כללי 1.התובע הגיש תביעה זו נגד הנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו. העובדות הצריכות לעניין ושאינן במחלוקת 2.התובע התקשר עם הנתבעת בפוליסת ביטוח מקיף לרכב מסוג GMC (להלן: "רכב GMC"), לתקופה שמיום 28/6/05 ועד ליום 30/6/06 (להלן: "הפוליסה הראשונה"). בפוליסה הראשונה נדרשו על ידי הנתבעת המיגונים כלהלן: מערכת מסוג משבת מנוע (אימובילייזר) המופעלת אוטומטית ומנתקת לפחות שתי מערכות חיוניות להתנעת הרכב. מערכת קודנית-כשהמבוטח מתגורר בבית פרטי או בקומת קרקע (תנאי שלא התקיים בענייננו). 3.סמוך ליום 1/2/06, בתוך תקופת הביטוח של הפוליסה הראשונה, התובע החליף את רכב GMC ברכב מסוג פיאט, מ.ר. 79-961-10 שנת יצור 2001 (להלן: "רכב הפיאט"). התובע פנה לנתבעת להחלפת הרכב המבוטח תחת אותה הפוליסה, לתקופה מיום 6/2/06 ועד ליום 30/6/06 (להלן: "הפוליסה השניה"). 4.לפי הפוליסה השניה נדרש להתקין ברכב אימובילייזר, כפי שנדרש עבור רכב ה- GMC, ובנוסף, נדרש גם להתקין קודנית (לוח מקשים עם קוד סודי הכולל יחידת ניתוק אלחוטית דו כיוונית המותקנת במקום נסתר ברכב ומונעת את התנעתו). 5.ביום 3/3/06 נגנב רכב הפיאט. 6.אין חולק כי לרכב הפיאט לא נערכה בדיקת מיגון, והמחלוקת העובדתית היא האם התובע ידע על דרישת הנתבעת להתקנת קודנית, והאם הפוליסה השניה וטופס בדיקת המיגון נשלחו לתובע. 7.הנתבעת דחתה את דרישת התובע לקבלת פיצוי בגין גניבת רכב הפיאט, בטענה כי לא מילא אחר דרישות המיגון כנדרש בפוליסה השניה. הנתבעת הציעה לתובע פיצוי בשיעור מחצית משווי רכבו. 8.לעניין שווי רכב הפיאט - התובע צירף חוו"ד שמאי מטעמו, שהעריך את שוויו ב - 46,157 ₪. הנתבעת הגישה חוו"ד נגדית של שמאי מטעמה, שהעריך את שוויו ב- 38,300 ₪. בשל הפער בין חוות הדעת, מינה בית המשפט, שמאי מומחה מטעמו, מר אגרנט אליהו, שקבע כי שווי רכב הפיאט היה 39,015 ₪, נכון למועד גניבתו בחודש מרץ 2006 טענות הצדדים טענות התובע 9.התובע טען כי הדרישה להתקנת אמצעי המיגון הינה תנאי שהוא "אמצעי להקלת הסיכון" ולא "תנאי מוקדם" לשכלול הפוליסה, ולפיכך, יש לנהל את הדיון בתוצאות אי קיום תנאי זה בהתאם לסעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") המחיל את סעיפים 18 ו - 19 לחוק זה בשינויים המחויבים. 10.לטענת התובע, הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה בסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח להוכיח כי אי קיום תנאי המיגון נעשה בכוונת מרמה, וכן לא הוכיחה, כי מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה ביטוח אילו היה יודע את המצב לאמיתו. 11.התובע טען כי הנתבעת לא עמדה בחובתה לפי חוק חוזה הביטוח, למסור לידיו את פוליסת הביטוח השניה של רכב הפיאט. כן טען התובע, כי שוחח עם עובדת סוכנות הביטוח, הגב' ג'ני זמשמן (להלן: "ג'ני"), ושאל אותה מפורשות האם עליו לבצע בדיקת מיגון לרכב הפיאט, ונענה בשלילה. לטענת התובע, ג'ני אישרה באוזניו כי רכב הפיאט עומד בדרישות המיגון בפוליסה, כמו רכב ה- GMC בפוליסה הראשונה. התובע טען כי ברכב הפיאט היו מותקנים אימובילייזר מקורי ואזעקה משוכללת, שהינה מעבר לדרישות המיגון בפוליסה. התובע טען בתביעתו, כי למיטב זכרונו היתה מותקנת קודנית ברכב, אך בשיחות שקיים עם נציגי הנתבעת, הוא לא נשאל על קיומה של קודנית ברכבו, וכך גם לא נתבקש להוכיח קיומה. הטענה כי היתה ברכב קודנית, נזנחה על ידי התובע בהמשך, ולא הופיעה בתצהירו או בסיכומיו. נהפוך הוא, התובע טען כי לו היה יודע על הדרישה להתקנת קודנית היה מתקין מאחר שמדובר בעלות נמוכה של כ - 300 ₪ בלבד. התובע טען כי בשיחה עם ג'ני, היא הודתה כי לאחר שהוחלפו דרישות המיגון בפוליסה השניה, היה עליה לשלוח לתובע בדיקת מיגון מתאימה, אולם מחמת טעות, לא עשתה כן, וצירף תרגום ותמלול השיחה ביניהם. 12.התובע טען כי גם לו היה מקבל את הפוליסה השניה, הנתבעת לא עמדה בחובתה בהתאם לחוק להבליט את ההגבלות בפוליסה השניה, וכך גם לא עמדה בחובתה לוודא קיום בדיקת המיגון. 13.לטענת התובע, דרישת הנתבעת להתקנת קודנית הומצאה בדיעבד, לצורך דחיית התביעה, וממילא היא אינה סבירה, שכן אין זה נהוג לדרוש התקנת קודנית ברכבים ששוויים פחות מ- 50,000 ₪. בתמיכה בטענה זו צירף התובע מכתב מסוכן הביטוח שלו (אולם מאחר שסוכן הביטוח לא התייצב לעדות אין להתייחס למכתב זה במסגרת הראיות), וכן פוליסת ביטוח לרכב אחר שבבעלותו, וטופס מיגון מחברת ביטוח אחרת, לרכב אחר ששוויו מתחת לסך האמור. 14.התובע טען כי יחד עם רכב הפיאט נגנבו גם אביזרים שהיו מחוברים אליו - מערכת המיגון, רדיו דיסק וסט רמקולים, ועל הנתבעת לפצותו בגינם. 15.לחילופין, טען התובע כי הנתבעת המשיכה לגבות ממנו את תשלום הפרמיה עבור הביטוח בסך של 3,000 ₪, וזאת למרות שטענה להיעדר כיסוי ביטוחי, ועליה להשיב סכום זה. 16.התובע עתר בנוסף לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים כגון: הפסד ימי עבודה, טרחה, עגמת נפש, והיעדר מימון רכב חלופי. 17.לבסוף, טען התובע כי על הנתבעת לפצותו בריבית מיוחדת על פי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח מחמת עיכוב תשלום תגמולי הביטוח שלא בתום לב וללא צידוק. טענות הנתבעת 18.הנתבעת טענה כי בסמוך לביצוע ההחלפה בפוליסה לרכב הפיאט, הפוליסה השניה נשלחה באמצעות הדואר לבית התובע, וצוינו בה דרישות המיגון החדשות, וצורף טופס בדיקת המיגון ופוליסת חובה. לטענת הנתבעת, הוכח כי התובע קיבל העתק מהפוליסה לביתו וקרא את תניות המיגון הכלולות בה. 19.לטענת הנתבעת אי התקנת הקודנית ואי ביצוע בדיקת המיגון, עומדים בניגוד לקבוע בפוליסה השניה, ולכן אין הנתבעת חבה בתגמולי ביטוח בגין גניבת רכב הפיאט. 20.הנתבעת טענה כי עמדה בחובתה להבליט את תנאי המיגון בפוליסה השניה באמצעות מסגרת המקיפה אותם. באשר לטענת התובע בדבר חובת הנתבעת לוודא את ידיעת התובע בדבר השינוי בתנאי המיגון, והשבת טופס בדיקת המיגון בתוך שבוע ימים, טענה הנתבעת כי ג'ני פעלה כנדרש ובאופן סביר בהתאם לנוהל הקיים לפיו לאחר 30 יום היא מוודאת ביצוע בדיקת המיגון. דרישת המיגון נועדה לצורך מתן כיסוי ביטוחי מפני פריצות וגניבות, וכיסוי ביטוחי מפני תאונות ונזקי רכוש קיים ממילא בכל מקרה מרגע עריכת הפוליסה. 21.הנתבעת טענה כי פעלה בהתאם לתנאי הפוליסה השניה ואף הציעה לתובע, לפנים משורת הדין, פיצוי בגין מחצית משווי רכבו. דיון ומסקנות 22.השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם הנתבעת חבה כלפי התובע בגין גניבת רכב הפיאט, מכח הפוליסה השניה. 23.לאחר ששמעתי את העדויות שהובאו מטעם הצדדים, עיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, ושקלתי את טענותיהם העובדתיות והמשפטיות, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל, כפי שיפורט להלן בפסק הדין. 24.במסגרת פסק הדין בחנתי את פוליסות הביטוח ואת תנאי המיגון הכלולים בהן, לאחר מכן בדקתי האם הנתבעת הוכיחה את החובות המוטלות עליה מכח הדין והפסיקה להביא את השינוי בפוליסה לידיעת התובע, ובכללן, חובת הגילוי והווידוא, חובת הבלטת הגבלות וחובת מסירה הפוליסה. לאחר מכן, ועל פי הראיות והעדויות קבעתי כי השינוי לא הובא לידיעת התובע, ולכן אין להחיל בעניינו אף את הוראות סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח הדן בהפרת התנאי להקלת הסיכון. בנוסף, בחנתי את טענת הנתבעת לתחולת סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח. לבסוף, קבעתי את גובה נזקו של התובע ודחיתי את עתירת התובע להטיל על הנתבעת תשלום ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח. פוליסת הביטוח 25.בפוליסה הראשונה התובע נדרש להתקיו אימובלייזר - מעל הכותרת "מיגון הרכב" נכתב: "מו"מ בזה, כי אמצעי המיגון של מבוטח הגר בבית פרטי או בקומת קרקע, יכלול מערכת קודנית למניעת שימוש במפתחות גנובים הכוללת רכיב אלקטרוני בעל לוח מקשים, בנוסף למיגון כמפורט מטה". מלל זהה לזה, נכתב גם בפוליסה השניה מעל הפרק "מיגון הרכב". מתחת לכותרת "מיגון הרכב" נכתב: "מוצהר ומוסכם בזה כי אחריות החברה בגין סיכוני פריצה ו/או גניבה מותנית בהגנת הרכב באמצעי המיגון המפורטים מטה... בעל הפוליסה ימציא לחברה תוך שבוע אישור להתקנת מערכת מסוג: משבת מנוע (אימובילייזר), המופעל אוטומאטית ומנתק לפחות שתי מערכות חיוניות להנעת הרכב". בפוליסה השניה תחת הכותרת "מיגון הרכב", נוספה בתוך המלל דרישת מיגון: "... בעל הפוליסה ימציא לחברה תוך שבוע אישור להתקנת מערכת מסוג: משבת מנוע (אימובילייזר) המופעל אוטומטית לניתוק מערכות ההצתה, ההתנעה או הדלק, מנוטרל על ידי מפתח אלקטרוני מקודד ואינו ניתן לנטרול באמצעי אחר זולתו. ובנוסף, לוח מקשים עם קוד סודי הכולל יחידת ניתוק אלחוטית דו כיוונית המותקנת במקום נסתר ברכב ומונעת את התנעתו" (ההדגשה אינה במקור ש.ד.נ). אין מחלוקת בין הצדדים כי הדרישה להתקנת קודנית לא היתה קיימת בפוליסה הראשונה אלא הופיעה רק בפוליסה השניה. 26.החלפת הרכב בפוליסה בתוך תקופת הביטוח בוצעה על ידי הנתבעת בהתאם לסעיף 10 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו - 1986. במקרה של החלפה, המבוטח לא נדרש למלא הצעת ביטוח, כפי שעליו לעשות לו היה מדובר בפוליסה חדשה. אולם, הודעתה החד צדדית של הנתבעת לתובע במהלך תקופת הביטוח, בדבר הוספת הדרישה להתקנת קודנית, מהווה למעשה, הצעה לשנות את תנאי ההתקשרות. כפי שיפורט בהמשך, לא הוכח כי התובע נתן הסכמה מפורשת או משתמעת לתוספת דרישת המיגון, ולכן בהיעדר הסכמתו, אין תוקף להצעת השינוי. להיפך, מהתנהגות הנתבעת ניתן ללמוד על הסכמתה לקיים את החוזה ולהעמיד כיסוי ביטוחי ללא עמידה על הוספת מיגון. "שינוי תנאיו של החוזה במהלך התקופה החוזית דורש את הסכמת שני הצדדים. ניתן לקבוע, לפיכך, כי הודעה חד צדדית של המבטח במהלך תקופת הביטוח בדבר השמטה, הוספה או שינוי של תנאי מתנאי הביטוח, מהווה, למעשה, הצעה לשנות את תנאי ההתקשרות. פסיקת בית המשפט קבעה באופן חד משמעי כי שתיקה של המבוטח בנסיבות האמורות לא תיחשב כקיבול הצעת השינוי. הצעה זו טעונה הסכמה פוזיטיבית של המבוטח. בהיעדר הסכמה כאמור, אין כל תוקף להצעת השינוי. כמו כן, נפסק, כי מעצם העובדה שהמבוטח המשיך לשלם את דמי הביטוח, אין ללמוד על הסכמה להצעת השינוי. תשלום כאמור אינו מבטא הסמכה פוזיטיבית להצעה". (י. אליאס, דיני ביטוח, כרך א עמ' 514 - 515). "כשם שהמבוטח לא יכול להבנות במימוש זכותו הלכאורית על מצג שווא של עובדות או הסתרת מידע מטריאלי לחוזה, כך לא יכול המבטח להנפיק פוליסה שלא בהתאם להצעה או להוסיף סייגים שמשליכים על היקף חבותו ללא ידיעת והסכמת המבוטח" (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2) 749, עמ' 766 - להלן: "פסק דין ישר"). לו ידע התובע על דרישת המיגון על ידי הנתבעת, היתה מונחת בפניו האפשרות לבחור האם להמשיך ולקיים את החוזה עם הנתבעת בתנאים אלה, או לעבור לבטח את רכבו אצל מבטחת אחרת שאינה דורשת התקנת קודנית ברכבו. חובת הנתבעת להביא את השינוי בפוליסה לידיעת התובע חובת הגילוי והוידוא 27.בפוליסה השניה נרשם כי על המבוטח להתקין מערכות מיגון, כפי שפורטו, ברכבו, ולהמציא למבטחת אישור בדבר התקנת המיגון תוך שבוע מיום החלפת הרכב. התובע טען כי הדרישה להתקנת קודנית לא נמסרה לו, הנתבעת לא המציאה לו עותק מהפוליסה השניה וטופס לבדיקת מיגון, ולא וידאה שהוא יודע ומסכים לדרישה. יתרה מכך, ג'ני אף הודיעה לו מפורשות כי לא חל כל שינוי בתנאי המיגון. ג'ני טענה בתצהירה - "בעת החלפת הרכבים השתנו דרישות הנתבעת למיגון ולמיטב זכרוני הדבר הובא לידיעת התובע...." (סעיף 5). "הטענה כי לא יידעתי את התובע בדבר הדרישה להתקין "קודנית", אינה נכונה ואף אינה הגיונית, וזאת משום שבפוליסה החדשה כתוב במפורש כי אחריות שירביט בגין גניבת הרכב מותנית בהתקנת "הקודנית" כתנאי בל יעבור". מטענות אלו ניתן ללמוד כי ג'ני אינה בטוחה שעידכנה את התובע שעליו להתקין קודנית, אלא היא מסיקה שהודע לתובע על הדרישה הזו מכך שהופיעה בפוליסה השניה. עוד טענה ג'ני כי כנוהל עבודה שגרתי, עניין המיגון נבדק בעת עריכת הפוליסה או התוספת לפוליסה ומובא מיד לידיעת המבוטח, והשלמת בדיקת המיגון מתבצעת 30 ימים לאחר מכן, ובתקופת הזמן הזו, ניתן כיסוי ביטוחי רק במקרה של תאונות ונזקי רכוש אך לא במקרה של גניבות ופריצות. במקרה זה, רכב הפיאט נגנב בטרם חלפו 30 ימים ולכן, לא הגיע הזמן לטענתה לוודא עימו את ביצוע הבדיקה. 28. אני סבורה כי מן הראיות עלה כי הפעולות שבהן הנתבעת טוענת כי נקטה אינן מספיקות ואינן עולות בקנה אחד עם דרישות החוק והפסיקה, ויש לקבוע כי הנתבעת לא מילאה את חובתה לגילוי תנאי המיגון לתובע. הנתבעת לא דאגה להסב את תשומת לבו של התובע לשינוי בפוליסה, ולוודא את ידיעתו והסכמתו להוספת תנאי המיגון. ידיעת הנתבעת על אי התקנת הקודנית ברכב התובע 29.ג'ני טענה בחקירתה הנגדית כי ברגע שהיא מבצעת החלפת רכב בפוליסה, מופיעה הערה במערכת הממוחשבת המציינת שדרישות המיגון השתנו. 30.כלומר, במועד החלפת הרכב, ג'ני ידעה על דרישת התקנת הקודנית, וכן לאחר מכן ידעה כי ברכב לא הותקנה קודנית, מאחר שלא קיבלה אישור בדבר התקנת המיגון. היה על ג'ני ליידע את התובע באופן ברור ומפורש כי עליו להתקין קודנית ברכבו וכי במשך 30 ימים שלאחר החלפת הרכב ועד המצאת בדיקת המיגון, לא ניתן לו כיסוי ביטוחי בגין גניבות ופריצות, וזאת לא הוכח כי נעשה. 31.העובדה כי לאחר הגניבה ג'ני נתנה לתובע את התחושה ש'הכל בסדר' וכי הוא עתיד לקבל את תגמולי הביטוח, גם היא מלמדת כי היא סברה שמגיע לתובע פיצוי - "אלכס: ... בעצם הם צריכים לשחרר את הכסף כבר עכשיו? סוכנת: בעצם כן, בעצם כן"... "מכל זה אני מבין, שהתשובה תהיה שלילית, נכון? סוכנת: "למה? אם התשובה היתה שלילית היינו מקבלים אותה ממזמן" (מתמליל השיחה נספח ח' לתצהיר התובע). כשנשאלה ג'ני בחקירתה כיצד ייתכן כי לא יידעה את התובע שישנה בעיה עם פוליסת הביטוח, התחמקה והשיבה כי בחורה בשם סימונה טיפלה בתביעת התובע ובכל פעם שהתקשר פנתה אליה וקיבלה ממנה תשובות (עמ' 15 ש. 17 - 21). אותה עובדת בשם סימונה לא הגישה תצהיר ולא זומנה לתת עדותה וזאת ללא כל נימוק, ויש לזקוף עובדה זו לחובתה של הנתבעת. 32.אין חולק כי בין ג'ני כעובדת סוכנות הביטוח שהנפיקה את הפוליסה ובין הנתבעת מתקיימים יחסי שליחות, כך שידיעתה הקונסטרוקטיבית של סוכנות הביטוח על אי התקנת המיגון, כמוה כידיעת חברת הביטוח. "חברת ביטוח שיודעת, לרבות בדרך של ידיעה קונסטרוקטיבית, על כך שיש מניעה מלמלא אחר דרישות המיגון במלואן ואינה עושה דבר, לא תוכל לטעון לאחר קרות מקרה הביטוח שבהיעדר הסכמה מפורשת מצידה יש במצב זה משום הפרת תנאי הסיכון" (י. אליאס עמ' 847 והפסיקה המובאת שם). משידעה הנתבעת כי הקודנית לא הותקנה, יכולה היתה לפעול לביטול הפוליסה השניה. משלא עשתה כן, אינה יכולה להתנער מחבותה לשיפוי התובע. 33.חובת הגילוי והוידוא המוטלת על הנתבעת היא חובה אקטיבית, ובידיה האמצעים לוודא כי המבוטח יודע על השינוי בדרישת המיגון (ת"א (ראשל"צ) 1723/99 מגדל שירותי מימון בע"מ נ' בנזון ליזה (2004). דרישת המיגון יצרה שינוי במצב הקיים, וכאשר מדובר בשינוי, על חברת הביטוח להקפיד על חובתה ולוודא שהמבוטח יודע על השינוי ומסכים לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקף הפוליסה מותנה בקיום התנאי. "לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות את ההתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות מידה בסיסיות שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להישען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה. אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על ידה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי. חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת כך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהיה מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים שבהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי"... (ההדגשות אינן במקור ש.ד.נ) (פס"ד ישר, בעמ' 773). "... כל שינוי בתנאי הביטוח דורש הסכמה מפורשת של המבוטח. שתיקת המבוטח אינה מלמדת על קיבול הצעת השינוי. מבטח אשר אינו מוודא באופן אקטיבי כי המבוטח מסכים לשינוי המוצע, לא יוכל מאוחר יותר להסתמך על אותו שינוי". (אליאס, שם בעמ' 506). 34.אף אם אניח שנוהל הנתבעת לבדוק את התקנת אמצעי המיגון כ - 30 ימים מיום עריכת הפוליסה הוא נוהל סביר, הרי שבמקרה שבפנינו רכב התובע נגנב בטרם חלפו 30 הימים. במהלך תקופה זו של 30 הימים, המבוטח למעשה חשוף מפני נזקי פריצה וגניבה ולא ניתן לו כיסוי מפניהם, וזאת למרות העובדה שהוא משלם את דמי הביטוח הנקובים בפוליסה במלואם. לא מתקבל על הדעת, כי הסיכון הביטוחי במהלך תקופה זו יוטל על המבוטח, בהיעדר התראה מפורשת ומודגשת על כך מראש. "... אין להשלים עם מצב שבו השאלה אם מבוטח עמד בתנאי המיגון אם לאו מתבררת רק לאחר קרות מקרה הביטוח. פרקטיקה שכזו, המשרתת את אינטרס המבטח, חושפת את המבוטח לסיכונים בלתי סבירים. בפסיקת בית המשפט נתגבש אפוא כלל יסוד שלפיו על המבטח לוודא, מבעוד מועד, כי אמצעי המיגון שנקט המבוטח עונים על דרישות הפוליסה. מבטח שלא עשה כן - לא יוכל להשתחרר מחבותו על יוסד טענה שעניינה הפרת תנאי המיגון (י. אליאס, דיני ביטוח, כרך א' עמ' 844 והפסיקה שם). לפי תקנה 4 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה), תש"ם - 1980 (להלן: "תקנה 4"), אם המבוטח לא נקט באמצעי המיגון שנדרשו על ידי המבטח תוך התקופה שהוסכמה עימו, יהא המבטח רשאי לבטל את הפוליסה, לאחר שנתן למבוטח התראה על כך 30 יום טרם מועד הביטול. עיון בפוליסה הראשונה מעלה כי גם שם נדרשה המצאת האישור בתוך שבוע, ומכאן ניתן לקבוע כי לכל היותר על הנתבעת כאמור היה לוודא כי עשה כן, תוך זמן זה. כפי שיפורט בהמשך, לא הוכח שהתובע קיבל את הפוליסה השניה וידע על דרישות המיגון והסכים להן. חובת הוידוא המוגברת 35.התובע טען כי עלה לארץ בשנת 1992 וכי עברית אינה שפת אימו. הנתבעת טענה כי טענה זו של התובע היא ניסיון קלוש לתרץ את העובדה שלא מילא אחר דרישות הפוליסה. התובע עלה לארץ בגיל 18, ובעת התאונה כבר שהה בארץ 14 שנים, והתרשמתי כי השפה העברית שגורה בפיו ולא נראה כי עלה קושי בהבנת הנאמר. מעדותו גם עלה כי קרא והבין את הכתוב בפוליסה הראשונה (עמ' 13 ש' 1 - 10). אציין כי כלפי מבוטחים הסובלים ממגבלת שפה, קיימת חובת וידוא מוגברת, אולם התובע לא טען זאת מפורשות במקרה דנן, וגם אם היה טוען, טענתו היתה נדחית מאחר שהתרשמתי שהשפה לא היוותה מכשול בהבנת הדברים. 36.חובת וידוא מוגברת מוטלת גם במקרה בו להתקשרות בחוזה הביטוח לא קדמה הצעת ביטוח שנחתמה על ידי המבוטח (פס"ד ישר). בענייננו, בוצעה החלפה בפוליסה ולכן לא קדמה לה הצעת ביטוח המפרטת את תנאי הפוליסה שהשתנו, עליה מחויב המבוטח לחתום כמו בפוליסה הראשונה, ומטעם זה קיימת חובת וידוא מוגברת. עיון בשתי הפוליסות מלמד כי למעט הוספת הדרישה להתקנת קודנית, לא השתנו תנאי הביטוח, מלבד סטיות קלות בסכומי הביטוח. לפיכך, בנסיבות העניין יש לקבוע כי היתה על הנתבעת חובה מוגברת לוודא את ידיעת התובע באשר לתנאי המהותי היחיד שנוסף בפוליסה השניה, ושמחריג את חבותה. כפי שנקבע בפסק דין ישר, כשהמבטח מתנה את תוקף החוזה בהתקנת אמצעי מיגון, מוטלת עליו חובת וידוא: "...כאשר דנים בחוזה לביטוח רכוש, והחברה המבטחת מסייגת את חיובה בהתקנת מערכת מיגון מסוימת, הרי שהיא מבקשת את קיומו של התנאי כדי לצמצם את הסיכון שהיא נטלה על עצמה במסגרת העסקה הביטוחית. כך שגם אם הטילה את המלאכה על המבוטח, וגם אם ניסחה את הפוליסה באופן המסייג את חבותה בקיום התנאי, היא הנושאת באחריות להבאת קיומו של התנאי לתשומת ליבו של המבוטח" (פסק דין ישר, שם עמ' 774). החובה להבליט הגבלות בפוליסה 37.התובע טען לחלופין כי הנתבעת הפרה את חובתה להבליט את ההגבלה בפוליסה השניה. הנתבעת לא הוכיחה את שליחת הפוליסה וקבלתה אצל התובע, כפי שיפורט בהמשך, ולכן אין הכרח לדון בטענה זו, אך למרות זאת אדון בקצרה בטענה בדבר החובה להבליט הגבלות, שכן גם לו היה מוכח שהתובע קיבל את הפוליסה לביתו וידע על דרישת המיגון, הפוליסה השניה אינה עומדת בחובת ההבלטה כאמור בחוק חוזה הביטוח, כפי שיפורט להלן. 38.אין די בהוכחת העובדה שהמבוטח ידע על קיומו של החיוב החוזי בפוליסה. מבטח המבקש להימלט מתוצאות הפרת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, צריך להוכיח שהמבוטח ידע כי הפרת החיוב החוזי תביא לשלילת זכויותיו על פי הפוליסה (ע"א (מחוזי) 1657/93 גרין נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, פ"מ נ"ה (2) 398. הידיעה הנדרשת היא ידיעה מלאה וקונקרטית של המבוטח בדבר פרטי התניה שבמחלוקת (ת"א 1246/98 עידאת נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, (2003). 39.סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע את חובת הבלטת הגבלות בפוליסה: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה להבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". סעיף לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה) תש"מ - 1980 קובע: "סייג לחבות המבטח או להיקף הכיסוי יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו או יובלטו במיוחד על ידי שימוש באותיות שונות או בצבע שונה". מטרת סעיפים אלו היא להגן על המבוטח מפני הגבלות נסתרות על חבות המבטח, ומבטאת את עקרון הגילוי הנאות ותום הלב החל ביחסים שבין הצדדים. "הסעיף אינו מאפשר למבטח להגניב לפוליסה תניות המסייגות את החבות. החוק מטיל נטל על המבטח כדי להעלות את ההסתברות שהמבוטח ידע את הסייגים לחבות" (רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' מוריאנו ואח', פ"ד מח(4) 70, עמ 82-83). המבחן הוא אובייקטיבי - האם אדם סביר המעיין במסמך יוכל ללמוד על נקלה על קיומו של התנאי או של החריג לחבות (ש. ולר חוק חוזה הביטוח, כרך א' עמ' 243 ). נטל זה יהיה כבד מהרגיל כאשר מדובר בתנאים המגבילים את תקפות הביטוח (ע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה, פ"ד נג(5) 849, עמ' 863. הנתבעת טענה כי תנאי המיגון סומנו והובלטו באמצעות מסגרת המקיפה אותן ובאופן שבו תנאי המיגון הודגשו במפורש ובשונה משאר המלל בפוליסה. עיון בפוליסה השניה מעלה כי הפרק העוסק במיגון הרכב תחום בקו עליון ובקו תחתון, ולא במסגרת, כפי שמופיעים קווים נוספים באותו עמוד. המלל כולו בפונט אחיד, באותו הגודל ובאותו צבע, והתנאי הנוסף להתקנת קודנית, אינו בולט, אינו מודגש ואינו שונה משאר המלל בפוליסה. 40. אני סבורה כי בנסיבות העניין, תוספת המיגון לא הובלטה והודגשה די הצורך. מן הראוי היה להדגיש את השינוי שנוסף בפוליסה ("ובנוסף לוח מקשים...") כפי שנדרש בסעיף 3 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, תוך שימוש באותיות שונות ובצבע שונה, במיוחד כאשר המדובר בתנאי שמבחינת הנתבעת הוא תנאי מקדים לתחולת הפוליסה. מסירת הפוליסה השניה וטופס בדיקת המיגון 41.סעיף 2 לחוק חוזה הביטוח קובע: "(א) נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן - פוליסה), זולת אם נהג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה". בפסק דין ישר נקבע כי - "העובדה שהפוליסה לא היתה מצויה בידי המשיב (המבוטח) עד קרות האירוע הביטוחי מהווה כשלעצמה הפרה של סעיף 2 (א) לחוק חוזה הביטוח, ומונעת את הישענותה של החברה על הסייגים המופיעים בה..." (שם, עמ' 764 - 765). "הדעת נותנת כי אי המצאת פוליסה למבוטח מטילה סיכון ממשי על יכולתו של המבוטח ליהנות בבוא העת מזכויות הביטוח, שכן היא מגבירה את ההסתברות שהוא יפעל בניגוד לתנאי הפוליסה.. ... אי המצאת הפוליסה עשויה לשלול את גמירות דעתו של המבוטח ביחס לסייגים הנכללים בה" (י. אליאס, שם, עמ' 678). בסעיף 2 (א) להצ"ח חוזה הביטוח, נאמר כי - "אין המבטח זכאי להסתמך על תנאי שבחוזה כל עוד לא נמסרה הפוליסה למבוטח ולא על תנאי שלא פורט בפוליסה" (י. אליאס עמ' 677). 42.התובע טען כי לא התקבלו אצלו הפוליסה השניה וטופס בדיקת המיגון. מעבר לכך, טען כי נאמר לו מפורשות על ידי ג'ני כי אמצעי המיגון הקיימים ברכב הפיאט מספיקים לצורך מתן כיסוי ביטוחי ואין צורך בהתקנה של אמצעי מיגון נוספים. הנתבעת טענה כאמור, כי הוכח שהתובע קיבל לידיו את הפוליסה, קרא אותה ואת התניות הכלולות בה. בתמיכה בטענתה, צירפה הנתבעת תמליל שיחה בין חוקר הנתבעת ובין התובע (נ/1), וכן העידה מטעמה עובדת סוכנות הביטוח, ג'ני, שטיפלה בעניינו של התובע בחלק מהזמן. לטענת הנתבעת, סמוך להחלפת הרכב, נשלחה אליו הפוליסה השניה וטופס בדיקת המיגון. אבחן להלן את עדויות וראיות הצדדים לעניין זה. עדותה של ג'ני 43.ג'ני העידה בתצהירה כי שלחה את הפוליסה השניה לבית התובע באמצעות הדואר כמקובל ובהתאם לנוהל העבודה במשרד. בחקירתה הנגדית ג'ני טענה כי שלחה את הפוליסה באמצעות דואר רגיל ולא בדואר רשום, יחד עם ביטוח החובה: "אצלנו במשרד לא יוצא בדואר רשום אלא דואר רגיל. ההוכחה שבן אדם קיבל ביטוח חובה, הפוליסה וביטוח החובה הונפקו באותו זמן" (עמ' 16 ש. 1 - 2). כשנשאלה מדוע לא ציינה זאת בתצהירה, השיבה כי בעיניה זה ברור שפוליסת המקיף והחובה הונפקו יחד (עמ' 16 ש. 8). 44.הנתבעת טענה בסיכומיה כי לפי עדות התובע כי הוא אינו נוהג ללא ביטוח חובה, יחד עם עדותה של ג'ני לפיה שלחה את פוליסת ביטוח המקיף והחובה יחד "כנראה" באותה המעטפה, היא ההוכחה לכך שהתובע קיבל את פוליסת המקיף של רכב הפיאט. "ההוכחה שבן אדם קיבל ביטוח חובה, הפוליסה וביטוח החובה הונפקו באותו זמן" (עמ' 16 ש. 1 - 2). אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, המדובר בעדות כבושה. על אף שדובר בעובדה חשובה המצויה במחלוקת, היא לא נטענה בתצהיר עדות ראשית של ג'ני. שנית, התובע טען כי אינו יודע אם קיבל את תעודת ביטוח החובה לביתו ואמר כי "יכול להיות שפקססו לי או שלחו בדואר או מסרו לי" (עמ' 12 ש. 8). התובע אמר: "בלי חובה אני לא נוסע. בטוח שהיה לי ביטוח חובה. לא יודע לומר איך קיבלתי" (עמ' 12 ש. 8 ו - 10). אין להסיק מדברים אלה שהתובע קיבל את תעודת החובה המקורית בדואר לביתו, ואפשר כי היא נשלחה אליו באמצעות פקס או בדרך אחרת. כמו כן, ניתן לקבל תעודת ביטוח חובה מגורמים שונים ולאו דווקא מחברת הביטוח. שלישית, לפי עדותה של ג'ני הפוליסה השניה ותעודת החובה נערכו באותו הזמן, אולם, היא לא העידה באופן ודאי כי שלחה את שני המסמכים הנ"ל באותה המעטפה. ".. כמה שזכור לי עשינו דרך טלפון. לפי פוליסה ותעודת חובה, שיש בה תאריך תשלום בכרטיס אשראי, פוליסה ותעודת חובה נעשו באותו זמן. אם קיבל תעודת חובה כנראה שזה היה באותה מעטפה עם הפוליסה" (עמ' 15 ש. 11 - 13) (הדגשה שלי - ש.ד.נ). מדברים אלו עולה כי ג'ני עצמה לא היתה בטוחה ששלחה את שני המסמכים ומדובר בסברה ולא בעובדה. בחקירתה הנגדית ג'ני טענה כי שלחה לתובע את טופס בדיקת המיגון: "כן. שלחתי אני לא מצלמת אותו. אין לי פה את הטופס" (עמ' 15 ש' 9). עדותה של ג'ני באשר לשליחת טופס המיגון, עומדת בסתירה לדבריה בשיחה עם התובע (נספחים ז' וח' לתצהיר התובע) שם הודתה בטעותה בפני התובע, כי לא שלחה אליו את טופס בדיקת המיגון - "אלכס: ... ומי זה שכתב את זה לגבי הקוד האישי? סוכנת: תפתח את הפוליסה ואתה תראה את זה. אלכס: מי כתב את זה, את? סוכנת: לא, אני לא כותבת מיגונים, אותם כותבת חברת הביטוח. אלכס: .. אז הבעיה היחידה שלך שלא שלחת לי את הטופס של בדיקת המיגון. סוכנת: בדיוק... בדיוק.. אם לא היתה טעות שלי, אלצ'קו, אז אני מזמן יכולתי... בגלל זה אני נלחמת.. בסדר?" רביעית, הנתבעת לא צירפה עותק ממכתב נשלח על ידה לתובע בצמוד לפוליסה השניה ועותק מבדיקת המיגון, ועובדה זו מחזקת את התרשמותי כי לא הפוליסה לא נשלחה לתובע. לפיכך, לא השתכנעתי כי יש בעדותה של ג'ני כדי להוכיח כי התובע קיבל את תעודת החובה המקורית לביתו ואת בדיקת המיגון, וגם לא הוכח מטעם זה, כי הפוליסה השניה נשלחה לביתו. "נטל ההוכחה בדבר המצאת הפוליסה למבוטח רובץ על המבטח... בהקשר זה, נאמר כי אין להסתפק בעדות בדבר הנהלים הכלליים של המבטח בנוגע להמצאת פוליסות, אלא יש להראות שהפוליסה הגיעה למבוטח הספציפי" (י. אליאס עמ' 680) (ההדגשה אינה במקור, ש.ד.נ). חקירת התובע 45.ביום 9/3/06, מספר ימים לאחר קרות מקרה הביטוח, שלחה הנתבעת חוקר מטעמה לתובע וגבתה ממנו עדות לגבי אירוע הגניבה (נספח ד' לתצהיר התובע). התובע מסר לחוקר כי החליף את רכבו באמצע תקופת הביטוח, "מבלי שאף אחד הוסיף כלום" (ש' 4-5), והצהיר כי ברכבו הותקנה מערכת אזעקה ואימובילייזר מקורי (נספח ה' לתצהירו). ביום 21/2/07 התקשר חוקר הנתבעת פעם נוספת עם התובע על מנת לברר עימו את דרישת התקנת הקודנית ברכבו. השיחה תומללה, וכבר עתה יצוין כי ההקלטה והתמלול אינם ברורים מספיק ברוב חלקיהם. בתמלול השיחה בין החוקר לתובע (נ/1) נאמר כך: "ח. עשית החלפה עם הרכב הקודם.." (ש' 8). נ. שאלתי אותה אם צריך להוסיף לזה מיגון או משהו, היא אמרה בסדר אני אבדוק את זה, בדקה את זה, שלחה לי את הפוליסה הגיעה הפוליסה בלי בדיקת מיגון התקשרתי אליה ואמרתי מה עם הבדיקות מיגון היא אמרה שאם האמובילייזר המקורי זה מספיק.." (ש. 11-14). ח. ולא קראת את הפוליסה עצמה. נ. בטח שקראתי את הפוליסה. ח. בפוליסה כתוב שצריך. נ. אוקיי אז בגלל זה התקשרתי. ח. אז זאת אומרת שקראת את זה ובגלל זה התקשרת נ. בפוליסה הראשונה, בפוליסה הראשונה היה כתוב... ודברים כאלה... נ. כן, אבל בנוסף לזה וחוץ מזה רשום גם לא משנה למה, צריך קודן בכל מקרה נ. אוקי, נכון בפוליסה הראשונה היה מחוק... היה תחילה מחוק... בפוליסה השניה בגלל... אני התקשרתי כדי לוודא" (ש. 17-25). 