השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על החלטת השופטת אביטל רימון - קפלן, רשמת בית דין זה (כתוארה אז), מיום 6.5.2013 (עב"ל 7880-02-13), במסגרתה נדחתה בקשת המערערת לעיון חוזר בהחלטת הרשמת מיום 14.4.2013, בה נקבע כי הערעור על החלטת בית הדין האזורי, אשר דחה בקשה לביטול פסק דין, הוא ברשות ולא בזכות. נציין, כי המוסד לביטוח לאומי הסכים להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטות. הרקע לערעור: המערערת הגישה לבית הדין האזורי שתי תביעות להכרה בשתי תאונות עבודה נטענות: האחת - מיום 20.9.2006 (תיק בל 5289/08; להלן - התאונה הראשונה או האירוע הראשון); השנייה - מיום 22.3.2007 (תיק בל 5290/08; להלן - התאונה השניה או האירוע השני). הדיון בשתי התביעות אוחד. המערערת, אשר מועסקת כמזכירה בעיריית ראשון לציון, טענה בכתב התביעה בנוגע לתאונה הראשונה כי ביום 20.9.2006 במהלך ירידתה בגרם המדרגות בבניין היא נפלה לפתע על ישבנה והדרדרה במדרגות. לדבריה, כתוצאה מהארוע היא נחבלה בעמוד שדרה תחתון, בעצם הזנב, בישבן, ברגל ימין ובידיים. בנוגע לתאונה השניה טענה המערערת כי ביום 22.3.2007 בדרכה לעבודה ברח' רוטשילד פינת רח' השדה בראשון לציון, היא נתקלה לפתע במכשול עת שעלתה על המדרכה וכתוצאה מכך איבדה את שיווי המשקל, נפלה על המדרכה ונחבלה בגופה, לרבות גבה התחתון, רגלה השמאלית ופניה. המערערת אף ביקשה לקשור בין התאונות בציינה כי התאונה השניה היתה, בין היתר, פועל יוצא של כאבי הגב התחתון ואובדן התחושה ברגל שמאל וגרירתה, מהם סבלה כתוצאה מהתאונה הראשונה. ביום 1.8.2010 ניתנה החלטה בתיק בל 5289/08 ופסק דין בתיק בל 5290/08 (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר יצחק אורטמן ומר גיורא בשור). בית הדין האזורי קיבל את גרסת המערערת בנוגע לתאונה הראשונה ודחה את גרסתה בנוגע לתאונה השניה. בנוגע לתאונה השניה נקבע כי גרסת המערערת ועדיה אינה אמינה ולאור העדויות והראיות שלפניו, דחה בית הדין האזורי בפסק דינו את תביעת המערערת בעניין זה. בין יתר קביעותיו בפסק הדין, ציין בית הדין האזורי כי במסמך רפואי מיום 22.3.2007 נכתב, בין היתר, ".. ללא הטבה מהבוקר החמרה חוסר תחושה כף רגל שמ חפלה כאבי גב ורגךיים" [כך במקור - ל.ג.]. בהתייחס לטענת המערערת כי בשל טעות סופר נרשמה המילה "חפלה" במקום המילה "נפלה", העדיף בית הדין את טענת המוסד כי אין הכוונה לנפילה, ואף סביר להניח כי המילה "חפלה" החליפה את המילה "חלפה", והכוונה הייתה לחוסר תחושה בכף רגל שמאל ש"חלפה". בית הדין האזורי אף חייב את המערערת בתשלום הוצאות למוסד בגין דחיית התביעה, בסך של 3,000 ₪, בקובעו כי בגרסת המערערת בעניין זה יש משום נסיון להציג גרסה כוזבת לפני בית הדין. המערערת לא הגישה ערעור על פסק הדין הדוחה את תביעתה בעניין התאונה השנייה. בהמשך לקביעת בית הדין האזורי בעניין התאונה הראשונה, מונה