א. מבוא בפני תביעת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח בשל נזקי פריצה שאירעה בביתה. התובענה, הוגשה תחילה בסדר דין מקוצר ולאחר הסכמת הצדדים הפכה לתובענה רגילה. התובעת, ביטחה ביתה באמצעות הנתבעת בפוליסת ביטוח מסוג "אדירה" - פוליסה לדירה ולתכולתה מספר 2070006033/03 (להלן: "הפוליסה") לתקופה שבין 1.12.03 לבין 30.11.04. בתאריך 31.1.04 נפרץ ביתה של התובעת ונגנבו תכשיטים תוך הסבת נזקים נוספים. התובעת פנתה לנתבעת על מנת שתישא בתגמולי הביטוח בגין נזקיה וזו דחתה התביעה, מכאן התובענה. ב. טענות הצדדים: לטענת התובעת כעולה מכתב תביעתה ומכתב התשובה, היא בוטחה אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח "כל הסיכונים" לטעמה הנתבעת דחתה תביעתה שלא כדין ושלא בתום לב. בתצהיר הנתבעת כפי שהוגש בבקשתה למחיקת כותרת או למתן הרשות להגן, שהפך בהסכמת הצדדים לכתב הגנה, טענה הנתבעת, כי בבוקר האירוע לא נדרכה מערכת האזעקה, עובדה המהווה תנאי מוקדם לכיסוי נזקי הפריצה ולכן הינה פטורה, מה גם שלו ידעה כי מערכת האזעקה אינה מופעלת, לא הייתה מבטחת התובעת גם כנגד דמי ביטוח מרובים יותר. כמו כן טענה טענת מרמה לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") לאור הסתירה בגרסאות התובעת. בכתב תשובה אותו הגישה,הוסיפה התובעת, כי הנתבעת אינה רשאית להעלות טענות נוספות מעבר לאלה שנטענו בהודעת דחיית תביעתה, היינו, כי התביעה נדחתה בשל אי עמידה בתנאי המיגון בלבד ולפיכך טיעוני הנתבעת ביחס למירמה או גרסאות סותרות או זהות הרכוש ושוויו אינן במקומן. התובעת הוסיפה, כי בעת קרות אירוע הפריצה כל המיגונים פעלו ואפילו לא פעלו, אי עמידת התובעת בתנאי המיגון כשלעצמה אין בה לפטור הנתבעת מתשלום תגמולי הביטוח, שכן, התכשיטים בוטחו בביטוח "כל הסיכונים" שבמסגרתם לא נדרשה הפעלת מערכת האזעקה. כן הוסיפה, כי האחרון שעזב את הבית היה בנה, ובאם לא הפעיל מערכת האזעקה, הוא פעל בניגוד להוראותיה, והנתבעת אינה יכולה להעמיד בפני מבוטחיה תנאים שאינם בשליטתה. בהמשך הוסיפה התובעת, כי גם לו הופעלה האזעקה לא הייתה הפריצה נמנעת, שכן חוזה הביטוח יכל לדרוש רק התקנת אמצעי מיגון, להבדיל משימוש בהם, כפי שנקבע בפוליסה, כל קביעה אחרת, כך סברה התובעת, מנוגדת לדין. כמו כן הוסיפה, כי הנתבעת לא פרטה בפוליסה אמצעי המיגון והסנקציה בשל אי עמידה בתניות אלה. כמו גם לא טרחה לוודא כי התובעת מודעת לתנאי ומבינה משמעו והשלכותיו. מכל מקום, כך טענה, תנאי המיגון לא הובלטו וגם לא צוינו בסמוך לנושא שהם נוגעים לו ולכן הנתבעת אינה יכולה לסמוך עליהם. מה גם שהתנאים אינם עונים לדרישת סעיף 3 לחוק וסעיף 3 לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה), התש"מ - 1980, וכן כי חיוב הפעלת אמצעי המיגון מנוגד לסעיף 6 לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתה), התשמ"ו - 1986 הקובע, כי לא ניתן לשנות מתנאי הפוליסה התקנית אלא לטובת המבוטח. ג. המחלוקות שבין הצדדים ניתן אם כן להגדיר את המחלוקות שבין הצדדים כדלקמן: 1. האם הופעלה מערכת האזעקה עובדתית. 2. מהן ההשלכות במקרה של אי הפעלה על חלות הפוליסה. 3. ככל שהפוליסה חלה בנסיבות, מה שווי נזקי התובעת. 