השאלות העומדות לדיון הן: האם זכאים התובעים לקבל מהנתבעת תגמולי ביטוח עקב גניבת הרכב שביטחו אצל הנתבעת בביטוח מקיף? אם כן; מהו סכום תגמולי הביטוח אותו זכאים התובעים לקבל מהנתבעת? כללי: בעלי הדין: התובע 1 הינו בנו של התובע 2. בכל זמן הרלוונטי לתביעה: התובע 1 הינו הבעלים של רכב מסוג איסוזו טרופר שנת ייצור 1999 מס' רישוי 6608117 (להלן-"הרכב"); התובע 2 ביטח את הרכב בביטוח רכוש-מקיף באמצעות הנתבעת; הנתבע, חברת ביטוח הרשומה בישראל כדין, ביטחה בביטוח רכוש-מקיף את השימוש ברכב. הביטוח המקיף: ביום 25.5.07 הנפיקה הנתבעת לתובע 2 פוליסת ביטוח מקיף לרכב. תקופת הביטוח הייתה מיום 25.5.07 ועד ליום 30.4.08, דהיינו, לתקופה של 342 ימים. הסכומים הנוגעים לענייננו בתמחור הפוליסה הינם כדלקמן (לתקופה של 342 יום): - ביטוח מקיף לרכב על פי נתוני נהג 4,414 ₪ - הנחת מיגון 1,796 ₪ ברשימה לפוליסה כתבה הנתבעת פיסקה שכותרתה "מיגון הרכב", ולאחריה נכתב כדלקמן: "מוצהר ומוסכם בזאת כי כיסוי גניבה ופריצה והנחת המיגון בפוליסה, אם ניתנה, מותנית בהתקנת מערכת מיגון כמתואר להלן, בשמירת תקינותה ובהפעלתה בכל עת שהרכב ללא הנהג. בעל הפוליסה ימציא לחברה תוך שבוע אישור להתקנת מערכת מסוג: אימוביליזר מקורי + מערכת איתור פעילה הכוללת שלט קוד / לוח מקשים + יחידת ניתוק עלוקה (איתוראן / סקיילוק / פוינטר / בלבד)" (ההדגשה במקור - י.ז.). ביום 28.6.07 המציא התובע 2 לנתבעת אישור מאת חברת ס.ד. מיגונים בע"מ על כך שמילא אחר כל תנאי המיגון, לרבות התקנה של מערכת איתור פעילה מסוג איתוראן. מקבלה שהמציאו התובעים לתיק בית המשפט עולה שהתובעים לא שילמו מאומה עבור התקנת מערכת האיתור הפעילה, שכן בקבלה של חברת ס.ד. מיגונים עולה שהם קיבלו הנחה של 100% על התקנת המערכת. הפיכת מערכת האיתור לסבילה: לאחר שקיבלו התובעים מאת חברת איתוראן את החיובים החודשיים עבור מערכת האיתור הפעילה, ביקש התובע 1 להפוך את המערכת הפעילה למערכת סבילה, על מנת לחסוך תשלום בסך 45 ₪ כל חודש. בהתאם לבקשתו של התובע 1, הפכה חב' איתוראן את המערכת לסבילה ביום 12.11.07. התובעים וחב' איתוראן לא הודיעו לנתבעת על העברת מערכת האיתור מפעילה לסבילה. גניבת הרכב ותביעת התובע: בהתאם לעדות התובע 2, ביום 20.11.07 נסע לבקר את אחיו באשדוד. הוא חזר מביקור זה בשעות הערב המאוחרות והחנה את הרכב בחנייה. הלילה היה לילה סוער, ולא שמע כל הלילה כל אזעקה מהרכב. בבוקר יום 21.11.07 יצא לכיוון הרכב, ואז נוכח לדעת שהרכב נעלם, הודיע לחב' איתוראן ופנה לתחנת המשטרה על מנת להגיש תלונה על גניבת הרכב. התובע 2 פנה לנתבעת בדרישה שתשלם את תגמולי ביטוח בגין גניבת הרכב, אך הנתבעת דחתה את תביעתו. במכתב הדחייה מיום 25.12.07 כתבה הנתבעת כדלקמן: "בהמשך לטיפולנו בתיק שבנדון הננו להודיעך כי אינך זכאי(ת) לפיצוי בתביעה זו מהסיבה(ות) שלהלן: לא עמדת בתנאי המיגון שנדרשו ממך כאמור בפוליסה. פעלת להחליף את רמת המיגון ברכב ללא ידיעת ואישור חברת הביטוח תוך כדי הגדלת הסיכון לסיכול גניבתו. אין באמור לעיל משום מיצוי כל טענותינו, ואין בכך משום פגיעה בזכות החברה לטעון טענות נוספות, אשר תועלנה בהמשך בהקשר לארוע, ובהתאם למידע נוסף שיתגלה." משדחתה הנתבעת את דרישתו של התובע 2 לשלם לו את תגמולי הביטוח, הגיש את תביעתו זו. הנתבעת טענה בכתב ההגנה טענות נוספות על אלו שטענה במכתב הדחייה, וטענותיה