מבוא 1. ביום 21.2.1992 התחוללה שריפה בבית צמוד קרקע ברח' דפנה 6 בסביון, הוא בית התובעים 2, 3. 2. התובעים, טוענים כי על הנתבעים לפצותם במלוא נזקיהם בעטייה של השריפה כאמור, והמעורכים על ידם בסך של 1,000,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. 3. התובענה הוגשה לבית המשפט ביום 28.2.99, בחלוף שבע שנים לאחר פרוץ השריפה. בית המשפט, בהחלטתו מיום 28.2.00 (מפי כב' השופטת שושנה אלמגור) דחה את טענת ההתיישנות שהגישו הנתבעים. 4. הודעת הנתבעים 1, 2 לצד ג', נמחקה בהסכמת הצדדים, בהחלטת בית המשפט מיום 2.1.01. 5. במהלך התקופה שעברה, מאז פרוץ השריפה ועד ליום הגשת התביעה, נהרס הבית בו ארעה השריפה ונבנה מחדש. טענות התובעים 6. התובעים 2, 3 טוענים כי היו מבוטחים בעת ארוע השריפה בביתם אצל התובעת 1, דולב חברה לביטוח. 7. התובעת 1 טוענת להעדר חיסוי ביטוחי, בהעדרה של פוליסת ביטוח. עם זאת, טוענת התובעת 1, וללא ויתור על זכויותיה - נאותה היא להלוות לתובעים 2 ו- 3 כספים להקטנת נזקיהם. ההלוואה נעשתה במסגרת הסכם לפיו פרקליטי התובעת 1 יתבעו בשם התובעים 2, ו- 3 את הנתבעים 1 ו -2. על פי אותו הסכם הלוואה, אם תביעת התובעים 2, 3 תצליח - יוחזר לתובעת 1 מתוך סכום הפיצוי סכום ההלוואה שניתנה להם. היה והתביעה תכשל, שמורה לתובעת 1 הזכות לתבוע את החזר ההלוואה מהתובעים 2 3. 8. הנתבע 1 הינו הבעלים של הבית הצמוד לביתם של התובעים 2, 3 בגדר יחידת בית דו משפחתי. התובע 2 והנתבע 1 הם אחים. הנתבע 1 הינו אחיו של התובע 2. הנתבע 1 השכיר את דירתו לנתבע 3 ומשפחתו, מר שמואל יעבץ. 9. בעת השריפה היה ביתו של הנתבע 1 מושכר לתובע 3. הנתבע 1 עצמו מתגורר בארה"ב ולא היה כלל בדירה בעת שפרצה בה שירפה (ס' 8). 10. ביום ארוע השריפה - פרצה השריפה בבית הצמוד לבית התובעים 2, 3 הוא ביתו של הנתבע 1, והתפשטה לעבר ביתם של הנתבעים 2, 3. 11. טוענים התובעים כי סביר להניח כי ארוע השריפה מתיישב עם רשלנותם או חוסר זהירותם של הנתבעים 1 ו- 3 מאשר שמירת כללי הזהירות מצידם. 12. לפיכך, כך לטענת התובעים - על התבעים דווקא להוכיח לא רשלנותם היא שגרמה לשריפה, ולהתפשטותה. כן טוענים התובעים כי על הנתבעים להוכיח כי לא היתה מקורה של האש והתפשטותה במקור רשלנותם. 13. לחלופין טוענים התובעים כי בהסתמך על דו"ח חוקר שריפות שהעתקו לוטה לכתב התביעה, מר ריטוב - ולפיו השריפה פרצה עקב השארת מגהץ בתקע החשמל. טענות ההגנה 14. טוען הנתבע 2 כי בהיותו חי בחו"ל זה שנים רבות, לא יחול הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו, ואין הצדקה להיפוך נטל הראיה. 15. טוענים הנתבעים 1, 2 כי השריפה פרצה בשל קצר חשמלי שפרץ בתוך קופסת המפסק שבקיר חדר ארון הבגדים השייך לדוד המים החמים. 16. השריפה לטענת הנתבעים 1, 2 היא תוצאה של חיבור לקוי של דוד החשמל למערכת החשמל בבית. לטענתם דוד חשמלי הוחלף בבית התובעים 2, 3 ביום 20.2.1992. והשריפה פרצה לטענתם ממפסק המים החמים של הדוד החשמלי. טענתם זו נסמכת בעובדה כי בדיקה העלתה כי חוט הפאזה שבתוך המפסק החשמלי של הדוד היה שרוף. 17. הנתבע 3 אשר שכר את ביתו של הנתבע 1 טוען כי השתהות התובעים בהגשת תביעתם, פוגעת ביכולתו להתגונן לאחר שבמהלך השנים הללו הבית נהרס והוקם מחדש. עיקר טענתו של הנתבע 3 היא כי אינו יודע היכן פרצה השריפה ועל כן לא יכולה להיות כל תביעה כנגדו. חוות הדעת 18. בתיק בית המשפט מונחות 4 חוות דעת. חוות דעתו של מומחה השריפות, מר יעקב ריטוב, אשר תומך בעמדת התובעים, ולפיה ישנה סבירות גבוהה שהמגהץ היה מחובר לחשמל, וכתוצאה מתקלה במגהץ או מקירבה של בד אליו - פרצה הדליקה. האש התפשטה בחדר הארונות, ומשם במהירות דרך גג הרעפים - לשאר חלקי הדירה, ולדירת השכנים, נתבעים 1, 2. 