46.התובע עומת בחקירתו הנגדית עם האמור, וטען כי הפוליסה היחידה שהיתה לו בבית זו הפוליסה הראשונה של רכב ה GMC והיא כוללת דרישת מיגון, ובה החזיק ככיסוי לאחר שיחות שערך עם סוכנות הביטוח. עוד טען כי שאל את ג'ני אם עליו לבצע שינויים בפוליסה כתוצאה מההחלפה, ונענה כי החלפת הפוליסה תתבצע רק בסיום תקופת הפוליסה המקורית וכי ניתן לו כיסוי ביטוחי שכן הוא שילם את דמי הביטוח (עמ' 13 ש. 1 - 10). כאמור, האמור בשיחה אינו ברור דיו, ובקטעים מסוימים השיחה תומללה באופן חלקי וקיים קושי להבין את הדברים והקשרם. התובע העיד כי במועד ביצוע השיחה, כמעט שנה לאחר אירוע הגניבה, כבר היה בידיו העתק מהפוליסה השניה וכבר ידע על דרישות המיגון בה. בתחילת השיחה אמר התובע לחוקר כי ג'ני לא שלחה לו את טופס בדיקת המיגון ובהמשך דיבר על שתי הפוליסות. התובע אמר בשיחה כי קיבל פוליסה לביתו, ואולם לא עולה מדבריו איזו פוליסה קיבל ומתי התקבלה אצלו. לא השתכנעתי כי מהאמור בשיחה זו הוכח כי התובע קיבל את הפוליסה השניה. מהשיחה לא עולה באופן ברור ומפורש שהתובע התכוון בדבריו לפוליסה השניה וכי ידע על הדרישה להתקנת קודנית, בזמן ביצוע ההחלפה, ובטרם גניבת רכבו. 47.אם התובע היה יודע שללא התקנת אמצעי המיגון ברכבו, לא ינתן לו כיסוי ביטוחי, לא סביר כי היה ממשיך ומשלם את פרמיית הביטוח, ותוך ידיעה שחוזה הביטוח שבידיו הוא חסר ערך (ת.א. 25271/98 כוכבי נ' איתן הורוביץ סוכנות לביטוח עמ' 6, ת.א. 54261/96 עמרם נ' כלל חברה לביטוח בע"מ עמ' 9 ש' 27). 48.באשר לשליחת טופס בדיקת המיגון - בפוליסת הביטוח של רכב הפיאט נכתב כי על התובע להמציא לנתבעת את אישור המיגון בתוך שבוע. התובע נשאל ע"י החוקר על קבלת אישור המיגון, והשיב בשלילה (נ/1 ש. 27), וטען כי בשיחה עם ג'ני הוברר לו כי המיגון המותקן ברכב הפיאט (האימובילייזר המקורי) מספיק לצורך קבלת הכיסוי הביטוחי. לטענת התובע, לאחר פניות חוזרות ונשנות במשך כ - 3 חודשים, קיבל את תיק הפוליסה שלא נמצא בו כל זכר לטופס המיגון. 49.גרסת התובע היתה מהימנה עלי. עדותו לא נסתרה, והיתה עקבית וכנה. התובע תמך את טענתו בתמלול שיחה שהתקיימה בינו לבין ג'ני (נספחים ז' וח' לתצהיר התובע). מסמך זה לא נסתר בכל ראיה ואף ג'ני הודתה כי השיחות ביניהם לא היו שקריות. בתמליל השיחה הודתה ג'ני כי טעתה ולא שלחה לו אישור בדיקת המיגון, וזאת בניגוד לטענתה בבית המשפט לפיה שלחה לו את הטופס (עמ' 15 ש' 9). 50. לאור כל האמור, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהובאו בפניי באשר למסירת הפוליסה וטופס המיגון לתובע, אני קובעת כי יש לקבל את טענת התובע כי לא הומצאה לידיו הפוליסה השניה וטופס בדיקת המיגון. 51.בנוסף ולחלופין, בין אם הומצאה הפוליסה לתובע ובין אם לאו, ממילא כפופה הנתבעת לחובות מוקדמות יותר מבחינה כרונולוגית, דוגמת חובת הגילוי והוידוא, כפי שפורט לעיל. על הנתבעת מוטלת החובה להביא לידיעת התובע את דבר השינוי בדרישת המיגון באופן מפורש, לקבל את הסכמתו, לשלוח את טופס דרישת המיגון, ולאחר מכן, לוודא כנדרש את התקנתו ברכב התובע כפי שפורט קודם לכן. סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח 52.סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח - אמצעים להקלת הסיכון - "הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו - 19, בשינויים המחויבים". 53.התובע טען כי התקנת הקודנית היא אמצעי להקלת הסיכון ואין באי התקנתה כדי לשלול מתן כיסוי ביטוחי. הנתבעת טענה כי התקנת אמצעי המיגון הוא תנאי מקדים לתחולת הפוליסה, והפרת התנאי על ידי התובע מונעת את שכלול החוזה ביניהם. סוגיה נדונה בפסקי דין רבים, וטרם יצאה הלכה מפתחו של בית המשפט העליון. עיון בפסיקה מלמד על המגמה ברורה לפיה אין לראות בתנאי להתקנת אמצעי מיגון כתנאי מקדים לתחולת הפוליסה, אלא כתנאי בבחינת אמצעי להקלת הסיכון הביטוחי ולפיכך, יש לערוך את הדיון בהתאם לסעיף 21 לחוק חוזה הביטוח (י. אליאס עמ' 840, 841 והפסיקה המובאת שם).. הקלה מהותית 54.סעיף 21 לחוק חוזה ביטוח דורש שאמצעי המיגון הנדרש יקל על סיכון המבטח הקלה מהותית. נפסק כי: "כאשר מדובר במערכת אזעקה ובמערכת איתור לרכב, יראו בהתקנתן כ"הקלה מהותית" על הסיכון, ואין צורך להביא כל ראיות ונתונים לגבי השפעת אמצעי המיגון על גניבת רכבים בפועל. די בכך שקיומם של האמצעים הוא רלוונטי לסיכונים המבוטחים, וכי יש באמצעי המיגון כדי להשפיע על שיקולי המבטח, כדי שבדרך כלל יראו בהם כאמצעים שנועדו ל"הקלה מהותית" על הסיכון. .... התקנת אמצעי המיגון ברכב או בכל נכס אחר מיועדת ככלל להקטין את הסיכונים לגנבה או לגרימת נזק. כך גם אמצעים כמו מערכת אזעקה ומערכת איתור מיועדים להקטין את הסיכון שהרכב ייגנב"... תכליתו של סעיף 21 היא למנוע מצב בו תישלל מהמבוטח זכותו לקבלת תגמולי ביטוח בכל מקרה של הפרת חובת התקנת אמצעים, ועל כן מפנה הסעיף להוראות סעיפים 18 ו- 19 לחוק, המקנים לבית המשפט כלים לבחון כיצד השפיעה הפרת החובה מצד המבוטח על המבטח ולהתאים את תוצאות ההפרה להשפעות השונות" (ע"א 3488/06 אקרמן שאיבות בע"מ נ' אנקונה (1994) בע"מ). 55.גם מקריאת תקנה 4 שצוינה קודם לכן, עולה כי כוונת המחוקק היא שהתקנת אמצעי מיגון היא תנאי להקלת הסיכון ולא תנאי מוקדם לתחולת הפוליסה. בתקנה נקבע כי אם המבוטח לא נקט באמצעי המיגון, המבטח יהיה רשאי לבטל את הפוליסה בהתראה של 30 יום. אם המבטח לא פעל לביטול הפוליסה, יש לראות בו כמי שהסכים להמשיך ולקיים את הפוליסה. 56.