4. האם יש לחייב הנתבעת בריבית מיוחדת מכח סעיף 28א לחוק. ד. האם הופעלה מערכת האזעקה בנה של התובעת, לירן נבון, ציין בתצהירו (ת/2) את שהתרחש כדלקמן: "2. ביום שישי 30.1.04 נסעה משפחתי לחופשה, ואני נותרתי בביתנו ברחוב עומרי 25 בתל-אביב. 3. במהלך יום שישי ושבת יצאתי ונכנסתי מספר פעמים לדירה, כאשר בכל פעם שיצאתי דרכתי את מערכת האזעקה. 4. כך היה גם בפעם האחרונה בה יצאתי מהבית בסביבות השעה 11:00 בשבת. 5. בשעה 19:00 - 20:00 חזרתי לבית. שער החצר היה נעול, כמו שהשארתי אותו כשיצאתי מהבית. 6. כשניסיתי לפתוח את הדלת של הבית, נוכחתי כי היא נעולה מבפנים. 7. התקשרתי לאבי, (העד מתגורר בבית בו התרחשה הפריצה עם אמו ובעלה, אביו מתגורר במקום אחר א.ב.) שהסיע אותו לבית דקות קודם לכן, והוא הגיע בתוך זמן קצר למקום. 8. ביחד ראינו כי הדלת האחורית פתוחה וכי הבית נפרץ, והזעקנו את המשטרה. 9. אציין כי אני הקפדתי תמיד להפעיל את מערכת האזעקה כשיצאתי מהבית אחרון וכשהלכתי לישון, והרגל זה היה טבוע בי. 10. ניתן גם לראות זאת מהדו"ח שהמומחה של חברת הביטוח הוציא ממערכת האזעקה. 11. אני גם זוכר כי באותו היום הקשתי את הקוד הנדרש עם יציאתי מהבית בפעם האחרונה, ואף שמעתי את הצפצוף שמשמיעה המערכת כאשר היא נדרכת. 12. יש אצלנו נוהל מאוד קשוח, לפיו כל מי שיוצא אחרון, דואג לנעול את דלת הכניסה, להפעיל את מערכת האזעקה ונועל את השער החיצוני". כמו כן, תמכה התובעת טענתה בדבר דריכת מע' האזעקה בחוות דעת המומחה, מר אהוד שלזינגר, שהגיש חוו"ד (ת/1) ושבדק מערכת האזעקה ומצא בה שתי נקודות תורפה: 1. במידה ומוקש הקוד בפנל המערכת ובאותה עת מתבצעת הקשה בפנל נוסף, המערכת אינה מזהה בין ההקשות, כך שמי שלוחץ על הפנל באופן אינסטינקטיבי יכול להשאירה לא דרוכה תוך ידעה שדרך אותה. 2. במידה ויש איזור המוגדר "כפתוח" בעת הקשת הקוד, המערכת אינה נדרכת ומודיעה על כך שיש איזור פתוח תוך השמעת צפצוף דומה לצפצוף אותו משמיעה בזמן שהיא נדרכת, דבר שעלול לגרום למשתמש לחשוב שהיא נדרכה. למרות שלא קרה כך. לפיכך, לטעמו, יתכן כי בזמן דריכת המערכת על ידי בן התובעת, הפעיל אדם זר את אחד הגלאים החיצוניים (דלת אחורית או מרפסת) שהביא לתופעה זו והמערכת לא נדרכה. התובעת, שלא הייתה בביתה באותה עת, אלא בנופש עם בעלה (שאינו אביו של בנה לירן כאמור), אינה יכולה לומר דבר לעניין הפעלת מערכת האזעקה, אך בתצהירה (ת/3) ציינה, כי הקפידה תמיד להפעיל המערכת כשיצאה מביתה אחרונה, (סע' 20). כמו כן, הקפידה להסביר לבני הבית הבוגרים דיים להפעילה כשיוצאים מהבית וכשהולכים לישון, (סע' 21). ובפועל היא יודעת, כי כל בני המשפחה הקפידו לעשות כן (סע' 22), היא יודעת שגם בנה לירן מקפיד להפעיל המערכת כשיוצא מהבית או כשהולך לישון (סע' 24) וכן כי בנה לירן מסר לה לאחר האירוע, שהוא זוכר במפורש כי דרך מע' האזעקה עת יצא מהבית (סע' 25). כל אחד מעדי התביעה נחקר בחקירה נגדית. ראשון נחקר מומחה התובעת, מר שלזינגר, שהעיד כי התקין המערכת בבית התובעת, כן התברר, כי נציגי הנתבעת ביקרו עוד קודם בבית התובעת והוציא ממע' האזעקה את "ההיסטוריה" של הפעלתה. זו לא עמדה לנגד עיני העד ולכן מציין במפורש: "אני לא יודע אם היא נדרכה או לא אם אני לא רואה את ההיסטוריה". (עמ' 5 לפרוטוקול מ - 24.4.06). ובהמשך: "כשבאתי - האירוע כבר לא היה במערכת". בהמשך הסביר גם כיצד דורכים המערכת וציין כך: "כשאני דורך את המערכת, אני לוחץ על מקשים. במערכת הזאת, רק באמצעות לחיצה על סיסמא, אני מצליח לדרוך אותה. אם היא נדרכת- יש מערכת צפצופים במהלך ההשהיה... בהפעלה מלאה, יש צפצופים בערך כל שנייה למשך דקה, עד שהמערכת נדרכת במלואה. אם היא לא נדרכת - אין צפצופים. המערכת גם, ויזואלית, הופכת ממצב של חוסר אור למצב של אור ירוק. כשיש אור אדום - סימן שיש תקלה. בהנחה שיש מישהו שלוחץ על ה - KEY BOARD בו זמנית - המערכת לא נדרכת, לכן, לא שומעים את הצפצופים של ההמתנה". (עמ' 6 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט השיב, כי אין קשר עין בין פנלי ההפעלה.לטעמו של העד ניתן לשמוע מפעיל נוסף לוחץ על לוח המקשים שכן הלחיצות גורמות לצליל צפצוף אך אין הודעה ויזואלית ששניים מקישים בו זמנית. ביחס למצב הנוסף ולפיו קיים איזור "פתוח" ציין, כי אין אפשרות לדרוך את האזעקה. בסיכום חקירתו ציין, כי אינו יודע אם מערכת האזעקה היתה דרוכה בזמן הפריצה. כמו כן, נחקר בחקירה נגדית, מר נבון לירון, בן התובעת, שחזר על האמור בתצהיר ולפיו דרך המערכת ושמע צפצוף דריכתה עת עזב לאחרונה את הבית. חקירתה הנגדית של התובעת לעצם הפעלת מע' האזעקה אינו מעלה ואינו מוריד למעשה שכן לא נכחה במקום. מנגד, ולעניין זה, הגישה הנתבעת חוו"ד מומחה מטעמה, מר פלד אורן, (נ/2) שבדק את מע' האזעקה בבית התובעת ביום 1.2.04 בעקבות נזקי הפריצה. לפי חוות דעתו, למע' האזעקה מחובר חייגן טלפון אוטומטי המיועד לחייג בזמן אזעקה ל - 3 מנויים ומחובר לקו הטלפון שבמבנה. החייגן מהווה חלק אינטגראלי מלוח הבקרה. כמו כן מחוברים למערכת צופרים שאמורים לעבוד בזמן שהיית הפורצים במבנה ולאחר עזיבתם למשך זמן קצוב, בתנאי שהמערכת נדרכה. לאחר שבדק המערכת הגיע למסקנה, כי החייגן שאמור לחייג לשלושת המנויים בעת אזעקה הינו תקין, כן ראה כי המערכת כובתה טרם הפריצה ב - 31.1.04 שעה 10:03 ונדרכה שוב רק ב - 1.2.04 שעה 14:45, פעולת הדריכה לכאורה של בן התובעת בבוקר ה - 31.1.04 אינה בנמצא באותה "היסטוריה", לפיכך הסיק, כי לאור נתוני המע' זו כובתה ב 31.1.04 שעה 02:02, נדרכה למצב לילה באותו יום בשעה 02:55, כובתה ב - 31.1.04 שעה 09:10, נדרכה שוב באותו יום בשעה 09:29 וכובתה באותו יום בשעה 10:03. ממועד זה ועד לבדיקת המומחה, לא בוצעה בה כל פעולה שהיא. המומחה שלל אפשרות שבעת שהמע' נדרכה, בזמן שעזב בן התובעת לאחרונה את הבית, המתין פורץ בקומה השנייה וכיבה אותה מיד עוד קודם לסיום זמן השהיית היציאה, שכן, דריכה וכיבוי היו נרשמים בזיכרון המערכת. כמו כן, התייחס למומחה התובעת, מר שלזינגר וציין, כי פעולה במקביל בשני מקודדים תציין על הקיבורד מצג, כי מקודד אחר בשימוש. באשר לצפצוף דומה לצפצוף דריכה כאשר דורכים המערכת עם אזור "פתוח" ציין, כי הינו שולל את הטענה, שכן, הצפצופים שונים, צפצוף דריכה הינו צפצוף רצוף, בעוד צפצוף אזור פחות נשמע כ - 2 צפצופים צמודים ומהירים החוזרים על עצמם, כמו כן הוסיף, כי כשהמערכת דרוכה כהלכה,נרשם על הקיבורד "השהיית יציאה" עם פרק הזמן שעל המפעיל לצאת את הבית. מכל מקום ציין, כי גם דריכה עם אזור פתוח, לאחר הצפצופים המהירים כאמור תדרך המערכת ותופעל בשל האזור הפתוח תוך אזעקה. בחקירה נגדית, למעשה, לא קועקעה עמדת מומחה זה. עד נוסף לנתבעת בנושא זה הינו החוקר, מר שמואל שטיינר, שהגיש תצהיר נ/3, לפי האמור בסעיף 5 לו, התקשרה אליו התובעת ביום 4.2.04 ומסרה לו שבנה, לירן, עת יצא את הבית בפעם האחרונה טרם הפריצה "ככל הנראה שכח לדרוך אותה בשנית", כמו כן הוסיף, כי שוחח עם הבן ברכב כשאז סיפר לו לירן, כי ככל הנראה שכח לדרוך את מע' האזעקה אך חזר בו אח"כ. החוקר, שהקליט השיחות לא הצליח לאתרן. בחקירה נגדית למעשה לא השתנתה עמדתו אם כי מתברר, כי לא דאג להחתים את התובעת על הגרסה לפיה הבן שכח כפי הנראה להפעיל מע' האזעקה וכן כי קלטות השיחות עם הבן נעלמו. לאחר שהוצג חומר ראיות זה בפני ביהמ"ש, כשלכך יש להוסיף את ההודעה שנרשמה ע"י המשטרה מפי הבן (נספח ב' לתצהיר התובעת), שם מציין הבן רק כי נעל את הבית, כשאין כל ציון לעובדת דריכת מערכת האזעקה, הגעתי למסקנה, כי מערכת האזעקה לא נדרכה עת עזב הבן את בית המשפחה בשבת, 31.1.04, בשעות הבוקר. לו אמנם נדרכה, כי אז היה מקום לקבל הודעה על אזעקה אצל המנויים אליהם אמורה הייתה להתקשר המערכת (התובע ובעלה) ואין כל עדות לכך כי אמנם התראה נתקבלה, מה גם שהתובעת מודה שבשעות הערב, בנה הודיע לה דבר הפריצה. כמו כן, "ההיסטוריה" של המערכת מציגה כי לא נדרכה לאחר שכובתה באותו יום בשעה 10:03, לו אומנם היה אזור פתוח, היו צפצופים שונים מזה של דריכה.הטענה שהיה עוד אדם בבית שהפעיל בו זמנית את האזעקה עם בן התובעת, נראית לי מרחיקת לכת מה גם, שאז המערכת לא היתה נדרכת ולכן לא היו נשמעים צפצופים עם התראה טרם תחילת פעולה כפי שהעיד בן התובעת שאומנם שמע. עם זאת, אין "להאשים" את זכרונו של בן התובעת. קורה לא אחת, שאנשים שוכחים לבצע פעולה שהינה מבחינתם אוטומטית ומאחר שלא שמו ליבם לכך, הם משוכנעים שאומנם ביצעוה. לפיכך, הנני לקבוע, כי בנסיבות העניין, לא מוכיחה התובעת, שאמנם המערכת נדרכה קודם לעזיבת הבן, להיפך, הוכח כי לא נדרכה. ה.ההשלכות הנובעות מאי הפעלת מערכת האזעקה על מערכת היחסים החוזית שבין הצדדים כזכור, ציין ב"כ התובעת שאפילו לא הופעלה האזעקה, אין בפוליסת הביטוח דרישה להפעלתה, וכן כי, התכשיטים בוטחו בביטוח "כל הסיכונים" כאשר במסגרת זו אין דרישה להפעילה. פוליסת הביטוח במלואה צורפה לתצהיר התובעת נספח א'. על פי הקבוע בתוספת לפוליסה בעמ' 3 ו - 4 לה נקבע כך: "מוסכם ומוצהר בזה כי תנאי מוקדם לכיסוי נזקי פריצה על פי פוליסה זו הוא קיום אמצעי המיגון הבאים: דלת הכניסה - פלדלת. סורגים - חלקי, מרבית החלונות מערכת האזעקה א. מותקנת מערכת אזעקה כפי שהוצהר על ידי המבוטח ואשר עליה נתקבל אישור מטעם המבוטח, ותקינותה תישמר כל תקופת הביטוח. ב. מערכת האזעקה תמצא במצב פעולה בכל עת שהדירה בלתי מיושבת על ידי המבוטח וכן בשעות היעדרות מהבית ובשעות הלילה ושהמבוטחים ישנים. ... מוצהר ומוסכם בזה, כי בדירה המבוטחת קיימת מערכת אזעקה תקינה ופעולה המחוברת לכל הפתחים ו/או מגינה על חלל הדירה והמופעלת בכל עת היות הדירה בלתי מאויישת ובשעות הלילה כאשר המבוטחים אינם ערים. ... אי לכך, על המבוטח לדאוג כי כל ההגנות המצויינות בדו"ח האמור (דו"ח הסוקר א.ב.), תהיינה תקינות ופעילות בעת שהדירה אינה מאויישת". בעמוד 2 לתוספת לפוליסה ישנה התייחסות לתכשיטים: "פרק ב' - תכולת הדירה ... עד 20% תכשיטים מערך התכולה בכיסוי לפי פרק "ה" כל הסיכונים - הכיסוי בישראל בלבד. כיסוי כה"ס לתכשיטים מותנה בפירוט התכשיטים בדף הערכה של מעריך מומחה מאשר מצורף להצעת הביטוח ולפוליסה". פרק ה' לפוליסה עצמה המוכתר בכותרת "ביטוח כל הסיכונים" מציין בסעיף 25 כך: "25. הסיכונים המכוסים הסיכונים המכוסים לפי פרק זה הינם אירוע תאונתי מכל סיבה שהיא, שגרם אובדן או נזק לפירוט מהפריטים המבוטחים. אך לא - 25.1 נזק שנגרם בשל עש, תולעים, התבלות הדרגתית. 