19. מהנדס החשמל מר אשר סלוצקי נתן חוות דעתו, ואף לפיה השריפה החלה עקב מגהץ שהושאר לפעול בקירבת בגדים, או עקב כשל בקו של דוד חימום. כתוצאה מכך התלקחה צנרת חשמל שאינה עשויה מחומר מעכב בעירה, מה ש"הסיע" את האש החזקה, ואשר התפשטה לעבר צנרת החשמל בגג הדירה. 20. חוקר הדליקות (אשר נפטר במהלך המשפט) שרגא מנחם ז"ל, נתן חוות דעתו, ולדעתו - סיבת הדליקה היא קצר חשמלי שפרץ בתוך קופסת המפסק שבקיר חדר ארון הבגדים השייך לדוד המים החשמלי. 21. על פי חוות דעתו של רשף משה כהן, חוקר שריפות מטעם מכבי האש אשר חקר את השריפה, השריפה התחילה במחסן של משפחת יעבץ, והוא איננו מכריע בגורם לדליקה, ומצביע בחוות דעתו הן על מפסק דוד המים החמים וכן מציין הוא את נושא המגהץ. הפלוגתאות 22. אין מחלוקת כי השריפה פרצה מביתו של הנתבע 1, וכי האש התפשטה במהירות ועברה דרך צנרת החשמל והגג המשותף לביתם של התובעם 2, 3 אשר נשרף על תכולתו. 23. המחלוקות בתובענה זו הן שלוש: (א) המוקד והגורם לפרוץ השריפה. (ב) על מי מוטלת האחריות לפרוץ השריפה. (ג) מהו שיעורם של הנזקים. נטל הראיה והשכנוע 24. בסעיף 39 לפקודת הנזיקין שכותרתו: "חובת הראיה ברשלנות לגבי אש", נקבע כדלקמן: "בתובענה שהוגשה על נזק, והוכח בה שהנזק נגרם ע"י אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופס המקרקעין או על המטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקור האש או התפשטותה התרשלות שיחוב עליה". סעיף 39 הנ"ל מעביר את נטל השכנוע כאשר הנזק נגרם על ידי אש או עקב אש - שכן הסעיף דן הן ב"תופש המקרקעין" מהם יצאה האש, בנוסף על כך ב - "בעל המטלטלין" שמהם יצא האש. סעיף 39 יחול כאשר האש היוצאת מהמקרקעין היא אש העוברת ממקרקעין פלונים למקרקעין אחרים, אשר היא היוצרת את נטל השכנוע. טענות סף 25. עוד ובטרם אכריע בפלוגתאות שבמשפט אזקק לטענות הסף אשר העלו בכתבי ההגנה ובסיכומי הצדדים - לאחר שלא הוכרעו בקדם המשפט. 26. הטענה המשותפת לכל הנתבעים היא כי דין התובענה של "דולב" להדחות בהעדר יריבות ו/או עילת תביעה אומר מיד - אני מקבלת את הטענה. 27. התובעים 3,2 היו מבוטחים אצל הנתבעת 1, "דולב" - על פי שתי פוליסות ביטוח בנות תוקף, עד ליום 31.12.1991. 28. אירוע השריפה ארע בליל 21.2.92 בעת אירוע השריפה, לטענת "דולב" - לא היו התובעים 3,2 מבוטחים. כך העיד מטעם "דולב" מר גדעון צורי: "אני יודע שלא היתה לא היתה פוליסה בתוקף, לא היה חיוב". (עמ' 37 שורות 3-1). 29. עמדתה זו של "דולב" מבוטאת בכתב תביעתה, ובו היא טוענת להעדר חיסוי ביטוחי בהעדרה של פוליסת ביטוח. 30. מסיבותיה שלא הובררו, בחרה "דולב" לכרות עם התובעים ל"הסכם - הלוואה" ולפיו - מבלי לפגוע בטענותיה להעדר חיסוי ביטוחי - הילוותה לתובעים 3,2 סכום כסף, להקטנת נזקיהם, בגובה הנזק המוסכם, לצורך שיקום ביתם בעקבות השריפה. וכן קובע בין היתר לשון ההסכם: "קול -הדני ייפה את כוחם של פרקליטי "דולב" לתבוע בשמם את אחיו של התובע 1, הוא הנתבע 2 כנתבע פורמלי ובעיקר את אררט, (הנתבעת 1), חברה לביטוח שביטחה את בית אחיו, הנתבע 2". 