א. מהות התובענה זו תביעה כספית לשיפוי ופיצוי בגין נזקי חקלאות שנגרמו לערוגות התותים של התובע עקב שני נזקי טבע, ואשר לטענתו לא זכו לטיפול והתיחסות נאותים מצד הנתבעת; וכן בגין אובדן מוניטין ולקוחות והוצאות מימון אגרה שולמה רק בגין סכום תביעה של 2,916,187 ₪ כשבסיכומים התבקש בית המשפט להתחשב במלוא ערך התביעה בגובה של 7,916,187 ש"ח, ואת האגרה הלא משולמת להטיל על הנתבעת. התיק הועבר לבימ"ש זה ונקבע לשמיעת ראיות לתאריך 5.1.2003. ב. עובדות רלבנטיות התובע הינו חקלאי במקצועו, המתמחה מזה שנים, בגידול זנים שונים של תותי שדה. את הגידולים הוא מגדל בשטח אדמה בגבולות מושב אבן-יהודה (להלן: "שטח הגידול"). התובע היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסה מסוג "ביטוח ירקות" מפני סיכוני נזקי טבע, ובהרחבה מיוחדת לנזקים לרבות סערה, סופה, ברד שלג ושיטפון. ביטוח זה היה ביטוח משלים לביטוח שהיה לתובע אצל הקרן לנזקי טבע בחקלאות המכונה בשם הקנ"ט. בתאריך 16.3.1998 אירעה סופת חול ואבק ברוב חלקי המדינה. הסופה לוותה ברוח חזקה ובטמפרטורות גבוהות, שפגעו בגידולי התות, לרבות פירות בשלים, פריחה וחנטים. הסערה והרוחות בליל האירוע הוגדרו כ"סופה" ע"י השירות המטאורולוגי, ולפי תנאי הפוליסה היו בבחינת "מקרה ביטוח". עם היוודע קרות הנזק פנה התובע לנתבעת, הודיע לה על כך, ובתגובה מינתה זו את משרד בר-טל שמאים לבחון את נסיבות האירוע ולהעריך את גובה הנזקים והיקפם. (להלן: "האירוע הראשון"). בתאריך 29.3.1998, כשבועיים לאחר האירוע הראשון, במהלך ביצוע קטיף, החל לרדת בפתאומיות ברד כבד מלווה בממטרי גשם ובמשבי רוח חזקים. כתוצאה מכך נפתחו יריעות הפלסטיק המכסות את הפירות והשתילים ועפו. לטענת התובע, למרות נסיונות עובדיו להציל את שטחי הגידול מפגיעה ולצמצם את הנזקים, ניזוקו שתילי התותים ופירותיהם. (להלן: "האירוע השני"). מאחר וגם האירוע השני נכלל בגדר הפוליסה, פנה התובע לנתבעת והודיע לה על כך. בעקבות הודעה זו מונה שוב משרד השמאים בר-טל לבחון גם את נסיבות האירוע השני ולהעריך את היקף הנזקים. הנתבעת שילמה לתובע, לטענתה, מבלי להכיר בחבות, סכום של 77,000 דולר בהסתמך על חוה"ד של השמאי בר-טל (נ/37). מסכום זה נוכה סכום של 17,257 דולר בגין תשלום של הקנ"ט. כן הופחת סכום של 15,400 דולר השתתפות עצמית. לעמדת התובע היה צורך להפחית רק 7,700 דולר לפי הוראות הפוליסה. טוען התובע כי היה על הנתבעת, לפי הפוליסה, לשפות אותו בזמן ועל מלוא הנזקים שנגרמו לו ממקרי הביטוח; מכיון שדבר זה לא נעשה נגרמו לו נזקים נוספים אחרים. מכאן התובענה. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות והראיות עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים: - היש לייחס לתובע רשלנות בטיפול בערוגות התות? - מהי פרשנות הפוליסה הנכונה לענין חישוב הנזק? - גובה הנזק בפועל, הן הישיר והן העקיף. - היש מקום לפיצוי עונשי? ד. גידול תות תות שדה הינו גידול קייצי בעל פירות רגישים ביותר. ( נ/37). התובע שתל בשטחו מספר זנים: תותים מסוג "אוסו גרנדה" על שטח של 14.9 דונם; ועל שאר השטח (גודל השטח במחלוקת וע"כ להלן) שלושה זנים מוקדמים של תות שדה, מסוג "עופרה" 3291, 156. השתילה התחילה בתאריך 20.9.1997 והסתיימה בתאריך 25.10.1997. (סעיף 6 לתצהיר התובע). היא נחשבת לשתילה מאוחרת, ונעשתה בהסכמת ובפיקוח האגרונומית של הנתבעת ועפ"י תנאי הפוליסה. מטרת השתילה המאוחרת שריכזה את היבולים לקראת אמצע מרץ ואילך, היתה להשיג מחירים גבוהים יותר בעבור התותים. אין מחלוקת בין הצדדים כי התותים נקטפים במספר גלי קטיפה. (עמ. 3 לחו"ד אינדפנדנט נספח