תלויות ועומדות בפני מספר בקשות: א. התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשתה. ב. בקשה לדחיית ההתנגדות על הסף מחמת מעשה בית דין, ותגובה לבקשה זו. ג. בקשה לביטול פסק דין אשר דחה את התנגדות המבקש בשנת 1993. ד. בקשה למחוק את בקשת הביטול על הסף. עסקינן בהתנגדות לביצוע שטר, כאשר בשלב זה לא ידוע לי על איזה שטר מדובר ומה סכומו. מעיון בתיק ההוצאה לפועל שבכותרת עולה, כי מדובר בתיק שנפתח ביום 14/11/91, ולכאורה באותו יום נמסרה לידי החייב אזהרת ההוצאה לפועל. סכום החוב בעת פתיחת התיק (על פי נתוני המחשב, שבחלקם משקפים נתונים שעודכנו בעת הסבת תיקים ממערכת ידנית למערכת ממוחשבת) עמד על 20,229 ₪, ואילו סכום החוב להיום 94,471 ₪. ביום 4/12/11 הגיש הנתבע התנגדות זו שבפני, כאשר לטענתו לא ידע דבר אודות התיק, מאחר והאזהרה לא נמסרה לידיו, וגם כיום אינו יודע מדוע נפתח התיק, שכן למרות נסיונותיו, לא הצליח לאתר את מסמכי פתיחת התיק, מכיוון שמדובר בתיק ישן, ומסמכים אלו לא נסרקו למערכת הממוחשבת. לטענתו, אף פנייתו לב"כ התובע לקבלת מסמכים אלו לא הועילה. על כן, טען הנתבע בהתנגדותו, כי אינו חייב דבר לתובע, וכי אמנם היה בעל מניות בחברת ש.א.ז. נכסים בע"מ, שהיתה החייבת העיקרית בתיק ההוצל"פ, אולם לא מסר שיקים או שטרות ולא נתן את ערבותו לפירעון חובות של החברה או של אחיו שנפטר בינתיים, אשר אף הוא היה ממנהלי החברה. בסמוך לאחר הגשת ההתנגדות הגיש התובע בקשה לדחות אותה על הסף. לבקשתו צירף התנגדות לביצוע שטר יחד עם תצהיר חתום בידי הנתבע, משנת 1991, וכן העתק קריא בחלקו של החלטה משנת 1993, ממנה עולה כי ההתנגדות נדחתה בהעדר התייצבות מטעם הנתבע. בתגובה לבקשה זו טען הנתבע, כי דבר הגשת ההתנגדות אינו זכור לו, אך אף על פי כן, הוא מזהה חתימתו על ההתנגדות, ועל כן אינו מכחיש כי היא הוגשה על ידו. יחד עם זאת העלה הנתבע טענות באשר למהימנות ההחלטה שצורפה (מיום 19/1/93), מאחר ובתיק ההוצאה לפועל אין כל זכר להגשת ההתנגדות, כמו גם למתן החלטה הדוחה אותה. עוד טען הנתבע, כי למרות פניות חוזרות ונשנות אל התובע, ולמרות החלטה מפורשת שניתנה ביום 6/2/12, לא המציא התובע לעיונו את מסמכי פתיחת התיק. בכך פוגע התובע, לטענת הנתבע, באפשרותו של הנתבע להעלות טענות כנגד השטר, כאשר לטענתו, עיון בשטר עשוי להביא למסקנה שאין כל עילת תביעה נגד הנתבע, בהעדר חתימה על השטר. אף לכך הגיב התובע והבהיר, כי החלטה שצורפה משנת 1993 לא היתה ההחלטה הראשונה שניתנה בקשר להתנגדותו של הנתבע. כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לבקשת התובע מיום 4/3/12, התנגדותו של הנתבע נדחתה לראשונה ביום 17/3/92, בהעדר התייצבות. ביום 30/9/92 הגיש הנתבע "בקשה דחופה לביטול החלטה ולעיכוב הליכים", כשהוא מתייחס להחלטה מיום 17/3/92, וטוען, כי לא נתקבל זימון לדיון, ועל כן לא ידע עליו. עולה, איפוא, מטענות התובע כי ההחלטה מיום 19/1/93 (שהפעם צורף העתק קריא הימנה) לא דחתה את ההתנגדות, אלא דחתה את הבקשה לביטול ההחלטה הדוחה את ההתנגדות, אשר ניתנה עוד בשנת 1992. כאמור, בנוסף להתנגדות שהגיש הנתבע, הגיש גם בקשה לביטול ההחלטה מיום 19/1/93. בבקשתו זו הוא טוען, כי נודע לו על החלטה זו רק כעת, מתוך טענות התובע. לטענתו, יש לבטל את ההחלטה הדוחה את התנגדותו על פי חובת הצדק בשל פגם בהמצאת הזימון לדיון, ולחילופין על פי שיקול דעת בית המשפט, כאשר לטענתו, כפי שנטען גם בהתנגדות הראשונה שהגיש, הוא אינו חתום על השטר, עליו מופיעה אך ורק חתימת החברה, ועל