הנוספות נמחקו מכתב הגנה. לאחר מחיקת טענות אלו נותרו לדיון הטענות כדלקמן: הפרת תנאי המיגון; שוויו של הרכב למועד התאונה. העדויות: מטעם התובעים העידו התובע וסוכן הביטוח יצחק פאר. כל העדים נחקרו חקירה שכנגד. מטעם הנתבעת העידו קצין הבטחון של חב'' איתוראן, פקידת תביעות מטעם הנתבעת, והחוקר מטעם הנתבעת. כל העדים הללו נחקרו חקירה שכנגד. טענות הצדדים בסיכומיהם: טוענים התובעים בסיכומיהם כדלקמן: התובע 2 שלח מכתב לביטול המערכת הפעילה, על מנת ללחוץ על חב' איתוראן להפחית מהתשלום החודשי, לאחר שנמסר מחברת איתוראן שאין בעיה להתקין ברכב מערכת סבילה; התובעים לא ידעו שהרכב נפגע בתאונות קודמות; הנתבעת לא העידה עדים שהיו חשובים מבחינתה, כגון את הפקידה מחב' איתוראן ששוחחה עם התובע 1; הנתבעת גבתה את הפרמיה בלי לבדוק את עברו הביטוחי של הרכב; הנתבעת מנועה מלדחות תביעתו של מבוטח כאשר הלה משנה את תנאי המיגון באופן שאין בו באופן ברור כדי לגרום לגניבה להתממש; הוכח שמבטח סביר אחר היה מבטח את הרכב גם ללא מערכת איתור פעילה; הנתבעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין אי התקנת המיגונים לבין המקרה ביטוחי; אין להפחית משווי הרכב כל סכום שהוא. טוענת הנתבעת בסיכומיה כדלקמן: התובעים לא עמדו בתנאי המיגון הקבועים בפוליסה; כל טענות התובעים מופנים כלפי חברת איתוראן ולא כלפי הנתבעת; עקב הפרת תנאי המיגון, יש לשלול מהתובעים את כל תגמולי הביטוח, ולחילופין להפחיתם בשיעור של לפחות 40%; יש להפחית משווי הרכב את אחוזי ירידת הערך שנקבעו לו בתאונות הקודמות; דיון ומסקנות: מה ידעו התובעים בעת הפיכת מערכת האיתור מפעילה לסבילה? טוענים התובעים שלא ידעו את משמעות הפיכת מערכת האיתור מפעילה לסבילה. האמנם? בפוליסת הביטוח נדרשו התובעים להתקין מערכת איתור פעילה, והם אכן טרחו לפנות לחברת ס.ד. מיגונים בע"מ, אשר התקינה להם מערכת זו ללא חיוב התובעים עבור התקנת המערכת. התובעים טרחו להמציא לנתבעת אישור על התקנת המיגונים כנדרש בפוליסת הביטוח. עקב התקנת המיגונים קיבל התובע 2 הנחת העדר תביעות בסך 1,796 ₪, אשר אפשרה לו לשלם את התשלומים החודשיים עבור מערכת האיתור הפעילה, ומסכום זה היה נותר בכיסו סך של מאות שקלים כחסכון, גם לאחר התשלומים החודשיים לחברת איתוראן. דבר זה מלמד כי התובעים ידעו היטב שאחד מתנאי המיגון הוא התקנת מערכת איתור פעילה ברכב, והפעלתה כל אימת שהנהג אינו מצוי ברכב. ביום 4.9.07 שלח התובע 2 הודעת פקסימיליה לחב' איתוראן, הכתובה בכתב יד, ותוכנה כדלקמן: "לכבוד איתוראן אבקש להיתנתק מהשרות של רכב מס' 6608117 (איסוזו טרופר). כניראה שחוברתי בטעות ללא אישור מימני. נ.ב. אבקש למחוק את החוב. שלחו פקס בבקשה שקיבלתם. בתודה שוקי אלגזר" על גבי הודעה זו נרשם בכתב יד גם שמו של התובע 1 ומספר הטלפון הסלולרי שלו. כנראה שפרטים אלו נרשמו על ידי פקידת של חב' איתוראן. ביום 11.9.07 השיבה חב' איתוראן לתובעים במכתב שנוסחו כדלקמן: "לכבוד; שלומי אלגזר לידי: שוקי הנדון: הצעת מחיר להמשך שירות איתוראן בנוגע לרכב מס' רישוי 6608117 בהמשך לקבלת הפקס. מתאריך 4/9/07 שעניינו בקשתך להפסיק שירות האיתוראן, היות והביטוח אינו דורש מערכת מיגון איתוראן ובהמשך לשיחתנו, אני שולחת לך הצעה כתובה זו למען השקט הנפשי שלך, שבעת היעלמותו / גניבתו של הרכב תהיה אפשרות לאתרו מיד לאחר קבלת הודעתך הטלפונית. פעולה זו