כמומחה יועץ רפואי ד"ר סלטי, והוא הגיש את חוות דעתו. ביום 1.7.2011, דהיינו כמעט כשנה לאחר שניתן פסק הדין בעניין התאונה השניה, הגישה המערערת לבית הדין האזורי בקשה לביטול פסק הדין. המערערת טענה כי חוות דעתו של ד"ר סלטי בעניין התאונה הראשונה מהווה ראיה חדשה ומכרעת לטעות שנפלה בפסק דינו של בית הדין בעניין התאונה השניה. נטען כי המומחה כתב בחוות דעתו, בין היתר, "התסמונת בה לקתה התובעת [המערערת]... אינה לעולם אירוע "מתפתח" כי אם אירוע חריף ופתאומי ומכאן חומרתו והחשיבות הרבה בטיפול הבהול". מכאן, חוות הדעת אינה מתיישבת עם פסק הדין בעניין התאונה השניה שקבע כי המילה שהייתה רשומה במסמך הרפואי היא "חלפה", היינו במצב שחלף, שכן בחוות הדעת נקבע כי מצבה של המערערת בעמוד השדרה התחתון וברגל שמאל היה חמור. כפועל יוצא מכך, חוות הדעת מצביעה על כך שנפלה טעות בפסק הדין שכן המילה "חפלה" שהייתה רשומה במסמך הרפואי אינה יכולה להיות במשמעות של "חלפה" אלא רק במשמעות של "נפלה". כמו כן, חוות הדעת של המומחה מתיישבת עם טענת המערערת כי בתאריך 22.3.2007 אירעה לה תאונה. בנוסף לטענה המרכזית העלתה המערערת טענות שונות כי נפלו פגמים בהליך שהוביל למתן פסק הדין ולדחיית התביעה ביחס לאירוע השני. בית הדין האזורי דחה את בקשתה של המערערת, וקבע כמפורט להלן: בית הדין האזורי ציין כי פסק הדין אשר דחה את התביעה המתייחסת לאירוע מיום 22.3.2007 (האירוע השני) התבסס על שורה של נימוקים ועל מסמכים רפואיים מזמן אמת שנערכו סמוך לאחר האירוע השני הנטען, ובהם לא היה זכר להתרחשות האירוע ואף עלה מהם באופן פוזיטיבי כי אירוע שכזה לא היה; בית הדין התבסס בפסק הדין גם על הצהרות ואמירות של המערערת עצמה סמוך לאחר האירוע השני הנטען במסגרתן לא מצאה לנכון לאזכר אירוע זה; בית הדין התייחס גם לראיות ולמסמכים נוספים שעמדו לפניו, לאורם הגיע למסקנה כי אין לקבל את גרסת המערערת ביחס להתרחשות האירוע השני הנטען. בית הדין האזורי קבע כי ככל שסברה המערערת כי מתקיימות במקרה הנדון נסיבות המצדיקות את ביטול פסק הדין, נוכח קיומה של ראיה חדשה שהייתה עשויה לשנות את תוצאות ההליך ואשר לא היה ביכולתה להביאה בפני בית הדין טרם מתן פסק הדין, דהיינו חוות דעת המומחה הרפואי בנוגע לתאונה הראשונה, הרי שהיה על המערערת להגיש תביעה חדשה לבית הדין האזורי (ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה נ' בית טלטש בע"מ). עם זאת, מאחר שטענותיה של המערערת הן משפטיות בעיקרן, נוכח העובדה שהמוסד לא עמד על קיומו של הליך נפרד בדרך של הגשת תובענה חדשה, וכן בשים לב לכך שמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי בה ניתן להגמיש את הכללים הדיוניים - הרי שאין להקפיד עם המערערת בעניין זה. אשר להשגות המערערת על תקינות ההליך - השגות אלה יש להעלות בפני ערכאת הערעור ולא לפני בית הדין שנתן את פסק הדין אשר לגביו מועלות השגות אלה. משכך, קבע