25.2 נזק הנובע משימוש לצרכים מקצועיים בפירוט המבוטח. 25.3 נזק הנובע מהליך ניקוי, תיקון, חידוש או צביעה. 25.4 נזק למנגנון ו/או לזכוכית של שעון או לציפויו. 25.5 נזק לציפוי או למיתר של כלי נגינה. 25.6 נזק שנגרם לכלי נגינה על ידי שריטה או נגיסה, או פציעה, או המעכות חיצונית. 25.7 נזק שנגרם בשל מעשה זדון על ידי המבוטח, בן משפחתו, או אדם הפועל בשירותו או בהסכמתו. 25.8 מטבעות ותמונות בהימצאן מחוץ לדירת המבוטח. 25.9 אבדן או נזק לרכוש בעת המצאו ברכבו של המבוטח או בכל כלי רכב אחר ללא השגחת מבוגר. 25.10 נזק לעדשת מצלמה, אלא אם נגרם נזק למצלמה כולה. 25.11 קלקול או שבר מכני". העליתי כל תנאי הפוליסה המכוסים ושאינם מכוסים בביטוח כנגד כל הסיכונים ולא בכדי. הפרשנות לאמור בסעיף אינה מוסכמת. מחד, עמדת התובעת כאמור, כי כל שעליה להראות הינו כי נגרם לה נזק ועל הנתבעת להוכיח כי נזקו נובע מסיכון שהוחרג במפורש בפוליסה כאשר יש לפרש את המונח "אובדן" ככזה ולפיו החפץ אינו עוד בשליטת המבוטח ואין סיכוי סביר, כי יחזור לשליטתו וכל זאת מבלי שהמבוטח מרצונו העביר זכויותיו בנכס. כך הוא הדבר אם הנכס מושמד פיזית או הנכס נגנב מהמבוטח (התובעת הפנתה לע"א 497/85 אשר אשל ואח' נ. פיליפ גאבל ריט, פ"ד מב (1) 89, 92 (1998)), כן הפנתה להגדרת ביטוח "כל הסיכונים", ללקסיקון "ביטוח" מאת איתן אבניאון, הוצאת עם עובד 1984, 60 שם הוגדר כך: "ביטוח המכסה באופן עקרוני את כל הסיכונים שלא הוצאו ממנו במפורש ולאו דווקא סיכון מוגדר". לטעם התובעת סיכון פריצה לא הוחרג מפרק כל הסיכונים, מה גם שהנתבעת לא הוכיחה קיומו של חריג. מכל מקום, ציינה כי יש להפעיל כלל הפרשנות כנגד המנסח. הנתבעת מנגד, טענה כי מחלוקת זו הינה נושא שולי ואבסורדי שכן אין סתירה בין דרישת המיגון במקרה פריצה לבין כיסוי כל הסיכונים, כאשר תנאי הפעלת מערכת האזעקה בבית הוא תנאי לפיצויים בגין נזקי הגניבה. הנתבעת ביקשה מבית המשפט שיפרש חוזה הביטוח באופן הגיוני וסביר ולפיכך ברור, כי ביטוח כל הסיכונים נועד להוסיף כיסויים במקרים בהם אובדים תכשיטים או נגנבים מחוץ לבית, ברור כי הסיכון אליו נחשף המבוטח בעיקר מחוץ לבית ולזמן קצר. לו היה מקום לפטור ממערכת אזעקה, היה מקום לציין פטור כזה במפורש ולא להביאו לפרשנות. מה גם שדרך הפרשנות שמבקשת התובעת לעשות בה שימוש הינה אבסורדית. תחילה, יש אם כן להיזקק למהות הגדרת ביטוח "כל הסיכונים". בספרו של ירון אליאס דיני ביטוח הוצאת בורסי 192 (2002), מגדיר המחבר את פוליסת ביטוח כל הסיכונים כדלקמן: "בביטוח 'כל הסיכונים' הביטוח הוא כנגד אובדן או נזק הנובעים מכל סיבה שהיא. על כן, על המבוטח להוכיח כי נגרמו לו אבדן או נזק. אין הוא חייב להוכיח כיצד נגרמו האבדן או הנזק. אין הוא חייב להוכיח את סיבת האובדן או הנזק ואת דרכי התרחשותם. די לו שיוכיח את עצם האבדן או הנזק. יוצא, איפוא, כי בביטוח 'כל הסיכונים', לטיב הסיכון אין כל השפעה על התגבשות מקרה הביטוח"(ההדגשה שלי. א.ב.). ובהמשך לעניין שחרור המבוטח מאחריותו בביטוח "כל הסיכונים": "גישתו של בית המשפט כלפי שחרור המבטח מאחריותו תהא מצמצמת באופן יחסי, שכן ייחודה של פוליסה זו בכיסוי הרחב שהיא מעניקה למבוטח" (שם עמ' 224). וכן בנוסף ע"א 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה (2) 48, 52 שם נקבע: "בביטוח כזה עול ההוכחה קל יותר, כי על התובע להוכיח את הנזק לרכושו, ותביעתו תתקבל גם אם לא הוכחה הסיבה, שגרמה את הנזק, בו בזמן שבביטוח מפני סיכונים מוגדרים בלבד חל העול להוכיח גם שהנזק נגרם על -ידי סיכון מן הסיכונים שבוטחו...". וכן גם ע"א (מחוזי חיפה) 84/82 ורסנו נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"מ התשמ"ג (2) 441 שם אומר במפורש בית המשפט מפי הש' שטרסברג - כהן כך: "פוליסה כזו ("כל הסיכונים" א.ב.) אמורה לכסות גם אירועים שנגרמו ברשלנותו של המבוטח, כגון אובדן הנכס המבוטח, המהווה אירוע החובק רשלנות בשמירה עליו, שהרי אובדנו של נכס כרוך, מטבע הדברים, בהיעדר שמירה נאותה על הנכס האובד... לפיכך, סעיף בנוסח ההתחייבות בהצעה נוטל ביד אחת את שמעניק הביטוח ביד השנייה, באשר תניה לפיה חייב המבוטח לנקוט בכל הצעדים הסבירים כדי לשמור על הרכוש המבוטח, שומטת חלקית את הבסיס לביטוח ואת מכלול המקרים שביטוח "כל הסיכונים" מתיימר לכסות". כך לעניין תניה הפוגעת ברוחב יריעת ביטוח כל הסיכונים. מאידך, פוליסת "כל הסיכונים" כוונתה אינה להיות פוליסה "בלתי מוגבלת" שתבטח כנגד כל הסיכונים האפשריים וכי על המבטח לשאת בכל נזק שייגרם למבוטח. ולפיכך, כלשון המחבר: "גם לביטוח "כל הסיכונים" קיימת תחולה מוגבלת בזמן ובמקום, ואין די בכך שהמבוטח מצביע על נזק מסויים שנגרם לרכושו, אלא עליו להוכיח את דבר תחולתה של הפוליסה על המקרה" (אליאס. שם. 667). כך נדחו תביעות שמקרה הביטוח אירע קודם או לאחר המועד המבוטח. וכן נדרש, כי הנזק יהיה פרי אירוע תאונתי כלשהו ולא במעשה מכוון של המבטח או שאירע במהלך העניינים הרגיל או מבלאי טבעי ורגיל, עם זאת, חזקה היא, הניתנת לסתירה, שהנזק התרחש כתוצאה מתאונה. כמו כן, ברור הוא, כי התגבשות חריג לפוליסת "כל הסיכונים" עשויה לשלול את זכות המבוטח לתגמולים. המסקנה המתגבשת הינה, כי חבות הנתבעת קיימת לגבי תכשיטי התובעת. לו עמדה לנגד עינינו פוליסת "כל הסיכונים" בלבד. השאלה עתה הינה, האם פוליסה "מעורבת" השואבת יסודותיה הן מביטוח "כל הסיכונים" והן מביטוח סיכונים מוגדרים מטילה חובות על המבטח החוצות מפרק אחד לפרק האחר, או במילים אחרות האם במסגרת פוליסת "כל הסיכונים" קמה החרגה לחבות הנתבעת במקרה של אי הפעלת מערכת האזעקה. כבר עתה אומר, כי שלא כדעת ב"כ הנתבעת, אין מדובר בעניין שולי. מדובר במבוטחת אשר רכשה במסגרת הפוליסה גם פרק של אובדן רכוש בגין "כל הסיכונים" ביחס לרכוש המצויין באותו פרק. אין אפשרות להתעלם מכך, שהנתבעת ביטחה את התובעת כנגד כל הסיכונים אפילו לא שילמה לה התובעת פרמיה נוספת בגין כך. אין חולק, כי אובדן תכשיטים מחוץ לבית מכוסה גם לטעם הנתבעת, אך יש להוסיף, כי סביר הוא, שגם אובדן תכשיטים שנעלמו בתוך הבית, תהא הסיבה אשר תהא, ללא כל אירוע פריצה, אף הוא מכוסה על פי הפוליסה, אפילו היו באותה עת המבטחת ובני ביתה בבית, (בסייג הפוך כמובן), אפילו לא עבדה האזעקה באותה עת, בדיוק כמו במצב ובו היו נגנבים התכשיטים עת שהו במלון באילת כבדוגמא שהועלתה במהלך הדיון. הלך מחשבה זה מוצא תימוכין הן במודל הפרשנות הכללי מכח סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973, המחייב בסעיף 25 (ב) שלו פירוש המקיים