מתאפשרת ע"י מתן פקודה ממרכז הבקרה שלנו להפוך את מערכת האיתוראן ממערכת פעילה למערכת רדומה, כלומר כאשר נקבל הודעה מהלקוח עצמו שהרכב נעלם, נעלה את פרטי הרכב במרכז הבקרה, ננסה לאתרו ובמידת האפשר נקפיץ את כוחות האכיפה על מנת לבצע מרדף אחרי הרכב והחזרתו לבעליו והכל בשיתוף עם משטרת ישראל. בנוסף, היות והמערכת כבר קיימת ברכבך תוכל לקבל שירות של מוקד ההכוונה 24 שעות ביממה. עלות השירות סה"כ הוא כ- 22 ₪ בלבד לחודש (4.5 $ + מע"מ) המחיר יוצמד לשער הדולר כפי שהיה ביום הוצאת החשבונית." בתודה מראש ציפי מחלקת שימור לקוחות התובע 1 שלח הודעת פקס לאיתורן, שנוסחה כדלקמן: "אני מאשר את ההצעה של 4.5 $ לחודש." ממסמכים אלו לומדים אנו כדלקמן: מי שהציג בפני איתוראן שהנתבעת אינה דורשת להתקין במרכב מערכת איתור פעילה היו התובעים; את המלים "היות והביטוח אינו דורש מערכת מיגון אתוראן" יש לפרש שהן הנימוק שהציגו התובעים לחב' איתוראן מדוע ברצונם להתנתק ממערכת האיתור הפעילה; מהמכתב של חב' איתוראן ניתן ללמוד שגם בשיחות בעל פה הסבירה חב' איתוראן לתובעים שההבדל בין מערכת איתור פעילה לבין מערכת איתור רדומה (או סבילה) הוא שבמערכת איתור פעילה חב' איתוראן יכולה לגלות את הגניבה של הרכב מיד עם התרחשותו ובהתאם לכך לדאוג לתפיסת הרכב בסמוך מאד לגניבתו, ואילו במערכת רדומה, חב' איתוראן יכולה לנסות למצוא את הרכב רק לאחר שהתובעים יודיעו לה על גניבת הרכב; המצג שהציגו התובעים בפני איתוראן שמערכת האיתור הפעילה הותקנה ברכב ללא אישור התובעים, הינו מצג שאינו נכון. לאור האמור לעיל, דוחה אני את טענות התובעים שהם לא ידעו על ההבדל בין מערכת איתור פעילה לבין מערכת איתור סבילה. כן אני דוחה את טענת התובעים שחב' איתוראן היא זו שאמרה להם שהנתבעת אינה דורשת התקנת מערכת איתור פעילה ברכב. משמעות הפיכת מערכת האיתור מפעילה לסבילה: מכל האמור לעיל עולה שלאחר הפיכת מערכת האזעקה מפעילה לסבילה, עמדו התובעים בכל תנאי המיגון, פרט לכך שמערכת האיתור לא הייתה פעילה אלא סבילה. בכך הגדילו התובעים את סיכון הנתבעת, שכן במקרה של גניבה, אם המערכת הייתה פעילה, הייתה חב' איתוראן מקבלת אותות מהמערכת על נסיון הגניבה, בלי להיות תלויה בהודעת התובעים, והמערכות השונות של חב' איתוראן היו נכנסות לפעולה לסיכול הגניבה והשבת הרכב לתובעים. את פעולות אלו לא הייתה חב' איתוראן יכולה לעשות במערכת סבילה, שכן היא תלויה בהודעה של התובעים על הגניבה, ולעתים חולפות שעות רבות מעת הגניבה ועד לגילוי הגניבה והודעה לחב' איתוראן. על מצב מעין זה דן חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן-"החוק"). סעיף 21 לחוק, שכותרתו "אמצעים להקלת הסיכון" קובע כדלקמן: "הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו-19, בשינויים המחוייבים." סעיף 18 לחוק קובע את התוצאות של החמרת הסיכון, נאמר בו כדלקמן: "(א)תוך שלושים ימים מהיום שנמסרה למבטח הודעה על שינוי מהותי או מהיום שנודע לו עליו בדרך אחרת, לפי המוקדם יותר, וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, רשאי המבטח לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח. (ב)ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה; לא ביטל המבטח את החוזה, רואים אותו כמסכים להמשך קיומו על אף השינוי. (ג)קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1)לא ניתנה הודעה