1. לפנינו תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעות במסגרתה עתר לתשלום הפרשי שכר, מענקים, פיצוי בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות ופיצוי בגין הפרת חוזה. הנתבעות מצידן הגישו תביעה שכנגד במסגרתה עתרו לקבלת חשבונות בקשר עם סכומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בגין נכות זמנית וכן לסעד הצהרתי במסגרתו יקבע כי התובע נהג שלא כדין בכל הנוגע לקבלת דמי הפגיעה ובהתאם להשבת סכומים שקיבל לידי הנתבעת. 2. רקע עובדתי: א. התובע הוא שחקן כדורסל. ב. הנתבעת 1 היא עמותה (להלן: "העמותה") אשר ניהלה את קבוצת הפועל תל אביב בכדורסל (להלן: "הקבוצה") עד לחודש ספטמבר 2002 וכן במהלך חודש אוגוסט 2004 ואילך. ג. הנתבעת 2 היא חברה אשר ניהלה את הקבוצה מחודש ספטמבר 2002 ועד לחודש אוגוסט 2004 (להלן גם: "החברה"). ד. התובע התקשר עם הקבוצה באמצעות העמותה, בהסכם העסקה בן שלוש שנים (להלן: "הסכם ההעסקה"/"חוזה ההעסקה"). הסכם ההעסקה מורכב מחוזה אחיד אשר נוסח על ידי איגוד הכדורסל וכן מנספח אותו צרפו הצדדים (להלן: "הנספח"). ה. במסגרת הסכם ההעסקה והנספח נקבע בין היתר, שכרו של התובע בערכי ברוטו, תשלום שכר דירה לתובע, המענקים להם יהא זכאי התובע, בהתאם להישגי הקבוצה, הפרשות אותן תבצע הנתבעת, וכן הכללים החלים על הצדדים במסגרת ההעסקה הנדונה. ו. בד בבד עם חתימת החוזה הופקדה לזכותו של התובע ערבות מחברת "מוסט ספורט", בעלת השליטה בנתבעת 2, זאת בקשר עם החיובים הקבועים בחוזה. ז. חוזה ההעסקה מתייחס לשלוש עונות; עונה ראשונה 01/08/2002-31/07/2003 (להלן: "העונה הראשונה"). עונה שניה 01/08/2003-31/07/2004 (להלן:"העונה השניה"). עונה שלישית 01/08/2004-31/05/2005 (להלן: "העונה השלישית"). התובע שיחק בקבוצה בשתי העונות הראשונות. בעונה השלישית השתתף התובע באימוני הקבוצה כאשר בסוף חודש ספטמבר קיבל לידיו מכתב שחרור מהקבוצה וביום 26/09/04 חתם על חוזה העסקה בן שלוש שנים עם קבוצת הפועל ירושלים בכדורסל (להלן: "הפועל ירושלים"). ח. במהלך העונה הראשונה, ביום 18/04/03 נפצע התובע במהלך אימון וקיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי בסך כולל של 17,410 ₪ (ראה נספח לג' לתצהיר התובע). ט. במהלך העונה הראשונה בוצעה הפחתה בשכרו של התובע בשיעור של 10%. י. בגין העונה הראשונה חתם התובע על "טופס אפס" (להלן: "טופס אפס"), מסמך המעיד על היעדר חובות מצידה של הקבוצה לשחקן. מסך זה מוגש לרשות לבקרת תקציבים באיגוד הכדורסל, הבוחנת את התחייבויותיה הכספיות של הקבוצה לשם אישור התקציב לעונה העוקבת. חתימה על מסמך זה מהווה תנאי להמשך העסקת השחקן במסגרת הקבוצה. יא. בין הצדדים התנהל הליך בוררות במסגרת המוסד לבוררות של איגוד הכדורסל בפני הבורר עו"ד ישראל שמעוני, שם תבעה הנתבעת את התובע בגין נזק שנגרם לקבוצה לאור התנהלות התובע ועזיבתו את הקבוצה במהלך העונה השלישית וכן בקשר עם שכרו של התובע אשר שולם ביתר, בניגוד להסכמות הצדדים (להלן: "הליך הבוררות"). ביום 29/06/05 ניתן פסק הבורר במסגרתו נדחתה התביעה (להלן: "פסק הבורר"). תיק הבוררות הוגש במסגרת ההליכים לתיק והוסכם כי הפרוטוקולים שנוהלו במסגרתו, בכל הנוגע לעדים שהעדיו בפנינו יהוו ראיה בתיק. יב. במהלך הדיון, התנהלו מספר הליכים בקשר עם בקשה לעיקול זמני שהגיש התובע וסוגיית הסמכות העניינית. איגוד שחקני הכדורסל וההסתדרות הצטרפו כטוענות להליך. הנתבעות הגישו בקשה להעביר הסכסוך שלפנינו לפני המוסד לבוררות של איגוד הכדורסל זאת בהתאם לטענותיהן בדבר הסמכות העניינית בתיק, הבקשה נמחקה בהסכמה כאשר בקשה דומה הוגשה לאחר שהסתיים שלב ההוכחות בתיק ונדחתה על ידי ראש המותב. 3. התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן הוגשו תצהירים על ידי אביו, מיכאל נאור (להלן: "מיכאל"), רואה חשבון משה כהן (להלן: "רו"ח כהן") וכן על ידי מר דני קליין יו"ר קבוצת הפועל ירושלים (להלן: "קליין") ועדותם נשמעה בפנינו בנוסף העיד מטעם התובע מר שלום שרמן, סמנכ"ל הקבוצה בתקופת פציעתו של התובע (להלן: "שרמן"). נציין כי רואה החשבון של הנתבעות מר יצחק זיגדון (להלן: "רו"ח זיגדון") העיד בפנינו בקשר עם מסמך שהגיש ב"כ התובע. מטעם הנתבעות העיד מר שאול אייזנברג (להלן: "אייזנברג") אשר שמש כיו"ר הקבוצה בתקופה בה נוהלה על ידי העמותה. להלן נפרש טענות הצדדים בהרחבה. 4. טענות התובע: א. הקבוצה פנתה לתובע על מנת שיצטרף לשורותיה. עובר לחתימת ההסכם, ניהלה את הקבוצה נתבעת 1 שהיתה בשליטתו ובניהולו של אייזנברג. בשל בעיות תקציב, הועברו הזכויות להפעלת הקבוצה לידי הנתבעת 2, חברה בשליטת חברת "מוסט ספורט" שהיתה בשליטת איש העסקים מר ולדימיר גוסינסקי שבחר להשקיע בקבוצה. ב. התובע חתם על הסכם העסקה עם העמותה כשמוסט ספורט מתחייבת לקיים מלוא ההתחייבויות הקבועות בהסכם בהתאם לכתב ערבות עליו חתמה (ראה נספח א' לתצהיר התובע). ג. לאחר חתימת התובע על ההסכם ניהלה הנתבעת 2 את הקבוצה, עד לחודש אוגוסט 2004. ד. הנתבעות הפרו את הסכם ההעסקה באופן שיטתי תוך הפעלת לחצים מתמשכת על התובע על מנת שיתרצה להפרות האמורות כפי שיפורש להלן. ה. במהלך העונה הראשונה, הפרו הנתבעות את הסכם ההעסקה תוך שקיצצו 10% משכרו של התובע. התובע הסכים לקיצוץ הנדון זאת בכפוף להבטחת ראשי הקבוצה לפיה הקיצוץ יוחזר לידיו בעונה הבאה, דבר שלא נעשה. ו. הנתבעות נמנעו מלהפריש כספים עבור התובע לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות כאמור בהסכם ההעסקה. ז. הפרות הנתבעות נמשכו אף בעונה השניה, במהלכה, שכרו של התובע שולם בחסר ובאיחור, וההפרשות לביטוח מנהלים לא הועברו כנדרש. בניגוד לאמור בהסכם ההעסקה, קרן השתלמות לא נפתחה כלל על ידי הנתבעות. ח. הנתבעות ניסו לבצע קיצוץ נוסף בשכר התובע, כמו גם בשכרם של יתר שחקני הקבוצה, אולם חזרו בהן לאחר שהתנהלו כנגדן הליכים משפטיים בנדון. ט. הסכם ההעסקה קובע את שכרו של התובע בערכי ברוטו, סכומים אלו נקבעו לאחר שסוכמו בין הצדדים סכומי נטו 60,000$ עבור העונה הראשונה, 70,000 $ עבור העונה השניה ו- 100,000 $ עבור העונה השלישית, והומרו לסכומי ברוטו על ידי רואי החשבון של הצדדים. במסגרת הנספח להסכם ההעסקה נקבע כי "כל הטבות במס יחושבו לטובת השחקן." (סעיף 1 לנספח) ומשכך כל שינויי במדרגות המס ובתקרות הביטוח לאומי צריכים להזקף לזכות התובע. הנתבעות חולקות על האמור ומשכך, מסרבות להעביר לידי התובע שכרו כנדרש. חילופי דברים בין רו"ח כהן לבין רו"ח זיגדון לא נשאו פרי כשהמחלוקת בין הצדדים נותרה בעינה שעה שהנתבעות נמנעו מלשלם לתובע אף סכומים שאינם שנויים במחלוקת. י. הנתבעות נמנעו מלשלם לתובע המענקים המגיעים לו בהתאם להישגי הקבוצה כמפורט בסעיף 9 להסכם ההעסקה. יא. הנתבעות נמנעו מלשלם לתובע שכר דירה כאמור בסעיף 3 לנספח. יב. עובר לתחילת העונה השלישית, הודיעה חברת מוסט ספורט כי אין בכוונתה להמשיך ולממן פעילות הקבוצה. במהלך חודש אוגוסט 2004 חזר אייזנברג לניהול הקבוצה באמצעות העמותה והודיע לב"כ התובע כי הקבוצה לא תוכל לעמוד בהתחייבותיה כאמור בהסכם ההעסקה וכי בכוונתו לנהל הקבוצה בתקציב מינימלי. אייזנברג פנה לב"כ התובע וביקש כי התובע יחפש קבוצה אחרת לעונה הקרבה לחלופין הציע אייזנברג כי התובע ימשיך לשחק בקבוצה בשכר נמוך משמעותית מזה הקבוע בהסכם. יג. הנתבעות הפרו את חוזה ההעסקה שעה שהודיעו כי אין באפשרותן לעמוד בהתחייבויותיה לעונה השלישית, זאת, בנוסף להפרות החוזרות ונשנות במהלך העונה השניה כאמור. יד. התובע פנה למספר גורמים על מנת לבדוק אפשרות העסקה לעונה הקרבה אולם ערך פגישה אחת בלבד עם הפועל ירושלים. טו. התובע ניהל משא ומתן בהתאם להוראת הקבוצה ובידיעתה והודיע כי ברצונו להמשיך ולשחק בקבוצה בהתאם להסכם ההעסקה עליו חתם. אייזנברג הודיע לתובע כי הקבוצה לא תעמוד בהסכם וכי בכוונתו לפנות למוסד לבוררות של איגוד הכדורסל על מנת להשתחרר מההתחייבויות הקבועות בחוזה. מאוחר יותר הציע לשלם לתובע פיצוי על סך של 25,000$ במידה ויעזוב. טז. עובר לפתיחת העונה השלישית העבירה הקבוצה ידיעות לעיתונות לפיהן התובע לא ימשיך לשחק בקבוצה. התובע אף לא הוזמן לאימון הפתיחה של העונה השלישית עליו גילה התובע לאחר שקיבל פניה בנדון מעיתונאים. יז. הקבוצה המשיכה ללחוץ על התובע באמצעות הצוות המקצועי זאת, על מנת שיסכים להפחתה בשכרו כשאייזנברג אף הודיע לתובע כי אינו מבוטח כנדרש, חרף כל האמור התייצב התובע לאימוני הקבוצה. יח. ביום 10/09/04 קיבל התובע לידיו מכתב מיום 09/09/04 במסגרתו הודיע אייזנברג לתובע כי הפר ההסכם עם הקבוצה שכן ניהל משא ומתן עם קבוצה אחרת ללא קבלת אישור בכתב מהקבוצה וכן לאור העובדה כי התראיין בעיתונות ללא הסכמת הקבוצה. סיכומו של דבר התובע קיבל מכתב שחרור מהקבוצה בסוף חודש ספטמבר ולאחר משא ומתן קצר עם הפועל ירושלים שהתנהל ביום 24/09/04, ערב יום כיפור, חתם על חוזה העסקה עם הפועל ירושלים ביום 26/09/10, זאת בתום תקופת ההעברות בכדורסל ובתנאים פחותים בהרבה מאלו הקבועים בהסכם ההעסקה עליו חתם. יט. הנתבעות הפרו ההסכם עם התובע, לא שילמו לידיו את שכרו לעונה השניה והודיעו כי אין בכוונתן לשלם לו שכרו המוסכם עבור הוענה השלישית. לאחר שאישרו לתובע לנהל משא ומתן עם קבוצות אחרות טענו כי בכך, הפר התובע את ההסכם ומשכך לטענתן אינן חייבת לו דבר. לאור הפרת ההסכם על ידי הנתבעות והתנהלותן המקוממת, הרי שהתובע זכאי לקבלת מלוא שכרו ונלווים עבור העונה השלישית. כ. בנוסף, התובע עותר לפיצוי בגין עגמת נפש, פגיעה בשמו הטוב, ופיצוי בגין נזק מקצועי וכלכלי שנגרם לו כתוצאה מהתנהלות הנתבעות. התביעה שכנגד: כא. התובע נפצע במהלך אימון ותביעתו למוסד לביטוח לאומי הוגשה על דעת הקבוצה ובשיתופה. הקבוצה ידעה על פנייתו של התובע למוסד לביטוח לאומי ואף היתה מכותבת למסמכים שנשלחו לידי התובע. כב. התובע קיבל דמי פגיעה בגין כאב וסבל שנגרם לו ובהתאם ליעוץ שקיבל מרו"ח כהן הרי שהכספים שייכים לו ולא היה עליו להעבירם לידי הנתבעות. כג. כושרו של התובע נפגע לתקופה קצרה והתובע חזר לשחק ללא כל מגבלה לאחר הפגיעה. כד. התובע לא הצהיר על פגיעה זו במסגרת טפסי הצהרת בריאות שכן הפגיעה שעבר לא כללה שבר והתובע לא עבר כל ניתוח בעטיה. כה. כאמור, כושרו של התובע לא נפגם לאחר הפגיעה והוא שב והשקיע בקבוצה כמקודם בהצלחה מרובה. מכל מקום אין בסיס לטענת הנתבעות לפיה שכרו תלוי בביצועיו מה גם שביצועיו לא נפלו כאמור. 