא הינו מוטב בלבד ולכן, לא מוטלת עליה החובה כמבטחת לשלוח לו את חוזה הביטוח. 28. אני מקבל טענת ב"כ התובע בסיכומי התשובה, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. 29. בנוסף וכפי שהבהרתי לעיל, גם מבחינת הדין המהותי, ניתן בהחלט לראות בתובע בתורחקלאי המשלם פרמיה כמבוטח ולא כמוטב. 30. לאור האמור, אני קובע, כי יש להחיל לגבי התובע את כל הזכויות העומדות לו, בהתאם לחוק חוזה הביטוח. המסמך שנשלח לתובע על ידי נתבעת 1 הינו מסמך מחייב 31. טענת הנתבעת 1 הינה, כי אין לטעות שנפלה במסמך לפיה, היבול הנורמטיבי המבוטח הינו של 2.3 טון לדונם כל משמעות משפטית, היות ומדובר במסמך אינפורמטיבי בלבד ומה שקובע הינו חוזה הביטוח שקובע, כי היבול הנורמטיבי הינו 1.5 טון לדונם. 32. טענת הנתבעת 1 אינה מקובלת עלי וזאת מהטעמים הבאים: א. גם בהנחה שמדובר בטעות, טעות כשלעצמה של צד לחוזה אינה בהכרח מביאה לבטלותו. בהתאם לחוק החוזים, אם החוזה הינו סביר והצד הטועה לא הוטעה על ידי הצד השני, אין הדבר מביא לבטלות החוזה. כמו כן, טעות בכדאיות היכנסו של צד לחוזה, אינה עילה לביטולו. ב. על אחת כמה וכמה יפים הדברים, כאשר מדובר בחוזה ביטוח בין החקלאי המבוטח מזה וקנט כמבטחת מזה. ביחסים שבין מבוטח למבטחת, חל הכלל לפיו, יש להגן על הצד החלש בעסקה שהוא המבוטח. כך נפסק בע"א 4819/92 אליהו חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' מנשה ישר פ"ד מ"ט(2) עמ' 749 כדלקמן: "יש גם לשוב ולהזכיר שאחד מן הקווים המנחים בפרשנות של חוזה ביטוח הוא הגנה על הצד החלש בעסקה... הפסיקה הכירה זה כבר בפער ביחסי הכוחות שבין הצדדים לחוזה ביטוח וביטאה לא אחת הכרה זו בפרשנות שהחמירה עם החברה המבטחת על מנת להגן על זכויותיו של הלקוח." (שם עמ' 761). ג. אין מחלוקת, כי נתבעת 1 לא שלחה לתובע את חוזה הביטוח ובכך הפרה את סעיף 2 לחוק חוזה הביטוח על כל המשתמע מכך. ד. כפי שקבעתי, אני נותן אמון לעדות התובע, כי ראה במסמך שנשלח אליו מסמך מחייב וזאת לאור העובדה, שמסמך זה הכיל את פרטיו האישיים ואת סוג הגידול אותו הוא מגדל ושטחו וזאת להבדיל מהפוליסה באינטרנט, שאין בה כל פרט המייחד דווקא אותו משאר החקלאים או משייך דווקא אותו לפוליסה. ה. כפי שקבעתי, לא היה לתובע כל מקום לפקפק באמינות אותו מסמך או לחשוב שמדובר בטעות והוא פעל בתום לב. ו. לא נסתרה טענת התובע, כי בשלב שבו נשלח אליו המסמך, הוא הבין החשיבות להגדלת היבול הנורמטיבי מ-1.5 טון לדונם וזאת, לאור מצב מכות הקור באותו זמן והצפי לאסון טבע שעלול להתרחש. ז. לא נסתרה טענת התובע, כי באותו שלב החליט שהכיסוי הביטוחי שהוענק לו של יבול נורמטיבי של 2.3 טון לדונם, הינו מספק עבורו, כי אחרת עמדה לרשותו האפשרות לפנות לחברת ביטוח אחרת פרטית ולרכוש אצלה הגדלה ליבול נורמטיבי של 2.3 טון לדונם. ח. מכאן, שהתובע פעל על סמך המצג שהוצג לו ואם תתקבל טענת הנתבעת 1, כי ההגדלה הינה טעות, נמצא שהתובע שינה מצבו לרעה עקב טעותה ורשלנותה של נתבעת 1 והדבר אינו מתקבל על הדעת. ט. הנתבעת 1 מבקשת להדוף את הטענה לגבי נפקותו של המסמך ששלחה למבוטחה, לאחר שאירע מקרה הביטוח באמירה: "סליחה טעיתי". האם אפשר להשתית יחסיים חוזיים בכלל ויחסי מבוטח מבטחת על קיום אפשרות של צד אחד לאחר קרות אירוע הביטוח לומר:"סליחה טעיתי?" האם קנט הייתה מקבלת טענה הפוכה של חקלאי, מבוטח, שלא חידש את הביטוח המורחב מהעונה הקודמת עקב טעות מיחשובית והמבקש, כי הפוליסה המוגדלת תיכנס לתוקף בדיעבד לאור אותה טעות? האם קנט הייתה מקבלת טענה של מבוטח לאחר קרות אירוע הביטוח, כי מחמת טעות מיחשובית "שכח" להכניס בגדר הכיסוי הביטוחי שטח גידול חקלאי בן 100 דונם שסבל מאסון טבע? בע"א 4114/90 אברהם בן שושן נ' כריכייה קואופרטיבית בע"מ, נקבע כי אין להתיר מצב שבו, חברת הביטוח, לא עשתה שימוש בזכותה על פי סעיף 58 לחוק חוזה הביטוח טרם קרות אירוע הביטוח ואף על פי כן תוכל, לאחר מעשה לטעון כי שווי הנכס היה, כבר בעת שבוטח, נמוך מסכום הביטוח שעל פיו גבתה את דמי הביטוח. 33. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: א. דין המסמך כדין "רשימה" ששלחה חברת הביטוח קנט לתובע המבוטח. ב. בכל מקרה של סתירה בין החוזה הכללי לרשימה, יש להעדיף את הרשימה. ג. במקרה של לקונה יש לפנות לחוזה הכללי. הנזק 34. אני מקבל כאמין את הדברים שרשם מר מנשה כהן השמאי לפיהם "חלקות בתי הרשת כ-55 דונם לא נדרשו לנזק בשלב זה". 35. התובע הסביר, כי הוא מגדל 3 זנים. זן אחד נקרא SBS והוא הזן שגדל בבתי הרשת והוא הזן שפחות נפגע. בנוסף יש לו עוד 2 זנים האחד מסוג 108 והשני בן חנה. "הם אלה שנפגעו בצורה חמורה ואליהם הבאתי את השמאי" (ראה עמ' 39 לפרוטוקול). עוד הסביר התובע, כי: "זה לא שייך לבתי רשת, הוא בדק אך ורק את הדבר הזה ועל הדבר הזה בסך הכל אני הגשתי אליכם (הכוונה של התובע הינה לשני הזנים שנפגעו 108 ובן חנה - א.ס.). אתם פניתם אלי ואמרתם אנחנו לא מכירים בתביעה הזאת, בתי הרשת נכללים בכל העסקה הזאת. אז הגשתי לכל העסקה הזאת, לכל הבתי רשת ביחד עם השטחים האלה. אליבא דבקשתכם. אתם ביקשתם את זה" (ראה עמ' 40 לפרוטוקול). 36. עולה מעדות השמאי ומעדות התובע, כי למעשה כוונת התובע הייתה להגיש תביעה אך ורק לגבי הזנים שנפגעו בצורה קשה ורק לאור העובדה שהנתבעת 1 מסרה לו שהוא אינו יכול להגיש תביעה בלא שהוא כולל את כל השטח הפתוח, הכניס גם את בתי הרשת לתביעה. לכן, החישוב שלי לגבי הנזק לא יכלול את בתי הרשת. 37. לאור העובדה, שהפוליסה לא נשלחה לתובע וכפי שקבעתי, המסמך שנשלח הינו רשימה מחייבת, אני קובע, כי את הנזק יש לחשב לפי המפתח הבא, שהינו צירוף הרשימה + הפרטים החסרים מהחוזה (אינני לוקח בחשבון את הסייג הקובע תנאי לפיצוי במינימום שטח נפגע של 50 דונם ואינני מתחשב בטענה, שהחישוב לגבי שווי הפרי אמור להיות 1.310 ₪ לק"ג לפי סייג אחר): א. שטח הגידול שניזוק הינו 88.5 דונם פחות 55 דונם בתי הרשת ולכן השטח שנפגע הוא 33.5 דונם, מתוכו 7.5 דונם חממות ו-26 דונם שטח פתוח. ב. השמאי העריך כי בחממות היבול הינו 929 ק"ג, במקום יבול נורמטיבי של 2.3 טון ובשטח הפתוח היבול הינו 617 ק"ג, במקום יבול נורמטיבי של 2.3 טון. ג. לכן, היבול בחממות הינו 929 ק"ג כפול 7.5 דונם, סך הכל 6,967.5 ק"ג, במקום יבול נורמטיבי של 17,250 ק"ג. דהיינו, חוסר של 10,282 ק"ג. ד. לכן, היבול בשטח הפתוח הינו 617 ק"ג כפול 26 דונם, סך הכל 16,042 ק"ג, במקום יבול נורמטיבי של 59,800 ק"ג. דהיינו, חוסר של 43,758 ק"ג. ה. סך הכל חוסר הפרי הינו 10,282 ק"ג + 43,758 ק"ג = 54,040 ק"ג. ו. בהתאם לנספח 2 לחוזה, סכום הפיצוי לענבי מאכל מוקדמים, לרבות ענבי מאכל תחת כיסוי פלסטיק הינו בביטוח אסונות טבע 2,880 ₪ ואני דוחה את טענת הנתבעת 1, כי היה מקום לחשב שווי פרי שונה. ז. לאור האמור, הנזק לכרמיו של התובע באסון הטבע בשנת 2010 הינו 54,040 ק"ג X 2,880 ₪ = 155,635 ₪. ח. אני מקבל עמדת נתבעת 1, כי יש לנכות השתתפות עצמית בשיעור של 30% וזאת לאור העובדה, כי מדובר בנוהג כללי בכל ענפי הביטוח ואני סבור, כי התובע היה מודע לכך. בכל מקרה, לא מדובר בחריג לפוליסה וכפי שקבעתי, בכל מקרה של לקונה ברשימה, יש לפנות לפוליסה. ט. לכן, הנזק באסון הטבע בניכוי השתתפות עצמית בשיעור של 30% הינו 108,944 ₪. לאור האמור לעיל, אני מחייב את נתבעת 1 לשלם לתובע סכום של 108,944 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ביקור השמאי בכרמים, דהיינו מיום 16.3.10, בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ וכן בצרוף אגרה כפי ששולמה ובצרוף הוצאות משפט כפי שיקבעו (לאחר שהתובע יגיש לבית המשפט פירוט הוצאותיו בתוך 10 ימים). לאור העובדה, שבמהלך המשפט הוברר, כי לנתבעת 2 אין כל יד במשלוח המסמך לתובע, התביעה נגדה נדחית. לאור הנסיבות המיוחדות החלטתי שלא לפסוק לנתבעת 2 הוצאות. חוזהפוליסהביטוח יתרחוזה ביטוח