כן, יש בפיו טענת הגנה אשר אם תישמע עשויה להביא להדיפת התביעה. טענה כבדת משקל שכזו מצדיקה, על פי טענת הנתבע, ביטול פסק הדין על מנת שיינתן לו יומו בבית המשפט. הנתבע שב ומציין בבקשתו, כי עדיין לא קיבל לעיונו את מסמכי פתיחת התיק, והעתק השטר לא נמסר לידיו למרות פניות חוזרות ונשנות. יצויין, כי לא התבקשה וממילא לא נמסרה תגובת התובע לבקשה לביטול ההחלטה מיום 19/1/93, אלא שהתובע הגיש בקשה למחיקה על הסף של בקשה זו. מבקשתו זו של התובע עולה, למעשה, כפי שגם נאמר לעיל, כי ההחלטה מיום 19/1/93 לא היתה ההחלטה הדוחה את ההתנגדות, אלא היתה זו החלטה הדוחה את הבקשה לביטול ההחלטה הדוחה את ההתנגדות, אשר ניתנה ביום 17/3/92. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ניתן לסכם ולהגיע למסקנות הבאות: א. הנתבע הגיש בעבר התנגדות לביצוע שטר, וזו נדחתה בהעדר התייצבות. אינני סבורה כי קיים ספק באשר לאותנטיות ההחלטות שצורפו ע"י התובע. אמנם, אין להן זכר בתיק ההוצאה לפועל, אלא שהדבר נובע מכך שהסבת התיקים למחשב נעשתה רק בשנת 1995, ועל כן אירועים שהתרחשו בתיקים קודם לכן אינם מתועדים אחד לאחד במחשב ההוצל"פ, כפי שנהוג כיום. יתר על כן, משהוצגה בנוסף להתנגדות שהגיש הנתבע גם בקשה שלו לבטל את ההחלטה הדוחה את ההתנגדות, והוצגה החלטה באותו עניין אשר נראית על פניה אותנטית ותקינה, אינני סבורה כי יש מקום להטיל ספק במהימנות המסמכים. ב. מאחר ונדחתה ההתנגדות בעבר, לא ניתן לשוב ולדון בה כיום, אלא אם תבוטל ההחלטה הדוחה את ההתנגדות. על כן, ברי כי ההליך הנכון מבחינת הנתבע כעת הינו הבקשה לביטול ההחלטה הדוחה את ההתנגדות. ודוק, הנתבע עתר לביטול ההחלטה מיום 19/1/93, אך נראה כי עליו לעתור הן לביטול ההחלטה מיום 19/1/93 והן לביטול ההחלטה שקדמה לה, קרי ההחלטה מיום 17/3/92. מכיוון שברור כי כוונת הנתבע להביא, בסופו של דבר, לכך שטענותיו לגוף העניין תישמענה ויינתן לו יומו בבית המשפט, אני רואה את בקשתו מיום 21/2/12 כבקשה המכוונת לביטול שתי ההחלטות דלעיל. ג. עד היום, למרות החלטה מפורשת שהורתה על כך ביום 6/2/12, אין בפני בית המשפט ואין בפני הנתבע עותק של מסמכי פתיחת התיק. חשיבות העיון בהם ברורה, במיוחד כאשר טענת הנתבע, כפי שהועלתה בהתנגדותו המאוחרת, וביתר בהירות בתצהיר התומך בהתנגדות הראשונה, היא כי לא חתם על השטר נשוא התביעה. אינני סבורה כי יש עילה למחוק על הסף את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 19/1/93 (בקשה מס' 6 בתיק), ועל כן אני דוחה את בקשת התובע מיום 4/3/12 (בקשה מס' 7 בתיק). על התובע להגיב לבקשה לביטול החלטה לגופה, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. כפי שנאמר לעיל, יש לראות בבקשה כמכוונת לביטול שתי ההחלטות הרלוונטיות (זו שדוחה את ההתנגדות וזו שדוחה את הבקשה לביטול ההחלטה הדוחה את ההתנגדות). לתגובה יצרף התובע עותק ממסמכי פתיחת התיק. ההתנגדות לביצוע שטר והבקשה להארכת מועד להגשתה, כפי שהוגשו בלשכת ההוצאה לפועל ביום 4/12/11, נדחות. עם זאת, תיק זה יישאר פתוח על מנת לדון בבקשה מס' 6 בתיק, זאת מכיוון שאין טעם בהפניית הבקשה לתיק בו ניתנה ההחלטה אשר מבוקש ביטולה, שכן טכנית מס' התיק כיום ממילא יהיה שונה (נוכח שינויים שחלו מאז באופן מספור התיקים), וממילא לא ניתן עוד להפנות את הבקשה לכב' הרשם אוחיון, שנתן את ההחלטות, מאחר שאינו משמש עוד בתפקידו כרשם ביהמ"ש, אלא כרשם ההוצאה לפועל. החלטה בהעדראי התייצבות לדיוןשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר