מבוא 1. התובעת, קטינה נפגעה ביום 04/02/02 בתאונה קשה, שבעקבותיה נותרה עם נכות צמיתה משוקללת בשיעור 78%. 2. במועד אירוע התאונה הייתה התובעת מבוטחת בפוליסת ביטוח תאונות אישיות אצל הנתבעת מס' 2. הפוליסה נרכשה ע"י הנתבעת מס' 1, עמותת זוהור אלמג'ד - המוסד החינוכי בו התחנכה התובעת במועד אירוע התאונה (להלן: "העמותה"). 3. התביעה נגד הנתבעת מס' 2 הוגשה על סמך פוליסת הביטוח שהונפקה על-ידה, ואילו התביעה נגד העמותה הוגשה בטענה שהיא התרשלה ברכישת פוליסת הביטוח. עובדות שאינן במחלוקת 4. כאמור, ביום 04/02/02 נפגעה התובעת באופן קשה בגופה במהלך נסיעתה ברכב שהיה נהוג ע"י אדם בשם ו' ש', ושהשימוש בו בוטח בביטוח חובה אצל "כלל חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "כלל"). 5. בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה, הגישה התובעת נגד "כלל" תביעת פיצויים לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר התנהלה במסגרת ת.א. 670/03. בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי תיארה התובעת את נסיבות אירוע התאונה כדלקמן: "3. ביום 04/02/02 ובסמוך לשעה 17:30, נהג התובע מס' 4 מר ו' ש' (להלן: "ו'") ברכב, ועמו נסעו שלושת הקטינים התובעים 1-3 כולל. 4. מר ו', עצר את הרכב על יד בניין בכפר עילוט (להלן: "הבית"), ירד ממנו לשתיים שלוש דקות להורדת ציוד, ומשם התכוון להמשיך בנסיעתו ברכב, כאשר כל אותה עת, ועד לשובו של מר ו', שהו התובעים 1-3 בחלקו האחורי של הרכב. בחזרתו לרכב, תוך הזמן הקצר הנ"ל, חלקו הקדמי של הרכב התלקח באש, והאש החלה להתפשט לעבר הצד האחורי. התלקחות הרכב נגרמה בשל רכיב של הרכב". על סמך מסכת העובדות שתוארה לעיל, טענה התובעת, כי האירוע בו נפגעה מהווה תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, וכי מוטלת על "כלל" חובה לפצותה בגין נזקיה. 6. "כלל" כפרה בטענות התובעת לעניין אופן התרחשות התאונה וסיווג התאונה כתאונת דרכים, ולפיכך הוגשו על ידי הצדדים תצהירים, ובית המשפט המחוזי התחיל בשמיעת ראיות הצדדים. בטרם הסתיימה שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים בתיק המחוזי להסדר דיוני, לפיו "כלל" תפצה את התובעת ב-72% משיעור הנזק שנגרם לה בתאונה. עוד הוסכם, כי חישוב הנזק יעשה בהתאם לכללים הקבועים בחוק הפיצויים. 7. משהגיעו הצדדים להסכמה בדבר שיעור זכאותה של התובעת לפיצויים, מונו ע"י בית המשפט המחוזי מספר מומחים רפואיים, אשר קבעו נכות צמיתה משוקללת בשיעור 78%. 8. ב"כ הצדדים הסכימו, כי הנכות שנקבעה ע"י המומחים שמונו בתיק המחוזי תחייב גם בתיק זה, כך שנכותה של התובעת לצורך הדיון בתיק זה אף היא עומדת על 78%. טענות הצדדים 9. הנתבעת מס' 2 טוענת, כי הפוליסה שהונפקה על-ידה אינה מכסה את האירוע נושא הדיון משני טעמים; הראשון - האירוע בו נפגעה התובעת מהווה תאונת דרכים, והפוליסה מחריגה מתחולתה אירוע שהוא בגדר תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. השני - הכיסוי הביטוחי שניתן לתובעת עפ"י הפוליסה מותנה בכך שמקרה הביטוח התרחש בעת שהותו של "הילד במסגרת פעילות בגן הילדים או המעון או בפעוטון בלבד, וכן בדרך הישירה מביתו לגן הילדים או מעון היום או הפעוטון ו/או בחזרה לביתו". לטענתה, מאחר שמקרה הביטוח התרחש בעת שהתובעת לא שהתה במסגרת פעילות בגן ולא בדרך לגן או חזרה ממנו, אלא במסגרת משפחתית, אין תחולה לפוליסה על המקרה דנן. 10. התובעת טוענת, כי בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי לא נקבע, כי האירוע מהווה תאונת דרכים, ועובדה היא שהתובעת לא זכתה בכל מבוקשה שם, אלא רק ב-72% מנזקיה. על כן, כך נטען, אין ממש בטענת הנתבעים לעניין היות התאונה תאונת דרכים. היא מוסיפה, כי הפוליסה לא נמסרה לה או להוריה, ועל-כן אין תוקף לסייגים שפורטו בפוליסה, הן הסייג המחריג תאונות דרכים מהכיסוי הביטוחי והן הסייג הדורש כי התאונה תתרחש במהלך שהותו של הילד בגן או בדרך מהבית לגן ובדרך מהגן לבית. לטענתה, בעת תשלום פרמיית הביטוח סברו ההורים, כי התובעת מבוטחת במשך 24 שעות ביממה ובגין כל אירוע תאונתי. התובעת טוענת עוד, כי אם יתברר שהאירוע נושא הדיון אינו מכוסה בפוליסה שהונפקה ע"י הנתבעת מס' 2, יש לחייב את העמותה לפצותה בתגמולי הביטוח. לטענתה, העמותה התרשלה בעריכת הביטוח ורכשה פוליסת ביטוח שאינה עונה על דרישות חוק לימוד חובה. על-כן, כך נטען, חייבת העמותה לפצות את התובעת בגובה תגמולי הביטוח, הן מכוח עוולת הרשלנות והן מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה. 11. העמותה טוענת מנגד, כי לא הייתה מוטלת עליה חובה לבטח את התלמידים בביטוח תאונות אישיות כך שטענות התובעת לעניין הפרת חובה חקוקה משוללות כל יסוד. לעניין טענות הרשלנות שהופנו כלפיה טענה העמותה, כי היא פנתה לנתבעת מס' 2, שהיא סוכנות ביטוח מקצועית ומיומנת, וביקשה לרכוש פוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידיה. העמותה סמכה על מיומנותה של הנתבעת מס' 2 וסברה, כי היא תנפיק עבורה פוליסה תקנית אשר עומדת בדרישות החוק. על-כן, כך נטען, אם ייקבע שהפוליסה אינה עומדת בדרישות החוק, האחריות לכך רובצת על הנתבעת מס' 2. העמותה מוסיפה וטוענת, כי הפוליסה שנרכשה על-ידה היא הפוליסה המקובלת בענף זה, וכי היא תואמת את דרישות משרד החינוך כפי שאלו פורסמו בחוזר מנכ"ל בשנת 2003. לטענתה, הסייגים לחבות המבוטחת, כפי שנוסחו בפוליסה הרלוונטית, תואמים את הסייגים שנוסחו בפוליסה המדגמית שצורפה לחוזר המנכ"ל. על-כן, אין בסיס לטענות התובעת לעניין התרשלותה בעריכת הביטוח. השתק שיפוטי 12. כאמור, בהליך אשר מתנהל בפני בית המשפט המחוזי בחיפה טענה התובעת, כי נסיבות האירוע מהוות תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. לצורך הוכחת טענתה זו, הגישה התובעת ראיות, חוות דעת, ואף זימנה עדים אשר יתמכו בגרסתה זו. לאור טענותיה לעניין אופן התרחשות התאונה והראיות שהציגה, הצליחה התובעת באופן חלקי בטענתה, וסיכמה עם "כלל" על פיצוי בשיעור 72% מגובה הנזק שנגרם. 13. טענתה של התובעת בהליך שבפניי, שהאירוע אינו מהווה תאונת דרכים, אינה יכולה להתקבל וזאת משני טעמים: הראשון - מכוח עקרון ההשתק השיפוטי, והשני - מאחר שהטענה לגופה אינה נכונה. 14. דוקטרינת ההשתק השיפוטי משמעה "חסימת בעל דין מהעלאת טענות מסוימות בהליך שיפוטי, אפילו מוצדקות הן לגופן, בשל התנהגותו בהקשר לסוגיה הנדונה שדבק בה פגם" (רע"א 3640/03 יקירה דקל נ' שוקי (יהושע) דקל ואח'). עקרון ההשתק השיפוטי חל מקום שבעל דין טוען טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך או בשני הליכים שונים. תכליתו של ההשתק השיפוטי היא "למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט, ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט" (פרשת יקירה דקל). דוקטרינת ההשתק השיפוטי אינה נוגעת, אם-כן, רק למערכת היחסים בין בעלי הדין עצמם, אלא גם למערכת היחסים בין בעל הדין לבין בית המשפט וכן לאינטרס הציבורי הכללי. מכאן, שלצורך החלת ההשתק השיפוטי אין הכרח שתהיה זהות בין בעלי הדין המתדיינים בשני ההליכים (רע"א 4224/04 בית שושן בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(3) 625). 15. אחד התנאים לתחולתו של עקרון ההשתק השיפוטי הוא הצלחתו של בעל הדין בהליך הקודם, שבו נטענה על-ידו טענה הפוכה מטענותיו בהליך השני. ברם, כב' השופט גרוניס סייג בפרשת בית שושן תנאי זה וקבע, כי הוא אינו משוכנע "שהדרישה של הצלחה קודמת תהא בכל מקרה ומקרה תנאי שאין בלתו לתחולתו של השתק שיפוטי" (עמ' 633). 16. בענייננו, התובעת טענה בהליך אשר מתנהל בבית המשפט המחוזי טענות עובדתיות, אשר מהוות תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק. היא אף העלתה טענות משפטיות לעניין סיווג התאונה כתאונת דרכים, והציגה בפני בית המשפט ראיות ועדויות התומכות בטענתה זו. התובעת הצליחה בטענתה כי האירוע מהווה תאונת דרכים, וסיכמה עם "כלל" על פיצוי בשיעור 72% מגובה הנזק. אמנם מדובר בהצלחה חלקית, שכן התובעת לא זכתה בהליך שם בכל מבוקשה, אך אין בכך, לטעמי, כדי לשלול את תחולתו של ההשתק השיפוטי. כאמור, תכליתו של ההשתק היא לשמור על טוהר המידות ולמנוע ניצול לרעה של הליכי משפט. הדעת אינה סובלת שבעל דין יעלה טענות עובדתיות ומשפטיות בהליך הראשון, ינהל ישיבות הוכחות לצורך הוכחת טענותיו, יזמן עדים ויציג ראיות התומכות בטענותיו, ולאחר שהוא מצליח להשיג את מבוקשו בהליך הראשון במידה רבה, הוא יעלה טענות הפוכות בהליך אחר לצורך השגת מטרה אחרת. התנהגות זו אינה עולה עם חובת תום הלב, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, ובעצם חותרת תחת האינטרס הציבורי והעקרונות העומדים בבסיס קביעת עיקרון ההשתק השיפוטי. 17. לאור כל האמור, הנני בדעה, כי התובעת מנועה מלטעון, כי האירוע שגרם לפגיעתה אינו מהווה תאונת דרכים, וזאת מכוח עקרון ההשתק השיפוטי. 18. אך גם לגופם של דברים, הייתי מגיע לאותה מסקנה ללא תחולתו של עקרון ההשתק השיפוטי. כזכור, בכתב התביעה פירטה התובעת את נסיבות התרחשות התאונה וטענה, כי השריפה ברכב נגרמה עקב התלקחות רכיב של הרכב שהוא חיוני לכושר נסיעתו. לביסוס טענתה זו, הגישה התובעת חוות דעת של מומחה אשר תומכת בגרסתה. טענות אלה מהוות הודאת בעל דין מצידה של התובעת. התובעת לא הציגה שום ראיה הסותרת את טענותיה, והיא אף לא ביקשה לסטות מתיאור הנסיבות כפי שהובא בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי. מבחינה עובדתית ועל סמך טענותיה של התובעת עצמה, ניתן לקבוע, וכך אני עושה, כי השריפה ברכב נגרמה עקב התלקחות רכיב של הרכב, שהוא חיוני לכושר נסיעתו. אירוע זה נכנס לגדר החזקה המרבה של התלקחות רכב שנגרמה "בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו" הקבועה בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ועל-כן מדובר באירוע שהוא בגדר תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. תוקף הסייג 19. כאמור, התובעת טוענת, כי אין תוקף לסייג מאחר שהפוליסה לא נשלחה לה. אין בידי לקבל טענה זו. 20. כאמור, המבוטח עפ"י הפוליסה היא העמותה, אשר רכשה ביטוח קבוצתי לכלל התלמידים הלומדים אצלה. סעיף 2 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, קובע, כי "נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן: "פוליסה"), זולת אם נהוג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה". התובעת לא טענה ולא הוכיחה, כי הפוליסה לא נמסרה לעמותה. יתרה מכך, העמותה אישרה בסיכומיה, כי היא קיבלה עותק מהפוליסה ואף פרסמה אותה על לוח המודעות של בית הספר. סעיף 5 לחוק חוזה הביטוח מחייב את המבטח למסור למוטב עותק מהפוליסה, מקום שהמבוטח דורש זאת מהמבטח. בענייננו, לא נטען ולא הוכח, כי העמותה דרשה מהנתבעת מס' 2 למסור להורים עותק מהפוליסה, ועל כן אין בסיס לטענות התובעת בעניין זה. 21. ב"כ התובעת מסתמך בסיכומיו לעניין החובה למסור להורי התובעת העתק של הפוליסה על תקנה 6 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), תשנ"ג - 1993 (להלן: "תקנות הביטוח הקבוצתי"). תקנה 6 לתקנות הביטוח הקבוצתי קובעת, כי מוטלת על המבטח החובה להמציא "לכל יחיד מקבוצת המבוטחים, עם תחילת תקופת הביטוח, העתק הפוליסה וכן דף פרטי ביטוח המפרט את הזכויות המוקנות לו בתוקף הפוליסה", לרבות הסייגים וההגבלות על היקף הכיסוי הביטוח. לטענת התובעת, מאחר שהפוליסה לא נשלחה לה או להוריה, אין לתת תוקף לסייג. 22. אין ממש בטענה זו. תקנות הביטוח הקבוצתי חלות על "ביטוח חיים קבוצתי". "ביטוח חיים קבוצתי" הוגדר בסעיף 1 לתקנות כדלקמן: "ביטוח חיים (סיכון) שנעשה לקבוצת מבוטחים ואשר אינו כולל מרכיבי חסכון". בסעיף 41 לחוק חוזה הביטוח הוגדר ביטוח חיים כדלקמן: "בביטוח חיים מקרה הביטוח הוא מותו של המבוטח או של זולתו או הגיעם לגיל מסוים או מקרה אחר בחייהם למעט תאונה, מחלה ונכות". הנה כי כן, חוק חוזה הביטוח הוציא במפורש מהגדרת ביטוח חיים ביטוח תאונות אישות. ביטוח זה אינו נכלל בביטוח חיים מאחר שבביטוח זה תקופת הביטוח מוגבלת בזמן ובדרך כלל היא לשנה אחת בלבד. זאת בניגוד לפוליסה לביטוח חיים, בה תקופת הביטוח, בדרך כלל, ממושכת ומסתיימת במות המבוטח או בהגיעו לגיל הפרישה לגמלאות. 23. בענייננו, מדובר בפוליסה לביטוח תאונות אישיות ולא בפוליסת ביטוח חיים, ועל-כן אין תחולה לתקנות הביטוח הקבוצתי על המקרה דנן. חובת מסירת הפוליסה מעוגנת במקרה דנן, אם כן, על הוראות חוק חוזה הביטוח, ולנושא זה התייחסתי קודם. 24. עיון בפוליסה המקורית שצירפה הנתבעת מס' 2 לסיכומיה מעלה, כי פרק הסייגים לכיסוי הביטוחי, לרבות הסייג שעניינו החרגת תאונות דרכים מהכיסוי הביטוחי, הובלט באדום ובהבלטה מיוחדת. על-כן, גם בעניין זה אין בסיס לטענות התובעת. סיכום ביניים 25. סיכומם של דברים, התובעת נפגעה בתאונת דרכים. פוליסת הביטוח מחריגה פגיעות עקב תאונת דרכים מתחולת הפוליסה, ועל-כן אין כיסוי ביטוחי לנזקי התובעת אצל הנתבעת מס' 2, ודין התביעה נגדה להידחות. 26. לאור הקביעה, כי אין כיסוי ביטוחי לנזקי התובעת בשל הסייג המחריג תאונות דרכים מתחולת הפוליסה, אינני רואה צורך לדון בחריג הנוסף, שעניינו הגבלת הכיסוי הביטוחי לתאונות שנגרמות במהלך שהותו של הילד במסגרת הגן, או בדרכו מהבית לגן ומהגן לבית. התביעה נגד העמותה 27. מאחר שקבעתי, כי פוליסת הביטוח שרכשה התובעת אינה מכסה את המקרה הנדון, יש להמשיך ולדון בטענותיה של התובעת לעניין התרשלות העמותה ברכישת הביטוח. השאלה העומדת לדיון היא: האם רכישת פוליסת ביטוח הכוללת סייג אשר מחריג תאונות דרכים מהווה מעשה רשלנות או הפרת חובה חקוקה מצידה של העמותה? 28. התשובה לשאלה זו היא, לטעמי, שלילית. מטרת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים היא מתן אפשרות לתלמיד לקבל פיצוי בגין נזק תאונתי העלול להיגרם לו, מקום שלא קיים מזיק שממנו ניתן להיפרע. ברם, כאשר מדובר בנזק או נכות שנגרמו עקב תאונת דרכים, מניחים כי התלמיד יהיה זכאי לפיצויים, מכוח חוק הפיצויים אשר קבע את עקרון האחריות המוחלטת. על-כן, החרגת תאונות דרכים מתחולת הפוליסה אינה מביאה לשלילת הפיצוי מן התלמיד, שכן במקרה זה הוא ממילא יהיה זכאי לפיצויים עפ"י חוק הפיצויים. להכללת החריג שעניינו תאונות דרכים בפוליסה קיים, אם כן, היגיון ביטוחי ברור. הוא בא למנוע כפל פיצוי ותשלום פרמיית ביטוח מיותרת, מקום שנזקיו של הילד ממלא ברי פיצוי, בין ע"י מבטחת השימוש ברכב ובין ע"י קרנית. על כן, החרגת תאונות דרכים מתחולת דהפוליסה אינה חותרת תחת חובת הביטוח שנקבעה בחוק לימוד חובה, אלא מתיישבת עמה. 29. ואכן, בחוזר מנכ"ל שפורסם משנת 2003 (לאחר אירוע התאונה נושא הדיון) נקבעו תנאי מינימום מחייבים לעניין היקף הכיסוי הביטוחי הנדרש. נקבע, כי "פוליסת ביטוח חייבת לכלול את התנאים המפורטים בפוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים של החברה למשק ולכלכלה של השלטון המקומי, סוכנות לביטוח (1992) בע"מ". מעיון בפוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים של החברה למשק ולכלכלה עולה, כי היא כוללת את הסייג שעניינו תאונות דרכים. שוב, הטעם לכך הוא שכאשר הנכות נגרמה עקב תאונת דרכים, זכאי התלמיד, ממילא, לפיצוי, ועל-כן אין טעם להרחיב את הביטוח באופן שיכלול גם כיסוי מפני תאונות דרכים. 30. סיכומם של דברים - העמותה רכשה פוליסה אשר כוללת סייג המחריג תאונות דרכים מתחולת הפוליסה. סייג זה הוא סביר וטומן בחובו הגיון ביטוחי ברור, ועל-כן לא ניתן לומר כי רכישת פוליסה עם סייג זה מהווה התרשלות מצידה של העמותה או הפרת חובה חקוקה. 31. לאור קביעותיי כמפורט לעיל, אין עוד צורך לדון בטענות התובעת לעניין הסייג הנוסף שעניינו הגבלת הכיסוי הביטוחי לתאונות, שנגרמות במהלך שהותו של התלמיד בבית הספר. גם אם אקבל את הטענה, כי רכישת פוליסה עם אותו סייג מהווה התנהגות רשלנית או הפרת חובה חקוקה, אין בכך כדי לסייע לתובעת לאור קיומו של הסייג הנוסף שעניינו תאונות דרכים, ושממילא היה מחריג את הכיסוי הביטוחי. במילים אחרות, לאור קיומו של הסייג שעניינו תאונות דרכים, אין קשר סיבתי עובדתי בין אובדן תגמולי הביטוח לבין הכללת הסייג שעניינו תאונות שנגרמו במסגרת הגן. סוף דבר 32. אשר-על-כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מורה על דחיית התובענה נגד שתי הנתבעות. 33. בנסיבות העניין, ולאור פגיעתה הקשה של התובעת, אינני עושה צו להוצאות. דיני חינוךתאונת דרכיםביטוח תאונות אישיותביטוח תלמידים