31. כן הוסכם בין דולב לבין התובעים 3,2 כי היה ותביעתם זו תצלח - יוחזר ל"דולב" מתוך סכום הפיצוי כזכות ראשונים סכום ההלוואה. היה ותכשל התביעה - שמורה ל"דולב" הזכות לתבוע החזר ההלוואה. 32. מכח הסכם ההלוואה לא ניתן לדולב יפוי כח מאת התובעים 3,2 לתבוע את הנתבעים בשמה היא. יתר על כן - לדולב לא ניתן כלל יפוי כוח לתבוע את הנתבע 3 אשר אפילו אינו מאוזכר בהסכם ההלוואה. 33. העובדה שדולב הילוותה לתובעים 3,2 איננה מקנה לה את זכות תביעתם כנגד מי מהנתבעים. 34. לו שילמה דולב - ולא הילוותה - את דמי הנזק על פי הפוליסה - רק אז היתה קמה לה זכות שיבוב כנגד "המזיק, כי אז היתה עומדת בנעליו של המבוטח, מכוח הוראת סעיף 62 (א) לחוק חזוה ביטוח תשמ"ד - 1984 לאמור: "היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חזוה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח, וכשיעור התגמולים ששילם". 35. כיון שבסעיף 3 לכתב התביעה טענה דולב במפורש כי היא עומדת על טענתה להעדר חיסוי ביטוח בהעדרה של פוליסת ביטוח - הרי שתביעת תחלוף על פי הוראת ס'62 (א) לחוק חזו הביטוח אינה יכולה להיות לה ההסכם הינו ההסכם הלוואה ואינו לתשלום תגמולי ביטוח. זכות התיחלוף של מבוטח, מותנית בכך ששילם תגמולי ביטוח למבוטח, תשלומים להם זכאי המבוטח על פי הפוליסה. 36. בית המשפט איננו מכיר במעמדה של "דולב" המבקשת בתביעה זו לנסות ולהיפרע מן הנתבעים, עוד בטרם הכירה בעצמה, כחברת ביטוח, בחבותה הביטוחית כלפי התובעים 3,2 תוך שהיא שומרת לעצמה את הזכות לחזור ולטעון להסדר כיסוי ביטוחי - אם וכאשר לא תצלח תביעתם כנגד הנתבעים. 37. מן הראוי היה כי דולב תבחר להכיר בחבותה כלפי קול - הדני, ולאחר מכן לשקול להגיש תביעתה על פי חוק חוזה הביטוח המקנה למבטח להיכנס בנעלי המבוטח ולתובע במקומו, בתביעת תחלוף (שיבוב) את האחראי - במידה שקיים כזה - ובעת ארוע המקרה המבוטח. 38. אלא שדולב בנסיבות אלה- לא הוכיחה כל עילת תביעה כנגד מי מהנתבעים, הסכם ההלוואה אינו לתשלום תגמולי ביטוח, ואינו מקים לדולב את זכות השיבוב. לכן מטעמים אלה - דין תביעתה להדחות. 39. כך גם נדחית תביעת "דולב" לתשלום הוצאות השמאי , תביעה שלא רק שלא באה מכוח תחלוף - אלא שאפילו כמבטחת אין הנתבעת זכאית לשיפוי בגין ההוצאות הכספיות שבהן נשא, במסגרת תביעת הביטוח, כגון עבור שירותי שמאות. 40. אפילו תאמר, כי עומדת לדולב זכות לתבוע את הנתבע 2 שהוא אחיו של התובע 1 - הרי שהוראת סעיף 62 (ד) לחוק חוזה ביטוחי הוראת סעיף זה (הוראות התחלוף) לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה, בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצויים או שיפוי מחמת קירבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם. 41. כלומר אם מקרה ביטוח נגרם שלא בכוונה - שהרי אין טענה של הצתה, בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי מחמת קירבת משפחה - הזכות המשפטית של המבוטח כלפי צד שלישי - איננה עוברת למבטח. 42. בעניינו: שני אחים הם בעלי בתים צמודי קרקע, בעלי קיר משותף , בבית דו משפחת. אחד האחים מתגורר בדירתו. השני השכיר לאדם שלישי (נתבע 3) והוא עצמו מתגורר וחי בארה"ב. 43. על פי סעיף 62 (ב), לא היה האח המבוטח תובע את אחיו, בעל הדירה המושכרת בשל השריפה בה בהעדרו. בולטת עובדה זו מן האמור בסעיף 4 להסכם ההלוואה: "קול הדני יפה את כוחם של פרקליטי דולב לתבוע את אחיו של יעקב קול הדני". 44. גם מטעם זה - הייתי דוחה את תביעת "דולב". וכאמור - לא זו בלבד שדולב בחרה להגיש תביעתה שאין לה מעמד בה ולא יריבות כלפי מי מהנתבעים , אלא שבחרה לעשות כן לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק - לאחר שהמבנה שופץ ושונה, עדים חשובים הלכו לבית עולמם ומסמכים וראיות אבדו - כפי שהוכח. כבר נפסק כי: "עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים הראויים להגנה". ראה: בג"צ 453/84 איתורית נ. שר התקשורת, פד"י ל"ח (4) 617, 621. גם מטעם זה לו היה מובא בפני הייתי דוחה את התביעה. לסיכום טענות הסף: הן מתקבלות על ידי ודינה של תובענה של "דולב" להדחות בהעדר עילת תביעה, ובהעדר יריבות בינה לבין הנתבעים. כעת אדון בפלוגתאות שבין התובעים 3,2 לבין הנתבעים. מקורה של האש 45. אין חולק כי ביום שישי 21.2.92 בשעה 22:30 בקירוב פרצה שריפה בבית שבבעלותו של אהרון קול הנתבע, אשר היה מושכר אותה עת לנתבע 3, יעבץ שמואל בחוזה שכירות שמומן על ידי משרד הביטחון בהיותו של הנתבע 3 נכה צה"ל בדרגת נכות של 100% + ומרותק לכסא גלגלים. האש התפשטה במהירות בבית אהרון קול ועברה דרך צנרת החשמל והגג המשותף לביתם של התובעים 3,2 קול הדני. 46. כאמור המחלוקת הנה בשאלה מה מקורה של האש והמשמעות של קביעה זו לענין האחריות לנזק שנגרם לקול הדני בשאלת הגורם להתפשטות האש לבית קול הדני ובשאלת גובה נזק שנגרם להם. 47. הוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין נוסח חדש מסדירה את נטל הראיה: "בתובענה שהוגשה על נזק, והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבערת האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה התרשלות שיחוב עליה". 48. אין מחלוקת כי אהרון קול הינו הבעלים של המקרקעין ממנו יצאה האש, וכי הנתבע 3 הינו תופש מקרקעין. 49. על מנת שנטל הראיה יעבור אל הנתבעים, על התובעים להראות כי נגרם להם נזק, שהנזק שנגרם היה על ידי אש או עקב אש וכי הנתבעים הבעירו את האש או היו אחראים להבערתה או שהם תופשי המקרקעין או בעלי המטלטלין שמהם יצאה אותה האש. 50. הנתבעים אינם חולקים כי לתובעים 3,2 נגרם נזק, וכי נזק זה נגרם ע"י אש או עקב אש. בהיות הנתבע 3 תופש המקרקעין שמהם התפשטה האש לביתם של נתבעים 2,3 והנתבעים 3,2 הינם בעלי המטלטלין שמהם יצאה האש והן תופשי המקרקעין מהם התפשטה. 51. מכאן, משהראו התובעים כי נתקיימו התנאים בריישא לסעיף 39 לפקודת הנזיקין, על הנתבעים חובת הראיה כי לא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה התרשלות שיש לחייבם בגינה, זאת לאחר שאין חולק כי האש לא הובערה בכוונת מזיד. ראה: ע.א. 382/59 , הפטתה נגד אנטואן בוסט , פד"י ט"ט 393; ע.א. 645/77 דוד נגור נ. מדינת ישראל, פד"י ל"ד (1) 772 - 771, 776; ע.א. 595/88 אדרי נ. חסקל , פד"י מ"ז (5) 333. 52. אין חולק כי השריפה פרצה במחסן ביתו של אהרון קול - והשאלה העיקרית היא מה גרם לפרוץ השריפה. המחלוקת נטושה בין שתי גירסאות עובדתיות. האחת כי השריפה פרצה עקב קצר חשמלי במפסק דוד המים החמים שהותקן על הקיר המפריד בין המחסן לחדר האמבטיה בביתו של אהרון קול, הגירסה השנייה כי הגורם לפרוץ השריפה הינו מגהץ שהושאר מחובר לשקע החשמל, כנטען בסעיף 8 לכתב התביעה. 53. אומר מיד, מתוך חומר הראיות שהובא בפני אני קובעת כי השריפה פרצה עקב כשל חשמלי במפסק דוד המים החמים שהותקן בקיר המפריד בין המחסן לחדר האמבטיה. 54. חוות דעתו של הרשף משה כהן אשר הגיע למקום ארוע השריפה וחקר אותה, שולל בעדותו בבית המשפט את הסברה כי סיבת השריפה היתה השארתו של מגהץ מחובר לשקע החשמלי הוא מעיד ואומר: "קבל ההזנה של המגהץ לא היה מחובר לשקע חשמלי" (עדותו מיום 4.1.01). 55. את חוות דתעו של המומחה ריטוב אינני מקבלת לאחר שזו לא הוגשה לתיק המוצגים, לא סומנה והמומחה ריטוב אף לא התייצב לחקירה על האמור בה, ולתובעים ולנתבע 3 לא היתה כל הזדמנות לאמת את המהנדס ריטוב עם האמור בחוות דעתו. 56. בהימנעותם מלהביא את מהנדס ריטוב שבחוות דעתו קובע כי מקור השריפה במגהץ שהושאר מחובר לשקע החשמל - מחזקים הנתבעים 2,1 את הגירסה האחרת גירסת מקור השריפה במפסק הדוד החשמל. 57. חוקר השריפות מר שרגא מנחם זייל קובע בסיכום חוות דעתו: ""מבדיקת המוקד נראה בבירור שהמקוד נמצא בתוך השקע של המפסק החשמלי שבקיר, בין ארון החשמל,לדלת האמבטיה. בסיכום - סיבת הדליקה בבית המגורים היא קצר חשמלי שפרץ בתוך קופסת המפסק שבקיר ארון הבגדים השייך לדוד המים החמים". 58. המהנדס החשמל רמי אלוביץ - מגיע למסקנה כי מוקד השריפה כפי שנצפה בשטח, הינו בקיר עליו הותקן ארון מוני חברת חשמל. כלומר - קיר דלת הכניסה לחדר האמבטיה עליו גם מותקן מ"ז להפעלת דוד השמש... השערתנו היא כי הדק החיבור במהדק זה לא היה מהודק היטב, וכתוצאה מכך נוצרה קשת שחיממה את מ"ז עד לטמפרטורת הצתה. 59. גם מהנדס החשמל יוסף בלבל, שבחן את חוות הדעת הנ"ל, והיה ער אף לדו"ח החקירה של רשף כהן מחווה דעתו: "לדעתי סיבת השריפה בבית התחילה בהתחממות יתר של מפסק דוד שהיה מותקן בארון הבגדים, וכנראה כתוצאה ממגע רופף של אחד ממוליכי הדוד לבורג חיזוק במפסק הזרם". 60. רשף כהן אמנם אומר בחקירתו כי לא מצא סימני קצר במפסקים , ואולם דבר זה הוסבר ע"י שני מהנדסי החשמל, סלוצקי ובלבל -בכך שרשף כהן איננו חשמלאי ולפיכך לא השכיל להבחין בקצר החשמלי במפסק הדוד. מעיד מהנדס סלוצקי כי בכל מקרה חייב היה הרשף כהן למצוא סימני קצר במפסק שכן אם לא הקצר הוא שגרם לשריפה - הרי שהשריפה גמרה לקצר: "כל שריפה ברגע שהיא פוגעת בקו חי היא חייבת לגרוםבו קצר, חייבת". (עמ' 18 שורה 3). הסיבה שבגללה לא מצא רשף כהן קצר מוסברת היטב ע"י מהנדס סלוצקי לאמור כי קצר חשמלי יכול להיות בגודל של ראש סיכה ויש לעיתים להשתמש בזכוכית מגדלת ושיטות של מומחים לחשמל כדי לאתר את הקצר. (עמ' 20 - 21 לפרוטוקול). (ראה גם בעדות מהנדס יוסף בלבל בעמ' 4 שורה27 ישיבת יום 10.7.2002). 61. אני מקבלת ומאמינה לעדותו של נתבע 3 כי בכל תקופת השכירות לא גיהץ איש דבר בחדר הארונות משום שהדבר לא היה אפשרי מבחינה פיסית. גם אם רצו לעשות זאת בשל חוסר מקום וחוסר גישה לשקעי חשמל. הגיהוץ נעשה בחדר הכביסה המצוי בצידו האחורי של הבית (ס' 7 לתצהיר נתבע 3) עדותו זו לא נסתרה ונותרה על עומדה. 62. לפיכך אני קובעת כי הוכח שהשריפה אשר פרצה בבית אהרון קול, נגרמה כתוצאה מקצר חשמלי במפסק דוד המים החמים, קצר שנבע ממגע רופף של אחד ממוליכי הדוד לבורג החיזוק במפסק הזרם. התפשטות האש 63. בפני בית המשפט הונחו שתי חוות דעת בנושא התפשטות השריפה - האחת של המהנדס אלוביץ רמי, והשנייה של המהנדס אשר סלוצקי. 64. מהנדס אלוביץ אשר נתן חוות דעתו מטעם נתבעים 2, 1 קובע כי: "בדיקתנו מעלה כי: (א) בהיותו של הבנין ישן כל צנרת החשמל שהותקנה מעל התקרה איננה חסינת אש על פי הגדרת התקנות, ולפיכך נאכלה כליל, אף גרמה להתפשטותה המהירה של השריפה". 65. מהדנס החשמל אשר סלוצקי - קובע בחוות דעתו כי: "על פי חוות דעתו של מהנדס אלוביץ ניתן ללמוד על כך שצנרת החשמל מעל התקרה לא היתה חסינת אש - קרי - עשויה מחומר הכבה מאליו. עובדה זו מסבירה בצורה ברורה ביותר את העבודה שהשריפה אשר פרצה בקו חשמל או פגעה בקו חשמל הובלה לכל אזורי הגג באמצעות הצנרת החשמלית שלא היתה מסוג כבה מאליו.בעלי מקצוע נוהגים לכנות תופעה זו כאשר רצה על גבי הצנרת". 66. גם רשף כהן חוקר השריפות מטעם מכבי האש מסכים כי ייתכן שהשריפה התפשטה דרך צנרת החשמל לכל הבית (עמ' 16 שורה 12-13 פרוטוקול מיום 4.1.01). 67. מדגיש מהנדס סלוצקי כי ניתן לקבוע בבירור כי לו היתה צנרת החשמל בגג הדירה עשויה מחמור מעכב בעירה, הרי שקדם התפשטות האש היה אטי יותר, ובמצב בן נמצאו הדיירים ושירותי הכבאות במרחק 10 דקות נסיע הניתן היה להשתלט על האש ובשלבים מוקדמים ובנזקים פחותים. 68. העיד הנתבע 3 בסעיף 10 לתצהירו כי: "בזמן השריפה וכל הזמן מאז שנכנסה השבת היה הדוד מכובה, שכן בתי אריאלה שומרת שבת ואינה מפעילה חשמל ולפיכך שהדוד כובה עוד לפני כניסת השבת". 69. מבהיר מהנדס סלוצקי כי גם כאשר "דוד מכובה" יש מתח 220 וולט במגעים של המפסק. 70. המהנדס רמי אלוביץ בחוות דעתו קובע כי צנרת החשמל שהותקנה מעל התקרה לא היתה חסינת אש על פי התקנות, ולכן נאכלה כליל וגרמה להתפשטות המהירה של האש. אין זו אלא הודעת בעל דין של נתבעים 1ו - 2. 71. כיון שהצנרת החשמלית מעל התקרה לא היתה מסוג "כבה מאליו" הרי שהיא התלקחה וגרמה ל"הסעת אש" החזקה על גבי הצינורות מביתו של הנתבע 1 לביתם של התובעים 3,2 . החבות הרשלנית 72. כאמור - אהרון קול הוא הבעלים של המקרקעין מהם התפשטה האש לבית קול הדני. את המקרקעין השכיר לנתבע 3. לכן - הנתבע 3 היה בכל הזמנים הרלוונטיים - מחזיק המקרקעין מהם התפשטה האש למקרקעין קול הדני. 73. אהרון קול הוא גם בעל דוד המים החמים החשמלי ובעליו של פסק דוד המים החמים שממנו פרצה האש. לפיכך, אהרון קול הינו בעל המקרקעין ואף בעל המיטלטלין מהם פרצה האש שהתפשטה דרך המקרקעין שבבעלותו למקרקעי קול הדני. 74. בפסק הדין בענין ע.א. 645/77 דוד גנור נ' מדינת ישראל, פד"י לד(1) 766, הכיר בית המשפט בכך שסוללה של מכשיר טלפון שהיתה נתונה בתיבת עץ שהוצבה בארון ספרים, וממנה פרצה האש, כפי שהוכח שם, הינה מטלטלין וכי סעיף 39 לפקודת הנזיקין חל על בעל המטלטלין שהיה שם - משרד התקשורת. וכך אומר כב' הנשיא שמגר: "כאשר פלוני מציב בביתו של פלוני מכשיר חשמלי אשר כל טיפול וכל שנוי בו הם בסמכותו הבלעדית של פלוני, והפיקוח הכללי נותר בידי הבעלים, וכאשר נמסרת למחזיק במכשיר זכות שימוש בלבד, אך סביר הוא כי יראו את בעל המכשיר שהציבו ברשותו של אחר כמי שאחראי לשלמותו החייב לפרוק מעצמו בין היתר גם את האחריות לאש היוצאת לפתע מן המכשיר, אם סיבתה איננה ידועה". 75. מכאן שעלי לבחון כיצד יכולים הנתבעים לצאת ידי החובה המוטלת עליהם לכאורה. לענין זה קובע השופט לנדוי בע.