5. טענות הנתבעות: א. נתבעת 1 חתמה על הסכם העסקה עם התובע אולם הנתבעת 2 היא זו שניהלה בפועל את הקבוצה במהלך התקופה בה שיחק התובע בקבוצה, היא זו ששילמה לתובע שכרו והפיקה לו תלושי שכר מתאימים. ב. תביעתו של התובע אינה מכומתת כנדרש והתובע לא הצביע על הבסיס עליו מושתתת תביעתו הכספית ומשכך יש לדחותה. ג. התובע חתם על טופס אפס ביחס לעונה ראשונה, התובע לא סייג חתימתו ובכך העיד כי הקבוצה אינה חייבת לו דבר עבור עונה זו. במהלך העונה הראשונה בוצע קיצוץ בשכרו של התובע בשיעור של 10% זאת לאחר שבאו הצדדים בדברים ולאור הסכמתו של התובע. התובע לא קיבל כל התחייבות לפיה יושבו לידיו סכומים אלו בעתיד. התובע ידע היטב כי בחתימתו על טופס אפס הוא מעיד כי אין כל חוב כלפיו הראיה, התובע נמנע מלחתום על טופס זה בתום העונה השניה שכן לטענתו נותרה הקבוצה חייבת לו סכומים שונים. התביעה שכנגד ד. הנתבעות הגישו תביעה שכנגד במסגרתה טענו כי התובע קיבל תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי בגין דמי פגיעה אולם לא דיווח על קבלת סכומים אלו ולא העביר לידיהן סכומים אלו כנדרש. לאור האמור זכאיות הנתבעות להשבת הסכומים ששולמו לידי התובע ביתר בגין שכר עבודה במהלך תקופת הפגיעה בעונה הראשונה ומשכך יש לקזז סכומים אלו מכל סכום שיפסק כנגדן. ה. במסגרת התביעה שכנגד עתרה הנתבעת כי ינתן צו הצהרתי במסגרתו יקבע כי התובע קיבל תשלומים ביתר תוך הצגת מצג שווא ורמיה כלפי הקבוצה והמוסד לביטוח לאומי שכן לא יידע הקבוצה בדבר הכספים שקיבל, הצהיר הצהרת בריאות חסרה מבלי שציין דבר הפגיעה ומנע מהנתבעת להפעיל את פוליסת הביטוח שלה בגין הפגיעה. בנוסף, הנתבעות עתרו כי נורה לתובע לגלות כל המסמכים הרלוונטים שהוחלפו בינו ובין המוסד לביטוח לאומי בכל הנוגע לפגיעה. ו. באשר לעונה השניה, התובע קיבל את רוב שכרו בהתאם לחוזה העבודה עליו חתם. הצדדים חלוקים בשאלה מי זכאי להנות משינויים בשיעורי המס ותקרות הביטוח הלאומי,עקב מחלוקת חשבונאית שהתגלעה בין רואי החשבון של הצדדים הנתבעות נמנעו מלשלם סכומים השנויים במחלוקת שכן הטבות המס צריכות להגיע לידיהן אחרת, התובע יקבל סכומי נטו שונים מאלו עליהם סיכמו הצדדים עובר לחתימת הסכם ההעסקה ואשר עמדו בבסיס קביעת סכומי הברוטו בהסכם. ז. באשר לביטוח מנהלים, הרי שהקרן נפתחה בהתאם לבקשת התובע והסכומים הועברו בסופו של יום ומכל מקום, הרי שישנה מחלוקת בין הצדדים האם זכאי התובע להפרשות לביטוח מנהלים בנוסף להשתכרותו או על חשבון השתכרותו. ח. לאור פציעתו וירידה בכושרו הגופני של התובע הרי שקיבל תמורה הגבוהה מזו המגיעה לו. התובע נשכר לאור כישוריו אולם לאחר הפגיעה נפגם כושרו ומשכך הסכומים הנקובים בחוזה אינם מתאימים לביצועי התובע בעונה השניה. ט. התובע נמנע מלהגיע למשרדי הקבוצה על מנת לערוך גמר חשבון כנדרש ותחת זאת, חתם על הסכם עם קבוצה אחרת בניגוד להתחייבותו על פי הסכם ההעסקה. י. התובע הפר הסכם ההעסקה עימו שכן ניהל משא ומתן עם קבוצה אחרת מבלי שיקבל אישור מתאים מהנתבעות, שעה שהודיע כי מעוניין להמשיך לשחק אך ורק בקבוצה. יא. באשר לתביעה ביחס לעונה השלישית, הרי שהתביעה בנדון אינה בסמכות בית הדין שכן מדובר בתביעה נזיקית מה גם שעניין זה נדון והוכרע במסגרת פסק הבורר במסגרתו נקבע כי שני הצדדים רצו לסיים את ההתקשרות ביניהם ומשכך התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עונה זו. יב. התובע כלל לא שיחק בעונת המשחקים השלישית ושמש כשחקן פעיל בקבוצת הפועל ירושלים ומשכך אין בסיס לתביעתו ביחס לעונה זו. דיון והכרעה: 6. בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל הכרעה לפיה דין התביעה בגין העונה השניה להתקבל בחלקה בנוסף, מצאנו לדחות התביעה שכנגד וכן את התביעה בגין העונה השלישית. להלן נפרש החלטתנו. 7. יריבות בין הצדדים: א. התובע הגיש תביעתו הן כנגד העמותה והן כנגד החברה. לטענת הנתבעות, העמותה כלל לא נהלה הקבוצה במהלך עבודתו של התובע, בעונות 2002/3-2003/4. העמותה חזרה לנהל הקבוצה בעונה השלישית אולם אז, התובע כלל לא שיחק בקבוצה ומשכך אין כל יריבות בינה ובין התובע. אנו סבורים כי בכל הנוגע לעונה הראשונה והשניה הנתבעת 2 היא שהפעילה הקבוצה ושילמה שכרו של התובע ומשכך היא הנתבעת הרלוונטית בעניינינו בעוד שהעמותה הגם וחתמה על הסכם ההעסקה של התובע, לא לקחה חלק פעיל בהעסקתו בתקופה זו ומשכך איננו סבורים כי קיימת יריבות בינה ובין התובע ביחס לשתי העונות הראשונות. ב. יוער כי אייזנברג, יו"ר העמותה היה מכותב וחתום על מסמכים שהופקו במהלך העונה הראשונה בקשר עם סכסוך עבודה ביחס לקיצוץ בשכר השחקנים (ראה נספחים ה'-ז' לתצהיר התובע) עם זאת אנו סבורים כי אין בכך כדי להצביע על מעורבות העמותה בהעסקת התובע בתקופה הנדונה. ג. באשר לעונה השלישית, הרי שהחברה פרשה מניהול הקבוצה ומי שניהל ושלט בה בפועל היתה העמותה ומשכך היא הנתבעת הרלוונטית לעניינינו. 8. העדויות: התובע הביא עדים מטעמו כמפורט לעיל כשהנתבעות בחרו להעיד מטעמן את מר שאול אייזנברג בלבד. אייזנברג אך חתם על חוזה ההעסקה של התובע אולם לא היה מעורב בניהול הקבוצה במהלך שתי העונות הראשונות ומשכך, בצדק טען התובע כי אין לקבל גרסתו של אייזנברג בל הנוגע לתקופה זו וכי עובדה זו צריכה לפעול לרעת הנתבעות. בנוסף, טענתה המרכזית של הנתבעת בכל הנוגע לתביעה בגין העונה השניה היתה כי הסכומים שנתבעו היו שנויים במחלוקת חשבונאית שהתגלעה בין רואי החשבון של הצדדים ומשום מה, נמנעה מלזמן לעדות את רו"ח זיגדון. אנו סבורים כי לא בכדי נמנעה הנתבעת מלהעיד הגורמים הרלוונטים אשר היו מצויים ומעורבים בהעסקתו של התובע והלכה היא כי: "הנקוט בידי בתי-משפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית-המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו" {ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736,756 (1980)}. 9. העונה הראשונה: א. במהלך העונה הראשונה בוצעה הפחתה בשכרו של התובע בשיעור של 10%, התובע טען כי הפחתה זו נכפתה עליו שכן הופעלו עליו לחצים מטעם הקבוצה בנוסף, הובטח לו כי מדובר בהפחתה זמנית בשכר וכי כספים אלו יושבו לידיו בהמשך. לאור הבטחה זו והיות והתובע מעוניין היה להמשיך בקבוצה, חתם על טופס אפס (ראה סעיף 33 לתצהיר התובע). ב. הנתבעות טענו כי לא הובטח לתובע דבר בכל הנוגע להחזרת הקיצוץ שבוצע, התובע היה מיוצג במהלך תקופת העסקתו על ידי עורך דין ואף חתם על טופס אפס המעיד על העדר חובות מצד הנתבעות. התובע הבין והבין היטב משמעות חתימתו על טופס אפס, לראיה התובע סרב לחתום על טופס אפס לעונה השניה דבר שלא קרה בעונת המשחקים הראשונה. ג. אנו סבורים כי התובע לא הרים נטל ההוכחה הנדרש בכל הנוגע להתחייבות הנתבעת להשיב לידיו הסכפים כאמור, ומכל מקום אף מחילופי הדברים בין בא כוחו להנהלת הקבוצה עולה כי קיבל התחייבות כתובה לפיה הפחתת השכר הנדונה תתבצע אך ורק בעונת המשחקים הראשונה (ראה נספח ה' לתצהיר התובע), במסגרת חילופי דברים אלו לא נכללה הסכמה להחזרת הסכום הנדון ומשכך אין בידינו לקבל טענה זו. ד. באשר ליתר הרכיבים שנתבעו הרי שהתובע בחתימתו על טופס אפס הצביע על כך שאין לו כל טענות כספיות כלפי הנתבעות לעונה הראשונה ובנסיבות העניין התובע לא הרים נטל ההוכחה הנדרש להוכיח כי נמסרה לו הבטחה לפיה חרף חתימתו על טופס אפס יועברו לידיו הסכומים להם זכאי בגין עונה זו. ה. במסגרת התביעה שכנגד שהגישו הנתבעות, טענו כי התובע קיבל כספים ביתר במהלך עונה זו שכן, משכורתו שולמה לידיו כנדרש ובנוסף, קיבל לידיו דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי. לטענת הנתבעות הרי שהיה על התובע להעביר לידיהם את דמי הפגיעה כנדרש שכן נוצר מצב כי קבל שכר עבודה הן מהקבוצה והן מהמוסד לביטוח לאומי. משלא מצאנו כי חלה על התובע חובה חוזית להעביר לידי הנתבעות סכומים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי איננו מקבלים טענת הנתבעות בנדון. 10. התביעה שכנגד: א. ביום 18/04/03 נפצע התובע במהלך אימון, התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי וקיבל דמי פגיעה בסך 17,410 ₪ (ראה נספח לג' לתצהיר התובע). הנתבעות טענו כי התובע התנהל באופן בלתי ראוי כשקבל לידיו דמי פגיעה מבלי שדיווח להן על הכנסה זו. בנוסף טענו כי התובע נמנע מלדווח על מצבו הרפואי כך שנשללה מהן האפשרות לממש את פוליסת הביטוח הרפואי שלו, אשר נועדה למצבים מעין אלו. בנוסף, התובע נמנע מלהצהיר על פגיעה זו במסגרת טופס הצהרת בריאות עליו חתם הגם וכושרו נפגם בתקופה הרלוונטית. אנו סבורים כי אין ממש בתביעה שכנגד אשר כוללת טענות שיש בהן להשחיר פניו של התובע, שלא בצדק, זאת בלשון המעטה. ב. מצאנו כי תביעתו של התובע למוסד לביטוח לאומי הוגשה באמצעות הנתבעת ובידיעתה. שרמן אשר שמש כסמנכ"ל הקבוצה בתקופה הרלוונטית העיד כי לקח את התובע לטיפול רפואי וכי בעקבות הפציעה, התובע הושבת מפעילות מספר שבועות הגם והגיע לצפות באימונים ובמשחקים (ראה עדותו בעמוד 19 לפרוטוקול הדיון), בנוסף העיד שרמן כי עם פציעת שחקן מוגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי ולחברת הביטוח וכי כך נעשה בעניינו של התובע (ראה עמוד 20 שורות 1-12 לפרוטוקול הדיון). בנוסף, מצאנו כי נתבעת 2 אף היתה מכותבת למסמכים שהועברו לתובע (ראה נספח 3 לכתב התביעה שכנגד). לאור האמור מצאנו כי אין בסיס לטענות הנתבעת לפיהן התובע נהג במרמה בכל הנוגע להגשת תביעתו למוסד לביטוח לאומי. ג. באשר לסכומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי הרי שלא מצאנו כי קיימת חובה חוזית להעביר סכומים אלו לידי הנתבעות מה גם שהנתבעות היו מכותבות לתרשומת שהתנהלה בנדון ולא דרשו מהתובע להשיב לידיהן הכספים לאורך כל תקופת העסקתו. לאור האמור, אין מקום להורות על גילוי המסמכים נשואי התביעה למוסד לביטוח לאומי. ד. הנתבעות עתרו לסעד הצהרתי במסגרתו יקבע כי התובע הצהיר הצהרת בריאות שלא תאמה למצבו הבריאותי בפועל. התובע טען כי כושרו לא נפגם בעקבות הפציעה וכי לא היה עליו לדווח עליה. בנסיבות העניין, טענת התובע לא נסתרה ולא מצאנו ליתן סעד בנדון. ה. נציין כי במסגרת תצהיריהן טענו הנתבעות כי כושרו של התובע נפגע במהלך העונה השניה בעקבות פציעתו, טענה זו לא הוכחה ושרמן אף העיד כי ההפך הוא הנכון (ראה עדותו בעמוד 19 שורות 21-23 לפרוטוקול הדיון). ו. הנתבעות טענו כי שכרו של התובע לעונה השניה שולם ביתר שכן שכרו שולם בהתאם ליכולותיו בעת חתימת ההסכם שעה שכושרו נפגם בעקבות הפציעה. טענה זו נטענה מבלי שהובאה כל ראיה לתמיכה בה ומבלי שיהא לה כל בסיס במסגרת הסכם ההעסקה ומשכך לא מצאנו ליתן כל סעד בנדון. 11. העונה השניה: א. התובע עתר לתשלום הפרשי שכר, הפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות, תשלום שכר דירה ותשלום מענקים, בגין עונת המשחקים השניה. הפרשי שכר עבודה: ב. הנתבעת טענה כי קיימת מחלוקת חשבונאית בכל הנוגע לשכרו של התובע, לטענתה, בין הצדדים סוכם על שכר נטו שנתי כשסכום זה הומר לסכומי ברוטו, בשל שינויים במדרגות המס ותקרות הביטוח הלאומי הרי שסכומי הברוטו לא שקפו נכונה את הסכמת הצדדים אשר עמדה בבסיס הסכם ההעסקה של התובע. לטענתה, כל שינויים במדרגות המס יבואו לטובת המעביד, זאת בהתאם לפסיקה ענפה בבית הדין. ג. התובע הגיש תצהיר מטעמו של רו"ח כהן וצירף תחשיב מתאים (ראה נספח ל' לתצהיר התובע). רו"ח כהן העיד בפנינו והסביר העקרונות העומדים בבסיס התביעה. לעומתו הנתבעות בחרו להעיד מטעמן את מר אייזנברג, אשר כלל לא היה מעורב בהעסקתו של התובע במהלך שתי העונות הראשונות וכאמור נמנעו מלזמן את רו"ח זיגדון עם זאת, ניתנה להן האפשרות להגיש תצהיר מטעמו שכן זומן לעדות על יד התובע לאור מסמך שהגיש בשלב מתקדם של ההליך חרף האמור בחרו שלא לעשות כן ולא בכדי, כאמור. ד. כאמור במהלך העונה הראשונה בוצעה הפחתה בשכרו של התובע בשיעור של 10% מהעדויות שהובאו בפנינו מצאנו כי אף בעונה השניה בקשה הנתבעת 2 לבצע הפחתה בשיעור דומה בשכרו של התובע, זאת לאחר שהפעלו על התובע לחצים מצד צבי חפץ, נציג הנהלת הנתבעת 2 (ראה סעיפים 44-47 לתצהיר התובע). "עשיתי ופעלתי בעניין זה. אבל זה קשור להסבר: בסופו של דבר אחרי שיש לזה חלק לקיצוץ השני, אחרי שהם לא המציאו את המסמך , הפעם דרשתי שיהיה כתוב, הם רצו את הקיצוץ השני עם לחץ ואיומים שלא אהיה בקבוצה, ובסופו של דבר הסכמתי לכך . מנקודה זו ואילך לא היה איחורים, שינויים בשכר ולא נפתח דיון על עונה שלישית ובמידה וכן כל הקיצוצים בטלים ואין מה לדבר קדימה וכל מה שמגיע לי אחורה דרשתי זאת בכתב. דרשתי את הכסף הזה בין היתר גם בתביעה זו. ש. כשכבר דרשת זה לא את ה- 10% ביקשת שלא יקצצו לך קד ימה? ת. לא נכון, דרשתי גם הכל אחורה. בהסכמה לקיצוץ השני התניתי את זה שלא יהיו יותר סיפורים... הקיצוץ השני הסכמתי לו בדרישה שיהיה הגדרה מדוייקת ולכן דרשתי זאת בסוף העונה השנייה, ובגלל שלא המציאו את המסמך שדרשתי שייחתם והבנתי שהוא לא הולך להיחתם, כל המסמכים שיצאו מרו"ח שלי ומעו"ד שלי כבר דיברו על הכסף בלי הקיצוץ. היה איחורים בהפרשי שכר וכל הטענות הנטענות בכתב התביעה.... כשהבנתי שהמסמך לא יגיע שינינו את הדרישות בלי הקיצוץ" (ההדגשה שלי-א.ע.) (ראה עמוד 10 שורות 9-23 לפרוטוקול הדיון). התובע טען כי הסכים לקיצוץ נוסף במהלך העונה השניה בכפוף להתחייבות הנתבעת 2 לעמוד בכלל התחייבויותיה על פי הסכם ההעסקה (ראה מכתב בא כוחו מיום 08/12/03 - נספח ט' לתצהיר התובע וכן התחשיבים שצורפו נספחים י'- יד' לתצהיר התובע). מהתחשיבים שהוחלפו בין הצדדים במהלך העונה השניה נראה כי התובע הסכים לקיצוץ נוסף של 10% עם זאת הסכמתו נעשתה כאמור, בכפוף למילוי כל התחייבויות הנתבעת 2, דבר שלא התקיים בעניינינו ומשכך זכאי התובע למלוא שכר הברוטו השנתי עליו סכמו הצדדים במסגרת הסכם ההעסקה. ה. עובר לחתימת ההסכם סיכמו הצדדים בינהם על תשלום סכומי נטו שנתיים לתובע, זאת, בניגוד לאמור בהסכם ההעסקה שכן, איגוד הכדורסל מטיל איסור מפורש על קביעת שכר בערכי נטו (ראה סעיפים 3 ז' ו-4 ד' להסכם ההעסקה). שורש המחלוקת שלפנינו נעוץ בהפרת הוראות איגוד הכדורסל ובהסכמות שהושגו בניגוד לאמור במסגרתן. מכל מקום, הצדדים המירו את סכומי הנטו המוסכמים לסכומי ברוטו, כנדרש בהוראות איגוד הכדורסל ואנו סבורים כי סכומים אלו הם המחייבים את הצדדים. ו. אף לגופו של עניין, מקובלת עלינו טענת התובע בכל הנוגע לסכומים המגיעים לו. הנתבעות טענו כי המחלוקת ביחס לשכר העבודה נעוצה בשינויי המס, לדידן, הטבות המס צריכות להגיע לידיהן בלבד. אין בידינו לקבל טענה זו שכן הסכם ההעסקה קובע מפורשות: "כל ההטבות במס יחושבו לטובת השחקן..." (ראה סעיף 1 לנספח ההעסקה). בראות עינינו הן הגבלת תקרות הביטוח הלאומי והן שינויי במדרגות המס עולות בגדר "הטבות מס" ומשכך אנו סבורים כי כל "הטבות המס" כאמור מגיעות לתובע בלבד. האסמכתאות שצרפו הנתבעות אינן רלוונטיות לעניינינו שכן בעניינינו סוגיית הטבות המס הוסדרה במסגרת ההסכם בין הצדדים, בשונה מהמקרים שנדונו במסגרת פסקי הדין שצורפו. בראות עינינו, המחלוקת שלפנינו איננה חשבונאית שכן, הסכם ההעסקה קובע מפורשות הוראה ביחס להטבות המס ומשכך אין בסיס לטענה זו. ז. אף אם היינו מקבלים את טענת הנתבעות לפיהן היתה מחלוקת של ממש בין הצדדים ביחס להפרשי השכר שנתבעו הרי שרו"ח זיגדון עצמו במסמך שערך הגיע למסקנה כי הנתבעות אכן נותרו חייבות לתובע סכומים שונים עבור העונה השניה. התובע הציג בפנינו שני מסמכים שנערכו ע"י רו"ח זיגדון בכל הנוגע לחובות הקבוצה לתובע, מסמך אחד נקבע כי הקבוצה חייבת לתובע סך של 55,042 ₪ נטו וסך של 91,198 ₪ ברוטו (ראה נספח נ/8 לתצהיר אייזנברג) כשמסמך אחר שנערך על ידו קובע כי הקבוצה חייבת לתובע סך של 185,740 ₪ ברוטו (ראה מסומן נ/21), הנתבעות לא הבהירו הפער הנדון ומשלא הוצג תחשיב נגדי הרי שמצאנו לקבל התביעה להפרשי שכר בסך של 164,396 ₪. ח. הפרשות לביטוח מנהלים: בהסכם ההעסקה של התובע (סעיף 1 לנספח) נקבע כי התובע זכאי לביטוח מנהלים, במהלך העונה הראשונה נמנעה הנתבעת מלהעביר כספים לקופת ביטוח מנהלים על שם התובע, לאחר חילופי דברים בין הצדדים, החלה הנתבעת 2 להעביר כספים לביטוח המנהלים, כאמור עבור העונה הראשונה מצאנו שלא לחייב הנתבעת 2, לאור חתימת התובע על טופס אפס. במהלך העונה השניה נמנעה הנתבעת 2 מלהעביר כספים לביטוח המנהלים כנדרש, הגם ובצעה ניכוי בשכרו של התובע בגין רכיב זה, כמפורט בתלושי השכר (ראה נספח יט' לתצהיר התובע). התובע תבע סך של 68,564 ₪ בגין רכיב זה וכן בגין רכיב הפרשות לקרן השתלמות, אולם הודיע כי הנתבעת העבירה כספים בגין רכיב זה לאור הליך