נתוני רקע ועובדות 1. ביום 29.8.00 היה רכבו של התובע מעורב בת.ד. (להלן: "התאונה") בה נגרמו נזקי הרכוש לרכב אחר, הם נשוא הדיון. לאחר דיון שהתנהל בבית משפט לתביעות קטנות בעכו, ניתן פסק דין בו נקבע כי התובע הוא הגורם לתאונה ועל כן הוא חויב לשלם לבעל הרכב (הצד השלישי) סך של 7,200 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 400 ₪. משסירבו הנתבעים לפצותו הוא תביעה זו נגדם לקבלת פיצוי ושיפוי בגין פוליסת ביטוח שהוציאה הנתבעת 2 באמצעות הנתבע 1, סוכן ביטוח, לשימוש ברכב הנזכר בכתב התביעה. בטרם אכריע במחלוקות אציג את טענות הצדדים. טענות התובע 2. התובע, טוען כי באמצע חודש אוקטובר 99 פנה אל סוכן הביטוח שלו (נתבע מס' 1 - להלן: "סוכן הביטוח") במטרה לרכוש ביטוח חובה וביטוח צד שלישי לרכבו. לתובע הונפקה פוליסת ביטוח מס' 73086776/99 (להלן: "הפוליסה") של נתבעת מס' 2 (להלן: "הכשרת הישוב"). לטענתו, שלא כמו בעבר, לא חתם על הוראת קבע אלא שילם סך של 1,550 ₪ במזומן עבור הפוליסה. במהלך חודש דצמבר 1999 גילה התובע לטענתו כי הכשרת הישוב גובה סכומי כסף מחשבונו. התובע פנה מייד אל סוכן הביטוח וביקש ממנו הבהרות, כמו כן ביטל את הוראת הקבע דרכה נגבו הכספים. לטענת התובע סוכן הביטוח הבטיח לבדוק את העניין. 3. ביום 29.08.00 רכבו של התובע היה מעורב כאמור, בתאונה. לאחר קבלת פס"ד פנה התובע את סוכן הביטוח על מנת שזה האחרון יעביר אץ פס"ד לחברת הביטוח. לטענת התובע סוכן הביטוח הבטיח כי יטפל בעניין ויחזור אליו עם תשובה. מאחר והתשובה המיוחלת לא התקבלה פנה התובע ישירות להכשרת הישוב וביקש ממנה לשלם את הסכום שנפסק בפסק הדין. התשובה אותה קיבל התובע הייתה כי הפוליסה בוטלה ביום 23.04.00 עקב אי תשלום. לטענתו התובע מעולם לא קיבל הודעה כל שהיא או נודע לו כי הפוליסה בוטלה, במשך כל התקופה היה סבור כי רכבו מבוטח משום ששילם את דמי הביטוח במלואם ובמזומן. לטענת התובע לאחר שפנה אל סוכן הביטוח וביקש הסברים, ענה לו האחרון כי יבדוק את העניין אולם דבר לא נעשה. לאחר ששב ופנה אל סוכן הביטוח נענה כי הביטוח שלו לא היה אמור להתבטל. התובע למעשה שילם לטענתו פעמיים עבור אותה תקופת ביטוח, פעם אחת במזומן ופעם שנייה עבור מס' חודשים דרך הוראת הקבע. עוד לטענתו, סוכן הביטוח ניצל את האמון שנתן בו ונתן הוראה לחייב את חשבון הבנק של התובע, ללא ידיעתו או הסכמתו, וזאת בזמן שקיבל את הכסף לידיו ובמזומן. התובע ממשיך וטוען כי הוראת קבע של שנה ספציפית אינה חלה על השנה לאחר מכן, בניגוד לעדות הנתבע. יתרה מזאת, לתובע התברר לטענתו כי מאותה הוראת קבע גבתה הכשרת הישוב פרמיה בסך 394 ₪ עבור אדם אחר בשם גנאם סאלח וזאת ללא ידיעתו או הסכמתו. התובע הגיש תלונה במשטרה כנגד סוכן הביטוח בטענה של זיוף וקבלת כסף במרמה אולם התיק נסגר עקב חוסר בראיות. לאור כל האמור, התובע טען כי פוליסת הביטוח בוטלה שלא כדין ע"י הנתבעים. זאת ועוד, לטענתו הנתבעים חייבים כלפיו ביחד ולחוד מכוח אחריות ישירה או שילוחית, סכום של 22,600 ₪. ביום 14.6.09 תיקן התובע את סכום התביעה והמידה ע"ס 7,700 ₪ בלבד (עמ' 13 ש' 3 לפרוטוקול). טענות סוכן הביטוח 4. לטענת סוכן הביטוח התביעה הינה קנטרנית ומבוססת על טענה שקרית לפיה רכש התובע ביטוח צד ג' לרכבו ושילם את דמי הביטוח בסך 1,550 ₪ במזומן, וזאת במקביל לגביה של שני תשלומים על סך 387 ₪ דרך הוראת קבע לחיוב חשבונו. לטענת סוכן הביטוח בתקופה הרלוונטית חידש התובע את ביטוח הרכב שלו, וכפי שהיה נהוג, חויב חשבונו של התובע באמצעות הוראת קבע עליה היה חתום. לטענת סוכן הביטוח, התובע ביטל את הוראת הקבע לאחר שני תשלומים ופוליסת הביטוח בוטלה ע"י הכשרת הישוב. הסוכן ממשיך וטוען כי גרסתו המוכחשת של התובע מלאת סתירות ואי דיוקים. הפוליסה חודשה על סמך הוראה טלפונית ולכן טענתו של התובע כי שילם במזומן במועד החידוש לא יכולה לעמוד. כמו כן בעדתו של התובע בבית המשפט הוא אף טען כי כלל לא ביקש לחדש את הפוליסה. לטענת הסוכן התובע לא שילם את הפרמיה במזומן ולאור העובדה כי ביטל את הוראת הקבע היה לו ברור כי הפוליסה בוטלה עובר לתאונה. דפי החשבון של התובע לא מראים משיכת מזומנים בסכום הפרמיה סמוך לתשלום הנטען של התובע, כמו כן הפוליסה עצמה כוללת דמי הסדר תשלומים (תשלום ב 2 - 8 תשלומים) לכן טענתו של התובע כי שילם את כל הפרמיה בבת אחת ובמזומן לא מתיישבת עם העובדות. התובע, שלפי טענתו נגבו מחשבונו שני תשלומים שלא כדין, לא עשה דבר על מנת להשיבם. זאת ועוד, התאונה התרחש באוגוסט 2000 אולם התובע לא הודיע על התאונה להכשרת היישוב עד אוקטובר 2000. צד ג' גם לא תבע את הכשרת הישוב ולכן המסקנה המתבקשת לטענת סוכן הביטוח, היא שהתובע לא מסר לידי צד ג' את פרטי הכשרת הישוב כמי שביטחה את רכבו וזאת מכוון שידע כי הוא אינו מכוסה. טענות הכשרת הישוב 5. לטענת הכשרת היישוב, תביעתו של התובע כנגדה התיישנה ועל כן דינה להדחות. כמו כן דין התביעה להדחות גם מחמת השיהוי הניכר ביותר בהגשת התובענה. עוד לטענתה, לגופה של תביעה, כי הפוליסה בוטלה בטרם התרחשה התאונה , התובע לא הוכיח את טענותיו לפיהן שילם לסוכן הביטוח במזומן כמו כן הוא לא הוכיח כי לא ידע על ביטול הפוליסה עוד קודם למועד האירוע וכי לא קיבל את מכתבי הביטול אשר הונפקו באופן אוטומטי מתוך המערכת הממוחשבת. לטענת הכשרת הישוב התובע משליך יהבו על תמלול שיחה אשר נערכה לכאורה בינו לבין סוכן הביטוח, אולם אין לתת לשיחה זו כל משקל שכן האדם עמו מדבר התובע הוא אבו אנואר ולא סוכן הביטוח. בנוסף לא צוין מתי נערכה השיחה וגם התובע לא יכול למסור פרטים מדויקים אודות התאריך בו בוצעה. מעבר לכך, אין בקלטת זו שום הודיה בדבר תשלום כסף מזומן עבור הפוליסה. לטענת הכשרת הישוב אין חולק כי הפוליסה לשתי תקופות הביטוח הקודמות שולמה באמצעות הוראת קבע ב - 8 תשלומים, כמו כן אין חולק כי התובע חתם על הוראת הקבע אשר אין עליה תאריך סיום או מס' פוליסה ספציפית. זאת ועוד, לטענת הכשרת הישוב אם התובע אכן שילם במזומן וגילה כי נגבים ממנו במקביל תשלומים באמצעות הוראת הקבע ההיגיון אומר כי היה פונה מיידית לשם בירור פשר כפל החיוב, אולם התובע לא עשה כן. התובע לא עשה דבר מלבד ביטול הוראת הקבע ואף לא ווידא כי אכן ישנו ביטוח תקף. יתר על כן, התובע ניהל את הגנתו בתביעה בגין תאונת הדרכים לבדו מבלי לערב את סוכן הביטוח או את הכשרת הישוב וזאת בשל ידיעתו המקדמית כי הפוליסה בוטלה עקב אי תשלום. הכשרת הישוב ממשיכה וטוענת כי בגין ביטול הוראת הקבע התנהלו כנגד התובע הליכים משפטיים ולפיכך אין זה סביר כי לא ידע דבר. באשר לטענתו של התובע כי מאותה הוראת קבע ממנה שולמה הפרמיה (חלקית) גבתה הכשרת הישוב פרמיה בסך 394 ₪ עבור אדם אחר בשם גנאם סאלח ללא ידיעתו או הסכמתו, הכשרת הישוב מפנה לעובדה כי אותו גנאם סאלח הינו גיסו של התובע, אשר נקלע לקשיים, ולכן התובע שילם עבורו זמנית פרמיה עבור ביטוח שעשה. הכשרת הישוב ממשיכה וטוענת כי ככל שתתקבל טענתו של התובע לזיוף או קבלת כספים במרמה, הרי שמדובר בפעולה פלילית שנעשתה תוך חריגה מסמכות ואשר אינה יכולה להיכלל במסגרת יחסי הביטוח או השליחות ועל כן אין לנתבעת כל אחריו בגינה. דיון 6. נראה כי המחלוקות העיקריות בתיק זה הינן מחלוקות עובדתית. מחד התובע טוען כי שילם לסוכן הביטוח 1,550 ₪ במזומן עבור פרמיית הביטוח, ומאידך סוכן הביטוח טוען כי התובע לא שילם לו במזומן אלא בהוראת קבע, אשר הופסקה ע"י התובע לאחר שני תשלומים. כמו כן קיימת מחלוקת בשאלת ביטול הפוליסה. עול ההוכחה לתשלום הפרמיה, במיוחד כאשר הטענה היא כי הסכום שולם במזומן, הוא על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא). על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכביה העובדתיים. במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן והמשקל שיש להעניק להן ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. על התובע להוכיח את תביעתו בחמישים ואחד אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתו (ראה: ד"ר נ. קנת ועו"ד ח. קנת, נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי [הוצאת בורסי, התשס"ב - 2002] עמ' 49). חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת (ראה: ע"א 533/87 - ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך . פ"ד מג(2)864). 7. לאחר שעיינתי בתיק ובחנתי את המסמכים השונים, ובמיוחד את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ועל כן ודין טענתו לתשלום הסכום במזומן, להדחות. אבהיר מסקנתי זו. גרסתו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין, כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א 1971, שלא אוששה בעדויות נוספות. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח משולב], תשל"א- 1971 קובע כדלקמן "...הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: (1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14; (2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין; (3) העדות היא של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד; (4) התובענה היא נגד עזבון, קטין, חולה נפש או נעדר; (5) נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית המשפט, פירוט כאמור..." ככלל אין די בכך שבית המשפט מציין כי היה ער לכך שמדובר בעדות יחידה של בעל הדין וכי הוא מצאה מהימנה, כדי שניתן יהיה לבסס עליה את פסק הדין (ע"א 761/79, פינקל נ' הדר, פ"ד לה(2)55). בית המשפט אינו יכול לצאת ידי חובתו בהצהרה סתמית כי "הזהיר את עצמו", כלומר שנהג בזהירות מיוחדת, וזה אשר הניעו להסתפק בעדות היחידה אלא כאן דרוש טעם אמיתי- טעם שבהכרעת העדות היכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או טעם מיוחד אחר שיש להעלותו על הכתב כמצוות החוק" (ראה: ע"א 79/72, האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1)768, 771 וכן ע"א (ת"א) 147/84 ברגר נ' זכאי