ד/2 לתצהיר התובע). בדר"כ מדובר על קטיפת פרי בכ- 3 גלים (בממוצע) המתפרשים על תקופה של כ - 6 חודשים. משמעות נוספת של שתילה מאוחרת היא כי בתחילת העונה כמות התותים לקטיף קטנה יותר ולקראת אמצע חודש מאי ואילך, כל "הפיגורים" בפריחה מתרכזים בבת אחת בתקופת אמצע מרץ בהיקף של בערך פי - 3 מהקטיף הרגיל. ריכוז של 3 גלים בעת ובעונה אחת, יכול להביא לכך כי במקום 7 - 8 תותים לשתיל, יהיה המספר 20 - 25 תותים לשתיל בקטיף לשבוע. (עמ. 74) לפי ספרי ההדרכה של משרד החקלאות ועפ"י נסיון החקלאים מקובל לשתול בצפיפות של 7,000 - 9,000 שתילים לדונם (ר' חו"ד אריה עומר עמ. 3 ל-נ/44). השתילה של התות נעשתה בערוגות מכוסות ביריעות פלסטיק המונחות על קשתות מתכת. מנספח ד' ל-ת/1 (צורף גם כ-נ37 ז) - הוראות משרד החקלאות בדבר גידול תות שדה, עולה, בין היתר, כי מטרת התקנת מנהרות מפלסטיק מעל ערוגות התות לאחר השתילה היא כדי ליצור תנאי גידול טובים ולהגן על הגידול מפני פגעי טבע שונים כגון: רוחות, סופות חול, כפור גשם וברד (שם עמ. 41). ההנחיות כוללות גם טיפול במנהרות, ומציינות כי יש להשאיר את המנהרות סגורות לחלוטין בימי גשם וסגריר. יש לפתוח את המנהרות מוקדם בבוקר לאחר זריחת השמש, ולסגור אותן לפני שקיעת החמה. כן נקבע בהנחיות כי: "פותחים חלקית, כלומר מצד אחד בלבד, בכל יום מעונן כשיש חשש מגשמים." (שם עמ. 52 סעיף 3) מבחינת התפתחות הפרי ניתן להבחין בשלושה שלבים: חנטים, פרחים ותותים בשלים. ה. היש לייחס לתובע רשלנות בטיפול בערוגות התות לאור העדויות שנשמעו אין מחלוקת ששני האירועים הם מקרי ביטוח שהתקיימו בפועל. לכאורה מאחר וחברת הביטוח שילמה סכום די נכבד, כמו גם הקנ"ט, סברתי לתומי כי השאלה של רשלנות התובע בטיפול באירוע, - לא תהיה שנויה במחלוקת, וכי השאלה האמיתית בין הצדדים היא בדבר גובה הנזק בלבד. דא עקא שב"כ הנתבעת חזרה על סוגיה זו בסיכומים, ולכן יש להתיחס אליה. בחוה"ד (נ/37) מפנה שמאי הנתבעת (בעמ. 10) לדף הנחיות של משרד החקלאות בקשר למנהרות (נספח ז' שצורף לחוה"ד שלו) שם נאמר כי: "בלילות החורף הגשום תהיינה המנהרות סגורות...יש לשמור על שלמותן ותקינותן של המנהרות עד תחילת מאי, משום שעד אז קיימת סכנה של מכות ברד". מכאן הוא מסיק, שמכיוון שמנהרות הפלסטיק מעל הערוגות היו פתוחות בחלקן, אזי יש ליחס לתובע תרומת רשלנות לנזק. ובלשונו: "התנהגותו זו של המבוטח היתה בלתי סבירה וכאמור לעיל באם היה המבוטח פותח מחצית משטחו והאירוע הנדון היה מתקיים, אזי רק 50% מהשטח היה נפגע ובגין "התרומה" הנ"ל להיקף הנזקים, נמליץ לנכות 50% מהערכת הנזק." יש להעיר כי התיחסות זו למנהרות פתוחות היא לגבי האירוע השני שהיה ביום בעת קטיף תותים שלא ניזוקו. ( סעיף 11 לתצהיר התובע). מר אריה עומר מומחה בית המשפט העיד לענין זה כי במקרה של סופה פתאומית "כמעט בלתי אפשרי לכסות מידות שטח של 26.5 דונם ובכך למנוע נזקים..." בכללים לאוורור המנהרות אותם הוציא משרד החקלאות, נאמר (בעמ. 50 כלל 3) כי יש להשאיר את המנהרות סגורות אך עם פתחי איוורור כל כמה מטרים, בימי גשם, כאשר מזג האוויר אינו קר במיוחד. יש להשאיר את המנהרות סגורות לחלוטין בימי גשם וסגריר. השאלה היא - האם עובר לאירוע השני, היה צורך בהשארת חלק מהמנהרות סגור, למרות שהתבצעה קטיפת תותים בשטח? למטרה זו יש לבדוק את תחזית מזג האוויר. לפי דוח השירות המטאורולוגי תחזית מזג האוויר ליום שלפני יום האירוע היתה כי: "היום יהיה מעונן חלקית עד מעונין ומידי פעם ירד גשם מקומי קל. בשעות אחה"צ בדרום הארץ יתכן גשם מקומי ויש חשש משיטפונות בנחלים". תחזית מזג האוויר לתאריך 28.3 בלילה ולתאריך 29.3 שהופצה באמצעי התקשורת בשעה 16.00 היתה: "בלילה מ"א יהיה מעונן חלקית, האובך יתפזר בשעות הבוקר. מחר גשם יחל לרדת בצפון הארץ ואחה"צ יתפשט לאזור המרכז". (ר' מוצג מס.ה ל - ת/1) לפי תחזית זו לא ניתן היה לצפות לגשם בבוקר הקטיף, ועל אחת כמה וכמה לסופות ולברד ביום הקטיף; והתופעה באה בפתאומיות (ר' ת. ע.צ. מיום 24.11.1999 ) כתוצאה מאפיק רום עמוק מלווה בשקע עמוק בקרקע שעבר את האיזור. מהירות הרוח באזור מושב חירות היתה מקסימום 20 - 25 קשר לשעה ועד משבים בתחום של 30 - 35 קשר, ייתכן לפי חו"ד זו שהערכים היו גבוהים יותר. העיד התובע לגבי מזג האוויר באותו יום, ועדותו לא נסתרה: "בבוקר כשפתחו את המנהרות היה יום קיצי עם טמפרטורה נעימה...קרוב ל - 10.00 ראיתי גוש עננים רחוק מכיוון הים. ונראה לי קצת מסוכן. אמרתי להם שברגע זה מפסיקים את הקטיף ומשאירים פתחי אוורור. זה היה בסביבות 10.00 זה בוצע." (עמ. 22) מסתבר שהתובע לא היה באותו רגע בשטח והוא חזר אליו. "בדרך לשטח נאלצתי לעצור עם האוטו מול תחנת הרכבת בבית יהושע, כיוון שפחדתי שהברד ישבור את הזכוכית של האוטו. כשהגעתי לשטח לא היה ברד, אלא מרבד של קרח על כל השטח. הברד נמשך 20 דקות." (עמ. 26). גידול מוקדם משמעו גם נטילת סיכון. נטילת הסיכון נעשתה תוך ביקורת והסכמה של המבטחת, שידעה כי הקטיף אמור להתבצע בעונה בה עדיין קיימת אפשרות של גשמים פתאומיים ושאר תופעות טבע. לא הופנתה תשומת ליבי להנחיה של משרד החקלאות כיצד יש לקטוף, בתחזית מעין זו. האם יש להשאיר את המנהרות גלויות, פתוחות בחלקן, באיזה חלק? מכאן שהמבטחת היתה מודעת לאפשרות תעתועים של מזג האוויר בגלל התקופה, ולכך שתוך כדי קטיף עשוי מזג האוויר להשתנות. אם לכך נצרף את חו"ד מומחה בית המשפט מר עומר, כי התובע, כמגדל וותיק, נקט בכל האמצעים והטיפולים המוכרים המפורטים בחוברת ההדרכה של משרד החקלאות, (לעיל) - נראה כי התוצאה היא, שיש לדחות את הטענה שיש ליחס לתובע תרומת רשלנות. ו. קווים מנחים לחישוב הנזק 1. גודל השטח קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר גודל השטח לשיפוי. אין מחלוקת כי הפוליסה נוקבת בשטח של 28 דונם. האם מדובר בשטח שגודלו 28 דונם או בשטח שגודלו 26.5 דונם? הקנ"ט שלח ג"כ שמאי לשטח כדי לבדוק את נזקי התובע מטעמו. עפ"י הנתונים שעמדו בפניו (נ/35) המדובר בשטח גידול של 26.5 דונם. לפי גודל שטח זה גם ניתן הפיצוי מטעמו לתובע. יש להעיר בהקשר זה כי התובע לא מחה אצל הקנ"ט לגבי גודל השטח שהוכר לצורך פיצוי כשטח גידול שלו. חישובי הקנ"ט התבססו על מדידה בפועל של מר גור מעריך נזקים מטעמו.עפ"י עדותו הוא מדד בעצמו את השטח והגיע לתוצאה זו של 26.5 דונם. (עמ. 70) כאמור, בפוליסת הביטוח (נספח א1 לתצהיר כהן) תואר השטח המבוטח בגודל של 28 דונם. בהצעה לביטוח (נספח א/3- ת/1) שנערכה באמצעות אגרו-דרום מתואר השטח ג"כ כשטח של 28 דונם. התובע אישר בחתימתו מסמך זה ותנאיו. השמאי מר עומר שנחקר לגבי שטח הגידול הסביר, שהוא ערך את התחשיב לפי 26.5 דונם, מאחר והוא הסתמך על המדידה של מר גור מהקנ"ט. לגבי ביטוח של 28 דונם וביקור השמאית בשטח, הוא ציין כי: "יש ענין של מעברים ולכן בברוטו זה יכול להיות 28 ובנטו 26.5 "( עמ. 53) אין לי ספק כי פרמית הביטוח נגבתה לגבי 28 דונם, אבל השאלה היא האם התותים גודלו בכל השטח, קרי ב - 28 דונם, או שמא בשטח פחות. הסברו של מר עומר הגיוני, וגם נתמך בעדותו של התובע. זה גרס כי מלוא השטח היה מלא גידולים, אבל חלק מהחלקה (סעיף 49 לתצהירו) "נדרך ושימש כשבילים ומעברים לשם הגעה לעומק החלקה, כמקובל". מסתבר מעדות זו כי מעברים צריך לצורך הקטיף, ולא סביר בעיני כי נשתלו שתילים גם על המעברים, דבר שהיה משבש את הקטיף ולא עוזר לתפוקה. ייתכן שהיה צורך לגבות פרמיה לפי שטח הגידול בפועל, במידה ולמעברים אין משמעות מבחינה ביטוחית. אבל אם עסקינן בנזקי גידול תות, יש לקחת בחשבון את שטח הגידול בפועל, עפ"י מדידת הקנ"ט ולאור הסברו של מומחה בית המשפט. אשר על כן אני קובעת כי השטח לחישוב הוא 26.5 דונם. 2. פרשנות הפוליסה לענין המחיר לדונם בנספח ב' ל - ת/1 הוגדר היקף הביטוח: "בתחתית עמ. 8 בפוליסה (נמצאת בידיך) יכתב: "מחיר שיקבע ע"י שמאי מוסמך מטעם החברה יהיה על פי המחיר בקואופ ובבתי המלון עמם יש למגדל הסכמי שיווק במועדי השווק המתוכנן. פרטי ההצעה: שטח: 28 דונם. תקופת הביטוח עד 30.4.98. יבול צפוי 6 טון/ד. טווח המחירים לקביעת ערך היבול המבוטח נע בין 6$ לק"ג לבין 2.5$ לק"ג". מאותו מסמך גם עולה כי הפוליסה כבר הומצאה לתובע וכי התיקון היה אמור להיות משוכתב לתוכה, ולגרום להנפקת פוליסה מתוקנת ברוח זו. התובע חתם על מסמך זה, ועפ"י הנאמר בו בהתאמה היתה הפוליסה צריכה להיות מוצאת. בעותק שהוגש לבית המשפט נוסח זה אינו מופיע בעמ. 8, דא עקא שיש לקרוא לתוך הפוליסה את הנוסח הזה, מאחר וזה אומד דעת הצדדים, כפי שעלה ברורות מההתכתבות ביניהם, (ר' דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה שיתופית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 3188) אפילו אם פוליסה חדשה לא הוצאה, ואפילו אם התוספת לא שוכתבה בפוליסה שכבר היתה בידי התובע. (כעולה מהמכתב לעיל). תחשיב זה "נתפר" ע"י הצדדים לדרך השיווק הייחודית של התובע ובא לתקן את הנוסח הסטנדרטי של הפוליסה ( עמ. 8) הדן בנושא של אובדן הוצאות יצור ואבדן הכנסה שקובע כי: "המחיר שיקבע ע"י שמאי מוסמך מטעם החברה יהיה על פי המחיר בשוק סיטונאי ת"א או במפעלי העיבוד במועד המתוכנן של סיום הגידול או בהתאם למחיר הקיים בין המבוטח ליצואן מוסמך לגבי הגידולים שניזוקו המיועדים ליצוא, אולם לא יותר מסכום הביטוח הנקוב ברשימה." יש חובת השתתפות עצמית של המבוטח בסך 10% מהנזק ולא פחות מ - 1000 דולר. בסעיף ההגדרות ( עמ. 2 לפוליסה) מוגדר סכום ביטוח כ: "הסכום המירבי הנבחר ע"י המבוטח בהתאם למסלולי הביטוח השונים אותו מתחייב המבטח לשלם כתגמולי ביטוח לפי הסכם זה". במקרה הנוכחי קיימים למעשה שני סכומים נבחרים: האחד בגובה של 2.5 דולר כ-"רצפה", והשני 6 דולר כ-"תקרה". התחשיבים בין שני סכומים אלה אמורים להתבסס על מכירות בפועל של התובע בקואופ' ובבתי-המלון, שאלה היו מקומות המכירה העיקריים והאטרקטיביים שלו. הגדרה זו הביאה את הצדדים להגיש מסמכי קניה ומכירה של תותים, במגמה לשכנע את בית המשפט, שיש להתחשב, בערך גבוה יותר (אליבא דהתובע) ובערך נמוך יותר של המחיר, (אליבא דהנתבעת). התובע "גייס" לעזרת חישובו זה את עמדת השמאי מר עומר, שלקח כבסיס לחישוב את סכום הנזק המופיע בפוליסה בגובה של 2,526 דולר ( ר' התוספת נספח א/2 לתצהיר התובע ת/2 ). השמאי עומר לא התיחס לתוספת ששינתה לענין זה את דרך החישוב, ובכך נפלה טעות בחישובו הכולל. מסקנת ביניים - ברמה הנורמטיבית אפשרות השיפוי של התובע היא, לאור מכירותיו לקואופ' ולבתי-המלון ובין התעריפים של 2.5 דולר ל - 6 דולר לק"ג. תקופת הפוליסה הינה מ - 3.12.97 עד 30.9.1998 (ס 3 לתצהיר התובע) ולכן הפוטנציאל הזה הוא לכל אורך העונה. פוטנציאל היבול של החלקה הוא 159 טון (עדות עומר עמ. 37). בקובעי זאת אני ערה לאמור בסיכומי ב"כ התובע כי יש לקחת בחשבון פוטנציאל יבול של 168 טון, דא עקא, מה שבוטח הוא 159 טון בלבד. 3. מימצאים ועובדות נוספים לצורך עריכת השומה השומות השומות נערכו ע"י שלושה מומחים: שמאי התובעת - מר כפתורי ממשרד אינדיפנדט אופיניון בע"מ. השמאי טלמון ממשרד בר-טל שמאים (1991) בע"מ שהיה בפועל במקום האירוע לאחר הנזק. לאור התחשיבים השונים של השמאים, מינה בית המשפט את מר אריה עומר, כשמאי מטעמו. מר עומר היה בביקור בשטח זמן רב לאחר האירוע, והומצאו לו מסמכים רלבנטיים לצורך חוה"ד. (כנראה שלא כולם). שיטת העבודה של מר עומר היתה, לאחר קבלת מלוא החומר, לנתח את הממצאים השונים. קביעת ממצאים מטעמו היתה או אימוץ נתונים שלא היו במחלוקת בין השמאים (עמ. 41) או בחירת ממצא ואימוצו, כשפעם היה זה ממצא שנקבע ע"י שמאי התובע ופעם ממצא שנקבע ע"י שמאי הנתבעת, (עמ. 44) כל זאת על סמך נסיונו ותוך שילוב אפשרי ביתרת המסמכים שראה. למשל: משקל התות באירוע השני, נקבע על סמך נסיונו שבגל הקטיף השני הבשל יותר משקל התות עולה על משקלו בגל הראשון; מכח ידיעותיו המקצועיות ומהמסמכים קבע את שיעור הפחת (עמ. 42), והחזרות מהקואופ', (עמ. 43). בדיקתו כללה, קביעת כמות התותים הפגועים, קביעת משקלם, הכפלה בשטח החלקה, ולאחריה קיזוזים שונים, החל מפחת, החזרות, תשלומים שהתקבלו וכיו"ב. (ר' פירוט בחוה"ד) למר עומר לא הועברו למשל מסמכי קניה ומכירה מגורמים אחרים מחוץ לקואופ' איתם היה התובע קשור. לקביעתו, באירוע הראשון נפגע כל השטח, ובאירוע השני נפגעו רק 60% מהשטח. (עמ. 41) לענין חישוב גובה הנזק באירוע הראשון השמאי טלמון ממשרד בר-טל מטעם הנתבעת, הגיע לשטח לאחר 4 ימים. הוא ערך דפי עבודה בכתב ידו בתאריך 20.3.1998 וכך כתב:(נספח 2 ל - ת/2): "האירוע פגע בשיא היבול כאשר על הצמחים המוקדמים 40 פרי/צמח באוסו - 35 פרקי/צמח...מדובר ב -4 פירות בשלים לשיח שניזוקו". דפי העבודה של השמאי טלמון כתובים על נייר הנושא את הלוגו: "טופס קבלת הודעה", כשכותרת המשנה שלו היא: "פרטי ההודעה". נראה כי השמאי ציין את פרטי הביקור במקום על גבי טופס זה, כשהטופס אינו מבחין הבחנה ברורה, בחלק מהנושאים, בין דברי התובע, שהתלווה אליו, לבין פרטי עבודתו הוא. דפי העבודה נכתבו בכתב יד, ומעל למספר 4 מופיע: "צ"ל 6". עם חתימה, ליד מספר זה. למרות זאת בחוה"ד של שמאי הנתבעת הבסיס לחישוב הוא 4 צמחים פגומים. (ר' נ/37). בית המשפט לא קיבל הסבר מניח את הדעת מדוע כך נכתב בחווה"ד; ההשערה כי בדפי העבודה מדובר במידע שניתן לו ע"י התובע, אינה סבירה, בנסיבות ביצוע התיקון והחתימה לידו. בכל דונם היו 9000 שתילים. (ר' חו"ד בר-טל עמ. 9 ל - נ/37 וכפתורי ת/2). משקל כל תות פגוע לפי חו"ד השמאי טלמון 25 גרם. (כפתורי 26 גרם). כאמור הן כפתורי שמאי התובע, והן שמאות בר-טל מטעם הנתבעת לקחו בחשבון לצורך חישוב נזק זה 4 תותים פגומים באירוע הראשון (סעיף 10 לחוה"ד). כפתורי מציין כי בשבועיים שלאחר האירוע הראשון בוצע קטיף אחד מלא ועוד 60% מהשטח נקטף בקטיף נוסף. למרות שכפתורי מצרף לחוה"ד שלו את דפי העבודה של שמאי הנתבעת, מהם עולה תיקון זה, התחשיב שלו עומד על 4 פירות פגומים לשיח. כשנשאל טלמון בנושא, השיב שבאירוע הראשון נפגעו 4 תותים, וזאת הוא קבע ע"ס נתוני שמאי הנתבעת (עמ. 41 לישיבת 16.6.05). לאור כל האמור לעיל, אני מגיעה למסקנה כי סה"כ הפירות הפגועים באירוע הראשון, על סמך דפי העבודה שתוקנו ואשר נעשו בשטח בזמן אמת כנראה מספירה חוזרת כזאת או אחרת, הוא 6 פירות מתוך כ - 35-40 פירות שיש על כל שתיל. מכאן מסקנתי שלצורך תחשיב הפירות הפגועים, באירוע הראשון, יש לקחת בחשבון 6 פירות פגועים. 25 גר. לכל תות ושטח של 26.5 דונם. לענין חישוב גובה הנזק באירוע השני - שטח החלקה כמפורט לעיל. כמות השתילים בכל דונם, ג"כ כמפורט לעיל. משקל כל תות פגוע, עפ"י חו"ד כפתורי והמומחה עומר, כנראה בגלל השלב המבכיר יותר הוא 26 גרם. (עמ. 8 לחוה"ד), וזה הבסיס לחישוב הנזק. השמאי טלמון שהגיע גם סמוך לאחר אירוע הנזק השני ובדפי השטח (נספח 2 ל-ת/2) כתב כי: "נספרו 20 פירות לצמח פגועים מהברק". מר עומר, מומחה בית המשפט קבע כי היו על כל שתיל 20 תותים, כאשר 70% מהם היו פגועים, כלומר 14 תותים (במקום ה - 20 כפי שעולה מדפי העבודה לעיל). בתשובה לשאלות ההבהרה ציין המומחה כי סה"כ הפגיעה באירוע השני היתה 60% מסה"כ השטח. מעיון בחוה"ד ובעדות של המומחה טלמון עולה כי בשני האירועים הוא ספר 20 פירות לשיח. "באירוע השני, מתאריך 29.3.98 ספרנו 20 פירות לצמח, שכוללים את הפירות משני האירועים. כולל אלה מהאירוע הראשון שלא נקטפו מאחר והיו מאולחים בחול". הוא חזר על האמור גם בעדותו (עמ. 5), וציין כי ל - 20 התותים לא היה צריך להוסיף את ה - 4 שנפגעו מהאירוע הראשון, כפי שעשה מומחה בית המשפט; והוסיף כי אם נחשב זאת באחוזים אזי 14 תותים זה 70% מ - 20 דבר שמתאים גם לתחשיב האחוזי שערך בחוות הדעת. החישוב של השמאי מבחינה אחוזית אכן נכון, דא עקא, לאור קביעתי הקודמת שיש לחשב את האירוע הראשון לפי 6 תותים פגומים, אזי סה"כ התותים הפגומים הוא 22 מהם 6 באירוע הראשון ו - 14 באירוע השני. בניגוד לאירוע הראשון, באירוע השני אין תיקונים של דפי העבודה לענין הספירה בפועל, ואין כל ראיה הסותרת את ספירתו של השמאי טלמון. היקף המכירות לשאלת ב"כ הנתבעת השיב מומחה בית-המשפט (עמ 45-47) שייתכן ולא הועברו לו כל מסמכי המכירה של התובע, וכי היה ידוע לו שהתובע מוכר גם ממקורות אחרים, אבל: "זה גם לא ענין אותי. ענין אותי בכמה הוא ביטח, מה היה הנזק וכמה מגיע לו מחברת הביטוח". (עמ. 47). בסופו של יום, כפי שעולה מהראיות, ברור כי התובע, גם לאחר שני האירועים, המשיך למכור תותים. המכירות התבצעו הן משטח הגידול והן ממקורות אחרים מהם הוא רכש תותים, בין בשמו ובין בשמות של חברות שהפעיל, בין לקואופ' ולבתי-מלון ובין לאחרים. מהראיות גם עלה כי אף אחד מהשמאים לא בדק את מכלול הניירת של התובע לגבי מכירות ממקורות אחרים ולמקורות אחרים, וייתכן שגם לא כל הניירת הועברה ע"י התובע לצדדים. מסכת ראיות זו מביאה אותי לכך, שניתן רק "להתרשם" מהיקף מכירות שהיו ומחירים שהתקבלו, אבל עקב החסר במידע ובבדיקה לא ניתן לקבע בוודאות את היקף המכירות מהיכן הם היו כשבצידן מחירים מסויימים. מחוו"ד עומר עולה כי המחיר הצפוי לטון שבוטח היה 9.30 ₪ ואילו המחיר שהתקבל מהקואופ' היה בערכים גבוהים יותר, (בין 12 - ל - 14 ₪, עמ. 47 - 48), וכי היו מכירות גם בסכומים נמוכים יותר. מכאן מסקנתי, שעל-מנת לעשות דין צדק עם שני הצדדים, יש לערוך את החישוב כדלקמן: לקחת ממוצע מחיר ולחשבו לפי הכמות הפגועה בפועל, בהתחשב במחיר המכסימום שהתובע נהג לקבל במירב המקרים מהקואופ'. לאור זאת אני קובעת כי המחיר הממוצע לחישוב יהיה לפי 4.25 דולר ל-ק"ג. מאחר והמדובר בפוליסה דולרית, אזי שער הדולר לחישוב הוא השער היציג (מעוגל) נכון הן ליום 16/3/98 והן ליום 29/3/98 דהיינו 3.58 ₪. 4. חישוב לפני ההפחתות החישוב באירוע הראשון : 6 תותים. משקל תות ממוצע 25 גרם. כמות שתילים 9,000 לדונם, שטח הקטיף 26.5 דונם, סה"כ משקל התות שנפגע הוא: 6 X 0.25X26.5X9000 =86.814 טון סה"כ התמורה שנמנעה - היא 152,043.75 דולר, שהם 544,316.63 ₪. החישוב באירוע השני : 14 תותים. משקל תות ממוצע 26 גר. כמות שתילים 9000 לדונם, שטח הקטיף 26.5 דונם. סה"כ משקל התות שנפגע הוא: 14X0.26X26.5X9000 = 86.814 טון סה"כ התמורה שנמנעה היא 368,959.5 דולר, שהם 1,320,875.01 ₪. סה"כ נפגעו 122.589 טון