את החוזה על פירוש שלפיו הוא בטל, כשהכוונה גם לתניות ספציפיות, כאשר ברור הוא כי; "חברת ביטוח המוציאה פוליסה מתכוונת לכסות את המבוטח כנגד כל הסיכונים שהוא צפוי להם" (ר' גבריאלה שלו, דיני חוזים 324 (תשמ"ה)). והן מכח פירוש חוזה ביטוח על פי הציפיות הסבירות של המבוטח, היינו, כי סביר שמבוטח יסבור, כי תכשיטיו מכוסים מפני כל הסיכונים עת נגנבו בכל מקום שהוא, ובתנאי שהמבטחת לא החריגה גניבה מביתו עת כל אמצעי המיגון פועלים כשהמבוטח אינו בביתו. לפיכך, אין כוונתי לבטל את התנאי המתלה המצויין בפוליסת הביטוח המחייב הפעלת מערכת האזעקה,ולקבוע כי הינו בטל, כל כוונתי הינה להצביע על כך, שהנתבעת בעצמה בחרה לסייג את חבותה בפרק ביטוח "כל הסיכונים" תחת הגדרות מוגבלות. משהנתבעת הינה המנסחת, הייתי מצפה כי לו ביקשה שלא לחוב גם בנסיבות המקרה דנא, היתה טורחת ומציינת זאת במפורש כחלק מהחריגים גם בפרק "כל הסיכונים" ולא מגבילה אותם בניסוחם כמות שהוא וזאת, להבדיל מטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי היה מקום לציין במפורש החרגה הפוכה ולפיה "כל הסיכונים" ולרבות העדר הפעלת מע' האזעקה. חב' ביטוח המבקשת לסייג חבותה, מן הראוי שתעשה כן באופן ברור, בולט ומובן. משלא עשתה כן, קמה חבותה ביחס לתכשיטים המבוטחים בפרק "כל הסיכונים". ו. אשר ליתר טיעוני התובעת, אומר, כי לעניין הוראת הפוליסה בדבר הפעלת מערכת האזעקה, חובה זו נלמדת מהתוספת לפוליסה עצמה, כך גם לעניין היות הפעלת מערכת האזעקה תנאי מתלה לחבות הנתבעת, באותו חלק בפוליסה שאינו "כל הסיכונים", התנאי הינו בולט בתוספת באופן מספק וצויינו תחת הכותרת "פרק ב' - תכולת הדירה". כך גם לעניין טענת התובעת לפי תקנות הפיקוח על עסקי הביטוח שלמעשה אינן סותרות האמור בסעיף 21 לחוק, בדבר אמצעים להקלת הסיכון כאשר מערכת האזעקה הינה אחת מהן, השאלה הנדרשת הינה, האם בנסיבות העניין יש לנקוט בסנקציה החריפה ולפיה אי הפעלת מערכת האזעקה תשלול כליל חיובי הנתבעת כלפי התובעת ככל שאינו באותו פרק בפוליסה שאנו כולל בחובו את "כל הסיכונים", כפי טענת הנתבעת. ז. סעיף 21 לחוק קובע כדלקמן: "אמצעים להקלת הסיכון הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט באמצעים להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא נוקט תוך הזמן שנקבע לכך יחולו הוראות סעיפים 18 ו - 19, בשינויים המחויבים". הסעיף הרלבנטי לענייננו הינו סע' 18 (ג) (2) הקובע כדלקמן: "18. תוצאות של החמרת הסיכון ג. קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה; (1)---- (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי". תחילה אם כן, יש לבחון האם הנתבעת מופטרת לחלוטין בכל הקשור לנזקי התובעת שאינם מכוסים בפוליסת "כל הסיכונים". חתמת הנתבעת, הגב' גלי רגב, שהגישה תצהיר עדות ראשית (נ/1) ציינה בסעיף 7 לו, כי לו ידעה הנתבעת, שמערכת האזעקה אינה מופעלת בכל פעם בו הדירה אינה מאויישת או המבוטחים ישנים, לא היתה היא ולא מבטח סביר אחר, מבטח את התובעת כנגד סיכוני גניבה ופריצה, אף לא בדמי ביטוח מרובים יותר, במיוחד לאור שווי התכולה הקרוב למליון ש"ח וחזרה על כך גם בחקירת הנגדית. מאידך, התובעת, בסעיף 36 לתצהירה (ת/3) מציינת כי ברור לה, שהנתבעת או חברת ביטוח סבירה אחרת, היתה מסכימה לבטח את הבית גם לולא התנאי הנוגע להפעלת מערכת אזעקה, ולראיה