הבוררות שנוהל (ראה עדותו בעמוד 13 שורות 8-9 לפרוטוקול הדיון) ומשכך אין מקום ליתן סעד בנדון. ט. הפרשות לקרן השתלמות: בהסכם ההעסקה של התובע נקבע כי "לשחקן שמורה הזכות לקרן השתלמות", הנתבעת לא פתחה קרן השתלמות עבור התובע (ראה הודעת סוכן הביטוח-נספח לד' לתצהיר התובע) הגם ומפעם לפעם ניכתה משכרו סכומים מתאימים (ראה תלושי שכר לחודשים 03/2004-06/2004 נספח יט' לתצהיר התובע). אנו סבורים כי התובע זכאי היה לביצוע הפרשות כאמור אולם לא פרט כנדרש הסכומים הנתבעים בגין רכיב זה שכן, תביעתו נכרכה יחד עם תביעתו להפרשות בגין ביטוח מנהלים ומשכך, אין בידינו ליתן סעד מתאים. י. שכר דירה: במסגרת הסכם ההעסקה נקבע כי התובע זכאי לתשלום שכר דירה חודשי בסך של 500$ (ראה סעיף 3 לנספח) וכלשונו: "תשלום שכר דירה ישולם לשחקן לחודש כאשר הוא יתווסף לסכום הכולל בנטו של השחקן כמשכורת". אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לתובע שכר דירה כנדרש אף ממכתבו של רו"ח זיגדון מיום 27/07/04 עולה כי הנתבעת חייבת לתובע סך של 22,500 ₪ בערכי נטו. מן התחשיב שנערך על ידי רו"ח כהן עולה כי התובע זכאי היה לסך של 27,000 ₪ נטו עבור שכר דירה וכי הסכום עולה כדי סך של 54,000 ₪ ברוטו, משלא הוגש תחשיב נגדי ומשטענת התובע בנדון לא נסתרה הרי שמצאנו לחייב את נתבעת 2 בסך של 54,000 ₪. יא.מענקים: התובע טען כי הנתבעת נמנעה מלשלם לו מענקים כאמור בחוזה ההעסקה (ראה סעיף 9 להסכם ההעסקה), הנתבעת לא הכחישה האמור ואך טענה בכתב הגנתה כי התובע לא הבהיר מהו הבסיס לתביעתו בגין רכיב זה (ראה סעיף 46 לכתב ההגנה) בתצהיריה לא טענה הנתבעת דבר באשר לתשלום המענקים מה גם שאף מתחשיב רו"ח זיגדון עולה כי הנתבעת חבה לתובע בגין תשלום המענקים (ראה נ/2 וכן נ/8 לתצהיר הנתבעות). משטענות התובע בנדון לא נסתרו הרי שמצאנו לקבל התביעה. נציין כי התובע פרט רכיב התביעה בערכי נטו כשהסכום הסופי הומר לערכי ברוטו, מוטב היה לו התביעה נערכת היתה בערכי ברוטו בלבד, עם זאת משמצאנו כי לא שולמו לידי התובע מענקים כנדרש ומשלא הוצג בפנינו תחשיב נגדי אנו מקבלים גרסתו בנדון. לאור האמור, הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 126,938 ₪ בגין מענקים. העונה השלישית: 12. התובע עתר לתשלום שכר עבודה ונלווים בגין העונה השלישית. 13. הפרת ההסכם: התובע טוען כי לאורך כל תקופת העסקתו, הפרו הנתבעות את הסכם ההעסקה ונמנעו מלשלם לו את זכויותיו מה גם שלאור דבריו של אייזנברג הרי שלא היה באפשרות העמותה לעמוד בהתחייבויותיה כלפיו לעונה השלישית. לעומת זאת טוענת העמותה כי התובע הוא שהפר את הסכם ההעסקה עימו שעה שניהל משא ומתן ללא שקיבל אישור מתאים בכתב מן הקבוצה, כאמור בסעיף לחוזה ההעסקה. שני הצדדים טוענים טענות דומות לפיהן הצד שכנגד הוא זה שהפר את הסכם ההעסקה. לאור התכתובות שהונחו בפנינו ולאור עדויות הצדדים בנדון הרי שמצאנו כי אין מקום ליתן סעד בגין העונה השלישית כפי שנפרש להלן. 14. העונה השניה: א. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בקשר עם תשלום שכרו של התובע, מענקים וההפרשות להם היה זכאי במסגרת העונה השניה. במהלכה כאמור, נמנעה הנתבעת 2 מלשלם לתובע המגיע לו והנתבעת עצמה הודתה כי שילמה לתובע את "רוב התשלום עבור העונה" (ראה סעיף 38 לתצהיר אייזנברג) מכאן אף היא מודה כי לשיטתה לא עמדה בכל התחייבויותיה הכספיות לשחקן. ב. במסגרת הנספח להסכם ההעסקה נקבע הן בסעיף 9 והן בסעיף 13 כי "אי עמידה בתנאים אלה יחשב כהפרה יסודית של ההסכם". נספח זה הסדיר מספר נושאים כגון הטבות מס, הפרשות לביטוח מנהלים קרן השתלמות, תשלום שכר דירה, תשלום לסוכן, אופן ביצוע התשלומים, והעמדת בטחונות. הכללה גורפת של סעיפים בחוזה כסעיפים שהפרתם הינה יסודית אינה ברת תוקף ומרוקנת מתוכן משמעותה של "הפרה יסודית" הדברים נכונים אף ביחס לאמרו בסעיף 14 לנספח הקובע: "הפרה יסודית של ההסכם מטעם הקבוצה תזכה את השחקן בתשלום מלוא חובותיה כלפיו על פי ההסכם, ללא קשר אם המשיך השחקן לשחק בקבוצה אם לאו וללא כל קשר בסכומים שירוויח בקבוצות אחרות. מעבר לאמור לעיל, היה ויתרחשו 2 איחורים מעבר ל 60 ימים בתשלום כלשהו על פי הסכם זה, יחשב הדבר כהפרה יסודית של ההסכם" (ההדגשה שלי -א.ע.). ג. לאור האמור, חרף הפרותיה החוזרות ונשנות של החברה במהלך העונה השניה אין בידינו לראות בהפרות אלו הפרה יסודית של ההסכם המזכה את התובע בפיצוי בגובה מלוא שכרו בגין העונה השלישית. 15.עזיבת הקבוצה: א. אין חולק כי ביום 24/09/04 קיים התובע פגישה עם נציג מקבוצת הפועל ירושלים וכי ביום 26/09/04 חתם על חוזה העסקה עם קבוצה זו (ראה מסומן ת/1). הצדדים חלוקים באשר לאירועים שקדמו להפסקת עבודתו של התובע בקבוצה וכן למשמעותם המשפטית. ב. העמותה היא שחתמה על הסכם ההעסקה עם התובע כשהחברה היא שניהלה את הקבוצה במהלך שתי העונות הראשונות להעסקתו, לקראת העונה השלישית, פרשה החברה מניהול הקבוצה ואת מקומה תפסה העמותה בניהולו של אייזנברג. ג. התובע טען כי עם פרישתה של החברה מניהול הקבוצה, תקציבה הצטמצם באופן משמעותי וכי אייזנברג הודיע לתובע כי המשך העסקתו הוא בגדר "גזר דין מוות לקבוצה" (בעניין זה ראה סעיף 7 לתביעת הנתבעות במסגרת הליך הבוררות וכן סעיפים 53 ו-56 לתצהיר אייזנברג). התובע טען כי אייזנברג הורה לו למצוא קבוצה אחרת לעונת המשחקים הבאה ולחלופין להפחית את שכרו משמעותית (ראה סעיפים 70 