פ"מ תשמ"ה(1)207, 210). במקרה דנן, המסמכים אותם צירף התובע, וכן העדות אותה נתן התובע בבית המשפט אינם שופכים אור על נסיבות התשלום. בנוסף, העובדות שתובע לא הציג כל קבלה על תשלום, לא טרח ליידע את הסוכן על התאונה תכוף לזמן התרחשותה, ביקש אישור העדר תביעות רק על ביטוח החובה, ולא היה נוכח במשרד הסוכן בעת חידוש הפוליסה, אינן פועלות לטובתו. התובע הטוען לתשלום במזומן, לא שכנעני בנוגע לתשלום שביצע ולא הציג כל מסמך או קבלה בקשר לתשלום זה. כמו כן התנהלותו של הובע בפרשה כמו התמיהה העולה מהעובדה כי לא דרש את הכסף שלכאורה נגבה פעמיים ע"י הוראת הקבע סמוך למועד הגילוי. בנוסף, היו בעדתו של התובע אי התאמות בנוגע למועד בו הודיע לסוכן הביטוח על קרות התאונה. בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 14.06.09 טען כי הודיע לסוכן הביטוח שיש לו משפט (עוד טרם קיום הדיון). בעמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 14.06.09 טען כי פנה לסוכן הביטוח רק לאחר מתן פס"ד. התובע אף נשאל שוב (ראה: עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 14.06.09: "ש.אתה אומר שלאחר פסק הדין פנית לסוכן הביטוח. ת.נכון. ש.לפני זה לא פנית לסוכן. לא יידעת את חברת הביטוח על כל שיש לך תביעה בתביעות קטנות. ת.לא..." זאת ועוד; דפי חשבון הבנק של התובע לא מראים משיכת מזומנים בסכום הפרמיה סמוך לתשלום הנטען של התובע, תשובתו של התובע לעובדה זו, הייתה כי הוא הביא כסף מהארון בבית (ראה: עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 14.06.09), איננה משכנעת ואינני יכול לסמוך עליה. כמו כן הפוליסה עצמה כוללת דמי הסדר תשלומים (תשלום ב 2 - 8 תשלומים) לכן טענתו של התובע כי שילם את כל הפרמיה בבת אחת ובמזומן לא מתיישבת עם העובדות. 8. התובע הקליט את הנתבע 1 בשיחה נוספת שקיים עימו שבו הטיח בו "אני שילמתי לך את הביטוח בזמן ובמזומן מדוע בוטלה הפוליסה איך אתה מסביר זאת?, תשובת הנתבע 1 על פי התמליל שהוגש היתה: "טוב אני רוצה להסתכל מה אתה רוצה ממני? הביטוח שלך לא היה צריך להתבטל נקודה" (התמליל צורף לסיכומי התובע סומן באות "ח"). דא עקה, אין בתמליל זה (נספח לת/1) הודיה בדבר תשלום כסף מזומן עבור הפוליסה. קיימת גם בעייתיות בנוגע לתאריך ההקלטה (ראה: עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 14.06.09) וכן העובדה כי לא הוכח כדבעי שהדובר הינו סוכן הביטוח. סוכן הביטוח, שנחקר לגבי התמליל לא אישרו אלה טען (עמ' 24 לפרוטוקול הישיבה מיום 29.10.09) כי: "ת.אין לי אמינות לתמליל הזה. אין תאריך, שנה ושעה מאיפה לי לדעת מתי זה היה. ש.מה אתה משיב לו בשורה 2. ת.אני לא יודע אם זה אני מדבר בתמליל. אני לא זוכר שאמרתי לו דבר כזה. אני מכחיש את השיחה, עוה"ד שטיפל בי לא בדק את הקלטת. אני מכיר את סוכנות אלמעין..." הנטל להוכיח את פרטי הקלטת והתמליל הם על התובע. כאמור הנתבע כפר בקשר שבינו לבין התמליל והתובע לא הביא ראיות בנוגע לדרך ההקלטה והתמלול. לפיכך בהעדר הוכחה לא ניתן להסתמך על תמליל זה. 9. סיכומו של דבר, לאור כל האמור, לא שוכנעתי באמיתות גרסת התובע ולמעשה הוא לא הוכיח את עילת תביעתו על כל מרכביה העובדתיים ולא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו בהליך אזרחי. מסקנה זו מתחזקת עוד יותר כאשר התובע מאשים את סוכן הביטוח בזיוף, ולקיחת כספים במרמה. טענת תרמית היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגע בשמו הטוב ובמוניטין של האדם או תאגיד שנגדו היא מכוונת. לפיכך, טבעי הדבר, שבית-המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית. את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה, ובדרגת שכנוע לגבי כל עניין ועניין (ראה והשווה: ע.א. 400/86 עזבון המנוח בן-ציון קריגר נגד ד"ר סבינה שטנה פ"ד מב(4)500, 504 ). הצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב ונכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים (ע.א. 475/81 זיקרי נ. כלל פ"ד מג(1)589, עמ' 600-599). עול ההוכחה לעניין טענות המרמה הינו "כבד למדי" (ע.א. 51/89 האפוטרופוס הכללי נ. צאלח אסעד פ"ד מו(1)491, 500). במקרה שלפני, לא שוכנעתי כי התובע עמד בנטל "הכבד למדי" המוטל עליו להוכיח מרמה מצד סוכן הביטוח. משקלן של הראיות שהובאו "אינן ראיות בעלות משקל רב וכבד" והתובע לא הביא "הוכחה קרובה לוודאות" והתרמית לא הוכחה "על כל חלקיה ופרטיה ועל כל תגיה ודקדוקיה" - כפי שנדרש. 10. אשר על כן יש לדחות את גרסתו של התובע בנוגע לתשלום במזומן ולקבוע כי מה שהוכח הוא כי התובע שילם שני תשלומים בלבד באמצעות הוראת קבע אותה ביטל לאחר שני תשלומים אלו. בעקבות כך בוטלה הפוליסה ועל פי חומר הראיות, בניגוד לגירסתו, התובע ידע מכך. באשר למחלוקת בשאלה אם ידע התובע אם לאו כי הפוליסה בוטלה, הנני קובע כי עולה מחומר הראיות כי התובע ידע גם ידע כי הפוליסה בוטלה. אומנם, לאור העובדה כי התובע הגיש את תביעתו בשיהוי כה ניכר, לא הצליחה הכשרת הישוב, לאתר את מכתבי הביטול אותם שלחה לתובע. עם זאת, הוכח להנחת דעתי באמצעות מסמכים, עדויות ותצהיריהם; לאור תצהירה של הגב' רינת לוי ולאור המכתב אותו צירף סוכן הביטוח (ראה: נ/8) ולאור תצהירו של סוכן הביטוח (ראה: נ/1) ועדותו (ראה עמ' 21 לפרוטוקול הישיבה מיום 29.10.09) כי התובע היה מודע לביטול הפוליסה. חיזוק לעובדות הנ"ל ניתן למצוא בעצם העובדה שהתובע התמהה עם ההודעה להכשרת הישוב על התאונה וכן כי לא נתן את פרטי הכשרת הישוב לצד ג' ,שכן זה האחרון לא תבע גם אותה ומהעובדה שהתובע ביקש אישור העדר תביעות רק על ביטוח החובה (ראה: עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 14.06.09). זאת ועוד, בגין ביטול הוראת הקבע התנהלו כנגד התובע הליכים משפטיים ולפיכך אין זה סביר כי לא ידע שהפוליסה בוטלה. באשר לטענתו של התובע כי מאותה הוראת קבע ממנה שולמה פרמיה חלקית, גבתה הכשרת הישוב פרמיה בסך 394 ₪ עבור אדם אחר בשם גנאם סאלח ללא ידיעתו או הסכמתו, איננה רלבנטית לתביעה נשוא הדיון מכיון שהתברר כי אותו גנאם סאלח הינו גיסו של התובע, אשר נקלע לקשיים, וככל הנראה, התובע שילם עבורו פרמיה עבור ביטוח שעשה. מכל מקום אם היה התובע סבור כי נגבה ממנו כסף שלא כדין, יכול וצריך היה לתבוע את הכשרת הישוב בגין תשלום ספציפי זה, דבר שלא עשה. התוצאה 11. אשר על כן התביעה נדחית. התובע ישלם לכ"א מהנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום הנ"ל כולל הוצאות שנפסקו לנתבע 1 בהתאם להחלטתי מיום 14.01.07 בסך של 1,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פוליסהבנקהוראת קבע