משנקבע כי דרישת אמצעי המיגון היא תניה חוזית, ואינה בגדר תנאי מתלה לשכלול החוזה, יש לבחון את תוצאות הפרת החובה להתקין את אמצעי המיגון. סעיף 21 לעיל מפנה להוראות סעיפים 18 ו - 19 לחוק חוזה הביטוח, החלות בשינויים המחויבים. משמעות החלת הוראות סעיפים אלה היא שאי נקיטת אמצעי המיגון להקלה בסיכון, נחשבים כהחמרתו. משקבעתי, כי לא הוכח שהתובע קיבל את הפוליסה השניה וידע על תנאי המיגון מבעוד מועד, אין להעמידו בחזקת מי שהתנאי היה בידיעתו בעת האירוע, וממילא אין לומר כי תנאי זה הופר על ידיו, ולפיכך, אין הכרח לבחון את תוצאות הפרת תנאי המיגון. למעלה מן הצורך אמשיך ואדון בתחולת סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח. סעיף 18 (א) לחוק מקנה למבטח זכות לבטל את החוזה בגין החמרת סיכון שנודעה לו לפני קרות מקרה הביטוח. על כן, החוזה ממשיך להתקיים ולחייב את הצדדים אלא אם פעל המבטח לביטולו תוך 30 ימים מהיום שנמסרה לו הודעה על שינוי מהותי. מיום ההודעה על השינוי המהותי (החלפת הרכב) לנתבעת, היא ידעה שברכב הפיאט לא מותקן אמצעי המיגון של קודנית, והיתה רשאית לבטל את הפוליסה בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק. בהתאם להוראות סעיף 18 (ב), אם לא ביטל המבטח את החוזה, רואים אותו כמסכים להמשך קיומו על אף השינוי. על כן, משלא פעלה הנתבעת לביטול הפוליסה כאמור בסעיף, יש לראות אותה כמי שהסכימה להמשך קיומו על אף החלפת הרכב . גניבת רכב הפיאט אירעה טרם ביטול הפוליסה מכח סעיף זה, בטרם חלפו 30 ימים ממועד ביצוע ההחלפה, ולכן הסעיף הרלוונטי בנסיבות אלו הוא סעיף 18 (ג), לפיו אם קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל מכח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים, לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי, לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא יהא פטור מתשלום זה, אם נעשה הדבר בכוונת מרמה, או אם הוכח שמבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה ביטוח אף בדמי ביטוח מרובים. הנטל להוכחת הפטורים כאמור, מוטל על חברת הביטוח (י. אליאס עמ' 820 והפסיקה המובאת שם). הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה את הפטורים הכלולים בסעיף 18 (ג) - כוונת מרמה מצד התובע, או כי מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר. לפיכך, לא ראיתי צורך להמשיך ולדון בהוראות סעיף 19 לחוק חוזה הביטוח. תחולת סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח 57.הנתבעת טענה לתחולת סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח, לפיו: "אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט". סעיף זה, פוטר את המבטחת מחבות כלפי המבוטח בגין נזק שהמבוטח יכול היה למנוע בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט. סבירות האמצעים נבחנת לפי מבחן התוצאה ושני שיקולים העשויים להכריע בשאלת סבירותו של האמצעי: האחד - ההסתברות שנקיטת האמצעי תביא להקטנת הנזק או למניעתו. השני, עלותו של אמצעי זה ביחס לנזק שהוקטן או שנמנע (י. אליאס עמ' 936). התובע טען כי ברכבו הותקן אימובילייזר מקורי ואזעקה משוכללת שהינה מעבר לדרישות הפוליסה, ולכן שהאמצעים שנקט סבירים ומעבר לכך. כן טען, כי עלות התקנת הקודנית היא כ- 300 ₪ ולו ידע על הצורך להתקין מיגון כאמור, כתנאי לשכלול הפוליסה, היה פועל להתקינו. כמו כן, לטענת התובע, ברכבים ששווים מתחת ל - 50,000 ₪, לא נהוג לדרוש להתקין קודנית, ובתמיכה לכך צירף טופס בדיקת מיגון ממבטחת אחרת לגבי רכב אחר, ופוליסה של רכב נוסף שבבעלותו המבוטח אצל הנתבעת, ובשניהם לא נדרשה התקנת קודנית. יש לדחות את טענת הנתבעת לתחולת סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח, אף אם מדובר באמצעי סביר מהטעם שלא הוכח שהאמור בתנאי הגיע לידיעת התובע. גובה הנזק 58.שווי רכב הפיאט כאמור, הוכרע על ידי קביעת שמאי שמונה על ידי בית המשפט לאור הפער בחוות דעת הצדדים, והעמיד את שווי הרכב נכון למועד הגניבה על סך של 39,015 ₪. 59.התובע טען כי בהסתמך על סעיף 1 לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לרכב פרטי), תשמ"ו - 1986, על הנתבעת לפצות אותו בגין האביזרים הנלווים לרכב (מערכת האזעקה ואימובילייזר, מערכת שמע ושני רמקולים). סעיף 1 לתקנות הפיקוח קובע: "מקרה הביטוח הוא אבדן או נזק שנגרם לרכב הנקוב במפרט, לרבות למזגן האויר שבו, לאמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח או לאבזריו הצמודים אליו או הנמצאים בו מכח הדין..." סעיף 2 לתקנות הפיקוח קובע: "על אף האמור בסעיף 1 לעיל מבטח לא ישפה את המבוטח בשל: (1) אבדן או נזק למקלט רדיו, לרשם קול, למכשיר קשר, לאנטנה, לטלויזיה ולטלפון המותקנים ברכב ולכל רכוש אחר הנמצא ברכב ואינו חלק מאבזריו, אלא אם הוסכם אחרת בכתב". כלומר, סעיף 2 לעיל מחריג מפורשות מקלט רדיו וכל רכוש שנמצא ברכב ואינו חלק מאבזריו, אלא אם הוסכם אחרת בכתב. 60.בממצאי חוו"ד השמאי מטעם בית המשפט צויין כי השמאי מטעם התובע הוסיף לערך הרכב אבזרים שונים שאינם אינטגרליים ברכב, וכי לא ניתן לאמוד את תוספת האביזרים לרכב כפי שקבע, ועל כן, לא הביא את ערכם בהערכתו את שווי הרכב. התובע לא סתר את האמור בסעיף 2 לתקנות הפיקוח ולא הביא כל ראיה בכתב כנדרש בו, כי בינו ובין הנתבעת היתה הסכמה ליתן כיסוי ביטוחי עבור מערכת השמע והרמקולים שהותקנו ברכב. באשר למערכת האזעקה והאימובילייזר, לא הוצגו מסמכים מהם ניתן ללמוד על שווים, לא הוצג אישור על התקנתם, לא ברור על איזה מסמכים הסתמך השמאי מטעם התובע בנושא זה אם בכלל, והשמאי מטעם התובע לא העיד בבית משפט. כמו כן, התובע וויתר על חקירת השמאי מטעם בית המשפט, ועל כן, חוות דעת זו היא חוות הדעת הקובעת, והתובע לא הציג מסמכים שיסתרו את האמור בחוו"ד השמאי מטעם בית המשפט, לרבות בעניין זה. לפיכך, יש לקבוע כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין כלל האביזרים הנלווים, אלא בגין שווי הרכב לפי קביעת השמאי מטעם בית המשפט. ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח 61.סעיף 28א' לחוק חוזה ביטוח מקנה לבית המשפט סמכות להטיל ריבית עונשית עד פי שלושה מהריבית הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה") על מבטח שלא שילם את סכום תגמולי הביטוח שאינו במחלוקת בתום לב, כפי שנדרש לפי סעיף 27 לחוק. 62.