צירפה פוליסת ביטוח שערכה לאחר מקרה הביטוח בחברת הביטוח "מנורה" (ת/4) שם מצויין, כי קיימת מע' אזעקה, אך אין דרישה כי תהיה דרוכה כאשר הבית אינו מאוייש. ואומנם, עיון בת/4 מלמד, כי אין דרישה להפעיל מע' האזעקה כתנאי לחבות חברת הביטוח מנורה. אומנם נלקחה פרמיה נוספת לביטוח כל הסיכונים בגין תכשיטים מעל 20% מסכום התכולה אך ניתן ללמוד, כי אומנם ניתן לבטח גם ללא צורך בהפעלת מערכת האזעקה אם כי הפרמיה משתנה, לפי תנאי הפוליסה עד 20% שווי תכשיטים מערך התכולה ללא פרמיה ומעל לכך קיימת פרמיה ( עמ' 2 לת/4 למעלה). כלומר, עד 150,000 ש”ח אין פרמיה כלל, בפוליסת הנתבעת דובר על אי תשלום פרמיה בביטוח כל הסיכונים עד לשווי תכשיטים של 20% מתכולה בערך של 950,000 ש”ח, היינו 190,000 ש”ח. המסקנה המתבקשת הינה, כי סעיף 18 (ג) (2) אינו חל בנסיבות ויש לכן להחיל את סעיף 18 (ג) רישא כפי שיפורט להלן. ז. הנזק הצדדים הסכימו, כי שווי התכשיטים הגנובים הינו 136,901 ש”ח ליום הפריצה (עמ' 14 לפרוטוקול מ - 24.4.06), כמו כן תבעה התובעת נזקי הפריצה עצמם ולרבות החלפת מפתחות ושלט לרכב בסך 775 ש”ח, החלפת מנעול חיצוני של דלת הכניסה לבית שניזוק בפריצה בסך 420 ש”ח, תיקונים בקיר להחלפת כספת 2950 ש”ח, חידוש דרכונים 1760 ש”ח, ובסה"כ מעבר לתכשיטים 5905 ש”ח. הנתבעת לא חלקה על שווי מפתחות לרכב 775 ש”ח ורב בריח 420 ש”ח אך התכחשה לקיר הגבס, שכן, לא היתה לכך ראייה וגם התובעת לא זכרה בעדותה כמה שילמה, כך גם לעניין הדרכונים לא הוצגה קבלה. משלא הוצגו קבלות כאמור, ולא היה צריך מאמץ מיוחד לעניין זה, לא אוכל לקבל שווי התיקון. עם זאת, לעניין הדרכונים, צורף טופס ממוחשב של משרד הפנים, אלא ש - 4 דרכונים אינם בעלות שנדרשה ע"י התובעת, היינו, שני מבוגרים 440 כפול 2 וכן שני קטינים 295 כפול 2 נותן תוצאה של 1470 ש”ח. הנתבעת לא התכחשה לחבות, אלא רק להעדר ראייה ולפיכך הנני להכיר בנזק בשיעור 2665 ש”ח. ח. סיכום: לאור כל האמור לעיל, הנני לקבוע כי הנתבעת תשלם לתובעת הסך של 136,901 ש”ח בהיות התכשיטים מחוסים בפרק כל הסיכונים בפוליסת הביטוח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הפריצה ועד למועד התשלום בפועל. לא מצאתי לנכון לחייב בנסיבות בריבית מיוחדת שכן לנתבעת עמדו טענות הראויות להישמע לדחיית התביעה. כמו כן, תישא הנתבעת ב - 2/3 משווי יתר נזקי התובעת, היינו, בסך של 1777 ש”ח, לאחר שקבעתי, כי בנסיבות חל סעיף 18 (ג) רישא לחוק. כדרך אגב אציין, כי השוואת הפרמיות ביחס לשווי התכולה בשתי הפוליסות מוליד תוצאה קשה לנתבעת, שגבתה סכום פרמיה גבוה יותר באופן יחסי לשווי התכולה מחב' הביטוח מנורה, עם זאת, מאחר וסע' 18 (ג) רישא מחייב התייחסות להעלאת גובה הפרמיה אצל חב' הביטוח המבטחת (הנתבעת), כי אז מצאתי לנכון לקבוע את האמור לעיל. סכום זה ישא אף הוא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הפריצה ועד לתשלום בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות המשפט לרבות הוצאות העדים בסכום של 3500 ש”ח נכון להיום וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20,000 ש”ח + מע"מ כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. מודעת לצדדים זכותם להגיש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. פסה"ד ישלח בדואר לצדדים. ביטוח כל הסיכוניםפריצהתכשיטיםפוליסה