א. 382/50 הפטקה נ' בוסט, פד"י טו 388 בעמ' 393: "אם התבררו העובדות בנוגע להבערת האש והתפשטותה, מוטלת על הנתבע החובה לשכנע את בית המשפט שעובדות אלו אינן מגלות רשלנות שלו או של אלה שלמעשיהם הוא אחראי. אך מה יעשה הנתבע כאשר סיבת האש לא התבררה. במקרה כזה יוכל להינצל מאחריות רק אם יש בידו להראות כי נקט אמצעי זהירות כאלה, עד שאין להניח כי האש פרצה מחמת רשלנותו או רשלנותו של אלה אשר למעשיהם הוא אחראי". 76. סעיף 35 לפקודת הנזיקין מגדיר את עוולת הרשלנות בשני היבטים - ההיבט הראשון עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת זהירות מושגית" - ואילו ההיבט השני עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת הזהירות הקונקרטית", דהיינו - האם סטה המזיק מסטנדרט התנהגות הזהירה המוטל עליו. ראה: ע.א. 145/80 שלמה ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פד"י לז(1) 113. 77. משהוכח כי השריפה פרצה עקב קצר חשמלי, על הנתבעים להראות כי הקצר החשמלי לא נגרם עקב התרשלנותם אשר גרמה או תרמה לאותו קצר. 78. לשם כך, על הנתבעים להראות - או שהקצר לא היה בגדר סיכון צפוי שאז לא היו חייבים לנקוט צעדים למניעתו או - שאם היה הקצר צפוי - נקטו באמצעים סבירים למניעתו. 79. הנתבעים 1, 2 מודים בכתב הגנתם כי התפשטות השריפה הינה בעקבות כך שהצנרת החשמלית מעל תקרת הנתבעים היא לא מסוג "כבה מאליו" והיא שגרמה להסעת האש. (סעיף 9(ה)). טענה זו של הנתבעים 1, 2 אף נתמכת כאמור במכתבו של מהנדס אלוביץ שצורף לכתב הגנתם של נתבעים 1, 2 והקובע כי צנרת החשמל איננה חסינת אש על פי הגדרת התקנות ולפיכך נאכלה כליל וגרמה להתפשטות המהירה של השריפה. 80. הנתבעים 1, 2 נמנעו מלהביא כל ראיה השוללת את קביעתו של המומחה מטעמם של צנרת החשמל בבית אהרון קול עובר לארוע השריפה לא היתה חסינת אש, נאכלה כליל וגרמה להתפשטות המהירה של האש. הראיה היחידה שהובאה ע"י נתבעים 1, 2 בהקשר זה היא לענין ביתו של אהרון קול - חוות דעתו של מר אלוביץ ת/6 אשר בדק רק את ביתו של מר אהרון קול. מר אלוביץ לא בדק את ביתם של תובעים 2, 3. 81. הנתבעים 1, 2 לא הביאו ולא הציגו כל ראיה בתיק הסוגיית צנרת החשמל בבית התובעים, ועל כן אין לדעת איזו צנרת חשמל היתה בביתם. 82. האחריות לתקינות דוד המים החמים וצנרת החשמל לרבות המפסק שלו על הנתבע אהרון קול הבעלים של המקרקעין. לא הוצג בפני בית המשפט הסכם השכירות בין הנתבע 3 לאהרון קול שממנו ניתן ללמוד על היקף התחיבויותיו של הנתבע 3 לתיקון לקויים בבית אהרון קול, לרבות חיובים של הנתבע 3 לטפל בלקויים של דוד המים החמים או בצנרת החשמל בבית. 83. הוראות סעיפים 7 ו - 17 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א 1971, קובעות כי כל תחזוקה שוטפת הינה באחריות השוכר, ותחזוקה שמעבר לשוטפת הינה באחריות בעל הבית. מכאן שעל נתבע 3 לא חלה כל חבות לטפל או לתקן את דוד המים החמים או צנרת החשמל הקשורה בו. 84. הנתבע 3 שוכר הדירה הצהיר כי הודיע על דבר קלקול בדוד והמשכיר אהרון קול צריך לתקנו. עדותו זו של נתבע 3 לא נסתרה. 