התובע טען כי יש להפעיל את סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח בעניינו, שכן הנתבעת עיכבה את תגמולי הביטוח שלא בתום לב וללא צידוק. כן טען כי הנתבעת המשיכה לגבות את דמי הביטוח במלואם, למרות שטענה שאין כיסוי ביטוחי, ולא השיבה לתובע את דמי הביטוח שחייבה ביתר. 63.הנתבעת טענה כי אין לחייבה בריבית עונשית שכן המדובר במחלוקת כנה ואמיתית בנוגע לזכאות התובע לתגמולי ביטוח בנסיבות העניין, וכי לא הוכח חוסר תום לב מצידה. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות, אני סבורה כי ממכלול נסיבות המקרה, לא הוכח כי התנהגות הנתבעת היתה נגועה בחוסר תום לב כלפי התובע, כמשמעות הביטוי בסעיף 28א בחוק חוזה הביטוח וכי יש להטיל עליה תשלום ריבית עונשית לפי סעיף זה, אלא היה מדובר במחלוקת עובדתית ובשל עמדה שגויה של הנתבעת שנדחתה בפסק דין זה לעיל. "הסנקציה בסעיף 28א לחוק היא עונשית באופייה, כפי שהדברים בוטאו בהצעת החוק: "להרתיע את חברות הביטוח מלהשהות את חיוביהן שאינם שנויים במחלוקת על ידי אימוץ מכשיר עונשי המקובל בארצות חוץ ..." (הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 2), תשמ"ח-1988, הצ"ח תשמ"ח, 136. וראו גם: ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1) 756, 772-771). תכליתה היא צרכנית במסגרת הביטוחים האישיים בלבד, כנקוב בפתח סעיף 28א לחוק. מטרת הוראת החוק היא אפוא, להגן על הצרכן בסנקציה דרסטית, מפני התנהגות חסרת תום לב מצד המבטח, שבשרירות גרם למבוטח לממש את זכויותיו בבית המשפט ולא שילם את התגמולים הנדרשים ממנו בסמוך לאירוע הביטוחי. המבחן נעוץ אם-כן בחוסר בתום הלב הטמון בהתנהגות. עמדה על-כך פרופ נ' כהן במאמרה "סטטוס חוזה וגרם הפרת חוזה" (הפרקליט לט (תש"ן) 304, 309 ה"ש 22): "הוראה זו [סעיף 28א] נחקקה בעקבות הפסיקה האמריקאית, שהתייחסה להימנעות מתשלומי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת, כאל הפרה של חובת תום הלב. הפרת חובה זו נחשבת לעוולה נזיקית, והיא מאפשרת לבתי המשפט להטיל על המפר פיצויים עונשיים...". מנגד לאמור, יש לאפשר למבטח לברר את עצם חבותו ואת שיעור החיוב, מבלי לנופף כלפיו בחרב הסנקציה העונשית. הבהיר זאת י' הלוי במאמרו "הטלת ריבית מיוחדת על המבטח" (ביטוח 66 (תשמ"ט) 49, 50), שאוזכר בפסק הדין ישר הנ"ל: "על-מנת להראות, כי המחלוקת הינה בתום לב, מספיק שהמבטח יציג טעם לסרובו לשלם את תגמולי הביטוח. הטעם יכול שיהיה מבוסס על טענה משפטית ויכול שיהיה מבוסס על עובדה...". מקובל עלינו כי טעם זה צריך להיות כן וענייני, אולם ברי שהוא אינו חייב להיות תמיד נכון. לפיכך בדחיית טענות המבטח, כשלעצמן, אין כדי להצדיק הטלת ריבית מיוחדת (י' אליאס דיני ביטוח (כרך א', תשס"ב) 276). כך בענייננו: אף אם המערערת טעתה בטעמיה לדחיית דרישת המבוטח, התנהגות הלא הגיעה לכדי חוסר תום לב במגמה לנהל הליך סרק, ליצור בו סחבת ולהתיש את המבוטח" (ע"א (מח-ים) 4440/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ר.ד. משקאות גורמה בע"מ (2004). במסגרת החלטה שדחתה את בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בית המשפט העליון אישר את פסיקת בית המשפט המחוזי - "הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתירה בטרם תוטל על המבטח, ויש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו, אף שעל פי מבחני תום הלב החיוב לשלם את תגמולי הביטוח לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי" (רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (2004). "בסופו של יום יש לבחון (ולא ב"משקפיים של בדיעבד") האם טענות חברת הביטוח נטענו בחוסר תום לב כך שהדיון נוהל ללא כל הצדקה משפטית או מוסרית או שמא היתה מחלוקת בתום לב והיה לחברת הביטוח טיעון עובדתי ו/או טיעון עובדתי המבוסס על טיעון משפטי. זאת על סמך ההלכות המשפטיות לענין השימוש בסעיף 28א' לחוק שייעשה באופן חריג וזהיר במשורה בנסיבות המיוחדות שפורטו לעיל" (ע"א (מח-ת"א) 3711/07 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קידר מיכאל (2009) והאסמכתאות שם). 64.יצויין כי לתצהיר התובע צורף כתב קבלה וסילוק מיום 7/6/06 בו הציעה הנתבעת לתובע לקבל פיצוי בסך של 20,475 ₪ (כמחצית משווי רכבו). לטענת התובע, הנתבעת סירבה אף לשלם את הסכום, ועד היום הוא לא קיבל סך זה, והנתבעת טענה כי התובע סירב לקבלת סך זה. עם זאת, הנתבעת התנתה את קבלת הסכום בויתור של התובע על כל טענותיו ותביעותיו, והצעה כזו אינה הופכת את הסכום לסכום שאינו שנוי במחלוקת (י. אליאס בעמ' 549), ולכך התובע לא הסכים. 65.אין מקום לפסיקת פיצוי בגין נזקים לא ממוניים כגון עוגמת נפש ומימון לרכב חלופי, כפי שביקש התובע, מאחר ש נזקים אלו לא הוכחו על ידו כנדרש. כמו כן, משנקבעה חבותה של הנתבעת מכח הפוליסה, אין מקום לחייבה להשיב לתובע את דמי הביטוח שנגבו ביתר. סוף דבר 66.לאור כל האמור לעיל, אני סבורה שהנתבעת לא פעלה בהתאם לחובותיה לפי חוק חוזה הביטוח ולפי הפסיקה. הנתבעת לא הוכיחה כי עמדה בחובותיה להבאת השינוי בפוליסה השניה לידיעת התובע. לפיכך, יש לקבוע כי הנתבעת חבה כלפי התובע בגין נזקי הגניבה מכוח הפוליסה השניה, ועילה לשלם לתובע את שווי הרכב שנגנב. 67.לאור האמור, אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע, כמפורט להלן: א. סך של 39,015 ₪ בגין שווי רכבו, ובהפחתת השתתפות עצמית לפי תנאי הפוליסה. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 3.3.06 ועד היום, ב. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪ ובתוספת מע"מ. ג. לא ישולמו הסכומים הנ"ל תוך 30 יום מהיום, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. 68.מיגוןרכבגניבת רכבביטוח גניבת רכבביטוח מקיף