בית הדין האזורי כי הוא אינו נדרש להן במסגרת החלטה זו בשל חוסר סמכות. אשר לעניין המהותי - אכן צודקת המערערת כי מחוות דעתו של המומחה ד"ר סלטי יכול להשתמע כאילו אירע למערערת אירוע תאונתי חריף ביום 22.3.2007 או במועד סמוך לכך, אלא שעמדה זו אין לה כאמור אחיזה בעובדות והיא מושתתת כל כולה על הנחה או סברה רפואית שמקורה בתפיסה רפואית רחבה יותר בה מצדד ד"ר סלטי. לפי תפיסתו, פריצת דיסק היא תמיד פועל יוצא של אירוע חבלתי חריף מוגדר בזמן, להבדיל מאירוע מתפתח - בין בשל שורה של אירועים זעירים ובין על דרך של החמרתו של אירוע מוגדר בזמן שארע בעבר רחוק יחסית (עב"ל 35240-11-10 יהודה גינסבר - המוסד לביטוח לאומי; ב"ל 6272/07 קירא ברביש - המוסד לבטוח לאומי, החלטה מיום 14.9.11 והאסמכתאות המופיעות בה). בית הדין האזורי קבע כי לעניות דעתו עמדה זו של המומחה, שהיא בגדר סברה או מסקנה רפואית המושתתת כל כולה על תפיסה רפואית, המתקיימת לצידה של תפיסה אפשרית אחרת, איננה יכולה לשמש ראיה חדשה המצדיקה ביטול פסק דין חלוט המושתת, בין היתר, על מסמכים ואמירות של המערערת מזמן אמת. על יסוד האמור, דחה בית הדין האזורי את הבקשה לביטול פסק הדין בנוגע לתאונה השנייה. במאמר מוסגר נציין כי בית הדין הוסיף, כי נוכח הדברים הללו ומשיכול להשתמע כי עמדתו של ד"ר סלטי בחוות דעתו ביחס לאירוע הראשון, מושתתת על התפיסה לפיה פריצת הדיסק בגינה נותחה המערערת ביום 22.3.2007 אינה יכולה להיות תוצאה של אירוע מתפתח - ומכאן גם תוצאה של האירוע הראשון - ועל מנת שלא ייגרם למערערת עיוות דין ביחס לקביעות הנוגעות לתאונה הראשונה, הרי שמן הראוי כי ביחס לתאונה זו ימונה מומחה רפואי נוסף. ההליך בבית הדין הארצי: המערערת הגישה ערעור על החלטת בית הדין האזורי, בה נדחתה בקשתה לביטול פסק דינו של בית הדין האזורי (עב"ל 7880-02-13). המערערת ציינה בערעור כי במקביל להגשת הערעור, מוגשת למען הזהירות גם בקשת רשות ערעור על ה"החלטה". עם זאת, ציינה ב"כ המערערת כי היא סבורה שמדובר בהחלטה המסיימת באופן סופי את ההליך, ועל כן החלטתו של בית הדין האזורי היא בגדר פסק דין, שהערעור עליו הוא בזכות. במקביל הגישה המערערת גם בקשת רשות ערעור (בר"ע 3145-02-13). ביום 11.2.2013 הגישה המערערת בקשה לקבוע כי הערעור על ה"החלטה" בבקשה לביטול פסק דין הוא בזכות. לאחר קבלת תגובת המוסד ותשובת המערערת לתגובת המוסד, בהחלטה מיום 14.4.2013 בעב"ל 7880-02-13 קבעה רשמת בית דין זה כי "עיון בפסק הדין מושא הבקשה מעלה כי הערעור עליו הינו לאחר מתן רשות. אשר על כן - תסגור המזכירות תיק זה ותמשיך טיפול בתיק בר"ע 3145-02-13 אשר נפתח על יד המבקשת [המערערת]". בהחלטה מיום 6.5.2013 נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 14.4.2013. לענייננו קבעה רשמת בית הדין כי אין מקום לשנות מהחלטתה, וכי בניגוד לנסיבות המקרה בבש"א 9397/11 מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נובע עו"ד ואח' (19.6.2012) (להלן- עניין מועב), אליו הפנתה המערערת, בענייננו לא נדונה במסגרת החלטת בית הדין האזורי תביעת המערערת לגופה מחדש, אלא בית דין קמא נימק בהחלטתו מדוע עמדתו של המומחה כאמור בחוות דעתו, איננה יכולה לשמש ראיה חדשה המצדיקה ביטולו של פסק דין חלוט. בנסיבות אלו, הערעור על החלטת בית הדין קמא שלא לבטל את פסק הדין בשל טענת המערערת לקיומה של "ראיה חדשה" הוא ערעור ברשות. החלטות הרשמת הן מושא ערעור זה. טענות הצדדים: המערערת טוענת כי שגתה הרשמת בקובעה כי הערעור על "החלטת" בית הדין האזורי הוא ברשות ולא ערעור בזכות; בפסק הדין בעניין מועב נקבע כי החלטה בבקשה לביטול פסק דין שניתנה בהעדר היא "החלטה אחרת" ועליה ניתן להשיג בדרך של בקשת רשות ערעור. אולם, כאשר במסגרת הבקשה לביטול פסק דין התקיים דיון לגופו של עניין ונדונה המחלוקת לגופה, יש לראות זאת כאילו בית המשפט קיבל את הבקשה לביטול פסק דין וקיים את ההליך מחדש, ערעור על ה"החלטה" הוא בזכות. במקרה הנדון, שגתה הרשמת בקובעה כי המקרה הנדון שונה מהמקרה בעניין מועב; שגתה הרשמת בקובעה כי במסגרת החלטת בית הדין האזורי לא נדונה תביעת המערערת לגופה מחדש, ושלא התקיים דיון לגופו של עניין. שכן, בית הדין האזורי בחן בהחלטתו את הממצאים והמסקנות שנקבעו בפסק הדין וסקר את הנימוקים עליהם השתית את פסק דינו, בחן את חוות דעתו של המומחה כראייה חדשה ואת השאלה האם יש בראייה החדשה כדי לאיין את הממצאים והמסקנות שנקבעו בפסק הדין; שגתה הרשמת כאשר קבעה כי הנימוקים בהחלטת בית הדין האזורי מדוע עמדת המומחה אינה יכולה לשמש ראיה חדשה המצדיקה את ביטול פסק הדין אינם נכללים בגדר ההלכה שנקבעה בעניין מועב; אמנם, בית הדין האזורי לא התייחס בהחלטתו לחלק מהממצאים בפסק הדין. אולם, אין זה מצביע על כך שבית הדין האזורי לא התייחס לדברים לגופו של עניין, אלא הדבר מצביע על כך שהממצאים שגויים ובית הדין התקשה להצדיק את פסק דינו; שגתה הרשמת בקובעה כי על פי עניין מועב יש צורך כי התביעה תידון לגופה מחדש; במסגרת סיכומיה העלתה המערערת גם טענות שונות לגבי פגמים שנפלו בהליך בבית הדין האזורי ובפסק דינו. אולם, לא מצאנו מקום להתייחס לטענות אלה, משההליך לפנינו הוא ערעור על החלטות רשמת בית דין זה לעניין סיווג ההחלטה. המוסד לביטוח לאומי טוען כי המערערת אינה מעלה טענות מדוע נפל פגם בהחלטת הרשמת מיום 6.5.2013, אלא למעשה מנסה לשוב ולערער על החלטת בית הדין האזורי; ערעור הוא זכות מהותית הקיימת רק מכוח הוראה מפורשת בחוק, ובהעדר הוראת חוק מפורשת לא קמה לבית הדין סמכות להזדקק לערעור; זכות הערעור ומועדיו הם קוגנטיים, ולא ניתן להתנות עליהם ולקבוע הסדרי ערעור אחרים; קיימת אבחנה בין פסק דין ובין החלטה אחרת לעניין השאלה האם בעל דין רשאי להגיש ערעור בזכות או שעליו להגיש בקשת רשות לערער. במקרה הנדון, ההחלטה שניתנה על ידי השופטת דחתה את בקשת המערערת לביטול פסק דין, והחלטה זו עונה באופן מובהק להגדרה של החלטה אחרת; הלכה למעשה המערערת מבקשת לפתוח לעצמה פתח ולערער על פסק הדין החלוט, וזאת לאחר שלא הגישה ערעור במועד; לא ייתכן שכל דחייה של בקשה לביטול פסק דין שבה בית הדין האזורי מנמק את החלטתו לאור טענות המבקש יהפוך לפסק דין שיש עליו אפשרות ערעור בזכות; קבלת בקשתה של המערערת תגרום למצב של העדר סופיות הדיון ותפתח הליך עוקף להליך הערעור. כך, צד שלא הגיש ערעור במועד יגיש בקשה לביטול פסק דין לבית הדין האזורי, ואם בקשתו תדחה, הרי שתסלל דרכו לערעור בזכות וההליך ייפתח שוב; נסיבות המקרה בעניין מועב שונות בתכלית מהמקרה הנדון, כפי שאף קבעה הרשמת בהחלטתה. בפסק הדין האמור, דן בית המשפט במסגרת הבקשה לביטול פסק דין שניתנה במעמד צד אחד גם לגופה של המחלוקת, ולכן ניתן לראות בהחלטה זו פסק דין. לעומת זאת, במקרה הנדון בית הדין האזורי דן בהחלטתו לדחות את הבקשה לביטול פסק דין אך ורק בשאלה האם לבטל את פסק הדין לאור טענות המערערת כפי שעלו בבקשתה. בית הדין האזורי לא דן לגופה של מחלוקת ולכן אין מדובר בפסק דין; גם מהערעור עולה כי המערערת אינה טוענת שההחלטה של בית הדין לדחות את בקשתה לביטול פסק הדין היא פסק דין. הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, ומוקנית זכות ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 14.1.2013. מובהר, כי זכות הערעור מוגבלת אך ורק לשאלה אם היה על בית הדין האזורי לבטל את פסק הדין בעניין התאונה השניה נוכח הראיה החדשה - חוות דעתו של ד"ר סלטי, ואין המערערת רשאית להעלות טענות כנגד פסק הדין שאינן רלוונטיות להכרעה בשאלה זו. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. המסגרת הנורמטיבית: ככלל, הקביעה אם ערעור על החלטת בית משפט הוא בזכות או ברשות, מותנית בטיבה של ההחלטה שניתנה: החלטה המסיימת באופן סופי את המחלוקת, היא בגדר "פסק דין" והערעור עליה הוא בזכות, ואילו החלטה שאינה מסיימת את המחלוקת היא בגדר "החלטת ביניים", וניתן להשיג עליה בדרך של בקשת רשות ערעור. המבחן הוא בעיקרו פורמאלי - האם הסתיים הדיון בעניין, באופן שלא לא נותר עוד לעשות דבר באשר לבירור המחלוקת, זולת להוציא לפועל את ההכרעה. [ע"א 3725/08 ניסים חזן נ' אריק חזן (3.2.2011) (להלן - עניין חזן); חמי בן נון, טל חבקין, הערעור האזרחי, ע' 104 (מהדורה שלישית 2012) (להלן - הערעור האזרחי)]. מבחן זה אינו יכול לחול על החלטות הניתנות לאחר מתן פסק הדין, שכן החלטות אלה ניתנו לאחר שהתיק לכאורה כבר "סגור". לגבי החלטות שניתנו לאחר פסק הדין, ככלל מדובר בהחלטות אחרות שהערעור עליהן טעון רשות. אולם, על החלטה הנוגעת לחיוב עצמו, משנה ממנו או נותנת לו משמעות חדשה יש זכות ערעור [הערעור האזרחי, ע' 104]. לכלל כי החלטות שניתנו לאחר מתן פסק הדין הן בגדר "החלטה אחרת" נקבעו מספר חריגים. כך, החלטה