התובע, שהינו סוכן ביטוח במקצועו, ביטח קלנועית משומשת שרכש בעלות של 9,500 ₪ (והתקין בה גגון וכיסוי מיוחד בסך של 2,400 ₪ נוספים כאמור במכתבו לנתבעת מיום 16.12.08) בביטוח מקיף אצל הנתבעת, לתקופה שמיום 14.11.07 ועד ליום 31.10.08. הקלנועית נגנבה ביום 19.10.08 מחניית ביתו של התובע. הנתבעת שילמה לתובע תגמולי ביטוח בסך של 8,199 ₪ וזאת לאחר שהעריכה את שווי הקלנועית (בצירוף הגגון) בסך של 9,696 ₪ (סכום ממנו הופחתה השתתפות עצמית). התובע טוען כי הוא זכאי לתגמולי ביטוח בהתאם לסכום הביטוח הנקוב ברשימה לפוליסה בסך של 20,500 ₪ (ללא קשר לשווי הקלנועית בפועל) ולפיכך הוא תובע את ההפרש שבין הסכום ששולם לבין סכום הביטוח. התובע לא צרף לכתב תביעתו את הפוליסה או הרשימה לפוליסה, אך בדיון בפני טען כי נרכשה על ידו פוליסה שהיא על בסיס כינון. לעומת זאת הנתבעת הציגה במהלך הדיון רשימה לפוליסה ופוליסה והפנתה להוראות כדלקמן: א. הוראה ברשימה לפוליסה המציינת כדלקמן: "מבוטח נכבד, נא בדוק אם סכומי הביטוח הנקובים ברשימה תואמים את ערך הרכוש המבוטח. אם עולים סכומי הביטוח על ערך הרכוש נא הורה לנו על תיקונים ויוחזרו לך דמי ביטוח בהתאם. בכל מקרה אין לראות בסכום הביטוח ערך מוסכם" (ההדגשה אינה במקור - פ.ל.). ב. בסעיף 6.1 לפוליסה הרלבנטית, שלטענתה הינה פוליסה לביטוח כלי רכב שאינו כלי רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון, נקבע כי: "תגמולי הביטוח שיגיעו למבוטח לפי פרק זה יחושבו וישולמו לפי ערכו הממשי של כלי הרכב בשוק ביום קרות מקרה הביטוח אך לא יותר מסכום הביטוח..." (ההדגשה אינה במקור - פ.ל.). לטענת הנתבעת, מאחר ולא קיים מחירון של כלי רכב מסוג קלנועית, נקבע סכום הביטוח בהתאם לבקשת התובע, אולם בעת תשלום התגמולים הוערך שוויה בהתאם למחיר קנייתה על ידו (שלא הוצהר בעת עריכת הביטוח), ולאחר פחת מסוים. ג. בסעיף 3 לתנאים הכלליים לפוליסה נקבע: "מובהר בזאת כי סכומי הביטוח הרשומים...הם סכומים מרביים לפיצוי....סכומים אלו אינם מהווים סכומי ביטוח בערך מוסכם. בעת קרות מקרה הביטוח על המבוטח להוכיח את סכום ניזקו היקפו ושיעורו" (ההדגשה אינה במקור - פ.ל.). התובע לא הכחיש את קבלת הרשימה לפוליסה שהוצגה על ידי הנתבעת בדיון (והרי הוא מסתמך על האמור בה באשר לגובה סכומי הביטוח) אולם טען כי הפוליסה שהוצגה על ידי הנתבעת אינה רלבנטית. לטענתו יש לפנות לפוליסות אחרות של הנתבעת הנוגעות לביטוח רכוש (כגון: פוליסה לביטוח דירה או לביטוח בית עסק או לביטוח המשפחה אותן הציג בפני), ואשר בהן נקבעו הוראות בדבר תשלום תגמולי ביטוח לפי סכומי הביטוח הנקובים בפוליסה. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון במלוא המסמכים שהוצגו בפני אני סבורה כי דין התביעה להתקבל אולם זאת בחלקה הקטן בלבד, ולא מטעמי התובע. אינני מקבלת את טענת התובע כי על הנתבעת לשפותו בהתאם לסכום הביטוח הנקוב בפוליסה ללא קשר לשווי הקלנועית בפועל. מהרשימה שהוצגה בפני עולה במפורש כי צויין בכותרתה שהיא מוצאת ל"רכב מיוחד" ולפיכך היא מתאימה להוראות הפוליסה שהציגה הנתבעת ולא לפוליסות האחרות שהציג התובע, אשר לא שכנע אותי בטיעונו כי יש להחיל פוליסות אלו על ביטוח הקלנועית שרכש. גם באם נכונה טענת התובע כי לא הומצאה לו הפוליסה הרלבנטית, הרי שעדיין אין בסיס לטענתו כי היה רשאי לסבור שחלות הוראות של פוליסות אחרות. דווקא עובדת היותו של התובע מחזקת מסקנתי שהפוליסה הרלבנטית הינה זו המתיחסת לרכב מיוחד, דהיינו רכב שאינו פרטי ומסחרי עד 4 טון, שכן, דווקא ההתובע, כבעל מקצוע בתחום, באם סבר כי רכש פוליסה אחרת צריך היה, בעת קבלת הרשימה, להסב תשומת לב הנתבעת או לכל הפחות לדרוש כי תומצא לו הפוליסה שהרשימה מהווה חלק ממנה. יתירה מכך, באם היתה נכונה טענת התובע כי ביקש פוליסה על בסיס ערך כינון, דבר שלא עולה מהרשימה, חזקה עליו, כסוכן ביטוח, כי היה דורש את תיקון הרשימה והוספת עובדה חשובה זו המשפיעה, באופן דרמטי על מהות הפוליסה. אציין במאמר מוסגר, כי גם בפוליסות שהציג התובע, ככל שהמבוטח מעונין בפוליסה על ערך כינון, עליו לבקש זאת מפורשות (דהיינו שברירת המחדל אינה פוליסה על בסיס כינון) דבר שבודאי גם מייקר את הפרמיות, ולפיכך אין בהן לתמוך בטענתו כי סבר כי הפוליסה שרכש הינה על בסיס כינון. אוסיף מעבר לנצרך כי גם באם לא הייתי משתכנעת מטענת הנתבעת באשר לפוליסה החלה, הרי שלאור ההוראה המצויה ברשימה לפיה אין לראות בסכום הביטוח ערך מוסכם של הכלי המבוטח, ובמידה והסכום גבוה מדי על המבוטח לפנות ולצורך הקטנתו, ובהעדר הסתיגות כלשהי מצד התובע להוראה זו, אני סבורה כי די בכך על מנת לקבוע, כי סכום הביטוח אינו מהווה את סכום התגמולים בעת קרות ארוע ביטוחי של אובדן גמור או גניבה, אלא רק מהווה סכום מירבי לשיפוי. אוסיף לכך את העובדה כי בהגדרת ההשתתפות העצמית ברשימה מצויין כי במקרה של גניבת כלי הרכב תחול השתתפות עצמית בשיעור של 1.5% מערך הרכב ביום קרות המקרה (ולא פחות מ-1,444 ₪) מלמדת אף היא, באם עוד נותר ספק, כי בפוליסה שרכש התובע לקלנועית, תגמולי הביטוח מחושבים לפי ערך הרכב ביום קרות המקרה ולא כסכום קבוע בגובה סכום הביטוח. משכך, אין לי אלא לפנות ולבחון באם אכן שולמו תגמולים בהתאם להוראות הפוליסה, ומסקנתי היא כי תגמולי הביטוח שולמו בחסר שכן הערכת שווי הקלנועית ביום הארוע נעשתה בסכום פחות מהסכום שבו היא נרכשה זמן לא רב לפני כן. משלא הוצגה בפני ראיה לסתור את גירסת התובע באשר לעלות הקלנועית ועלות התקנת הגגון והכיסוי, ובהעדר ראיה בדבר ירידת בערך הקלנועית מאז, אני סבורה כי יש להעמיד את שווי הקלנועית על הסך ששולם בפועל על ידי התובע, שהוא: 11,900 ₪ (ולא 9,696 ₪ כפי שקבעה הנתבעת). אשר על כן על הנתבעת לשלם לתובע את הפרש תגמולי הביטוח בסך של 2,204 ₪. כמו כן לאור העובדה כי תביעת התובע התקבלה, אולם לא מטעמיו ולא בסכומים שבחר לתבוע, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 200 ₪ בלבד. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. קלנועיתביטוח גניבת רכב