התמורה שנמנעה לפי ממוצע של 4.25 דולר לק"ג היא: 521,003.25 דולר. ובשקלים 1,865,191.64 ₪. יש לציין כי הסכום המופיעה בתוספת של הפוליסה הוא 504,000 דולר, כשהערך לביטוח משלים הוא 425,000 דולר. מכאן שיש להיצמד לתקרת הביטוח שמופיעה בפוליסה בגובה של 425,000 דולר שהם 1,521,500 ₪, וכך אני קובעת. בסיכומי התשובה, גורס ב"כ התובע כי סה"כ באירועים נגרם נזק ל - 70% מיבול החלקה. אם נלך בדרך זו כי אז נגיע לתוצאה הבאה: יבול החלקה הוא 159 טון לפי פוליסה, מזה 70% מביאנו ל - 111.3 טון; אם נכפיל במחיר הממוצע 4.25 דולר, יתקבל סכום של 473,025 דולר. כלומר גם מדרך חישוב זו אנו מגיעים לסכום מעבר לסכום הביטוח בפוליסה ועלינו להפחיתו לסכום הפוליסה. 5. ההפחתות ממכלול חוה"ד עלה כי יש לבצע מספר הפחתות. יש ליצור מכנה משותף לצורך שערוך הכספים בערכים מתאימים ליום החשבון. לכן את הסכומים, יש לשערך ליום פסה"ד, כן יש לשערך את סכום הנזק ליום פסה"ד ומסכום זה להוריד את ההפחתות שאינן במחלוקת ושהן: - כספים ששולמו ע"י המבטחת - 44,343$ שהם 161,852 שקלים, נכון ליום התשלום. - ניכוי הסכום ששולם ע"י הקנ"ט - 81,182 ₪ ולפי ערך של 3.58$ - 22,677$. - הוצאות נחסכות על כל הכמות הניזוקה, לפי 1800 ₪ לטון. (ר' חו"ד עומר עמ. 9). - השתתפות עצמית בגובה של 10%, מסה"כ השיפוי. - 3% פחת טבעי. - 3% פחת בגין החזרות/השמדת סחורה. הוצאות במחלוקת - לענין החזרת השטח לתיקונו והחזר הוצאות בעלי מקצוע: הדבר לא הוכח פוזיטיבית, ולכן אין לנכות הוצאות אלה. - לענין החזר בגין כפל השתתפות עצמית 7,765$: לאור העובדה שחישוב ההשתתפות העצמית, נעשה לגבי מלוא הנזק בגובה של 10%, אזי כל סכום העובר זאת ואשר נגבה בעבר, - יוחזר לתובע. - איני מוצאת לנכון לקבוע סכומים נוספים בגין הורדות, לאור המחיר הממוצע שנלקח בחשבון וההפחתות לעיל. 6. ביטוח חסר טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה המתוקן, ונטענה לראשונה בסיכומים. זה טעם מספיק שלא להתיחס אליה בפסק-הדין. הדבר היחיד שנטען "בקרוב" לזה בכתב ההגנה המתוקן היה בסעיף 11 פיסקה שלישית והוא, שהנזק שחושב ע"י התובע כנזקו גבוה מגבולות הכיסוי המקסימליים הקבועים בפוליסה על שני רבדיה, גבולות שהיו צריכים להיות נמוכים יותר לאור העובדה שהשטח המבוטח קטן מזה שבוטח בפועל. מאחר ובית המשפט הגיע למסקנה כי ביטוח השטח היה כדין, אם כי יש לקחת בחשבון לצורך חישוב הגידול 26.5 דונם בלבד, - הרי גם מטעם זה, אין מקום לדון בסוגיה וכך אני קובעת. ז. נזקים תוצאתיים בסיכומיו טוען התובע לנזקים תוצאתיים בגובה של 5 מליון ₪. לעמדתו כתוצאה מכך שהנתבעת נמנעה מתשלום תגמולי הביטוח, עיכבה תחת ידה את מלוא התשלום ללא סיבה מוצדקת ושילמה רק לאחר כ - 5 חודשים ממועד קרות אירוע הביטוח, הדבר מהווה הפרה של חוזה הביטוח. בסעיפים 54 - 68 לתצהירו של התובע, הוא מתאר מה גרמו לו הן השיהוי בתשלום והן התמורה המוקטנת: בתאריך 13.6.1999 הוגבל חשבונו, הוא הוכרז ב - 2.8.2000 כלקוח מוגבל (נספח יא ל - ת/1) נפתחו 71 תיקי הוצל"פ כנגדו וכנגד רעייתו. איחוד תיקים שבוצע העלה כי סה"כ החוב הוא 4.5 מליון ₪ נכון ליום 20.1.2003 (נספח י ל - ת/1). מונה כונס נכסים למכירת המשק בתאריך 10.9.2001, וכתוצאה מכך שולמו מכספי הכינוס דמי הסכמה למינהל של 1 מליון ₪ ומס שבח בסכום של 1,200,000 ₪. בחקירתו במסגרת ת.