ו-74 לתצהיר התובע וכן סעיף 57 לתצהיר אייזנברג) ומכל מקום לא היה באפשרות העמותה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי התובע (ראה סעיף 74 לתצהיר אייזנברג) הדברים מתיישבים עם טענות אייזנברג בנדון (ראה סעיפים 53-57 לתצהיר אייזנברג). ד. אייזנברג טען לעומתו כי אכן הציע לתובע למצוא קבוצה חלופית אולם משהתעקש התובע להמשיך ולשחק בקבוצה הרי שסבר כי אין בכוונתו לעבור לקבוצה אחרת. לטענתו, התובע הפר את הסכם ההעסקה שכן ניהל משא ומתן עם קבוצה אחרת מבלי שניתן לו אישור בכתב כנדרש בהסכם ההעסקה (ראה סעיף 3 ה' להסכם ההעסקה) ועזיבתו של התובע הביאה לפגיעה בארגון סגל השחקנים לעונת 2004/5. ה. נציין כי הנתבעות טענו כי התביעה בגין העונה השלישית היא נזיקית במהותה ואינה נכנסת בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה, אין בידינו לקבל טענה זו שכן מדובר בתביעה חוזית, בגין הפרת חוזה העבודה. ו. סעיף 3 ה' להסכם ההעסקה קובע "לא לנהל בתקופת ההסכם משא ומתן עם קבוצה אחרת מישראל או באירופה אלא אם כן קיבל הסכמה מראש ובכתב מהקבוצה" (ההדגשה שלי - א.ע.). ז. דני קליין העיד כי במהלך קיץ 2004 הודיע לו שרון דרוקר מאמן הפועל ירושלים (להלן: "דרוקר") כי אייזנברג פנה אליו ומעוניין לשחרר שחקנים מהקבוצה ובינהם התובע (ראה סעיף 1 לתצהיר קליין) מדובר בעדות שמועה עם זאת מקובלת עלינו טענתו כי הדברים נמסרו לו על ידי דרוקר מבלי לקבוע מסמרות באשר לנכונותם. לטענתו, במהלך חודש אוגוסט 2004, נפגש עם ב"כ התובע, יוחאי נעמן וכן עם דרוקר בכל הנוגע לאפשרות העסקתו של התובע בעונת 2004/5 (ראה סעיף 2 לתצהירו וכן ראה עדותו בעמודים 51- 50 לתיק הבוררות). קליין טען כי היתה זו פגישה יחידה שכן לאור פערים שהיו בין עמדות הצדדים ולאור העובדה כי לא היה בידי התובע מכתב שחרור מהקבוצה, הרי שהעניין ירד מהפרק עד ליום 24/09/04, מועד בו היה בידי התובע מכתב שחרור כנדרש. ח. התובע טען כאמור כי קבל מאייזנברג אישור לנהל משא ומתן עם קבוצות אחרות, בעל פה, הדבר מתיישב אף עם מכתבו של אייזנברג מיום 09/09/04 שכותרתו "עברות משמעת חמורות", במסגרתו נכתב: "לצערי בעת האחרונה התברר לי מספר פעמים שאתה מפר את ההסכם עליו אתה חתום עם הקבוצה. סעיף 3-ה' לחוזה האחיד קובע מפורשות כי נאסר עליך או על מי מטעמך לנהל כל מו"מעם קבוצה אחרת בארץ או בחו"ל בלא הסכמה בכתב של הקבוצה, אולם לצערי התנהגותך שונה בתכלית. לפני שבועיים התפרסם בעיתון תל-אביב ראיון ענק עימך בניגוד מוחלט להתחייבותך המצ"ב. הראיון הנ"ל גרם נזק כבד לקבוצה" (ההדגשה במקור) (ראה נספח כ' לתצהיר התובע). התובע באמצעות בא כוחו השיב לאייזנברג כי ניהל משא ומתן לאחר שקיבל אישורו וכי הדבר היה בידיעתו (ראה נספח כא' לתצהיר התובע). אייזנברג השיב לב"כ התובע: 2. אכן נכון שאמרתי לך ולשחקן שבגלל עלותו הגבוהה לעונת 2004/5 (100 אלף דולר נטו), והעובדה שקבוצתנו תיאלץ להסתפק בעונת 2004/5 בתקציב מינימום. אעדיף שהשחקן ישחק בעונת 2004/5 בקבוצה אחרת בארץ או בחו"ל. 3. לצערי, השחקן בצורה חד משמעית השיב שהוא ישחק רק בהפועל תל אביב. 4. באותו מעמד הודעתי לך ולשחקן, כי זכותי לבחון את האפשרויות שהשחקן ישחק בקבוצה אחרת בארץ או בחו"ל, ואף ציינתי כי במקרה הצורך תדאג הקבוצהלהשלמת סכום ההסכם. ... 7. על פי יעוץ משפטי שקיבלתי המדובר בהפרה בוטה של ההסכם בין השחקן לקבוצה. 8. אי לכך הקבוצה רואה עצמה משוחררת מכל התחייבות, מכל סוג, כלפי השחקן לעונת המשחקים 2004/5. 9. ברצוני להבהיר לך ולשחקן שלאור האמור לעיל השתתפותו של השחקן באימוני הפועל תל אביב היא על אחריותו האישית בלבד" (ההדגשה שלי-א.ע.) (ראה נספח כב' לתצהיר התובע). ט. משמשכה החברה ידיה מניהול הקבוצה הרי שהעמותה הודיעה כי בכוונתה לנהל הקבוצה בתקציב מינימלי (ראה סעיפים 53-57 לתצהיר אייזנברג) ברי כי לא היה באפשרותה לקיים את חוזהו של התובע ככתבו וכלשונו ומשכך סבורים אנו כי העמותה הפרה את חוזה ההעסקה עם התובע בין אם בפועל ובין אם נאמר כי מדובר בהפרה צפויה המצדיקה מתן סעדים בדומה להפרה בפועל. עם זאת העובדה כי צד לחוזה מפר התחייבויותיו אין פירושה כי אף הצד שכנגד יכול לנקוט בדרך דומה אלא עליו לנקוט בדרכים הקבועות בדין במקרים מעין אלו. י. התובע היה מיוצג על ידי בא כוחו לאורך כל תקופת העסקתו והיה מודע להוראות ההסכם הדורשות הסכמה כתובה לניהול משא ומתן אף מתצהירו של קליין עולה כי בהעדר מכתב שחרור לא ניתן היה לפעול בעניינו של התובע וכלשונו:"אמרתי לעו"ד נעמן כי להערכתי אין לו כלום ביד (כלומר אין לו טופס שחרור להעברת השחקן) ועל כן אין טעם להמשיך" (ראה סעיף 2 לתצהיר קליין). הגם והתובע קיבל הסכמתו של אייזנברג לניהול משא ומתן על פה, הרי שהיה עליו לקבל אישור כתוב לכך ובהתנהלותו זו הרי שהפר בעצמו את הסכם ההעסקה. יא. אנו סבורים כי עמידתן של הנתבעות על שחרור בכתב מהקבוצה שעה שנתנו לתובע אישור בעל פה, אינה עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב עם זאת, לאור האמור בהסכם ההעסקה מצאנו כי התובע לא נהג כשורה שעה שניהל משא ומתן ללא אישור בכתב. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור ייחודיותו של ענף הכדורסל ולאור הרציונל הספורטיבי העומד בבסיס הוראה זו. יב. הנתבעות טענו כי עניינינו הוכרע במסגרת פסק הבורר שקבע כי שני הצדדים היו מעוניינים בהפסקת ההתקשרות וכלשונו: "למעלה מהצורך אוסיף כי מהעדויות שבפני עולה כי בעיני שני הצדדים הפסקת הקשר בינהם לקראת עונת 2004/5 ומעברו של הנתבע לשורות קבוצה אחרת היה המצב הרצוי והברים נדונו בין הצדדים מפורשות." (ההדגשה שלי-א.