להבהרת פסק דין שניתנה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 ניתנת לערעור בזכות, אולם הזכות לערער מוגבלת רק על החלק שהובהר [הערעור האזרחי, ע' 138]. גם החלטה המקבלת בקשה לתיקון פסק דין על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד - 1984 נחשבת כחלק מפסק הדין והערעור עליה הוא בזכות [הערעור האזרחי, ע' 140]. כמו כן, קיימת זכות ערעור גם על "פסיקתא מתקנת", להבדיל מ"פסיקתא משקפת", דהיינו פסיקתא בה הוכרעה מחלוקת על משמעותו של פסק הדין, וכן קיימת זכות ערעור על החלטה שהיא בגדר "השלמת פסק דין" [הערעור האזרחי, ע' 140 - 142]. באשר להחלטה בבקשה לביטול פסק דין נפסק כי "החלטה בבקשה לבטל פסק דין שניתן היא בגדר "החלטה אחרת", שכן היא אינה ניתנת לגוף המחלוקת, אלא עניינה בשאלת תוקפו של פסק הדין שניתן, וזאת גם אם נושאה חשוב ונכבד כשלעצמו" [עניין חזן, סעיף 46 לפסק הדין. וראו גם: בג"ץ 10477/05 מירב רמה נ' המוסד לביטוח לאומי, 30.1.2006, והאסמכתאות שם; עא"ח 79/05 מירב רמה - המוסד לביטוח לאומי, 11.10.2005; ע"א 39/83 עזבון אלרואי נ' ליברמן, פ"ד לח(4) 428; הערעור האזרחי ע' 106-105, 144-142 (מהדורה שלישית, 2012); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי ע' 745 (מהדורה שביעית, 1995)]. יחד עם זאת, בעניין מועב (בש"א 9397/11 מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב עו"ד (19.6.2012)], עליו הסתמכה המערערת, נקבע כי כאשר במסגרת הבקשה לביטול פסק דין בית המשפט קיים דיון לגופו של עניין בהליך והכריע במחלוקת לגופה, יש לראותו כאילו קיבל את הבקשה לביטול פסק דין וקיים את הדיון מחדש, ולכן הערעור על החלטתו הוא בזכות. בעניין דביר [ע"א 2751/11 ורדה דביר - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל (3.7.2011)] קבע רשם בית המשפט העליון כי ההלכה לפיה החלטה בבקשה לביטול פסק דין היא בגדר החלטה אחרת "מתמקדת במקרים שבהם נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד", ואילו כאשר הוגשה בקשה לביטול פסק הדין בטענה שפסק הדין הושג במרמה ובהטעייה, ובית המשפט דן בה לגופה, "אפשר לסבור כי בית המשפט המחוזי למעשה דן בבקשה לביטול פסק דין כאילו הוגשה בגדרי תביעה חדשה, וכי לפיכך יש לסווג את ההחלטה כ'פסק דין', בדומה לסיווגה של החלטה הדוחה תביעה לביטול פסק דין מחמת מרמה". מן הכלל אל הפרט: יישום הכללים שנקבעו בפסיקה מביא לתוצאה שלפיה יש לקבוע שהערעור על החלטת בית הדין האזורי בה נדחתה הבקשה לביטול פסק דין הוא בזכות. כפי העולה מהחלטת בית הדין האזורי, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בנימוק שחוות דעתו של המומחה הרפואי ד"ר סלטי היא ראיה חדשה, המצדיקה את ביטול פסק הדין. בקשתה זו של המערערת היא במהותה בקשה לעריכת "משפט חוזר" אזרחי. בהקשר זה נפסק כי "הפסיקה שבה נדונה האפשרות לעריכתו של"משפט חוזר" בעניין אזרחי התייחסה