א. 1571/00 העיד התובע כי הבעיות הכלכליות החלו בסוף שנות ה -80 וכי לקח הלוואות שונות (נ/8 עמ. 105). הוא אישר כי ערב לחובות משפחתו וכי כספו הועבר לכיסוי חובות משפחתו (עמ. 101-102 שם). מסתבר שלתובע היו מספר חברות. כשנשאל בענין זה, השיב כי בעקבות אסון מלחמת המפרץ הוא הסתבך בחובות; היה לו אסון טבע נוסף בשנת 1991; היה לו עובד שקיבל שטף דם במח וזה גרם לפירוק אחת מחברותיו: "מן השדה"; בעקבות הסתבכויות אלה (עמ. 104, 105) הוא פתח חברות חדשות כל פעם, בתקוה להמשיך ולעבוד בצורה שקטה. מחוה"ד של רו"ח כהן עלה כי דווקא בשנת 1998 היו לתובע רווחים בסכום של 316,793 ₪ לעומת הפסדים מצטברים בסך 601,050 ₪ עד סוף שנת 1996 ורווח בסך 73,869 ₪ בשנת 1997. עיון ברשימת תיקי ההוצל"פ מעידה על כך כי היו תיקי הוצל"פ שנפתחו נגדו כבר בשנת 1996 בסכום של 830,000 ₪ (עמ. 7). טען התובע כי המוניטין שלו נהרס עקב הדרדור במצבו הכלכלי שנגרם על ידי חברת הביטוח. מעבר לאמירה זו לא הובאה כל ראיה לתמוך בכך, והמדובר בעדות יחיד. אדרבא, מהראיות עלה כי התובע ממשיך לשווק לקואופ (ר' עדות אבוטבול, בעמ. 100). המותג שלו קיים עד היום (עמ. 8) בין אם "הולך" בעקבות חברה חדשה ובין אם משווק בשמו הוא. נראה שלא תהיה מחלוקת שהתובע הסתבך בחובות גבוהים. אמינה עלי עדות רעייתו שעסקה ירד לטמיון; אני משוכנעת שבני הזוג ציפו לתשלום גבוה ומהיר יותר מחברת הביטוח והיה בליבם על החברה שלא עמדה לימינם, ובכך לא יצרה להם אפשרות אולי לסלק חובות שכבר היו להם. אבל הסתבכויות אלה בתחום החקלאות שאינו התחום היציב ביותר, החלו שנים לפני שני האירועים נשוא תובענה זו, ולא הוכח הקשר הסיבתי בין מצבו הכלכלי של התובע לבין השיהוי בתשלום וחלקיות התשלום מטעם חברת הביטוח. מעבר לכך אציין, כי התובע בצורה יצירתית, למרות שלא שילם את האגרה בגין ראש פרק זה, בא בסיכומיו ועתר לבית המשפט להטיל את חיוב האגרה על הנתבעת ולהעמיד את תביעתו על סכום של מעל 7 מליון ₪ כתוצאה מכך. תשומת ליבי לא הופנתה לאסמכתא או לדין המאפשרים לבית המשפט בתום הראיות, ומבלי שהתקבל פטור מתשלום אגרה, להגדיל את סכום התביעה רטרואקטיבית. הישענות על טעמי צדק ו/או סמכות טבועה, - לא יועילו, מכיון שהשימוש בהם לענין מעין זה יהיה נדיר, בנסיבות מאד חריגות, אם בכלל. אשר על כן אני דוחה את התביעה בגין נזקים עקיפים. ח. פיצוי עונשי בסיכומיו עותר ב"כ התובע לפיצוי עונשי. הדבר אינו מופיע בכתב התביעה המתוקן. כל שמופיע שם אולי לעניין זה הוא פיצוי בגין הפרת הפוליסה. מובן שהתובע אינו מסתמך על סעיף 28א' לחוק חוזה ביטוח, לאור ההגדרה המופיעה שם. הוא שם את הדגש על התנהלות חברת הביטוח ומשך הזמן הרב שנדרש עד שהתביעה תתברר לגופה. איני סבורה, שניתן לאמר שלא היתה מחלוקת אמיתית בין הצדדים באשר לגובה הנזק; גם העובדה שהתובע תיקן את תביעתו פעמיים, - מאששת זאת, ובאופן טבעי גרמה להתמשכות הדיונים. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה העתירה בראש פרק זה. לסיכום - התובע יערוך לפי אמות המידה לעיל, תוך שלושים יום מהיום, תחשיב מפורט מהו גובה הנזק. במידה ותוך 30 יום לאחר מכן לא תתקבל הערה על התחשיב מצד הנתבעת, כי אז יהווה תחשיב זה חלק אינטגרלי מפסק דין זה. במידה והנתבעת לא תסכים לתחשיב, והצדדים לא יוכלו להגיע להסכמות על החשבון, כי אז ימנה בית המשפט רו"ח לצורך ביצוע החשבון, כשבהוצאותיו ישאו הצדדים שווה בשווה. בנוסף הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות המשפט אותן ישום הרשם. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט בסכום של 18% מסכום החשבון הסופי. גם סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין. בסיכומיו טען עוה"ד קפלנסקי שיש לחייב הנתבעת ב-20% על פי הסכם בינו לבין התובע, ברם מאחר והסכם זה לא הוגש כמצוות הפסיקה, נקבע גובה שכה"ט על פי כמות העבודה והמאמץ שהושקעו. פוליסהביטוח נזקי טבע