ע.) (ראה סעיף 4.1 לפסק הבורר). הגם ומדובר באמרת אגב, הרי שמסקנתו של הבורר בהתאם למכלול היריעה שנפרשה בפניו מחזקת את מסקנתנו לפיה עזיבת התובע את הקבוצה היתה התוצאה הרצויה לשני הצדדים. יג. במסגרת סיכומיה טענה הנתבעת כי התובע בחר לעזוב הקבוצה בעונה השלישית שכן חשש כי יקורקע לספסל במהלך העונה מה גם שמעוניין היה בקידום האינטרס האישי שלו תוך הפיכתו לשחקן מוביל בקבוצת הפועל ירושלים, זאת שעה שיכל להמשיך ולשחק בקבוצה ולממש הערבות שהיתה בידו. התובע העיד: "ת. התאמנתי כמעט חודש בהפועל ת"א. במהלך החודש הזה הגישו לי מכתב שהפרתי את ההסכם כי לא קיבלתי אישור בכתב לחפש קבוצה... ש. בסופו של דבר זה היה הפתרון הטוב ביותר במצב רע ביותר? ת. לא. הפתרון הטוב ביותר זה ש יעמדו בהסכם. ש. בסה"כ יכולת להיות רגוע ובטוח שיש בטוחות של גוסינסקי בבקרה התקציבית. יכולת לא לשחק בהפועל ירושלים כי ברגע שקבוצה חתומה על ההסכם יכול ללכת לבקרה ולהוציא את הבטוחות? ת. מה שאת אומרת זה להישאר ולהתעלם מכל מה שקורה מסביב, להתעלם מזה ששאול אמר לו שאני משחק השנה ביציע, אני פחדתי במצב שבו אני מתעקש על החוזה ונשאר והסנקציות שיבואו על מנת לכופף אותי.... עם כל הלחצים שהקבוצה תפעיל עליי.... כשאחד מהם הוא לא לתת לי לשחק על מנת שאני יתכופף בסופו של דבר ואוותר. מצב כזה לא אפשרי מבחינתי, אם אני לא משחק ש נה ויושב בצד זה פוגע לי בקריירה בצורה דרסטית, אני חייב להציג את עצמי על מנת להמשיך ולעבוד בעונה שלאחר מכן. ש.ת. להישאר בהפועל תל אביב עם הסנקציות בלי המשחק, הייתי נפגע בהרבה יותר גם מבחינת כדורסל, הקריירה שלי, ההרגשה שלי, כלכלית נטו זה היה פוגע בי הרבה י ותר בגלל החוזים העתידיים. ש. ז"א שמבחינתך לבקש שיחרור מת"א לטובת ירושלים היה פתרון פחות רע? ת. אם אני מפחד מלהיות בצד ולא לשחק אז כן את צודקת" (ההדגשה שלי-א.ע.) (ראה עמוד 16 שורות 3-21 לפרוטוקול הדיון). לאור עדותו של התובע הרי שהיתה בידו האפשרות לממש הערבות כאמור, התובע מתוך חשש, בין אם מוצדק בין אם לאו, בחר שלא לממש הערבות הנדונה ולעבור לקבוצה אחרת ומשכך אנו סבורים כי במצב דברים זה, שעה שהתובע ויתר בפועל על אכיפת החוזה, הרי שאין מקום לפסוק לזכותו שכר בגין העונה השלישית, יחד עם זאת מצאנו לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש כפי שנפרש להלן. 16. פיצוי בגין עגמת נפש: א. התרשמנו כי לאור הקושי התקציבי אליו נקלעה הקבוצה, אייזנברג ניסה לדחוק התובע לעזוב הקבוצה מיוזמתו וכך להמנע מתשלום ההתחייבויות הקבועות בהסכם העסקה, הן בעצמו כפי שפורש במסגרת ההתכתבות בין הצדדים לעיל והן באמצעות הצוות המקצועי בקבוצה, תוך הפרחת שמועות לעיתונות. ב. מהימנה עלינו עדותו של התובע לפיה בתחילת העונה השלישית זרמו ידיעות שונות לאמצעי התקשורת לפיהן התובע לא ימשיך את דרכו בקבוצה (ראה סעיף 78 לתצהיר התובע). חרף התייצבותו של התובע לאימוני הקבוצה נדרש "לשבת על הספסל" ואף לעזוב את אולם האימונים (ראה סעיפים 86 ו-90.2 לתצהיר התובע וסעיף 10 לתצהיר אביו, מיכאל נאור). ג. בנוסף, התרשמנו כי נכונה טענת התובע לפיה "הנקודה הזאת שינתה את הקריירה שלי לחלוטין. כל החוזים שלי בהמשך היו נמוכים בהרבה בגלל הסיפור הזה" (ראה עמוד 14 שורות 16-18 לפרוטוקול הדיון). לאחר עזיבת הקבוצה, התובע השתכר שכר נמוך בהרבה מזה עליו סכמו הצדדים בהסכם ההעסקה והדבר אף מתיישב עם החוזה שצירף בקשר עם העסקתו בקבוצת הפועל ירושלים. ד. הלכה היא כי רק במקרים קיצוניים יפסוק בית הדין פיצוי בגין עגמת נפש, עם זאת לאור האמור לעיל, מצאנו לפסוק לתובע פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עגמת נפש. 17. פיצויי הלנת שכר: התובע עתר לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין רכיבי השכר שתבע. בנסיבות העניין מצאנו כי אין מקום לפסוק פיצויי הלנה שכן בין הצדדים נפלה מחלוקת של ממש ביחס למרבית רכיבי השכר שנתבעו. במסגרת סיכומיו עתר התובע כי נפסוק לזכותו פיצויי פיטורים, מדובר בהרחבת חזית אסורה שכן, רכיב זה נזכר לראשונה אך במסגרת הסיכומים ומשכך איננו נדרשים אליו. 18. בטרם סיום נציין כי עסקינן בסכסוך שמקורו בעולם הכדורסל, עולם בעל כללים ומאפיינים ייחודיים. משהתקיימה בוררות בין הצדדים ואף הוסכם כי החומר הרלוונטי מתיק הבוררות יועבר לעיונינו, הרי שכחלק ממכלול השיקולים שעמדו בבסיס פסק הדין, נתנו דעתנו למאפייני ענף הכדורסל התחרותי. 19. סוף דבר: א. נתבעת 2 תשלם לתובע סך של 164,369 ₪ בגין הפרשי שכר, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 24/09/04 ועד למועד התשלום בפועל. ב. נתבעת 2 תשלם לתובע סך של 126,938 ₪ בגין מענקים, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 24/9/04 ועד למועד התשלום בפועל. ג. נתבעת 2 תשלם לתובע סך של 54,000 ₪ בגין שכר דירה, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 24/09/04 ועד למועד התשלום בפועל. ד. נתבעת 1 תשלם לתובע סך של 50,000 ₪ בגין עגמת נפש, תוך 30 יום, לא ישולמו הסכומים במועדם, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. ה. הנתבעות ישאו בהוצאות התובע בסך 10,000 ₪. דיני ספורטכדורסלביטוח ספורטביטוח מנהלים