85. החבות לתיקון וטפול בדוד מים החמים ביחסים שבין הנתבע 3 לאהרון קול חלה על האחרון, כבעל הבית. יכולה אני להניח כי לא אהרון קול ולא הנתבע 3 לא יכלו לצפות כי קצר חשמלי יארע בשעת לילה מאוחרת במחסן בו מאוחסנים בעיקר חפציו של בעל הדירה, וברוב הזמן היה סגור, (סעיף 6 לתצהיר נתבע 3), ויגרום לשריפה שתתפשט לדירת האח - השכן. 86. השאלה היא מהם אותם אמצעים סבירים שצריך היה לנקוט - והאם אלה ננקטו. על האמצעים הסבירים - העיד מהנדס החשמל סלוצקי - אשר העיד כי אמצעי הזהירות שהיה צריך לנקוט הם: "הייתי דורש שתהיה לי מערכת חשמל תקנית בדירה - אלא אם כן אני יודע את הסיכונים". (עמ' 25 שורות 18 - 21). 87. מר סלוצקי נשאל אם התכוון להתקנת מערכת חשמל עם שקעים וכבלים של חשמל וצנרת מסוג מעכב בעירה ותשובתו: "ברור שכן". (עמ' 26 שורות 15 - 19). 88. לבסוף - נשאל מר סלוצקי מי אמור לעשות זאת - ותשובתו היתה - זה שהזמין את החשמלאי שהתקין את מערכת החשמל, שהוא מן הסתם בעל הדירה. (עמ' 27' 1 - 6). אני מאמצת את דברים הללו. 89. אמצעי הזהירות הדרושים אם כן במקרה דנן הינם אמצעי זהירות סבירים אשר הנתבע 2 כבעל המבנה צריך היה לשאת בעלות החלפת מערכת החשמל בו כדי למנוע אפשרות של קצר חשמלי שיגרום לשריפה, ולמניעת התפשטותה לדירת אחיו - שכנו. 90. על כן אני קובעת כי הנתבע 2 - אהרון אשר לא דאג למערכת חשמל תקנית במבנה לא שלל את רשלנותו לקיומו של כשל במערכת החשמל בביתו. הנזק 91. גובה הנזק הוא הסכום שקבע השמאי א. שלוש ואשר בא לידי בטוי בהחלטתו של מר יונה מרכוס מ"כמון יועצים בע"מ" מיום 22.5.02, שהוא המומחה המוסכם על הצדדים ומטעם בית המשפט, ביום 10.3.02 התקיימה ישיבה עם המומחה מטעם בית המשפט שבה נכח גם נתבע 3, וכך הוא קובע: "הגעתי למסקנה כי חוות דעתו המתוקנת של השמאי הבורר א. שלוש משקפת את הנזק שנגרם בשריפה מיום 21.2.02". 92. חוות דעתו של א. שלוש,מתייחסת לפסק בוררות קודם של א. שלוש מיום 14.3.95. הגם שחוות דעתו המתוקנת של א. שלוש אינה נושאת תאריך - אי לכך כל משמעות בפסק דין זה היות המשמעות היא מועד ביצוע התשלום על פי פסק הבורר. 93. אציין כי בכתב התביעה נתבעו גם רכוש צד ג' ונזקים עקיפים כגון רכוש מכון הקוסמטיקה כאמור בסעיף 10 לכתב התביעה. 94. התובעים לא הוכיחו את הקשר בין הסכום של 157,310 ₪ מחודש אוגוסט 1999 לבין נזקי התובעים ועל כן אין לחייב בסכום זה. 95. אשר על כן: תביעת תובעת מס' 1 נדחית. התביעה נגד נתבע 3 נדחית שלא הוכיחה כל חבות לגביו. אני מחייבת את הנתבעים 1, 2 לשלם לתובעים 2, 3 יחד ולחוד: עבור נזקים לתכולה, רכוש צד ג' רכוש מכון קוסמטיקה נזק למבנה ונזקים עקיפים - סך 137,637 ₪ ששולם ביום 14.1.1993. סך 84,061 ₪ ששולם ביום 22.2.94. סך 100,000 ₪ ששולם ביום 24.11.94. סך 135,959 ₪ ששולם ביום 9.4.95. סך 157,310 ₪ ששולם ביום 1.8.99. סכומים אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולם כאמור לעיל ועד התשלום בפועל. 96. אני דוחה את תביעת התובעים ביחס לתשלומים ששילמה תובעת 1 לשמאי ברקאי למומחה ריטוב לאחר שתביעתה נדחתה. 97. אני מחייבת את הנתבעים 1, 2 לאור התוצאה אליה הגעתי בדחיית תביעת התובעת 1 בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד של תובעים 1, 2 בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 98. התובעים 1, 2 ישאו בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד הנתבע 3 בסך של 8,000 ₪ בצריוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ביטוח שריפהחשמלשריפה