ביום 22.3.10 נסע התובע ברכבו כאשר רכב צד ג' ביצע פניית פרסה וכתוצאה מכך נפגע רכבו של התובע בצדו השמאלי. התובע פנה אל הנתבעת ומר בועז חיים, עובד הנתבעת, הודיעו כי לרכב יש ביטוח אולם קיימים חילוקי דעות בין הנתבעת לסוכן הביטוח שלה, אשר אמורים להיפתר בתוך זמן קצר. לאחר שחלף זמן וחילוקי הדעות כאמור לא נפתרו, הפעיל התובע את החברה המבטחת של רכבו ותביעה זו היא תביעת הפסדים, היינו תביעה בגין השתתפות העצמית, הפסד הנחת העדר תביעות ועגמת נפש. הנתבעת טוענת כי ביטחה את רכבה בביטוח, הכולל נזקי צד ג', אצל סוכן הביטוח ינון אהרוני- ספרטה ביטוח בחברת מגדל, אולם חרף העברת התשלומים כדין לסוכן הביטוח, לא פעל זה האחרון ולא ביצע את הביטוח הנדרש. עוד טוענת הנתבעת כי סוכן הביטוח דרש מהנתבעת השתתפות עצמית בגין התאונה נשוא תביעה זו, אשר שולמה במועד (יומיים לאחר הדרישה) ובכל זאת לא שולמו הכספים לתובע. הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לאירוע התאונה, אולם לדבריה, מי שצריך לשאת בתשלום הפיצוי לתובע הוא צד ג', סוכן הביטוח. סוכן הביטוח טען בכתב הגנתו כי הנתבעת חייבת כספים לחברת הביטוח ובשל כך בוטלו הפוליסות שהזמינה ובמועד התאונה לא היה לרכב שהיה מעורב בתאונה כיסוי ביטוחי. לטענתו, מאחר וחילוקי הדעות הינם בין הנתבעת לחברת הביטוח הרי שאין יריבות בינו לבין הנתבעת ובשל כך יש לדחות את הודעת צד ג'. בדיון, הודה נציג הנתבעת, מפורשות, באחריות הנתבעת לתאונה. משכך, אין חולק כי התובע זכאי לפיצוי בגין נזקיו ונותרה לדיון השאלה על מי מוטלת החובה לפצותו. הנתבעת טענה כי ערכה גמר חשבון עם סוכן הביטוח, בחודש דצמבר 2009, כיסתה את כל חובותיה ואף שילמה לסוכן הביטוח השתתפות עצמית בגין התאונה הנדונה, על פי דרישתו, אולם חברת הביטוח סירבה לשלם מאחר שהסוכן, כך לטענתם, לא העביר את כספם לחברת הביטוח, כנדרש (עמ' 1, שורה 15). מטעם סוכן הביטוח הופיע לדיון מר אלי שם טוב, עובד המשרד. לדבריו, מר אהרוני לא יכול היה להגיע לדיון. מר שם טוב טען כי הנתבעת לא שילמה לחברת הביטוח עבור מספר רכבים (עמ' 1, שורה 11) וכי גמר החשבון אשר הציגה הנתבעת נוגע לחובות אחרים (עמ' 2, שורה 22), אולם לא היו בידיו ראיות כלשהן לתמיכה בטענות אלו. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהונחו בפניי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל וכך גם דינה של ההודעה לצד השלישי. בחנתי את המסמך המעיד על גמר חשבון בין הנתבעת לצד ג' ומצאתי כי ברשימת כלי הרכב המופיעים במסמך לא מוזכר הרכב נשוא תביעה זו ועל כן אין באפשרותי לקבוע האם כוסו חובותיה של הנתבעת כלפי סוכן הביטוח או חברת הביטוח. מכאן, שמסמך זה אינו מעיד על קיומה של פוליסה תקפה. טענת הנתבעת כי שילמה את כל חובותיה הוכחשה על ידי מר שם טוב אולם לא הוצגו בפניי כל ראיות בנושא. עם זאת, צירפה הנתבעת מכתב מיום 13.7.10 מטעם סוכן הביטוח, ממנו עולה בבירור כי כתנאי לתשלום נזקי התאונות המפורטות במכתב, תשלם הנתבעת השתתפות עצמית בגין אותם כלי רכב אשר היו מעורבים בתאונות, ביניהם מופיע גם הרכב נשוא תביעה זו ולצדו תאריך התאונה נשוא תביעה זו. לא ייתכן כי סוכן הביטוח ידרוש השתתפות עצמית בגין פוליסה שאינה קיימת ומכאן אני מסיקה כי נכון למועד התאונה, היה הרכב מבוטח כדין. יומיים לאחר מכן, היינו ביום 15.7.10 שילמה הנתבעת לסוכן הביטוח סך של 2,200 ₪ וזאת בהתאם לקבלה לספק מס' 698 שהוצגה בפניי. לאור השתלשלות עניינים זו, צדקה הנתבעת משהניחה כי מעת ששילמה את ההשתתפות העצמית, תישא חברת הביטוח בנזקי התאונה. משסוכן הביטוח לא פעל בהתאם ולא העביר הכספים שקיבל לחברת הביטוח, באופן שזו התכחשה לחובתה לשלם, הרי שהאחריות עליו. התביעה מתקבלת איפוא וכך גם ההודעה לצד השלישי, במלואה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,500 ₪, הכולל את סכום ההשתתפות העצמית, הפסד הנחת העדר תביעות, אגרת בית המשפט, עגמת נפש והוצאות ההליך. מאחר שההודעה לצד השלישי מתקבלת במלואה, ישלם הצד השלישי לנתבעת את הסך של 4,500 ₪. כן, ישלם הצד השלישי לנתבעת הוצאות בסך 500 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, כחוק.רכבביטוח רכבהשתתפות עצמית