בעיקר למקרים שבהם הסתמך המבקש על עילת תרמית... אך הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לבטל פסק דין גם בשל עילות נוספות, ובראשן העילה בדבר התגלותן של ראיות חדשות ... הכוונה למקרים שבהם לאחר שניתן פסק דין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין" (ע"א 4682/92 עזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, 7.4.2003; ראו גם עב"ל 1352/01 אהרון ברק - המוסד לביטוח לאומי, 22.5.2003). כפי שציין בית הדין האזורי, הכלל הוא שהדרך הדיונית להביא לביטולו של פסק דין בטענה שהושג במרמה או בטענה שיש לבטלו עקב ראייה חדשה היא באמצעות הגשת תובענה לביטולו, להבדיל מהגשת בקשה לביטול פסק דין במסגרת ההליך המקורי [עניין דביר, סעיף 9 לפסק הדין והאסמתכאות שם]. אולם, בית הדין האזורי קבע בהחלטתו כי "מאחר שטענותיה של התובעת [המערערת - ל.ג.] הינן משפטיות בעיקרן, נוכח העובדה שהנתבע לא עמד על קיומו של הליך נפרד על דרך של תובענה חדשה, וכן בשים לב לכך שמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי בה ניתן להגמיש את הכללים הדיוניים -הרי שאין להקפיד עם התובעת בעניין זה". בהמשך לקביעה זו, דן בית הדין האזורי בבקשה לביטול פסק הדין מחמת ראייה חדשה לגופה, וקבע כי חוות דעתו של ד"ר סלטי אינה יכולה לשמש ראייה חדשה המצדיקה את ביטולו של פסק הדין בעניין התאונה השנייה. כלומר, בית הדין האזורי התייחס לבקשה לביטול פסק דין שהגישה המערערת כתביעה חדשה לביטול פסק הדין עקב ראיה חדשה. אנו סבורים כי בנסיבותיו של מקרה זה, נוכח העובדה שבית הדין האזורי דן בבקשת המערערת לביטול פסק הדין עקב ראייה חדשה לגופה, דהיינו דן בבקשה לביטול פסק הדין כבתביעה חדשה, יש לסווג את החלטתו כפסק דין בתביעה חדשה שהוגשה שעניינה ביטול פסק הדין עקב ראייה חדשה שנתגלתה, וכפועל יוצא מכך מוקנית למערערת זכות ערעור על ההחלטה. זאת, בשונה מהמצב הרגיל בו החלטה בבקשה לביטול פסק דין אינה ניתנת לגוף המחלוקת אלא היא דנה בתוקפו של פסק הדין או בעניינים אחרים הקשורים עליו, שהיא בגדר "החלטה אחרת" שהערעור אליה טעון רשות. סוף דבר: הערעור מתקבל, ונקבע כי למערערת זכות ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 14.1.2013, בה נדחתה בקשה לביטול פסק הדין עקב ראיה חדשה - חוות דעתו של המומחה הרפואי ד"ר סלטי. מובהר, כי זכות הערעור מוגבלת אך ורק לשאלה אם היה על בית הדין האזורי לבטל את פסק הדין בעניין התאונה השניה נוכח הראיה החדשה - חוות דעתו של ד"ר סלטי, ואין המערערת רשאית להעלות טענות כנגד פסק הדין שאינן רלוונטיות להכרעה בשאלה זו. בהתאם, תיק עב"ל 7880-02-13 ייקבע לדיון קדם ערעור, ותיק בר"ע 3145-02-13 ייסגר. הוצאות בגין הליך זה יובאו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בפסק הדין שיינתן בערעור על החלטתו של בית הדין האזורי שלא לבטל את פסק הדין. החלטה אחרת (ערעור)