לפי סעיף 17, והדבר נעשה בכוונת מרמה; (2)מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי." בענייננו מקרה הביטוח קרה בתקופת 30 הימים בה היה התובעים להודיע לנתבעת על השינוי, התובעים לא הודיעו לנתבעת על החמרת הסיכון, ולא נתנו בידיה את האפשרות להחליט האם ברצונה לבטל את חוזה הביטוח או שמא להגדיל את פרמיית הביטוח. על כן חלות בענייננו הוראות סעיף 18(ג). התובעים הביאו לעדות את סוכן הביטוח יצחק פאר אשר העיד שתנאי המיגון של רכב מסוג איסוזו טרופר ב-אליהו חברה לביטוח בע"מ וב-הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ לא כללו התקנת מערכת איתור פעילה, בנוסף ליתר תנאי המיגון הדומים ליתר תנאי המיגון שדרשה הנתבעת, כתנאי לביטוח הרכב בביטוח מקיף. לאור זאת, הוכיחו התובעים שמבטח סביר אחר היה מבטח את הרכב בביטוח מקיף גם ללא התקנת מערכת איתור פעילה ברכב. בהערת אגב אציין שאת קביעה זו אני קובע בלי לדון בשאלה על מי הנטל להוכיח כיצד היה נוהג מבטח סביר, שכן התובעים הביאו עדויות בעניין זה מיוזמתם. לאור כל האמור לעיל, זכאים התובעים לתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלה במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים. סכום ההפחתה הוא ביחס שבין ההנחה שקיבלו התובעים בגין התקנת מערכת האיתור הפעילה לבין פרמיית הביטוח המלאה. פרמיית הביטוח המלאה הייתה 4,414 ש"ל וסכום ההנחה בגין המיגון הייתה בסך 1,796 ₪. על כן הגדלת הסיכון בהפיכת מערכת האיתור מפעילה לסבילה, בהתאם להוראות סעיף 18(ג) לחוק הינה 40.68% (= 100 X 44,414 : 1,796). לאור זאת התובעים זכאים לקבל אך ורק 59.32% מתגמולי הביטוח. שווי הרכב בעת התאונה: על פי פוליסת הביטוח שווי הרכב נקבע בעת מקרה ביטוח על פי המחירון של השמאי יצחק לוי. בכך חסכו הצדדים הוצאות לקבלת חוות דעת של שמאי רכב בדבר שווי הרכב עובר למקרה ביטוח. בהתאם למחירון זה, שווי הרכב עובר למקרה הביטוח היה 69,300 ₪. טוענת הנתבעת כי הרכב היה מעורב בשתי תאונות קודמות, לפני שהתובעים רכשו אותו, ועל כן יש להפחית משווי הרכב את ירידת הערך שנקבעה לו בעבר. להוכחת ירידת הערך המציאה הנתבעת את דו"ח החוקר מטעמה. לדו"ח החוקר לא צורפו חוות הדעת של שמאי הרכב לפיהן נקבעו ירידות הערך, על מנת שבית המשפט ילמד על ירידת הערך מכלי ראשון ולא מכלי שני. על כן, אינני מקבל את טענת הנתבעת בדבר ירידת הערך של הרכב. פיצויים עונשיים: טוענים התובעים שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים עונשיים על אי תשלום תגמולי הביטוח במועד. אילו היו התובעים ממלאים אחר הוראות הפוליסה ככתבן וכלשונן, היה מקום לדון בבקשת התובעים. אך לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את טענתם זו של התובעים. תגמולי הביטוח לתשלום: לאור האמור לעיל, התובעים זכאים לתגמולי ביטוח בסך 41,109 ₪ (= 59.32% X 69,300). על הנתבעת לשלם את תגמולי הביטוח בתוך 30 יום מהיום בו הודיעו לה הנתבעים על מקרה הביטוח. לכן סכום זה יישא הפרשי הצמדה ורבית מיום 21.12.07. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 41,109 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 21.1207 ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח + מע"מ בתוספת הםפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. מיגוןרכבגניבת רכבביטוח גניבת רכבביטוח מקיף